פרשת צו ושבת הגדול- מה המסר?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו ושבת הגדול- מה המסר?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)

יצירות לשבת הגדול:

ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין  (Cׁ)

ציורי תנ"ך/אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יום  הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים[על פי נבואת מלאכי]

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נבואת מלאכי- שמחת הצדיקים והענשת הרשעים / ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת צו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ" [ויקרא  ו', א'-ג']

השאלות הן:

א] מדוע הציווי על קורבנות למשך דורות- ומדוע  כפל הכתוב: פעמיים: "עולה"?

ב] מהו שבת הגדול - ומדוע נקרא בשם זה?

תשובות.

ציווי הקורבנות לדורות.

רש"י סובר: שהמילה 'צו' - היא לשון זירוז מיד ולדורות ועל כך אמר רבי שמעון: צריך הכתוב לזרז במקום שקיים חסרון כיס.

מובא בחז"ל  [במדרש תנחומא   א' ]: שאלו אומות העולם:  מדוע דווקא, עם ישראל הצטוו להקריב קורבנות ? השיב להם הקב"ה: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה": על פי [מסכת מנחות],אמר ריש לקיש :

"זאת התורה לעולה למנחה ולאשם"  לומדים מכאן : כל העוסק בתורה כאילו הקריב  קורבן  עולה, מנחה וחטאת.

על פי דברי חז"ל : ישנן שתי  אפשרויות בהקרבת קורבן:

א] על ידי הקרבת  קורבן באופן מעשי.

ב] על ידי לימוד תורה - כלומר: תורת הקורבנות - והדבר נחשב - כאילו הקריב קורבן בפועל.

מכאן, ניתן להבין : שבזמן שאין המקדש קיים ניתן ללמוד את תורת הקורבנות: תורת עולה, תורת חטאת והאשם - והדבר נחשב להקרבת הקורבנות בפועל.

על פי הסבר זה ניתן  להגיע  להבנת דברי רש"י באומרו: "אין צו, אלא לשון זירוז מיד לדורות" כי גם כשאין מקדש ניתן להקריב קורבנות - על ידי לימוד תורת הקורבנות.

אלא, שאז יש חשש שאדם יחשוב: אם ניתן ללמוד את תורת הקורבנות- מדוע להוציא כסף להקרבת קורבנות בפועל ,הרי יכול לצאת ידי  חובה על ידי לימוד בלבד ?

לכן הדגיש רבי שמעון:  יש לזרז במקום שקיים חיסרון כיס.

על כן, ניתן להבין מדוע התורה כפלה פעמיים: זאת תורת 'העולה' היא  'העולה'- מפני שתי האפשרויות -  שרמזה לנו כאן התורה.

[על פי הספר: "אור שלום" מאת: רבי אליעזר ברגר]

 

שבת הגדול.

בשבת זו אנו קוראים את ההפטרה מתוך תרי עשר ספר מלאכי [פרק ג', החל מפסוק ד'..]

הקשר  בין דברי מלאכי לפרשה: ההפטרה מתחילה במילים: "וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם--כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּות".[מלאכי ג, ד']

בהפטרה מדובר על מלאך אשר נשלח על ידי ה' אל ישראל [למרות שאיננו קוראים על עצם שליחת המלאך] כי ההפטרה מתחילה רק מפסוק  ד' בפרק ג'  בספר מלאכי]

בכל אופן, לגבי זהותו שך מלאך זה --  נחלקו הפרשנים:

רש"י סובר: מדובר  במלאך הנוקם את נקמת הברית שישראל הפרו.

רד"ק גם סבור: מדובר במלאך שבא להיפרע מישראל על הפרת הברית בין ה' לעם ישראל- כי כרתו ברית עם עמים שונים.

בהמשך  הכתוב מתאר את פעולותיו:

הוא יטהר את עם ישראל מתוך הרעים שבתוכו  והכוהנים יהיו הראשונים עד שהם יהיו – כביכול מזוקקים בדומה למתכות - כסף והזהב.

"וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.."- הוא יגרום למתיקות – כמו בדורות הקודמים - בתקופת משה ושלמה.

כנאמר: על הופעת השכינה  על המשכן בתקופת משה: "וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת -הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".[ויקרא א', כ"ד]

וכפי שנאמר בזמן שלמה המלך:

"וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל, וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַבָּיִת". [דברי הימים ב', ז', א']

המכנה המשותף בין  פרשת צו להפטרה - רצון ה' לחבר את בניו אליו מחדש: בעוד שבפרשה ישנו הסבר מפורט על הקורבנות, תפקיד הכוהנים .  המטרה היא: לקיים את התורה ככתבה ולשונה ,הרי שבהפטרה, הנביא מלאכי קורא: "...שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם," כאן הוא מאשים את עם ישראל שלא הלכו בדרך הישרה, אך כעת ניתנת להם הזדמנות - לתיקון ותשובה: ברגע שעם ישראל ישוב אל הדרך הישרה  גם ה' ישוב אליהם - כפי שהנביא מציין: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" ,אך העם אינו מבין כיצד לשוב לדרך הטובה.

הפער הזה מתבטא בנושא המעשרות ,עם ישראל אינם מביאים מעשרות ובכך הם ,כביכול, אינם מאפשרים שיתנהל קשר הדוק בין ה' אליהם והקשר  נהפך להיות פגום.

 

על מנת לשנות את המצב הקיים - ה' מצווה אותם להביא את המעשרות ובזה יבחנו את ה' ויראו שהמצב משתנה לטובתם- צפויה להם ברכה רבה מהשמיים: כנאמר: "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי"

הכתוב מתאר איך יראה יום הופעת המלאך:

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".[להלך פרק ג', י"ט- כ"ב]

אותו יום יהיה יום הדין , יום כתנור,  הקש הנשרף מהר יהפוך ללהבה- הכוונה לרשעים לא יישאר מהם לא שורש ולא ענף - כלומר הם יושמדו לגמרי. ואילו ליראי ה' תזרח השמש יום צדקה יום ישועה יצאו לרחובות וירקדו מרוב שמחה.

היכן זה יהיה? בחצר לפיטום עגלים שם יאכלו וישתו ואתם תרמסו את הרשעים הם יהיו כאפר לכפות רגלכם.

 

הנביא מצווה לזכור את תורת משה:  "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻוקים וּמִשְׁפָּטִים".  על מנת שהאהבה בין ה' לעם ישראל תתקיים, עם ישראל מצווה לקיים את התורה כפי שהתחייב לקבלה במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד. לבסוף ה' ישלח את אליהו הנביא.

הטעם לקריאת השבת בשם "השבת הגדול":

בשבת זו הרב נושא  דרשה על הנס הגדול במצרים - בני ישראל לקחו את קורבן פסח ללא הפרעה מצד המצרים, למרות  שהמצרים החשיבו את  הצאן לאליל.

 

סיבה נוספת בגלל הפסוק שבהפטרה : "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"

 

 עוד סיבה:  הקרבת קורבן הפסח, הייתה הראשונה שהצטוו כעם המחויב לקיים מצוות. השבת מציינת את יום גדילתם של ישראל.

 

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין בקשר הדוק בין פרשת צו להפטרה במלאכי ובו: רצון ה' שעם ישראל יתקרב כקורבן שבעזרתו מתחברים – אל אלוקים - כך בהפטרה יפים וחשובים דברי ה' אל בניו:"וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" ההסבר: ה' יעורר לתשובה האבות והבנים יחדיו.  יהי רצון שנבואה זו , בע"ה, תתגשם במהרה בימינו. אמן .

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מַלְאָכִי וּנְבוּאָתוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מַלְאָכִי וּנְבוּאָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מַלְאָכִי הַנָּבִיא נוֹשֵׂא דְּבָרִים

אֶל עַם נִבְחַר מִזֶּה שָׁנִים

נְאוּם חוֹצֵב לֶהָבוֹת

כְּחֵץ חוֹדֵר לַלְּבָבוֹת.

 

הִנֵּה יוֹם חָדָשׁ יַגִּיעַ

עַם יִשְׂרָאֵל יַפְתִּיעַ

מַלְאָךְ בַּמִּקְדָּשׁ יוֹפִיעַ

עַל יוֹם  מִשְׁפָּט יוֹדִיעַ.

 

לְפֶתַע קָרֵב אוֹר גָּדוֹל

בּוֹ תֶּחְזוּ חִישׁ פִּתְאוֹם

דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים

אֵירוּעַ מֵעוֹרֵר פְּלָאִים.

 

לָשׁוּב אֵלַי הֱיוּ נְכוֹנִים

כִּבְאוֹתָם יָמִים קְדוּמִים

אַתֶּם בָּנַי וַאֲנִי אֲבִיכֶם

שְׁכִינָתִי אַשְׁכִּין  עֲלֵיכֶם.

 

יוֹם חַם בּוֹעֵר כְּתַנּוּר

עָצְמָתוֹ אֵיתָנָה כַּצּוּר

צַדִּיקִים יֵצְאוִּּ בִּמְחוֹלוֹת

זֵדִים כְּקַשׁ יַעֲלוּ בַּלֶּהָבוֹת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְשַׁבָּת הַגָּדוֹל [תְּרֵי - עָשָׂר, סֵפֶר מַלְאָכִי] 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- אימתי הקורבנות הם לרצון ה'?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  ויקרא- אימתי הקורבנות הם לרצון ה'?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת מנחת העומר לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת  מנחת העומר אל המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת העומר לכהן במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש ויקרא - הוא הספר השלישי מתוך חמישה  חומשי תורה - החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי  הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"

מעניין המנהג שהיה במשך דורות רבים - מלמדי התינוקות היו מלמדים את הילדים הקטנים תחילה דווקא את חומש ויקרא וההסבר לכך : במדרש רבה  מבאר: על פי האמורא רב אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ללמד תחילה בספר ויקרא] ואין מלמדים תחילה "חומש בראשית"?   אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לא חטאו] והקורבנות טהורים- יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים [וילמדו תורת הקורבנות]

ה"כלי יקר" אומר: האות אלף קטנה במילה: "ויקרא"- לרמז שהקטנים יתחילו בלימוד זה בראש – ממש כמו האות: א' הנמצאת בראש כל האותיות.

הפרשה מונה סוגי קורבנות שמצווים להביאם להקריב במשכן ומאוחר יותר במקדש . אחד מהם:  מנחת ביכורים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.  וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא.  וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִישֶּׁה, לַיהוָה." [ויקרא ב', י"ד- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע נושא הקורבנות –הוא הדבר הראשון שנאמר למשה "מאהל מועד" ?

ב] מהי מנחת ביכורים ואימתי מובאת למשכן או למקדש ?

תשובות.

נושא הקורבנות בתחילת הפרשה.

ה"נתיבות שלום"  אומר על הפתיח:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']

הנושא הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא  נושאי הקורבנות  - אלו  נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי חז"ל  [מסכת אבות פרק א', ב']

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:עַל הַתּוֹרָה  עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת חֲסָדִים."

הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה

כמו שמצאנו  שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]

התורה העמידה את נושא הקרבת הקורבנות בדרגת קודש קודשים, היות ועיקר העבודה בבית המקדש הייתה עניין הקורבנות.  עבודת "קורבן התמיד" מידי יום ויום. ונאמר [במדרש רבה כ"א] על זה, שתמיד של שחר- כיפר על עוונות של לילה ותמיד של בין הערביים - על עוונות של יום, כלומר:- על ידם הייתה כפרה על כל ישראל. גם בשבתות וימים טובים הייתה נמשכת הקדושה על ידי הקורבנות המיוחדים לימים אלו. וכן לגבי היחיד אם חטא - היה מביא קורבן חטאת והקרבן כיפר לו על חטאו.

מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד  לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"

בספרי  [פרשת שלח] נאמר: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני אם כי בכל התורה עושים את רצון ה' על ידי כל המצוות מתקיים רצונו  יתברך. ועניין הנחת רוח נאמרה רק בקורבנות שהם ריח ניחוח לה'.

עוד חשיבות  גדולה יש לקורבנות : לפי  שמטרת ה' בבריאת העולם- שנתאווה ה' שיהיה לו דירה בתחתונים ומטרה זו מתקיימת על ידי הקרבת הקורבנות.

אפילו בתורת הנסתר לא הוסבר מהם כוונות הקרבת הקורבנות, אלא רק כאשר יבנה בית המקדש בעתיד -נוכל לגלות את אורם.

הספורנו טוען: כי הקורבן האמתי הוא: מה שהאדם מקריב מגופו  הכוונה :מתוך הכנעה ולב נשבר, אך אם הקורבן אינו בא מתוך הכנעה ותשובה אין ה' חפץ בקורבן כזה -" כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים" [קהלת ה, ג] רק כאשר האדם מקריב מהאני שלו - זה נחשב קורבן לה'.

עם כל ההסברים על חשיבות הקרבת הקורבנות רצוי גם לשים לב לדברי הנביאים על נושא זה:

ירמיהו הנביא  מזהיר את העם:

"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.  כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם.." [ירמיהו ז', כ"א- כ"ג]

כוונת הנביא: שיש להיזהר מצביעות ופונה לאותם אנשים אשר אינם הולכים בדרך התורה, אלא - חוטאים ומביאים קורבנות !

מסר חשוב זה נשמע גם מפי ישעיהו הנביא: "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי....... רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי" [ישעיהו א]

מנחת ביכורים - משמעותה וזמנה.

נאמר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים"

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: מנחת ביכורים- היא מנחת העומר הקרויה: ראשית קצירכם - היא מוקרבת מהשעורה הבשלה הראשונה כפי שמוכח מהמילה:  "אביב" המציין את הבשלת גבעול השעורה כפי שהתורה מתארת: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹול". [שמות ט', ל"א] ויש לדעת כי העומר מוקרב משעורה ולא מחיטה!

נאמר: "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" הכוונה שהשעורה שנקצרה עבור העומר לא הניחו להתייבש בשדה, אלא היו מביאים אותה בעודה לחה בגבעולים אל העזרה- אשר במקדש ושם היו חובטים אותה בקנים ובקלחי צמחים עד שיצאו הגרעינים מן השיבולים ואז הניחו אותם בתוך אבוב מנוקב - וקלו אותם באש ואחר כך שטחו אותה בעזרה והרוח הייתה מנשבת עליהם.

רש"ר מסביר: את  המילים:" גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב": הגרש - זהו הגרעין הפנימי ביותר של השעורה אשר היו מקלפים אותו באמצעות ריחיים של גרוסות וניפו אותו בנפות כך נוצר ממנו קמח מעולה ביותר.

" כַּרְמֶל"- זהו שלב מסוים בהבשלת התבואה. בשלב זה הגרעינים עדיין רכים ונקטפים בקלות מהשיבולים. [מסכת מנחות [פ"ד]

במסכת מנחות [ס"ו] מפרשים: "כַּרְמֶל"- במשמעות "רך-ומל" כלומר שהוא רך וקל לקלף אותו כפי שנאמר:

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ" [מלכים -ב', ד', מ"ב]

רש"י מפרש: "כַּרְמֶל"-כדברי ר' ישמעאל: צירוף של שתי מילים-כר-מלא "כמו הכר שמלא נוצה, או צמר, כן התבואה מלאה בקשין שלה שהוא נפוח ומלא בגרעין הזרע" [ס"ה] ועל כן נקראים המלילות- שיבולים מלאות.-כרמל.

כמו שכתוב: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף, עַל קָמַת רֵעֶךָ".[ דברים כ"ג, כ"ו]

רש"ר מבאר: כי מנחת העומר באה בין מנחות נדבה והיא מתחילה במילה: "ואם"

זוהי מילת תנאי , זאת למרות שהיא מנחת חובה.

על פי ר' יהודה בתורת כוהנים: הדבר מרמז כי  מנחת ביכורים עתידה לפסק ולחזור, כי באובדן הארץ  תיפסק באופן זמני  הקרבת מנחת העומר.

ר' שמעון [שם ]מסביר: "אם אתם מביאים לרצון, מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה: ואם אין אתם מביאים אותה לרצון, מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה, אלא לצורך עצמכם" מכאן שיש להביא קורבן חובה באותה רוח שמביאים קורבן נדבה, אך אם הרוח הזאת חסרה הקורבן נחשב כאילו הביאו אותו מתוך כוונות צדדיות-למשל : כדי להתיר את התבואה החדשה [במנחת העומר]

רמב"ן מסביר: מנחת הביכורים- היא מנחת העומר שהיא חובה - ולא רשות .וכן אם תהיה שנת יובל  לבני ישראל .

לסיכום לאור האמור  לעיל: חומש ויקרא- נקרא גם –על פי חז"ל:בשם:"תורת כוהנים" מכיל עשר פרשות שרובן עוסקות בנושא הקורבנות ופעולות הכוהנים.

ישנם סוגים שונים של קורבנות וביניהם – מנחת ביכורים - הנקראת גם מנחת העומר- שהיא חובה ולא רשות! את מנחת העומר היו מביאים ממחרת הפסח.

אין הקורבנות יכולים לבוא יחד עם חטאים- אלא רק כאשר האדם – הולך בדרך ה'!

יהי רצון ונזכה במהרה לגאולה שלמה ובניין בית המקדש השלישי-והשבת עבודת הכוהנים והקורבנות כדברי ישעיהו הנביא:

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי--עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי:  כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.  נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל" [ישעיהו נ"ו, ז'- ט']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)