פרשת: כי תבוא- כיצד נגיע אל שערי שמחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת : כי תבוא- כיצד  נגיע אל שערי שמחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ והיה כי תבוא אל הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ "ברוך בואך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח שער  ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ההגעה לארץ ישראל וההתנחלות בה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן במקדש / ציירה: אהובה קליין.(c)

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל -המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן..." [דברים כ"וב-ג]

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים  בשלושת הרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ "ובאו עליך כל הברכות"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים מתוך ההפטרה:[ספר  ישעיהו, ס']

ציורי תנ"ך/ עשתרות צאנך/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ציון מתבקשת לקום ולחזות באורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח" [ישעיהו ס', א']

ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד] [מתוך ההפטרה  בספר :ישעיהו.

 

ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']

ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']

" קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח" [ישעיהו ס', א']

הפרשה פותחת  בפסוקים: "וְהָיָה, כִּי ־ תָבוֹא אֶל ־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל־ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [ דברים  כ"ו, א'- ג']

מעניין  להדגיש – כי פרשה זו מופיעה אחרי הסיומת של פרשת: "כי תצא"- המתארת: את מחיית עמלק :

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת ־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים   כ"ה, י"ז- י"ט]

השאלות הן:

א] מה  רומזות לנו המילים: "וְהָיָה, כִּי־ תָבוֹא"?

ב] מה הקשר בין מחיית עמלק - להבאת ביכורים לבית המקדש?

ג] האם יש קשר בין   מצוות ביכורים לשאר המצוות בתורה?

תשובות.

"וְהָיָה, כִּי־ תָבוֹא אֶל־ הָאָרֶץ"-  הרמזים.

מתברר, כי המילה: "והיה" היא לשון שמחה- אחת מיסודות היהדות. השמחה הכרחית עבור האדם למען אורח חיים תקין.

להודות כל יום מחדש על כל נשימה ונשימה וכל מה שיש לו וגם על מה שאין לו - כי הכול לטובתו מאת ה'.

השמחה תופיע אם נפתח לה את שערי המחשבה. מחשבה - בחילופי אותיות-בשמחה.

בזמן שיהודי עובד את ה' בשמחה - הוא מבין : מאין בא ולאן הוא הולך? כמו שמזכירים בתפילה את המילים: "שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם".[שחרית לשבת]

אומר שלמה המלך:".. כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ.."  [קהלת ה', ט"ו] הדבר תלוי במחשבתו של האדם: אם ילך בשמחה-הכול יבוא בשלום. אם תבוא בשמחה - יפתחו לך שערי שמחה.

כנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ—וּלְבֵיתֶךָ" [להלן ,כ"ו, י"א] אדם השמח – בטוב שבשלמות -בכל הטוב שה' העניק לו- גם שמח בחלקו ואדם השמח  בחלקו - שמח גם בשלמות המוחלטת. היות ויודע כי הכול מאת: ה'.

כל מי שמבקש את קירבת ה' תמיד- מגיע לשמחה, כדברי דוד המלך: "יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ  בְּךָ֗    כָּֽל־ מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ" [ תהלי .מ', י"ז]  [בהשראת ספר: "התמצית" / מאיר ינאי]

יהודי בעל אמונה שמח גם במה שיש לזולת בן אם זה אחיו, או אחותו,  אינו מקנא בו –  היות ומבין -כי אלוקים מעניק לכל אדם כישרונות מסוג שונה מאשר לזולת ועל כן ישמח  גם במה שיש לחברו.

דוגמת אהרון ששמח בהצטרפות  משה אליו להנהגה  בתקופת עבדות מצרים.

כדברי ה' אל משה - שחשש מתגובת אהרון  אחיו שהיה מבוגר ממנו ׃שנים: "וַיִּֽחַר־ אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי ־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה ־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ"׃[שמות ד', י"ד]

בפרשה זו ישנה הבטחה לעם ישראל: שאם ילכו בנתיב האמונה וקיום המצוות – הם יזכו לברכות וישמחו . לא כן אם לא ישכילו, חלילה, לשמוע בקול ה'.

המילה: "תבוא"- בחילופי אותיות: "אבות" והם אברהם, יצחק ויעקב נקראו "איתנים" מהטעם: כי היו איתני העולם. וזכות האבות  עומדת לעם ישראל לאורך כל הדרך!

עוד רמז יפה למילה: "תבוא" = תורה, בטחון, ואמונה, אבות.

עם נבון וחכם יודע להעריך את נחלת ארץ ישראל שה' העניק לבניו- ארץ נחלת אבות- ארץ  זבת חלב ודבש- לכן ישמח במתנת ארץ ישראל ויקיים את מצוות התורה בשמחה ובטוב, לבב,

הקשר בין מחיית עמלק להבאת ביכורים לבית המקדש.

מעניין להבחין: כי פרשת: "כי תצא" מסתיימת  במצוות  מחיית עמלק.

מה  שבולט במיוחד , כאשר היהודי היה עולה לרגל ומגיש את הביכורים לכהן היה אומר:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--בְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים..". להלן. [כ"ו - ה'-ט']

לבן  הארמי  היה אביהן של רחל  ולאה, יעקב שהה  אצלו עשרים שנה- בתום תקופה זו ה' מצווה את יעקב לנטוש את המקום עם כל פמלייתו ולעלות לארץ המובטחת. ואז  נודע ללבן כי יעקב ברח.

ומי גילה ללבן זאת?

"בעל הטורים" מבאר: [בשם  המדרש] זה היה עמלק- בנו של אליפז- ונכדו של עשיו הרמז טמון במילים : "כי ברח" –בגימטריא - "עמלק".

"וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב". [בראשית  ל"א, כ"ב]

כשבני ישראל יצאו ממצרים נאמר:

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם"; ומי גילה זאת לפרעה?

על פי המכילתא [פרשת בשלח, שמות]  :"עמלק הגיד לו"

עמלק - בנו של אליפז - האריך ימים מעל שלוש מאות שנה.

על פי המדרש [ילקו"ש רמז- תתקלו] מכאן שעמלק ראה את יעקב יורד למצרים, ראה  את ישראל משועבדים במצרים, וגם את יציאתם ממצרים. בשני המקרים שהיה כתוב: "כי ברח"  הלך ופירסם זאת עמלק - כדי למנוע את הבריחה.

עמלק הפריע פעם ראשונה ליעקב- במטרה שלבן לא ייתן לו לצאת  כדי להגיע ולהיכנס לארץ ישראל.

רבי אברהם אזולאי בספרו: "חסד אברהם" מתאר: כי לבן תכנן להרוג את יעקב- ואם לא היה מצליח להורגו לפחות שאף לפגוע ביעקב כדי שיהיה ,בעל מום.

בכל המקרים עמלק הפריע – הן ליעקב והן לישראל - כדי למנוע את כניסת ישראל לארץ ישראל.

לכן בתחילת פרשת כי תבוא : מבחינים אנו - שעמלק רצה לעקב את כניסת עם ישראל להגיע לארץ ,אך נכשל. לכן בא הציווי למחות את עמלק.

אומר ה"ספרי" עשה מצווה האמורה בעניין שבשכרה תיכנס לארץ ישראל.

אך ה"חתם סופר" מקשה על הסבר של - "הספרי": הרי את מצוות  הביכורים מקיימים רק בארץ ישראל! לכן איך אומר הספרי: כי בזכות מצוות ביכורים- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?

מיישב זאת: הרב יצחק אליהו  לנדא: דברי הספרי אמורים רק על  מצוות מחיית עמלק- ונוהגת בכל מקום !

אך קיים עוד קשר בין הבאת ביכורים למצוות "מחיית עמלק"

על פי מדרש תנחומא:- נאמר: "יבוא עמלק כפוי הטובה ויפרע מעם כפוי טובה"

ישראל היו כפויי טובה כלפי ה'- שהיו מתלוננים לפני משה במדבר , ולא העריכו את כל מה שקיבלו מה' ומנגד גם עמלק היה כפוי טובה- כי אליפז[בנו של עשיו – הוא עמלק] למד שנים תורה אצל יעקב ואחר כך נשלח להורגו -  אך בעצת יעקב - לא הרגו אלא לקח את כל ממונו וניקב את בגדיו.

לכן בעוד שאת עמלק יש למחות הרי ישראל מצווים להביא ביכורים לבית המקדש - כהכרת הטוב לה' שהציל אותם מעמלק! [בהשראת הספר "דורש ציון" [מאת: הרב ציון  מוצפי]

הקשר בין מצוות הבאת ביכורים למקדש- לבין שאר המצוות.

כאשר עם ישראל מביא ביכורים לה' : הוא לומד להתגבר על מידת התאווה- לפי שאינו אוכל מהפירות טרם יביאם אל המקדש.

הוא מבין - כי כל היבול בזכות מעשה ה'-הדואג לטיב האדמה ,לאקלים המותאם  לצמיחת העצים ומתן הפירות לאדם.

הוא מתקן את כפיות הטובה שהיה בעבר ומעתה- מכיר טובה לה'

לומד להודות לה' על כל הטוב. וכך מתגבר על מידת הגאווה ומקבל עול מלכות שמים. הוא רוכש את מידת הענווה- לפי שמכין את כל הביכורים בעצמו ולא על ידי שליחים- מידות אלה מופיעות גם בשאר מצוות התורה. וכך זוכה להיכנס לשערי השמחה.

לסיכום לאור האמור לעיל: יהודי הזוכה להיכנס לארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"- מצווה לקיים את מצוות התורה ולהודות על כל הטוב שאלוקים מעניק לו ולדעת כי רק אם ילך בדרך הישר ויתחבר למצוות התורה וגם יקפיד לחנך את ילדיו בכך יזכה  לשפע ברכות ושמחה רבה.

יהי רצון וכל עם ישראל- ישכיל לבחור את מסלול הדרך הטובה של קיום המצוות וכך יזכה בע"ה לברכות וישועות-בשנה החדשה..

כדברי דוד המלך: "בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו  בִּתְהִלָּה;  הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. כִּי טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;  וְעַד דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- ברכת יעקב לבניו ודאגתו לעתידנו!/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי -  ברכת יעקב לבניו ודאגתו לעתידנו!

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון / ציירה: אהובה קליין(c) [ שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה:  אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט אשר/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נופל על פני יעקב אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין 

(c)

ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכול מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt

Biblical paintings by Ahuva Klein-

 בפרשה זו- יעקב  קורא לבניו  כדי לחזות בפניהם- את אשר עומד לקרות  באחרית הימים כפי שנאמר:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם".[בראשית מ"ט, א'-ג']

 בהמשך מילות הקדמה אלה, יעקב מתייחס  לכל השבטים ומעניק ברכות  לכל שבט בנפרד, דוגמת שבט: אשר:

"מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ".[להלן: מ"ט, כ']

יעקב מצווה  את בניו שיקברוהו במערת המכפלה בחברון:

אך יש לציין שכבר קודם שאסף אליו את בניו- השביע את יוסף שאחרי מותו יקברהו במערת המכפלה:

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.  לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה" [להלן מ"ז. כ"ט-ל"א]

השאלות הן:

א] מה הייתה כוונת יעקב במילים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"?

ב] לאיזו ברכה – מיוחדת זכה שבט אשר? 

ג] מדוע חשוב היה ליעקב להיקבר במערת המכפלה?

תשובות.

כוונת יעקב  במילים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם...,"

 ה"נתיבות שלום" מסביר: אמרו חז"ל [מסכת פסחים נ"ו]: ביקש יעקב לגלות את הקץ והסתלקה ממנו השכינה.

 ועל פי הזוהר הקדוש: התורה לא הייתה אומרת:"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.." דבר שלא נתקיים, ובוודאי שיעקב  כן גילה, אלא שמתברר שיש בדבריו –חלק גלוי ויש גם חלק סתום. ויתכן לומר: שכל מה שהצטרך יעקב לגלות- גילה. ומה גילה להם?  תתאספו ותתאגדו יחד- האחדות  תהיה חשובה מאד באחרית הימים.

 וכוונת חז"ל היא על עניין הגאולה [מסכת סנהדרין צ"ח] "זכו אחישנה". "לא זכו  בעיתה"

 לכן יעקב אבינו  נתן את עצתו לבניו : שבעת שהם יהיו במצב "לא זכו"- שיקיימו : "האספו  ואגידה  לכם"-במילים אחרות: הם יתאחדו!

 ועל ידי  זה- הם יהיו בכלל "זכו"- למרות שהם במצב  שלא זכו.- כמאמר  הצדיקים: "ועמך כולם צדיקים- כי כאשר הם מתאחדים כגוף אחד- הרי הם בבחינת צדיקים .

ו"בנועם אלימלך נאמר: [פ' דברים]: שיש עולם הנקרא: "כל  ישראל " הוא  העולם של כללות ישראל, אשר שם אין  חטא ואין פשע ואין שום שטן ופגע רע מגיע  לשם. כי כל החטאים הם רק בפרטים, לפי שהפרט חוטא לפעמים, אך כללות ישראל הם בקדושתם קיימים, וזה הסוד שגילה יעקב.

רש"י מבאר: ביקש יעקב להגיד את אשר יקרא  אתכם באחרית הימים- אך לא מצאנו שיעקב  גילה את אחרית הימים. אכן בתחילה כשהתחיל להגיד להם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם...,"ביקש לגלות את הקץ של הגלויות-אך הסתלקה ממנו  השכינה ונעלמה ממנו ידיעת הקץ ולכן התחיל להגיד  דברים  אחרים שהם אינם מעניין קץ הגלות.

"בעל הטורים" מסביר: כשרצה יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו אמר לבניו: "שמא יש בכם חטא:- ענו לו: תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהם את האותיות: ח.ט  וענה להם: אין בהם את האותיות: "קץ"

רבינו בחיי מדגיש את מילות יעקב: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". הזכיר יעקב לבניו את שני שמותיו: יעקב וישראל והתכוון להגיד לבניו- תשמעו לדבריי-בני יעקב  ומה הם כלל דבריי.- שתשמעו לקב"ה—זהו שתשמעו אל ישראל אביכם שבשמים-היינו: ישראל סבא, ולכן הזכיר את שני שמותיו.

שבט אשר וברכתו.

יעקב בירך  את שבט אשר בברכה: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ".

רש"י מסביר: כל דברי מאכל הקרוי בשם כללי "לחם"- הבא מחלקו של אשר- יהיה שָׁמֵן- לפי שבחלקו של אשר יהיה הרבה עצי זית. וזה יגרום לשמן בכמויות רבות- כמעיין ומתוך כך הוא יטבול את מאכלו בשמן. וכן מצאנו שמשה בירך את שבט  אשר בעניין זה שנאמר:

"וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ" [דברים ל"ג, כ"ד] לפי שארצו שופעת שמן כמים והם טובלים וסכים את רגליהם- וברכה זו התקיימה כמו שנאמר [ מנחות. דף פ"ה]

"פעם הוצרכו אנשי לודקיא [שבארץ סוריה] לשמן ושלחו שליח שיביא להם-והלך ממקום למקום אך לא מצא  כדי צורכו- עד שהגיע לגוש חלב -שבנחלת אשר- ושם הוליכוהו לבעל שדה זיתים והייתה שפחתו מוציאה לו ספל שך זהב מלא שמן, וטבל את ידיו ורגליו. –כלשון הכתוב: " וטובל בשמן רגלו ונתן לו  זיתים בשוויי מאות אלפי זוזים,

רש"ר מסביר: בניגוד לשבטים: דן וגד  הַמֵגִנִים - על האומה מפני אויבים מחוץ לגבולות  הארץ, תפקידם של אשר וגם נפתלי למלא את  חובותיהם בעניינים הפנימיים של עם ישראל בארצו. אשר- מספק לעצמו מזון עשיר בריא ומובחר -על ידי ייצור עצמי של מעדנים הראויים למלך- ועל כן גם נחלתו התאימה  ליצור מעדנים משובחים.

רבינו בחיי מבאר: כתוב: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" והיה צריך להיות כתוב: "אָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" –מה תפקיד האות מ"מ בתחילת השם-"אָשֵׁר". התשובה: כי לאשר יהיה כל כך הרבה שמן- שממנו יובל –שפע השמן  לשאר הארצות.

האלשיך הקדוש [רבי משה בן חיים] מסביר: סגולתו המיוחדת של אשר- שהיה ממעט לעצמו ודואג לאחרים, ודברי יעקב עליו: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" הכוונה:  אשר –היה שמח בחלקו- ולחמו הדל תמיד היה טעים לחיכו והוא כשמן בעצמותיו- אבל כשהיה מעניק  משלו לאחרים- היה משתדל לתת לזולת: מעדני מלך- מכל טוב שיש בעולם.

מעניינים במיוחד דברי תנחומא: [ויחי סימן י"ג]: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ"

בנותיו של אשר היו נאות לפי  דברי לאה:"וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר"[בראשית ל', י"ג]

ומשה בירך: "וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ".[דברים ל"ג, כ"ד]

אָשֵׁר-  ייתן מעדני מלך  ובנותיו ראויות למלכויות .

ר' לוי לומד מדברי לאה:"... בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר"-  שהיו  בנותיו   של אשר נאות כמותו והיו נשואות לכוהנים ולמלכים שנמשחו בשמן המשחה - בשמן זית- כי השמן מיפה את האדם כפי שמסופר: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן:  שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר.." [מגילת אסתר, ב', י"ב]

ונאמר:"וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אכלתי אָכָלְתְּ; וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה".[יחזקאל  ט"ז, י"ב]

 השמן הוא גם סמל המלכות- בנות אָשֵׁר- היו  נשואות למלכות שנמשחת בשמן ובזכות יופיין שבא ממשיחת השמן.

יעקב מצווה את בניו לקברו במערת המכפלה בארץ..

על פי רש"י שלוש סיבות :

א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר:"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות  ח', י"ג] והיות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו-סירב להיקבר שם..

ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים- קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות - שעתידים להתגלגל במחילות  מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.

ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום - עבודה זרה.

יעקב מצווה  את בניו לקברו במערת המכפלה:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי-- לַאֲחֻזַּת-קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]

הרמב"ן סובר : כי יעקב ביקש  מיוסף שישבע לו על קבורתו במערת המכפלה-לא מפני שחשד ביוסף שלא יקיים את ההבטחה, אלא הוא דרש ממנו שבועה- כדי לחזק את בקשתו זו אחר כך מפרעה- מלך מצרים –בטענה שהוא כבול בשבועה למלא את צוואת אביו-יעקב ואכן פרעה אישר לו לקבור את אביו במערת המכפלה על סמך שבועה זו באומרו:

"וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ"[להלן נ', ו']

 לסיכום לאור האמור לעיל: ציווי  יעקב לבניו-  אז  היום-ולדורות: אחדות העם, אהבת חינם-אהבת התורה והארץ ומימוש השליחות לכל יהודי- על פי כישוריו -למען העם והארץ.

ויפים דברי  דוד המלך: "..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים: קל"ג, א']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)