יום חמישי, 5 במרץ 2026

פרשת כי תישא- עליות ומורדות בפרשה - הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא-עליות ומורדות בפרשה-הכיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



  ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

   ציירה: אהובה קליין (c)


                            ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)





                                   ציורי תנ"ך/ חכמות הלב ותרומתן/ ציירה: אהובה קליין (c)


                 ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)


           ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)








                   ציורי תנ"ך/ציווי ה' -
                  למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים/אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                                                    

           ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 



         
       
        
            ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

               
 
             ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)

         
 

 

(c )   ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין 

 


        ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]



                    ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



             ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)


                                  ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו בולטת באריכותה היא כוללת 139 פסוקים . הקורא את הפרשה - עשוי להבחין  שיש בה נושאים מאד נעלים ונשגבים ,אך יש בה  גם  עגמת נפש - המתבררת בהמשך - ירידה  לצורך עליה!

ניתן ,לעניות דעתי, להמשיל פרשה זו - לתקופתנו העכשווית הכוללת ימים קשים וסוערים - מלחמה קשה, מחלוקות בתוך העם   בדומה להתרחשויות בתוך מגילת אסתר - שקראנו  בפורים .

הכוונה לדברי המן למלך אחשוורוש: "וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל עָ֗ם וְאֶת דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין שֹׁווֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם:"

 [מגילת אסתר ,ג', ח']

מעניין לחוש  את תעתועי מזג האוויר בזמן זה – ימים חמים ויש גם ימים  קרים .  בערבוביה  שאינם אופייניים לתקופת החורף - כי השמים והארץ משקפים  - את הלך הרוח של העם שלנו בארץ ישראל- כנאמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי־ פִי".[דברים ל"ב, א']

בפרשה זו מתגלים לעיננו אומני המשכן הייחודיים שנבחרו לעשיית כלי המשכן כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" [שמות  ל"א, א' –ז']

מנגד  ישנה ירידה רוחנית פתאומית, עם ישראל חוטא  במעשה העגל

אך הפרשה מסתיימת עם מסר  חיובי ועוצמתי לעם ישראל - עם רדת משה בשנית מהר סיני  עם הלוחות השניים שפיסל בעצמו.

השאלות הן:

א] מי היו אומני המשכן המוכשרים- מדוע  נבחרו?

ב] מדוע עם ישראל חטאו בחטא העגל?

ג] מה המסר בעת ירידת משה  עם הלוחות בשנית?

תשובות.

אומני המשכן - הסיבה להיבחרם.

לפי: שמות רבה: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה שנחשב לשבט חשוב בקרב השבטים ואילו אהליאב נבחר מתוך שבט דן שהוא ירוד בקרב השבטים - במטרה ללמדנו: שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי שהרי כולם שווים בעיני אלוקים.
לדעת רבנו סעדיה גאון: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה, לפי שיעקב המשילו ל"גור אריה":"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"[בראשית  מ"ט, ט']
צרף אליו את אהליאב לפי שהיה משבט דן ומשה המשילו ל"גור אריה" כפי שכתוב: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן הַבָּשָׁן".

[דברים  ל"ג, כ"ב]

רבי אברהם בן יעקב סבע בפירוש הנקרא :"צרור המור" טוען :אכן שניהם כונו בשם:" גור- אריה " ומעניין כי בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך שהיה שייך לשבט יהודה ועל ידי חירם שאמו האלמנה השתייכה לשבט דן - כפי שמסופר [דברי הימים, ב, ב, י"ג]
בצלאל היה בעל רוח חוכמה, תבונה ויודע את כל סוגי האומנות וזה דבר נדיר- כי בדרך כלל כל אומן יודע את סוג אומנותו הספציפי, או כמה תחומים בודדים, אך בצלאל ידע את מלאכת האומנים בכל סוגי החומרים:  זהב, כסף, נחושת, אומנות האבן, שיבוץ אבנים יקרות וכו'.
בצלאל היה מלא רוח אלוקים, הצטיין בחוכמה - - הכוונה למה שאדם שומע מאחרים ולומד,
תבונה - מבין דבר מתוך דברים שלמד ועוד מוסיף עליהם משלו,
בעל דעת - שהיא דרגה גבוהה יותר מתבונה כי זוהי רוח הקודש, היה יודע לחשוב מחשבות - כלומר- היה בקי ב"מעשה חושב" כפי שהדבר מוזכר במלאכת המשכן - לפי פירוש רש"י
הרמב"ן מפרש: כי עם ישראל היו בקיאים בעבודת חומר ולבנים אך, לא היה להם ידע באומנות הכסף ,הזהב ,הנחושת והאבן ואילו בצלאל היה משהו נדיר בגדר פלא - בכך שהבין בכל שטחי האומנות ,אפילו היה לו ידע בטכניקות של יצירות הדורשות הרבה עדינות והיות והיה כה חכם ,ידע גם את סוד המשכן וכליו והרמזים בהם.
"אור החיים" אומר: כי שמו של בצלאל מעיד על אישיותו: "בצלאל" - שעשה צל לה' , "אורי" – שעשה מקום - לאשר אור לו. "בן חור"-שעשה את עם ישראל- בני חורין מעוון העגל.
אהליאב -פירוש השם: האב הוא אוהלי - כלומר ה' הוא אוהלי והכוונה שהוא שוכן באוהל ה'.
אם כך, העוזרים במלאכת המשכן היו חכמי לב - כלומר בליבם הייתה חוכמה, ופעלו בהתאם לציווים.
בצלאל – לפי שהייתה לו רוח הקודש ידע את מחשבותיו של כל מנדב  על סמך ניקיון המחשבה ,היה ביכולתו לקבוע את מקומה וייעודה של כל נדבה.
נדבה שהייתה ללא שמץ של גאווה ויהירות - היה מפנה אותה לכלים המקודשים ביותר במשכן ובדרך זו, היה משייך כל נדבה בהתאם למחשבת המנדב.
בצלאל היה אדם מיוחד, חכם , כישרוני באופן בלתי רגיל ,תמיד בצל השכינה,יודע ברוח הקודש את הלך הרוח של כל מנדב למשכן וכליו.
נעזר באהליאב – חכם השוכן – באוהל ה' וכן בבעלי מלאכה נוספים בעלי חוכמה.יחדיו – נועדו  לעסוק במלאכת המשכן וכליו.

הסיבה לחטא העגל:

רבים תמהים על  חטא מעשה העגל – כיצד הידרדרו עם ישראל לשפל כה נמוך- וזאת –למרות שהם זכו להרבה נסים, קריעת ים סוף והנסים הגדולים שקרו להם במדבר - ובמיוחד הדבר קשה  כשמדובר בדור דעה - כאנשי דור המדבר שעליהם אמר דוד המלך:

"אֲנִי אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם;    וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן;    וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו".[ תהלים פ"ב, ו']

על פי הזוהר הקדוש ועל פי פרשנים נוספים: מדובר בקבוצת "ערב רב" -  שאין יסודם מוצק ושורשי בעם ישראל, והנסים שראו לא חדרו לליבם.

הרש"ר אומר דבר דומה: אלה היו הערב רב שהושפעו מתרבות מצרים והעבודה זרה שלהם ונחשפו לתרבות חוכמת  חרטומי מצרים וחשו רצון להיות חופשיים ולמלא את תאוות נפשם ולא חפצו להיאחז בקודש - אלא שאפו לחופש ודרור.

אך אגדת חז"ל מתארת כי - בא השטן ובלבל אותם במיוחד כאשר איבדו את סבלנותם כשראו כי בושש משה לשוב מההר.

הוא שיקר להם: כי משה נפטר וכבר לא ישוב אליהם - ומשראה שאינם מאמינים לו  פקד עליהם להביט לשמים - וכך עשו וראו ענן כבד ובתוכו הייתה מיטה שחורה ופני משה שנפטר נשקפים ממנה...

המסר של משה אל עם ישראל.

לאחר שמשה הבחין בחטא העגל של העם - הוא התפלל רבות לה' שלא יעניש אותם ושבר את הלוחות בכעסו, התחנן לה' שיסלח לעם ואם לא - ששמו ימחק מהתורה.[אכן בפרשת תצווה – אין שמו של משה מופיע] אך בסופו של דבר משה מתגלה כאומן ממדרגה ראשונה - וה' מצווה עליו לפסל את לוחות הברית  השניים בעצמו ואכן הוא הצליח בכך וכאשר ירד מההר - קרן פניו כפי  שנכתב:

"וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.  וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"

[שמות, ל"ד, כ"ט- ל"א]

על פי תנחומא:"נתן הקב"ה ידו עליו ומשם זכה לקרני ההוד"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אכן הפרשה מתארת עליות ומורדות  אך מלמדת אותנו דבר הרמוז בשם הפרשה: "כי תשא" –המסר הוא: עלינו לשאת ראש לבורא עולם באמצעות תפילות וחיבור לתורה כדוגמת גדול הנביאים – משה - שלא ידע כי קרן עור פניו,.

כדברי דוד המלך:"....אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל-הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" [תהלים קכ"א]

התוצאה: בע"ה – במהרה, אורה ושמחה ליהודים!


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יֶשְׁנָהּ אָמָּנוּת וְיֶשְׁנָהּ אָמָּנוּת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יֶשְׁנָהּ אָמָּנוּת וְיֶשְׁנָהּ אָמָּנוּת.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 יֶשְׁנָהּ אָמָּנוּת זַכָּה עִילאִית

 נוֹצֶרֶת בְּהַשְׁרָאָה אֱלוֹקִית

 צוֹמַחַת מִתּוֹךְ חָכְמָה וְדַעַת

 בְּיַד אֱלוֹקִים בָּאָמָּן נִטַּעַתְּ.

 

דֻּגְמַת שְׁנֵי אָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן

בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי כֹּה מֻשְׁלָם

וְאָהֳלִיאָב  בֶּן אֲחִיסָמָךְ המְחֻנָּן

ה'  אוֹתָם בְּכִישָּׁרוֹן אַדִּיר חָנָן.

 

יְצִירוֹת נַעֲלוֹת - קֹדֶשׁ שִׁמְּשׁוּ

הַכֹּול מִיָּפְיָם יַחְדָּיו הִתְפַּעֲלוּ

הָיְיתָה זוֹ אָמָּנוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם

גַּם בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּקַם בִּירוּשָׁלַיִם.

 

אַךְ  מִשֶּׁבּוֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לְהַגִּיעַ

הוֹפִיעַ  הַשָּׂטָן וְאוֹתָם הִפְתִּיעַ

פָּקַד עֲלֵיהֶם לְהַבִּיט לָרָקִיעַ

וּלְעֵינֵיהֶם  הִתְגַּלָּה מַרְאֶה מְזַעְזֵעַ.

 

מֹשֶׁה עָטוּף בְּמִיטָּתוֹ לְלֹא נוֹעַ

מַרְאֶה מַפְחִיד אוֹתָם תִּעְתֵּעַ

חִישׁ חִפְּשׂוּ תַּחְלִיף  לַאֲחִיזָה

נוֹצַר עֵגֶל זָהָב- אֻמָּנוּת בְּזוּיָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת כִּי תּישָּׂא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 בפברואר 2026

פרשת תצווה- שבת זכור ופורים- מה המשותף?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה- שבת זכור ופורים- מה המשותף?

       מאמר מאת: אהובה קליין .  

יצירותיי לפרשה :


         ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

      ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) 


ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  בדרך  לתרום שמן זית זך לצורך נר התמיד/ ציירה: אהובה קליין (c)




        ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

      ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

            ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)

        ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



               ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)




            ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)




                   ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c



ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב וכיור הנחושת /  אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב- במהלך יצירתם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) 



      ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]



ציורי תנ"ך/ שבת "זכור/ ציירה: אהובה קליין (c)

            "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"





ציורי תנ"ך/ שמואל  הנביא מוכיח את   שאול המלך / ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה;......וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה".
[שמואל-א',ט"ו.ט"ז- כ']

                 ציור מתוך מגילת אסתר/אסתר המלכה מצביעה אל עבר המן/אהובה קליין 
     


ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציור למגילת אסתר/ מרדכי שולח שליח  לאסתר המלכה- להודיע לה שתפנה אל  אחשוורוש להצלת היהודים    

פרשת תצווה - היא המשכה של פרשת תרומה   - ומעניין כי שמו של משה נעדר מהפרשה, על כך שתי סיבות:

א] משה ביקש מה'  בחטא העגל  שה' ימחל לעם ישראל באומרו: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" [שמות  ל"ב, ל"ב]

בעל הטורים אומר: מכאן שקללת חכם ,אפילו על תנאי - אינה שבה ריקם.

ב] סמוך לשבת פרשת תצווה - חל יום פטירתו של משה בתאריך: ז' באדר.

הפרשה פותחת בציווי לעם ישראל להביא  שמן לנר התמיד, כנאמר:

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.  בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

 [שמות כ"ז, כ'- כ"א]

חז"ל מתייחסים למילה הראשונה בתחילת המשפט: "וְאַתָּה"- יש כאן דגש על  "דרך ארץ קדמה לתורה"  על האדם חובה לעשות השתדלות כדי שיהיה ללא דופי מכל הבחינות ורק אחר כך יקוים בו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,." –היינו יוכל ללמד  ולהדריך אנשים אחרים כדברי ריש לקיש: "קַשּׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קַשּׁוֹט אֲחֵרִים".[מסכת : בבא מציעא: ק,ו', ע"ב]

השבת הקרובה : שבת זכור- לכן אנו קוראים  :

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז- י"ט]

קריאה זו היא חובה לשמוע גם  לאוזני הנשים.

מפטירים בספר שמואל-א',[ פרק : ט"ו, ב'- - ל"ד]

להלן קטע  מהכתוב בספר: "וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר. נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר, לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה. וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, בָּא-שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה--הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר יְהוָה.  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת-הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ. 

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו וַיֹּאמֶר לוֹ, דַּבֵּר.  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל.  וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה; וָאָבִיא, אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי.  וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל" [שמואל –א, ט"ו ב'-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה מטרת נר התמיד בפתח הפרשה?

ב] מה הקשר בין "פרשת זכור" לפורים?

ג] מהו המחנה המשותף לפרשת תצווה - פרשת זכור  – ופורים ?

תשובות.

מטרת נר התמיד בפתח הפרשה.

על לפי מדרש רבה: "אמר הקב"ה למשה: וייקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, כדי להעלות אתכם בפני כל האומות"

מכאן אנו לומדים כי: כשם ששמן זית יש בכוחו להאיר- כך בית המקדש מאיר לכל העולם, כמו שנאמר: "והלכו גויים לאורך"[ישעיהו ס']

חז"ל אומרים  דבר דומה: כי תפקידו של בית המקדש היה להאיר ברכה והצלחה, לא רק לעם ישראל אלא לכל  אומות העולם.

רעיון זה ניתן לראות גם אצל שלמה המלך בחנוכת המקדש שבנה, הוא נשא תפילה לה' במילים :"וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. .אתה תשמע השמים.."[מלכים -א ,ח, מ"א]

אומות העולם זוכים גם בברכת השדה בזכות המקדש, וההוכחה לכך: כי בחג הסוכות  עם ישראל היו נוהגים להקריב שבעים  פרים כנגד שבעים אומות העולם במטרה: "כדי שיתברכו פירותיהם"[סוכה נ"ה]

מכאן שמטרת בית המקדש הייתה: להאיר לישראל ולעולם גם הארה רוחנית וגם הארה גשמית.

את האור המיוחד הזה מסמלת המנורה שהודלקה באמצעות שמן זית זך.

אך, במצב לא טוב כאשר עם ישראל חטאו נחרב בית המקדש והדבר התבטא גם בשמן הזית כדברי ירמיהו הנביא: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־ תֹאַר, קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ" [ירמיהו י"א, ט"ז]

עם ישראל משול  לפרי זית - העובר כמה תהליכים עד שנהפך לשמן זך, מורידים אותו מהעץ וחובטים בו, מעלים אותו לגת וטוחנים אותו, רק אחרי כל הפעולות האלה והמכות נותן הזית את השמן הטהור שלו, בדומה לכך עם ישראל- אומות העולם חובטים בו ומציקים לו - כאשר מתרחק מהתורה הקדושה  רק אז עושה תשובה.

מכאן שהדלקת המנורה מבטאת את ייעוד המשכן ובהמשך המקדש - להאיר לכולם.

משה שהיה מנהיגם של ישראל גם  פניו קרנו אור כאשר ירד עם הלוחות מהר סיני כנאמר:

"וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד ־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־ הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־ יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ"[שמות  ל"ד, כ"ט]

הקשר בין פרשת זכור לפורים.

בפרשת זכור אנו לומדים – כי את עמלק  יש למחות , אין לרחם עליו  ואין לכרות אתו ברית!,

שאול נבחר להיות מלך ישראל ונבחר על ידי  שמואל הנביא - שמואל הזהיר אותו וציווה עליו:

"עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר".  [שמואל- א', ט"ו, ג']

שאול לא מילא בשלמות את צווי ה'- הוא ריחם על אגג מלך עמלק ולא הרג אותו ,בנוסף לקח  את הצאן והבקר שלהם. והצטדק לפני שמואל הנביא- כי לקח את הצאן והבקר עבור קורבנות לה'.

התוצאה הייתה: שאול הפסיד את המלוכה .

כנאמר: "וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם.  וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.

בהמשך :"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ:  כִּי מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה, מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע".

עד כאן נראה שיש קשר הדוק בין פרשת תצווה לפרשת זכור-והוא: ציווי אלוקים יש לקיים  את צוויי התורה הקדושה- כדוגמת אסתר  המלכה  שקיימה את צווי מרדכי היהודי  לדבר עם המלך אחשוורוש כדי להציל את  היהודים מגזרות המן מזרע עמלק!

המכנה המשותף לפרשת תצווה שבת זכור ופורים.

בפרשת תצווה ישנם מסרים  נצחיים מאת אלוקים לעם ישראל :

א] האור- עם ישראל הצטווה להיות עם  שתפקידו   לשמש - אור לגויים:

המצווה מתבטאת במנורת הזהב במשכן ואחר כך במקדש-

כדברי הנביא: "וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ"[ישעיהו  מ"ט, ו']

עוד נאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".[ישעיהו ס', ג']

לכן עם ישראל משול לזית אשר ממנו מפיקים שמן - זית טהור אינו יכול לעולם להתערבב עם הגויים בדומה לשמן הנשפך לכוס מים, או נוזל אחר.- הוא מיד יצוף למעלה מעל המים.

אומר שלמה המלך: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" [משלי ו'-כ]

במגילת אסתר  אנו קוראים:

"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר."[מגילת אסתר  ח', ט"ז]

ב] קדושה:  "וְעַתָּה, אִם־ שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת־ בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־ הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־ הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

[שמות י"ט, ה'- ו']

פירוש הדבר: כי יהודי צריך לחיות בקדושה: בדומה לכוהן  - לאכול בקדושה לברך טרם האכילה ולברך בסופה .ילבש בגדים צנועים ומכובדים  כיאה לעם סגולה - יתרחק מלשון הרע תמיד וינהג בדרך ארץ כלפי הזולת .

ג] לזכור את עמלק תמיד: השמדת עמלק - זו מצווה בכל דור ודור.

אימתי עמלק מופיע? כאשר  עם ישראל מתרחק מהתורה הקדושה כנאמר "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.   אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים." [שם  כ"ה, י"ז- י"ח] "

לסיכום: לאור האמור לעיל: ישנו מכנה משותף בפרשת תצווה - לשבת זכור ופורים והוא : לקיים את צווי ה' בתורה, להיות עם קדוש ואור לגויים ולזכור את מצוות מחיית עמלק ויפים וחשובים דברי דוד המלך:

"אין המלך נושע ברוב חיל גיבור לא ינצל ברב כוח.. הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו" [תהילים ל"ג, ט"ז- י"ח].עַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

     


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר