‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 26 במאי 2020

חג השבועות- ייחודו ובמה קשור לפרשת נשא?/ מאמר מאת: אהובה קליין. ציורים/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
חג השבועות- ייחודו  ובמה קשור לפרשת נשא?
 מאמר מאת: אהובה קליין .


חג שבועות חל בתאריך: ו' בסיוון  והמקור לכך הוא: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--





ציורי תנ"ך/  רות ובועז בשדה/ציירה: אהובה קלייו(c).

בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". [דברים  ט"ז, ט- י"ג]

[כלומר מתחילת עונת הקציר ממחרת יום ראשון של חג הפסח] תחל  לספור שבעה  שבועות ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"

[דברים ט"ז, ח- י]

 השאלות הן:

 א] במה ייחודו של החג ומהן שמותיו?

ב]  מה הקשר בין חג השבועות לפרשת נשוא?

 תשובות.

 ייחודו של חג  השבועות ושמותיו.


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

א] חג שבועות: התורה איננה מציינת את התאריך המדויק  של החג - כפי  שהיא נוהגת לעשות כן בציון יתר החגים, וזאת מהסיבה: כי חג פסח וחג שבועות קשורים זה בזה – לפי שחג הפסח מציין את גאולתנו ממצרים ומיום שני של חג הפסח אנו  סופרים שבע שבתות עד חג  שבועות - כפי שהתורה מציינת: [ויקרא  כ"ג] "וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות"

וכך מסביר ספר החינוך: " משרשי המצווה, על  צד הפשט, לפי  שכל עיקרן של ישראל אינו, אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ישראל ויצאו -ממצרים"  וכמו שאדם מצפה  למשהו טוב ומשמח - סופר את הימים לקראת האירוע החשוב- כך ישראל סופרים את הימים כדי להגיע ליום המיוחל והאהוב כדי לחגוג אותו בשמחה.

ב] חג מתן תורה: בחג השבועות הקב"ה כרת ברית עם ישראל ונתן להם את התורה, מעמד מיוחד במינו - בו עם ישראל ראה את הקולות וחזה בכבודו  ובעצמו מראה גדול ונורא- כפי שהכתוב  מציין:

"וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת- הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". במעמד  נשגב זה – עם ישראל מתבקש להיות עם קדוש - כפי שהכתוב  מתאר:

"וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל- הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[ שמות  י"ט, ג-י]

במילים אלו - מוכח: כי אלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות- לחירות- במטרה: להעלות את עם ישראל לרמה  גבוהה בהשוואה ליתר העמים -  אלוקים  כורת עם -עם ישראל- שהם בניו , ברית- והם מקבלים על עצמם לקיים את התורה  ככתבה ולשונה - זוהי ברית נצחית - העוברת מדור לדור כפי שנאמר:

"לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, י"ב- י"ד]

קיום הברית של  קבלת התורה -   על ידי עם ישראל יגרום לו להיות מבורך לאורך כל הדרך ומנגד-  הפרת הברית, חלילה- תגרום  לאי שקט וחוסר יציבות בעם ישראל בכל ההיבטים.



ציורי תנ"ך/ ההכנות למעמד הר סיני[כיבוס הבגדים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ג] חג הביכורים: חג שבועות הוא אחד משלושת הרגלים ,לפיכך – היו עולים לרגל לבית המקדש  בחג זה ומביאים ביכורים- כהודאה לקב"ה על כל הטוב שגומל לנו , יש בכך הכרה- כי אין האיכר זוקף את כל התוצרת בשדהו על  עמלו- כפי שהתורה  מזהירה:  "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח],י"ז]

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/אישה נושאת  סל ביכורים על ראשה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ צייערה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ד] חג הקציר: כפי שנאמר: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"; [שמות כ"ג, ט"ז] וכן נאמר:

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" [שם ל"ד, כ"ב]

העלאת תמונות
ציור למגילת רות/ ערפה נפרדת מנעמי ורות/ ציירה: אהובה קליין (c




  ציור  למגילת רות/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג הקציר/ ציערה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים"

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c ...
ציורי  תנ"ך/  חג הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

 אחת הסיבות שקוראים את  מגילת רות בשבועות- כי אף היא נחשבת  כמגילת הקציר.

 לפי שהיא  מתרחשת בעונת הקציר כמו שכתוב שם:

"וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּיה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים".[מגילת רות, א', כ"ד] בהמשך  יורדת לשדה ללקט שיבולים- כפי שהמגילה  מתארת:

"וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט--עַד-כְּלוֹת קְצִיר-הַשְּׂעֹרִים, וּקְצִיר הַחִטִּים; וַתֵּשֶׁב, אֶת-חֲמוֹתָהּ".

[שם, ב', כ"ג]

ה] עצרת: המקור לכך נמצא במשנה [תורה שבעל פה] מסכת ראש השנה  פ"א מ"ב: "בארבע פרקים העולם נידון... ובעצרת על פירות האילן"

כלומר זהו יום מיוחד שבו נידונים פירות האילן, ומכאן השם עצרת.

הקשר לפרשת נשא:



ציורי  תנ"ך/ ברכת הכוהנים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

א] לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת אחר חג השבועות, מעניין,  היא  הגדולה ב- נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת:176 פסוקים- שמונה פעמים כמספר האותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט- הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל:176 ומפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי- ומספר הדפים בה הם:176

 חז"ל מסבירים: אין זה מקרה: כי  דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות  והברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית עד כי  השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה ואחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

ב] בחג מתן תורה עם ישראל קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד- כלומר כולם היו מאוחדים.

כפי שכתוב: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [שמות י"ט, ב].

 גם בפרשת נשא- ישנו דגש על האחדות  בנושא - ברכת הכוהנים:

מתחיל  בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד: "כה  תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך....."

 [ במדבר ו, כ"ג]- מכאן, אם עם ישראל מתאחדים כאיש אחד בלב אחד, רק אז תחול עליהם הברכה.

 לכן במעמד הר סיני נכתב בלשון יחיד: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל"- לפי שחנו כאיש אחד בלב אחד.

 חז"ל אמרו [סוף מסכת עוקצין] לא מצא הקב"ה- כלי  מחזיק ברכה לישראל, אלא שלום, שנאמר:

"יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".[תהלים כ"ט, א]

 מכאן שעם ישראל חייב לקיים את מצוות:"... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה". [ויקרא י"ט, י"ח]

ובאופן זה, כאשר עם ישראל מאוחדים מתוך אהבה איש לרעהו , למה הדבר דומה? למצב בו המשקה מוכנס אל חבית וחבית זו מורכבת מלוחות רבים של עצים הדבוקים ומחוברים זה לזה וכך המשקה נשמר בתוכו, לא כך יהיה כאשר ישנם סדקים בחבית- כי אז המשקה יישפך החוצה ,לכן הכלי המחזיק את הברכה לישראל- הוא השלום,

 משום כך נאמר לכהנים להגיד בלשון יחיד:

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.."במצב זה הברכה תשרה בתוך עם ישראל ולא תצא החוצה.[על פי ספר " מטה שמעון"]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על החשיבות המיוחדת  של חג זה –זמן  שבו עם ישראל  מתאחד סביב התורה- והעת היא עונת   הקציר – השדה מבורך ונותן יבולים לעם ישראל. ובזמן המקדש היו עולים לרגל להודות לה' על כל היבולים בירושלים- ומביאים ביכורים.

בעת הזאת, עם ישראל מגיע לידי הכרה: כי עליו להיות עם סגולה ולשמש אור לגויים לאורך כל הדורות.

 בתנאים אלה  הוא ראוי גם להתברך בברכת הכהנים- ברכה המופיעה בפרשת נשא. יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדיר ולהתברך בברכת הכוהנים במהלך כל השנה:

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.ישָּא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם,.
 עוד מיצירותיי לפרשת נשא:


ציורי תנ"ך/ הנזיר /ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנזיר מגיש קורבן לכוהן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  קורבנות הנשיאים ביום  חנוכת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 29 באפריל 2020

קדושים תהיו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קדושים תהיו.


 שיר מאת: אהובה קליין ©

בכור ברזל נוצרים

בשערי טומאה עבדים

באופן פלאי מתרבים

על כנפי נשרים נגאלים.



מאז עידן ועידנים

ברית כרת עימם אלוקים:

משה קיבל תורה מסיני

לעם ישראל  העניק שי.



הצטוו להיות קדושים

כשמן זית  מתעלים

בכך מהעמים נבדלים

דבש וחלב יונקים.



 נעשה ונשמע אמרו

 גם מלאכי עליון שמעו

 מעתה בני מלכים

לברית נצחית מחויבים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת : אחרי מות- קדושים [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 21 באפריל 2020

ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by  Ahuva Klein- Moshe warns Aaron the Cohen and HIS  remining sons


"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו    .....
וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ    "

 [ויקרא י, ו-ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 16 באפריל 2020

ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מביא מנחה ביום המשחו/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical  paintings by Ahuva Klein

The Choen brings a moderator on the day of the

anointing


"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ--עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד".

[ויקרא  ו, י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 במרץ 2020

פרשת ויקרא- מהו פר העלם דבר של ציבור?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא - מהו פר העלם דבר של ציבור?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]


"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על-- האש"[ויקרא א,ז]



ציורח  תנ"ך/ סעודת מחלקי קורבן השלמים המותרים למקריב[לבעלים] ציירה: אהובה קליין (c)


"ונאכל בכל עיר [ירושלים] לכל אדם טהור"

תוצאת תמונה עבור מנחת מאפה קורבן מנחה
ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

תוצאת תמונה עבור ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש ויקרא - הוא הספר השלישי מתוך חמשת חומשי התורה ומכיל עשר פרשיות, רוב הפרשיות עוסקות בנושא: הקורבנות והכוהנים - המשרתים בקודש, לכן הספר נקרא גם בשם נוסף: "תורת כוהנים" , מעניין שבמשך  דורות רבים,  נהגו  מלמדי  התינוקות בישראל ללמד תחילה את חומש ויקרא ועל כך יש הסבר:

לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים- שמלמדי תינוקות פותחים בלימוד  תורה דווקא בחומש ויקרא ולא בחומש  בראשית - כדברי האמוראי  ר' אשי:   "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים[ויקרא] ואין מתחילין  בבראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [שלא חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"

 ישנם 2 סוגי קורבנות:

 על קורבן יחיד נאמר:

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם. אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה". [ויקרא א, ב'-ד']

על קורבן ציבור נאמר:

"וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה--וְאָשֵׁמוּ.  וְנוֹדְעָה, הַחַטָּאת, אֲשֶׁר חָטְאוּ, עָלֶיהָ--וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן-בָּקָר, לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.  וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁ הַפָּר--לִפְנֵי יְהוָה; וְשָׁחַט אֶת-הַפָּר, לִפְנֵי יְהוָה.  וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, מִדַּם הַפָּר, אֶל-אֹהֶל, מוֹעֵד" [ויקרא ד, י"ג- י"ז]

השאלות הן:

א] מה הטעם בהקרבת קורבנות?

ב] מהו קורבן אשם של ציבור?

תשובות.

הציווי להביא  קורבנות:

רש"י שואל : מדוע נאמר: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב" ? התשובה: מה האדם הראשון לא הקריב מן הגזל ,גם  אתם אל תקריבו מן הגזל.

לפי "אבני אזל": הכתוב מרמז כאן על האדם הראשון - כדי ללמדנו שאם הוא מעוניין שקורבנו יהיה מן השלימות והאמת, עליו להשריש בקרבו הכרה ברורה, שאין בכל העולם מי שיוכל להטיב לו, או להרע לו- פרט לאלוקים. בדומה לאדם הראשון שלא היה  אדם נוסף בעולם שהוא יכול היה לתת בו אמון. אלא בטח רק בה' ,כאשר האדם מגיע להכרה: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" [תהלים ע"ג-כ"ה] אז הוא יכול להתמלא בביטחון שקורבנו יירצה לפני ה'.

 לפי  דברי רבי אברהם יהושע [בעל "אוהב ישראל"]

כאשר האדם מוכן להקריב למען ה' קורבן מעצמו ובשרו בנאמנות רבה-הדבר נחשב ל"קורבן לה' " ומחשיבים כאילו הקריב את חלבו ודמו לכבוד אלוקים., אך אדם המקריב מהבהמה ,הבקר והצאן-הוא מסתפק רק לתת תרומת ממון ואינו מוכן למסור את נפשו למען ה'-עליו אומר הכתוב: "תקריבו קורבנכם"-זה קורבן המשתייך למקריב עצמו וערכו נמוך ואין הוא נחשב: "קורבן לה' "

יש דעה האומרת: כי קורבן הוא מלשון קירבה והתקרבות לה'.

לפי דברי ספורנו: כאשר אדם מקריב מתוך הכנעה ולב  נשבר- זה  נחשב לקורבן אמתי, אך אם הקרבן לא מתוך כוונה עמוקה-אין הדבר רצוי אצל ה'.

לפי הרמב"ן: כאשר אדם מקריב קורבן והוא מתבונן בכל התהליך של ההקרבה-כיצד נזרק הדם של הקורבן וכיצד נשרפים האיברים, יחשוב כי בשל חטאיו היה ראוי הוא, בכבודו ובעצמו ,שיעבור תהליך זה, אך למעשה הקב"ה נוהג עם החוטא בחסד בכך שנותן לו אפשרות להקריב בהמה – והיא מכפרת על חטאיו.

הרמב"ם מסתמך על דברי חז"ל ואומר: כי כל העולם עומד בזכות הקורבנות.

בספר מורה נבוכים  פרק ג': הרמב"ם אומר: כי מטרת הקורבנות-לנתק את עם ישראל  מעבודה זרה, לפי שהיו רגילים לראות אצל אומות העולם כיצד עובדים לבעלי חיים: הצאן היה אלילם של המצרים והבקר-אלילם של אנשי הודו, לכן ה' ציווה לשחוט את תועבת הגויים - כדי לעקור את עניין עבודת האלילות מישראל ולקרבם לאבינו שבשמים.

קורבן ציבור:

יתכן מצב שעֲדַת יִשְׂרָאֵל חטאו- והכוונה לראשי העם ולפי חז"ל-  מדובר בבית הדין הגדול - הם טעו באחת מהוראותיהם  ואילו העם לא ידעו שהם טעו ופעלו לפי ההוראה המוטעית - אי לכך עברו על אחת המצוות וחטאו בה. כשייוודע החטא לעדה ,כלומר-  לבית דין הגדול ,הם צריכים לכפר על הדבר ולהביא קורבן הנקרא: פר העלם דבר של ציבור- פר הבא על כל המצוות.

רבינו בחיי מבהיר: חטאו של האדם הראשון וחטאם של עם ישראל- דומים זה לזה, לכן אמרו חכמי האמת כי האדם הראשון הקריב שור,  ומפני זה  שאלו במדרשם: מדוע היו צריכים להביא את קורבן – הפר אל פתח אהל מועד?, דבר שלא נאמר על הקורבנות? ועל כך הם מביאים משל: אחד שאהב את המלך הביא לו דורון נאה ,אמר המלך: תלו את הדורון בפתח הארמון כדי שכולם ידעו איזה שי נאה הביא אוהבי. וממשיך ואומר רבינו בחיי: הדורון הזה הוא התשובה שהרי -מי שהלך אחר ליבו וחטא אין דבר נאה יותר מאשר  שובו בתשובה עם אותו דבר שנטה אחריו, כי בכך שמביא את הדורון הוא מוכיח לכול , על כך שהוא מודה על חטאו ועוזב וחוזר בתשובה מלאה ולכן מביא את הפר לפתח אוהל מועד.

רש"ר מסביר: שגגת ההוראה של בית דין גדול טעונה כפרה בתנאי שגרמה לשגגת מעשה מצד הקהל: "מעשה תלוי  בקהל והוראה תלויה בבית דין" ולא משנה אם חברי בית הדין עצמם עשו כהוראתם אם לא. אך חטא העם תלוי בצוואר בית הדין - רק אם בית הדין הורו על מנת שיעשו מעשה לפי הוראתם.

אין זה מספק שיאמרו: "מותרים אתם לעשות"

לדעת ר' שמעון בן אלעזר שנתקבלה להלכה על ידי הרמב"ם [הלכות שגגות  י"ב, א,] "קהל" הכוונה:  לרוב האומה , או רוב היהודים בארץ ישראל.

המילה: "וְאָשֵׁמוּ"- פירושו- חטא האומה שנגרם כתוצאה מטעות חכמי האומה - מטיל אשמה על האומה כולה. חטאת קהל זו, כשאר כל החטאות באה רק על דבר שחייבים על  זדונו - כרת.

במצב זה, לדעת ר' יהודה אשר התקבלה להלכה- מוטל על הציבור הלאומי- ולא על בית הדין הגדול- להביא את הקורבן המכפר על שגגת בית הדין,  האומה פועלת כגוף אחד מאוחד, ובית הדין הגדול - הוא הנפש המשכלת של הקהל, לכן האומה מביאה את הפר משלה לצורך בית הדין ובאה בתוכחה אל עצמה ואל בית הדין שעליהם לעבוד את ה'  כ "פר"

האומה מופיעה כחטיבה אחת הכוללת את שנים עשר השבטים לכן אין מביאים פר אחד, אלא - כל שבט ושבט- גם אם קיים מיעוט שלא חטא- מביא פר אחד לצורך בית דין הגדול, אפרים ומנשה - מהווים שבט אחד- כלומר- שבט יוסף כפי שהופיעו על אבני חושן המשפט של הכהן הגדול.

הסמיכה על קורבן זה נעשית על ידי שלושה, ולדעת ר' יהודה: גדולי החכמים אשר תפקידם לייצג את כל בית הדין.

לסיכום, לאור האמור לעיל, בזמן  שהמשכן היה קיים, ומאוחר יותר המקדש- הייתה יכולת לכפר על חטאים, בין אם מדובר ביחיד, או ציבור שלם, וזאת על ידי הבאת קורבן מתוך קירבה והכנעה אל בורא עולם על מנת  שיסלח על החטא ברחמיו הרבים.

אך בימינו באין משכן  או  מקדש - מוטל על עם ישראל לקיים את מצוות התורה כדת וכדין, ואם חטאו ,חלילה, עליהם להרבות בשלושה דברים:

"תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"

 ובמיוחד בימים קשים אלה- כאשר מתרחשת מגפה עולמית בכל תבל, עלינו להתעורר ולעשות תשובה- למען ירחם עלינו בורא עולם ויגאלנו במהרה בימינו אמן ואמן.

ההפטרה:
 מתוך ישעיהו מ"ג- מ"ד]

הנה כמה קטעים מתוך ההפטרה:

עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.  וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב:  כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל.   לֹא-הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי; לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה.   לֹא-קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי; אַךְ, הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי, בַּעֲוֺנֹתֶיךָ.   אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, לְמַעֲנִי:  וְחַטֹּאתֶיךָ, לֹא אֶזְכֹּר.   הַזְכִּירֵנִי, נִשָּׁפְטָה יָחַד; סַפֵּר אַתָּה, לְמַעַן תִּצְדָּק.  אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן, חָטָא; וּמְלִיצֶיךָ, פָּשְׁעוּ בִי.  וַאֲחַלֵּל, שָׂרֵי קֹדֶשׁ; וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים.,,,,

וְעַתָּה שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ.   כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ:  אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.   וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם.   זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה.  
 כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת:  אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.   וּמִי-כָמוֹנִי יִקְרָא, וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי, מִשּׂוּמִי, עַם-עוֹלָם; וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה, יַגִּידוּ לָמוֹ.   אַל-תִּפְחֲדוּ, וְאַל-תִּרְהוּ--הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי, וְאַתֶּם עֵדָי; הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי, וְאֵין צוּר בַּל-יָדָעְתִּי.
יֹצְרֵי-פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ, וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל-יוֹעִילוּ; וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה, בַּל-יִרְאוּ וּבַל-יֵדְעוּ--לְמַעַן יֵבֹשׁוּ.  ....."
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר