פרשת ויחי- אפרים ומנשה-ייחודם-ומסר דוד המלך? / מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויחי- אפרים ומנשה ייחודם-ומסר דוד המלך?

 מאמר מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 

 ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

    ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

                      ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)

             ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

                              ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

                               ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

                       ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה:  אהובה  קליין(c)

   ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)

             ציורי תנ"ך/ יוסף נופל על פני יעקב אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין 

(c)

ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

          ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

           ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

           Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt

           (c) Biblical paintings by Ahuva Klein-

פרשה זו נקראת בשם "ויחי" למרות שיעקב אבינו  מגיע לסוף ימיו וזאת מהטעם –כי  צדיקים במותם נקראים חיים.

יעקב נחלש בסוף ימיו והדבר נודע ליוסף והוא בא לבקרו עם שני בניו- אפרים ומנשה כפי שכתוב:

"וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־ מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־ אֶפְרָֽיִם׃ וַיַּגֵּ֣ד לְיַֽעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־ הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃ וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־ בָנֶיךָ֩ הַנּֽוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־ בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־ הֵ֑ם אֶפְרַ֨יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־ לִֽי׃ וּמֽוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־ הוֹלַ֥דְתָּ אַֽחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִֽהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּֽרְא֖וּ בְּנַֽחֲלָתָֽם" [בראשית    מ"ח, א'-ז'] כאן מבטיח יעקב את ארץ ישראל  לעם ישראל ואת אפרים ומנשה- בני יוסף כחלק בלתי נפרד  מתוך שנים עשר השבטים.

ההפטרה הנקראת בשבת הקרובה מתארת את דברי דוד המלך  טרם מותו: לבנו שלמה:

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. ......" [מלכים-א, פרק, ב', א'-ה']

השאלות .

א]מדוע שיכל יעקב את ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה?

ב] כיצד-אפרים ומנשה נכללו בתוך שנים עשר שבטי ישראל?

ג] מה המסר בדברי דוד המלך  לשלמה-ומה הקשר לפרשה?

תשובות.

יעקב שיכל ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה.

נאמר: "וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃ וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֨יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃ וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה"[להלן :  מ"ח, י"ג- ט"ז]

רש"י מבאר: העמיד יוסף את אפרים לימינו שהוא  שמאלו של יעקב היושב מולו ואת מנשה בשמאלו –שהוא ימינו של יעקב היושב מולו זה כנגד  זה- נמצא ימינו כנגד – שמאל חברו וכך העמיד יוסף את מנשה בצד ימינו של יעקב- מפני שמנשה הוא היה הבכור וראוי להתברך כשהוא מצד ימין ,אך  יעקב שיכל ידיו בחכמה – שהניח את יד ימינו על ראש אפרים שלא בסדר הראוי ועשה זאת בכוונה שהרי ידע יעקב שמנשה הוא הבכור ולמרות זאת לא הניח את יד ימינו עליו, אלא על אפרים הצעיר,

יוסף לא העביר את יד אביו מעל ראש אפרים אל ראש מנשה ,אלא רק הרים את יד אביו מעל ראש בנו ותמך בידו עד שיעביר יעקב בעצמו  חזרה לראש מנשה.

בהמשך  הכתוב מתאר את ברכת הבנים:

"וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד־ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־ רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־ הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּֽי־ יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם"

לגבי  המלאך המוזכר בברכה: זה מלאך רגיל שנשלח על ידי ה' להציל את יעקב ולגאול אותו דוגמת המצב כשהיה יעקב  אצל לבן  ושם ציווה את יעקב לצאת מהמקום ולשוב לארץ מולדתו.

ה"נערים"- הם אפרים ומנשה שעתידים להתברך  בריבוי רב –כדגים בים ואין עין הרע שולטת עליהם- להמעיט את תולדותיהם.

תגובת יוסף הייתה:

"וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־ אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־ אֶפְרַ֖יִם עַל־ רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃ וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִֽינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ"׃

רש"י מסביר: יעקב לא העביר את יד אביו מעל ראש אפרים אל ראש מנשה, אלא רק הרים את יד אביו מעל ראש בנו ותמך בידו עד שיעביר יעקב בעצמו  חזרה לראש מנשה.

*וראיתי כי בתורה יש  ארבע דוגמאות של הלשון :" לֹא־כֵ֣ן"

כגון הדוגמא: "לֹא־כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל־בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא" [במדבר י"ב, ז']

[מתוך ספר: "רש"י  שונה ומפרש" מאת: הרב משה ב"ר שלמה זלמן פיליפ]

תגובת יעקב אל יוסף הייתה: יודע אני שמנשה הוא הבכור וגם הוא יזכה לגדולה ומה תהיה גדולתו של מנשה?- שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה יעשה  נס על ידו: להושיע את ישראל  מיד מדיין ועמלק.[כמתואר בספר שופטים, פרקים: ו, ז']

אבל האח הקטן ממנשה יהיה גדול ממנו והכוונה לאפרים- שעתיד יהושע לצאת ממנו וינחיל את  ארץ ישראל לעם ישראל וגם ילמד תורה את עם ישראל ועתיד להתפרסם בכל העולם- הכוונה ליהושע - שהוא מזרע אפרים שבכל העולם  הוא עתיד  להתפרסם לפי  שעתיד להנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל-  וזאת בעת שנלחם  נגד חמשת מלכי האמורי כנאמר:

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן."[יהושע י', י"ב]

הנס  היה – כי היום התארך וכך יהושע הספיק לנקום בהם.

זה היה נס אדיר- יד ה' !  הנה הוכחה כי התורה- היא תורת אמת וברכת הנערים- - לאפרים ומנשה מתקיימת עד ימים אלה ממש- כאשר כל אב מברך את בניו בברכה זו - בערב שבת.

יש עוד משמעות לחשיבותו של אפרים—על ידי שיעקב הקדים אותו בברכתו –הציב יעקב את מעמדו של אפרים הצעיר לפני מנשה הבכור- להקדימו בדגלים שבהם חנו סביב המשכן כפי שנאמר:

"דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם,.." [במדבר, ב', י"ח]

בחנוכת הנשיאים- כלומר בקורבנות הנשיאים לחנוכת המזבח, הקדים את נשיא אפרים להקריב את קרבנו לפני נשיא מנשה- כנאמר:

"בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי אֶפְרָיִם--אֱלִישָׁמָע, בֶּן־ עַמִּיהוּ" [ במדבר ז', מ"ח]

אחר כך נאמר: "בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי מְנַשֶּׁה--גַּמְלִיאֵל, בֶּן ־פְּדָהצוּר" [במדבר ז', נ"ד]

אפרים ומנשה נכללים  בשנים עשר השבטים.

"נתיבות שלום"  מבאר את חשיבות מנשה ואפרים : יוסף מתחלק לשני שבטים—מנשה ואפרים ולא נמצא כן בשאר השבטים וזאת לפי שבמידה של יוסף יש שני חלקים:

א] סור מרע.   ב] ועשה טוב.

מנשה- עניינו – סור מרע- על פי דברי יוסף:

"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת־ שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁ֑ה  כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־ כׇּל־ עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כׇּל־בֵּ֥ית אָבִֽי"׃[בראשית  מ"א, נ"א]

ב]ואפרים עניינו: עשה טוב- כנאמר:

"וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי". [בראשית, מ"א, נ"ב] אפרים- גם בארץ מצרים ארץ התאוות- עשה טוב.  אפרים ומנשה עבדו ה' במצרים – במידת היראה- כי כנגד התאוות ניתן לעמוד באמצעות יראת ה'-כי יודע האדם שיש דין ויש דיין - ויש דעה שאומרת: כי בהשוואה ליתר השבטים שזכו ללמוד –תורה- מהסבא יצחק וגם מיעקב- הרי אפרים ומנשה למדו תורה במצרים – בתוך הארץ הטמאה והחזיקו מעמד!

המסר של דוד המלך לשלמה בנו.

דוד המלך פונה אל שלמה בנו הצעיר ומסביר לו מה התנאי לרשת את המלוכה לשלמה :  "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר.  אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם.  לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם:  לֵאמֹר--לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל".[מלכים-א, פרק, ב', א'-ה']

דוד המלך  מסביר לשלמה: כי רק אם שלמה ילמד תורה ויתחבר אליה –ראוי יהיה למלוך על ישראל!

לסיכום, לאור האמור לעיל-  ניתן להבין: כי מנשה ואפרים זכו להיכלל בתוך שבטי ישראל- בזכות כוח היראה והתורה שהיה בתוכם- אפילו בארץ טמאה כמצרים! ואת חשיבות התורה שהיא מקור החכמה – מדגיש גם דוד המלך לשלמה- כתנאי לרשת את המלוכה על ישראל.

כמה חשוב המסר מפי דוד המלך לעם ישראל בפרט בימים אלה:"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;

הַלְלוּ־יָהּ".[תהלים ק"ד, מ"ד- מ"ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- חיים שיש בהם טובה וברכה-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי-חיים שיש בהם טובה וברכה-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל, בת בן- ציון]

פרשת ויחי- היא הפרשה האחרונה בספר בראשית, הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב- בטרם ישיב  את נשמתו לבורא . הוא אינו שוכח את חשיבותה של ארץ ישראל ומשביע את יוסף  שיתחייב לקבור אותו בארץ המובטחת, עם זאת הוא מבין את חשיבותם של החיים ולכן מברך את כל בניו ונכדיו.

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "גור אריה יהודה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

"יהודה אתה יודך אחיך ידך בעורף אויבך ישתחוו לך בני אביך"[בראשית מ"ט,ח]

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט,י"ג]

ציורי תנ"ך/ יעקב  משתחווה לשכינה,לאחר שיוסף נשבע לו כי  יקברהו בארץ ישראל.

/ציירה: אהובה קליין (c)

ויש בברכות אלו עוצמה רוחנית נצחית מכוח היותם –פרי ברכת  צדיק ועל כך אמרו חז"ל "צדיק גוזר והקב"ה  מקיים"

התורה מתארת בדייקנות נפלאה: כיצד יעקב אבינו מברך את נכדיו: אפרים ומנשה:

"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי – אלה ? ויאמר יוסף אל- אביו בני הם אשר- נתן- לי אלוקים בזה ויאמר קחם- נא אלי ואברכם: ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וייגש אותם אליו ויישק להם ויחבק להם...וייקח יוסף את- שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת- מנשה בשמאלו מימין ישראל וייגש אליו: וישלח ישראל את ימינו וישת על- ראש  אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על- ראש מנשה שכל את- ידיו  כי מנשה הבכור: ויברך את יוסף ויאמר האלוקים אשר התהלכו אבותיי לפניו אברהם ויצחק האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי  אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ"[בראשית  מ"ח, ח- י"ז]

השאלות הן:

א] מדוע יעקב שיכל ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה?

ב] מיהו "המלאך הגואל"- ומה משמעות הברכה?

ג]  מה פשר שתיקתו של יוסף במהלך הברכה?

יעקב מברך את אפרים ומנשה.

יוסף העמיד את שני בניו: אפרים ומנשה באופן הבא: את אפרים לימינו שהוא בצד שמאלו של יעקב ואת מנשה בשמאלו שהוא ימינו של יעקב, היות ומנשה היה צריך להיות מצד ימינו של יעקב  מתוקף חשיבותו כבכור.

רש"י מביא את הסבר אונקלוס: יעקב שיכל את ידיו ופירושו = לשון שכל וחוכמה, כלומר בהשכל ובחוכמה נהג יעקב כאשר הניח את יד ימינו על ראש אפרים שלא  היה הסדר  הראוי-למרות שהוא הקטן ואילו את יד  שמאלו שם דווקא על ראש מנשה, למרות היותו הבכור.

מתברר שיעקב נהג כך בכוונה שהרי ידע שמנשה הוא הבכור.

רבינו בחיי מפרש: כי יעקב שיכל את ידיו  והניח דווקא את ימינו על ראש  אפרים הקטן, כי ידע ברוח הקודש שמעלתו של אפרים גדולה יותר ממעלתו של מנשה  ואמר: "גם הוא יהיה  לעם, אבל אחיו הקטן יהיה גדול ממנו".

אור החיים מפרש: כי בהתחשב בכך שהכתוב מדגיש   את חולשת ראייתו של יעקב :"ועיני ישראל כבדו מזוקן" לכן לא היה ביכולתו להכיר מי הבכור ומי הצעיר , כאשר חפץ היה לברך אותם, חשב כי יוסף ישים את בכורו לימינו של המברך  וכך ידע את מקומו של כל אחד מהם ולכן שיכל את ידיו ונהג על פי מחשבתו.

הכלי יקר אומר: כוונת התורה הייתה להדגיש, כי הקב"ה נוהג לבחור דווקא את הקטנים והשפלים ולא  מתחשב בכוח והגבורה שמתבטא אצל הבכור, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"[ישעיהו ס, כ"ב]

הכלי יקר מביא דוגמאות להסברו: אצל אברהם ,למרות שישמעאל היה הבכור, דווקא נבחר יצחק.

אצל יצחק, עשיו היה הבכור ודווקא יעקב  נבחר. אצל יעקב, ראובן  היה הבכור ודווקא נבחר יוסף, מנשה היה הבכור ולמרות זאת נבחר אפרים. בסיום ההסבר, אומר הכלי יקר: "רמז זה הלא דבר הוא, והמשכילים יבינו"

רבי שמשון רפאל  מפרש בצורה דומה ואומר: כי אין העדפה מוסרית ורוחנית דווקא מכוח הלידה, אדרבא: "ורב יעבוד צעיר", כוחו של הבכור הוא חומרי  בלבד, אך בעולם הרוח אין עליונות על פי ירושה. הבחירה על ידי הקב"ה נעשית מתוך הערכה לאדם  בעל המעלות הרוחניות הגבוהות  –הנחשב בעיני ה'  לקדוש.

 המלאך הגואל ומשמעות הברכה.

רש"י מפרש: הכוונה למלאך-הנשלח  מאת ה' במטרה  להציל ולגאול  את יעקב בעת צרה.

דוגמת המצב - בו היה נתון יעקב כאשר שהה אצל לבן, והמלאך בא להודיעו כי עליו לעזוב את המקום ולשוב אל ארץ מולדתו . כפי שהכתוב מתאר:" ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום יעקב ואמר הנני: ויאמר שא נא עינך וראה...עתה קום צא מן- הארץ ושוב אל- ארץ מולדתך" [בראשית  ל"א, י"א-י"ד]

כעת אותו מלאך יברך את הנערים- אפרים ומנשה וכך מתברך יוסף באמצעות בניו שמתברכים, שהרי  זוהי שאיפה של כל אדם לראות את בניו  מאושרים ומבורכים ובכך גם האדם עצמו מתברך.

הכלי יקר מסביר את משמעות הברכה: "..יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק.."- שיקרה להם כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותיי ,הכוונה שיש בשם משמעות להתרחשויות שקרו במהלך חיי האבות ומשליך על הבנים : ישראל- נקרא  על סמך "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" [בראשית ל"ב , כ"ט ] המשמעות  שהצדיק ימשול ביראת ה', יעקב נקרא על שם – עקב- כי אצל הצדיקים-צפון להם טוב בעתיד, שתחילת חייהם  מצער, אך בסוף חייהם מתעלים .

אברהם נקרא על שם- "אב המון גויים"-   ישראל -יהיו ראש לכל האומות.

יצחק – כפי התרגום "וחדי" מלשון- שמחה שתמיד תשרה במעונם.

אור החיים אומר: שמפתח הברכות היה אצל אברהם והוא מסר  ליצחק ויצחק מסר ליעקב ויעקב מסר ליוסף, לכן המשמעות למילים: "ויברך את יוסף"- שמפתח הברכות עובר מיעקב ליוסף.

הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה מבאר: "וידגו לרוב בקרב הארץ"-בדרך כלל הדגים חיים בתוך המים והם אינם גלויים לעיני האדם בכל דרכיהם.

-כך משתקפים חיי ישראל בתבל ,במשך דורות הם חיים –בגלויות בקרב גויים כמו הדגים  החיים במעמקי הימים וזאת מבלי שהשכנים סביב יכירו  ויבינו את הווי חייהם ותוכנם.

רש"י אומר: כי המשמעות שעם ישראל יזכה להתרבות ממש כאותם דגים שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם כדי להמעיט את תולדותיהם.

שתיקתו של יוסף במהלך הברכה.

בזמן שיעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ומנשה, יוסף שומר על שתיקה, אך בתום הברכה הוא מעיר כפי שהכתוב מתאר: "וירא יוסף כי- ישית אביו יד- ימינו על- ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד- אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה: ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי –זה הבכור שים ימינך על ראשו"[ בראשית מ"ח, י"ז]

דבר זה מעורר תימהון בקרב הפרשנים: מדוע יוסף לא אמר את דבריו קודם הברכה לבניו, אלא המתין לסוף הברכות?

הכלי יקר מפרש : יוסף חשב כי הצד השמאלי חשוב יותר מהצד הימני, לפי  שהלב- מקור השכל של האדם - נמצא בשמאלו, והכבד שהוא מקור הנפש נמצא בצד ימין, לכן חשב יוסף שהרי מנשה הוא הבכור-יעקב מעוניין לברכו בברכות שכליות. כדי להעניק לו ביתר שאת את המדע והחכמה ואילו את אפרים שאף לברך בברכות גשמיות, אך  לאחר שנוכח שאביו ברך את שניהם בברכה אחת ,סבר יוסף- שאין זו הדרך הנכונה ויתכן מאד שאביו טעה ולא ידע מי עומד מימינו ומי עומד משמאלו, לכן העיר לאביו על הדבר.

הרמב"ן מבאר: כי יתכן שיוסף אהב יותר את מנשה בגלל  שהיה  הבכור ,לכן הדבר פגע בו. יוסף חשב שאביו טעה ויתכן שהברכה הייתה ללא דעת ואז ישנו חשש, שהברכה לא תחול על בניו כי לא ניתנה ברוח הקודש, אך כאשר יעקב ענה ליוסף: "ידעתי בני.."- יוסף התפייס ונרגע.

רש"י  מסביר את תשובת יעקב להערתו של יוסף: "ידעתי בני ידעתי גם- הוא יהיה –לעם וגם- הוא יגדל ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא- הגויים"[שם, מ"ח, י"ט]

יעקב מסביר ליוסף כי הוא יודע היטב שמנשה הוא הבכור ובכל זאת גם הוא יזכה לגדולה, שעתיד לצאת ממנו גדעון והקב"ה עושה נס על ידו  להושיע את עם ישראל מיד מדיין ועמלק. [כפי שמסופר בשופטים פרקים: ו'-ז']

אבל אפרים האח הקטן יזכה לגדולה יותר ממנשה ,משום שעתיד לצאת ממנו יהושע שינחיל לעם ישראל את הארץ ויזכה ללמד את עם ישראל תורה לאחר מות משה. וכל העולם יתמלא בפרסום הכבוד שלו, כשנלחם באמורי , כמסופר בספר יהושע:" אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ואמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: ויידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו...[יהושע י, י"ב-י"ג].

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על כוחה של ברכה הניתנת על ידי צדיק - דוגמת יעקב אבינו.

יהי רצון שברכות אלו יחולו על עם ישראל בכלל ובפרט. אמן ואמן.     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)