‏הצגת רשומות עם תוויות עגל הזהב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עגל הזהב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 5 במרץ 2026

פרשת כי תישא- עליות ומורדות בפרשה - הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא-עליות ומורדות בפרשה-הכיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



  ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

   ציירה: אהובה קליין (c)


                            ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)





                                   ציורי תנ"ך/ חכמות הלב ותרומתן/ ציירה: אהובה קליין (c)


                 ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)


           ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)








                   ציורי תנ"ך/ציווי ה' -
                  למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים/אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                                                    

           ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 



         
       
        
            ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

               
 
             ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)

         
 

 

(c )   ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין 

 


        ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]



                    ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



             ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)


                                  ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין(c)





     ציורי תנ"ך/ נבואת הנחמה של יחזקאל הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו בולטת באריכותה היא כוללת 139 פסוקים . הקורא את הפרשה - עשוי להבחין  שיש בה נושאים מאד נעלים ונשגבים ,אך יש בה  גם  עגמת נפש - המתבררת בהמשך - ירידה  לצורך עליה!

ניתן ,לעניות דעתי, להמשיל פרשה זו - לתקופתנו העכשווית הכוללת ימים קשים וסוערים - מלחמה קשה, מחלוקות בתוך העם   בדומה להתרחשויות בתוך מגילת אסתר - שקראנו  בפורים .

הכוונה לדברי המן למלך אחשוורוש: "וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל עָ֗ם וְאֶת דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין שֹׁווֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם:"

 [מגילת אסתר ,ג', ח']

מעניין לחוש  את תעתועי מזג האוויר בזמן זה – ימים חמים ויש גם ימים  קרים .  בערבוביה  שאינם אופייניים לתקופת החורף - כי השמים והארץ משקפים  - את הלך הרוח של העם שלנו בארץ ישראל- כנאמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי־ פִי".[דברים ל"ב, א']

בפרשה זו מתגלים לעיננו אומני המשכן הייחודיים שנבחרו לעשיית כלי המשכן כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" [שמות  ל"א, א' –ז']

מנגד  ישנה ירידה רוחנית פתאומית, עם ישראל חוטא  במעשה העגל

אך הפרשה מסתיימת עם מסר  חיובי ועוצמתי לעם ישראל - עם רדת משה בשנית מהר סיני  עם הלוחות השניים שפיסל בעצמו.

השאלות הן:

א] מי היו אומני המשכן המוכשרים- מדוע  נבחרו?

ב] מדוע עם ישראל חטאו בחטא העגל?

ג] מה המסר בעת ירידת משה  עם הלוחות בשנית?

תשובות.

אומני המשכן - הסיבה להיבחרם.

לפי: שמות רבה: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה שנחשב לשבט חשוב בקרב השבטים ואילו אהליאב נבחר מתוך שבט דן שהוא ירוד בקרב השבטים - במטרה ללמדנו: שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי שהרי כולם שווים בעיני אלוקים.
לדעת רבנו סעדיה גאון: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה, לפי שיעקב המשילו ל"גור אריה":"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"[בראשית  מ"ט, ט']
צרף אליו את אהליאב לפי שהיה משבט דן ומשה המשילו ל"גור אריה" כפי שכתוב: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן הַבָּשָׁן".

[דברים  ל"ג, כ"ב]

רבי אברהם בן יעקב סבע בפירוש הנקרא :"צרור המור" טוען :אכן שניהם כונו בשם:" גור- אריה " ומעניין כי בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך שהיה שייך לשבט יהודה ועל ידי חירם שאמו האלמנה השתייכה לשבט דן - כפי שמסופר [דברי הימים, ב, ב, י"ג]
בצלאל היה בעל רוח חוכמה, תבונה ויודע את כל סוגי האומנות וזה דבר נדיר- כי בדרך כלל כל אומן יודע את סוג אומנותו הספציפי, או כמה תחומים בודדים, אך בצלאל ידע את מלאכת האומנים בכל סוגי החומרים:  זהב, כסף, נחושת, אומנות האבן, שיבוץ אבנים יקרות וכו'.
בצלאל היה מלא רוח אלוקים, הצטיין בחוכמה - - הכוונה למה שאדם שומע מאחרים ולומד,
תבונה - מבין דבר מתוך דברים שלמד ועוד מוסיף עליהם משלו,
בעל דעת - שהיא דרגה גבוהה יותר מתבונה כי זוהי רוח הקודש, היה יודע לחשוב מחשבות - כלומר- היה בקי ב"מעשה חושב" כפי שהדבר מוזכר במלאכת המשכן - לפי פירוש רש"י
הרמב"ן מפרש: כי עם ישראל היו בקיאים בעבודת חומר ולבנים אך, לא היה להם ידע באומנות הכסף ,הזהב ,הנחושת והאבן ואילו בצלאל היה משהו נדיר בגדר פלא - בכך שהבין בכל שטחי האומנות ,אפילו היה לו ידע בטכניקות של יצירות הדורשות הרבה עדינות והיות והיה כה חכם ,ידע גם את סוד המשכן וכליו והרמזים בהם.
"אור החיים" אומר: כי שמו של בצלאל מעיד על אישיותו: "בצלאל" - שעשה צל לה' , "אורי" – שעשה מקום - לאשר אור לו. "בן חור"-שעשה את עם ישראל- בני חורין מעוון העגל.
אהליאב -פירוש השם: האב הוא אוהלי - כלומר ה' הוא אוהלי והכוונה שהוא שוכן באוהל ה'.
אם כך, העוזרים במלאכת המשכן היו חכמי לב - כלומר בליבם הייתה חוכמה, ופעלו בהתאם לציווים.
בצלאל – לפי שהייתה לו רוח הקודש ידע את מחשבותיו של כל מנדב  על סמך ניקיון המחשבה ,היה ביכולתו לקבוע את מקומה וייעודה של כל נדבה.
נדבה שהייתה ללא שמץ של גאווה ויהירות - היה מפנה אותה לכלים המקודשים ביותר במשכן ובדרך זו, היה משייך כל נדבה בהתאם למחשבת המנדב.
בצלאל היה אדם מיוחד, חכם , כישרוני באופן בלתי רגיל ,תמיד בצל השכינה,יודע ברוח הקודש את הלך הרוח של כל מנדב למשכן וכליו.
נעזר באהליאב – חכם השוכן – באוהל ה' וכן בבעלי מלאכה נוספים בעלי חוכמה.יחדיו – נועדו  לעסוק במלאכת המשכן וכליו.

הסיבה לחטא העגל:

רבים תמהים על  חטא מעשה העגל – כיצד הידרדרו עם ישראל לשפל כה נמוך- וזאת –למרות שהם זכו להרבה נסים, קריעת ים סוף והנסים הגדולים שקרו להם במדבר - ובמיוחד הדבר קשה  כשמדובר בדור דעה - כאנשי דור המדבר שעליהם אמר דוד המלך:

"אֲנִי אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם;    וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן;    וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו".[ תהלים פ"ב, ו']

על פי הזוהר הקדוש ועל פי פרשנים נוספים: מדובר בקבוצת "ערב רב" -  שאין יסודם מוצק ושורשי בעם ישראל, והנסים שראו לא חדרו לליבם.

הרש"ר אומר דבר דומה: אלה היו הערב רב שהושפעו מתרבות מצרים והעבודה זרה שלהם ונחשפו לתרבות חוכמת  חרטומי מצרים וחשו רצון להיות חופשיים ולמלא את תאוות נפשם ולא חפצו להיאחז בקודש - אלא שאפו לחופש ודרור.

אך אגדת חז"ל מתארת כי - בא השטן ובלבל אותם במיוחד כאשר איבדו את סבלנותם כשראו כי בושש משה לשוב מההר.

הוא שיקר להם: כי משה נפטר וכבר לא ישוב אליהם - ומשראה שאינם מאמינים לו  פקד עליהם להביט לשמים - וכך עשו וראו ענן כבד ובתוכו הייתה מיטה שחורה ופני משה שנפטר נשקפים ממנה...

המסר של משה אל עם ישראל.

לאחר שמשה הבחין בחטא העגל של העם - הוא התפלל רבות לה' שלא יעניש אותם ושבר את הלוחות בכעסו, התחנן לה' שיסלח לעם ואם לא - ששמו ימחק מהתורה.[אכן בפרשת תצווה – אין שמו של משה מופיע] אך בסופו של דבר משה מתגלה כאומן ממדרגה ראשונה - וה' מצווה עליו לפסל את לוחות הברית  השניים בעצמו ואכן הוא הצליח בכך וכאשר ירד מההר - קרן פניו כפי  שנכתב:

"וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.  וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"

[שמות, ל"ד, כ"ט- ל"א]

על פי תנחומא:"נתן הקב"ה ידו עליו ומשם זכה לקרני ההוד"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אכן הפרשה מתארת עליות ומורדות  אך מלמדת אותנו דבר הרמוז בשם הפרשה: "כי תשא" –המסר הוא: עלינו לשאת ראש לבורא עולם באמצעות תפילות וחיבור לתורה כדוגמת גדול הנביאים – משה - שלא ידע כי קרן עור פניו,.

כדברי דוד המלך:"....אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל-הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" [תהלים קכ"א]

התוצאה: בע"ה – במהרה, אורה ושמחה ליהודים!

ההפטרה: היא בספר יחזקאל: פרק ל"ו]

הקשר לדברי הנביא יחזקאל.

ההפטרה הזו שייכת לפרקי הנחמה בספר יחזקאל  והיא מתוך הנבואות שהנביא ניבא אחרי החורבן והיא כוללת תיקון רוחני גדול ובשורה של קיבוץ גלויות ובניין הארץ.

עיקר  תוכן ההפטרה:

א] עם ישראל נמצא בארצו ומטמא  את אדמת ישראל.

ב] עם ישראל נענש בגלות – עבור  טומאת הארץ.

ג] גלות ישראל היא חילול ה' בגויים.

ד] ה' חומל על שמו שחולל ומחליט לקדש את שמו.

לבסוף ה' מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם בעזרת   זריקת מים טהורים עליהם וכך מטהר אותם מחטאיהם.

בנוסף דואג להם שיהיה להם - מפירות ותנובת השדה.




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 16 בפברואר 2022

פרשת כי תישא- במה זוכה יהודי- השומר שבת?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא – במה זוכה יהודי - השומר את שבת?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ נרות שבת ברקע ירושלים/ ציירה: אהובה  קליין (c)

:





ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ שבת קודש/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה".





ציורי תנ"ך/ השבת בבית ובשדה/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה יורד מהר סיני  וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך





ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]




ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]




ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה  זו ארוכה במיוחד וכוללת בתוכה : נושאים רבים.  במרכז הפרשה מתארת התורה את חטא העגל- שבו חטאו עם ישראל.

בעניין זה:  אבן עזרא מסביר: "חלילה, חלילה שעשה - אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה ולכבוד השם נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"

הרמב"ן אומר דברים דומים: "לא ביקשו העגל להיות להם ממית ומחיה: אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם, וכיוון שראו העם את משה [בעודו יורד מהר סיני] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים ולא היה מהם חולק עליו מלל"

הפרשה  מתארת גם את חשיבות שמירת השבת- כמו שנאמר: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם -לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.  וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.  שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל -הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.  וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.  וַיִּיתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים".  [שמות ל"א, י"ג-  י"ח]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין שבת לבריאת העולם?

ב] מה ערכה של השבת - ומה גנוז בה?

תשובות.

הקשר בין שבת לבריאת העולם.

נשאלת השאלה: מדוע לפני הציווי של שמירת השבת ה' אומר: "כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם".  ורק אחר כך  בא הציווי  על מהות השבת: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם"?

על פי מאמר  חז"ל: [מסכת שבת, קי"ט] " אמר רב המנונא,: כל המתפלל בערב שבת ואומר: "ויכולו השמים..", מעלה עליו הכתוב: כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" ומעניין מה כוונת הכתוב - שאדם נעשה שותף למעשה בראשית?

ה'אור  החיים' עונה על כך ואומר: נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ" לכאורה היה נכון  לכתוב:' בששת' ימים ולא 'ששת ימים' ?

התשובה: כאשר ה' ברא את העולם - בריאה זו הייתה יכולה לעמוד רק במשך שישה ימים ,אך בזכות השבת שבני ישראל שומרים, הקב"ה חוזר ומשפיע כוח לעולם לעוד ששה ימים.

כך, שכל שבת ושבת שעם ישראל  ממשיך לשמור - הקב"ה מעניק כוח וקיום לעולם לשישה ימים נוספים.

אילו אם עם ישראל - לא היו שומרים שבת - היה חלילה כל העולם מתבטל.

מהטעם הזה, נאמר: 'ששת' ימים ולא 'בששת ימים' היות ובריאת העולם תחילה הייתה מיועדת לשישה ימים, אך בעבור ובזכות שבני ישראל  שומרים את השבת -  ה' שב ונותן כוח וקיום לעולם לשישה ימים נוספים.

בכך "אור החיים" מבאר את מאמר חז"ל - כל המתפלל בערב שבת ואומר תפילת: "ויכולו השמים.." מעלה עליו הכתוב - כאילו הוא נעשה שותף לה' במעשה הבריאה.

על פי כל הנאמר לעיל נגיע להבנה מדוע ה' אומר: "כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" לפני הציווי על עצם שמירת השבת , מהטעם: כדי שנהיה ראויים להיות שותפים לה' במעשה הבריאה - על ידי שמירת השבת.

על כן, ה' צריך  תחילה לרומם ולקדש אותנו - במטרה שנהיה כאילו ראויים להיות שותפים בפועלו זה.

ערכה של השבת והגנוז בה.

רז"ל אמרו: על המילים: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ": 

המילה:" "אַךְ" - מכוונת לגוף של היהודי והמילה: "אֶת"- מכוונת לנשמה של היהודי, פרושו של דבר: עיקר השמחה לא תהיה בתענוגות הגוף, אלא בעיקר לנשמה שבשבת יוסיף היהודי מחול על קודש בלימודו ולמרות שבשבתות וחגים  האכילה והשתייה נחשבת למצווה, למרות זאת - חידושי תורה ולימוד תורה היא מצווה גדולה יותר מן האכילה והשתייה.

לכן המילה: "אך" - באה  לרמוז  ליהודי שימעט בשבתות וחגים - לדבר דברים בטלים ,דברי שחוק וקלות ראש , המילה: "את" באה לרמז כי על היהודי מוטל בשבתות וחגים - להרבות בדברי תורה ולשמוע חידושי תורה.

הנה משל הממתיק מסר חשוב זה:

מעשה באיש אחד שעזב את עירו ומשפחתו ובית אביו ונסע לארץ רחוקה מעבר לים - כדי לגור שם ומאד השתוקק שיבוא אליו אחד מבני עירו - מארץ מולדתו - כדי שיוכל לשאול על שלומם של בני משפחתו. אך לא זכה לכך. כעבור תקופה מסוימת הגיע אליו איש עני  מבני עירו ומארץ מולדתו, וכעת שמח שתהיה לו האפשרות לשאול מאיש עני זה על  קרוביו שוודאי הכיר אותם . אך הדבר  לא עלה בידו.

כעבור תקופה נוספת הגיע אל ביתו עני אחר , כאשר התבונן בו  - הבין שגם הוא בא מארצו ועיר מולדתו - סוף, סוף שמח היה לשאול ממנו - על שלום משפחתו  מעיר מולדתו,

אך העני התרעם ואמר לו: מדוע אתה מעכב אותי בשאלותיך, באתי לאסוף נדבות ומדוע תגרום להפסד זמן כה יקר ?

ענה האיש: כמה כסף אתה חושב שתצליח להשיג היום?

ענה לו הקבצן: שניים ושלשה זהובים.

ענה לו בעל הבית: אתן לך את הסכום הזה, תשב אצלי ותספר לי על בני משפחתי. התחיל העני לספר על משפחתו של האיש ובינתיים נרדם. כעס עליו מאד  בעל הבית ואמר לו: אני שילמתי לך זהובים - כדי שתספר לי על בני משפחתי - ואתה מה לך נרדם?

הנמשל: הקב"ה נתן לנו נפש עליונה החצובה מתחת כיסא הכבוד והנפש התרחקה ממעונה - ובמשך כל ימות השבוע טרוד האדם בעסקיו ופרנסתו. אך  ביום השישי ה' סיפק  לנו לֶחֶם מִשְׁנֶה כדי שבשבת נקדיש לקרבת אלוקים נשיש באהבתו ונתרחק מכל טרדה של ימי החול—נייחד את השבת רק לה' ולא  נישן במהלך כל השבת, אלא נרבה לעסוק בתורה - וזוהי שבת לה'. [על פי "אהל יעקב"]

שבת - נוטריקון [ראשי תיבות] - שינה בשבת  תענוג.

מעשה שקרה עם הגאון רבי חיים מוולוז'ין - פעם אחת נכנס לתוך היכל הישיבה הגדולה בשבת אחרי צהרים , העיף מבט על כל בחורי הישיבה שהיו באותו זמן שוקדים על תלמודם - לפתע, שם לב - כי קבוצה של בחורי ישיבה היו עסוקים בשיחה בטלה, ניגש אליהם ואמר להם: באותו זמן שאתם כאן עסוקים בשיחה בטלה - עדיף היה שהייתם הולכים לישון  והייתם מקיימים את הנוטריקון - שבת -שינה בשבת תענוג. אמר אחד הבחורים לרב: מורנו  ורבנו – אנחנו דורשים נוטריקון אחר למילה 'שבת'- שיחה בשבת תענוג.

 השיב לו הרב: עליך כבר אמר: שלמה המלך:

"לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלו" [קהלת י"ב]ֹ.ההסבר: חכם קורא באות שין של שבת - כשהנקודה על השין בצד ימין וכסיל קורא את השין  כשהנקודה מעליה בצד שמאל- 'שיחה'. כשהנקודה -  מעל  השין בצד שמאל- כלומר – שיחה. [מתוך - פרפראות לתורה]

בעל "קדושת הלוי" מסביר את הפסוק: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת": אם יהודי שומר את השבת כהלכתה - הדבר מעניק לו חיות וכוח על מנת שיוכל לעבוד את ה' - בכל ימות השבוע וממילא כאשר  מגיעה השבת  קל  לו יותר להגיע לקדושת ושמירת השבת.

בעל "החפץ חיים" מסביר את המילים:

"בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם": השבת היא האות והסמל של האיש מישראל כשם  ששלט בעל הבית  התלוי על דלתו - מעיד  על זהותו - מי הוא?  באותה  צורה , השבת  מעידה על היהודי – היכן  הוא דר... חנות הנעולה בשבת נושאת עליה שלט: יהודי, אבל אם חלילה החנות פתוחה בשבת הדבר מעיד ההפך - על בעל החנות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: בריאת העולם מביאה לכך שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג - וזמן בו הנשמה מתענגת— היא השבת—נועם הנשמות , ביום זה התכלית היא - הקב"ה מיטיב עם ברואיו שלמענה ברא הקב"ה את העולם - כי בריאת העולם מביאה לידי כך - שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג הזה דווקא בשבת.

ה"כלי יקר" מביא את דברי חז"ל: "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות – מיד נגאלים שנאמר:

"...... אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת-שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ, בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי; וּמַחֲזִיקִים, בִּבְרִיתִי.  וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם--טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת:  שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" [ישעיהו נ"ו, י"ד].

לכן נאמר: "אך" שהמשכן והשמן יתקיימו לעד-  בתנאי שישראל ישמרו שתי שבתות ברציפות.

הטעם דווקא לשתי שבתות: לפי ששבת אחת היא כנגד - חידוש העולם והוא נקרא: "שבת בראשית" והשנייה: היא השבת שלעתיד לבוא – יום שכולו שבת ומנוחה המורה על העולם הבא.

לסיכום, לאור האמור לעיל : שמירת שבת - היא אחת המצוות החשובות בעשרת הדיברות - שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני - השומר את השבת- זוכה לברכה מרובה בכל השבוע ויפה וחשוב המסר:- "משמגיע יום השבת ודירתו של אדם מישראל שבתית: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת"- אז אומרת השכינה: הריני דרה אתו, אולם אם אין השבת ניכרת בדירה, אומרת השכינה: "אין זו דירה של ישראל.." [ילקוט ראובני]

כנאמר:

 "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם". 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר