פרשת
תרומה: המשכן והשכינה-הילכו יחדיו?
מאמר
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "וייקחו לי תרומה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/"ועשו לי מקדש../ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אמני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עבדי מלך צור ושלמה המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך וברקע עבדיו נושאים אבני גזית לבניין הבית.
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך /שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך והחוצבים בהר/ ציירה: אהובה קליין (c)
נמצאים אנו בתקופה מיוחדת שבה אומות העולם
מתגרות זו בזו והאויבים מרימים ראש ומאיימים על קיום עם ישראל.
אך מנגד- עלינו להתייחס לדברי חז"ל" "משנכנס אדר מרבין בשמחה"
זוהי תכונה
שטבועה בזמנו של חודש אדר, על פי דברי מגילת אסתר
לומדים
אנו כי חודש אדר-הוא:
" הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן
לְשִׂמְחָה”.כל הגזרות להשמיד ,חלילה את היהודים בשושן הבירה-
נהפכו – לנסים גלויים –שמחה ואורה.
ידוע
כי לעומת חודש אדר -:”משנכנס אב ממעטין בשמחה” בעקבות דברי המשנה אומרת הגמרא:
”אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה –
כך משנכנס אדר מרבין בשמחה”!
ובפרשת תרומה ישנו ציווי לעם ישראל
להביא תרומה כפי שנאמר:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה:
מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ
אֶת־תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה,
אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב
וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת...."[שמות כ"ה, א'- ד']
ובהמשך התורה
מתארת את מטרת התרומה:
"וְעָשׂוּ
לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"[להלן: כ"ה, ח']
השאלות הן:
א] עבור מה נועדה התרומה שעם ישראל מצווים
להביא?
ב] מה הקשר בין השכינה- לשמחה?
תשובות:
מטרת הבאת התרומה:
שואלים
חז"ל בילק"ש:"מי שנאמר בו
לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואמר הן לה' אלוקיך השמים וכו"
הוא
צריך לבשר ודם?" [האם ה' צריך תרומות של בני אדם?]
רש"י מבאר: "וייקחו לי תרומה"
המטרה-"לי"- לשמי = לשם ה'.
לפי
מדרש תנא דרבי אליהו:
בזמן מעמד הר סיני כאשר עם ישראל קבלו את התורה ואמרו פה אחד : "נעשה
ונשמע" מייד אמר הקב"ה: "וייקחו לי תרומה",
האדמו"ר רבי אורי מקאנייניץ' מסביר :
כי ישנו מנהג מקובל אצל עם ישראל לנדור ולנדב-
בעת העלייה לתורה- לבית- הכנסת ולענייני צדקה אחרים –וכך יוצא שהיהודי עוסק בקיום מצוות הקריאה בתורה ותפילה בציבור
יחד עם מצוות שיש בהם משום חסרון כיס, הנדבה שהיהודי תורם - היא זכר למעמד מתן
התורה,
המלבי"ם
מפרש:
אילו היה כתוב: "ויתנו לי תרומה" היו חושבים כולם כי מוטלת על כל יחיד
לנדב למלאכת המשכן ,אך רצון הבורא היה : שהמשכן יוקם אך ורק מתרומות שנידבו
מתוך רצון טוב ואמתי ולא מתוך כפייה – בני ישראל הצטוו למנות גבאים כדי שייקחו
"תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה, ב]
חז"ל
מפרשים:"לי"
בגימטרייה = ארבעים- רמז לדברי חכמים בהפרשת תרומה: "עין יפה- אחד
מארבעים"[תרומות ד, ג] והכוונה -לאדם נדיב לב המפריש בעין יפה מיבול שדהו - אחד מארבעים- [שניים וחצי אחוזים]
כתרומה לכוהן.
ה"נתיבות
שלום" מסביר: על פי דברי
חז"ל [ תנחומא- בחוקותיי]
נתאווה הקב"ה לו דירה בתחתונים- וכיצד תתכן מציאות כזאת שישכון
למטה- מטעם זה הוריד הקב"ה לעולם הזה: הארות מהעולמות העליונים וכך על ידי זה
נהיה לו משכן הראוי לו ומבואר שכל הפרטים ופרטי הפרטים הם- של תיאור המשכן
שהתורה כה מאריכה בהם- יש בהם רזים, דרזין –היינו- מסודות הבריאה שהוריד
הקב"ה לעולם הזה- אורות מכבשונו של עולם,
והדבר הפלאי
התבטא באומן בצלאל בן אורי- שהיה יודע
לצרף אותיות שנבראו באמצעות שמים וארץ - והתורה האריכה רבות בהקמת המשכן- מהטעם
ללמדנו: שטמונים כוונות עליונות בכל פרט
של המשכן ובכל אות שנאמרה כאן. פרשיות אלה העוסקות בתיאור כל המשכן וחלקיו ופרטיו
השונים- מהווים את עיקר התורה כי בהם התקיים
רצון ה' – לפי שהתאווה לדירה למטה
בעולמנו היא: כי התכלית הזאת יכולה להתקיים רק על ידי המשכן.
מובא במדרש רבה על פרשתנו: "אמר הקב"ה לישראל- מכרתי לכם תורתי- כביכול
נמכרתני עימה" כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם התורה- לפרוש ממנה איני
יכול לומר לכם: אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים ועושים בית אחד- עשו לי שאדור בתוכו שנאמר: ועשו לי
מקדש"
הקשר בן
השכינה לשמחה.
נאמר בהמשך: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ;
וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"[להלן:
כ"ה, ח']
וכאן נשאלת השאלה:
מדוע לא נאמר על המשכן:
וְשָׁכַנְתִּי בתוכו?
מכאן שאלוקים שואף לשכון בתוך כל עם ישראל שהם
בניו
לפי שנאמר: "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹוהֵיכֶם" [דברים י"ד, א']
אם כן כיצד ניתן ליישם בפועל את הדבר?
נאמר:בגמרא (שבת דף ל עמוד ב) שאין שכינה
שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא ,מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר: ועתה קחו לי מנגן והיה
כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'."
[מלכים
ב', ג', ט"ו]
הרמב"ם כתב: (הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה
ד) "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו ,אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים
וטובי לב ומתבודדין, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך
שמחה, לפיכך בני הנביאים -לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור והם מבקשים הנבואה וכו'.
כדי להיות בשמחה:
האדם חייב לחיות בקדושה ולהתחבר לבורא עולם באמצעות עשיית המצוות שמצווה
עליהם .
על ידי שהאדם מקיים
את רצון ה' – הוא נעשה קדוש כמו שנאמר:
"דַּבֵּר
אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי
קָדוֹשׁ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם".[ויקרא י"ט, ב]
היהודי חייב להיות בקשר עם אלוקים על ידי תפילה
ולהתנהג בקדושה -לברך על כל דבר ותמיד להודות לה'.
נאמר:"וַעֲזַרְיָהוּ, בֶּן-עוֹדֵד,
הָיְתָה עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים. וַיֵּצֵא, לִפְנֵי אָסָא, וַיֹּאמֶר לוֹ,
שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל-יְהוּדָה וּבִנְיָמִן:
יְהוָה עִמָּכֶם, בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ,
וְאִם- תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם, וְאִם-תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם".[דברי הימים-ב', פרק: ט"ו, א'-ב']
אין להקשיב לאמצעי התקשורת המפיצים- לשון הרע-
או דברי מחלוקת בעם, אין להתבונן בפני רשע -על פי חז"ל התבוננות כזאת גורמת
לטומאה באדם המתבונן.
אדם משול לעץ השדה
הוא נטוע בארץ ,אך ראשו כלפי שמים בדומה לסולם המוצב ארצה שרגליו מחוברים לאדמה ואדם העולה
על שלבי הסולם מעלה ככל שהוא קשור
לרוחניות- הוא קרוב לשמים, היינו לאלוקים. וככל שהוא קרוב לאדמה הוא מתחבר יותר
לגשמיות ומתנתק בקשר עם הקב"ה..
מסופר על הרמב"ם ז"ל: םפעםן באו אליו אנשים,
והתריסו לפניו קושיות שונות ובקשו ממנו הוכחות שיש תחיית המתים.
הרמב"ם ענה להם:
מאחר ואתם אוכלים שקצים ורמסים לא תוכלו להבין ושום הסבר לא יועיל לכם!
וכשם שאדם חייב
להקפיד על ניקיון גופו ובגדיו- כך חייב לשמור על טוהר מידותיו ולהרבות במעשים
טובים לא רק כלפי ה' ,אלא גם כלפי הזולת.
ובאמצעות מעשיו
הטובים והחיבור לאמונה בה' ובתורה הקדושה יזכה
לשמחה גדולה ובאופן זה השכינה תשרה בו.
ויפים וחשובים דברי
הנביא ישעיהו:
"כִּי־ בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם
רִנָּה, וְכָל־ עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ־ כָף". [ישעיהו נ"ה, י"ב]
