פרשת תזריע מצורע- מה
הקשר בין נגע הצרעת –לשבת ויום טוב ?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן ניגש לבדוק נגעים בבית/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)
"צרעת"
היא אחד הנושאים שבפרשה - כאשר היא יכולה להופיע בביתו של אדם, בבגדיו וגם בגופו.
לגבי הצרעת בבגדים
נאמר: "וְהַבֶּגֶד,
כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת: בְּבֶגֶד
צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ
בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת
עוֹר. וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ
אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ
בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן, אֶת-הַנָּגַע; וְהִסְגִּיר
אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים." [ויקרא
י"ג, מ"ז-נ"א]
השאלות הן:
א] באילו סוגי בגדים יתכן הנגע- ומה הסימן לכך?
ב] אימתי הבגד טעון
כיבוס ואימתי שרפה?
ג] עבור מה באו נגעים
אלה?
תשובות.
נגע הצרעת בבגדים.
רבינו בחיי מסביר: על פי דעת רבותינו - אין בגדי צמר מטמאים בנגעים, אלא מבהמה טהורה, אך
לא בצמר בהמה טמאה. ואם היה הבגד מעורב מצמר בהמה טמאה וצמר בהמה טהורה , אז תלוי,
אם רובו של הצמר מבהמה טהורה- במצב זה- הוא
מטמא בנגעים, אך אם רובו של הצמר מבהמה טמאה, אינו מטמא בנגעים.
רש"ר מסביר: שצבע הנגע הוא: ירוק חזק ואדום כהה מאד.
כאשר בגד נגוע של
נוכרי בא לרשות ישראל- צריך להראותו לכהן תחילה שיפסוק בדבר.
אין הכוונה רק לבגד
של אדם כמלבוש, אלא גם לווילון, או מפרש של ספינה וכדומה., או חוטי שתי וערב שנטוו ועדיין
לא נארגו.
ספורנו אומר: "וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי
בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל"
ועוד מוסיף:
"וכן קיבלו ז"ל שאין בגדי גויים מטמאים בנגעים".
הטיפול בבגד.
בגד שנראה בו הנגע
לאחר הכיבוס - ראוי לקרוע חלק זה מהבגד ואם יראה הנגע בהמשך - סימן שהוא ממשיך
לפרוח ובגד זה טעון שרפה. אך אם הנגע יעלם על ידי כיבוס במים לאחר הכיבוס יש לטבול
את הבגד במים וכך יהיה טהור.
הסיבה לנגעים.
ה"כלי יקר"
מסביר: נגעים המופיעים על
קירות הבית, או על הבגדים- אין זה דרך הטבע- כי אין בהם גורמים שעלולים להביא
לנגעים, אין בהם לחות ולא דם וכיוצא בזה ומכאן שהמסקנה היא: כי כל הנגעים האלה
באים בתור עונש והוא הדין גם לגבי נגעי הגוף, רז"ל אמרו שהנגעים בקירות הבית
באים על צרות עין אך בנוגע לנגעים בבגדים לא הביעו דעה.
אך ה"כלי יקר" סבור: כי הנגעים בבגדים באים מפאת גסות רוח, כי האדם צריך לכבד את עצמו
בלבוש מכובד ובמסכת שבת[ קיט, ע"א] אומרים רז"ל: הרי הקב"ה הוא
מכובד לכן יש לכבדו בכסות נקייה. ועל כן דין הבגד בשרפה- היות וכל מי שמתגאה -
נידון באש כמו שנאמר בפרשת צו: "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" כי כך דרך האש לעלות כלפי מעלה- כמו זה העולה במעלה. ויש בכך
הוכחה כששורפים את החמץ טרם הפסח.
ואילו טהרת הבגד על
ידי המים מסמל את גדר הענווה- לפי שתכונת המים לרדת ממקום גבוה למקום נמוך.
לכן הכתוב הזכיר בגד
פשתים וצמר וכלי עור, אך לא הזכיר בגדי משי העשויים מתולעת שני. וזאת מהטעם: שהתולעת
מרמזת על גדר הענווה וטהרת המצורע באזוב ותולעת שני , מכאן ההוכחה: שאין הנגע מצוי
בבגדי תולעת שני.
בכל מיני נגעים אין
טומאה אלא בפשיון- אם פשה הנגע [אם הנגע התפשט], רמז להרחקת הגסות בכל דרך שהיא.
ספורנו אומר רעיון
דומה: שהנגעים בבגדים ובבתים באים על
עבירות שבידי אותם בעלים כדי להעיר את
אוזניהם- על עבירות שעשו – כמו שסיפרו ז"ל שיקרה בענייני שביעית- כאומרם: "בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן
בפירות שביעית- סוף מוכר את מטלטליו,לא הרגיש - סוף מוכר את שדהו" וכל זה
מתוך רחמי ה' על עמו, במילים אחרות- הכוונה: שאם אדם חוטא, הוא נענש בהדרגה- מן
הקל אל הכבד. אלא אם כן תפס את עצמו כבר בשלב ראשוני של העונש ומבין שעליו לפשפש
במעשיו ולגלות במה חטא ולתקן, אך אם הוא מתעלם מהעונש בהתחלה ועובר לסדר היום-
העונש מבורא עולם- הולך ומחמיר.
עוד מוסיף ספורנו - שבהיות האדם
נזר הבריאה -עליו להידמות בדרכיו לדרכי הבורא כפי שאלוקים העיד באומרו: "וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה
אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ" [בראשית א, כ"ו] האדם שנברא בצלם אלוקים – הוא בעל בחירה ועליו
להידמות במידותיו למידות הבורא – העושה חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט, כי זו
התכלית של בורא עולם, כפי שכתוב: "וצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". [משלי י, כ"ה]
אך כאשר האדם מתפתה
לתאוותיו הגשמיות ופועל לפיהן, אלוקים מענישו בעונש נצחי, או בלתי נצחי -בהתאם למשפט האלוקי- כפי שנאמר: "כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע". [שמות כ"ג, ז]
אך אם האדם חוטא בשגגה,
יבואו עליו ייסורים על ממונו, או גופו- על פי החכמה האלוקית- במטרה להעיר את
אוזנו לתקן את מעשיו, כפי שנאמר: "וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר
וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן". [איוב ל"ו, י]
אך מי שמתעורר- בדרך
כלל –הם יחידי סגולה.
מאחר והקב"ה בחר
בעם ישראל כבניו- יש לו מהם-ציפיות לקיים
את התורה ככתבה ולשונה- מהכוח אל הפועל- כפי שנאמר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה
מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".[ דברים ז', ו]
לכן ישנה אזהרה לעם
ישראל בטרם ייענש על חטאיו: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר
בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל
הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה
רֹפְאֶךָ. [שמות ט"ו, כ"ו]
על כן הקב"ה
מעורר את היחידים בשלבים: תחילה שולח נגעים בבתיהם לא הבינו את המסר, אז הנגע מגיע
לבגדיהם ואם לא יבינו את הרמז, הנגע יעבור לבסוף לגופם חלילה.
רש"ר-[הרב שמעון
רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה
יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות" מורה על אופי שאדם
רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע בבגד
של האדם- הוכחה היא שהוא כועס עליו
בשל עוול חברתי.
מובא בספרים הקדושים:
כי המילה: "נגע"- בהיפוכה "ענג"- זוהי מילה המזכירה את שבת
קודש ["וקראת לשבת עונג"] והמילה: "צרעת" בהיפוך אותיות-
פירושה- "עצרת" מילה הקשורה ליום טוב["עצרת תהיה לכם" ]מכאן :
שהשבת ויום טוב הם ההפך לנגע וצרעת- בהיות השבת והחג גורמים לאדם לפקוח את עיניו
ולחוש את גדולת הבורא וכך קורעים את "העור" המכסה את פנימיות האדם וחשים
את האור הגנוז מתוך הטבע שבבריאה.
מי ייתן ונשכיל למלא את התורה ככתבה ולשונה
ונזכה לחוש את מירב הטוב והאור מבעד העור הגשמי.
