פרשת תצווה- חכמי הלב- מאין נבעה חכמתם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה- חכמי הלב- מאין נבעה חכמתם?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי  תנ"ך/ משה מדבר אל לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי האלוקי להבאת שמן עבור המנורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרשת זכור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

[דברים כ"ה, י"ז]

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]

בפרשה זו מככבים אומני המשכן המכונים: חכמי הלב: ה' מצווה את משה :  "וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ—לְכַהֲנוֹ - לִי" [שמות כ"ח, ג']

השאלות הן:

א] מי היו חכמי הלב?

ב] מהו המתכון להשגת החכמה?

תשובות

חכמי הלב.

חכמי הלב היו :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כפי שהתורה מתארת לנו:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". [שמות  ל"א ,א'- ז']

מעניין להביט באותיות שמות אומנים אלה:

בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר - שהיה תמיד בצל - אל.  כדברי דוד המלך:

"יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".[תהלים קכ"א, ה']

אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ- מרמז שהוא היה  באהל ה' - מחובר לה' באמונה.

אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על ,פי חז"ל: כדמות אריה  לכן הם נבחרו להקים את המשכן.

רבינו בחיי  נותן את הטעם: מדוע בגדי הכהונה היו צריכים  להיעשות על ידי חכמי הלב: כדי שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.

ומביא מדרש מעניין: נאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל", הראה הקב"ה למשה- ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה ואף בצלאל מאותה שעה התקנתיו, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל  והמשכן נעשה על ידי שניהם-

בצלאל ואהליאב בן אחיסמך  זה משבט יהודה וזה משבט דן.

אמר ר'חנינא: אין לך  גדול משבט יהודה ואין לך קטן משבט דן

כי רצה ה' למזג את שניהם- שיהיו שניהם שווים בערכם  לפני ה'.

שהרי  [לפי שמות רבה] בצלאל היה משבט החשוב בשבטים- שבט יהודה ואילו אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ- היה משבט ירוד בשבטים –המיזוג של שניהם נעשה- כדי  שלא יתגאה האדם מייחוסו המשפחתי.

לפיכך המשכן נעשה על ידי שניהם זה משבט יהודה וזה משבט דן.

ואף בית המקדש נעשה בשני שבטים: אלו: שלמה - משבט יהודה וחירם - משבט   דן.

ה"כלי יקר" אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה  על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות  י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.

מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"

[ שם, מ, ל"ג]

הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה  עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.

אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]

אבל היות ושפע החכמה יגיע  באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם  ולכן בסופו של דבר  כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.

ה"כלי יקר" מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.

מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה' - על חכמי הלב.

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:

"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

המתכון להשגת החכמה.

ידוע כי  "אין דבר העומד בפני הרצון" לכן   עניין חשוב לבקש חכמה מהבורא ולשאוף להתמלא בחכמה- כי כפי המידה שאדם  משתוקק להשגת החכמה במידה זו הוא נעשה כלי קיבול להתמלא בחכמה ודעת ותבונה . ישעיהו הנביא ניבא :

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

פירוש הפסוק: הים נראה שטוח ויישר  ללא גבעות ,או עמקים, אך בים יש מקומות שונים, חלקם רדודים של כמה מטרים ויש מקומות של עומקים   באורך של  קילומטרים. הדבר מלמד אותנו כי  התורה תתפשט  ככל שהזמן מתקדם, כמו המים  לים מכסים.

מכאן  - כפי בית הקיבול שהאדם יכין לעצמו - כך  יזכה להתמלא בחכמה - אותו אדם שמבקש חכמה - היות שהוא נעשה בית קיבול לקבל חכמה-יזכה בכך.

מכאן אנו לומדים: כי האדם אשר מעריך החכמה ומצפה ומשתוקק בכל מאודו – כך רוכש את בית הקיבול - להתמלא בחכמה.

על הנצי"ב מוולוז'ין מסופר: כי בילדותו היה ילד קשה -הבנה והתקשה בלימודיו - כאשר הוריו הבחינו כי מתקשה - חשבו להפנות אותו לעסוק בעבודה פיסית. אך הילד התעקש לבקש עוד הזדמנות  ללמוד ואכן ניסה עוד ועוד עד שזכה לממש את משאלתו - החל להבין את תוכן הלמידה - התקדם והתעלה במעלות התורה והגיע להיות גדול הדור.[ספר "אמרי דניאל" / הצב"י דניאל פלבני]

דוגמא יפה יש לנו משלמה המלך- שביקש חכמה מהקב"ה  וזכה לחכמה כה גדולה - שאיש לפניו ואחריו לא הצליח  להגיע אליה  , כמו שנאמר:

"בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶל ־שְׁלֹמֹ֖ה בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן ־לָֽךְ׃ ........וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ וְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם ־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא ־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ וְנָֽתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֨עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת ־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין ־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנָ֑י כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת ־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת ־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא ־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא ־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֨וֹךָ֙ לֹֽא־ הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹֽא ־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ....."

[מלכים - א, פרק ג,]   

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי חכמי הלב שעסקו בבגדי הכהונה ובמלאכת המשכן  היו חכמים ונבונים - וזכו זאת כמתנת שמים לשליחותם - אך ודאי גם התפללו על כך והיו מחוברים לתורה הקדושה שהיא מקור החכמה -  להשגת חכמה עילאית. בימים קשים אלה - כאשר אויבינו  מאיימים עלינו  להשמידנו, חלילה, נזכרים אנו בשאלת ירמיהו הנביא: "מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר"? ואלוקים עונה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]

יהי רצון ונשוב לתורה הקדושה ונזכה למימוש הנבואה: "....מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

בע"ה נחזה – במהרה בבניין בית המקדש השלישי . אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- מה גנוז בציץ הכהן הגדול?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה -  מה גנוז בציץ הכהן הגדול?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת בהקדשת הכוהנים לעבודת  המשכן כפי שהכתוב מתאר:

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.  בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  [שמות כ"ז, כ- כ"א]

"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ- לִי:  אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן.  וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת.  וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ- לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו--לְכַהֲנוֹ- לִי". [להלן כ"ח, א- ד]

בהמשך התורה מתארת את  הציץ אשר על ראש כהן הגדול: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה.  וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. וְהָיָה, עַל-מֵצַח אַהֲרֹן, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם; וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה". [להלן כ"ח, ל"ו- ל"ט]

השאלות הן:

א] מיהו כהן גדול - ומה הקשר למנורה?

ב] מה מהות תפקידו של משה בהקדשת הכהן?

ג] המצנפת והציץ לראש הכהן - לשם מה?

תשובות.

הכהן הגדול ותפקידו והקשר למנורה במשכן.

עבודת הכהן תחילה הייתה מתנהלת במשכן - אשר אותו נשאו ממקום למקום.

מאוחר יותר כאשר כבר נבנה המקדש כמשכן קבע, עבודת הכוהנים התנהלה שם.

בפרשתנו נאמר למשה :"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל—לְכַהֲנוֹ - לִי.."

על פי הפרשן אבן עזרא הטעם כי ה' פונה בדברים אלו דווקא למשה:

כי משה תחילה היה כהן הכוהנים וה' אומר לו להקדיש את אהרון ובניו לכוהנים – תפקידם לכפר על עם ישראל. הכוהנים  נצטוו ללבוש בגדי כהונה בכך הם נכנסו לתפקיד הכהונה. כמו כן ,הם נתקדשו גם על ידי שמן המשחה ודם קורבנות המילואים שמשה שם לאהרון הכהן ובניו  - על תנוך אוזניהם  הימנית ובוהן ידיהם הימנית ובוהן  רגליהם הימנית, היה בכך סמל לכוהנים - להיות קשובים לעם ,להיות זריזים ברגליהם כדי לעשות מלאכתם בזריזות בעזרת ידיהם לפעול במהירות למען עם ישראל.

הכוהנים היו חייבים לשרת במקדש: לעשות את כל המלאכות הקשורות בהקרבת הקורבנות במקדש, אך לפני כן  היה עליהם לרחוץ את רגליהם וידיהם במים מכיור הנחושת [ שמות ל, ח]

כך הם היו כשירים לעסוק במלאכתם הקדושה שכללה: סמיכה על ראש הקורבן, שחיטה, הקרבה, הזאת דם הקורבן  והקטרה.

על ידי כך היו מכפרים על  חטאי עם ישראל ואחר כך היו מברכים אותם.

כמו כן, הם היו אחראים על הדלקת המנורה שהייתה  צריכה להיות דלוקה מבוקר עד ערב.

משום כך היה צורך לחשב את כמות השמן המתאימה למשך ההדלקה.

נושא הטבת הנרות על ידי הכוהן נמצא גם בספר במדבר:  בפרשת בהעלותך.

ונשאלת השאלה: מדוע פותחת הפרשה במצוות  הדלקת המנורה כאשר הפרשה מתארת את - נושא המשכן ובגדי הכהונה? מה הקשר בין שני נושאים אלה? עניין המנורה מתאים יותר להיכתב בפרשת "בהעלותך" כי שם התורה מתמקדת במנורת הזהב.

 

התשובה לכך: על פי דברי חז"ל:[מסכת שבת] על הפסוק: "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" [ויקרא כ"ד, ג]

העדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מהי העדות? אמר רב: זה נר המערבי שנתנו בו שיעור של שמן כמו בשאר הנרות, ועם כל זה - הוא היה דולק במשך כל היום.

כמאמר חז"ל: [תורת כוהנים] על הפסוק:".. לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד"׃ נר מערבי היה  דולק תמיד.

מכאן ניתן להבין מה הקשר בפרשתנו - לעניין המנורה? היות שכאן בפרשה נאמר כי תחילת עבודת הכוהנים – מתבצעת באמצעות לבישת בגדי הכוהנים: "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם--וְכִהֲנוּ לִי" [להלן: כ"ח מ"א] וכמו כן נאמר כאן תחילת 'עבודת הקורבנות'.

 

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם." [להלן: כ"ט, א]

זהו הטעם שהתורה מתחילה כאן בנושא הדלקת המנורה במשכן - כי מכאן ההוכחה שהשכינה תשרה על עבודת הכוהנים  במקדש , כדוגמת נר מערבי שהוכיח לכל - באי עולם שהשכינה שורה בישראל. [מתוך ספר "אור שלום" לרבי שלום ברגר]

ה"נתיבות שלום" מוסיף: "והקדימה התורה בפרשתנו את עניין המנורה, שאור המנורה החדיר אור בכלל ישראל" וממשיך ואומר: כי אור המנורה- הוא- מאור הגנוז, אור האלוקות שאלוקים ברא ביום הראשון של בריאת העולם וגנז את האור הזה - למען הצדיקים - לעתיד לבוא.

 

תפקיד  משה בהקדשת הכהן 

 

נאמר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ- לִי: דעת מקרא מסביר: משה מצווה לקרוא אליו את אהרון ובניו על מנת שיצאו  מתוך בני ישראל  וייגשו אליו.

המשמעות הזאת - היא: גם פיסית ,אך גם במשמעות מושאלת- משה מצווה להרים את מעלתם ממעלת שאר בני ישראל - למעלה הקרובה למשה שהרי משה משמש כבן בית לפני ה'.

בדומה למשה- גם אהרון ובניו יהיו כבני ביתו של ה' ומשרתים במקום השכינה.

עוד נאמר למשה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת".

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי חז"ל [מסכת ערכין ט"ז, ורש"י שם]

"למה נסמכה פרשת קורבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קורבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת- על שפיכות דמים, מכנסיים מכפרים על גילוי  עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, אפוד מכפר על עבודה זרה, וציץ מכפר על עזות מצח....." 

 

על פי "אהל יעקב" להמגיד  מדובנה: נשאלת השאלה: מדוע אהרון התמנה לכהן גדול ולא משה?

התשובה היא: מהטעם: שבכדי לקרב גם את החוטאים - היה צורך במנהיג שהוא קרוב יותר אל העם ולא מרומם  יתר על המידה עליהם,  

על כן, משה לא התאים לכך  היות - בדומה למורה המלמד תלמידים בוגרים גמרא ומפרשים אינו מתאים ללמד  את שכבת הגיל הרך ברמתו הגבוהה.

כאשר כאב למשה שהוא אינו מתמנה לכהן גדול, הקב"ה הסביר לו: כי הדבר נובע  בגלל רום מדרגתו. אמר לו ה': הנה התורה ששייכת לי - לא לימדתיה בעצמי לעם ישראל ,אלא העברתי לך את התורה במטרה שתלמדם, "היה אתה לעם מול האלוקים" שהרי בני ישראל לא מסוגלים ללמוד את התורה ממני במישרים - כך גם בעניין תפקיד הכהונה: מדרגתך גבוהה מידי בכדי לכפר על עם ישראל ולקרב אותם - לכן רק אהרון המקורב יותר לעם יתאים לכך.

שפת אמת מסביר: כי מצוות בגדי הכהונה נאמרה למשה סמוך למצוות שמן המנורה, משום שאם שמן  מרמז על דעת המוח - כדי שתהיה זכה ונקייה-"שמן זית זך" - בגדי הכהונה מרמזים על הגוף - שהוא מהווה לבוש לנשמה כדי שיהיה עשוי כהלכה - "לכבוד ולתפארת"

לכן נאמר:" בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר."  [קהלת ט, ח]

הכוונה לתיקון המחשבות שבראש וטהרת לובן הגוף - חייבים לבוא בד בבד...

 

 המצנפת והציץ לראש הכהן הגדול.

 

נאמר: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּיתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. .."

על פי רש"י המצנפת הייתה על ראשו של הכהן הגדול ועליה ציץ זהב- הציץ—"כמין טס של זהב ברוחב של שתי אצבעות מקיף את המצח מאוזן לאוזן". שבת  ס"ג, ע"ב]

מטרת הציץ הייתה: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת- עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם; וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה".

על גבי הציץ היה כתוב באותיות בולטות: "קדש לה'"

דעת מקרא מסביר:  בדרך השאלה- הציץ הוא:  תכשיט  כדמות כתר , אבל אינו מקיף את הראש כולו – אלא את מחציתו הקדמית- כדברי רש"י - מאוזן לאוזן ויתכן שהוא נקרא בשם: "ציץ" מהטעם שהוא נוצץ ומבריק כמו הפרח - ה'ציץ' ועוד יתכן שהציץ המקיף את הראש - דומה לעלי כותרת שבראשו  של פרח. עוד אפשר-  שלפנים היו עושים עטרות של זרי פרחים ממש ובעטרות של זהב היו מציירים, או חוקקים צורות של פרחים ועל זה  היו אותיות בולטות בחלק הקדמי  בעוד שכלפי פנים האותיות היו שקועות. "קדש לה' "

מטרת הציץ: על פי רש"י: אהרון נושא את משא עוון עם ישראל וכך נמצא העוון מסולק מקודש הקודשים.

 הציץ היה מכפר על עזות מצח - חוצפה ועל מצב - שהאדם  מקריב קורבן טמא - בכך הוא גורם להשפלת קדושת המקדש ומכעיס את  הקב"ה.

השאלה הנשאלת היא: מדוע  דווקא על הציץ היה כתוב: "קודש לה' " ולא על אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול?

התשובה בפי חז"ל: [תענית ב] לקב"ה ישנם שלושה מפתחות שלא נמסרו בידי שליח:  א] חיה, [חיים] להיפקד בזרע של קיימא. ב] תחיית המתים. ג] מטר.

על כך כתב הגר"א - כי שלושת מפתחות אלו רמוזים במשפט:

"פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה". 

חתם - ראשי תיבות - חיה, תחיה, מטר. שלושת יסודות אלה הם קודש לה' בלבד – לפי שהם רק נתונים בידי ה'.

למעשה שלושת הדברים האלה מקיפים את חיי האדם  בעולם הזה מיום היוולדו ועד צאתו מן העולם.

חיה- משך שנות חייו של האדם מיום היוולדו עד יום מותו.

מטר-רומז לפרנסתו וצרכיו של האדם בעולם הזה - לפי שכל חיותו וצרכיו צריכים להיות קודש לה - לעשות את רצון ה'.

על פי זה ניתן להבין מדוע האותיות: "קודש לה' " היו על גבי הציץ דווקא.

הכהן הגדול היה צריך להראות - ללמד ולהשפיע על כל אחד ואחד מעם ישראל את היסוד החשוב הזה שבמשך כל ימי חייו האדם - צריך להיות קודש לה'.

על פי הספרים הקדושים לכל יהודי שהתנהגותו קדושה ללא חטאים - חקוק על מצחו שם הוי"ה, אך אם סוטה חלילה מדרך ה' אין האותיות האלה חקוקות  על מצחו.

לסיכום , לאור האמור לעיל. המסקנה היא :  כי בהיות משה בתחילה כהן  הכוהנים- עליו הוטל התפקיד להקדיש את הכוהנים  למען עם ישראל שיחיו בקדושה – כפי ציווי ה'  והרעיון הזה מתבטא גם בציץ של הכהן הגדול - לפי שחקוק עליו: "קודש לה' "וגנוזים בו  עוצמות  אלוקיות .

המסר הוא נצחי : להיות עם קדוש כפי שנאמר:

"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"[דברים ז.ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)