יום רביעי, 30 במרץ 2022

פרשת תזריע ושבת החודש - מה הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תזריע ושבת החודש - מה הקשר?

מאת: אהובה קליין.

  יצירותיי לפרשה:



ציורי  תנ"ך/ היולדת בספירת ימי טהרתה/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה את קורבנותיה אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן ומגישה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)



ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ מרים המצורעת יושבת בדד מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
[שיר השירים.  ב, י"ב]

פרשה זו פותחת בדיני היולדת ומתארת את הקורבן  שעליה  להביא אל  פתח אוהל מועד  ולהגישו לכהן  כפי שהכתוב מתאר זאת:

"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ:  זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.  וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה".  [ויקרא, י"ב ו- ח]

השבת הקרובה קוראים גם את פרשת החודש [מתוך חומש שמות [פרק י"ב, א' – כ' ]: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.  וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת:  אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.  שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ.  וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם.  וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.  וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה:  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ...."      [שמות י"ב,  א- ח]

השאלות הן:

א] מדוע היולדת – מביאה  קורבן - במה חטאה?

ב] מהי "שבת החודש"  ומה הקשר לפרשתנו?

תשובות.

היולדת והקורבן.

נאמר: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן"

הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר [בספר: "שיחות לספר ויקרא"]: קורבן היולדת מורכב משניים: כבש לעולה ועוף לחטאת - אך אם ידה אינה משגת: תביא: עוף לעולה ועוף לחטאת [שם ח'] הרב מביא את דבריו של-  רשב"י: קורבן החטאת שמצווה להביא היולדת עורר את תמיהתם של רבותינו התנאים: הרי היולדת שאינה מצווה על פריה ורביה [יבמ' ס"ה]  למעשה - קיימה מצווה גדולה  לפי שהביאה לעולם צלם - אלוקים לאחר שעברה ייסורים - הן במהלך ההריון והן בזמן הלידה- היא חייבת להביא  קורבן אם כן , מה היה חטאה?

על פי דעת חכמים במסכת "כריתות " [כ"ו]

אין קורבן החטאת שהיולדת מצווה להביא - בא  דווקא על חטא שחטאה. רבי שמעון סובר: שהיולדת כן חטאה: "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להן: בשעה שכורעת  ללדת [לילד] קופצת ונשבעת שלא  תזקק לבעלה: לפיכך אמרה תורה - תביא קורבן" [מסכת נידה ל"א] שהרי בזמן שהיא יולדת ונאחזים בה צירי לידה - היא נשבעת אם לא בפיה אז בליבה: שלא תמשיך לחיות עם בעלה וללדת. אלא שככול שהזמן חולף - היא מביעה חרטה וממשיכה להביא ילדים לעולם. ובגלל שלא מקיימת את שבועתה זו - מתחייבת בהבאת קורבן חטאת.

הרב נבנצל - מסביר: כי אומנם בזמן הלידה מרוב כאבים היא נשבעת - אבל בחלוף הזמן  הכאב לאט, לאט חולף ,היא רואה וחשה את היופי בחיי המשפחה ובגידול התינוק ומחליטה כי ברצונה להמשיך להגדיל את המשפחה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על האישה לגשת אל "רועה חייה" עם "כבש בן שנתו לעולה" ולנדור לפניו שתלך אחר הנהגתו , תשמור על רעננות הנעורים בנפש וברוח ואחרי שתהיה משוחררת מכאביה הגופניים תקדיש עצמה לה' בכל כוחה ובמרצה החדש - כדי לקיים את תפקידה כרעיה וכאם - לקיים את אש התורה ולגרום – לאלוקים נחת רוח.

רש"ר מדגיש: קודם יש להקריב את קורבן החטאת היות ולפני שאדם רוצה להקדיש את מעשיו לה'- עליו לטהר עצמו תחילה מרשלנות ומחולשה מוסרית. עליו לרחוץ  בניקיון כפיים ורק אחר כך מעשיו יהיו רצויים, ראשית עליו לסור מרע ואחר כך: "עשה טוב".

היות והמטרה: :"עשה טוב" לכן הכתוב מזכיר תחילה את קורבן העולה - כלשון הגמרא: :"למקראה הקדימה הכתוב" [זבחים צ.] ובמיוחד כאן יש להזכיר את העולה בתחילה [ לדעת ה"ר חיים  בתוספות שם, יש אף להקדיש את קורבן העולה תחילה] אבל למעשה היא מביאה את חטאת העוף תחילה - לפי שעברה סבל רב - המיוצג בעוף  לפי שהייתה נתונה לסכנת כל אובדן טהרתה. כי הייעוד של החירות המוסרית היה יכול להעלם ממנה. כעת היא תעבור את תקופת הייסורים מתוך הידיעה -  כי עליה למלא תפקיד נעלה וכך תעבור מהייסורים בעודה פאסיבית לכוח מוסרי פעיל - למלא את ייעודה בחיים..

היא נודרת עם קורבנה שתעבור את  תהליך ייסוריה - מתוך התחייבות למלא בפועל את  שליחותה הנעלה.

רבינו בחיי שם את הדגש על המילים: "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה"  "אין לשון כפרה נופל כי אם על החטא , לפיכך קרבן זה של יולדת מחודש כקרבן הנזיר":

שואל רבינו בחיי בהמשך: מה חטאה היולדת בזמן הלידה שהיא צריכה את תורת הקורבן ?ואם קורבן זה בא על כך שהיא ניצלה מסכנה ,הרי כל אישה נמצאת בסיכון בזמן  לידת הוולד והיא ניצלה ממיתה, מן הראוי היה שתביא קורבן תודה.

אם כן, מה הטעם בהבאת קורבן חטאת?

על כך תשובתו: יתכן לפרש - שהחטא נובע לא מצד האישה  עצמה, אלא מצד חווה אימנו- שהייתה אם כל חי, כי אם לא הייתה חוטאת באכילת הפרי האסור אז סביר להניח כי האדם היה מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה ,אלא בדרך טבע גמור -  כדוגמת האילן המניב פירות – מידי שנה בשנה.                        

היולדת קשורה לאם כל חי . על זה היולדת חייבת לכפר שהרי בסיבת אותו החטא -מוטל על האישה להביא קרבן -לכפר על החטא הקדום ההוא בגן עדן. מתוך סיבת חטא קדום זה הוטלו על האישה שלוש מצוות: נידה, חלה והדלקת הנר.  היות והחטא של חוה ואדם תחילתו היה במחשבה ואחר כך במעשה ,לכן היולדת צריכה להקריב קורבן עולה שמכפר על מחשבה וקורבן חטאת כנגד החטא שבוצע בפועל.

משום כך, התורה הקדימה – עולה לחטאת ,לעומת שאר הקורבנות שבהן החטאת קודמת לעולה.

" שבת החודש"

"הנתיבות שלום" מסביר: יש לבאר את קריאת פרשת החודש  הנקראת השנה בשבת ר"ח ניסן : כפי שיש טעם לשבתות – מתוך ארבעת הפרשיות האחרות המיוחדות: כל פרשה - היא פרשה שלמה של עבודה.

פרשת שקלים—עניינה תרומת בני ישראל לקורבנות של כל השנה והיא שייכת גם לזמננו - כדברי מדרש תנחומא - שבכל שנה בשנה כשקוראים את פרשת שקלים - כאילו משה רבינו עומד שם וזוקף את ראשו.

קריאת פרשת זכור: מצווה נצחית -  מטרתה למחות  את שורש עמלק,

פרשת  פרה – מטרתה לטהר את היהודי ,למרות שבזמן הזה אין אפר פרה בפועל , אך על ידי קריאת התורה מעלה עליו  הכתוב כאילו קיים בפועל.

קריאת פרשת החודש יש לה משמעות בעבודת ה'.

נשאלת השאלה: מדוע  מוזכר שהדיבור אל משה היה בארץ מצרים? כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" הרי אין זה  דרכה של תורה לציין בכל פרשה באיזה מקום נאמרה.

עוד צריך לבאר את כפל הלשון שנאמר:  "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". 

יש בפסוק כפילות של אותה משמעות. גם המילה: "לכם" מופיעה פעמיים בפסוק זה?

רש"י  הסביר בתחילת פרשת בראשית: שהחודש הזה לכם  ראש חודשים  - היא מצווה ראשונה שהצטוו בה ישראל, במצווה זו  מן הראוי היה להתחיל את התורה ובוודאי ישנה כוונה גדולה שדווקא מצוות קידוש החודש נבחרה מכל תרי"ג מצוות להיות מצווה ראשונה שהצטוו בה ישראל ויש צורך לבאר זאת.

ממשיך ואומר ה"נתיבות שלום"- כי על פי דברי צדיקים על פרשת החודש -"החודש הזה לכם ראש חודשים- ראשון הוא לכם לחודשי השנה" הרי במשך השנה - יש  הרבה זמני התחדשות- בהם יכול יהודי להתחדש כבריה חדשה,

השבתות והחגים נועדו לכך שיהודי יקיים אותם וישוב בהם לשורש היהודי שלו.

אבל לגבי החודש הזה -  החודש הזה  לכם ראש חודשים - ההתחדשות של החודש הזה - היא ראש לכל  ההתחדשויות.

פירוש הדבר- כי חודש ניסן מסוגל ביותר להתחדשות - מכל זמני ההתחדשות שבשנה, בו יהודי יכול להתחדש בעניינים הקשים - שבמשך השנה נתקל בהם . נושא ההתחדשות מהווה כוח מיוחד שניתן לישראל - שבכל  התחומים מסוגל היהודי להתחדש כבריה חדשה- כמאמר חז"ל: [מכילתא כ"א, א] "החודש הזה לכם ולא לגויים, שהגויים מונין  לפי החמה וישראל מונין לפי הלבנה".  בעצם  עולה השאלה: מדוע ה' עשה כך שכל העולם מונים את החודשים על פי מהלך החמה ואילו ישראל מונים את החודשים על פי הלבנה? אלא- שבחמה אין שום חידושים ושינויים, אינה משנה את צורתה לעולם- מנגד הלבנה נמצאת בתהליך של התחדשות מתמדת יש בה התחדשויות קטנות בכל יום ובכל שעה ובנוסף קיימת התחדשות גדולה בכל חודש - עד שהיא מתמעטת. בתחילת חודש אחרי כן שוב הלבנה מתחדשת וגדלה , כך גם עם ישראל , הם תמיד במצב של התחדשות  ובאותו אופן כל יהודי יכול להתחדש ,אפילו, בחשכה גדולה בדומה ללבנה , לא כן הגויים שהם  מונים לפי החמה ,אין להם את כוח ההתחדשות ובזמן חשכה נופלים לתוך ייאוש.

ליהודי יש נצוץ אלוקי של קדושה וגם אם יורד לשיא השפלות בדומה לזרע שנזרע באדמה  ונרקב  כעבור זמן נובט ומצמיח צמח – מחדש, בניגוד לאומות העולם . מצווה זו של  ההתחדשות נאמרה לבני ישראל במצרים בשיא הטומאה וחשכת הגלות - כי חודש ניסן הוא חודש של אהבת ה' לעמו  ומתעוררת גם אהבת העם לה'. כי סגולת ההתחדשות  בחודש ניסן אין כמותה בכל השנה כמו שבניסן נגאלו עתידים ישראל להיגאל בחודש ניסן בעתיד . בנוסף בחודש ניסן מתחילים בספירת העומר - שהיא כולה הכנה לקבלת התורה.

לסיכום , לאור האמור לעיל , לעניות דעתי , קיים קשר בין פרשת תזריע - המתארת את היולדת שזכתה בפרי בטן - בריה חדשה  שבאה לעולם  והיולדת מביאה  את  קורבנותיה לכהן - כדי לכפר על שבועתה - ובכך גם היא מתחדשת בעצמה.

יהי רצון שבחודש הזה ממש יתגשמו דברי מיכה  הנביא:  "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת" [מיכה ז, ט"ו]     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הַיּוֹלֶדֶת בְּדַרְכָּהּ אֶל הַכֹּהֵן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַיּוֹלֶדֶת בְּדַרְכָּהּ אֶל הַכֹּהֵן

מֵאֵת: אהובה קליין.©

הַיּוֹלֶדֶת שְׂמֵחָה מְאֻשֶּׁרֶת

עֲטוּרָה הִילַּת תִּפְאֶרֶת

צוֹעֶדֶת צְעָדִים מְדוּדִים

בְּמוֹחָהּ חוֹלְפִים הִרְהוּרִים.

 

בְּתֹם יְמֵי טָהֳרָתָהּ

כֶּבֶשׂ מְבִיאָה-לְעוֹלָה

תּוֹר – לְחַטָּאת בְּסַלָּהּ

שְׁאֵלוֹת לֹא שָׁאֲלָה!

 

נִזְכֶּרֶת בְּחֵטְא חַוָּה

הַנַּחַשׁ לִבָּה שָׁבָהּ

בְּרֶשֶׁת הַפִּיתּוּי נָפְלָה

מֵעֵץ הַדַּעַת אָכְלָה.

 

מֵאָז צָמְחָה הַקְּלָלָה:

וּלְכָל אִישָּׁה  חִלְחֲלָהּ

בִּשְׁעַת לֵדָה צִירִים

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים.

 

בְּפֶתַח  אֹהֶל  מוֹעֵד נִצֶּבֶת

בְּעוֹד רֶגַע לַכֹּהֵן נִגֶּשֶׁת

רוּחַ חֲדָשָׁה בְּפָנֶיהָ מְפַעֶמֶת

נִיחוֹחַ אֲבִיבִי לְאַפָּהּ שׁוֹאֶבֶת.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ [חומש ויקרא]וּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ [שְׁמוֹת י"ב, א'- כ']    

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 23 במרץ 2022

פרשת שמיני - מטרת הטהרה – ומהי "שבת פרה"? מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת שמיני -  מטרת הטהרהומהי "שבת פרה"?

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה.




ציורי תנ"ך/ בור מים מטהרים את הטמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)






 "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--

כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם.."

ציורי תנ"ך/  משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שבירת כלי חרס שנטמא/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (C) [שמן על בד]

פרשה זו מדברת על היום השמיני למילואים - הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן- כדברי רש"י.

מתברר, כי עד הקמת המשכן לא היו בני ישראל  מורגלים להיזהר מהטומאה, אך מהקמת המשכן הטומאה מהווה סכנת נפשות ממש,  כפי שהכתוב מציין: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [ויקרא  ט"ו, ל"א]

הקב"ה לימד את משה ואהרון יחדיו את דיני הטומאה  על מנת שיעמדו שניהם בדייקנות על חומרת הטומאה ויעבירו הלאה לעם - כדי שיהיו זהירים  בדבר.

אשר לזמן שה' העביר זאת למשה ואהרון, יתכן שעוד לפני הקמת המשכן- או שהדברים נאמרו למשה ואהרון באוהל מועד הארעי - שהקים משה לאחר מעשה העגל במרחק מסוים מן המחנה, ושם דיבר ה' אל משה פנים אל פנים-  כפי שהכתוב מתאר:

"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.  וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה.  וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.  וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" [ויקרא ל"ג, ז- י"א]

באופן זה ,  היו יכולים משה ואהרון ללמד את העם דיני טומאה בעוד מועד - על מנת שלא יסתכנו בטומאת המקדש וקודשיו בתום הקמת המקדש. ובכך תישמר הקדושה במשכן -  היות ובני ישראל הצטוו להקפיד על טהרתם בהיכנסם לתוך המשכן  וכך נזהרו ביראת המקדש ובמיוחד כלפי ה' ששיכן את שמו במקום זה.

התורה  מתארת  מצבים  שונים של טומאה  כשהתכלית לשמור על הטהרה!   דוגמת המעיין: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר" [להלן י"א, ל"ו]

 

בסוף הפרשה נאמר: "אַל- תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם.  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא, מ"ג- מ"ו] 

 

השאלות הן:

א] אימתי מים מסוגלים לטהר את הטמא?

ב] מה התכלית של  הטהרה?

ג] מהי "שבת פרה"

תשובות.

כוחם של מים לטהר  את הטמא.

נאמר: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְווֵה - מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר" ,

רש"י מסביר: מים שמחוברים לקרקע - אין הם מקבלים טומאה ועוד לומדים מזה- כי הטובל במים אלה - הוא טהור. אבל אם הוא טובל  – ובאותו זמן  נוגע  בנבלה – של שרץ - הוא נטמא!

שלא נאמר : קל וחומר: אם המים האלה  מטהרים את הטמאים  מטומאתם- קל וחומר שיצילו את הטהור מלהיטמא - לכן נאמר בהמשך הפסוק:

"וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא".

דעת מקרא מסביר: מדובר במעיין - מקור של מים הנובעים מן האדמה כפי  שנאמר: "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים.." [שיר השירים ד', ט"ו]

שם מדובר במעיין המוקף גנים – או מעיין - שמימיו משקים גנים והם מים חיים הנובעים בכוח עצמם - ללא שאיבת אדם.

בכל אופן, אין הכוונה למקווה טהרה- אלא הכוונה גם לגומה בקרקע שמוכנסים בהם מים - כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם ...וְעַל כָּל-מִקְוֵוה מֵימֵיהֶם" [שמות. ז, י"ט] מים שמחוברים לקרקע לא מקבלים טומאה.

 אונקלוס מתרגם: "מים חיים" שבתורה- מי מבוע.

רש"ר– [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר:" מים אינם פועלים טהרה, אלא אם כן דומים הם: ל"מעין בור" הווי אומר: נאספים במקום עמוק שהוא חלק מן הקרקע ולא בכלי- כגון: גיגית, אמבטיה. המים גם אינם מטהרים אם שאובים והייתה בהם: "תפיסת ידי אדם" לפני שהגיעו למקום זה בקרקע"

מטרת הטהרה.

נאמר: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם."

חז"ל אומרים: [מסכת יומא ל"ט] "תנא דבי ישמעאל, אל תקרי: "ונטמאתם" אלא "ונטמטם"- כי העבירה-  מטמטמת את לב האדם.

כמו כן מובא בחז"ל [חולין ה']: "אין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים, וכל שכן לצדיקים עצמן "

נאמר [תוס' [ד"ה "צדיקים"] שדווקא בדברי אכילה, אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים - כי זה גנאי לצדיק שהוא אוכל דבר איסור.

ומה שנאמר: שאין ה' מביא תקלה לצדיקים - הוא רק כאשר מדובר במאכל איסור- אך כאשר המאכל עצמו - מאכל היתר והוא נאכל רק  בזמן איסור -בזה לא חל הכלל: 'אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים"

מעשה שקרה: אחד מהאמוראים טעה בעיבור השנה ואכל בטעות ביום הכיפורים [מסכת ראש השנה כ"א]

מעשה נוסף: אחד מאמוראים טעה ואכל במוצאי שבת לפני ההבדלה [מסכת פסחים ק"ו]

בשני המקרים -  היה מאכל של היתר, אלא שנאכל בזמן אסור לאכילה. במצב זה לא נאמר שאין ה' מביא תקלה לצדיקים , אלא רק בזמן שהמאכל עצמו אסור!

נשאלת השאלה, הרי בשני המצבים הצדיק עבר עבירה והדבר גנאי לצדיק? ומדוע השגחת ה' עליו  משתנה?

התשובה לכך: כאשר הצדיק חטא ואכל אוכל טמא - יש בכך טמטום הלב- וזה גנאי לצדיק שהוא יכול להגיע לטמטום הלב , מה שאין כן במקרה שאכל מאכל כשר, אלא בזמן אסור.[על פי הספר "אור שלום"/ הרב שלום ברגר]

רבי ישראל מראדין – בעל "חפץ חיים" מסביר: כי התורה פונה באזהרה גדולה לבני ישראל: אל תנסו לטמא עצמכם באכילת נבלות וטרפות ושאר מאכלות אסורים ! כי בדרך כלל אדם נמנע לאכול אותם כל עוד לא נכשל בהם בחיים, מנגד אם אדם טועם דבר  איסור –פעם פעמיים - בסופו של דבר הוא מתרגל לזה והאיסור נעשה לו היתר וכתוצאה מכך- הוא שוקע בים הטומאה ומתקיים בו: "וְנִטְמֵתֶם בָּם."

משל לבעל חנות של בשמים - שירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות של עורות - המפיצים ריח לא נעים.

בתחילה - הוא לקח זאת ממש קשה, בעבור הריח הרע של העורות - אך ככל שחלפו הימים - הוא התרגל לכך. עד שהדבר כלל לא הטריד  אותו.

הנמשל: בדומה למצב זה - קורה למי שאינו נזהר כראוי במאכלות אסורים, אפילו בשעת הדחק ליבו ונפשו מיטמטמים והולכים עד שאינו חש כלל בריח הרע של הנבלות והטרפות  הנכנסים לתוך  פיו....

חז"ל אומרים [מסכת אבות]: "עבירה גוררת עבירה" יש לכוון את דבריהם לדברי דוד המלך [תהלים קכ"א]  "יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".

ההסבר: הקב"ה מתלווה אל האדם כמו צל - מתראה לו ומשקף את התנהגותו- אם האדם הולך בדרך ישרה ומחובר  לתורה הקדושה - כך ה' מסייע לו ללכת בדרך הטובה, אך חלילה במצב שאדם סוטה  מהדרך - ה' גומל לו  כפי מעשיו. [על פי תורה תמימה]

"שבת פרה"

משמעות "שבת פרה" -בשבת זו קוראים בשני ספרי תורה בבתי הכנסיות:

 א] פרשת השבוע "שמיני"

 ב] פרשת "חוקת" [במדבר י"ט, א- כ"ב).

המתחילה  בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר- צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל.  וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו".[במדבר  י"ט, א-ג]

ה"נתיבות שלום" מבאר: יש אומרים: כי חובת קריאתה בתורה - היא מדאורייתא  ויש רמז בפסוק " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר": 

פעמיים נאמר: לֵאמֹר. הסיבה לכפילות המילה: שגם בזמן שאין אפשרות  לקיים את המצווה הזו בפועל - יש לקיימה באמצעות קריאה בתורה.                         עוד  יש לשים לב למילה בעלת המשמעות החשובה: "חֻקַּת [הַתּוֹרָה]"               חוקת הפרה היא דומה ומזכירה לנו את " חוקת  הפסח" לכן המשמעות: שהיא חוקה לכל התורה .

מדוע פרה אדומה מתייחסת למשה?

תשובה: לפי שהיא מכפרת על  מעשה העגל. המטרה כאן לטהר מן הטומאה: הכהן צריך לקחת עץ ארז ואזוב ושני תולעת  -  ארז הוא הגבוה מכל העצים ואזוב נמוך מכולם - זה מסמל: הגבוה שהתגאה וחטא - כעת ישפיל עצמו כאזוב ותולעת - וכתוצאה מכך- יכופר  לו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה  מצווה  עלינו להיות  עם קדוש וטהור ולהתרחק מהטומאה הגורמת נזקים ופגמים בנפש היהודי ועלינו – כעם הנבחר שקיבל את התורה בהר סיני –כאיש אחד בלב אחד- להתחבר לבורא עולם :

כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹות לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"                                                                        








*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר