חג
הסוכות ושמחת תורה- השמחה והעצבות- הילכו יחדיו?
מאמר מאת: אהובה קליין:
יצירותיי למאמר:
ציורי תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חג האסיף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
:
ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל בחג הסוכות בבית המקדש /ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קישוט הסוכה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל וסוכת ענני הכבוד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה
ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יהודי מברך על ארבעת המינים/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"
/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קהלת ורכושו הרב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציור למגילת קהלת/ "כל הנחלים הולכים אל הים..... / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שמחת בית השואבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/שאיבת המים בשמחת בית השואבה/ציירה: אהובה קליין,[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי".
[תהלים קי"ט צ"ז
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה בחוצות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
עם ישראל ניצב בפתח חג הסוכות ובסופו שמיני עצרת - שמחת תורה!
זאת לאחר שעלינו בסולם הרוחני - כבר מתחילת חודש אלול
כאשר המלך בשדה בכבודו ובעצמו - בורא עולם המתין
לתשובותינו בבחינת- "....שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם .." [מלאכי ג' ז]
התקופה בה אנחנו
מצויים - אינה פשוטה כלל- אנחנו נתונים
במצב של מלחמה רב זירתית וכל הארץ כמרקחה , הכול החל דווקא בשמחת תורה בשנה שעברה - כשהאויבים מזרע עמלק –
הפתיעו אותנו לרעה ופרצו את גבולות הדרום
ועד היום ישנה התמודדות קשה
של מלחמת קיום, חיילים רבים
נפצעו ורבים נהרגו על קידוש ה' ,כולנו כואבים את ההתמודדות של משפחות החטופים את הסבל הנורא - של משפחות אחינו – גיבורי ישראל שאיבדו בנים שחרפו נפשם - בעד המולדת ונלחמו כאריות - ה' יקום דמם.
ראוי לציין כי חג סוכות נקרא בכמה שמות - אך בסידור
התפילה, הוא נקרא :"זמן שמחתנו" להלן מקורות
לשמחה בתורה:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים ט"ז, יד) וְהָיִיתָ
אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז, טו) וּשְׂמַחְתֶּם
לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כ"ג, מ']
נאמר:
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ,
וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ,
בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ,
וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר
בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹוג
לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל
תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ". [דברים ט"ז, י"ד- ט"ז]
על פי הפסוקים
הנ"ל - חג סוכות - הוא חג האסיף. לפי
שבתקופה זו האיכר אוסף את התבואה מהשדות – טרם יגיעו הגשמים. בוודאי חייב להודות
לה' על שמחה זו.
רש"ר
[רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: כל שלושת הרגלים: פסח, סוכות, ושבועות - נקראים:
"חג" על שם "חוג" [מעגל] הלאומי המתאסף לפני ה' במקדשו - אבל הדגש הוא
דווקא על חג הסוכות, כי בתקופה זו כאשר האיכר אוסף את התבואה, ושמח ביבולו
יש משהו מאחד את כל עם ישראל על ידי כוחה המאחד של התורה.
השאלות
הן:
א] השמחה והצער הילכו
יחדיו?
ב]
מהי נבואת יחזקאל באחרית הימים [הנקראת בשבת חול המועד?
ג] מה המסר בפרשת : "זאת
הברכה" הנקראת בשמחת תורה?
תשובות.
שמחה ולצידה צער - הילכו יחדיו?
כדי לענות על שאלה
זו נתבונן בספר הספרים: להלן דוגמאות לעצבות ושמחה יחדיו:
דוגמא א] פגישת יעקב ורחל לראשונה ליד הבאר בחרן:
"וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן,
אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר,
וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.
וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ". [בראשית כ"ט, י'- י"ב]
על פי רש"י :
שני פירושים על הבכי של יעקב:
א] יעקב בכה כשפגש את
רחל - כי ראה ברוח הקודש שלא תיקבר אתו.
ב] הצטער שבא בידיים
ריקות ולא הביא לה תכשיטים מכיוון שאליפז בן עשיו רדף אחריו - בציווי אביו על מנת להורגו,
אבל היות וגדל והתחנך בבית יצחק – לפתע
משך ידו ושאל מה יעשה לציווי אביו? ענה לו יעקב : שייקח ממנו מה שבידו - כי עני
נחשב למת.
בעל הטורים מפרש: את המילים: , "וַיָּגֶל
אֶת-הָאֶבֶן".
נאמר: "ויגל
כבודי" – מלשון - גיל ,שמחה - כמו שנאמר: לָכֵ֤ן ׀שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף ־
בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח": (תהלים
פרק ט"ז פסוק ט) כיוון שראה יעקב את
רחל שרתה עליו רוח הקודש - והרי ידוע שאין
רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה - כמו שנאמר בתהלים: "עוּרָה כְבוֹדִי
עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִינּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר" [תהלים נ"ז, ט']
דוגמא ב] יוסף בוכה
במצרים כשמבחין בבנימין:
"וַיִּשָּׂא
עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם
הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי; וַיֹּאמַר, אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי.
וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת;
וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה.
לא וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק—וַיֹּאמֶר..," [בראשית מ"ג, כ"ט- ל"ב]
בעל הטורים מפרש: שאל יוסף את בנימין כמה בנים יש לו ? ענה לו בנימין - כי לכל בניו קרא בשמות על צרותיו של
יוסף - מיד נכמרו רחמיו של יוסף עליו
ובירך אותו – וביקש לבכות - אך רחץ פניו והתאפק ואם בתחילה היה בצער הרי
בסופו בשמחה.
דוגמא ג]
"עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה; וְגִילוּ, בִּרְעָדָה.
נַשְּׁקוּ-בַר,
פֶּן - יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ --
כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ:
אַשְׁרֵי,
כָּל-חוֹסֵי בוֹ".[ תהלים
ב', י"א - י"ב]
ניתן לירא את ה'
ומנגד להיות מאושר – על ידי הביטחון
והאמונה באלוקים. יראה - ושמחה יחדיו. אומנם יראה
זו לא עצבות , אך זה מתח ואי שקט.
לכן בחג זה, אנחנו
מצווים להיות שמחים -וכדי להתגבר על העצבות עלינו להתחזק באמונה ולדעת שאין אדם
בשר ודם יכול תמיד להבין את דרכי ה' וחייבים להאמין שהכול לטובה - וכל אלה
הגיבורים שמתו על קידוש ה' - הם דרים בגן
עדן של מעלה - ולכן נתפלל שבקרוב תבוא
הגאולה ובע"ה אז נזכה לא רק למקדש השלישי אלא לתחיית המתים. אמן ואמן.
נבואת
הנביא יחזקאל:
להלן קטע מנבואת
יחזקאל הנביא[הפטרה בשבת חול המועד]
"וְהָיָה
בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי
יְהוִה: תַּעֲלֶה חֲמָתִי,
בְּאַפִּי. וּבְקִנְאָתִי
בְאֵשׁ-עֶבְרָתִי, דִּבַּרְתִּי:.... וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם
אֲדֹנָי יְהוִה: חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו
תִּהְיֶה. וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ,
בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית,
אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי,
וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה".
מלחמת גוג ומגוג תערך
שבע שנים - אך בסוף המלחמה עם ישראל
בע"ה ינצח את האויבים. אך טרם בוא הגאולה העם יעבור הרבה ייסורים.
איש אינו יודע מתי
תגיע בדיוק הגאולה - אך נכון לתקופתנו - ישנה השחתה עולמית העולם כולו במצב לא
יציב וסוער ואין תרופה למחלתו.
אך רפואה אחת קיימת
בעולם ואיש אינו מתייחס אליה! והיא התורה הקדושה היא המגינה על לומדיה וגם על כל
העולם, לכן חייבים להקפיד על ספר תורה כשר. והדבר היחידי שמסוגל לקרב את הגאולה-
היא השיבה אל התורה-הקדושה. כפי שאומר משה: "תּוֹרָה צִוָּה - לָנוּ,
מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב."
המסר בפרשת
:"וזאת הברכה":
בשמחת תורה אנו
קוראים את פרשת :"וזאת הברכה".
הפרשה פותחת בברכות -
וברכות הן תמיד משמחות- והן נאמרות מפי משה לפני מותו:
"וְזֹאת
הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ........
תּוֹרָה צִוָּה - לָנוּ, מֹשֶׁה:
מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף
רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, א'- ו']
הרמב"ן מבאר:-כי הברכות שבירך משה –
ברכתו מקוימת לכן הדגיש הכתוב כי משה: "אִישׁ הָאֱלֹהִים"!
ובצד הברכות, התורה
מתארת את מותו של משה ובכיים של ישראל: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה
עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי יְהוָה.
וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר;
וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת- קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה
וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה
בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם" [להלן
,ל"ד, ה- ח'] גם בפרשה זו קיים ניגוד,
בתחילת הפרשה - ברכות משמחות - לשבטי
ישראל. אך בסוף מותו וקבורתו של משה בגיל מאה ועשרים שנה – מותו עצוב - ובני ישראל
מתאבלים עליו במדבר..
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי העצבות והשמחה יכולים לדור יחדיו במלחמת
גוג ומגוג יהיו ייסורים רבים לעם ,אך בסוף נאמר ה' ישיב את כל היהודים מהגלות לארץ:
"וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם,
מִן - הַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה". [יחזקאל ל"ט, כ"ב]
[יחזקאל ל"ט, כ"ב]
