‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. Biblical paintings by Ahuva Klein(c. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. Biblical paintings by Ahuva Klein(c. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 4 בנובמבר 2026

פרשת חיי שרה-מה חשיבות קניין מערת המכפלה –לאחוזת קבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת חיי שרה- מה חשיבות קניין מערת המכפלה –לאחוזת קבר?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה


ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



       ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) 





   ציורי תנ"ך/ אברהם אבינו לאחר רכישת מערת המכפלה והשדה בחברון -בכסף מלא  (c)



ציורי תנ"ך/ "וה' ברך  את אברהם בכול / ציירה: אהובה קליין (c)




                   ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

                   ציירה: אהובה קליין (c)



               ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) 


             ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)




         ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]





           ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)


         ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}



         ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)



           ציורי תנ"ך/רבקה  מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)



              ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



             ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את  רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


      ציורי תנ"ך: עבדי דוד המלך  מביאים- לפניו  את אבישג השונמית / ציירה: אהובה קליין (c)
      [מתוך ההפטרה מלכים א', א']



                ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) 



בפרשה זו אנחנו קוראים על מות שרה  ודאגתו של אברהם לרכוש אחוזת

 קבר בחברון.

כך התורה מתארת את דאגת אברהם  לרכוש בכסף מלא  את מקום קבורתה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ.  וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל־בְּנֵי־ חֵת, לֵאמֹר.  גֵּר־ וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת־ קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.  וַיַּעֲנוּ בְנֵי־חֵת אֶת־ אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ.  ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת־ מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת קִבְרוֹ לֹא־ יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.  וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם־ הָאָרֶץ, לִבְנֵי חֵת.  וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר:  אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת־ מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ־ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר.  וְיִתֶּן לִי, אֶת־ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר ־לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ:  בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם—לַאֲחֻזַּת ־ קָבֶר"

השאלות הן:

א] מדוע התעקש אברהם לרכוש את אחוזת הקבר  בחברון - הרי כל

 הארץ  שלו?

ב] כיצד ניתן להוכיח לאויבים  היום - כי  כל ארץ ישראל שייכת  ליהודים

 בלבד?

ג] איך נצליח ליישר את ההדורים בתוך העם - כדי להגיע לאחדות ישראל?


תשובות.

אברהם מתעקש לשלם עבור אחוזת הקבר לשרה בחברון?

רש"י שואל: מהיכן בא אברהם כאשר הלך לחברון?

תשובתו: אברהם הגיע מבאר שבע - שם התעכב כשחזר מהעקדה, ולא

 ישב שם אברהם באופן קבוע.

אם כן, מה חשוב  להזכיר את סמיכות שני הדברים זה לזה?

התשובה לכך: כי על ידי שהודיעו לשרה שהיה יצחק מוכן לעקדה , היינו :

 שהיה מוכן ומזומן לשחיטה וכמעט רגע היה סמוך למיתתו כשעדיין לא

 נשחט! כתוצאה מגודל הבהלה שאחזה בשרה - לפתע פרחה נשמתה

 ממנה - ומכאן  שבעבור העקדה - היא נפטרה!

כאשר הגיע אברהם לחברון הוא פונה לבני חת ואומר להם:

"גֵּר־ וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת־ קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי"

רש"י  שואל: מדוע אברהם אומר על עצמו כשפונה אל בני חת: "גֵּר־ וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם"?

הרי "גֵּר" - הוא  בן ארץ  אחרת? ואילו "תוֹשָׁב" הוא יושב בארץ בקביעות, אם כן כיצד יכול להיות אדם גם "גֵּר" וגם "תושב" באותו זמן?

רש"י מיישב את השאלה באמצעות שני פירושים:

א] אני "גֵּר" ־ כי אני בא מארץ אחרת. אבל כעת אני כבר "תושב" מאחר והתיישבתי יחד עמכם .- המשמעות: שאני קבעתי את מקום ישיבתי עמכם. ולכן תנו לי אחוזת קבר ככול תושב!

ב] ומדרש אגדה שדרשו חז"ל: אין הדבר תלוי ,אלא בכם, אם תרצו לתת לי אחוזת קבר כבקשתי: הרי אני מתנהג כמו "גֵּר"- ואקנה את האחוזה בכסף מלא, אך אם תסרבו לתת לי את המקום אני אתנהג אתכם - כתושב ואקח את המקום על פי הדין היות וכבר אמר לי הקב"ה: ",,, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־ הָאָרֶץ הַזֹּאת" [בראשית י"ב, ז'];

אברהם היה חפץ באחוזת קבר לשרה- כלומר: אחוזת קרקע שתשמש בית

 קברות לאברהם ולמשפחתו.

בני חת  התייחסו אליו בכבוד רב וענו לו:

"שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת־ מֵתֶךָ;

 אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת קִבְרוֹ לֹא־ יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ".   איש מאתנו לא יעצור

 זאת מידך- לא ימנע  זאת מידך.

אברהם פונה אליהם בלשון של בקשה:

" אִם־ יֵשׁ אֶת־ נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת־ מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ־ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן־ צֹחר."

כוונתו: אם יש ברצונכם פגעו לי [- לשון בקשה] - בקשו עבורי מאת האיש: עֶפְרוֹן בֶּן ־ צֹחַר  שייתן לי את מערת המכפלה-השייכת לו והנמצאת בקצה השדה, בכסף מלא.

רש"י מבאר את הבקשה בשני  פירושים:

א] הכוונה  למערה כפולה - שיש לה כעין בית נוסף למעלה- קומה עליונה

 על גבי החלק התחתון למטה.

ב] מערת המכפלה נקראת בשם זה: על שם שהיא כפולה בזוגות – היינו -

 שנקברו בה כמה זוגות- איש ואשתו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק

 ורבקה, יעקב ולאה:

אברהם מעוניין לשלם על המקום בכסף מלא.- על פי כל שוויה ולא פחות  מכך. בדומה לדוד המלך שרכש את שטח בית המקדש בירושלים מארוונה היבוסי- גם הוא אמר  לארוונה היבוסי: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-אָרְנָן, תְּנָה-לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן, וְאֶבְנֶה-בּוֹ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי,.." [דברי הימים-א, פרק: כ"א, כ"ב]

אופן התנהלות המשא ומתן: ברכישת המקום:

נאמר: "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי־חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת ־אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי־חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר.  לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־ בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי־עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ".[להלן:  כ"ג, י'- י"ב]

מתברר: כי עפרון ישב באמצע- בתוך הקהל שהיה מקיף אותו  כתוב: "יֹשֵׁב"- ללא האות וי"ו - מכאן לומדים: כי הייתה ישיבתו של עֶפְרוֹן- חסרה- הכוונה: שהוא לא היה המנהיג שלהם מימים ימימה, אלא באותו היום - מינו אותו כמושל עליהם.[על בני חת]

הטעם שהוא התמנה באותו יום למושל שלהם: מפני חשיבותו של אברהם- כי היות ואברהם הזדקק לו- עלה עֶפְרוֹן לגדולה- וזאת מהטעם: שאין  זה לכבודו של אדם חשוב להיות נזקק לטובתו של הדיוט[לטובתו של אדם פשוט]

הנה מתברר שזה היה אכן אירוע מכובד מאד שהוא ישב בקהל של בְנֵי־חֵת, וכֹל בָּאֵי שַׁעַר ־העיר. הכוונה  בפני כל אנשי העיר שבאו והתאספו למקום זה. כולם הפסיקו את מלאכתם ובאו לגמול חסד  וכבוד לשרה!

עפרון פונה אל אברהם ואומר לו: "לֹא־ אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־ בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי ־עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ"

כוונתו: אני מוכן לתת לך את השדה ,אבל לא כפי שאתה אומר, אלא אינני

 מעוניין שתקנה זאת בכסף ,אלא אני נותן לך את השדה- [עפרון מדבר 

אל אברהם בלשון עבר ומתכוון:  הרי היא נחשבת בעיניי  כאילו כבר נתתי

 לך את השדה וכבר עכשיו היא שייכת לך].

אברהם פונה אל עפרון ומשתחווה לפניו לאות כבוד כפי שכתוב:

"וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ.  וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן - בְּאָזְנֵי עַם ־הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם־ אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי:  נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי, שָׁמָּה". [ להלן: כ"ג, י"ב- י"ד]

אברהם  מסרב לקבל את השדה בחינם במקום זה –אומר לעפרון: הלוואי

 ותשמע מה רצוני ותסכים לקבל את הכסף שאני מעוניין לשלם עבור המקום.

אברהם מדבר בלשון עבר: נָתַתִּי כֶּסֶף- כאילו אומר לעפרון כי הכסף כבר אצלו – לצורך קניין זה והלוואי שכבר היה נותן לעפרון את כל התשלום.

לבסוף עפרון נכנע ואומר לאברהם: "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל־ כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־ הִוא; וְאֶת ־מֵתְךָ, קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל־ עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת־ הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי־חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר" אברהם  רוכש את כל  השדה. באַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל־  כֶּסֶף [להלן: כ"ג, ט"ו-י]

בסוף המשא והמתן :השדה וכל אשר בו - נהיה  לקניינו של אברהם וכל

 הקניין נערך  בפניי כל הקהל לעיני כל אנשי העיר.

על פי "ספר הישר": אברהם הביא אתו ארבעה  עדים- הוא ערך חוזה- "ספר המקנה" עם עפרון   ובספר כתב: כי המערה והשדה אותה קנה אברהם מעפרון החתי וזרעו ויוצאי עירו וזרעם עד עולם. נועד לאברהם למקנה ולזרעו וליוצאי ירכו- לאחוזת קבר עד עולם, בחברון ועל כך חתם ולכך צירף את עדות העדים לכך.

ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע התורה מאריכה כל כך בכל הפרטים-

באופן רכישת מערת המכפלה והשדה  על ידי אברהם מעפרון?

התשובה: התורה רוצה להוכיח: כי אברהם היה עושה חסד לא רק עם

החיים , אלא גם עם המתים. הוא השתדל בקבורת שרה עם הכבוד הראוי

 לה. ולא רצה לקבל את  המקום במתנה- לפי שיש בכך פחיתות כבוד.

הקורא את  בקשת אברהם ואת תגובת בני חת - חש בהבדל בין שני

 הצדדים.

אברהם ביקש מהם: "תנו לי אחוזת קבר" ואילו בני חת משיבים לו במילה אחת: "קבר"- כי אצלם עניין הקבורה כמו של גוי- שהקבר נועד לקבור את גוף המת אשר יהיה לאין- כפי התפיסה של הגוי. ואילו אברהם מדבר על "אחוזת קבר" ההתייחסות  לקבורה בעיניו היא משהו של קדושה, ידוע שאברהם היה מפיץ את האמונה בה' ובכלל זה גם את האמונה בתחיית המתים ולכן דיבר עמהם על אחוזת קבר- שיש לה משמעות מיוחדת, כי הנשמה של יהודי – היא נצחית וצריך להטמין את הנפטר במקום מיוחד ומקודש עד שהנשמה תשוב בעתיד בתחיית המתים. לכן היה חשוב לשלם על המקום בכסף מלא.

חשוב לדעת שנחלה הנמצאת ברשות של גוי- שורה עליה טומאה- וגוי המחזיק נחלה בארץ ישראל- גורם להשראת הטומאה על הארץ הקדושה. וכדי  להשיב את קדושת הארץ לנחלה הזאת- צריך לקנותה מהגוי בכסף מלא -  ואילו אם מקבלים את השטח מהגוי במתנה- אין הטומאה מסתלקת!  לכן אברהם הקפיד לשלם עבור המקום בכסף מלא- על מנת לסלק משם את טומאת הגויים ורק אחרי כך קבר אברהם את שרה במערת המכפלה באמצעות הרכישה בכסף מלא את אחוזת הקבר- שהוא נעשה קדוש!

האמצעי בזכותו - נוכיח לכל האויבים כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

ראשית עם ישראל חייב לדעת מה שליחותו בעולם הזה:

התשובה לכך: עלינו להיות מחוברים לספר התנ"ך – היינו: תורה, נביאים כתובים ורק על ידי כך –ניתן להאיר את כל  העולם באור  עוצמתי ביותר, כך מנבא  ואומר ישעיהו הנביא:

"וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד־ קְצֵה הָאָרֶץ". [ישעיהו  מ"ט, ו']

להלן דוגמאות: שמי שמחובר לספר  התורה -  פניו מקרינות אור למרחקים!

על משה נאמר: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ." [שמות  ל"ד, כ"ט]

דוד המלך אומר: "מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם". [תהלים  י"ט, ט']

ארץ ישראל ותורת ישראל- אחד הם כמו שנאמר:

"וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת־ כָּל־ הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל־ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ" [דברים .י"א, ח'- י']

לאחרונה אנו שומעים על מחלות – ומגפות בארצות רחוקות –

התורה  מזהירה את עם ישראל:

"וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו—כָּל ־הַמַּחֲלָה  אֲשֶׁר שמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא־ אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ" [שמות ט"ו, כ"ו]

בנוגע  להרחקת האויבים נגדנו נאמר:

"אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת  מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.....וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" [ויקרא כ"ו, ג'-ז']

לכן עלינו  להיות צמודים לספר התנ"ך – כדי להקריא–מתוכו פסוקים  בפני אומות העולם – המוכיחים כי ארץ ישראל מובטחת  רק לעם ישראל!

מחובתנו להשפיע על עם ישראל- מימין ומשמאל  להתאחד כאיש אחד בלב אחד.

אם נפגוש אדם  המביע שנאה כלפי  אחרים שאינם  הולכים בדרכו- כגון: שנאה כלפי המנהיג שלא נראה לו, או  מפלגה –שהוא דוחה אותה, יש לענות לו ברוח טובה ולהסביר לו בנועם ובאהבה:

הידעת כי  לב  שרים ומלכים בידי ה'- כדברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כׇּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" [משלי כ"א, א]

ד] לשבח את השני  על כל מעלותיו ולתת לו את ההרגשה: כמו שהוא מתייחס יפה לאחרים כך גם הוא יקבל אותו יחס כדברי שלמה המלך:

"כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים--    כֵּן לֵב־ הָאָדָם, לָאָדָם". [משלי: כ"ז, י"ט]

אפשרות נוספת היא: שתיקה :" סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה" כדברי רבי עקיבא [מסכת אבות. ג', י"ג]

לסיכום, לאור האמור לעיל:  על מנת שנזכה לחיות כאן בארצנו הקטנה - בשלום ובשלווה ובבריאות  טובה ואיתנה - עלינו להיות מחוברים לשורשי אבותינו - דוגמת אברהם

אבי האומה - המשמש לנו דוגמא לתפארת - ובכל פעם עלינו לצטט לאויבינו פסוקים מהתנ"ך המוכיחים את הבעלות  שלנו על הארץ - למען ידעו  את האמת האלוקית.

בפרשה זו יש לנו הוכחה כי למרות שהובטחה הארץ  לאברהם כמו שנאמר בפרשת וירא:

"וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־ יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־ הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת־ בִּנְךָ אֶת־ יְחִידֶךָ.  כִּי־ בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־ זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל־ שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" [בראשית כ"ב, ט"ז- י"ח] - אברהם רואה כנראה ברוח הקודש כי יגיע הזמן שיבואו האויבים לתבוע את ארץ ישראל לעצמם- והרי  הוא רכש את "אחוזת הקבר" לשרה -  בכסף מלא מעפרון- לקבוע עובדה בשטח לדורות הבאים וזוהי החשיבות של  רכישת אחוזת הקבר לשרה במערת המכפלה אשר בחברון-עד היום הזה  ולנצח נצחים.

נזכור את דברי ה' למשה כאשר עמד על הר נבו וראה את כל יופייה של ארץ ישראל:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה ; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, ....".[דברים ל"ד, ד']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 13 בינואר 2021

פרשת וארא - מה הייתה שליחות מכת הצפרדעים במצרים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וארא,  מה הייתה שליחות מכת הצפרדעים במצרים?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מכת הצפרדעים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר רוח ועבודה קשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה  פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על

בד]



ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת  במקנה של ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד





Biblical painting




Israel pray to  God in Egypt



"וגם אני שמעתי את - נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור את בריתי"[שמות ו,ה]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל להסרת הברד/ ציירה: אהובה קליין(c)



בפרשה זו מתארת התורה את המכות הראשונות שהנחית  ה' על פרעה ועל עמו  כתגובה על אי רצונו לשחרר את עם ישראל מן העבדות הקשה והאכזרית.

בתחילת הפרשה - אלוקים פונה אל משה  ומודיע לו: שהוא שמע את צעקת  בני ישראל ויקיים את הבטחתו להנחיל  להם את הארץ כפי שהבטיח לאבות.

" וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי".

 [ שמות  ו' ,א-ה]

אלא שהדרך איננה קלה כלל וכלל - פרעה חייב היה תחילה לספוג מכות קשות.     שלושת המכות הראשונות היו:                                                                 דם, צפרדע , כינים . מי שהכה את היאור עם המטה במכת הדם והצפרדע - הוא אהרון ולא משה !

לפי שהיאור הגן על משה בהיותו  בתיבה, לפיכך לא לקה על ידי משה - במכות אלה, אלא על ידי אהרון - ע"פ ציווי ה'.

גם במכת כינים אהרון מכה את עפר הארץ !

לא משה: לפי שעפר הארץ הגן על משה -  כדברי רש"י: "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי וטמנהו בחול"

יש כאן מסר חשוב מאוד : לא להיות כפוי טובה אפילו לדומם !

וכך התורה מתארת את מכת הצפרדעים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל- הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים , בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַיהוָה.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה וַיֹּאמֶר, לְמָחָר; וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ.  וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, וּמֵעֲבָדֶיךָ, וּמֵעַמֶּךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה" [שם ח, א-ח]

השאלות הן:

א] מידת הדין ומידת הרחמים - אימתי?

ב] כיצד התרחשה מכת הצפרדעים?

תשובות

מידת הדין ומידת הרחמים.

"אלשיך" הקדוש מסביר: "שנינו במסכת סוטה [י"ד, ע"א]: "תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה - ממידת אכזריות למידת רחמנות [במילים אחרות: ממידת הדין - למידת הרחמים] לא כן לגבי המצרים - המשעבדים את עם ישראל - כלפיהם היה תהליך הפוך,

כפי שנאמר בסוף פרשת שמות: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה..." [ו', א'] ומכאן נבין כי מידת  הרחמים – תיהפך כלפי פרעה- למידת הדין, עד שישלח את בני ישראל  מארצו, לכן התורה מדברת בלשון קשה  בתחילת הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, .." [כינוי למידת הדין]

אֶל-מֹשֶׁה; "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה"- [כינוי למידת הרחמים] באמצעות  המילים התורה מדגישה: כי כלפי עם ישראל הנמצאים –בסבל רב  בגלות - מצרים ,ה' ינקוט באופן שונה מהדרך בא ינקוט כלפי פרעה והמצרים, לגבי ישראל מידת הדין תיהפך למידת הרחמים  ובמהרה יושיעם ויגאלם מהשעבוד הקשה.

הצדיק רבי ברוכ'ל ממז'בוז' [נכדו של הבעל שם טוב], הסביר את דברי דוד המלך:

"אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים,    לְבָרֵי לֵבָב". [תהלים ע"ג, א']

כלפי עם ישראל –נאמר: "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל"- המשמעות: אלוקים מתייחס במידת הטוב והחסד. אך כלפי המנהיגים של עם ישראל:

"אֱלֹהִים,  לְבָרֵי לֵבָב".-  הכוונה אל מנהיגי העם – איתם אלוקים מתנהג במידת הדין !

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין מבהיר: האמת היא, שמנהיג ישראל אינו רשאי להניח על ראשו כתר של מנהיגות ,אלא בתנאי שמקבל על עצמו לשאת אתו את כל הסבל והייסורים שעם ישראל בכללותו מחויב לסבול, על כך התלונן משה אל ה'- כאשר שב מארמונו של פרעה:

" ...... אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" [שמות, ה, כ"ב]

כוונת משה  הייתה: אתה שלחת אותי אל פרעה ואני נהפכתי למנהיגם של ישראל -  הרי אני חש שאני  צריך  לסבול ולא עמך?

על כך ה' השיב למשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה"- אל משה ה' פנה באמצעות מידת הדין. כפי שראוי לפנות אל מנהיג העם.

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה"- הבטיח למשה להתייחס לעם ישראל במידת הרחמים- ולגאלם מעבדות לחירות.

מכת הצפרדעים.

רש"י מסביר:

באמצעות שני פירושים:

א]על פי מדרש

ב] כפשוטו.

הוא מבסס את דבריו על תנחומא:

" כתוב אחד אומר: 'ושרץ היאור צפרדעים' וכתוב אחד אומר: 'ותעל הצפרדע'.

א]  רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה, והיו המצרים מכים אותה - ומתזת צפרדעים הרבה" ולהסבר לשון היחיד: "צפרדע" ולא "צפרדעים"  בלשון רבים – מסביר רש"י תחילה מדרש זה ורק אחר כך את הפשט.

ב] לפי פשוטו: מדובר כאן בשם קיבוצי - "צפרדע" בדומה לדוגמא: שיעקב מודיע לעשיו: "וַֽיְהִי־ לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר .." אין הכוונה לשור אחד וחמור אחד- אלא לשוורים רבים וחמורים רבים.

ראיתי הסבר יפה   על פי: "עדות ביהוסף":  מובא בילקוט -  כי בתקופת מכת הצפרדעים - הייתה מלחמה בין מלכות מצרים ומלכות כוש, הסכסוך היה בדבר מחלוקת על גבולות  מדינותיהן, למרבה הפלא- הצפרדעים הכריעו את הכף !

לפי זה - כולם ראו  בעליל, כי גבולה של מצרים מגיע בדיוק עד המקום בו היו הצפרדעים!

כאשר החרטומים הצליחו להעלות את הצפרדעים על מצרים- רצו להרחיב את שטח מצרים ולהיכנס מבעד לגבולות כוש. אך , בחסדי ה', הרצון הזה לא צלח והצפרדעים כיסו רק את שטח מצרים עד הגבולות של המדינה - לא חצו את גבול מצרים !

"באר מים חיים" מסביר: את ההבדל בין הצפרדעים שהעלו החרטומים לבין הצפרדעים  שעלו לפי ציווי אלוקי - על ידי אהרון הכהן:

הצפרדעים שהועלו על ידי חרטומי מצרים: לא קפצו לתוך התנורים הבוערים- כי אם על ארץ מצרים.- היות ולא באו בציווי אלוקי ולכן לא הייתה להן מחויבות למסור את נפשם - לעומת הצפרדעים שבאו בציווי אלוקי - באמצעות אהרון הכהן.

מתוך ספר "פנינים משולחן הגר"א"- הסבר מעניין: " מה ראו חנניה .מישאל ועזריה, שמסרו  עצמם על קדושת השם לכבשן האש ?

נשאו קל וחומר בעצמם-  מהצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווים על קדושת ה', כתוב:  ובאו ועלו..." ובתנוריך ובמשארותיך.."- אנו שמצווים על קדושת השם, על אחת כמה וכמה"! [מסכת פסחים נ"ג, ב]

מששמע הסבר זה ה"שאגת אריה" הוא הקשה על כך, ואמר: קל וחומר זה - מופרך!

שהרי גם הם הצטוו, כמו שהכתוב :"ועלו ובאו" ואיך אמרו ז"ל שלא הצטוו?

מששמע זאת הגר"א [הגאון רבי אליהו מווילנא ] שהיה אז רק בגיל שבע שנים  בלבד , חלק על ה"שאגת אריה" ואמר:  כי האמת שהצטוו הצפרדעים,  הרי לא הצטוו על שריפת אש לבד -  אלא שיעלו בתנור ובמשארות ובמטות ובחדר משכבם, והייתה כל אחת ואחת יכולה לומר לחברתה שתלך היא אל התנור, ואני אלך אל החדר ואל המשכבות, וכן כולם ומשהלכו גם לתנורי האש, הרי  הקל וחומר מסתדר יפה. כתגובה על דבריו קפץ ה"שאגת אריה" והגביהו ונשקו על מצחו.

האגדה מספרת: "והצפרדעים עלו בבתי המצרים ויבואו בתנוריהם ובמשארותיהם ותאכלנה את הבצק ותמררנה את חיי המצרים מאד, ויהי הצפרדעים אשר באו גם בתוך גופות המצרים ותכאבנה אותם. וירא פרעה את הדבר הזה ,וימהר ויקרא למשה ואהרון ויאמר: העתירו [התפללו] נא אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את בני ישראל, ויתפלל משה אל ה', וימותו הצפרדעים מן הבתים ומן החצרות ומן השדות"

רש"ר מסביר: השם "צפרדע" הוא צירוף - "צפר" ו"דע" [ידיעה], בארמית: "עור דעניא".

תרגום אונקלוס: ידיעת היקיצה, הצפרדע מרעישה בלילה, אך  כאשר השחר וקרניו עולים מוקדם בבוקר - הצפרדע נעשית לפתע- ביישנית ושקטה.

צפרדעים אלה ,שבדרך כלל חשים בושה מאימת האור והרעש - עלו ממקומם החשוך והפריעו לכל ארץ מצרים ,הם נכנסו לארמונו של פרעה - מלך מצרים- אל חדר משכבו, על מיטתו ועל לבני חצרו - הם המאיסו את לחמם של המצרים בתנוריהם ובמשארותם - [כלים להכנת מזון] .הם זחלו גם על המלך עצמו - על עמו ועל משרתיו.

מכת הצפרדעים באה על המצרים - כדי להשפיל אותם בשל גאוותם  שהיו מתנשאים כאלילים על עבדיהם – וכאן הקב"ה מראה להם : כי אפילו יצורים קטנים כצפרדעים שבדרך כלל נפחדים- פסקו לפחד מהם, או לרכוש להם כבוד.

בכל המקומות בהם הסתובבו הצפרדעים - ללא יראת כבוד ופחד מהמצרים -  נגלה את כל הדרכים בהם מיררו אדוני מצרים את עבדי ישראל.- הרי עבדים אלה היו מאד מושפלים, לא היו להם בתים,- לא חדרי משפחה פרטיים, לא מקום ללון בו ולא לחם ראוי לאכילה. ועל כך אנו נזכרים בליל הסדר כאשר אנחנו אוכלים את "לחם העוני"

הצפרדעים האלה באו גם לעורר את המצרים: איך אדם מרגיש בזמן  שאיננו יכול ליהנות מביתו, מיטתו, לחמו- בלי לחשוש כל שנייה מהתערבות מטרידה מאד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי אלוקים נהג עם פרעה מלך מצרים ועמו - במידת הדין עד לשחרור עם ישראל מכבלי הגלות במצרים,

מטרת מכת הצפרדעים הייתה: להשפיל את פרעה מלך מצרים וכל עמו - לפי שהחשיבו עצמם כאלילים השולטים על עבדיהם.

 ויפים דברי דוד המלך:

"גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב-כֹּחַ;    לִתְבוּנָתוֹ, אֵין מִסְפָּר. מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה;    מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ". [תהלים קמ"ז- ה-ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר