‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת כי תישא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת כי תישא. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 5 במרץ 2026

פרשת כי תישא- עליות ומורדות בפרשה - הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא-עליות ומורדות בפרשה-הכיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



  ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

   ציירה: אהובה קליין (c)


                            ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)





                                   ציורי תנ"ך/ חכמות הלב ותרומתן/ ציירה: אהובה קליין (c)


                 ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)


           ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)








                   ציורי תנ"ך/ציווי ה' -
                  למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים/אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                                                    

           ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 



         
       
        
            ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

               
 
             ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)

         
 

 

(c )   ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין 

 


        ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]



                    ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



             ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)


                                  ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין(c)





     ציורי תנ"ך/ נבואת הנחמה של יחזקאל הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו בולטת באריכותה היא כוללת 139 פסוקים . הקורא את הפרשה - עשוי להבחין  שיש בה נושאים מאד נעלים ונשגבים ,אך יש בה  גם  עגמת נפש - המתבררת בהמשך - ירידה  לצורך עליה!

ניתן ,לעניות דעתי, להמשיל פרשה זו - לתקופתנו העכשווית הכוללת ימים קשים וסוערים - מלחמה קשה, מחלוקות בתוך העם   בדומה להתרחשויות בתוך מגילת אסתר - שקראנו  בפורים .

הכוונה לדברי המן למלך אחשוורוש: "וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל עָ֗ם וְאֶת דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין שֹׁווֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם:"

 [מגילת אסתר ,ג', ח']

מעניין לחוש  את תעתועי מזג האוויר בזמן זה – ימים חמים ויש גם ימים  קרים .  בערבוביה  שאינם אופייניים לתקופת החורף - כי השמים והארץ משקפים  - את הלך הרוח של העם שלנו בארץ ישראל- כנאמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי־ פִי".[דברים ל"ב, א']

בפרשה זו מתגלים לעיננו אומני המשכן הייחודיים שנבחרו לעשיית כלי המשכן כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" [שמות  ל"א, א' –ז']

מנגד  ישנה ירידה רוחנית פתאומית, עם ישראל חוטא  במעשה העגל

אך הפרשה מסתיימת עם מסר  חיובי ועוצמתי לעם ישראל - עם רדת משה בשנית מהר סיני  עם הלוחות השניים שפיסל בעצמו.

השאלות הן:

א] מי היו אומני המשכן המוכשרים- מדוע  נבחרו?

ב] מדוע עם ישראל חטאו בחטא העגל?

ג] מה המסר בעת ירידת משה  עם הלוחות בשנית?

תשובות.

אומני המשכן - הסיבה להיבחרם.

לפי: שמות רבה: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה שנחשב לשבט חשוב בקרב השבטים ואילו אהליאב נבחר מתוך שבט דן שהוא ירוד בקרב השבטים - במטרה ללמדנו: שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי שהרי כולם שווים בעיני אלוקים.
לדעת רבנו סעדיה גאון: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה, לפי שיעקב המשילו ל"גור אריה":"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"[בראשית  מ"ט, ט']
צרף אליו את אהליאב לפי שהיה משבט דן ומשה המשילו ל"גור אריה" כפי שכתוב: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן הַבָּשָׁן".

[דברים  ל"ג, כ"ב]

רבי אברהם בן יעקב סבע בפירוש הנקרא :"צרור המור" טוען :אכן שניהם כונו בשם:" גור- אריה " ומעניין כי בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך שהיה שייך לשבט יהודה ועל ידי חירם שאמו האלמנה השתייכה לשבט דן - כפי שמסופר [דברי הימים, ב, ב, י"ג]
בצלאל היה בעל רוח חוכמה, תבונה ויודע את כל סוגי האומנות וזה דבר נדיר- כי בדרך כלל כל אומן יודע את סוג אומנותו הספציפי, או כמה תחומים בודדים, אך בצלאל ידע את מלאכת האומנים בכל סוגי החומרים:  זהב, כסף, נחושת, אומנות האבן, שיבוץ אבנים יקרות וכו'.
בצלאל היה מלא רוח אלוקים, הצטיין בחוכמה - - הכוונה למה שאדם שומע מאחרים ולומד,
תבונה - מבין דבר מתוך דברים שלמד ועוד מוסיף עליהם משלו,
בעל דעת - שהיא דרגה גבוהה יותר מתבונה כי זוהי רוח הקודש, היה יודע לחשוב מחשבות - כלומר- היה בקי ב"מעשה חושב" כפי שהדבר מוזכר במלאכת המשכן - לפי פירוש רש"י
הרמב"ן מפרש: כי עם ישראל היו בקיאים בעבודת חומר ולבנים אך, לא היה להם ידע באומנות הכסף ,הזהב ,הנחושת והאבן ואילו בצלאל היה משהו נדיר בגדר פלא - בכך שהבין בכל שטחי האומנות ,אפילו היה לו ידע בטכניקות של יצירות הדורשות הרבה עדינות והיות והיה כה חכם ,ידע גם את סוד המשכן וכליו והרמזים בהם.
"אור החיים" אומר: כי שמו של בצלאל מעיד על אישיותו: "בצלאל" - שעשה צל לה' , "אורי" – שעשה מקום - לאשר אור לו. "בן חור"-שעשה את עם ישראל- בני חורין מעוון העגל.
אהליאב -פירוש השם: האב הוא אוהלי - כלומר ה' הוא אוהלי והכוונה שהוא שוכן באוהל ה'.
אם כך, העוזרים במלאכת המשכן היו חכמי לב - כלומר בליבם הייתה חוכמה, ופעלו בהתאם לציווים.
בצלאל – לפי שהייתה לו רוח הקודש ידע את מחשבותיו של כל מנדב  על סמך ניקיון המחשבה ,היה ביכולתו לקבוע את מקומה וייעודה של כל נדבה.
נדבה שהייתה ללא שמץ של גאווה ויהירות - היה מפנה אותה לכלים המקודשים ביותר במשכן ובדרך זו, היה משייך כל נדבה בהתאם למחשבת המנדב.
בצלאל היה אדם מיוחד, חכם , כישרוני באופן בלתי רגיל ,תמיד בצל השכינה,יודע ברוח הקודש את הלך הרוח של כל מנדב למשכן וכליו.
נעזר באהליאב – חכם השוכן – באוהל ה' וכן בבעלי מלאכה נוספים בעלי חוכמה.יחדיו – נועדו  לעסוק במלאכת המשכן וכליו.

הסיבה לחטא העגל:

רבים תמהים על  חטא מעשה העגל – כיצד הידרדרו עם ישראל לשפל כה נמוך- וזאת –למרות שהם זכו להרבה נסים, קריעת ים סוף והנסים הגדולים שקרו להם במדבר - ובמיוחד הדבר קשה  כשמדובר בדור דעה - כאנשי דור המדבר שעליהם אמר דוד המלך:

"אֲנִי אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם;    וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן;    וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו".[ תהלים פ"ב, ו']

על פי הזוהר הקדוש ועל פי פרשנים נוספים: מדובר בקבוצת "ערב רב" -  שאין יסודם מוצק ושורשי בעם ישראל, והנסים שראו לא חדרו לליבם.

הרש"ר אומר דבר דומה: אלה היו הערב רב שהושפעו מתרבות מצרים והעבודה זרה שלהם ונחשפו לתרבות חוכמת  חרטומי מצרים וחשו רצון להיות חופשיים ולמלא את תאוות נפשם ולא חפצו להיאחז בקודש - אלא שאפו לחופש ודרור.

אך אגדת חז"ל מתארת כי - בא השטן ובלבל אותם במיוחד כאשר איבדו את סבלנותם כשראו כי בושש משה לשוב מההר.

הוא שיקר להם: כי משה נפטר וכבר לא ישוב אליהם - ומשראה שאינם מאמינים לו  פקד עליהם להביט לשמים - וכך עשו וראו ענן כבד ובתוכו הייתה מיטה שחורה ופני משה שנפטר נשקפים ממנה...

המסר של משה אל עם ישראל.

לאחר שמשה הבחין בחטא העגל של העם - הוא התפלל רבות לה' שלא יעניש אותם ושבר את הלוחות בכעסו, התחנן לה' שיסלח לעם ואם לא - ששמו ימחק מהתורה.[אכן בפרשת תצווה – אין שמו של משה מופיע] אך בסופו של דבר משה מתגלה כאומן ממדרגה ראשונה - וה' מצווה עליו לפסל את לוחות הברית  השניים בעצמו ואכן הוא הצליח בכך וכאשר ירד מההר - קרן פניו כפי  שנכתב:

"וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.  וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"

[שמות, ל"ד, כ"ט- ל"א]

על פי תנחומא:"נתן הקב"ה ידו עליו ומשם זכה לקרני ההוד"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אכן הפרשה מתארת עליות ומורדות  אך מלמדת אותנו דבר הרמוז בשם הפרשה: "כי תשא" –המסר הוא: עלינו לשאת ראש לבורא עולם באמצעות תפילות וחיבור לתורה כדוגמת גדול הנביאים – משה - שלא ידע כי קרן עור פניו,.

כדברי דוד המלך:"....אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל-הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" [תהלים קכ"א]

התוצאה: בע"ה – במהרה, אורה ושמחה ליהודים!

ההפטרה: היא בספר יחזקאל: פרק ל"ו]

הקשר לדברי הנביא יחזקאל.

ההפטרה הזו שייכת לפרקי הנחמה בספר יחזקאל  והיא מתוך הנבואות שהנביא ניבא אחרי החורבן והיא כוללת תיקון רוחני גדול ובשורה של קיבוץ גלויות ובניין הארץ.

עיקר  תוכן ההפטרה:

א] עם ישראל נמצא בארצו ומטמא  את אדמת ישראל.

ב] עם ישראל נענש בגלות – עבור  טומאת הארץ.

ג] גלות ישראל היא חילול ה' בגויים.

ד] ה' חומל על שמו שחולל ומחליט לקדש את שמו.

לבסוף ה' מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם בעזרת   זריקת מים טהורים עליהם וכך מטהר אותם מחטאיהם.

בנוסף דואג להם שיהיה להם - מפירות ותנובת השדה.




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 8 במרץ 2023

פרשת כי תישא-הקשר בין מעשה הקטורת לאחדות העם/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא-הקשר בין  מעשה  הקטורת לאחדות העם.

שבת פרה

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה


ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 






ציורי תנ"ך/ציווי ה' למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים/אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c






ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] Biblical painting

The golden calf



ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)




 

ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


 


ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]



ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל- זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)





                                      ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשת כי תישא - אחד הנושאים : הכנת הקטורת בידי משה כפי שהכתוב מתאר:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.  וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה.  אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ--וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו" [שמות  ל', ל"ד- ל"ח]

השאלות הן:

א] אילו חומרים הוצרך משה – להכנת  הקטורת?

ב] מה הייתה מטרת  הקטורת - למה נועדה?

ג] ממה  הוזהרו  עם ישראל?

תשובות

החומרים להכנת הקטורת.

על פי רש"י:  נָטָף - הוא צרי - כלומר שרף הנוטף מהעצים.

ר' שמעון אומר: הצרי הוא נוזל שרף הנוטף מ"עצי הקטף" [כריתות ו']

לדעת הרמב"ם: "נטף" הוא: "אילן  אפרסמון הנקרא בלסם" [שביעית פ"ז, מ"ז]

ּ"שְׁחֵלֶת"- ציפורן.

"ְחֶלְבְּנָה": על פי רש"י: הוא בעל ריח רע ונקרא: גלבנא , הוא נמנה עם  סממני הקטורת, ללמדנו: שלא יהיה לנו קל בעינינו לצרף  עמנו בקבוצת תעניותינו ותפילותינו – גם את פושעי ישראל שיהיו נמנים עמנו.

"ר' חנא בר ביזנא, א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה  מפושעי ישראל, אינה תענית, שהרי חלבנה - ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת" [כריתות ו']

רבינו בחיי סבור: "כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים" - כלומר: שם שמים מתעלה ומתקדש כאשר גם הרשעים החוזרים בתשובה - נכללים בתוך הצדיקים.

"ּלְבֹנָה זַכָּה"

רש"ר מסביר: "סַמִּים" הוא נאמר באופן כללי לפי שמייצג את כל הבשמים.

ישנו צד שווה בתכונות של הסמים: : נָטָף, "שְׁחֵלֶת"-"וְחֶלְבְּנָה": כאשר מקטירים                                   אותם הם מעלים עשן כבד העולה  באופן  ישיר ומפיצים ריח ולמרות זאת לכל אחד מהם יש משהו מיוחד.

נָטָף - הוא מן אילן ולעומתו "שְׁחֵלֶת"- שייכת לגידולי  קרקע.

"חֶלְבְּנָה": מאופיינת בריח רע ולכן לא הייתה נכללת בין סממני הקטורת - לולא הייתה מוזכרת בפירוש.

ללבונה - חסרה אחת התכונות העיקריות – העשן שלה אינו עולה למעלה באופן ישיר. הוא אינו "מקטר ועולה" [כריתות ו']

על פי ההלכה אנו לומדים: שהקטורת עשויה מאחד עשר  סימנים: צרי, [נטף] ציפורן [שחלת],חלבנה, לבונה,, מור קציעה [קדה]שיבולת, נרד, כרכום, קושט. קילופה וקינמון. הסממנים האלה אינם מופיעים  בחלקים שווים, אלא  בכמויות שונות בשיעור קבוע כל אחד - ובנוסף על סמים אלה – נוהגים לקחת עשב "מעלה עשן " בורית כרשינה ויין קפריסין לצרכי ההכנה, מלח סדומית, שיש ספק אם הוא בא מצד דין "ממלח" המילה: "מְמֻלָּח" מתייחס  להוספת המלח סדומית, אך ישנם מפרשים  הסוברים: שהמילה "מְמֻלָּח"- מתייחס לאופן הכנת הקטורת - ערבוב הסמים..

תחילה יש לכתוש כל סממן בנפרד ולאחר מכן  יש לערבב את הסממנים באופן מאד יסודי עד שיערבבו ויתמזגו כל הסממנים יחדיו.

מטרת הקטורת

על פי רש"י – המטרה: להקטיר קטורת על מזבח הזהב שעמד באוהל מועד לפני הפרוכת-  אשר על ארון העדות ועל מזבח הזהב היה אהרון הכהן מקטיר את קטורת הסמים בבוקר ובערב.

רש"ר מסביר: גם שמן המשחה שרקח משה ונועד למשוח  על כלי המשכן וגם  קטורת הסמים מכריזים - על ייעוד עם ישראל המקדש וכליו - להיות  מופרשים ומיוחדים כסמל של תשוקה למצוא חן בעיני ה'. הקטורת מבטאת את ריח הניחוח כמטרה העליונה של כל המקדש בקיומה הטהור והמושלם ביותר. יש לשמור על חזון האומה הבא לידי ביטוי בקטורת.

בכתבי האר"י מובא: כי בזמן מגפה  סגולה להגיד את פרשת הקטורת.

כאשר עם ישראל נמצאים במצב של פירוד, באה עליהם מגפה, חלילה, וכנגד זה נוהגים להגיד את פרשת הקטורת שהיא משמרת אחדות - לשון: קיטרא"- קשר וחיבור.

הקטורת גם  מכפרת על לשון הרע [זבחים פ"ח, ע"ב] לשון הרע גורם לפירוד ומחלוקת כפי שנאמר: "לְתַאֲווָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד " [משלי י"ח, א] לפי שההולך רכיל גורם לפירוד הלבבות. והפירוד עשוי להביא למגפה-וכנגד זה תפקידה של הקטורת לחבר ולקשר את הפרודים.

כאשר אדם רואה בזולת חסרונות ומרכל עליו לשון הרע - הוא גורם לפירוד, אך כאשר כל אדם רואה רק את המעלות של רעהו - נעשה קשר וחיבור ונוצר "ציבור" - ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים, רשעים.

הרמב"ם סבור: שבכל קהל בישראל יש מיעוט הפרוצים בעריות ורובם בגזל - וזה מהותו של ציבור - שהוא כלול מכל חלקי העם- צדיקים, בינוניים,  ורשעים.

לכן זו תכלית הקטורת שתכלול בתוכה חלבנה שמפיצה ריח לא נעים - מסמלת את החוטאים , אל נחשוב כלל שעדיף לערבב רק את כל הסימנים בעלי הניחוח הנפלא ללא חלבנה , היות  שהמגפה  נעצרת על ידי האחדות – של כל סוגי האנשים - רק כך יש ביכולתה לאחד  את כולם.

"בספרי  ה"בעל שם טוב" מסופר: כי ניתן להמתיק את הדין על ידי שינוי מקום האותיות בתוך המילה, כגון: להפוך- נגע - לעונג המילה: "צרה" למילה: 'רצה' כך ניתן להפוך –'נגף' ל'גפן'.

עם ישראל נמשל  לגפן: בגמרא [מסכת חולין צ"ב, ע"א] מובא: אשכולות מסמל: את תלמידי  החכמים ואילו הזמורות- אלו בעלי  בתים, העלים- אלו הם עמי הארץ, קונקנות - אלו אנשים ריקנים - אך כאשר כולם מתאחדים יחד - הגפן נהיה שלם ,אך מנגד כאשר  נוצר בין הקבוצות השונות פירוד, אין גפן כלל, הגפן במראהו עץ נאה למראה - אך כאשר חלקיו נפרדים זה מזה ה'גפן' נהפך ל'נגף'

גם עניין מחצית השקל – מטרתו - אחדות, כל ישראל מתאחדים לתכלית אחת לכן נאמר: "וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם" [שמות ל', י"ב]

ה"כלי יקר", מבאר: אף כאשר המניין הוא עניין של פירוד והפירוד מביא לנגף, מנגד כאשר כל אחד מביא  מחצית השקל- כך מתאחד עם  חברו ומשלים את החצי השני שלו. ועל ידי האחדות ביניהם ניצולים מפני ה'נגף' והנגף נהפך ל'גפן'.

הנה מסר יפה ומעניין:  בזמן שנכנס יעקב עם בגד העיזים לגופו וניגש אל יצחק אביו, אמר לו יצחק:

"וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה" [בראשית כ"ז, כ"ז]

תירגם יונתן בארמית - ראה ריח בני כריח קטורת הבשמים שעתידה להיות מוקרבת בהר הבית.

אזהרת התורה.

יש לציין כי התורה מזהירה:  "וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה". 

על פי רש"י : לא לעשות קטורת לשמכם אלא רק לשם ה'!

עוד נאמר:" אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ--וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו"!

עוד יש לדעת - כי לגבי תקופתנו, כל עוד לא הוקם בית המקדש השלישי - ניתן לקיים את נושא הקטורת על ידי תפילת "פיטום הקטורת"

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי משה היה מנהיג משכמו ומעלה וברוך כישרונות והיה מסוגל לרקוח -על פי ציווי ה' – הן את שמן המשחה שנועד למשוח בו את כלי המשכן והן לרקוח את קטורת הסמים שנועד להקטרת קטורת הכהן הגדול בקודש הקדושים. תפקיד נוסף יש לקטורת להביא לאחדות הלבבות  לו אנו זקוקים במיוחד בתקופה זו-

הקטורת מבטאת את ריח הניחוח כמטרה העליונה של כלי המקדש בקיומה הטהור והמושלם ביותר וכך גם האומה צריכה לשאוף להיות טהורה - מאוחדת ולהפיץ  ריח ניחוח בעיני ה' ולשמש אור לגויים. כדברי ה':

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ  וְשָׁכַנְתִּ֖י  בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר