יום רביעי, 15 ביולי 2026

פרשת דברים - אלוקים זוכר ומקיים ומצפה לבניו להתעורר./ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים - אלוקים זוכר ומקיים ומצפה לבניו להתעורר.

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל לעלות ולרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)




חומש דברים נקרא גם בשם: "משנה תורה" לפי שנשנים בו נושאים רבים שמופעים  בספרים הקודמים, דוגמת ספר שמות וספר במדבר.

הרמב"ן סובר: "הספר הזה יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס לארץ - רוב מצוות התורה הצריכות לישראל וכבר נאמר לו כולן [כל המצוות] בסיני - באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים ועל כן לא נאמר בספר הזה: "וַיְדַבֵּר הַ ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אוֹ "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם" לגבי מצווה פלונית.

להלן כמה נושאים שהוזכרו כבר בחומשים הקודמים:

הבטחת הארץ לעם ישראל:

"רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ—אֶת הָאָרֶץ:  עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ—אַל תִּירָא, וְאַל תֵּחָת." [דברים א', כ"א]

שמירה על עם ישראל ימים ולילות גם בזמן מלחמה.

"יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם:  כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֵיכֶם.  לא בַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.  וּבַדָּבָר, הַזֶּה--אֵינְכֶם, מַאֲמִינִם, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.  הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ, לָתוּר לָכֶם מָקוֹם-- לַחֲנֹתְכֶם:  בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, וּבֶעָנָן, יוֹמָם" [דברים  א', ל'- ל"ד]

הזוכים להיכנס לארץ ישראל:

" וַיִּשְׁמַע יְהוָה, אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר.  אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.  זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה.  גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר:  גַּם אַתָּה, לֹא תָבֹא שָׁם.  יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.  וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע--הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ". [דברים א ,ל"ד- מ']

השאלות הן:

א] מדוע ניתנה ארץ ישראל דווקא לעם ישראל?

ב] על מה מתרעם משה?

ג] את מי מאשים משה ואת מי מעריך?

תשובות.

ארץ ישראל ניתנה דווקא לעם ישראל.

נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". [דברים א', ח']

שואל הגאון  מוילנא שתי שאלות :

א] מדוע נאמר בלשון עבר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת ־ הָאָרֶץ"?

הוא עונה: בכל זמן שה' הוא גוזר על אומה להכניעה, קודם הוא מכניע את השר שממונה עליה בשמים - מסתבר כי לכל אומה יש שר השומר עליה בשמים.

את זאת הראה ה'  למשה באומרו: "רְאֵה נָתַתִּי .."בכך רצה ה' להוכיח למשה כי כבר הכניע את השר הממונה על ארץ כנען ולכן לא חיסר לעם ישראל דבר-  אלא עליהם לבוא ולרשת את הארץ.

ב] מדוע פתח בלשון מתנה - "נָתַתִּי" ומיד עבר ללשון ציווי[- לשון ירושה: "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ"?

התשובה: כי עיקר נתינת הארץ הייתה בזכות האבות: אברהם, יצחק ויעקב, כנאמר:

"לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם:  כִּי בְּרִשְׁעַת  הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".[ להלן ט', ה'- פרשת עקב]

ממשיך הגאון מוילנא: אם כך היה אפשר להעביר את הארץ לכל דור מן הדורות הבאים, ולאו דווקא לדור המדבר, אלא  רק מפני שהיו "דור דעה"- לכן הקדים והעניק להם את הארץ.

"דור דעה" – הם יוצאי מצרים שקיבלו את התורה במעמד הר סיני. זכו להשגחה אלוקית ישירה, ולכן זכו לכינוי זה שמשמעותו השגת דעת, תבונה עמוקה  וחיבור  לה'

לכן נאמר בלשון מתנה: "נָתַתִּי" על סמך שה' נותן להם את הארץ ולא לדורות אחרים.

ונאמר בלשון ירושה: "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ"- כי עיקר הנתינה היא משום הבטחת ה' לאבותינו.

כפי שכתוב: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת־ ַבְּרִית  וְאֶת הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"  [להלן   ז' , י"ב]

משה מתרעם על עם ישראל.

מתברר כי משה כועס על עם ישראל על כפיות הטובה שלהם כלפי הבורא: הרי ה' שמר על עם ישראל  ושומר תמיד – הולך לפניהם ומשגיח עליהם במשך כל הזמן ובמדבר שמר עליהם כמו איש הנושא את בנו. הציל אותם מהנחשים במדבר.

כמו שנאמר: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־ כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".[שמות י"ט, ד']

עוד נאמר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם ; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם" [שמות י"ד, י"ט].

אחרי שראו את כל הנסים וה' מבטיח להם שיביא אותם לארץ ישראל - אין הם מאמינים?

עמוד הענן היה מראה להם ביום את הדרך -  ובלילה עמוד האש,

משה מביע כעס על חוסר האמונה בעם - לאחר שה' הביא עליהם נסים ונפלאות בכל ארבעים השנים שהלכו במדבר - הם בקשו כעת לרגל את הארץ לראות אם היא טובה או רעה..

משה מאשים את  המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה.

פרשת דברים נקראת מידי שנה  בשבת האחרונה טרם תשעה באב והסיבה לכך: לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים  הרי על פי  חז"ל הקב"ה גזר  בליל תשעה באב-  על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ  וזאת בעוון הוצאת הדיבה על ארץ ישראל, ובגמרא [תענית  כ"ט, ע"א] נאמר-על הפסוק:

"וַתִּשָּׂא֙ כָּל הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: (במדבר פרק יד פסוק א)

"אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם- הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר המרגלים דיברו בגנותה- ובכך  הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה ואני קובע לכם בכייה לדורות"- הכוונה   לזמן ליל תשעה באב  שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.

אך יש לציין את יהושע וכלב בן יפונה הצדיקים שלא השתתפו  בהוצאת דיבת הארץ ! לכן זכו להיכנס לארץ המובטחת.

השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ" ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם כ"א]

תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה:

"אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם"[דברים א', י"ב]

בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]

רבי  אברהם יעקב ברבי ישראל מסאדיגורה אומר : כי שבת חזון-היא השבת  הקרובה לתשעה באב-יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, ולמה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר  חשוך ומופיע  ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך- אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.

בהפטרה אנחנו קוראים את זעקתו של ישעיהו הנביא על השכחה של עם ישראל  את ה'.

להלן קטע מתוך ההפטרה:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל ־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.  שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.  הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן --זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר".[ישעיהו א', א'-ה']

הנביא ישעיהו קורא לשמים והארץ להקשיב לדבריו - שהם דברי תוכחה לבני ישראל שסטו מהדרך הישרה וחטאו והרי - על זה כבר משה העיד בישראל- את השמים והארץ בפרשת האזינו.

עוד טוען הנביא ישעיהו כי אלוקים אינו זקוק לקורבנות ולא לתפילות שלנו ,אלא מציע:

"אִם תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ.  וְאִם־ תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר".

יש לו כעס רב על עם ישראל: כי אפילו השור יודע מי קנה אותו  והחמור יודע כי ימצא את מזונו בתוך  האבוס- ואילו עם ישראל אינו מכיר את אלוקיו!

חז"ל [בירושלמי יומא. פ"א, ה"א] אמרו: כל דור שאינו נבנה בימיו [הכוונה לבית המקדש] מעלין עליו כאילו החריבו" כי מאחר שאנשי אותו דור לא עשו את מה שצריך לעשות לצורך בית המקדש – נחשב להם כאילו חרב בימיהם.

אחת הסיבות לחורבן בית המקדש - הייתה שנאת חינם "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה נחרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם" [יומא ,ס' ע"ב]

עוד אמרו חז"ל: [שבת קי"ט, ע"ב]:"לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שחללו  בה את השבת" כנראה שאין מדובר בחילול שבת של ימינו - אלא כנראה מדובר בחלול שבת  שלא קיימו אותה בשמחה.

שואל ה"נתיבות שלום":  מדוע נאמרה נבואת ישעיהו דווקא בלשון: "חזון"? ומדוע נקראה השבת על שם זה?

התשובה:  אין אנו מתאבלים על המקדש שחרב - אלא מתאבלים על שגם בימינו אין מקדש ואין יהודי עם כל חטאיו יכול לדור עם בית המקדש בעולם אחד- אם עדיין לא חזר בתשובה, לכן ראשית היהודי צריך לסור מרע - לעקור את הרוע שבו, ואחר כך יעשה רק טוב.

יש עוד דרך נעלה במיוחד:  לסור מרע - על ידי עשיית הטוב

כותב הרמח"ל בספר "מסילת ישרים" כי האדם נברא למען יתענג על ה'! וליהנות מזיו השכינה ואם יהודי נוהג כך- מתענג על הטוב- ממילא הרע מסתלק ממנו והזמן לדרך תשובה זו: בשבת קודש. שבת היא: כוח  עליון ובה מסוגל  היהודי להתענג על ה'. ולכן כל השומר שבת כהלכתה  מוחלים לו. כי  בשבת קודש עם ישראל  הם בבחינת בנים לה' אפילו כשחטאו לה'  בעבר!

גם בימינו לא די לשמור שבת. אלא יש לקיים שבת –מתוך שמחה - על ידי שירה, זמירות שבת ולהקפיד  על כל הלכותיה של השבת - ויש לשתף את שמחת השבת   עם הילדים החל מהגיל הרך.

לסיכום, לאור האמור לעיל-  כל העם שלנו חייב להתעורר כעת- בימים קשים אלה עלינו להיות עם מאוחד לקיים את מצוות התורה – הן מצוות בן אדם לחברו והן מצוות בן אדם למקום. ולהרבות באהבת חינם. ויפים וחשובים דברי דוד המלך:"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו --  וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ".[תהלים  ק"ה ,מ"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה נוֹשֵׂא דְּבָרִים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה נוֹשֵׂא דְּבָרִים

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מֹשֶׁה הֶעָנָיו שֶׁבַּעֲנָווִים

נוֹשֵׂא מִגְּרוֹנוֹ לָעָם דְּבָרִים

מוֹכִיחַ אוֹתָם  בְּדֶרֶךְ רְמָזִים

נִשְׁמַר מְאֹד בִּכְבוֹד הַבָּנִים.

 

מַזְכִּיר לָהֶם מְקוֹמוֹת מִדְבָּר

שָׂם אוֹתָם  אֱלוֹקִים נָצַר

כְּאָב הַנּוֹשֵׂא אֶת בְּנוֹ בְּאַהֲבָה

זָכוּ לְמַגַּשׁ חַיִּים בְּמַתָּנָה.

 

עַמּוּד עָנָן בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם

מֵעַל רָאשֵׁיהֶם מֵגִיחַ מִמָּרוֹם

עַמּוּד הָאֵשׁ בַּחֲשֵׁכָה לְהָאִיר

אוֹתָם  בַּמִּדְבָּר בְּנִסִּים לְהוֹבִיל.

 

אֱלוֹקִים הִבְטִיחַ אֶרֶץ  כָּל טוֹב

לַאֲבוֹת: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

לְשָׁם הַבָּנִים מְצֻווִּים לַעֲלוֹת

מִפְּרִיָּה עֲתִידִים יַחְדָּיו לֵיהָנוֹת.

 

אַךְ הָעָם בִּקֵּשׁ הָאָרֶץ לַחְפֹּור

שְׁנֵים עָשָׂר מֵהֶם שֶׁבַח לִגְמֹר

בְּשׁוּבָם עֲשָׂרָה חָטְאוּ בְּדִבּוּר

וְאִלּוּ שְׁנַיִם  בֶּאֱמוּנָתָם - הָיוּ כְּצוּר.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת:  דְּבָרִים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]   

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 9 ביולי 2026

נְבוּאַת יִרְמְיָהוּ- לְעַם יִשְׂרָאֵל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

נְבוּאַת יִרְמְיָהוּ- לְעַם יִשְׂרָאֵל

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ טֶרֶם נוֹלַד

 לִשְׁלִיחוּת מִפִּי ה' נוֹעַד

 לְפֶתַע נְבוּאָה עַתִּיקַת יוֹמִין

 קוֹרֶמֶת  לָהּ עוֹר וְגִידִים:

 

 וַיְהִי בְּאַחַד הַיָּמִים

 נִיצַּב  הַנָּבִיא עַל סְלָעִים

 רוֹאֶה מַחֲזֶה כה מַדְהִים:

 מַקֵּל שָׁקֵד- נִסֵּי נִסִּים.

 

 לוֹטֵשׁ אֵלָיו עֵינַייִם

 שׁוֹמֵעַ הֶסְבֵּר שָׁמַיִם:

 כי שׁוֹקֵד ה' עַל דְּבָרָיו

 מִילּוֹתָיו  תמיד- מַעֲשָׂיו!

 

ה' מוֹפִיעַ שֵׁנִית לְפָנָיו

הַפַּעַם סִיר נָפוּחַ לְעֵינָיו

מְאוֹתֵת עַל בְּשׂוֹרָה קָשָׁה

הרי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה.

 

עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

אוֹיֵב כְּנָחָשׁ יַתִּיז אֶרֶס

ברשעותו יאַיֵּים לְבַצֵּעַ -אסון

מְעוֹרֵר יְשֵׁנִים לִתְשׁוּבָה  מחלום.

 הערה: השיר בהשראת- ההפטרה לפרשת פינחס [ירמיהו פרק א']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 8 ביולי 2026

פרשת מטות-מסעי-נבואת ירמיהו- מעוררת ישנים-מסוגלת לנסים!/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת מטות-מסעי-נבואת ירמיהו- מעוררת ישנים-מסוגלת לנסים!

.

                ציורי תנ"ך / הציווי למשה לנקום במדיינים/ תיירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פנחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



    ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)


     ציורי תנ"ך/ משה כועס על  ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה קוצף על  אנשי החיל / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את תרומת  הזהב עבור המשכן- למשה, ולאליעזר/ ציירה: אהובה קליין (c) 

            


                                       


        ציורי תנ"ך/ משה פונה לראשי המטות/ ציירה: אהובה קליין 


  

                                 


            ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)


          ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בפי החירות/ ציירה: אהובה קליין (c)


          ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים ברפידים ואין להם מים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מקנה רב לגד וראובן / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם בעבר הירדן /  ציירה: אהובה קליין (c)


 
ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



                             ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 
               ציורי תנ"ך/ הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך ציווי  ה' למשה לרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשיות מטות  ומסעי מסיימות את חומש במדבר- התורה מתארת את  מ"ב המסעות במדבר:

פרשיות מטות  ומסעי מסיימות את חומש במדבר- התורה מתארת את  מ"ב המסעות במדבר:

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם -- לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן"[במדבר ל"ג, א']

באחת מהן כאשר הגיעו להר ההר שם נפטר אהרון הכהן.

השאלות הן:

א] מה  מטרת כל המסעות במדבר?

ב] משמעות אזכרת מות אהרון  מהי?

ג] מה המתכון להצלחת  ישיבת עם ישראל  בארץ?

תשובות.

מטרת מסעות בבני ישראל במדבר:

את המסעות האלה עברו בני ישראל מיום צאתם מארץ מצרים במשך ארבעים שנה במדבר עד שזכו להיכנס לארץ ישראל.

חז"ל מדגישים שפרשת "מסעי" נקראת תמיד ביְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. -[בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב] וזאת במטרה  לעודד את עם ישראל בתקופת האבלות על החורבן והגלות שהרי בפרשת "מסעי" מסופר גם על חלוקת ארץ ישראל לשבטים ובכך ישנו  רמז לעם ישראל - כי בתום ימי החורבן והגלות - יבואו עוד ימים טובים - בהם יזכה העם לשבת בביטחון בארץ ישראל.

רמז יפה מוצאים חז"ל במילים-באמצעות ראשי תיבות:

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"- והוא: ארבעת הגלויות שעתידים  עם ישראל לעבור-אחרי יציאת מצרים: אדום- כינוי לרומי ,מדי- היא פרס, בבל, יוון.

שתי הפרשיות: "מטות ומסעי" נקראות בשבת הקרובה במחובר ובכך  נועלים את קריאת חומש במדבר.

ספורנו סובר: רצה הקב"ה שיכתבו את מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחרי ה' במדבר- בארץ לא זרועה. באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ ישראל.

התורה מפרטת את כל מ"ב  המסעות- ומעניין במיוחד כי כל אדם באופן פרטי עובר מסעות שכאלו. כי היציאה ממצרים היא בדומה ליציאתו של אדם לעולם- היות ומצרים  שימשה כמקום עיבור- ומשם יצא לעולם הזה. ומשם עוברים על הרך הנולד מסעות החיים, ילדות ,בגרות, זקנה עד הכניסה לארץ  המובטחת-ארץ כנען.

בדומה לכתוב במסכת אבות: "הוא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְווֹת, בן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בן עֶשְׂרִים לִרְדֹּוף,

בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ,בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה בן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ. בֶּן מֵאָה, כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם" [מסכת אבות, פרק ה', כ"א],

כוונת התנא במסכת האבות - להראות איך יהיו המסעות של היהודי בכול גיל. כיצד ינהל את חייו בכל שלב. כי עלינו להכיר את  מיטב כוחותינו בכל גיל ומי שמכיר את כוחותיו וכישרונותיו יכול לנצלם ולהגיע  להישגים עוצמתיים-בכוח ההתמדה-ובסיוע אלוקי .

כדאי להתייחס לציווי ה' למשה: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" [שמות  י"ד, ט"ו]

מכאן שעל האדם לשאוף תמיד לעלות ולהתעלות לשלב רוחני גבוה יותר ואין לעצור במקום אחד- כי עצירה היא גורמת לנסיגה לאחור.

בכל צעד ושעל - עלינו להיות מחוברים לה' ולתורה - דבר שיגרום שכל האויבים והשונאים ינוסו מפנינו כאשר יבחינו שאנחנו במגמה של עליה – בדומה לארון הברית:

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ  הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:  קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ". [במדבר י', ל"ה]

עלינו לזכור כי כל תזוזה, או חניה - היא בשליטת ה' עלינו - בדומה למסעות והחניות במדבר. אך גם במהלך המסע - אנחנו עוברים עליות ומורדות.

כשם שבני ישראל עברו מ"ב מסעות במדבר - כך כל אדם עובר גם היום בחייו.

אך נזכור כי כאשר אנחנו מקיימים את ציווי ה'- אנחנו זוכים לליווי תמידי של ה'. כנאמר: "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ." [תהלים, קכ"א, ה']

אזכרת מות אהרון במדבר.

נאמר: "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר, עַל־פִּי יְהוָה--וַיָּמָת שָׁם:  בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.  וְאַהֲרֹן, בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר הָהָר" [במדבר ל"ג, ל"ח-ל"ט]

דעת מקרא מסביר: נאמר: ויעל אהרון אֶל־ הֹר הָהָר ועמו עלו אליעזר-בנו ומשה.

ואילו קהל עם ישראל שהיו  לרגלי הר סיני היו יכולים לראות רק את עלייתם לראש ההר.

התורה מציינת  את יום פטירתו - אהרון הוא היחיד- במקרא  הזוכה  לפרט חשוב זה!

מרוב חביבותו הפסוק פותח - "בהֹר הָהָר" וחותם גם "בהֹר הָהָר".

כתב יוסף בן מתתיהו: "המקום הזה מוקף רוכסי הר גבוה שם על ההר לעיני  כל הצבא כי המקום היה משופע ושם פשט את בגדי הכהונה הגדולה ומסר  אותם לאליעזר- בנו".

נאמר במסכת אבות :"הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם,

ורוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב  אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה "[מסכת אבות א', י"ב]

לכן ניתן להבין מדוע זכה אהרון לכבוד כה עוצמתי - עד יומו האחרון .

המתכון להצלחת  ישיבת עם ישראל  בארץ המובטחת.

נאמר: "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן.  וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:  כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת־ הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת־ הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה:  לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ.  וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם—עַל־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם".[במדבר ל"ג, נ"א- נ"ו]

כאן התורה מזהירה את עם ישראל- ברגע היכנסם לארץ ישראל- יש לשבור את הפסלים המשמשים לעבודה זרה ולהרוס את  כל הבמות ורק לאחר הניקוי היסודי הזה ניתן לרשת את ארץ ישראל! 

דעת מקרא מבאר: יש לרשת את כל הארץ ולא להשאיר אויבים בשטח, כי אם נשאיר חלילה - חלק מהגויים - הם  ישמשו לנו מכשול, יהיו כמו קוצים- הם ינקרו את עיננו - כלומר  יטעו אותנו בתועבותיהם ולאחר שלב זה  הם  ישאפו לכלותינו, חלילה.

בהפטרה בספר ירמיהו: הנביא מתלונן כי עזבנו את הדבקות בה':

"כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי:  אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת--בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" [ירמיהו  ב', י"ג].

המלבי"ם מסביר: שתי רעות כפולות עשה  ישראל-הם עזבו את אלוקים ויש בזה רעה מכופלת- שעזבו את ה'- דרך שלא נשמע שתחליף אומה את אלוקיה- המשפיע עליהם שפע רוחני וגשמי. וגם הדבר שאליו הלכו יש בכך רעה כפולה

כי לא הלכו אל דבר  קיים ועומד- אלא הלכו ליצור  דבר חדש לחצוב להם בארות נשברים - לאסוף בהם מי גשמים שאינם באים ממקורם- אלא באים ממקומות אחרים. והיות והבורות הם שבורים- לא תהיה להם  בהם תועלת.

הנמשל לכך: עבודת ה' דומה למקור מים חיים- כי ישועת  ה'  תצמח  מידו ללא עזרת אדם- ומה שמעניין ככל שישאבו ממנו- כך יתרבה  עוד. ומים אלה  יהיו תמיד מבורכים. לעומת זאת כאשר עם ישראל מבקש עזרה מעמים אחרים- הרי הדבר -כבור מים המצריך עוד חציבה ועבודה קשה. ומימיו אינם נובעים מעצמם- אלא יש צורך לאוספם. ובנוסף יש צורך לשלוח לגויים אלה מתנות ושוחד - כדי לבקש מהם עזרה. ולבסוף גם המים האלה אינם מועילים- כי בסוף מתברר כי הגויים בגדו בהם. וזאת בזמן שישראל ציפו לעזרה מהם- התברר כי בורות נשברים הם.

לסיכום, לאור האמור לעיל – כולנו חייבים להתעורר – במסע הנוכחי לעצור את הוויכוחים והמריבות - במיוחד –בתקופה מורכבת זו-- תקופת בן המצרים וזאת טרם יהיה מאוחר חלילה - ניקח דוגמא מאהרון הכהן - שהיה אוהב שלום ורודף שלום. ומעל הכול עלינו לשוב למקורות: לתורה הקדושה - החל מהגיל הרך- התורה היא מקור - החכמה והשמחה ויפים ונעלים-דברי דוד המלך: לְכוּ, נְרַנְּנָה לַיהוָה;    נָרִיעָה, לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה;    בִּזְמִרוֹת, נָרִיעַ לוֹ.  כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה;    וּמֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל ־ כָּל אֱלֹהִים". [תהלים  צ"ה, א'- ד']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר