פרשת בראשית- השבת -מעלותיה ליהודים וארץ ישראל/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בראשית- השבת -מעלותיה ליהודים וארץ ישראל.

מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/  וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ מלאכת המים ביום השני/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום החמישי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אלוקים מברך ומקדש את השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת השבת ליהודי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לבעלי החיים  והעופות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ הנחש וחוה בגן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד  אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ קין והבל  וקורבנותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹועֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"

/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציור מההפטרה: [ישעיהו מ"ב] שירו לה' שיר חדש חדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש בראשית הוא הספר הראשון מתוך חמישה חומשי התורה הפותח במילים:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל - פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל - פְּנֵי הַמָּיִם". [בראשית, א', א]

כבר בתחילת הפרשה שואל רש"י: מדוע התורה פותחת בתיאור בריאת העולם ולא במצווה הראשונה שהצטוו עם ישראל בצאתם ממצרים? "החודש הזה לכם", היינו - פרשת קורבן פסח הפותחת במצוות קידוש החודש. 

רש"י  מביא את  תשובת חז"ל: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו, הִגִּיד לְעַמּוֹ -- לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". [תהלים קי"א, ו']

הקב"ה מגלה את מעשיו - מעשה בראשית - כדי  לתת תשובה לגויים שאם יאמרו לנו - כי אנחנו ליסטים וכבשנו שבע ארצות ואנחנו כביכול  אוחזים בארץ ישראל שלא כדין ,אנחנו - עם ישראל נשיב להם: כל העולם כולל ארצנו שייך  לאלוקים - רק הוא זה שברא את העולם והוא מעניק את ארץ ישראל למי שהוא חפץ, כאשר תחילה  הארץ הייתה בידי שבעה עמי הגויים - זה היה רצון ה' וכשרצה לקחת מהם את הארץ המובטחת , אלוקים לקח  מהם את ארץ  ישראל והעניק אותה לעם ישראל. לכן אין אנו ליסטים, אלא בדין זכינו  לקבל את ארצנו - ואנחנו  קיבלנו אותה מבורא עולם.

הפרשה מתארת את סדר הבריאה והיום האחרון - הוא היום השביעי וכך נאמר:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל  אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".[בראשית ב', א-ד]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין  אלוקים ליהודי בקבלת השבת?

ב] מה מקור הברכה בשמירת השבת?

ג] מה הקשר בין התורה לבין ארץ ישראל?

תשובות.

קבלת השבת - על ידי ה' ומנגד - קבלת השבת  על ידי היהודי:

רש"י שואל: הרי צריך היה להיות כתוב:'ויכל אלוקים ביום השישי'?

על כך שני פירושים:

א] רבי שמעון מסביר : אין דומה מידת  אלוקים  למידת בשר ודם ומדוע? בבוא הזמן  המדויק.

התשובה לכך היא:  אדם בשר ודם אינו יכול לצמצם את זמניו ורגעיו בדייקנות  ולהגיע לתכלית הדיוק. לכן  בבוא יום השבת - הוא צריך להוסיף מחול על קודש ולהפסיק את מלאכתו  מעט קודם  זמן הגעת השבת.

אך לעומתו הקב"ה יודע היטב לחשב את הזמן - בתכלית הדיוק עושה את מלאכתו עד הרגע  האחרון של יום שישי ועד בכלל -- ונכנס  בו כחוט השערה. הכוונה ששעת סיום המלאכה הייתה ממש על גבול היום השביעי בדייקנות מוחלטת. עד שזה נדמה לנו כי ה'  כילה את המלאכה ביום  השביעי.

ב] הסבר נוסף: השלמת הבריאה הייתה אכן ביום השביעי  בו נבראה המנוחה כי עד שלא באה השבת  מה  היה חסר לעולם? המנוחה ,אך כיון שבאה השבת – באה גם המנוחה לעולם.

לכן נאמר: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" דווקא- מהטעם: כי רק כאשר באה המנוחה לעולם אז כלתה המלאכה בשלימות.

מקור הברכה בשבת.

נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ": 

על פי רש"י: אלוקים נתן ברכה וקדושה ביום השבת ואת שני היסודות האלה ניתן למצוא בירידת המן  במדבר - לפי שבמשך כל השבוע היה יורד להם מן במדבר בשיעור של עומר לגולגולת ואילו ביום  שישי –בערב שבת היה  יורד להם לחם משנה - מנה כפולה - אחת ליום שישי ואחת עבור שבת. זה עניין של ברכה, כי כך  בני ישראל לא הוצרכו ללקוט פעם נוספת בשבת. כך ה' קידש את השבת לפי שהמן לא ירד בשבת. ולכן לא היה צורך לטרוח בשבת בענייני פרנסה. וזאת למרות שעדיין לא  ניתנה באותו זמן - שמירת שבת.

לכן הנושא הזה העוסק בברכת השבת וקדושתה- הוא על שם העתיד כאשר בני ישראל הצטוו על שמירת השבת וכך יזכו לברכה וקדושה.

בנוגע למשפט הנאמר: "אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".

מעניין כי לא נאמר בלשון  עבר - 'אשר ברא  אלוקים ועשה'?  אלא כתוב בלשון עתיד:

התשובה לכך: נאמר: "לַעֲשׂוֹת". [לשון עתיד] - לפי שביסודם של דברים-גם היום השביעי נועד לעשיית מלאכה , אלא שאותה המלאכה שהייתה ראויה להיעשות - ה' כפל את המלאכה ועשה כבר ביום השישי - כדי שבשבת לא תעשה שום מלאכה. [כפי שמוסבר בבראשית  רבה]. ואם  כבר מדובר על חשיבות הברכה.

חז"ל אומרים: כי יש קשר רציף בין  סיום פרשת "וזאת הברכה" לתחילת ספר בראשית- פרשת "בראשית "התורה מסתיימת באות : ל' - "לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" והתורה מתחלה באות: ב'-"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים" שתי האותיות האלה יוצרות את המילה: "לב"  , מכאן ניתן ללמוד: כשם שאין לנתק חלק מסוים מהלב, אפילו לרגע, כך לא ניתן לנתק אפילו רגע מסיום קריאת התורה ומפתיחתה מחדש בחומש בראשית.

אומרים רבותינו: שלוש ברכות בירך הקב"ה את עולמו.

א] ברכה ראשונה לדגים:  "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים",[בראשית א',, כ"ב]

ב] ברכה לאדם:" פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ   וְכִבְשֻׁהָ" [בראשית א', כ"ח] 

ג] ברכת השבת:"  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ"

כנגדן הכוהנים מברכים את ישראל שלוש ברכות בשלושה פסוקים:

יְבָֽרֶכְךָֽ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן) יָאֵֽר יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן) יִשָּֽׂא יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵֽׂם לְךָֽ שָׁלֽוֹם".

 

הקשר בין תורת ישראל לארץ ישראל:

משה טרם מותו אומר לעם ישראל: "תּוֹרָה צִוָּה -לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד]

רש"ר מסביר: זהו המאמר הלאומי שצריך לעבור בירושה בישראל  - מדור לדור - התורה הזאת היא: "מורשה"- המורשת האמתית והארץ והכוח הם התוצאה –של מורשת חשובה זו.

גם  דוד המלך  אומר:"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

כלומר: הארץ מובטחת לנו בתנאי שנקיים את התורה ככתבה ולשונה.

חייב כל יהודי להכיר את ערכה של השבת:

שמירת שבת - היא אחת המצוות החשובות בעשרת הדיברות - שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני - השומר את השבת- זוכה לברכה מרובה בכל השבוע ויפה וחשוב המסר:-

"משמגיע יום השבת ודירתו של אדם מישראל שבתית: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת"- אז אומרת השכינה: הריני דרה אתו, אולם אם אין השבת ניכרת בדירה, אומרת השכינה: "אין זו דירה של ישראל.." [ילקוט ראובני]

לסיכום , לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי השבת יש בה עוצמה אדירה - להינצל מפורענויות הבאות לעולם ומנגד להתברך בברכות כנאמר:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טז: "ר' יהושע אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת תנצלו משלש פורעניות, מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דין הגדול… רבי אלעזר המודעי אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת עתיד המקום ליתן לכם (שש מידות טובות) ארץ ישראל, ועולם הבא, ועולם חדש, ומלכות בית דוד, וכהונה, ולויה.

יהי רצון ועם ישראל יצא מאפלה לאורה במהרה ויזכה לשמור שתי שבתות ברציפות ובכך להיגאל במהרה ולזכות בגאולה הנכספת, אמן ואמן.                                                    

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח-הניסיונות –ביציאת מצרים ובמדבר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת   בשלח-הניסיונות –ביציאת מצרים ובמדבר.

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי  תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים ושירת הים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c) 

יורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין

 (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך מרים  יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך מתוך ההפטרה: ספר שופטים

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

שבת בה אנו קוראים  פרשה זו – נקראת: "שבת שירה" מהטעם  שמשה ועם ישראל  שרו את שירת הים אחרי נס קריעת ים סוף  וטביעת רודפיהם המצרים בים.

שירה זו נקרא בע"ה בשבת הקרובה בבתי הכנסת במנגינה יפה וחגיגית בעוד כל  קהל המתפללים עומד על רגליו, כמו כן אנו נוהגים לומר פרשת שירה זו בכל בוקר בתפילת שחרית.

על פי  הלוח העברי, "שבת שירה"  נקראת בימים הסמוכים לט"ו בשבט.

הפרשה פותחת בפסוק:

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: ..."[שמות  י"ג, י"ז]

לאחר שבני ישראל עברו את הים בנסי נסים  ומגיעים למדבר הגדול הם מתלוננים בפני משה ואהרון כפי שכתוב:

"וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר.  וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי -יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. ".[פרק ט"ז, ב'-ה']

השאלות הן:

א] מדוע  ה' מונע מישראל  ללכת דרך ארץ פלישתים ?

ב] מה טמון במאכל המן שירד מן השמים?

תשובות

אלוקים  מונע מישראל  -   לעבור דרך ארץ פלישתים.

נאמר: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא"

אומרים חכמים במסכת מגילה [י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו ,אלא לשון צער" השאלה המתבקשת היא:  באיזה צער מדובר? הרי עצם יציאת עם ישראל מגלות  לחירות - דבר משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד  הארוך במצרים  אל החופש.

הרי כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים - מטרתם הייתה : לטעת בקרב עם ישראל את האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב -  אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.

כל זה למרות העובדה שהם ראו את כל  הניסים , הם אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים – לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"

הרב אליהו שלזינגר - בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער, מתברר  כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו -  שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"

הקבוצה השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא  האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם: "העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את  העם" .

בעל הטורים מסביר : כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" החשש  הוא מ "העם" שבראותם מלחמה -  יחליטו לשוב חזרה למצרים. לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי  בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו מצוידים עם סוגים שונים של נשק – במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם"  יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על : ה"עם" .

נאמר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"  גם כאן אין מדובר בעם,   אלא בקבוצה הטובה: בני ישראל. כאשר  פרעה מתקרב אליהם, מי נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את אומנות  אבותיהם ומתפללים לה' " , בהמשך הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש לים? אלו בני ישראל כמובן.

בשירה השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.

מטעם זה הגאולה הייתה קשה - עקב  חוסר האחדות של בני ישראל  והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי" - לשון צער.

ספורנו  מסביר: למרות כוונת ה' להוליך את בני ישראל להר סיני לקבל את התורה ומשם לארץ ישראל, כמו שנאמר: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם,....... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל הָאָרֶץ" [שמות ו',-ח']

מכל מקום, הכוונה עתה הייתה: להובילם דרך ים סוף כי לא הייתה דרך יותר מתאימה  המיועדת להטביע את  פרעה וחילו מאשר ים סוף  - והנה דרך פלישתים –היא  הדרך הקצרה  ביותר – ממצרים לים סוף – אלוקים לא רצה שילכו באותה הדרך שהיא הקצרה ביותר והקרובה  למצרים משום ששם היו רבים  עוברי הדרך לכיוון מצרים, והיו יכולים לספר למצרים , ועוברי הדרך ממצרים יספרו לעם שפרעה רודף אחריהם ואז העם ,היה יכול להיבהל ולשוב דרך קצרה זו - למצרים. לכן הוביל אותם ה' לים סוף דרך המדבר – דרך  אשר לא עבר בה איש!

ניסיון המן - מזון מן השמים.

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן -הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא"?

ירידת המן מן השמים - מלמדת אותנו: כי כל השפע והברכות- הם מאת : ה' ואין זה נובע  מכוחי ועוצם ידי!

רש"י מפרש את הפסוק: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת[לגניזה] לְדֹורֹותֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [להלן  ט"ז, ל"א]. בימי ירמיהו הנביא כשהיה מוכיח את ישראל: "למה  אין אתם עוסקים בתורה?והם היו עונים: נניח  מלאכתנו – ונעסוק בתורה - ומהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן ואמר להם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְהוָה" [ירמיהו ב', ל"א[ "שמעו"-  לא נאמר ,אלא "ראו"- בזה התפרנסו אבותיכם- הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"- במילים אחרות: כפי שה' פרנס את ישראל במדבר באמצעות ירידת המן  - כך גם בכל הדורות - מזונו של אדם מאת: ה'!

ספורנו סובר: הניסיון עם ירידת המן  משמים  - לראות האם עם ישראל יקיים את התורה בזמן שהוא מתפרנס בקלות ללא צער?

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד - כי עם ישראל בהיותו  העם הנבחר- אלוקים מזמן לו ניסיונות לאורך כל הדרך - כאז כן עתה, במיוחד בימים קשים אלה של מלחמה -  על עצם קיומנו, יש לשוב ולהתחבר לתורה הקדושה – רק התורה יכולה לאחד אותנו מחדש ונזכור - כי אלוקים צופה בנו יומם וליל - ככתוב:

"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה" [דברים: י"א, י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)