פרשת וישב- המשותף לפרשה, לימינו ולחנוכה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב- המשותף לפרשה, לימינו ולחנוכה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בניו וכלותיו באים לנחם  את יעקב באבלו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c]

ציורי תנ"ך/ חנוכיית הגבורה והנסים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית המכבים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי לחנוכה / חנוכיית כסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת  בפסוקים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת -דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".[בראשית פרק ל"ז, א'- ה']

השאלות הן:

א] משמעות ישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו - מהי?

ב] מה הקשר בין  הפרשה לבין ימי המלחמה בה אנו נתונים?

ג[ מהו הקו המקשר בין הפרשה לחנוכה?

תשובות.

משמעות ישיבת יצחק בארץ מגורי אביו.

רש"י מסביר:  את המילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב":" אמר ר' אחא: בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג [ואומר] : לא דיין של  צדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? תדע לך שהוא כן: יעקב אבינו על ידי שמבקש לישב בשלווה בעולם הזה, נזדווג לו שטנו של יוסף [בראשית רבה פ"ד ,א], ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף".

הסבר: "וַיֵּשֶׁב"- זהו לשון ישיבה ומרגוע- כי לאחר שיעקב שב  מגלותו אצל לבן הארמי, התיישב בארץ מגורי אביו בשלווה , אז קפצה עליו הצרה  של מכירת יוסף. כי בזמן שצדיקים מבקשים לשבת בשלווה, אמר הקב"ה: הרי מידת הדין מקטרגת לפניי ואומרת: לא די לצדיקים להסתפק בשכר הטוב  המוכן עבורם בעולם הבא, אלא שמבקשים לשבת בשלווה גם  בעולם הזה?

ה"נתיבות שלום"  מביא את מדרש רבה: על הפסוק: ""וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב":

דורש הפסוק את מילותיו של ישעיהו הנביא: "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ" [ישעיהו נ"ז, י"ג] והמשמעות: כי כינוס יעקב עם בניו הצילו אותם - מפני עשיו  שאותם ייקח הרוח..

כי משמעות המילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב": הוא ובניו - שהיו יחדיו  מאוחדים זה הכוח שהציל את יעקב כאשר שב לארץ ישראל עם השבטי - י"ה. מיד עשיו  וכל אלופיו הסתלקו מהארץ ואילו יעקב ובניו נשארו בארץ. מדרש זה מדגיש את עוצמת האחדות שמצאנו אצל האבות הקדושים, דוגמת אברהם אבינו שעמד בניסיון העקדה שנאמר בספר  הקודש: שעקדה- היא מלשון התקשרות, לפי שאברהם ויצחק נעקדו והתקשרו זה עם זה - התקשרו מידותיהם -  חסד וגבורה  -  הם היו  מאוחדים לפי שכתוב:"  וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו" [בראשית כ"ב, ח'] כי לבד היה קשה לאברהם לעבור את הניסיון. ורק מתוך שהיו קשורים ומאוחדים - הייתה עמידה מוצלחת בניסיון העקדה..

לכן נאמר פעמיים "יַחְדָּֽו"- כי תחילה אברהם התקשר עם יצחק ואחר כך  התקשר יצחק   עם אברהם. יעקב  היה מאוחד גם עם כל פמלייתו כאשר פגש את עשיו  בשובו  מחרן. והאחדות הזאת היא, היא שבאמצעותה ניצל – יעקב מיד עשיו. מנגד, כאשר נאבק יעקב עם המלאך לבדו- והמלאך היה שרו של עשיו והתגבר עליו ,הרי יצא משם יעקב צולע - וזה מהטעם: שהיה לבדו!

הקשר בין הפרשה - למלחמה העכשווית.

בימים אלה ממש כשאנחנו מתבוננים  בחיילים שלנו - גיבורי ישראל הנלחמים בעוז וגבורה – יחדיו כאיש אחד-בלב אחד, בכמה חזיתות ואף רוקדים עם ספרי תורה מתפללים לה' ושרים שירי אמונה, מתקדשים  במצוות הציצית. – וגם נלחמים יחדיו- ללא מחלוקות- בכך הם משמשים לעם ישראל  דוגמא של אחדות  ואהבת חינם  -לתפארת העם , דבר זה  גורם לשורה של ניצחונות – בסייעתא דשמיא - בכמה זירות - זאת בניגוד- לקבוצת אנשים המנסים לפרוק עול וללכת נגד כיוון הרוח ,עליהם אמר ישעיהו הנביא:

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"[ישעיהו  מ"ט, י"ז]

אותם אנשים כנראה רחוקים מהתורה - ואינם מכירים את מעלת האחדות - המופיעה גם במעמד הר סיני, כפי שנאמר: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר- וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [לכן לא כתוב: "חנו" בלשון רבים] אלא, "ויחן" בלשון יחיד. [שמות י"ט, ב'] דוגמא נוספת של אחדות - מסמלת לנו מנורת הזהב  במשכן ואחר כך במקדש - בכך שהייתה עשויה מגוש אחד של זהב ולא מחלקים..

הקשר בין פרשת וישב - לחנוכה.

רבים האנשים שאינם שמים לב  כי בכל רגע ורגע אנחנו חיים בנסים הן בימי שלום והן  בימי  מלחמה.

להלן דוגמאות.

א] אדם הולך לישון  לעת ערב בהיותו עייף  מיגיעת היום.

נאמר על כך: "בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ" [תהלים צ', ו']

מצודת ציון  מסביר: בבוקר שאדם קם משנתו- "יציץ" – יפריח. אך בערב הוא נעשה במצב של כריתה ויובש.

לכן, בברכות השחר אנחנו מברכים:

" בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַיָּעֵף כּחַ": מכאן מוכח: כאשר אדם הולך לישון בערב- כשהוא עייף מעמל היום הרי בבוקר כשמתעורר- הוא רענן כציץ פורח - האם אין זה נס?

ב] אדם  הנמצא במקום מסוים ללא שעון  ומעוניין להתעורר בבוקר  בשעה מוקדמת – לפתע שומע את התרנגול [השכוי] מעיר אותו-האם אין זה נס?

על כך נודה לה' בברכות השחר. "בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה "לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה: האדם מרגיש כי הדבר הוא נס ולכן יברך ויודה לה'.

פרשת וישב רצופה בנסים, להלן כמה דוגמאות.

א] יעקב שולח את יוסף לראות בשלום אחיו ובדרך מופיע מלאך  ולשאלתו של יוסף:",,,, אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים", המלאך  מגלה לו : כי האחים נמצאים בדותן.

ב) האחים רוצים להרוג את יוסף, אך אינם מצליחים- משליכים אותו לבור- למרות שיש בו נחשים ועקרבים אינו נפגע כלל .

ג]  יוסף מורד למצרים -  על ידי הישמעאלים  , הם  הרגילים להעמיס  נפט-שריחו אינו נעים , דווקא נושאים איתם בְּשָׂמִים על מנת  להודיע: מתן שכרם של צדיקים- כדי שיוסף לא יינזק מריח הרע !

את חנוכה אנחנו חוגגים לזכר הנסים שאלוקים עשה למכבים- מעטים נגד רבים ולזכר כד השמן שהיה יכול להספיק ליום אחד- אך בדרך נס הספיק לשמונה ימים.

אומרים בתפילת העמידה את התפילה: "על הנסים"

"וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:..."

הנסים נמשכים גם בפרשה הבאה. ואכן נשאלת השאלה: כיצד יוסף עמד בכל הניסיונות הקשים ולא נשבר  ומנגד אחיו לא הצליחו  לפגוע בו.

התשובה היא –אחת! יוסף היה תמיד דבוק בה' ולעולם  התורה, אותה ינק  מבית אביו ולא הסיח את דעתו  מכך לאורך כל חייו .

נאמר בספר "מורה נבוכים": "כל מי שדבוק תמיד בה' אין שורים עליו דינים וכל אשר יעשה יצליח "!

באמת נאמר על יוסף:" וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי" [להלן, ל"ט ,ב']

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי המשותף: לפרשתנו  לחנוכה  ולתקופתנו: - הם: הנסים – מאת ה' ולכך אנחנו זוכים –- בזכות אחדות העם ,אהבת חינם  והדבקות בה'  מתוך-יראה ואהבה בכל הלב.

יפים וחשובים דברי עובדיה הנביא לגבי העתיד:

"וְהָיָה֩ בֵית־ יַֽעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶֽהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָֽלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַֽאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־ יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר"

[עובדיה א', י"ח]

יעקב מייצג את אש התורה  ואהבת ה' ואילו יוסף כבר בדרגה של  להבה המסוגלת לכלות את הקש של בית עשיו..

יהי רצון שנזכה במהרה כולנו לגאולה  שלמה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב- הסוד להצלחה בניסיונות החיים/מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב- הסוד להצלחה בניסיונות החיים.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולחג חנוכה:

ציור לחנוכה/ חנוכיית המכבים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי לחנוכה / חנוכיית כסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בניו וכלותיו באים לנחם  את יעקב באבלו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c]

הפרשה פותחת בפסוק: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" [פרק  ל"ז, א'].

על כך אומר רש"י: "וישב"- לשון מנוחה ומרגוע .לאחר שיעקב שב מגלותו כדי להתיישב בארץ מגורי אביו - רצה לשבת בשלווה ,אך באותו זמן קפץ עליו רוגזו של יוסף - ענייו מכירתו של יוסף.

בשעה שצדיקים מבקשים לשבת בשלווה  אמר הקב"ה: הרי  מידת  הדין מקטרגת לפניי ואומרת : 'לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם - השכר הטוב המוכן בשבילם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה': כלומר: לא די לצדיקים השכר הגבוה  שממתין להם בעולם הבא - הם רוצים לשבת בשלווה בעולם הזה.

יוסף היה  בן הזקונים ואהוב על יעקב אבינו, רועה צאן שהתחבר עם בני השפחות - בני בלהה ובני זילפה - נשי אביו,  והיה  מוציא דיבה – על אחיו –בני לאה בפני אביו.

השאלות הן:

א] מה היו הגורמים לשנאת האחים כלפי יוסף?

ב] כיצד הודיעו האחים ליעקב על "מות יוסף"?

תשובות.

שנאת האחים אל יוסף.

שנאת אחיו הלכה וגברה כאשר ראו אותו מגיע  אליהם בשליחות אביהם - ותגובתם:

"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו" [פרק ל"ז, י"ח-כ"ג]

שנאת האחים אל יוסף  נבעה מתוך אהבתו המיוחדת של יעקב אל יוסף ותפירת כותנת הפסים.

על פי מדרש אגדה: כותנת הפסים רמזה על  צרות שעתידים לקרות ליוסף בעתיד:

שנמכר לפוטיפר, לסוחרים ולישמעאלים.

לפי דעת רש"י: יעקב אהב מאד את יוסף היות והיה בן זקונים ונולד לו לעת זקנתו.

אונקלוס מפרש: כי היה בן חכם וכל מה שיעקב למד בבית מדרש של שם ועבר – לימד את יוסף.

לפי פירוש נוסף: היה "זיו איקונין שלו " -  אור פניו של יוסף - היה דומה לפני אביו.

כל היחס המועדף של יעקב ליוסף - גרם לקנאה מצד האחים-עד כי לא יכלו לדברו לשלום, וחלומותיו הגבירו את השנאה  כלפיו.

כאשר האחים ראו את יוסף מגיע אליהם לשדה, מיד- התנכלו להמיתו -  על פי רש"י: היו להם מחשבות ותחבולות להרע ליוסף.

רבינו בחיי אומר: כי האחים היו עסוקים במחשבות כיצד יביאו את המצב לכך שיוסף ימות ובלבד שהם עצמם לא ימיתוהו בידיהם.

חכמים דרשו: כי האחים תחילה רצו  לשסות בו את הכלבים, ויתכן שכך עשו לפני שהתקרב אליהם, אבל כאשר לא עלה בידיהם להוציא לפועל את תכניתם, החליטו להורגו.

אם כן ניתן להדגיש כי שלושה גורמים  העיקריים  גרמו לקנאה ושנאת אחי יוסף כלפיו:

א] אהבת אביהם יעקב - את יוסף בהיותו בן זקונים.

ב] כותונת  הפסים שיעקב עשה לו.

ג] חלומות יוסף שסיפר  ושיתף  את אחיו:

1] אחד עשר אלומות , {אחיו} - משתחוות לאלומתו.

2] אחד עשר כוכבים, הירח והשמש  המשתחווים  לו.

חשןב לציין: בעוד שרעיון האחים היה להרוג את יוסף כפי שנאמר: "ויאמרו איש  אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא: ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו  ונראה מה - יהיו  חלומותיו"?

עצת ראובן הייתה: לא להרוג את יוסף, אלא להצילו: "וישמע ראובן ויצילהו מידם...... ויד אל-תשלחו - בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל- אביו" [שם ל"ז, כ"א-כ"ג]

רש"י אומר:  כי רוח הקודש מעידה על ראובן: כי הוא אמר את דבריו  -  אך ורק במטרה להציל את יוסף ממיתה - שהרי הוא יעלה אותו מן הבור ואם יקרה משהו רע ליוסף ,עלולים בסופו של דבר להאשים  בחטא - את ראובן לפי שהוא הבכור שבאחים.

רבינו בחיי טוען: ראובן הקפיד על אחיו שלא יחטאו בשפיכת  דם - ולכן מנע מהם להרוג את יוסף.

הודעת האחים ליעקב על מות יוסף

הדבר  הנורא ביותר- הוא: שליחת הכותנת לאביהם:

"וַיִּקְחוּ, אֶת -כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת -הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם וַיְשַׁלְּחוּ אֶת -כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא.  לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל -בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו"[ להלן ל"ז, ל"א -ל"ו]

יש להבין, מדוע טבלו האחים את הכותונת של יוסף דווקא  בדם של שעיר עיזים?

רש"י עונה: הם בחרו דווקא בשעיר עיזים- כי דמו דומה לדמו של אדם - ומתוך כך ישתכנע יעקב - כי אכן  נטרף יוסף.

תגובת יעקב הייתה - אכן זוהי כותונת בנו:

"וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף"

 רש"י עונה על  השאלה המתקשה בה : למה  הוצרך יעקב להקדים ולהגיד: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ"בזמן שבסוף מסיים במילים: "טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף "?

התשובה: אלא הופיע בו נצנוץ של רוח הקודש שבסופו של דבר – תתגרה בו אשת פוטיפר.

מדוע  לא גילה ה' ליעקב – כי יוסף חי? התשובה לכך:

מפני  שאחי יוסף - החרימו וקללו את כל מי שיגלה ליעקב אודות מכירתו ואף שיתפו לקב"ה להצטרף אליהם במעמד הטלת חרם ונידוי  ואכן רק ליעקב לא התגלה העניין ,אבל יצחק ידע שיוסף חי, אך לא גילה זאת ליעקב בנו מהסיבה: איך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו'?

מתברר  עד שהתבשר  יעקב- שעוד יוסף חי  עברו כ"ב שנה וזה מיום שיוסף נפרד ממנו עד שירד למצרים לראותו שוב ומספר השנים האלה - הם כמספר השנים שיעקב לא קיים מצוות כיבוד אב ואם [מסכת מגילה י"ז] לפי שנעדר מביתו בציווי אמו באותם שנים.

מי בא לנחם את יעקב באבלו? על כך ישנה מחלוקת:

רבי יהודה סובר:

כי אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט, חוץ מדינה שנולדה לבדה. ולכן באו הבנים והבנות.

רבי נחמיה סובר: נשי בניו של יעקב היו כנעניות ולא נולדו תאומות עם הבנים – ובנותיו - הכוונה : כלותיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל -  ניתן להסיק : כי גם יעקב וגם יוסף - עברו ייסורים וניסיונות לא קלים - אך בזכות לימוד התורה והאמונה בה' - שניהם זכו לעמוד בכל הקשיים והייסורים ושניהם ראויים לדברי זכריה הנביא:

" לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"

 [זכריה ד', ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)