פרשת
ואתחנן.- מַהִי "שַׁבַּת נַחֲמוּ" וְאֵמָתַי נְחַשֵּׁב חֲכָמִים ?
מאמר מאת אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה
ציורי תנ"ך/"אין עוד מלבדו"/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל ומתחנן לפני ה' לכניסתו לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/משה מחזק את יהושע לקראת תפקידו החדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"אם אתם משמרים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון"
[ילקוט שמעוני במדבר, פרק ח' ]
ציורי תנ"ך/ עונג שבת ושמירת מנוחה גם לבעלי החיים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את עם ישראל לא לשכוח את ה' והנסים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ איבוד עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שריפת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ באחרית הימים תבקש את אלוקים../ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/" וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".ציירה": אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה דורש מעם ישראל להכיר בחשיבות אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (C )
ציור להפטרה- [ישעיהו מ']
"על הר- גבוה עלי- לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל- תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" [ישעיהו מ,ט]
ציור להפטרה [ישעיהו מ']
ציורי תנ"ך/ "שבת נחמו"- הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
"כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה
וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר".
מתוך ההפטרה[ישעיהו מ', ג-ה]
ציור מתוך ההפטרה [ישעיהו מ]
"כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל"
ציור מתוך ההפטרה: [ישעיהו מ']
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה....."
פרשה זו פותחת עם תחנוני
משה לה' בתפילתו להיכנס לארץ ישראל ,למרות
הגזרה משמים שלא יכנס לארץ המובטחת כפי שנאמר:
"וָאֶתְחַנַּן,
אֶל יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.
אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ, אֶת גָּדְלְךָ,
וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה
נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא
שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב לָךְ—אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד,
בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ
הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה
בְעֵינֶיךָ: כִּי לֹא תַעֲבֹר, אֶת־ הַיַּרְדֵּן
הַזֶּה. וְצַו אֶת־ יְהוֹשֻׁעַ,
וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי הוּא
יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת־ הָאָרֶץ אֲשֶׁר
תִּרְאֶה" [דברים ג', כ"ג-.כ"ט]
בהמשך - אזהרה מפני
השכחה: הסכנה בשכחת התורה :"לא לשכוח את מעמד הר סיני. כנאמר: "רַק הישמר
לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פן ־תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ
עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם
לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". [להלן , ד, ט']
בהפטרה אנו קוראים את
דברי ישעיהו הנביא:
"נַחֲמוּ
נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ
אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל
חַטֹּאתֶיהָ. קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר,
פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ. כָּל־ גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל הַר וְגִבְעָה,
יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. ה וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר
יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר" [ישעיהו. מ', א'- ו']
השאלות
הן:
א] מדוע משה הרבה
להתחנן אל ה' למען כניסתו לארץ?
ב] כיצד השכחה מהווה
סכנה לעם ישראל?
ג] מהי בשורתו של ישעיהו לעם ישראל?"
תשובות.
משה מתחנן
לפני ה' להיכנס לארץ ישראל
"בעל הטורים" סובר: כי מהמילה: "וָאֶתְחַנַּן" בשלושת הפסוקים עד המילה: "וְהַלְּבָנֹן". ישנן
ארבעים תיבות, על פי זה נראה שמשה ביקש בתפילתו מה' שיזכור לו שעמד לפני ה' ארבעים
יום בהר סיני.
אבן עזרא טוען: כי עניין תחנוני משה מופיעים כאן בפרשה כדי לחבב את ארץ ישראל
על עם ישראל- ואם הארץ תהיה חביבה על עם ישראל – עם ישראל ישמור את המצוות וכך לא
יגלה ממנה.
חכמי המדרש שואלים מדוע משה מזכיר את
הזמן של התחנונים שלו לה'- כמו שכתוב: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל ־יְהוָה, בָּעֵת
הַהִוא, לֵאמֹר" [להלן ג', כ"ג] לאיזו
מטרה חשוב לציין את מועד התחנונים של משה לה'?
תשובתם: מתברר כי
עניין זה קשור לפרשה הקודמת: מלחמות בני ישראל במלכי עבר הירדן המזרחי [ב', כ"ו
ואילך] לאחר שמשה נלחם בהצלחה נגד סיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן והצליח לכבוש את ארצותיהם ,חשב- אולי "הותר
הנדר" והפעם תינתן לו האפשרות להמשיך להנהיג את עם ישראל בכיבוש ארצות גויים
שבמערב הירדן וזאת על פי הפתגם - העתיק
שאומר: "המתחיל במצווה אומרים לו
גמור" [ירושלמי, פסחים, י', ה' ועוד]
לכן משה כיוון את תפילתו דווקא לעת הזאת.
תשובה נוספת לשאלה הנ"ל ראיתי במקור נוסף: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל ־יְהוָה,
בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר"- על פי הסבר
זה: הכוונה לזמן מאוחר יותר ולא מיד לאחר שחטא-אז בזמן מי המריבה- שהרי בגלל מי
המריבה נגזר על משה שלא יכנס לארץ ישראל ומשה התחנן רק בעת ההיא ולא
מיד לאחר החטא,
משה רבינו בגלל שדחה
את תשובתו בחטא: "מי מריבה" כשהיכה על הסלע ולא דיבר אליו כפי שה' ציווה
אותו ,לכן נענש ומת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ ישראל.
המדרש [דברים רבה
י"א]: מתאר את הרהורי משה "ודבר
זה היה קל בעיניו של משה, מפני שאמר - ישראל חטאו חטאות גדולות וכמה פעמים ובקשתי
עליהם רחמים וקיבל הקב"ה ממני ואני שלא חטאתי מנעוריי - לא כל שכן?
כשאתפלל על עצמי
שיקבל ממני, וכיון שראה הקב"ה - שקל הדבר בעיניו ואינו עומד בתפילה, מיד קפץ
ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל.
מסתבר שמשה לא החשיב
את העוון לגדול ונורא כל כך וזלזל לכאורה בתשובה, לא ידע כביכול את חשיבות התשובה -
או את גודל העוון שהיה מוכרח מיד לעשות תשובה, אך צריך לדעת שהתשובה
היא זכות ומתנה וכאשר אין עושים תשובה מיד - יכולה היא לברוח שיש בה גדר: " אין
מספיקין בידו לעשות תשובה" כי מהותה
זכות ולא כל אחד זוכה. מכאן יש ללמוד: שאין לדחות דברים חשובים שניתן לעשותם , אפילו
שבעינינו נראה שזה לא דחוף לעשות כעת,
תעשה אותם ואל תדחה זאת לזמן מאוחר יותר.
כי אין לדעת מה צופן לנו העתיד,
הסבר יפה ראיתי :" הקב"ה בעצמו חנון ורחום ואנחנו נדרשים להדמות אליו: "מה
הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון
ורחום" [מסכת שבת קל"ג]
אנחנו מבקשים מה' שהוא חונן הדעת - שילמד
אותנו בינה ויחונן אותנו בחכמה בינה ודעת.
מכאן אנו
לומדים: אין לנו לסמוך על הזמן הרב שיש לנו כדי לעשות תשובה אדם מתפלל בתחנונים
ופונה אל הבורא שיטה לו חסד וירחם עליו. ייתן
לו חנינה כמו שאומר ישעיהו הנביא:" וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה, לַחֲנַנְכֶם, וְלָכֵן
יָרוּם, לְרַחֶמְכֶם" [ישעיהו ל', י"ח]:[מתוך
ספר "התמצית/ מאיר ינאי]
השכחה
מהווה סכנה לעם ישראל.
רש"י מסביר: אלוקים מזהיר את עם ישראל לא לשכוח את מעמד הר סיני - ואומר: אם לא תשכחו ותפעלו על פי צווי ה' –
אז תחשבו חכמים ונבונים ,אבל אם תעוותו אותם מתוך שכחה- תחשבו שוטים!
דעת מקרא מבאר: שה' הזהיר את עם ישראל בשתי לשונות:
א] "הישמר". ב] "פן".
כל זה: כי הנפש תלויה בשמירת המצוות וכך אמר שלמה המלך:
"שְׁמֹר
מִצְוֺתַי וֶחְיֵה" [משלי ז', ב ']ועוד
אומר שלמה המלך: "נִצְּרֶהָ,
כִּי־ הִיא חַיֶּיךָ".
[משלי ד', י"ג] הכוונה:
עליכם לא לשכוח את ראיית הקולות והלפידים במעמד הר סיני!
יש להעביר את עניין
קבלת התורה גם לילדים.
הרמב"ן מבאר: מצוות עשה שהאב חייב למסור לבנו: שנגלה ה' עלינו בהר סיני ונתן לנו
תורה ומצוות.
על כך אמר המשורר אסף
בתהלים:
"וַיָּקֶם
עֵדוּת, בְּיַעֲקֹב, וְתוֹרָה, שָׂם
בְּיִשְׂרָאֵל: - בכל צורה שהיא! אֲשֶׁר צִוָּה, אֶת ־אֲבוֹתֵינוּ-- לְהוֹדִיעָם, לִבְנֵיהֶם. לְמַעַן יֵדְעוּ,
דּוֹר אַחֲרוֹן--בָּנִים יִוָּלֵדוּ;
יָקֻמוּ, וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם" [תהלים ע"ח, ה'- ז'].
על היהודי לשמור את
נפשו פן ישכח את התורה והמצוות יסורו מליבו כל ימי חייו. את כל המראה האלוקי שראו במעמד הר
סיני. ותכלית הלימוד: שקבלת התורה במעמד
הר סיני-תגרום ליהודים - להיות בעלי יראת
ה'.
על כך אמר דוד המלך: "רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת
יְהוָה-- שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל־ עֹשֵׂיהֶם;
תְּהִלָּתוֹ, -
עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים
קי"א, י]
עם ישראל צריך לזכור
כי למרות ששמע קולות וראה ברקים בשמים,
אין לה' דמות ולא גוף. ישנו איסור על עם ישראל ליצור עבודה זרה בכל מיני צורות!
אין לעבוד לשמש לירח
והכוכבים שנוצרו להאיר לנו בעולם.- הכוונה שאם חלילה עם ישראל ישכח את מעמד הר
סיני – התוצאה עשויה להיות - עבודת
אלילים.
עוד אומר משה לעם
ישראל, כי אחרי שהם ראו את כל הנסים- את קול אלוקים מדבר מתוך האש עלינו לדעת "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת: כִּי יְהוָה
הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ.
[להלן ד', ל"ה] מי הוא אלוקים – הוא
היחיד בעולם - כדברי משה - לעם ישראל:
המשמעות היא: שהוא לא רק ברא את העולם- אלא כל יום
בורא מחדש את העולם ושולט עליו בכל פרט ופרט.
דברי
ישעיהו הנביא לעם ישראל:
"נַחֲמוּ
נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.
בדַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה
צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ: כִּי
לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ"[ישעיהו מ', א']
על פי דעת מקרא: הנביא ישעיהו פונה למנחמים בואו ונחמו את עמי כפליים- ומדוע ?כי הנה הגיע זמן הנחמה. ויתכן
גם לבאר: כי ה' פונה ישירות לעם ישראל ומודיע להם: אתם עמי ואני אלוקיכם –המנחם
אתכם. או בשעת הגאולה ממש ה' יאמר שנית לעם ישראל: אתם עמי ואני אלוקיכם. וכל זה
נאמר בלשון פיוט.
כל מי שיכול לפנות אל
ירושלים שהיא סמל של כנסת ישראל פנו אליה
כדי להסיח את דעתה מכל צערה ואבלה שהיא
שקועה בהם.
כמה מרוממים דברי
הנביא – מילות הנחמה היוצאות מפיו:
"קוֹל
אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ
הַשָּׂדֶה. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ,
כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם. יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר-
אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם. עַל הַר-גָּבֹהַּ
עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת
יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה
אֱלֹהֵיכֶם הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ;
הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.
כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ
יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל". אלוקים מדמה את עצמו לרועה נאמן עבור עם ישראל. [ישעיהו
מ', א-י"ב]
לסיכום, לאור האמור לעיל, משה מזהיר את עם ישראל- כי בזכות שישמרו על האמונה
באלוקים ולא ישכחו את כל מעמד הר
סיני לנצח. וילמדו את בניהם מהי התורה הקדושה-כולל הנסים שעשה ה' להם
במהלך ההיסטוריה- יקיימו את המצוות – רק אז יזכו –להיחשב חכמים –בעיני כל הסובבים אותם וליהנות מטוב בארץ המובטחת-הם ובניהם –וגם יזכו לאריכות ימים.
בהפטרה בא הנביא
ישעיהו ומודיע על הנחמה הכפולה שעוד תבוא על ירושלים בזמן הגאולה ,אך מזכיר לעם
ישראל כי הוא השולט היחידי על העולם וכמה
עוצמתיים דבריו:
"שְׂאוּ־ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי־ בָרָא אֵלֶּה,
הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻולָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים
וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" [ישעיהו מ', כ"ו]
