יום שלישי, 14 בספטמבר 2021

פרשת האזינו- מסרים ונבואות- לישראל בשירת האזינו/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת האזינו- מסרים ונבואות –לישראל בשירת האזינו.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ השמים  והארץ מאזינים-לדברי משה / ציירה:אהובה קליין(c)

"הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה  וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי"׃


ציורי תנ"ך/ אלוקים משגיח עם עם ישראל במדבר מפני  התנים../ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר-

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 


 

Biblical paintings By Ahuva Klein
Eagle wake his chicks slowly

ציורי תנ"ך/הנשר מעיר את גוזליו/ ציירה: אהובה קליין(c) 


ציורי תנ"ך/ תיזל כטל אמרתי/ ציירה: אהובה קליין (c)






Biblical painting

Rain falls from sky as the Torah



" יערוף  כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי"[דברים ל"ב,ב]

הטכניקה: שמן על בד

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)


ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מסירות ה' לעמו-כמשל הנשר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ דרכי אלוקים/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]


הפרשה פותחת בשירת "האזינו":

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. 

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, 

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. 

כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. 

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.......

כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. 

יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר". [דברים ל"ב, א- י"ג]

 

השאלות הן:

א] מה מהותה של שירת האזינו?

ב] אילו מסרים מופיעים בשירה זו - לגבי עם ישראל?

תשובות

מהותה של שירת האזינו.

שירת האזינו נחשבת לשירה פיוטית מרוממת ונשגבה – גדושת ציורים עוצמתיים  - המבטאים רגש ומחשבה.

היא מעוררת  את התפעלותם של משוררים וכאלה אשר הבנתם בשירה מקור כישרונם לאורך כל הדורות. מופיעים בה שבעים חרוזים- שירה הבנויה באומנות עילאית.

לעניות דעתי, המספר שבעים - רומז בשירה: שבעים פנים לתורה!

גם שבעים עצי התמרים באילים שבמדבר- לשם הגיעו בני ישראל במהלך נדידותיהם - כפי שכתוב:

"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם." [שמות ט"ו כ"ז]

על כך אומר הרמב"ן:

"ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. ויספר הכתוב זה , כי חנו עליהם כל שבט על מבועו , והזקנים ישבו בצילם -לשבח לאל- עליהם שהכין להם כן בארץ צייה. ועוד לרבותינו במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (הבהיר קס"א) בכתוב הזה פירוש , נפלא ענינו".

הכול תמימי דעים - כי אין עוד שירה דומה – לשירת "האזינו"- בעוז  המסרים ועומק המחשבות וציוריה. היא נחשבת גם לשירה במובן המודרני של המילה.

הרמב"ן סובר: [דברים ל"א, י"ט]: היות ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, לכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה"

עוד מוסיף הרמב"ן: כי הוא רואה בשירת האזינו נבואה לכל מה שיתרחש לעם ישראל - מאז ומקדם ועד היום. ומהטעם הזה נאמר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם" [דברים ל"ב, מ"ד]

"כל"- כוללת את כל העתידות לעם ישראל- הכתיבה היא תמציתית ומרמזת על כל ההתרחשויות שיקרו לעם ישראל-בפרטי פרטים ,הרמב"ן מביע את התפעלותו כל כך מהנבואה המופיעה בשירה  ואומר:

"כי אילו הייתה השירה הזאת-מכתב אחד מן החוזים בכוכבים- שיגיד מראשית –אחרית, כן היה ראוי להאמין, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים, מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום" כוונתו לדברי משה אשר היה  אבי הנביאים וצפה הכול מראש לגבי עתיד ישראל.

בהמשך טוען הרמב"ן: זוהי שירה נצחית שמהותה אמת ונאמנות היא בתחילתה מזכירה את ההיסטוריה של עם ישראל- את כל ההתרחשויות שקרו לעם במדבר ואת חסדי ה' אל עמו.- אך מרוב הטוב והעושר והנחלת ארצות גויים שה' העניק לישראל- הם מרדו בה' ופנו לעבודת כוכבים! לכן העניש אותם באמצעות מגפה ורעב, חיה רעה וחרב  ואחר כך התפזרו בגלות. וזה כבר התקיים. אך בסוף ה' ישיב נקמה לאויבים כי כל פגיעתם בעם ישראל הייתה  מתוך שנאה לקב"ה! לכן ה' ישיב להם בעונש-כנקמה בהם.

 

ראיתי בספר: "באר משה על התורה" : תמוה שהתורה פותחת במילה: "האזינו" בלשון נוכח- מדוע אין פניה בלשון נוכח גם אל הארץ באופן הבא: "ותשמעי הארץ", או: "ושמעי הארץ" כפי שאמר ישעיהו הנביא:

 

"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" [ישעיהו א, ב]? והמילה "ותשמע"- היא מרמזת על העתיד בעוד שהמילה: "ושמעי"- היא בלשון הווה?

 

יש כאן רמז לצדיקים שרוצים להשפיע לטובה ולהחזיר את בני הדור למוטב אך כשהם פונים אל הדור- הם נתקלים בקשיים, היות וליבם נעשה קשה כאבן מרוב עבירות ,לכן במקום לדבר אל הקליפה- אל הגוף הגשמי, יש לפנות אל שורש הנשמה וזו הכוונה במילים: "האזינו השמים ואדברה" שורש הנשמה- מכונה בשם "שמים" וממילא "תשמע הארץ"- היינו האדם הגשמי.

 

לכן, השמים והארץ           - הם גוף ונשמה, כמו שנאמר [מסכת סנהדרין צ"א, ב']

שהשמים היא הנשמה והגוף הוא הארץ- והורה לנו הכתוב: כי ניתן לדבר אל הנשמה בלשון נוכח: "האזינו השמים" ואז: "ותשמע הארץ"- כלומר  ואז ממילא בעתיד גם הגוף ישמע. וכול זה ניתן לצדיקים- מורי הדור- בהוראת משה רבינו ולפי זה מתברר דיוק נוסף, שלגבי השמים נאמר:"ואדברה"-  שזוהי לשון קשה ולגבי הארץ נאמר: "אמרי פי"- בלשון רכה, אל הנשמה פונים בלשון מחייבת יותר וקשה, אך אל הגוף הגשמי פונים בלשון רכה יותר.

מסרים לעם ישראל.

נאמר בשירה: "כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ".

בספר: "פנינים משלחן הגר"א על התורה" מתואר: כי הגאון רבי חיים מוולוז'ין היה מתקשה בהסבר של התנא - דבי אליהו רבה [פ"א] : האומר שאחת ממידותיו של ה' היא המידה: "השמח בחלקו" מה יש לומר על ה' שהוא שמח בחלקו?- הרי  לה' הארץ ומלואה?- עניין  זה  שאל את הגאון אליהו מוילנא ועל כך השיב הגאון אליהו מוילנא: הכוונה שהקב"ה שמח בעם ישראל בכל המצבים שהם נמצאים ,גם אם פעמים קורה שהם יורדים ממדרגתם הרוחנית. גם אז הוא שוכן בתוכם  כשהם נתונים בטומאתם ,  אינו עוזבם ואינו נוטשם - אלוקים שמח בחלקו בכך שבחר את עם ישראל  לנצח. לא ייטוש אותם ולא יחליפם בעם אחר.

רש"ר מסביר:  לעומת עמים אחרים, עם ישראל נעשה לעם ,טרם ירשו את ארץ ישראל ,הארץ כבר נבנתה קודם על ידי עמים אחרים .תפקיד בני ישראל היה לשמור על עיבוד האדמה ועל בניין הערים שהיו שם. וכל זה מהטעם שעם ישראל הוא עם ה'!- הוא נרכש על ידי ה' ועם הפיכתו לעם- הוא ייעשה לחלקו של ה'.

רש"י מפרש: מיהו עמו?

הכוונה ליעקב- השלישי באבות- המשולש  בשלוש זכויות- אבי אביו, זכות אביו, וזכותו- הרי שלושה-כחבל הזה שהוא עשוי בשלושה  גדילים - הוא ובניו  קיבלו נחלה ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשיו בן יצחק.

הצדיק  רבי משה מקוברין מסביר: סגולתו של חבל עבות - שהוא שזור ממספר של חוטים וגם אם נפגם אחד החוטים, אין הדבר פוגם בחוזק הכללי של החבל והנמשל כאשר עם ישראל מלוכדים כאיש אחד-וכל ישראל ערבים זה לזה - אין האויב יכול לנצחם!

 

 נאמר עוד:

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן;

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ". 

הרש"ר מסביר: כי ה' בכוונה הוליך את עם ישראל במדבר- מקום של שממה   ללא ישוב ושדות מרעה - מקום המשולל מכל גירוי חיצוני, כי  רק שם אפשר לשוב לפנימיות , שם הוא שרוי עם ה' מבחינה רוחנית וזאת בניגוד לעמים אחרים אשר מחפשים את הנאתם הגשמית , אך במדבר ה' מצפה מעם ישראל - שכל יחיד ויחיד יבנה את חייו על בסיס הערכים הפנימים בלבד!

ה' מסובב ומקיף את עם ישראל מכל צד כחומת מגן וכך מספק לו את ההגנה הרצויה  והמילה: "יְבוֹנְנֵהוּ"- הכוונה - לאחר שעם ישראל יתחזק מבחינה פנימית ה' ילמדהו דעת - כדי שיבין את התורה.

רש"י מסביר: ה' הוליך את בני ישראל במדבר ,במקום יללת תנים ובנות יענה, וגם במקום כה שומם  נמשכו אחר האמונה בה' ולא אמרו למשה: כיצד נצא לדרך של מדבר?-  כדרך שאמר הנביא ירמיהו בדברי שבח לעם ישראל:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִיךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.." [ ירמיהו ב, ב]

 על המילה: "יְבוֹנְנֵהוּ"- הכוונה לתורה הנקראת גם בינה כמו שנאמר: "כי היא חכמתכם ובינתכם"

המילים:" יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ".   מבטאות את דאגת ה' השומר  על עם ישראל כאדם השומר   על בבת עינו.

במסכת אבות נאמר :" חמשה קניינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן, תורה קניין אחד, שמים וארץ קניין אחד, אברהם קניין אחד, ישראל קניין אחד, בית המקדש קניין אחד". [מסכת אבות ו', י']

 לקראת סיום הפרשה נאמר:

"וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל".

 [דברים  ל"ב, מ"ה]

על כך אומר הגאון מוילנא: שכל התורה נכללת בשירה זו ושקולה גם  כנגד עשרת הדיברות.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי שירת האזינו  כוללת בתוכה את כל עשרת הדיברות- ואת כל הנבואות  על עם ישראל- לדורות- וכן את המסר החשוב: כי עם ישראל הוא עם נבחר ה'- אלוקים הוציאם ממצרים  והוליכם במדבר- כדי שיתרכזו בפנימיותם ולא יהיו נתונים להשפעות חיצוניות- ושם ה' הגן עליהם מפני חיות רעות.

ויפים וחשובים  דברי משה:

"שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ". 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירה לעם נבחר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שִׁירָה לָעָם הַנִּבְחָר.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

  עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים

  הִזְדַּכֵּךְ בְּחֶשְׁכַת יִיסּוּרִים

  מִכּוּר בַּרְזֶל יָצָא

  לֶחֶם עֹנִי נָשָׂא.

 

  חָצָה יַם סוּף בְּנִסִּים

  מִיְּמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ גַּלִּים

  נָדַד בַּמִּדְבָּר שָׁנִים

  אוֹתוֹ נָצַר אֱלוֹקִים.

 

 קִבֵּל תּוֹרָה מִשָּׁמַיִם

קוֹלוֹת רָאָה בָּעֵינַייִם

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הִבְטִיחַ

שַׁעֲרֵי טֻמְאָה הִזְנִיחַ.

 

צְלִילֵי שִׁירַת "הַאֲזִינוּ"

מְעוֹרְרִים זְקֵנֵינוּ וְיַלְדֵּנוּ

הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מַאֲזִינִים

דִּבְרֵי מֹשֶׁה בָּהֶם חֲקוּקִים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת האזינו [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 9 בספטמבר 2021

פרשת וילך- מי היה המלך הראשון? ומהי שבת שובה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וילך- מי היה המלך הראשון ? ומהי שבת שובה ?

 

מאת: אהובה קליין .


יצירותיי לפרשה וההפטרה:

ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך "שובה ישראל"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה,,זבת חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c( [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)






 ציורי תנ"ך/ השירה הזאת/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה  קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."

[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יום הכיפורים בבית  הכנסת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל בירושלים עם צאת יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו פותחת בימיו האחרונים של משה:

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם.  וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם--כְּכָל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.   חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". [דברים ל"א, א-ז]   

השאלות הן:

א] מי היה המלך הראשון בישראל?

ב] מהי "שבת  שובה" ?

ג] מאין כי התשובה בעלת ערך רב?

תשובות.

המלך הראשון בישראל.

נאמר: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה.."

רש"י אומר: "וילך משה וגו'" ואינו נותן הסבר  נוסף אך בפסוק הבא  שבו נאמר:  "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"

רש"י מסביר: "יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר: "לא כהתה עינו ולא נס לחה"

חז"ל אומרים על כוחו של משה - בהקשר הפסוק: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה.." [דברים ל"ד, א]

"שתים עשרה מעלות בהר נבו, וקפץ משה את כולן בקפיצה אחת! [מסכת סוטה י"ג, ע"ב] אם כן שואל רש"י: מדוע אומר משה:

"לֹא -אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"? "איני רשאי, שניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע"

אך הדבר המשונה: מדוע אומר רשי" על הפסוק : "וילך משה וגו" אין כאן שום הוספת הסבר על  נושא הליכת משה?

נשאלת השאלה, מה רצה רש"י להביא במילתו זו?

אלא, ידוע ששמואל הנביא היה מנהיג את עם ישראל באופן שונה - "הוא סבב את כל הארץ והלך אליהם ללמדם" [מסכת שבת נ"ו, ע"א]

שמואל חי  חמישים ושתיים שנה , מתוכם הנהיג  את ישראל במשך ארבעים שנה. מגיל שתים עשרה!  הנהגתו היא בדומה להנהגת משה במשך ארבעים שנה. במשך תקופה זו היה הולך כל לילה לעיירה אחרת במטרה ללמד את עם ישראל תורה.

על פי המדרש: [אגדת בראשית נ"ב] "היה שמואל כעוף  הזה שהוא פורח ממקום למקום וממדינה למדינה".

מנגד: משה רבינו היה יושב במקומו ובני ישראל ניגשים אליו - כפי שמתואר בתורה:

"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". [שמות ל"ג, ז] גם יהושע בן- נון  הגיע לאותו אוהל כפי שהכתוב מתאר:

".....וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". [שם פסוק י"א]

מכאן שהנהגת משה הייתה הנהגת מלכות -  מלך אינו הולך אל העם, אלא העם ניגש אליו. מכאן: שמשה היה המלך הראשון בעם ישראל ועל הפסוק: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".   [דברים ל"ג, ה] אמרו חז"ל [שמות רבה מ"ח\ד] מי זה?  זה משה.

מהטעם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול - כי המלכות אינה שלו ,אלא של  הציבור. משה אינו יכול ללכת לכל בית  ובית בישראל  ללמד אותם תורה, אלא היה יושב באוהלו וכל הרוצה את הרב היה צריך לקום ולגשת אליו.

לעומתו , שמואל הנביא – לא נחשב מלך על עם  ישראל- אלא נחשב - נביא. על כן  היה רגיל  לגשת אל עם ישראל, כל יום במקום אחר, יום אחד הלך לחברון וביום אחר הלך לגבעון.....

כאן ניתן להבין מדוע הייתה לרש"י קושייה על הפסוק הראשון  בפרשה:

"וֵּילֶךְ, מֹשֶׁה..." כיצד יתכן שמשה הלך? הלא משה הוא מלך! כיצד יתכן שהוא מוחל על כבודו והולך לבתי עם ישראל?

לכן כתב רש"י: "וגו' "- התכוון שנמשיך לקרוא את הפסוק הבא.

בהמשך  נאמר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא..."

מסתבר שאותו יום היה יומו האחרון של משה- ז' באדר ובאותו יום נלקחה ממנו ההנהגה ועברה לידי יהושע.

על פי המדרש: באותו יום. "הלכו ישראל  אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו: משה רבינו היכן הוא?

אמרו להם: השכים והלך לפתחו של יהושע , הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה על ליבך שמשה רבינו עומד? ואתה יושב? כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע בגדיו ובכה ואמר: רבי, רבי, אבי, אבי ואדוני!  אמרו ישראל למשה רבינו: 'למדנו תורה'. אמר להם:' אין לי רשות' אמרו לו: 'אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: 'למדו מיהושע' וקיבלו עליהם לישב וללמוד מיהושע. ישב  יהושע בראש, ומשה  מימינו, ובני אהרון משמאלו והיה יהושע יושב ודורש בפני משה. [תנחומא פרשת ואתחנן] נמצא שבאותו יום כבר לא היה משה מלך, על זה אמר קוהלת [ח,ח]:"אין שלטון ביום המוות"

אמר משה:  אם כך. היום איני מלך. הלך והסתובב בכל בתי ישראל ללמד אותם תורה ולהיפרד מהם.

רבותינו אומרים: "שש מאות אלף אוהלים הלך באותו יום. אמר להם: "הרבה צעדתי אתכם, הרבה הטרחתי אתכם, הרבה הוכחתי אתכם בזיתי אתכם תמחלו לי. בבקשה תיכנסו לארץ ישראל תגידו: : 'חבל על אותו זקן שהיה מלמד אותנו תורה, נשא אותנו כאשר יישא האומן את היונק, ואנחנו לא שמענו בקולו... ותתפללו עליי"

מדוע קרא משה ליהושע  לעיני כל ישראל ? הטעם הוא: שאם יהושע היה עולה לגדולה אחרי מות משה היו אומרים  לו: מי אתה? מי שמך לאיש ושופט עלינו ? לכן משה הסמיך את יהושע עוד בחייו "לעיני כל ישראל" - כדי שאף אחד לא ינסה לערער על מנהיגותו. [מתוך ספר: "דורש ציון" : הרב בן ציון מוצפי  שליט"א]

"שבת שובה"

השבת בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי עם ישראל: "שבת שובה"- על שם ההפטרה המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת בעוונך" [הושע י"ד, ב] בניגוד להפטרות אחרות הקשורות לתוכן הפרשיות, הרי הפטרה זו אין בה משהו משותף לפרשת וילך.

הקשר הוא לתאריך המיוחד: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה - לכן השבת מכונה בפי רבים גם: "שבת שובה"

שבת זאת מתאפיינת בהכנה נפשית של עם ישראל לקראת היום הקדוש -  יום הכיפורים. במרבית בתי הכנסת הרבנים נושאים דרשות בנושאי מוסר ותורה לקראת יום גדול זה.

הרמב"ם פסק בהלכות תשובה, פרק ב': "אף על- פי שהתשובה והצעקה [התפילה לה'] יפה לעולם [טובה  ומקובלת במשך כל השנה] -בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה  ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר:[ישעיהו נ"ה ד]:"דרשו ה' בהימצאו" [בזמן שה' נמצא בקרבת עם ישראל הוא מצפה מאתנו שנעשה תשובה]

ה"שפת אמת" אומר: שכל יהודי חייב להתחזק בתורה ובקיום מצוות במיוחד ב"שבת שובה", שהיא הראשונה בשנה כפי שכתוב במסכת שבת [קי"ח, ע"ב]: "אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה - לא שלטה בהם אומה ולשון"

לפי דברי הקדמונים: בראש השנה נעשה  סדר חדש לכל השנה ואם נקפיד שהשבת הראשונה שתהיה כראוי - כל השנה תהיה מתוקנת!

חשיבות התשובה:

על פי הגמרא:[ מסכת יומא, פ"ו, ע"ב]  "גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר:' שובה ישראל עד ה' אלוהיך".

"נחל שורק" [פרשת וילך אות א] אומר: כי במילה  "תשובה" רמוזים כל המעשים הנדרשים לאדם כדי לשוב בתשובה והם :"תענית, שק, אפר, בכייה, הספד"

תענית: במהלך עשרת ימי  תשובה מתענים פעמיים: צום גדליה וצום יום הכיפורים. שהוא יום גדול ונשגב.

הספד- הכוונה לבכי, שיצטער על עוונותיו  בעבר ויתחרט וכאשר מוריד את  דמעותיו – כל דמעה מוחקת לו עוון.

 הנה כמה פסוקים מתוך ההפטרה- המדגישים את  חשיבות התשובה:

"שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ.  קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל- תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ" [ הושע י"ד, ב-ד]

עוד קטע[כמנהג האשכנזים]

"תִּקְעוּ שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם:  יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.  בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל-עַמֶּךָ, וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם גּוֹיִם--לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.  וַיְקַנֵּא יְהוָה, לְאַרְצוֹ; וַיַּחְמֹל, עַל-עַמּוֹ.  וַיַּעַן יְהוָה וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ, הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת-הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וּשְׂבַעְתֶּם, אֹתוֹ; וְלֹא-אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה, בַּגּוֹיִם". [יואל ב ,ט"ו-כ]

"מִי-אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית, נַחֲלָתוֹ:  לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא.  יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם.  תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם".   [מיכה ז, י"ח- כ]

לסיכום , לאור האמור לעיל: הפרשה  מדגישה את גדולת משה  גם ביומו האחרון והעברת המנהיגות ליהושע תלמידו.

ההפטרה הנקראת בסוף הפרשה - מתייחסת לקריאה לעם ישראל - בשבת טרם יום הכיפורים – להתעורר ולחזור בתשובה - זה החסד הגדול שהקב"ה מאפשר לחוטאים -  לשוב  בתשובה ובכך העוונות נמחקים ונהפכים לזכויות!

מדובר בעוונות שבין האדם למקום, אך עוונות בין אדם לחברו נמחלים בתנאי שביקש סליחה מרעהו – אם חלילה פגע בו.

" ומקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים".   [תלמוד בבלי מסכת ברכות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר