פרשת ויקהל פקודי-כיצד נפתח שער לכנפי השכינה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציור תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ הנשים טוות צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמות ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הבטת תרומת השמן למשה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד,
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה
ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשיות - ויקהל פקודי המתארות את המשך מלאכת המשכן עד התוצאה
הסופית – יש בהן - הוראות לעם ישראל כיצד
עלינו לנהוג נכון כדי להגשים את המטרה
הנעלה:
"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". מעניין כי התורה מקדישה לנושא המשכן חמש פרשיות - זאת מפני חשיבות הנושא
לחיי כל עם ישראל.
בתחילת הפרשה - משה מקהיל את עם ישראל כנאמר: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת כָּל עֲדַת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:
אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה
בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא ־תְבַעֲרוּ
אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת.
וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה, אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה
לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה,
לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי,
וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם
מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן
הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
וְאַבְנֵי שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים:
לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְכָל חֲכַם לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת
כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.[שמות,
ל"ה, א'-י"א]
השאלות
הן:
א] מהי חשיבות האחדות
בעם ישראל?
ב] שמירת השבת - מדוע עונשם של המחללים - מוות?
ג] מהן המידות והמעשים
כתנאי להשכנת השכינה על ישראל ?
תשובות.
חשיבות
אחדות ישראל תמיד!
כבר בתחילת פרשת ויקהל
משה מקהיל את עם ישראל ויש לכך כמה טעמים
חשובים:
א] רש"י מדגיש - כי הדבר התרחש למחרת יום הכיפורים כאשר ירד עם
הלוחות השניים[שמות ל"ד, כ"ט]
כדי
למסור להם על ענייני המשכן, היות וכולם היו במצב של קדושה ומתוקף
כך - קל להם להזדרז במצוות.
מכאן
שמשה ניצל –את הזמן המתאים –היינו - את המצב הרוחני הגבוה שהיה לעם.
ב] היה
צורך לאסוף את כל עם ישראל-כדי להודיע להם על מגבית כללית למען המשכן אשר נועד
להיות להם מוקד רוחני – היות וכל העם
היה שותף בהקמתו.
ג] הייתה
כאן מטרה נוספת: להדריך את עם ישראל כיצד עליהם לארגן את חייהם בצורה נכונה - למען ייכון העם לנצח!
ד]
לאחד את כל העם כאיש אחד - כפי שהדבר מוזכר במסכת: יומא [ט, ע"א]: הסיבה לחורבן בית המקדש השני הייתה:
שנאת חינם.
כדי
למנוע בעתיד חורבן נוסף - היה צורך ללכד מחדש את העם, על כך מרמז משה לעם: כי
רק על ידי אחדות בעם ניתן לשרוד
ובכך מותנה גם קיום המשכן וזאת ,למרות שישראל מחולקים לשנים עשר שבטים- הם
חייבים לראות עצמם כמכלול אחד של: "עדת בני ישראל".
ה]הסיבה
הנוספת הצורך לאחד את כל העם – כי רק כאשר
כל העם מאוחד כאיש אחד בלב אחד - הוא מסוגל לעמוד כנגד כל האויבים.
המלבי"ם מסביר: כי בזמן מעמד הר סיני כל העם היה מאוחד והוא מסתמך על הפסוק:"ויחן שם ישראל נגד
ההר" [שמות י"ט, ב]
מדוע
כתוב :"ויחן" בלשון יחיד ולא רבים ? מלמד שכל העם היה מאוחד כאיש אחד
בלב אחד, אך כאשר חטאו בעגל, השטן שהיה מקטרג - גרם למחלוקת ופירוד בתוך שבטי ישראל.
מכאן:
כאשר משה מקהיל את העם-הוא גורם לתיקון
בעם ומאחד מחדש את כולם בדומה ליום מתן
תורה.
עונשם הכבד
של מחללי שבת.
נאמר:
"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם
קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם,
בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".
באמת
מדוע כתוב תחילה: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"? וכי לא די
להזכיר את קדושת השבת-בלבד?
אלא
יש כאן מסר : כל יהודי-עליו לדעת - אם הוא
עובד רק שישה ימים בשבוע - ממילא זוכה לעונג שבת אמיתי וגם יש לו ברכה ופרנסה במשך ששת הימים שעובד!
אך
אם חלילה אינו שומר שבת - עבודתו במשך כל ששת ימי השבוע אינה. מבורכת.
יתכן שיבוא אדם וירצה
לסתור את העונש הכבד - של חילול יום השבת
באומרו: ראיתי אנשים רבים שמחללים שבת ולא קורה להם דבר?
התשובה ע"פ חז"ל: כי העיוור נחשב כמת: "ארבעה
חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, מצורע, ומי שאין לו בנים"
* היום אין את מחלת הצרעת – אך יש מחלות אחרות לא פחות
מסוכנות.
לפי
רש"י: התורה
הקדימה את עניין השבת לנושא מלאכת המשכן - כדי להודיע שמלאכת המשכן אינה דוחה את
השבת.
לפי
שמות רבה:
השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
הקב"ה
אמר לעם ישראל : אם יקפידו על שמירת השבת , ה' יחשיב זאת כאילו שמרו את כל המצוות
שבתורה.
אך
אם חס ושלום - יחללו את השבת ,ה' יחשיב זאת כאילו חיללו את כל המצוות.
הגאון מווילנא מבאר: דין הוא שיש לענג את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. צריך שכוונתו –
תהיה לכבוד שבת קודש.
על כך הנביא אומר:
"אִם
תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת
עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ,
מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז,
תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ;
וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר". [ישעיהו נ"ח, י"א]
המעשים
והמידות הטובות הנחוצים להצלחת השראת השכינה על ישראל.
א] התרומה רצויה לפני
ה'- רק כאשר באה מכסף שנרכש בצדק ובמשפט- ולא מתוך מעשי מרמה. כי אז היא נחשבת
ל"מצווה הבאה בעברה "ויותר מזה- היא צריכה להינתן מתוך- נדיבות הלב.
ב] האומנים- בצלאל בן
אורי ואהליאב בן אחיסמך היו בעלי כישרון מתנת שמים- שה' הקדיש אותם מראש
לעבודת המשכן וכליו.. הדבר רמוז בשמותיהם:
בְּצַלְאֵל
- הָיָה בְּצֵל אֵל[בְּצֵל אֱלוֹקִים- מְחֻבָּר לָה' בִּתְפִלּוֹת וְלִמּוּד
תּוֹרָה].
אָהֳלִיאָב-
הָיָה בְּאֹהֶל ה'- כְּלוֹמַר גַּם כֵּן מְחֻבָּר בִּתְפִלָּה וְלִמּוּד תּוֹרָה לָה'.
ג]הייתה דרושה זריזות
מיוחדת – ויגיעה - הן בעבודת המשכן והן במלאכת הנשים בטוויית החוטים- הישר מגב הצאן.
כפי שנאמר:" וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב, בְּיָדֶיהָ
טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת ־הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן, אֶת תּוֹלַעַת
הַשָּׁנִי, וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל־הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר
נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:
טָווּ, אֶת הָעִזִּים". [להלן ל"ה, כ"ה-כ"ו] כאשר משה ראה שהכול נעשה
מתוך נדיבות הלב , זריזות ויגיעה-הוא בירך את עם ישראל.
לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כדי שהשכינה תשרה עלינו כציווי ה' –
עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה לאהוב את ה'
כמו שנאמר:
"וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל
לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ" זהו ציווי חשוב ונכבד ובאופן זה שנאהב את
ה' נשפיע על כל עם ישראל לאהוב את ה' – ולבטוח רק בו - ונקיים את המצוות באהבה ובאמונה טהורה , נאמץ את
המידות הטובות, האחדות בעם, אהבת הזולת, הזריזות והיגיעה ,ההתמדה של אומני המשכן בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך
נלמד מהתנהגותן של הנשים חכמות הלב, - כך
נשמש אור לגויים – דוגמת המנורה במשכן ואחר כך במקדש ונזכה לא רק לשכינה שתשרה
עלינו אלא להגנה מלאה מאת ה' כנאמר:
"יְהֹוָה
יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". [שמות, י"ד, י"ד] אמן ואמן.
