יום חמישי, 30 בספטמבר 2021

פרשת בראשית- מה הם האוצרות הגנוזים בתורה הקדושה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בראשית – מה הם האוצרות הגנוזים בתורה הקדושה ?

מאת: אהובה קליין:

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c



ציורי תנ"ך/  וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מלאכת המים ביום השני/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.   וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.   וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי". [בראשית א, ו-ח]







ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/  ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום החמישי/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לבעלי החיים  והעופות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך/ הנחש וחוה בגן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד  אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c



 ציורי תנ"ך/ קין והבל  וקורבנותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹועֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"

/ ציירה: אהובה קליין (c) 

פרשת בראשית פותחת בתיאור הבריאה - יצירת אלוקים - האומן הראשון והאחרון בתבל:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד

......... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.  וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי"  [בראשית א, א -כ"ד]

השאלות הן:

א] מה הם האוצרות הגנוזים בפרשת בראשית ובתורה כולה?

ב] מהי מהות הבריאה ביום החמישי?

תשובות

האוצרות הגנוזים בפרשת בראשית ובתורה כולה.

הגר"א - הגאון אליהו מווילנה סובר:

"והכלל, כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם - הכול כלול בתורה, מבראשית עד "לעיני כל ישראל" [ סוף חומש דברים - כלומר: בכל חמישה חומשי התורה] ולא הכללים בלבד, אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום היוולדו עד סופו, וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו.

כן כל מין בהמה, חיה וכל בעל חי שבעולם, כל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, בכל מין ומין ואישי המינים עד עולם, ומה שיארע להם ושורשם.

וכן כל מה שכתוב באבות [אברהם, יצחק ויעקב] משה וישראל, כולם הם בכל דור ודור, שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כל מעשיהם מאדם הראשון עד סוף התורה הוא בכל דור ודור כידוע למבין, וכן הוא בכל אדם ואדם לבד,.. וכל זה נכלל כולו בפרשת בראשית עד  פרשת נח, וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד "ברא אלוקים לעשות" וכלל כלל הכללים נרמז בפסוק הראשון ב:ז' תיבות-ז' אלפי שנה"- מסקנה: מכאן שהכל כלול בתורה כולה וגם בפרשת בראשית-ואפילו בפסוק הראשון ובו שבע מילים..

עוד דבר מדהים: "אחד מהמסובים עם הגר"א [הגאון רבינו  אליהו מווילנא] בסעודת פדיון הבן - שאלו אודות הנאמר בשם ספרי הקבלה: שכל מצוות התורה רמוזים בפרשת בראשית, והשיבו הגר"א בחיוב. שב האיש ושאל: היכן מצינו בפרשה זו רמז למצוות פדיון הבן?

נענה רבנו ואמר: שבתיבת "בראשית" מרומזת מצווה  זו- כי "בראשית" נוטריקון [ראשי תיבות] :                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                "בן ראשון אחר שלושים-  יום תפדה"

עוד מדברי הגאון מווילנא: המביא את דברי הזוהר הקדוש: "ברא- שית" [מובא במסכת סוכה מ"ט, א] הוא אבן השתייה שנברא משש קצוות - לפי זה - העולם נברא משישה קצוות וכל הצדדים פונים למרכז –אבן השתייה-ואלו הם הצדדים:

 א, ב, ג, ד, ה, ו- כאשר כותבים את האותיות האלה באופן מלא:

אלף-הסוף-פ,

בית- הסוף-ת,

גימל- הסוף-ל

דלית- הסוף-ת

הי-הסוף- י.

וו-  הסוף -ו'.

 כל סופי האותיות האלה –שמהן נברא העולם- יפלו על מרכז אבן השתייה וברגע שנחבר את כל סופי האותיות –הנופלות על מרכז האבן- נקבל:

את המילה= "תלפיות" כפי שנאמר:

"כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּוארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת" [שיר השירים ד', ד] - זה מסר נפלא!

בספר האגדה מסופר:

"בראשית ברא ה' את התורה ואת כיסא הכבוד [כבוד ה' ] ואחר אמר לברוא את אברהם. את יצחק ואת יעקב, את בני ישראל ואת בית המקדש ואת שם מלך המשיח, ואורה גדולה יצאה מבית המקדש ותעטוף את ה', ויברק האור הזה מקצה העולם ועד קצהו"

נאמר בפרשת בראשית: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". 

במדרש  מופיע : ר' יצחק פתח לדרוש על ספר בראשית עם הפסוק:

"פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" [תהלים  קי"ט, ק"ל] וכאן הגר"א פירש הכוונה במדרש - שפתיחת דברי התורה - כלומר הפסוק הראשון בכל חומש מתוך חמשת חמישה ספרי תורה - מרמז על המנורה שהייתה מאירה בבית המקדש:

בחומש בראשית: בפסוק הראשון -ישנן  ז תיבות - זאת כנגד שבעת קני המנורה.

בחומש שמות - בפסוק הראשון יש - י"א  תיבות - כנגד י"א כפתורים שהיו במנורה.

בחומש ויקרא, בפסוק הראשון יש -  ט תיבות – כנגד ט' הפרחים- המופיעים במנורה.

בחומש במדבר - בפסוק הראשון: עם הכולל יש  בו י"ח  תיבות- כנגד גובה המנורה- י"ח טפחים.

ובחומש דברים בפסוק הראשון: יש בו כ"ב תיבות כנגד כ"ב גביעים שמופיעים במנורה. [מתוך  ספר: "תורה לדעת"]

מהות הבריאה ביום החמישי.

רש"י אומר לגבי הבריאה ביום החמישי על המילים: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" הכוונה: שה' העניק להם כוח של חַיּוּת. ושרץ, פירושו: כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ.

בעוף

נקרא: שרץ העוף – הם הדקים והנמוכים הרוחשים על הארץ, כגון: זבובים וצרעות, יתושים וחגבים .

בשקצים:- נמלים , חיפושיות ותולעים.

"ובבריות"- כגון: חולד, עכבר, חומט וכיוצא בהם וכל סוגי הדגים בימים ובאגמים. [הם טמאים למאכל אדם]

תנינים: דגים גדולים בים.

רש"י מביא את  דברי האגדה: הוא - לוייתן ובן זוגו - שברא אותם ה'- זכר ונקבה והרג את הנקבה, ומלח אותה למען הצדיקים לעתיד לבוא . כפי שנאמר: "וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם". [ישעיהו כ"ז, א']

רבינו בחיי מוסיף: עתיד ה' לערוך סעודה לצדיקים- מבשרו של הלוויתן ועל ידי כך יתחזקו אצלם לא רק כוחות הגוף ,אלא גם כוחות הנפש-שיובילו אל  כוחות רוחניים ויתחזק אצלם גם הכוח השכלי , כי אין השכינה שורה אצל האדם לא מבחינת עצלות ולא מתוך עצבות ,אלא מתוך דבר מצווה- וראינו על כך דוגמאות בתנ"ך:

כגון: שנאמר: "וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה"   [מלכים –ב, ג, ט"ו] הנגינה  גורמת גם כן לשמחה.

רש"י אומר על הברכה: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ.." ישנה חשיבות גדולה לברכה זו, לפי  שמרבים לצוד אותם - לכן הוצרכו לברכה וגם החיות  הוצרכו מאותה סיבה לברכה זו, אם כן ומדוע ה' לא בירך את החיות? כשם שבירך את הדגים ואת העופות? הרי בני אדם מרבים לאוכלם כשם שמרבים לאכול עופות ודגים? והחיות גם טורפות זו את זו. התשובה לכך: לפי שהיה גלוי לפני ה'  שעתיד הנחש - שהוא כלול בחיית הארץ להחטיא את אדם וחווה שהרי באשמת הנחש - ירדה מיתה לעולם והיה עתיד לקלקלו, מהטעם הזה - אלוקים לא בירך את החיות על פני האדמה - שאם היה מברך אותם היה הנחש נכלל בתוך ברכה זו.

" ואם היה שכבר בירכו הקב"ה, לא היה מקללו אחר מיכן, ועליו נאמר: "...וְחוֹטֶא אֶחָד, יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה". [קהלת  ט', י"ח]- שבשביל הנחש נמנעו כל הבהמות והחיות ורמש האדם שלא התברכו" כלומר בגלל הנחש- לא התברכו החיות והבהמות. [מדרש אגדה]

הרמב"ן מביא דרשה זו בשם רבותינו וכן רבינו בחיי  ויתכן  שמכאן מקור דבריו של רשי" .

רבינו בחיי סובר: כי  ה' לא בירך את  הבהמות והחיות ביום השישי כי מן הברכה שהתברכו הדגים והעופות –התברכו גם בעלי הנפש המתנועעת שבארץ ויש לדעת שמכוח הברכה שניתנה - הדגים קיימים ולא הוכחדו בזמן המבול. אלא נמחו האילנות והצמחים וכל בעלי החיים- מאדם ועד בהמה. והדגים:  שרדו מתוך כוח הברכה שה' נתן: "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים",

לכן לדגים ולעופות אין עניין ההולדה שלהם בזמנים ידועים –אלא בכל זמני השנה הם פרים ורבים ומולידים - מה שאין  כן. באילנות וצמחים. ואילו בבהמות וחיות שלא בירך אותם אין מוציאים  פירות ולא מולידים ,אלא בזמנים  ידועים בשנה.

דוד המלך אומר:

"יוֹרְדֵי הַיָּם, בָּאֳנִיּוֹת;    עֹשֵׂי מְלָאכָה, בְּמַיִם רַבִּים.

הֵמָּה רָאוּ, מַעֲשֵׂי יְהוָה;    וְנִפְלְאוֹתָיו, בִּמְצוּלָה" [תהלים  ק"ז, כ"ג-כ" ד].

על דרך הקבלה- רבינו  בחיי אומר: על פי מאמר רז"ל: שהמלאכים נבראו ביום החמישי, והתנינים הגדולים הם - ארבע מחנות שכינה שהן מחול לשכינתו של הקב"ה - לקלסו [לשבחו] ולרוממו - בשירות ותשבחות מלשון: "שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה" [מתוך שירת דבורה  שופטים ה, י"א]

 וכבר הזכיר: "וְעוֹף יְעוֹפֵף" – שהכוונה למלאכים שכתוב בהם "ובשתיים יעופף"..

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כמה נפלאה  התורה הקדושה ומתוך  התבוננות  בעומקה- ניתן לגלות פלאי פלאים - את חוכמת  האלוקים  ומה גנוזים בבריאה-  סודות ורזים- המתגלים רק ללומדים  ולתלמידי חכמים- ועל אורח חיי יציר כפיו של הקב"ה- דוגמת העופות-כפי שאומר שלמה המלך::

"הַנִּיצנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"

[שיר השירים  ב. י"ב]

ויפים דברי  דוד המלך:

"מָה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ  יְֽהֹוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחׇכְמָ֣ה עָשִׂ֑ית מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ"

[ תהלים  ק"ד, כ"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הבריאה ביום החמישי / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַבְּרִיאָה בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי.

מֵאֵת:  אהובה קליין.©

וַיְהִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לַבְּרִיאָה

הִתְמַלְּאוּ הַשָּׁמַיִם היָם וְהיבָּשָׁה

בִּיצִיר כַּפָּיו שֶׁל  אֱלוֹקִים

עוֹפוֹת שְׁרָצִים רְמָשִׂים וְדָגִים.

 

 בָּהֶם נָטַע כּוֹחַ הִישָּׂרְדוּת

 חַיִּים  מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת

 לָחוּשׁ לְדַעַת עוֹנוֹת וְעִתִּים

 אֵימָתַי וּלְאָן לָנוּעַ מְאֻגָּדִים.

 

 הֶעֱנִיק לַדָּגִים וְהָעוֹפוֹת

 בְּרָכוֹת  לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת

 לְמַעַן יִמָּלְאוּ חֲלַל הָעוֹלָם

 וּבָהֶם יִשְׂמַח גַּם הָאָדָם.

 

 אָז גַּעַשׁ וְסַעַר הַיָּם

 וּבוֹ חָגְגוּ הַדָּג וְהַלִּווְיָתָן

 מֵעֲלֵיהֶם חַגו הַצִּיפּוֹרִים

וְהַכֹּל בִּשְׂפָתָם הֹדּוּ לֶאֱלֹוקִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית [חֻמָּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 27 בספטמבר 2021

פרשת וזאת הברכה- מהו הכלי באדם- לקבלת הברכה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וזאת הברכה- מהו הכלי באדם לקבלת הברכה?

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה ולשמחת תורה:



ציורי  תנ"ך/ משה מברך את עם ישראל, טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "תורה ציווה לנו משה.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ושמחת בחגך..," /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שמחת תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".[דברים, ל', י"ד]

ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ דוד המלך והתורה/ ציירה: אהובה קליין (c)


"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי".

[תהלים קי"ט צ"ז]



ציורי  תנ"ך/ "והיה כעץ שתול על פלגי מים..." [תהלים ]/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ דוד המלך עורג אל ה'  כאייל העורג למים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/  סופר סת"ם כותב ספר תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך / עץ חיים היא למחזיקים בה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה כותב שירה/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת : וזאת הברכה - נקראת בחג שמחת תורה - יחד עם תחילת פרשת בראשית.

זהו חג המחבר את עם ישראל מכל גווני הקשת לתורה הקדושה - פרשת "וזאת הברכה" מתחילה במילים: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  לִפְנֵי, מוֹתוֹ" [דברים ל"ג, א]

הפרשה מסתיימת בפסוקים:

"וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים.  לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ.  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל".

ואילו פרשת בראשית בחומש הראשון מתחילה במילים:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ". [בראשית א, א]

השאלות הן:

א] מה המילה המקשרת בין שתי הפרשיות? [וזאת הברכה ופרשת בראשית]

ב] מהו מקור הברכה והשמחה?

תשובות.

המילה המקשרת את שתי הפרשיות - וזאת הברכה ובראשית.

"נתיבות שלום" מתייחס לשלושת המילים האחרונות בפרשת: וזאת הברכה:

"לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל".

בפסוק האחרון של התורה- טמונים -במיוחד- סודות התורה לעין סוף.

בתורת אבות נאמר על הפסוק : "לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל". ראשי תיבות- כלי והאות האחרונה בפסוק היא: ל' ואילו האות הראשונה בספר בראשית היא: ב'-ְּרֵאשִׁית" - שתי האותיות הנ"ל יוצרות את המילה: לב !

מכאן, שהכלי לקבל דרכו את הקדושה: זה הלב.

במסכת אבות נאמר:

"צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה

שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

עַיִן טוֹבָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

חָבֵר טוֹב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

שָׁכֵן טוֹב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

לֵב טוֹב.

אָמַר לָהֶם:

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,

שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם".

מכאן כשם שבהנהגה הגשמית - הלב מקור החיות של האדם - ובלעדיו אין חיים.

חז"ל  מדברים גם על חשיבות העין של האדם-כי עיוור נחשב למת [מסכת נדרים ס"ד]

כך מבחינה רוחנית אצל האדם: עין טובה ולב טוב - הם המפתח העיקרי לחיים הרוחניים:

העין יכולה גם, חלילה – להרע - כדברי חז"ל: עין רואה והלב חומד- בסופו של דבר התוצאות השליליות באות לידי ביטוי במעשים.

אך מנגד- העין הטובה יכולה לראות את החסרונות בעצמו ואילו אצל חברו-רק תמיד יראה את הטוב- כך גם בהנהגת הבורא  רואה את כל הטוב והחסד שה' מטיב עמו.

אדם כזה תמיד יהיה שמח בחלקו.

לכן תחילת השלמות היא: העין הטובה ועל ידי זה גם הלב נעשה טוב. כי בכולם הוא רואה רק את הטוב - שזה המפתח הראוי לכל אדם.

מרן הס"ק מסלונים סובר: [בליקוטי שושנים [סוף באר אברהם]: המידה הזו של האדם-שהוא תמיד שמח בחלקו - נחשבת למידה כללית והיא גורמת לנפלאות בלב האדם -עד כדי כך שמשפיעה עליו הן בעולם הזה והן בעולם הבא ובמידה זו מסתיימת התורה הקדושה:– "...לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל"- ראשי תיבות- כלי לפי שעין טובה ולב טוב -  משמשים כלי לקבל את התורה והם מהווים את היסודות אצל היהודי.

מקור הברכה

בספר התמצית למאיר ינאי: כתוב כי:  האלוקים הוא מקור הברכות שאינן נפסקות לעולם ופרשה זו: "וזאת הברכה" נוהגים לקוראה בשמחת תורה, בסיומה תיכף מתחילים את  פרשת בראשית – שהיא גם רומזת לברכה - לפי שמתחילה באות ב'.

מה שמעניין , כי בשמחת  תורה - התורה בכבודה ובעצמה מברכת את עם ישראל בשמחה, כפי שנאמר: "יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך" [ דברים ט"ו, י ] מכאן שברוכים אלה הבאים ואלה הנמצאים בעולם התורה.

 

הרמב"ן מביא , בבראשית רבה [ק, י"ג] : מסופר שיעקב בירך את בניו  טרם מותו שנאמר:" וזאת אשר דיבר אביהם" [בראשית מ"ט, כ"ח] והתכוון להגיד להם : כי עתיד אדם היוצא מיעקב לברך את עם ישראל וממקום שברכתו של יעקב נפסקה - תימשך על ידי משה ואמר להם: אימתי מגיעות הברכות לעם ישראל ? התשובה: משעה שיקבלו את התורה שנאמר בה: "וזאת התורה" כי המילה: "זאת" תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית

וכתוב [בראשית י"ז, י]:"זאת בריתי "

ה"נתיבות שלום"  מסביר: משה הרים את העיניים והלב של ישראל - שיהיו כלי לקבל את הטוב בלבד ונטע את הכוח הזה בכל כלל עם ישראל כמו שנאמר:

"אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל".  דבר חשוב זה - אין הגויים יכולים להגיע ולממש.

הרבי מלובביץ  סבור: כי דווקא חג סוכות הנקרא גם בשם: חג האסיף ,הרי מתוך חג זה מסוגל היהודי לשאוב כוח בעבודת ה' וכוח כנגד יצר הרע.

מדוע דווקא חג האסיף הוא כה עוצמתי? התשובה לכך: החג הזה- הוא זמן שמחתנו - היהודי שטרח בשדהו רואה את גדולת הבורא שסייע לו בתוצאות- היבול הרב שצמח בשדהו.-כך מגיע לשמחה גדולה.

הרמב"ם אומר: אומנם בכל החגים היהודי מצווה לשמוח , אך בחג סוכות ישנה שמחה יתרה - שישראל שמחים בחג הקדוש הזה ובמיוחד בשמחת תורה ושמחה זו משפיעה עליו – על הלב- מכאן ייקח היהודי את השמחה לכל השנה- זהו מפתח ליהודי הן בענייניו הרוחניים והן בגשמיים - הן בעולם הזה ובעולם הבא.

לסיכום,    לאור האמור לעיל: הכלי של האדם לקבל את הברכות בגשמיות  וברוחניות הוא: הלב  אשר מושפע מהעין הטובה של האדם- ויפים דברי דוד המלך:

 לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים  וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי"  [תהלים נ"א, י"ב]    


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר