פרשת האזינו- "כל דרכיו משפט"/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו -"כי כל דרכיו משפט" - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ "האזינו השמים ואדברה.."/ ציירה: אהובה קליין.(c)





ציורי תנ"ך/ " כל דרכיו משפט"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ",,,תיזל כטל אמרתי.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "כנשר  יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

פרשת האזינו פותחת  בצורת שירה ,במילים:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, 

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. 

כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. 

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: 

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. .."   [דברים ל"ב, א-ה]

משה  קורא לשמים ולארץ להעיד- היות  והם נצחיים   וזאת בניגוד לחייו שלו כמנהיג בשר דם ,שאינו חי לעד, בכוחם של  עדים  אלה-להעניק שכר אם עם ישראל ילכו בדרך התורה - הגפן  תיתן פריה, הארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טל ומטר ,אך חלילה אם עם ישראל לא  יקיימו את התורה- הם צפויים להיענש על ידי השמים - שלא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה והסוף: "ואבדתם מהרה.." על ידי אומות העולם.[על פי רש"י]

השאלות הן:

א] מה משמעות המילים : "כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא" ?

ב] כיצִּד ה' נוהג עם ברואיו?

תשובות.

"כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא"

על פי רש"י, המילה :"כי" משמש בלשון: "אשר" כמו שכתוב: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל...." [ויקרא י"ט, כ"ג]  כשאקרא שם ה'- אתם הבו גודל לאלוקינו וברכו את שמו,

חז"ל מסבירים את הביטוי:  "שם ה' ": וביארו: שהכוונה להזכרת השם המפורש היות וכל ברכה במקדש הייתה נאמרת באמצעות השם המפורש - הרי השומעים במקדש היו עונים יחדיו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

דוגמא לכך ניתן לראות בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים": "וכך היה אומר אנא השם וכו' והן עונין אחריו בשכמל"ו" [מסכת יומא ל"ה] ובהמשך: [שם ל"ז]: "תניא רבי אומר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל  לאל-הינו' אמר להם משה: בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה- אתם: הבו גודל.."

אבן עזרא מסביר: " הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ".   יש כאן חזרה אל השמים והארץ, כמו שנאמר:" הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ". [תהלים י"ט]

או כמו שכתוב: "יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים"- דהיינו :השמים משבחים לה'.

על פי דעת מקרא שני פירושים:

א] "יהללוהו שמים וארץ" ותירגם שם יהונתן: מלאכי השמים ויושבי הארץ ישבחו את ה'.

ב] הדברים מכוונים אל עם ישראל.

גם רבינו בחיי מסביר: כי המילים מכוונות, או אל השמים והארץ המוכיחים את גדולת ה', או הכוונה אל עם ישראל שיודו לה' על נפלאותיו וחסדיו שעשה עמהם.

רש"ר הירש  מבהיר: "כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא"- יש כאן התמסרות והכנעה לה'-      "הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ". באופן זה גם התורה כולה- היא הכרזת שם ה'- התגלות ה' בעולם, באנושות, בישראל ובחיי עם ישראל ובמיוחד העולה לתורה כדי לקרוא בפני הציבור, תחילה עליו להכריז שהיא תורתו- היינו תורת ה' שניתנה לנו.  בכך גורם גם לציבור להגיע להכנעה: "ברכו את ה' המבורך"

דרכו של ה'- עם ברואיו.

נאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט": 

לדעתו של רש"י: למרות שאלוקים הוא חזק והדבר מתבטא במילה:" הַצּוּר"-הרי "כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט"- כאשר הוא מעניש את הרשעים הביצוע נעשה בדין,- במידה ולא מתוך נקמה. וזאת מהטעם כי " תָּמִים פָּעֳלוֹ"  -אין פגם במעשיו, והמילה: "כי"- פירושה: משום כך, ולכן משום שפועלו תמים- לכן כל דרכיו משפט.

 הוא: "אֵל אֱמוּנָה"- הוא משלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ואע"פ שמאחר את שכרם בסופן עושה זאת.

"אין עוול" אף לרשעים נוהג לשלם שכרם בעולם הזה.

רש"י מבסס את דבריו על הספרי: "כשם שמשלם לצדיק גמור שכר מצווה שעשה בעולם הזה- בעולם הבא, כך משלם לרשע גמור, שכר מצווה קלה שעשה בעולם הזה - בעולם הזה"

רבינו בחיי אומר על המילים:" הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ"

על דרך הפשט הקב"ה נקרא: צור- מלשון תוקף כפי שכתוב: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי יְהוָה; הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם" [ישעיהו נ"א, א] ובכוונה: כשם שהצור תקיף-חזק והוא יסוד הארץ, כן הקב"ה הוא יסוד העולם וכעת שמשה פונה לעדים הנצחיים, היינו- לשמים ולארץ- הוא  שאלוקים הוא צור ותקיף ואין עוד מלבדו , אך עם כל העוצמה שלו ,הוא תמים אינו בא בחוזק עם הברואים, אלא פועל  מתוך תמימות וענווה וכך גם דוד המלך שיבח את ה': "הָאֵל, תָּמִים דַּרְכּוֹ" [שמואל-ב, כ"ב, ל"א] יש לציין כי הקב"ה ,למרות תקיפותו- הוא מרבה לסלוח כפי שנאמר:"  שַׁדַּי לֹא- מְצָאנֻהוּ, שַׂגִּיא - כֹחַ" [איוב ל"ז, כ"ג]

ורז"ל דרשו :כי בכל מקום שאנו מוצאים את גבורתו של הקב"ה- אנו מוצאים את ענוותנותו ורעיון זה מופיע בתורה, ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. והמיוחד אצל הקב"ה שהוא פועל מתוך הכוח והעוצמה שלו ואינו זקוק להיעזר בכוחות אחרים, לעומת זאת שופט  בשר ודם - תלוי בכוח שמעליו  וגם עם הוא תלוי במישהו מעליו - הרי  את הכוח כולם מקבלים ממלך המלכים לכן תמים פועלו- כי הכול נעשה אצלו בשלמות.

רש"ר הירש מסביר: המילה: "צור" כולל רעיון כפול-"התקיף" ו"צייר"- היוצר וצר צורה, הרי המשמעות הידועה של המילה: "צור" היא במובן של סלע המסמל חוזק, אך הפועל הנגזר משורש "צור" מבטא  שני סוגים של הפעלת כוח.

משמעות: "צור" כפועל- בדרך כלל לשים מצור על עיר לגרום לכך שהיא תהיה במיצר - כלומר לסגור עליה סביב כמו שכתוב: "כי תיצור אל עיר" [דברים כ, י"ט]

המשמעות השנייה של הפועל: "צור"- ליצור צורה כמו שנאמר: "ויצר אותו בחרט" [שמות ל"ב, ד] כל  צורה ויצירה- כוללת הגבלה קבועה ואיתנה של החומר בתוך קווי התיחום של התכלית הרצויה. לכן המילה: "צור" מבטא: יציבות בלתי משתנה וקשיות הגוברת על כל חומר שונה. על פי ספר תהלים [מ"ט, ט"ו] :"וְצוּרָם, לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" הכוונה לחלק הנצחי נשל האדם שאינו נרקב.

 ה'  הוא צור- המקור המוחלט של כל הוויה .

"כל דרכיו משפט": כל דרכי ה' הם בגדר משפט מוציאות לפועל את המשפט וממשות את  החלטת ה', בתהלים נאמר: "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו"[תהלים קמ"ה, י"ז] כל הברואים- הם יצירי חסדו. כל קיומו של הנברא בגדר מתנת חינם, הוא אל אמונה שניתן לבטוח בו. כי אינו נוטש את בריותיו, אין ה' פועל רק בהתאם לצדק האובייקטיבי, אלא הוא עושה רק את מה שטוב לאדם שאליו נוגע משפטו, אין הקב"ה פועל מתוך עוול- מתוך אלימות עם ברואיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הקב"ה שופט בצדק הוא מקור כל הכוח בעולם וגם כאשר שופט את ברואיו - אומנם פועל בעוצמה עליונה, מתוך צדק וחסד לטובת הנברא. שום שופט בשר ודם לא ישווה לו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים...להקדשת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים... להקדשת הכוהנים/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

Moses brings the victims to the Mishkan

הטכניקה: שמן על בד.

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.   וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.  וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת-הַפָּר--וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם".

[שמות כ"ט, א-ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך, האם ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך לך, האם  ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?

מאת: אהובה  קליין

ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הציווי לאברהם:" לך- לך..."/ ציירה: אהובה קליין (c)

\

 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו שבים ממצרים לכנען/ ציירה: אהובה קליין

(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלכי-צדק מוציא לחם ומים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו  הכתוב מתחיל לתאר את ניסיונותיו של אברהם אבינו , אחד מהם  היה: הירידה למצרים בעקבות הרעב בכנען, כפי שהכתוב מתאר: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב  בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי  אשתו הנה- נא ידעתי כי אישה יפת מראה את: והיה כי  יראו  אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו : אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך": [בראשית י"ב,י-י"ד]

שאלות

א] מדוע רק במצרים אברהם מבחין ביופייה של שרה ?

ב] האם אברהם חטא בירידתו למצרים וביחסו לשרה?

תשובות

אברהם מבחין ביופייה של שרה.

רש"י מביא כמה הסברים:

 א] מדרש אגדה על פי חז"ל: עד שאברהם לא הגיע למצרים הוא לא שם לב ליופייה של שרה - וזאת מתוך צניעות ששררה ביניהם, אלא שעכשיו הבחין ביופייה - כפי שמבואר [תנחומא ה'] ראה אותה משתקפת במי הנהר. ולכן אמר לה: "הנה – נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"

ב]  בטבעו של עולם - על ידי טורח הדרך מראהו של האדם מתבזה והיגיעה וטלטולי  הדרך  ניכרים על פניו, אך שרה  נשארה יפה ,  למרות  ההליכה והטרחה המרובה , לכן אמר לה אברהם כי  כעת יודע שהיא באמת יפה.

ג] פשוטו של מקרא: אמר אברהם לשרה: כעת הגיע השעה שיש לדאוג ליופייך כי אומנם ידעתי שאת יפה, אך כעת פה במצרים אנו באים בקרב אנשים  מכוערים והם לא הורגלו לראות אישה יפה ועל כן  זו  העת שעלינו לדאוג שלא יקרה לנו משהו רע.

רבינו  בחיי מביא גם את פירוש רש"י: כי למרות טורח הדרך - שרה נשארת ביופייה, אך הוא מוסיף את דעת רז"ל: שאברהם לא התבונן בשרה מעולם עד אותה שעה. כי אברהם בענוותנותו הגדולה – היה כורת ברית לעיניו, כפי שאמר איוב:"ברית כרתי לעיניי", הצדיקים כורתים ברית עם איבריהם שלא יגרמו להם להינזק -  בדומה לכך שאדם כורת ברית עם אויביו למען לא יזיקו לו.

 האם אברהם חטא?.

 רבינו בחיי  מביא את דעת הרמב"ן- שאכן אברהם חטא בשוגג : כאשר אמר לשרה: "אמרי נא אחותי את" ובעקבות זאת באה גלות  מצרים, ועצם העניין שאברהם הביא את שרה  הצדיקה במכשול של עוון וכל זה מהחשש שאם ידעו שהיא אשתו יהרגוהו ,הרי כאן הוא נכשל בביטחונו בה' שהרי היה צריך לבטוח בקב"ה שיציל אותו ואת אשתו והחטא הנוסף שחטא- שהוא ירד למצרים בעקבות הרעב בארץ- וזאת למרות שהקב"ה שלח אותו לארץ כנען !

אברהם היה צריך לבטוח בה' שיציל אותו מהמוות כתוצאה מהרעב. בעקבות עוון זה  נגזר על זרעו - גלות מצרים כי במקום החטא שם מתרחש גם העונש.

על   פי דעת רז"ל: גלות מצרים היא תוצאה של דברי אברהם לה': "במה אדע כי אירשנה" שנאמר במדרש – שהוא אמר: "במה אדע"? וה' אמר לו: "ידוע תדע", כאן ה' החשיב את דברי אברהם לחטא , וכתוצאה מכך נענשו ישראל בגלות מצרים .

הרב שמשון רפאל הירש :אינו רואה את מעשיו של אברהם בגדר חטא,

 א, אברהם עוזב את ארץ כנען בזמן הרעב ויורד מצרימה, מפני שאינו סומך על הנס , אלא עושה השתדלות כדי לספק את מזונו.

ב, בנוגע לכך שסיכן את אשתו במקום כמצרים ,אי אפשר היה להתחמק מסכנה זו ,עובדה שאברהם חזר על כך שנית כאשר ירד לארץ פלישתים וגם יצחק בנו נקט באותם אמצעים כאשר נקלע למצב של רעב ,כפי שהכתוב מתאר :"ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך – פלישתים גררה" [בראשית כ"ו, א] וכל זה קרה למרות שאברהם היה יכול לבטוח בה' שיספק את מזונותיו בארץ כפי שהוריד מן לעם ישראל במדבר.

הרי אברהם שהוא בבחינת בשר ודם לא היה לו מישהו ששימש לו דוגמא כיצד לנהוג במקרים כאלה והכל למד מתוך ניסיונות באופן עצמאי . לכן לאברהם הייתה  הזכות להגיד: "אין סומכין על הנס"

בנוגע לעניין שרה, הרי במצרים באותה תקופה הייתה אווירה של פריצות ואישה פנויה הייתה  בטוחה יותר מאשר אישה נשואה, היות ואם  ואישה  הייתה נשואה- היה קיים חשש שיהרגו את בעלה ואותה ייקחו, בעוד שאישה פנויה המלווה על ידי אחיה- כדי להשיג אותה - היו צריכים לנהל משא ומתן עם האח ובינתיים מרוויחים זמן ובמקביל יכולה להופיע  הישועה.

אם כן , זו הברירה היחידה  שעמדה לאברהם והוא נהג כשורה, מצד אחד אמנם האמין בה' , אך מנגד הבין שיש לעשות השתדלות כדי להציל חיים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם הועמד בניסיון הרעב בכנען , בנוגע לפתרון העניין – ישנם הסוברים –כדוגמת הרמב"ן ורבינו בחיי- שהוא חטא בשני דברים  ראשית, מעצם ירידתו למצרים ובכך אמונתו בה'  נפגמה – ולא הבין כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים ובעקבות זאת הוא גרם לגלות מצרים כי במקום שנעשה החטא שם מתבצע גם העונש.

שנית , הוא סיכן את שרה אשתו במקום שאין יראת שמים.

מנגד רבי שמשון רפאל הירש סובר: כי  אברהם נקט בדרך נכונה בהיותו מאמין באלוקים . אך מנגד הבין כי עליו לעשות השתדלות ולא לסמוך על ניסים בלבד ואין לראות במעשי אברהם חטא.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "שאל...זקניך ויאמרו לך"/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

" ...שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו- לך"
[דברים י"ב,ז]
 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וילך/ מדוע יהושע היה ראוי להנהיג את עם ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וילך- מדוע יהושע היה ראוי להנהיג את עם ישראל?

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו נקראת ב"שבת שובה"- השבת טרם יום הכיפורים- על שום ההפטרה: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך" [הושע י"ד, ב]והדבר מתקשר מעצם היות השבת הזו בתוך עשרת ימי  תשובה.

שבת זו משמשת הכנה ליום הגדול והקדוש - יום צום הכיפורים ובשבת זו מתכנסים רוב אנשי ישראל בשעות אחרי  צהריים בבתי הכנסיות- על מנת להקשיב לדברי הרבנים על ענייני מוסר ותשובה.

ופסק  הרמב"ם: "אף על- פי שהתשובה והצעקה [תפילה לקב"ה] יפה לעולם [מועילה וטובה בשאר ימות השנה] בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהימצאו" [ בזמן שה' נמצא בקרבת העם ומצפה לתשובתם] [מתוך הלכות תשובה, פרק ב]

בפרשה זו משה נפרד מעם ישראל כאשר הוא בן מאה ועשרים שנה, הוא קורא ליהושע כדי להעביר לו את המשך ההנהגה – לעיני כל ישראל, כפי שהכתוב מציין: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את- העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותה: וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא  תחת" [דברים ל"א, ז'-ט']

 ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה,,זבץ חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c( [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."

[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]

ציירה: אהובה קליין (c)

 השאלות הן:

א] מדוע יהושע נבחר להיות ממשיכו של משה?

ב] מה יעץ משה ליהושע בזמן העברת התפקיד לידו?

 תשובות

יהושע נבחר ליורשו של משה.

יהושע שמש את משה לאורך כל הדרך  ומילא אחר ציוויו כפי שמצוין במלחמת עמלק , " וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹקים, בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר- לוֹ מֹשֶׁה-- לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ - אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר. (שמות, י"ז, ח')

על פי פסוקים אלו ,ניכרת השתתפותו הפעילה של יהושע במלחמת עמלק- כפי שציווה משה.

גם בפסוק הבא- מתואר יהושע בתפקיד- משרת משה: "..יהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי-הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת-יִשְׂרָאֵל.(א, ל"ח)

 המילים: "העומד לפניך" מדגישים את יהושע בתור  משרת משה.

יהושע יחד עם כלב בן יפונה מתגלים בהתנהגותם כאנשים נחושים  ושונים לעומת יתר המרגלים. כאשר נשלחו המרגלים לרגל את ארץ ישראל על ידי משה, יהושע היה אחד מהם, הכתוב מציין : כי במקור שמו היה: הושע: אך משה משנה את שמו: "ויקרא משה להושע בן- נון יהושע"[במדבר  י"ג, ט"ז]

 על פי רש"י: משה התפלל עליו: "יה יושיעך  מעצת המרגלים"

בשובם של שנים עשר המרגלים- עשרה מתוכם הוציאו דיבה רעה על ארץ הקודש, פרט ליהושע בן נון וכלב בן יפונה- התנהגותם הייתה שונה ומרוב צער   חטא המרגלים – הם קרעו את בגדיהם ואף שבחו את טובה של הארץ: "ויאמרו אל- כל עדת בני- ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד ,מאד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו  אל—הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר- היא זבת חלב ודבש: אך בה' אל תמרודו.."[במדבר י"ד ז-ט]

בעוד שמשה היה משול לחמה- הרי יהושע היה משול ללבנה, במה דברים אמורים?

כאשר משה ירד מהר סיני עם הלוחות, הכתוב מציין : כי פני משה קרנו. וכעת משה מתבקש להשפיע מהודו  זה על יהושע,  מכאן שיהושע משול ללבנה המקבלת את אורה מהחמה[ ממשה].לכן לאור כל מסירותו ונאמנותו של יהושע למשה, לעם ישראל ולארץ הנבחרת- מן הראוי היה שהוא ימשיך את ההנהגה.

עצות משה אל יהושע.

הכתוב מתאר את דברי משה אל יהושע לעיני כל העם: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו  לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר  נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה  תנחילנה אותם, וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת" [דברים ל"א, ז-ט]

על פי רש"י: משה  מייעץ ליהושע לשתף את הזקנים בהנהגתו את העם, אך הקב"ה חולק  על משה ואומר  לו להגיד ליהושע: אתה לבדך  תנהיג את העם. לכן נאמר: "אתה תבוא" ולא נאמר: "אתה  תביא"

בעל "משך חכמה" מסביר: מלך ישראל חייב להימנע מגאווה ומנגד עליו  להתנהג עם הרבה  אהבה ואחווה כלפי כל אחד מישראל, אך בשעה  שהוא ממלא את תפקידו לעיני כל העם הוא חייב לנהוג בתקיפות וביד רמה,  מהטעם: "מלך שמחל על כבודו- אין כבודו מחול" [מסכת כתובות י"ז, ע"א]זוהי עצתו של משה ליהושע: עליך להיות "חזק ואמץ" – לגלות תקיפות ונחרצות לפני העם - התוצאה שהעם יכבד וישמע בקולו.

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  יהושע היה ראוי להמשיך את הנהגת משה ולהנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל-  בשל נאמנותו ומסירותו למשה, לעם ולארץ ישראל והעצות והברכות שקיבל ממשה הועילו לו לביצוע שליחותו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ואתחנן- ממה נובע החשש לעבודה זרה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ואתחנן- מהו מקור החשש לעבודה זרה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת  מידי שנה בשנה שבת לאחר תשעה באב-:היא  מכונה בשם "שבת נחמו" על פי ההפטרה שאנו קוראים אחריה.

הטעם לקריאת הפרשה דווקא לאחר  יום קדוש זה הוא: לפי שבתשעה באב לא נוהגים ללמוד תורה- היות והתורה גורמת לשמחה כפי שנאמר:" פקודי   ישרים משמחי לב"[תהלים י"ט, ט] ועל כן לפי ההלכה אין לשמוח ביום האבל הלאומי.

ולכן אנו  קוראים בפרשתנו  את  נושא מתן תורה כדי להדגיש: כי אנחנו ,למרות הפסקת הלימוד ביום אחד- מקבלים עלינו מחדש עול מלכות שמים ומצוות. - הסבר דעה זו, על פי: המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ בספרו "עבודת ישראל"
ציורים על הפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ התורה מזהירה:לא לשכוח את ה' /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שריפת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 אחד האיסורים  מתוך עשרת הדיברות: איסור עבודה זרה וכך התורה מתארת זאת בפרשה:

"לא יהיה לך אלוהים אחרים  על- פני: לא תעשה לך פסל כל- תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה'..."[דברים  ה, ז-ט]

התורה חוזרת על האיסור בהמשך: "לא  תלכון אחרי אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותיכם :כי אל קנא  ה'אלוקיך בקרבך פן יחרה אף ה' אלוקיך בך והשמידך מעל  פני האדמה"[שם ו, י"ד- ט"ו]

הכתוב  מדריך כיצד להשמיד את עבודת האלילים הקיימת בארץ: "כי –אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתוצו ומצבותם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש" כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך.."[שם ז, ה-ו]

השאלות הן:

א]  מאין נובע החשש שבני ישראל יעבדו אלילים לאחר מתן תורה?

ב]  על אילו סוגי עבודה זרה מדובר?

ג] מה העונש הצפוי לאדם העובר על איסור עבודת אלילים.

 תשובות.

מקור החשש לעבודה זרה.

רבינו בחיי מסביר: ממה  עשוי לנבוע החשש שבני ישראל ירצו לעסוק בעבודה זרה, דווקא ,לאחר מתן תורה- בזמן שהם יודעים מהם המצוות? התשובה לכך היא: שהם יתחילו לחשוב שלכל מצווה חייב שיהיה מעין סמל כדי שהדבר לא ישכח אצלם, כדוגמת : מצוות ישיבה בסוכה- לזכר :"כי בסוכות הושבתי אתכם.." אנו מצווים לבנות סוכה לזיכרון הנס.

וזאת - במטרה לשמר את הזיכרון של  דאגת ה' לעם ישראל במדבר  שהקים להם קורת גג- סוכות.

או אכילת קורבן הפסח- על  שפסח  ה' על בתי היהודים במכת בכורות, או אכילת המצה שאנו מצווים לאכול במשך שבעת ימי הפסח- כדי לזכור שהבצק של עם ישראל לא  הספיק להחמיץ  בטרם יצאו ממצרים ולכן אפשרי שיחשבו בעתיד כי ניתן לעשות כל פסל ותמונה על כל  מצווה המעידה על שורש דבר אלוקים שעשה בעבר – על כן התורה אסרה את העבודה הזרה כי אם יצר כבר פסל ותמונה קיים החשש שהוא ישתחווה לזה וגם בסופו של התהליך הוא גם יעבוד לאלילים, כמו שנאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.."[תהלים א]

 על כך הזהירו רז"ל- לומר לך שאם כן הלך סופו לעמוד ועם עמד סופו לשבת ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ נאמר עליו:"ולצת לבדך תישא אחרון אחרון.."[משלי ט]- והכוונה שאותו אדם נמנה עם קבוצת לצים שאינם מקבלים את פני השכינה כמו  שנאמר:" ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"[ישעיהו כ]

לפי דברי רבי עקיבא [שמות כ, כ] שם נאמר: "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב" האיסור לעבוד אלילים נובע מהחשש שמא ינהגו עם הקב"ה כדרך שאחרים  נוהגים באלוהיהם- כשטוב להם- הם מכבדים את אלוהיהם וכשפורענות מגיעה אליהם הם מקללים את אלוהיהם, לעומת זאת אצל ה' – יש להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה.

רעיון זה אומר  דוד המלך: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"[תהלים קט"ז, י"ג]

"צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"[שם ג'-ד]

איוב אומר: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך"[איוב א, כ"א]- יש כאן הבעת תודה לה'- הן על מידה טובה והן על מידה של פורענות.

סוגי עבודה זרה.

רבינו בחיי אומר: שישנם אלילים שמסמלים דברים רוחניים בשמים, כגון פסלים ותמונות בצורת מלאכים שבשמים- אופנים, חיות קודש ושרפים, לא יעשה פסלים   בדמות יצורים על פני הארץ, כגון: צורת אדם, צורת בהמה, חיה, עוף וכן לא יעשה יצורים החיים מתחת למים, כגון דגים לוויתנים וכדומה. לא יעשה צורות של שדים החיים במי  תהום ומכאן שהכתוב מלמד אותנו : כי הארץ עומדת על המים, כמו שכתוב גם בתהלים[,קל"ו]:"לרוקע הארץ על המים" וידוע כי ישנם שלושה  סוגים של שדים:

א] כאלה השוכנים באוויר  והם מופיעים אצל האדם בחלומות הלילה.

ב] שדים השוכנים בקרב בני האדם והם מחטיאים אותו.

ג] שדים השוכנים בתהומות ים ואם היו מקבלים רשות מהקב"ה- היו  מחריבים את העולם.

אסור לעבוד את השמש ,הכוכבים והירח, מזלות ומלאכי השרת.

אסור להשתחוות ואף לעבוד אותם, אסור לעבוד אותם- לא מתוך רצון ואף לא מתוך אונס. ובמצב של אונס- ייהרג ואל יעבור- כמו שנהגו חנניה ומישאל ועזריה ומסרו עצמם לכבשן האש.

אל יעבוד לאלילים בין שהתכוון ובין שאינו מתכוון.

לדוגמא: אם נתקל בקוץ מול עבודה זרה- שלא ישתחווה ולא יתכופף להוציא את הקוץ- מחשש מראית עין- כאילו משתחווה  לאלילים, אלא ישב על הקרקע וכך יוציא את הקוץ.

האלילים נקראים בשם: אלוהים אחרים- משום שהם מקבלים כוח  מהאחר ואין להם שום כוח מעצמם!

דבר אחר, היום הם עשויים כסף, מחר מזהב, או מעץ.

 אלא יש לעבוד רק את אלוקים שכל כוחו בא ממנו.

העונש לעובד עבודה זרה.

לפי  הסברו של רבינו בחיי: מי שעובר על איסור עבודת אלילים, הי  יפקוד עליו עוון זה עד ארבעה דורות, ואין בכך למרק את העוונות בדומה ל: י"ג מידות, אלא-"להשמיד ולאבד את הכול"

ויש לדעת שלא נמצא את עניין הקנאה אצל הקב"ה, אלא רק  בעבודת גלולים וזאת מהטעם שהם קיבלו את אלוקותו במתן  תורה- לכן ישראל הם העם היחיד הנמצאים ברשותו שהוא היחיד להם.

לכן,

העובד ע"ז כדרכה או במלאכות שעובדים בהן לה' וכן המגדף, המכשף, המסית, הנותן מזרעו למולך, בעל אוב וידעוני והמדיח חייבים סקילה אם היו עדים והתראה, במזיד בלא עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב חטאת. ארץ ארץ ישראל- היא ארץ מיוחדת וקדושה, היא איננה מקבלת את המים ממקור ים, או נהר באופן קבוע- כמו מצרים- ששם הם מקבלים את מימיהם מהנילוס.

אלא ארץ  קודש התלויה במטר השמים, לכן  התורה מזהירה:

  "הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.   וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר ה'נותן לכם..." [דברים י"א]

לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה היא: כי  תמיד קיים חשש שעלולים  להגיע לחטא עבודה זרה מפני הרצון לשמר זיכרון, או סמל לאיזה מאורע שקרה לעם ישראל בעבר.

ולכן אין זה פלא שהארץ הנבחרת אינה סובלת עבודת אלילים ועל כן באה התורה להזהיר: כי הפניה לעבודת אלילים- גוררת בעקבותיה עונש של סילוק העם מארצו.

 יהי רצון שנזכה לחיות בארצנו  מתוך קדושה ויראה לעד. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שכרו של פינחס- ברית שלום וכהונת עולם/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"... לכן אמור הנני נותן לו את-- בריתי שלום,והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על- בני ישראל:"

[במדבר  כ"ה,י"ב,י"ג]

הטכניקה: שמן על בד.

[במדבר  כ"ה,י"ג]

Biblical paintings by Ahuva Klein- Moshe promises to Pinchas a peace Agreement

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות / ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה"!
[במדבר  ט"ז,י"ב]

 הטכניקה: שמן על בד

.Biblical paintings

By Ahuva Klein

Datan and Aviram does not want to  go

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בכי המרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם  בלילה ההוא"
[במדבר י"ד,א]
 הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכיות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

Biblical paintings by Ahuva Klein-Spies are crying.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אמור-המשותף והשונה לשבת ומועדים/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אמור- המשותף והשונה לשבת  ומועדים.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו הכוללת נושאים רבים, ישנו  נושא מרכזי: מועדי השנה- בו מצטווים  עם ישראל לשמור את המועדים, כפי שהכתוב מתאר זאת:

"דבר אל - בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר- תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדיי:ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא  תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"[ ויקרא כ"ג, ב- ד]

ציורים לפרשת אמור:

ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לידי הכהן/שמן על/ציירה: אהובה קליין(c)





















ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליעין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג  הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת, דווקא, בשמירת שבת בראש רשימת החגים?

ב] הכתוב מדגיש: "בכל מושבותיכם"-מה הטעם לכך?

ג] מאין שהמועדים- הם נצחיים?

ד] מה המשותף לשבת ומועדים?

 תשובות.

השבת בראש המועדים.

רש"י מפרש: שהתורה באה ללמדנו: שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את השבת  וכל המקיים את המועדים –מעלים עליו כאילו קיים את השבתות.

רש"י  מבסס את דבריו על תורת כוהנים: "וביום השביעי שבתון" ומה עניין שבת  למועדות? אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות" [ט]

הרמב"ן אומר: התורה הזכירה את השבת במועדי ה' אשר נקראים: "מקראי קודש" היות והשבת היא גם יום מועד ולכן נקרא: מקרא קודש ואחר כך הבדיל ה' מהשבת את שאר המועדים,  לפי שההבדל הוא: על השבת לא נאמר: "במועדו" לפי שהיא  באופן קבוע ביום השביעי בשבוע, אבל על החגים כן נאמר: "אשר תקראו אותם במועדם" כלומר באיזה יום בשבוע  .כי על פי  רבותינו בתורת כוהנים ישנו רמז לעיבורים שעל פיהם נקבעים המועדים.

שבת.. בכל מושבותיכם.

 רבינו בחיי אומר: נאמר על השבת: "שבת היא לה' אלוקיכם בכל מושבותיכם ולא  נאמר על השבת: "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" שאילו היה כתוב כך ,הרי המשמעות הייתה יכולה להיות: שאיסור מלאכה יהיה לדורות  בבית המקדש, אלא הכוונה לאסור מלאכה בכל מושבות היהודים אך לא בבית המקדש.

 

 

 המועדים הם נצחיים.

רבינו בחיי מסביר: נאמר: "אלה מועדי ה' " החגים מיוחסים לה' אחד והמילה: "אלה" מרמזת קיום והכתוב בא לרמז לנו: כי אין המועדים בטלים לעולם והם נוהגים כל עוד העולם הגשמי פועל ומתקיים כמו  בימינו. ונאמר  :"לנו ולבנינו עד עולם"[דברים כ"ט]

רבינו בחיי מביא גם מדרש: מסופר על גוי אחד שאמר לרבי עקיבא ,למה אתם  עושים את המועדים? הרי לא כך אמר לכם הנביא ישעיהו[פרק א] אלא הוא אמר: "חודשיכם ומועדכם שנאה נפשי"?, ענה לו: אלו היה נאמר: חודש ומועד שנאה נפשי[ בלשון יחיד], הייתי מבין . אלא  מה שנאמר היה מכוון - על ירבעם שנאמר:" ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה- עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה: ויעל אל המזבח אשר עשה בבית- אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדה מליבו ויעש חג לבני ישראל.." [מלכים-א, י"ב, ל"ב—ל"ג]

ולכן המועדים שכתובים בתורה, אינם בטלים לעולם וההוכחה שנקראים: "מועדי ה' " ועל כך נאמר בתהלים [קי"א, ז] "סמוכים לעד לעולם עשויים אמת וישר"

המשותף לשבת ומועדים.

הרמב"ן מפרש: כי מהמילים: "מקראי קודש" אנו לומדים כי בשבתות וחגים כולם קרואים ונאספים לקדש אותם בתפילות ובבגדים חגיגיים ולעשות אותם יום של משתה ,כפי שנאמר בקבלה:  "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' מעוזכם" [נחמיה  ה, י]

המילים :"מקרא קודש" מלשון- "קרואי העדה"[במדבר א, ט"ז]

ועוד דוגמא: "אחרי כן יאכלו הקרואים [שמואל- א ,ט, י"ג]

וכן נאמר: "על כל מכון הר ציון ועל מקראה"[ישעיהו  ד, ה]

אלה המקומות ששם יתקבצו קרואי העדה.

בהמשך הרמב"ן מביא את דעת אונקלוס וגם את דעת רבותינו ז"ל:

אונקלוס מפרש: "מקרא קודש"- במבט לאחרית הימים- כדברי יעקב אבינו כאשר אסף את בניו טרם מותו ואמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא [מלשון-יקרה] אתכם באחרית הימים" [בראשית מ"ט, א]

רבותינו ז"ל אמרו: "ארעם[לשון מאורע- בכל פעם שיארעו תעשו אותם קודש] במאכל ובמשתה ובכסות נקייה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא של קודש  לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקודש" ועוד דבר משותף לשבת והמועדים, אותם אנו מקבלים בהדלקת נרות.

ועל נרות שבת נאמר: אם שמרתם נרות של שבת  אני מראה לכם נרות של ציון" המקור למשפט זה לקוח מילקוט שמעוני [במדבר ,ח]:

"אמר הקב"ה בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' אני מדליק לתוכה נרות שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וכתיב כי נר מצוה ותורה אור. נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת  הכול לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת, נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן הה"ד דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות."

 לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת והמועדים הם נצחיים ועם ישראל בהיותו עם נבחר וקדוש מצווה לקיים אותם בהתאם   לכתובים. עליו לקדש ימים אלה- במאכל, משתה, לבוש ותפילות.  ולעתיד לבוא הקב"ה יאיר בכבודו ובעצמו את ירושלים בנרות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)