יום שלישי, 23 במרץ 2021

פרשת צו- שבת הגדול- מהי הבשורה הגדולה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו - שבת הגדול - מהי הבשורה הגדולה?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ,...." [ויקרא  ו, א-ד]

השבת סמוך לחג הפסח נקרא את הפטרת שבת הגדול מתוך:

 ספר מלאכי ג'

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c



ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין  (Cׁ)


ציורי תנ"ך/אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)



"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)



השאלות הן:

א] מה המיוחד בקורבן עולה?

ב] על מה חייב הכהן להקפיד בלבושו?

ג] הקשר בין ההפטרה במלאכי לבין פרשת צו והבשורה הגדולה?

תשובות.

קורבן עולה ומשמעותו.

נאמר: "זאת תּוֹרַת הָעֹלָה"-

"נתיבות  שלום" מסביר: קורבן עולה תפקידו לכפר על הרהור הלב ואילו קורבן חטאת בא על עבירות שנעשו בפועל.

נמצא שקורבן על מחשבה - קשה יותר מאשר  קורבן שבא לכפר על מעשה, כי על ידי הרהור הלב- בא האדם  לידי עבירה ממש בפועל !

על פי ויקרא רבה [ז.ג] נאמר: "אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם [בדיני קורבן עולה] מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים אותם" הכוונה: שבזמן שאין בית המקדש קיים בפועל לימוד תורת הקורבנות - נעשה במקום הקרבת הקורבנות.  

רבי יהונתן אייבשיץ אומר בדרך החידוד: בדין אמרו חז"ל: שכל הלומד  הלכות קורבנות - נחשב לו כאילו הקריב קורבן - לפי שחז"ל הורו לנו:  שהקורבנות מכפרים על חטאי האדם - מהטעם: שהרי המקריב קורבן חושף עצמו בתור חוטא לעיני הרבים והדבר מביא אותו לחוש רגשי בושה וצער - על חטאיו מהעבר, אך מתוך כך הוא יבוא לידי הרהורי תשובה.

אולם , בזמננו – לימוד התורה – במצב מסוים כרוך בעונותינו הרבים בבושה - יש והבריות בזים ליהודי שמקדיש את כל כולו ללימוד התורה – הוא נחשב כ"בטלן" בעיניהם.

היות ואינו עוסק , מלבד הלימוד, במלאכה מסוימת לפרנסתו -  ראוי שגם לימוד תורה יביא לכפרת עוונות.

במדרש תנחומא [צו. א] נאמר: על המילים: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" : הרי דוד המלך אומר: "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה;    וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ.   נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר-לֵבָב": [תהלים כ"ד, ג-ד]

מכאן, שכוונת תורת העולה - היא:  רצון להתעלות ולהתנער מהעולם הזה- לעלות להר ה' במקום קודשו .

פירוש נוסף: למה נקרא קורבן זה בשם: "קורבן עולה" ? התשובה  לכך היא: שקורבן זה  הוא עליון מכל הקורבנות - כי בעוד שביתר הקורבנות - מי שהיה מביא קורבן  חטאת  - הכהן היה  לוקח וכך יתר הקורבנות: מנחה , שלמים נועדו לבעליהן. האשם- לכהן ,אבל קורבן  עולה אף אחד אינו טועם  ממנה. אלא הוא עולה לקב"ה - שהוא עליון ,לכן זוהי המשמעות  של השם: "עולה" היות והקורבן עולה היישר לבורא עולם ואיש אינו נהנה ממנה שום הנאה.

הדרך לעלות  בהר ה' - יש בה שני יסודות:

א] על ידי כוח התורה -  כדברי חז"ל [מסכת חגיגה כ"ז] אין אש גיהינום שולטת  בתלמידי חכמים כי - כל גופם אש - מרוב שעסוקים בהתלהבות בלימוד התורה.

ב]  היסוד השני מתבטא במילים: "אש תוקד על המזבח במשך כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" - במשך כל הלילה עד הבוקר והנמשל- שהיהודי זובח את יצרו ואש המזבח תוקד בו ,על ידי כך מצליח כיהודי- לעלות בהר ה'

לבושו של הכהן.

חז"ל סוברים: [ מסכת יומא כ"ג, ע"ב] מדובר על הכותונת של הכהן, היא חייבת להתאים למידת גופו - לא ארוכה מידי ולא קצרה מידי - כלומר הכותונת צריכה להיות כמידת גופו!

ה"כלי יקר" סבור: כי להוראה זו שני היבטים:

א] בדרך כלל, אדם המתגאה - לובש בגד ארוך ממידת גופו, - במטרה להתהדר בפני  הבריות. לכן התורה מזהירה את הכוהנים שיקפידו ללבוש את בגדיהם כמידת הגוף ועל ידי כך לא יכשלו במידת הגאווה.

ב] כאשר הכהן עסוק בעבודת הוצאת הדשן- הנוצר משרפת הקורבנות- מלאכה זו עלולה ללכלך את בגדי הכהונה -  היות וכך, קיים החשש שהכהן ילבש בגד קצר כדי שלא יתלכלך מהדשן, או עלול ללבוש בגד מיוחד מתחת לכותונת, משום כך מזהירה התורה שכותנתו של הכהן תתאים למידת גופו בלבד. ושלא יהיה בגד חוצץ בין הכותונת לגופו של הכהן.

 

הקשר  בין דברי מלאכי לפרשה:

בספר מלאכי אנו מוצאים ניסוח נבואות כדיאלוג - בין עם ישראל לבין  אלוקים מידי פעם  בפעם  העם פונה בשאלות אל ה' וה' עונה לשאלותיו. בעוד שבפרשה ישנו הסבר מפורט על הקורבנות, תפקידיהם של הכוהנים  והמטרה היא: לקיים את התורה ככתבה ולשונה ,הרי בהפטרה, הנביא מלאכי קורא: "...שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם," כאן הוא מאשים את עם ישראל שלא הלכו בדרך הישרה, אך כעת ניתנת להם הזדמנות - לתיקון ותשובה: ברגע שעם ישראל ישוב אל הדרך הישרה  גם ה' ישוב אליהם- כפי שהנביא מציין: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" ,אך העם אינו מבין כיצד לשוב לדרך הטובה.

הפער הזה מתבטא בנושא המעשרות ,עם ישראל אינם מביאים מעשרות ובכך הם ,כביכול, אינם מאפשרים שיתנהל קשר הדוק בין ה' אליהם והקשר  נהפך להיות פגום.

על מנת לשנות את המצב הקיים - ה' מצווה אותם להביא את המעשרות ובזה יבחנו את ה' ויראו שהמצב משתנה לטובתם- צפויה להם ברכה רבה מהשמיים:

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי"

הנביא מצווה לזכור את תורת משה:  "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים".  על מנת שהאהבה בין ה' לעם ישראל תתקיים, עם ישראל מצווה לקיים את התורה כפי שהתחייב לקבלה במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד.

הנביא מסביר בשם ה' - שאופי היחסים בין אלוקים לעם ישראל הוא אינו  חד סטרי,זוהי אהבה כעין זוגיות ,לכן עם ישראל כדי שיזכה בברכות מאת: ה' ,עליו לקיים את המצוות ככתבם ולשונם .

בשבת הגדול  אנו קוראים את העתיד הגדול של סיפור האהבה בין ה' לבניו- ההתחדשות הגדולה- בואו של אליהו הנביא .

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא..... [מלאכי ג, כ"ג-כ"ד] ובפסח אנו קוראים גם את הגרסה האחרת  של סיפור האהבה שבין ה' לעמו - זו הגרסה  האלגורית  של שיר השירים.

מיהו אליהו הנביא?

מיהו אליהו הנביא, שהכול מצפים לו, האם הוא אדם בשר ודם ,או מלאך?

לראשונה אנו פוגשים את אליהו הנביא בספר מלכים-א,[י"ז]  אין הכתוב מספר לנו  מי היו הוריו? היכן נולד? אלא הוא מופיע במפתיע: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלוקי ישראל אשר- עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"

לפי פסוק זה -מסתבר שאליהו היה  מעיר ששמה  תושב - בנחלת נפתלי ומשם עבר לארץ גלעד  ולכן נקרא גם גלעדי.

כאן הוא פוגש את אחאב מלך ישראל - העוסק בעבודה זרה  ולועג  לתורת משה באומרו: כי בכתובים נאמר: אם עם ישראל יעסוק בעבודה  זרה - ייענש:". .ועצר  את השמים ולא יהיה מטר  והאדמה לא תיתן את יבולה.."[דברים י"א, י"ז]

ואילו הוא למרות עיסוקיו בפולחן עבודת הכוכבים - אינו רואה כי עונש זה מתקיים.

אליהו הנביא מודיע לו: כי בקרוב אכן תגיע הבצורת והדבר אכן יצא לפועל.

בנוגע לזהותו של הנביא ישנן דעות שונות:

"הכלי יקר" אומר: כי אליהו הנביא היה למעשה  אחד  מהמלאכים המקטרגים על בריאת האדם.

לכן הקב"ה הוריד אותו למטה , בלבוש גשמי בדומה למלאכים שבאו לבקר את אברהם אבינו והיו נראים כאוכלים מהכיבוד שאברהם הגיש להם - כך היה אליהו ולבסוף עלה חזרה לשמים.

גם החיד"א אומר: כי אליהו היה מלאך ,אך בניגוד  לפירוש הראשון, הוא טוען כי אליהו היה בעד יצירת האדם ואחר כך שלח אותו ה' לארץ שייוולד מבני האדם.

מעניין, כי רבותינו סברו שהוא אדם בשר ודם, אלא שנחלקו הדעות מאיזה שבט היה, יש אומרים  כי מוצאו משבט גד ויש אומרים: כי משבט בנימין ויש

הסוברים כי אליהו הוא -פנחס משבט לוי.

אלו ואלו  דברי אלוקים חיים. שהרי שבעים פנים לתורה.

בכל אופן, לפי המתואר בתנ"ך אין אליהו הנביא מת כאחד האדם, אלא עלה בסערה השמימה כפי שהכתוב מציין: "ויהי  המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש וייפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק אבי, אבי רכב ישראל ופרשיו.." [מלכים-ב, ב, י"א-י"ב]

חז"ל מתארים את זמן ביאת המשיח שאליהו הנביא יבוא לפני בוא המשיח ויכריז על בואו ומסתמכים על הפסוק:

"הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא: והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.."

לסיכום, הקשר בין  פרשת צו להפטרה –בעוד שבפרשת צו מפורטים כל סוגי  הקורבנות וגם המצוות שיש בהם עניין של חסרון כיס - הרי בהפטרה, הנביא מלאכי טוען: שעם ישראל התרחק מקיום המצוות , בעיקר חטאו ישראל באי נתינת מעשרות לכוהנים. גם הלוויים הכוהנים וישראל חטאו בחטאים ולא הבינו מה אלוקים דורש מהם? משום כך  קשר האהבה בין ה' לעמו נפגע.  אך ברגע שעם ישראל ייטיב את דרכו יזכה לגאולה  במהרה.

הבה נייחל לבשורה הגדולה: שעוד השנה תתקיים נבואת הנחמה ונזכה לבואו של אליהו הנביא אשר יעורר את עם ישראל לתשובה כדברי מלאכי שבמילותיו ישנו מסר חשוב לעם: גדולה תשובה שיש בכוחה להפוך חרם לרחמים   דוגמת הכתוב: "בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" [דברים ד, ל- ל"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שובו של אליהו הנביא/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 שובו של אליהו הנביא.

מאת: אהובה קליין. ©

ליל הסדר יחדיו מסובים

בהגדה  שואלים ודורשים

זיכרונות ניסים מעלים

מתוך  באר מים חיים.

 

אווירת רוממות ושמחה

מתמזגים בשירה וזימרה

השכינה  איתם חוגגת 

ואת באי הבית מברכת.

 

לפתע  רוח עזה נושבת

מנענעת בחוזקה הדלת

מרעידה עצים , מזמרת

בשורה גדולה מבשרת.

 

הדלת נפתחת  פתאום

החוגגים חשים חום

יוצאים החוצה בריצה

לחזות בזו הפליאה :

 

ברקיע  עננים מחוללים

אליהו הנביא מלווים

הנה מופיעה הגאולה

חיש מתגשמת הנבואה!

 הערה: השיר בהשראת דברי הנביא מלאכי.[בשבת הגדול]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 17 במרץ 2021

פרשת ויקרא- הקשר לחג הפסח- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויקרא - הקשר לחג הפסח - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ שער לחג הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)




 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו היא הראשונה בחומש ויקרא .

חומש ויקרא הוא השלישי מבין חמישה חומשי  התורה והוא נקרא גם בשם: תורת כוהנים - והטעם לכך - על פי דברי חז"ל:  היות ועוסק בתורת הקורבנות ובענייני כהונה .

הפרשה פותחת במילים: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה-..." [ויקרא א, א-ב]

פרשה זו נקראת השנה בחודש ניסן.

השאלות הן:

א] נאמר: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה";  מה משמעות קריאה זו?

ב] מה הקשר בין הפרשה לחג הפסח?

תשובות.

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה";  

מובא במדרש : כי ישנו קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה]  כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה  באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי  בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?

התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם וזאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את  תורת אלוקים לעם ישראל.

רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.

כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ,

 יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]

ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה- אינו ה', אלא הקול, וכאילו כתוב: "ויקרא קול אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל  הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']

עוד דוגמא: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']

"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה-..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת  אבות:

"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב] הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"

הסבירו הפרשנים: שהעבודה היא עבודת הקורבנות - שהיא אחת מבין שלושת העמודים שכל העולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה.

למדנו שכל בניינו של העולם אחר המבול התחיל בקורבנו של נח, כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה" [בראשית ח', כ"א]

התורה העמידה את עבודת הקורבנות בדרגת קדש קדשים. כי עיקר העבודה בבית המקדש - הייתה עבודת הקורבנות. תפקיד הקורבנות היה לכפר על עוונות עם ישראל.

למה הכתוב מדגיש: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה"- להורות: שעיקר הקורבן הוא- מִכֶּם ! מעצמותיכם - שתקריבו כאילו מעצמותכם לה' ואיך הדבר יעשה בפועל? על ידי שתקריבו את קורבנכם מן הבהמה מן הצאן- קורבנכם- "וזה תכלית הקורבן שיהודי יביא  את עצמו למדרגה זו  שימסור את נפשו לה' ויקיים- "אדם כי יקריב  מִכֶּם  קורבן לה', להקריב את עצמו לה' על  ידי שהוא בטל ומבוטל ומוסר נפשו לה"  בנכונותו לכך שכל הנעשה בקרבן יעשה בו..."

בהמשך מביא ,נתיבות שלום" את דברי רבינו יונה האומר:

עבודת הקורבנות היא עילאית - שהמקריב יתבונן בשחיטת הקורבן אשר לפניו- כאילו שחט את עצמו שיהיה גלוי וידוע לפניו - שאם היה רצון ה' היה עושה זאת בעצמו וכך זה בכל המצוות ,ולכן המקריב קורבן בין אם מדובר בקורבן נדבה, או קורבן חטאת ,הוא מקריב את נפשו והכהן היה נחשב למלאך המשרת עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על המזבח.

הקשר לחג הפסח.

נאמר: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה...."; הקורא פסוק זה מבחין מיד באות אלף הקטנה במילה: "ויקרא", מעניין מהי המשמעות המיוחדת לכך?

לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים שמלמדי תינוקות פותחים בלימוד  תורה ,דווקא, בחומש ויקרא ולא בחומש  בראשית- כדברי האמורא  ר' אשי:

"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ויקרא] ואין מתחילין  בבראשית"? אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים [שלא חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"

לעניות דעתי: אם כבר עוסקים אנו בנושא הטהרה- נזכרים אנו בחג הפסח  לקראתו  אנו מתכוננים - מנקים את הבית ומטהרים עצמינו  הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. עלינו להתחזק במידות  טובות- ובמצוות בין איש לרעהו ומצוות בין אדם למקום ולהשיל מעלינו את החטאים בדומה לחמץ - בל יראה ובל ימצא בחג הפסח.

רבינו בחיי מבאר: כי מתוך שה' קורא למשה - מתבררים שלושה  יסודות- שהם שורשי התורה ופינת האמונה, ואלו הם: חידוש העולם, עניין מתן תורה לישראל ועניין תחיית המתים.

ושלושה עניינים אלה – הראשון - בראשית הזמן.

השני - אמצע הזמן – השלישי - סוף הזמן. שלושת היסודות קשורים זה בזה  היות ונבואתו של הנביא - מעידה  באופן ברור על ההשגחה וההשגחה היא- מופת על חידוש העולם וכיון שהעולם  מחודש וההשגחה שולטת בו - ראוי שתינתן בו תורה שבה יזכו היהודים לתחיית המתים שהוא סוף התענוג  ותכלית  השכר בתכלית הזמן ובכל שלושת עניינים אלה- אנו מוצאים-

לשון קריאה! ואת מתן התורה הזכיר הנביא ישעיהו:

"שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי:  אֲנִי-הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן".

[ישעיהו  מ"ח, י"ב]- מופעים בדברי הנביא: שלוש הוויות- הווה, היה, ויהיה.

 

לעניות דעתי:  קריאה זו מופנית לכל יהודי בכל זמן ובוודאי גם בחודש ניסן-

אנו  נקראים לצאת מחיי השגרה להתמסר בכל ליבנו להתכונן לחג החירות

כפי שהתורה מצווה עלינו.

רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ  בספרו: "עוללות אפרים"  אומר  על המילים:

"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן": בלשון הקודש אנו מוצאים ארבעה שמות לייצור אנוש: איש, אנוש, גבר ואדם. –שלושת השמות הראשונים- ניתן להגיד גם בלשון רבים- אישים, אנשים, גברים- אך מנגד את השם: "אדם"- לא ניתן להגיד בלשון רבים! המשמעות היא: כאשר כולם יהיו מאוחדים וירגישו כאדם אחד יחשב קורבן היחיד כאילו כולם הקריבו קורבן לה'.

נושא האחדות מופיע באופן בולט בחג הפסח- כאשר כל היהודים מתכוננים לחג- וגם בערב החג מתאחדים בליל הסדר  בבחינת-"   הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין "- מתוך "מַה נִּשְּׁתַּנָה"

בנוגע לקורבנות המוזכרים בפרשה- כשם שמקריב הקורבן- מרגיש כאילו הוא עצמו היה ראוי להיות הקורבן, כך אנו בליל הסדר מזכירים את הנסים שחולל ה' לנו במצרים- כאילו היינו  גם אנחנו שם- וכעת יצאנו לחירות ומספרים בשבחו של אלוקים על כל הנסים.

לעניין הקורבנות-  ראיתי הסבר באחת מהגדות פסח: כי בזמן שבית המקדש היה קיים- היה קורבן הפסח נשחט אחרי תמיד של בן הערביים- ולכן תפילת המנחה באה במקום התמיד בין הערביים,  משום כך היהודי יתפלל מנחה בעוד היום גדול על שם הכתוב: "...וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" [הושע, י"ד, ג].

ואחר תפילת מנחה יעסוק בהלכות הקרבת קורבן הפסח - בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. אחר כך המנהג להתחיל  לקרוא את הקטע מפרשת בא:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת...."

[שמות י"ב]

 

לסיכום, לאור האמור לעיל-  מגיעים אנו למסקנה: כי כשם שה' היה קורא למשה מבין הכרובים - כך אנו נקראים לקיים את צווי ה' גם לקראת חג הפסח - המציין את נס יציאת מצרים ולמרות שאת יציאת מצרים אנו מזכירים בכל יום בתפילותינו, מכל מקום - בליל הסדר אנו  מקיימים מצווה זו - כאילו אנחנו עצמנו היינו במצרים  ועברנו על בשרנו את כל העבדות הקשה . זוהי מצוות עשה מן התורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו בצאתם ממצרים - ועיקר המצווה לספר לבניו בדרך שאלה ותשובה.

כשם שהקורבנות שהוקרבו בבית המקדש היו בבחינת קודש הקודשים- כך גם אנו יושבים בקדושה מרוממת ומסובין כולנו באחדות מלאה סביב השולחן.

יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ונשוב לקיים את עבודת הקודש במקדש. כפי שאנו קוראים בהגדת פסח:

 

"לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר