יום שלישי, 27 במאי 2014

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן ביום השמיני/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה אל הכהן אל- פתח אוהל מועד"[במדבר [ו,י]

הטכניקה: שמן על בד.



Biblical paintings / Nazir brings two young pigeons /
painted: Ahuva Klein
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- מה הקשר בין נזיר לפלא?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת נשא- מה הקשר בין הנזיר לפלא?
מאמר מאת: אהובה קליין

[המאמר לעילוי נשמתה של אמי ז"ל- חיה בת  בן- ציון.]

פרשה זו  כוללת נושאים רבים, ביניהם  נושא הנזיר שהחליט  להזיר עצמו מהיין:
"...איש, או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר  ה': מיין ושיכר  יזיר חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל: ..תער לא יעבור על ראשו עד מלאות הימים אשר יזיר לה'...וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטימא ראש נזרו וגילח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו: וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה אל הכוהן אל פתח אוהל מועד"
[במדבר ו, ב-י"א]
ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]

  monk / painter, Ahuva Klein (c)] [oil on canvas 
השאלות הן:
א]  מה המשמעות של המילים: "כי יפליא לנדור"?
ב] מדוע הנזיר נקרא בשם זה  ומהם האיסורים המוטלים עליו?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לנזיר?
ד] כיצד נוהג הנזיר אם לפתע מת עליו מישהו קרוב מאד?
התשובה לשאלה א]
בעל העמק דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא רצון ה'.
רבינו בחיי אומר  פירוש דומה: "וזהו לשון יפליא יעשה דבר פלא  כי רוב העולם הולכין אחר תאוותם וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות  בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק מתאוות אלה.
יש פרשנים הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא ותימהון על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם  האמיתי.
אבן עזרה אומר: כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.
רש"י מפרש: "כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו  מהיין- ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל מי שרואה סוטה בקלקולה  יזיר עצמו מהיין- לפי שהוא מביא לידי ניאוף.[סוטה ב]
ה"כלי יקר" מביא כמה  פירושים:
א] שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כפי שנאמר :"יין ושיכר אל תשת"[ויקרא  י"ט, י], לכן נאמר:
"כי יפליא" שכשירצה להבדיל בין הקודש לחול - אז יזיר עצמו מהיין.
ב] לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר המלאך - למנוח[שופטים  י"ג,י"ח] - אביו של שמשון הגיבור: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי" היה שמו של המלאך שדיבר אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה להגיד: ואני נשלחתי לעשות שהבן שלכם  יהיה נזיר מופלא ומופרש מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי יפליא" לכן אני נקרא בשם פלאי.
ומדוע נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון רבים:"יפליאו" שהרי מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים ,או להפר את הנדר.
ג] חז"ל אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי יפליא" שהוא שואף להיות מובדל מזולתו ומקים במה לעצמו.
דבר זה אינו מצוי אצל נשים.
התשובה לשאלה ב]
רבינו  בחיי מפרש: נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני ישראל"[ ויקרא כ"ב],שהוא לשון הפרשה.
או, נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות והוא נקרא כך היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.
הנזיר צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא  התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים לגפן- יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם, הוא עובר  בלאוו.
הבוסר כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.
הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על עצמו, בכך הוא דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת מצווה[מת מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]
רבי אהרון הלוי שואל  בספר החינוך: מדוע התורה החמירה בדיני הנזיר יותר מאשר בכוהן הדיוט?
שהרי מותר  לכהן הדיוט להיטמא לקרובי משפחתו?
והתשובה: שהכהן זכה לכתר כהונה  מבטן ולידה. ולא מכוח רצונו החופשי. לכן עליו הקלה התורה.
שהרי נאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"[משלי ג,י"ז]
ולכן מותר לו להיטמא לשבעה קרובי משפחתו :אביו אמו, בנו, ביתו, אחיו, אחותו שטרם נישאה. לעומתו הנזיר, גזר על עצמו את נזירותו ולכן יש עליו הקפדה לא להיטמא לקרובי משפחתו.
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך מוצאים שלוש דוגמאות לנזיר:
1] שמשון הגיבור היה נזיר ,אבל רחוק היה להיחשב  כדמות אידאלית.
2] אבשלום-בנו השלישי של דויד המלך - היה נזיר בשיערו, אך לא נחשב לאישיות חיובית.
3] שמואל הנביא- היה נזיר לשם שמים.
התשובה לשאלה ד]
במקרה ומשהו קרוב מת  על הנזיר – במפתיע, עליו לגלח את ראשו  ביום טהרתו-ביום השביעי ,וביום השמיני עליו להביא: שני תורים, או שני בני יונה אל הכהן אשר נמצא בפתח אוהל מועד,
"ועשה הכוהן אחד לחטאת ואחד לעולה וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש.."[במדבר,ו,י"א]
רש"י אומר על הפסוק הנ"ל: משמעות העניין כי חטא על הנפש-שאותו נזיר לא נזהר מטומאת המת שנאסר עליו לבוא במגע  אתו מרגע שנדר להיות נזיר.
ורבי אלעזר הקפר – [במסכת נדרים י, ע"א] אומר: כי החטא הוא-שציער עצמו מהיין.
ולגבי הגילוח נאמר בספר החינוך: "ואמרו בספרא: שלושה מגלחין ותגלחתן מצווה: הנזיר, המצורע והלוויים"
אלא שיש שוני ביניהם, גילוח הלוויים היה להוראת  שעה במדבר. ואילו אצל המצורע והנזיר-
המצווה נוהגת למשך דורות.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי אדם שנדר להיות נזיר-פירושו לפי רוב המפרשים מלשון  נזר-כתר מלכות –כאילו נושא על ראשו כתר ובניגוד לשאר האנשים הוא כעין מלך השולט על כל הבלי העולם הזה.
ובתנ"ך הנזיר היחידי המשמש  דוגמא חיובית-הוא שמואל הנביא, לפי שנזירותו הייתה לשם שמים.
מי ייתן ונזכה להתגבר על תאוות העולם הזה ללא נדר הנזירות ,בסייעתא דשמיא- על יצרנו ונמלא באהבה את מצוות תורתנו הקדושה, כפי שמבקש דויד המלך:

"לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי"[תהלים נ"א,י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הלוויים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הלוויים/ שיר מאת: אהובה  קליין ©


בתוך ישראל אינם מִתְפקדים
ברמ"ח אבריהם נחושים
 לקיים ציוויי אלוקים
משכן וכליו משרתים.

צועדים בחולות מדבר
צדיקים פורחים  כתמר
עטורים מלבושים צחורים
בפניהם נפתחים שערים .

בגאון נושאים הכלים
בהם צופים המלאכים
אותם כמרגלית  נוצרים
יומם וליל מהללים.


הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר[חומש במדבר]

Levites / Song By: Ahuva Klein ©

In Israel are not functioning
And through determined
Uphold tenets of God
Mishkan and its vessels serve.

Marching in the desert sand
Righteous bloom Tamar
Adorned with white garments
Gates open them.

Proudly themed dishes
Where viewers Angels
Them at the foot of Christians
Day and night rave.

Note: The song inspired Parshat Bamidbar [Numbers Chumash
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 20 במאי 2014

פרשת במדבר- מדוע שבט לוי היה מצומצם בהשוואה ליתר השבטים?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  במדבר-

 מדוע שבט לוי היה מצומצם בהשוואה ליתר השבטים?

מאמר מאת: אהובה  קליין.
[המאמר לעילוי נשמתה של אמי ז"ל-חיה בת בן-ציון]

פרשה זו  שייכת  לחומש הרביעי- חומש במדבר ומתארת בעיקר את סיפור קורות עם ישראל בשנות נדודיהם במדבר.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בתחילת הפרשה - הקב"ה מצווה את משה לערוך מפקד לשבטים, אולם  הכתוב מציין כי שבט לוי  לא התפקדו עם כולם:
"והלוויים למטה אבותם  לא התפקדו בתוכם: וידבר ה' אל משה לאמור: אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל: ואתה הפקד את הלווים על- משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה יישאו את המשכן ואת כל כליו והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו: ובנסוע המשכן יורידו אותו הלווים ובחנות המשכן יקימו אותו הלווים והזר הקרב יומת"[במדבר א, מ"ז-  נ"ג]
השאלות הן:
א] מדוע משה לא כלל את שבט לוי במפקד  טרם הציווי מה'- לא לפקוד אותם בתוך ישראל?
ב] מה טעם הציווי לא  לפקוד את  הלוויים בתוך ישראל ?
ג]  מהו הגורם למיעוט האנשים בשבט לוי?
ד] שבט לוי נמשלו לתמר- מה הטעם לכך?
התשובה לשאלה א]
הרמב"ן משיב :הקב"ה נתן למשה רשימת נשיאי השבטים בטרם יפקוד אותם, למען יסייעו לו במפקד העם, אלא שמשה הבחין כי בראש שבט לוי לא הוזכר שום נשיא, מטעם זה לא ערך מפקד לשבט זה טרם ציווי ה'. אך כאשר משה סיים את המפקד ולא ידע כיצד לנהוג עם הלווים אז ה' ציווה עליו לא  לפקוד אותם  כמו את יתר בני ישראל ,אלא בצורה שונה.
 התשובה לשאלה ב]
לפי דברי הרמב"ן: הקב"ה ציווה את משה שאין למנות את הלוויים מגיל עשרים  כמו את שאר השבטים ,אלא יש למנותם בנפרד: "מבן חודש ומעלה" והטעם שהם מופקדים על המשכן וכליו ולכן הם היו חונים תמיד סביב המשכן.
ה"כלי יקר" מפרש כדעת רש"י : כי  הכוונה שמשה לא ימנה את שבט לוי בתוך בני ישראל לבדו אלא- השכינה הייתה  מקדימה אותו ובאותו זמן  הייתה יוצאת בת קול מן האוהל ומכריזה- כך וכך יש תינוקות באוהל.
לכן לגבי שבט לוי הודגש   למשה - שהוא לבדו לא יפקוד אותם, אלא בסיוע השכינה.
התשובה לשאלה ג]
הרמב"ן מתפלא על המספר הקטן של הלוויים: שמבן חודש ומעלה היו  עשרים ושנים אלף, ומבן שלושים- שמונת אלפים וחמש מאות שמונים, זהו מספר קטן בהרבה לעומת השבט הקטן ביותר,
הוא מביא את דברי  חז"ל: כי שבט לוי לא היו בשעבוד  מצרים ולא השתתפו בעבודת הפרך, לעומתם יתר העם שעבדו במצרים והמצרים מיררו את חייהם במטרה למעט את מספרם, הקב"ה היה  בדרך נס מרבה אותם, ככתוב: "כאשר יענו אותו  כן ירבה וכן יפרוץ" ועוד נאמר: "וירב העם ויעצמו מאד". כי הקב"ה רצה להוכיח כי רק תוכניתו  מתקיימת ,על אף רצונם של המצרים למעט את ישראל.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


לעומת יתר עם ישראל, הלוויים היו מתרבים בדרך הטבע ולכן לא התרבו  בדומה ליתר שבטי ישראל.
הרמב"ן מביא עוד פירוש: מיעוט שבט לוי הוא - תוצאת רוגזו של יעקב אביהם-וקללת האב  נתנה את אותותיה במספרם.שהם יהיו שבט קטן.
אור החיים מפרש: כי שבט לוי התמעטו מהסיבה-ש נהגו כמעשיו של עמרם ,הם פרשו מהאישה   בגלל גזרת פרעה להשליך את  הבנים ליאור, ולא השלימו עם  גזירה כה איומה.
עמרם נפרד מאשתו  וכך נהגו כל  השבט.
ה"כלי יקר" אומר פירוש דומה: ולדעתו מה שסברו  חז"ל שאחרי שעמרם גירש את אשתו –גרשו כולם את נשותיהם, הכוונה לשבט לוי  בלבד שגרשו את נשותיהם.
ולמרות ששבט זה לא היה כלול בשעבוד מצרים, הרי הגזרה: להשליך את הבנים ליאור- חלה גם עליו שהרי לפי דעת חז"ל נגזרה גזרה זו גם על המצרים למשך יום אחד. ומסיבת הפרישות נתמעטו במספרם.
"כלי יקר" מביא עוד הסבר מעניין: יש אומרים ששבט לוי לא  התרבה – מהטעם שלעם ישראל יהיה קל לפרנסם.
אך מצד שני "כלי יקר" אומר כי זה טעם רחוק מהדעת. לפי שאין לקב"ה כל  קושי לפרנס את כל  עושי רצונו.
תשובה לשאלה ד]
על כך עונה רבינו בחיי: התורה ציוותה למנות את הלוויים  מבן חודש ומעלה, נאמר במדרש בתהלים: "צדיק כתמר יפרח"[ תהלים צ"ב]
"מה  תמרה זו צילה רחוק, כך מתן שכרן של  צדיקים רחוק. מה היא עושה תמרים ועושה נובלות אף ישראל יש בהם בני תורה ויש בהם עמי ארץ, מה היא עושה נובלות שאין נכנסין לאוצר ויש בה תמרים שנכנסים לאוצר, כך ישראל במדבר מהם נכנסו לארץ ישראל ומהם לא נכנסו"
לסיכום, לאור האמור לעיל, נראה שישנן כמה סברות לסיבת מיעוט הלוויים, אך מכל מקום, צדיקים היו ועשו מלאכתם- מלאכת הקודש נאמנה.

מי ייתן ונזכה בקרוב לגאולה שלמה ולבניין המקדש השלישי ובהם ישרתו הכוהנים והלוויים, כפי שאנו נוהגים להתפלל מידי יום ביומו: "..שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות .."אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 במאי 2014

ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ואתה הפקד את הלוויים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל- אשר לו המה ישאו את המשכן ואת כל כליו.."[במדבר,א,ג]

הטכניקה: שמן על בד.

Biblical painting

Levites carry the Mishkan and its vessels



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 17 במאי 2014

ציורי יודאיקה/ ל"ג בעומר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ל"ג בעומר בירושלים

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 15 במאי 2014

שלום בר קיימא/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שלום בר קיימא/ שיר מאת: אהובה קליין ©

השלום בר השגה
בעמל מצוות ויגיעה
דבקות בעץ החיים
לילות וגם ימים.

הבטחות כמטר שמים
ברכות נוטפות כמים
בארצנו נשב לבטח
ללא מורא ומתח.

אחדות ואחוות אחים
ללא תיווך שרלטנים
אלוקים מבטיח ומקיים
מרעיף אהבה ומרחם.


הערה: השיר בהשראת פרשת בחוקותיי-[חומש ויקרא]

Sustainable peace / Song By: Ahuva Klein ©

Viable Peace
Hard work and effort commandments
Sticking to the Tree of Life
Nights and days.

Promises water meters
Congratulations dripping
Our country will sit safely
Without fear and stress.

Unity and brotherhood
Without the mediation of charlatans
God promised and delivered
Showering love and pity.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 12 במאי 2014

ציורי תנ"ך/ השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וישבתם לבטח בארצכם:ונתתי שלום בארץ"[ויקרא כ"ו,ה-ו]

הטכניקה: שמן על בד.


ציורי תנ"ך



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בחוקותיי- האם השלום הוא בר השגה?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת  בחוקותיי- האם השלום הוא בר השגה

מאת: אהובה קליין
[המאמר מוקדש לעילוי נשמתה של אמי ז"ל-חיה בת בן-ציון]


ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי  תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

הפרשה פותחת בפסוקים: "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם...ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם: ורדפתם את אויבכם לפניכם לחרב.."[ויקרא  כ"ו,ג-ח]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של ההבטחה: "וישבתם לבטח בארצכם"?
ב] מהו השלום המובטח וכיצד יתממש ומתי?
ג] מהי הרדיפה אחר האויב?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי חז"ל בספרא: מסתבר שהכוונה לכך שכאשר עם ישראל יושב בארצו- ישב לבטח, אך כאשר גר בחוץ לארץ אינו מרגיש ביטחון.
בתוספתא עבודה זרה נאמר: "כל המניח את ארץ ישראל בשעת שלום ויוצא- כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר: "ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל  לבי ובכל נפשי"[ירמיהו ל"ב,מ"א] כלומר- כל עוד עם ישראל גר בארץ ישראל כאילו הוא נטוע לפני ה' בכל ליבו ונפשו, אך אם אינו חי בארץ אינו נטוע באמת לפני ה'.
ובזכריה נאמר: "והשלישית יוותר בה "[זכריה י"ג, ח] הכוונה לאותם מעם ישראל שישתקעו בארץ רק בגאולה השלישית-
גאולה ראשונה הייתה – גאולת מצרים והשנייה הייתה-גאולת עזרא- שהתרחשה בתקופת בית שני, הגאולה  השלישית כאשר תגיע ,בע"ה, תהיה לעד.
הרב  סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" אומר: כי הישיבה לבטח בארץ-היא פרי לימוד התורה, אך לעומת זאת הישיבה בארצות מעבר לים גם אם היא בהנאה- אינה נובעת מכוח  הברכה שבתורה.
לפי דברי העמק דבר: גם הברכה: "והשיג לכם דיש את בציר"
יש לה קשר עם החיים היוצרים בארץ, הכוונה שיהיו  עסוקים ועמוסים בעבודתם ועל ידי כך יזכו לאכול-"לחמכם לשובע"- כפי שאמרו חז"ל: "גדולה מלאכה המחממת את בעליה"
והישיבה לבטח בארץ תלויה ברעיון זה, כי אלה שהם מחוסרי עבודה נוטים לעזוב את הארץ, אך אם יהיו עסוקים במלאכתם תהיה גם בטוחה ישיבתם בישראל.
התשובה לשאלה ב]
ה"כלי יקר" מפרש: כי על ידי שמירת מצוות לא תעשה- התוצאה תהיה- שלום, כפי שאומרים חז"ל [ בדברים רבה ד,ד] "שמור נרי שבידך ואני אשמור נרך שבידי" יש כאן מעין מידה כנגד מידה-אם  תקפיד להימנע מעשיית דברים מזיקים לך- גם אני אשמור עליך מפני כל מיני דברים מזיקים.
התוצאה תהיה: "יהי שלום בחילך"
רבינו בחיי בדבריו: מדגיש את השפעת לומדי התורה כפי שנאמר על ידי חז"ל: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"[מסכת ברכות].רעיון זה נמצא גם בפסוק הבא: "וכל בנייך לימודי ה' שלום בניך"[ישעיהו נ"ד]
החתם סופר אומר: כי כל הרעיון של שלום בארץ- הוא במובן שאדם מסתפק במה שיש לו והוא מאושר ואין הכוונה לאחד שיש לו מאה יחפוץ במאתיים..
"בעל הפלאה"- מפרש רעיון דומה: האנשים יהיו  מרוצים במה שיש ברשותם וזוהי מתנה מיוחדת מאת ה', הם יגיעו לשלוות נפשית  אמיתית.
לפי "לקוטי בתר לקוטי":  כוונת התורה- שיהיה שלום בכוחות הטבעיים של האדמה, ולא יהיו מכות טבע, כגון: רעידות אדמה והארץ תהיה שלווה.
לפי דברי ר' שמעון : השלום הוא גם השלום המובטח: "וגר זאב עם כבש" השלום גם שורה על  החיות והבהמות.
ובתהלים נאמר: "שאלו שלום ירושלים"- הקב"ה נתן את השלום לירושלים. ברגע שהשלום ישרור על  עיר הקודש, בוודאי יתפשט על כל שטחי ישראל.
רעיון נוסף: הקב"ה מבשר  לירושלים שיהיו נגאלים בעזרת השלום, כנאמר: "מה נאוו על ההרים רגלי  מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה"[ישעיהו נ"ב, ז]
התשובה לשאלה ג]
ה"כלי יקר" אומר: כי על ידי קיום שמירת מצוות לא תעשה-אף על פי שנאמר: "ורדפתם את אויבכם"- האויבים יפלו בעצמם על החרב- כנראה יכלו את עצמם.
רש"י מפרש: האויבים יהרגו בחרב –איש את רעהו.
ספורנו אומר: כי הכוונה לרדוף אחר האויב מחוץ לגבול הארץ וה' ימית אותם.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי: השלום הוא בר השגה בכל עת, ועל ידי שעם ישראל יהיו עמלים בתורה הם יזכו לברכה גשמית-מזון בשפע וגם ברכה רוחנית- ביטחון, שלווה ושלום.

ויהי רצון ויתקיים בנו הפסוק: "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום" אמן ואמן.[תהלים כ"ט, י"א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שנת היובל/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שנת היובל/שיר מאת: אהובה קליין©


שנת יובל שנת חמישים
תקיעת שופר ביום כיפורים
קריאת דרור לכל השבים
כי הארץ היא לאלוקים.

למען ידע כל שואל
שנת שמיטה וגם יובל
קדושת הארץ מכל תבל
בעולם הזה האדם גֵר.

הארץ תשקוט ותנוח
תצבור פוריות וכוח
בשנת יובל תרועת ריעות
תהא השנה שנת חירות.


הערה: השיר בהשראת פרשת בהר[חומש ויקרא]

Jubilee Year / Song By: Ahuva Klein ©

Fifty-year anniversary of
Blowing of the shofar on Yom Kippur
Reading freedom to all returnees
That the earth is God.

Asks for knowledge of all
Sabbatical and Jubilee Year
Sanctity of the land all season
In this world a person lives.

The land will rest and rest
Accrue fertility and power
In Yuval blast of friendship
Will be the year of freedom.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 6 במאי 2014

פרשת בהר-שמיטה ויובל- מה התכלית?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בהר- שמיטה ויובל-מה התכלית?
מאמר מאת: אהובה קליין.
המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי ז"ל-חיה בת-בן ציון]


הפרשה  פותחת במצוות השמיטה-החלה  תמיד בשנה השביעית-שנה בה האדמה חייבת את מנוחתה ואסורה במלאכת הזריעה הקצירה ומלאכות נוספות כפי שנאמר בכתובים:
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר  אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'...ובשנה השביעית שבת יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור"[כ"ה,ב-ד]



ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/  ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ובהמשך התורה מצווה גם על שנת היובל: וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים  תשע וארבעים שנה: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים.. וקידשתם את שנת החמישים...ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו  תשובו"[שם  כ"ה, ח-י]
השאלות הן:
א] מהי שנת השמיטה ומה מטרתה?
ב] מהי שנת היובל?
ג] מדוע דיני שמיטה נאמרו ביחיד ואילו דיני יובל נאמרו בלשון רבים?
התשובה  לשאלה א]
מצוות השמיטה  חלה בארץ ישראל מידי שנה שביעית, אין עובדים את האדמה ואין עוסקים בכל מיני מלאכות הקשורות בעבודת הקרקע והיבול.
לפי דברי המשך חוכמה: ששת השנים הקודמות לשנת השמיטה –הן כששת ימי בראשית, וביום הראשון וביום השלישי של הבריאה, נאמר פעמיים: "כי טוב"
לכן בשנה השלישית וגם השישית נוהגים לתת מעשר עני ומסייעים לזולת.
לגבי השנה השביעית נאמר: "שבת לה' " וזאת במקביל לשבת בראשית.
הרמב"ם אומר: כי מטרת שנת השמיטה היא- מנוחת האדמה בתום שש שנות עבודה ממושכות, ובכך ישנה תועלת לפוריותה.
לפי דברי רש"י: מטרת שנת השמיטה: "שבת  לה' " כלומר לכבוד ה'.
ממש כשם שנאמר לגבי השבת: "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך"[שמות כ, י]במילים אחרות, זוהי מצווה לשם שמים.
רבי שמואל לוצאטו אומר :רעיון יפה במיוחד: כשם ששמירת השבת גורמת לחיזוק האמונה  שישראל עם קדוש לה' - כך גם מצוות השמיטה מחדירה בנו את האמונה: שארץ ישראל בהשוואה ליתר הארצות-היא הקדושה ביותר ולכן בשנה השביעית -חייבים לנוח בדומה לשביתת הקב"ה ביום השביעי למעשה בראשית.
חז"ל אומרים:"אמר הקב"ה לישראל: זרעו שש[שנים] והשמיטו שבע[בשנה השביעית] כדי שתדעו כי הארץ שלי היא [סנהדרין ל"ט,ע"א]
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י: שנת היובל נקראת בשם זה על שם תקיעת השופר-"יובל"- הוא האיל שקרניו שמשו לשופר-כפי שניתן ללמוד זאת מהפסוק: "ויקרא יהושע בן- נון אל הכוהנים ויאמר אליהם שאו את ארון הברית ושבעה כוהנים יישאו שבעה שופרות יובלים לפני ארון ה'  "[יהושע ו, ו]
אך גם השופר נקרא בשם :"יובל", כפי שנאמר: "במשוך היובל המה יעלו בהר" לכן שנת החמישים נקראת יובל ,היות בתחילתה[ביוה"כ] תקעו בשופר.
כמו כן מצוות היובל היא  מצווה  דתית וסוציאלית, הכוללת קבוצת חוקים ושלוש מצוות: תקיעת שופר,  שילוח עבדים ושמיטת קרקעות:
[ כפי שכתוב במסכת ראש השנה ט']
הכתב והקבלה אומר: לגבי תקיעת השופר בשנת היובל: כי התרועה היא מלשון רעות, כמו:".. ותרועת מלך בו"[במדבר כ"ג,כ"א]: "שנה של שמחה לעניים ולעשירים, לבעל אחוזה ולעבדים, אין בה עבודת האדמה וכולם יתענגו"
אברבנאל אומר :כי תכליתן של מצוות השמיטה והיובל להזכיר, את שני החסדים הגדולים שעשה לנו ה':
שבת בראשית -בתום שישה ימי בריאה, וכן מתן תורה שהוא חמישים יום אחרי צאת בני ישראל  ממצרים, לכן חמישים השנה של היובל מסמלות את חמישים היום עד לקבלת התורה.
מטעם זה גם תוקעים בשופר בתחילת שנת היובל היות:
"במשוך היובל המה יעלו להר" לכן בשנה זו ישנו איסור מוחלט לזרוע ולעבוד את האדמה. כדי שנזכור את ימי לכתנו במדבר בארץ לא זרועה.
רבינו בחיי אומר: דברים מאד עמוקים: שאלתו היא: מדוע  התורה מפרטת שיש לספור  שבע שנים שבע פעמים ובסופם של ארבעים ותשע שנים , היא  שנת היובל-שנת החמישים וכי דבר זה אינו ברור?
אלא, התורה  רוצה לבאר את ההווה ולרמוז על העתיד, כי המספר הראשון הוא רמז למצוות היובל –מ"ט שנה ושנת החמישים הקדושה.
והמספר השני: הוא רמז ליובל הגדול שהוא סוף ימי כל העולם-אשר הווייתו ארבעים ותשע- כי מספר זה  הוא גם בימים, בשנים ובאלפים כפי שנמסרו למשה בשערי הבינה.
לפי הכלי יקר:כמו שהשנה השביעית היא שנת שמיטה  מהטעם: כי האדמה שייכת לקב"ה, כך גם שנת היובל- יש לקדש אותה כדי להודיע שיש גבול וקיצבה למעשיו של האדם והוא אינו בעל השדה, אלא הוא כגר הגר בארץ ויש לו כוח רק במשך חמישים שנה, לכן הארץ לא תימכר לצמיתות, כי אין בשליטתו של האדם למכור דבר שאינו שייך לו. רק בעולם הבא הוא תושב.
והסיבה לתקיעת השופר בשנת היובל ביום הכיפורים: בדומה ליום מתן תורה שבו יצאו בני ישראל לחירות מן היצר הרע , כך ביום כיפור הוא- זמן חירות מכוחו של השטן.
אבל לפי פשוטו השמיטה והיובל מטרתן אחת: כדי שנבטח אך ורק בה'- כי לה'  הארץ ומלואה.
לכן נאמר: "מן השדה תאכלו תבואתה" ,ולא  נאמר: "שדך" וזאת כדי  שלא  יחשוב האדם שהשדה שלו. אלא יתייחס אל השדה כאחד השדות שאינו שלו.
התשובה לשאלה ג]
דיני שמיטה נאמרו בלשון יחיד: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" לעומת זאת ,דיני היובל כתובים בלשון רבים: "וקידשתם את שנת החמישים שנה...יובל היא לכם"[ויקרא כ"ה, ג]
על כך עונים חז"ל: לפי ההלכה  נוהגים  דיני יובל רק בזמן שכל שבטי ישראל נמצאים בארץ, כפי שכתוב במסכת ערכין[ל"ב, ע"ב] לכן מצוות יובל כתובה בלשון רבים. בניגוד לכך מצוות שמיטה חלה על כל אחד ואחד הדר בארץ, משום כך דיני השמיטה נאמרו בלשון יחיד.
לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק :כי שנת השמיטה וגם שנת היובל-מזכירים לנו כי כל הארץ היא בידו של בורא עולם והוא השולט
והאדם חייב לזכור כי הוא גר בארץ ואינו תושב.

מי ייתן כי בזכות קיום מצוות אלו, תבוא גאולה במהרה לעם ישראל-בפרט ובכלל. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר