פרשת
תצווה - מה גנוז בציץ הכהן הגדול?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות כ"ט, ד]
ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו פותחת בהקדשת
הכוהנים לעבודת המשכן כפי שהכתוב
מתאר:
"וְאַתָּה
תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ
כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר,
תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ
לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב
עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה: חֻקַּת
עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות
כ"ז, כ- כ"א]
"וְאַתָּה
הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ- לִי:
אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ,
לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה,
תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ
אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ- לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר
יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת
וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו--לְכַהֲנוֹ- לִי". [להלן כ"ח, א- ד]
בהמשך התורה מתארת
את הציץ אשר על ראש כהן הגדול: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר;
וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת,
וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. וְהָיָה,
עַל-מֵצַח אַהֲרֹן, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם; וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד,
לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה". [להלן
כ"ח, ל"ו- ל"ט]
השאלות
הן:
א] מיהו כהן גדול - ומה
הקשר למנורה?
ב] מה מהות תפקידו של
משה בהקדשת הכהן?
ג] המצנפת והציץ לראש
הכהן - לשם מה?
תשובות.
הכהן הגדול
ותפקידו והקשר למנורה במשכן.
עבודת הכהן תחילה הייתה מתנהלת במשכן - אשר אותו נשאו ממקום למקום.
מאוחר יותר כאשר כבר נבנה המקדש כמשכן קבע, עבודת הכוהנים התנהלה
שם.
בפרשתנו נאמר למשה :"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ
אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל—לְכַהֲנוֹ -
לִי.."
על פי הפרשן אבן עזרא הטעם כי ה' פונה בדברים אלו דווקא למשה:
כי משה תחילה היה כהן הכוהנים וה' אומר לו להקדיש את אהרון ובניו
לכוהנים – תפקידם לכפר על עם ישראל. הכוהנים
נצטוו ללבוש בגדי כהונה בכך הם נכנסו לתפקיד הכהונה. כמו כן ,הם נתקדשו גם על ידי שמן המשחה ודם קורבנות המילואים שמשה
שם לאהרון הכהן ובניו - על תנוך
אוזניהם הימנית ובוהן ידיהם הימנית ובוהן רגליהם הימנית, היה בכך סמל
לכוהנים - להיות קשובים לעם ,להיות זריזים ברגליהם כדי לעשות מלאכתם בזריזות בעזרת
ידיהם לפעול במהירות למען עם ישראל.
הכוהנים היו חייבים לשרת במקדש: לעשות את כל המלאכות הקשורות
בהקרבת הקורבנות במקדש, אך לפני כן היה עליהם
לרחוץ את רגליהם וידיהם במים מכיור הנחושת [ שמות ל, ח]
כך הם היו כשירים לעסוק במלאכתם הקדושה שכללה: סמיכה על ראש
הקורבן, שחיטה, הקרבה, הזאת דם הקורבן והקטרה.
על ידי כך היו מכפרים על חטאי עם ישראל ואחר כך היו מברכים
אותם.
כמו כן, הם היו אחראים על הדלקת המנורה שהייתה צריכה להיות
דלוקה מבוקר עד ערב.
משום כך היה צורך לחשב את כמות השמן המתאימה למשך ההדלקה.
נושא הטבת הנרות על ידי הכוהן נמצא גם בספר במדבר: בפרשת
בהעלותך.
ונשאלת השאלה: מדוע פותחת הפרשה במצוות הדלקת המנורה כאשר הפרשה מתארת את - נושא המשכן
ובגדי הכהונה? מה הקשר בין שני נושאים אלה? עניין המנורה מתאים יותר להיכתב בפרשת
"בהעלותך" כי שם התורה מתמקדת במנורת הזהב.
התשובה לכך: על פי דברי חז"ל:[מסכת שבת] על הפסוק: "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ
אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" [ויקרא כ"ד, ג]
העדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מהי העדות? אמר רב: זה
נר המערבי שנתנו בו שיעור של שמן כמו בשאר הנרות, ועם כל זה - הוא היה דולק במשך
כל היום.
כמאמר חז"ל: [תורת כוהנים] על הפסוק:".. לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד"׃
נר מערבי היה דולק תמיד.
מכאן ניתן להבין מה הקשר בפרשתנו - לעניין המנורה? היות שכאן בפרשה
נאמר כי תחילת עבודת הכוהנים – מתבצעת באמצעות לבישת בגדי הכוהנים: "וְהִלְבַּשְׁתָּ
אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ
אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם--וְכִהֲנוּ לִי" [להלן: כ"ח מ"א]
וכמו כן נאמר כאן תחילת 'עבודת הקורבנות'.
"וְזֶה
הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי: לְקַח פַּר
אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם." [להלן: כ"ט, א]
זהו הטעם שהתורה מתחילה כאן בנושא הדלקת המנורה במשכן - כי מכאן
ההוכחה שהשכינה תשרה על עבודת הכוהנים במקדש , כדוגמת נר מערבי שהוכיח לכל - באי עולם
שהשכינה שורה בישראל. [מתוך ספר "אור שלום" לרבי שלום ברגר]
ה"נתיבות שלום" מוסיף: "והקדימה התורה בפרשתנו את עניין
המנורה, שאור המנורה החדיר אור בכלל ישראל" וממשיך ואומר: כי אור המנורה-
הוא- מאור הגנוז, אור האלוקות שאלוקים ברא ביום הראשון של בריאת העולם וגנז את
האור הזה - למען הצדיקים - לעתיד לבוא.
תפקיד משה בהקדשת הכהן
נאמר:
וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן
אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ- לִי: דעת
מקרא מסביר: משה מצווה לקרוא אליו את אהרון ובניו על מנת שיצאו מתוך בני ישראל וייגשו אליו.
המשמעות
הזאת - היא: גם פיסית ,אך גם במשמעות מושאלת- משה מצווה להרים את מעלתם ממעלת שאר
בני ישראל - למעלה הקרובה למשה שהרי משה משמש כבן בית לפני ה'.
בדומה למשה- גם אהרון ובניו יהיו כבני ביתו של ה' ומשרתים במקום
השכינה.
עוד נאמר למשה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ,
לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת".
ה"נתיבות
שלום" מביא את דברי חז"ל [מסכת
ערכין ט"ז, ורש"י שם]
"למה
נסמכה פרשת קורבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קורבנות מכפרין אף בגדי
כהונה מכפרין, כתונת מכפרת- על שפיכות דמים, מכנסיים מכפרים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על
הרהור הלב, אפוד מכפר על עבודה זרה, וציץ מכפר על עזות מצח....."
על פי "אהל יעקב" להמגיד מדובנה: נשאלת השאלה: מדוע אהרון התמנה לכהן גדול ולא
משה?
התשובה היא: מהטעם: שבכדי לקרב גם את החוטאים - היה צורך במנהיג
שהוא קרוב יותר אל העם ולא מרומם יתר על
המידה עליהם,
על כן, משה לא התאים לכך
היות - בדומה למורה המלמד תלמידים בוגרים גמרא ומפרשים אינו מתאים
ללמד את שכבת הגיל הרך ברמתו הגבוהה.
כאשר כאב למשה שהוא אינו מתמנה לכהן גדול, הקב"ה הסביר לו: כי
הדבר נובע בגלל רום מדרגתו. אמר לו ה':
הנה התורה ששייכת לי - לא לימדתיה בעצמי לעם ישראל ,אלא העברתי לך את התורה במטרה
שתלמדם, "היה אתה לעם מול האלוקים" שהרי בני ישראל לא מסוגלים ללמוד את
התורה ממני במישרים - כך גם בעניין תפקיד הכהונה: מדרגתך גבוהה מידי בכדי לכפר על
עם ישראל ולקרב אותם - לכן רק אהרון המקורב יותר לעם יתאים לכך.
שפת אמת מסביר: כי מצוות בגדי הכהונה נאמרה למשה סמוך למצוות שמן המנורה, משום שאם
שמן מרמז על דעת המוח - כדי שתהיה זכה
ונקייה-"שמן זית זך" - בגדי הכהונה מרמזים על הגוף - שהוא מהווה לבוש
לנשמה כדי שיהיה עשוי כהלכה - "לכבוד ולתפארת"
לכן נאמר:"
בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר."
[קהלת ט, ח]
הכוונה לתיקון המחשבות שבראש וטהרת לובן הגוף - חייבים לבוא בד
בבד...
המצנפת והציץ לראש הכהן הגדול.
נאמר:
"וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּיתּוּחֵי חֹתָם,
קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה
עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. .."
על פי רש"י המצנפת הייתה על ראשו של הכהן הגדול ועליה ציץ זהב- הציץ—"כמין
טס של זהב ברוחב של שתי אצבעות מקיף את המצח מאוזן לאוזן". שבת ס"ג, ע"ב]
מטרת הציץ הייתה: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת- עֲוֺן
הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם;
וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה".
על גבי הציץ היה כתוב
באותיות בולטות: "קדש לה'"
דעת מקרא מסביר: בדרך השאלה- הציץ הוא: תכשיט
כדמות כתר , אבל אינו מקיף את הראש כולו – אלא את מחציתו הקדמית- כדברי
רש"י - מאוזן לאוזן ויתכן שהוא נקרא בשם: "ציץ" מהטעם שהוא נוצץ
ומבריק כמו הפרח - ה'ציץ' ועוד יתכן שהציץ המקיף את הראש - דומה לעלי כותרת
שבראשו של פרח. עוד אפשר- שלפנים היו עושים עטרות של זרי פרחים ממש
ובעטרות של זהב היו מציירים, או חוקקים צורות של פרחים ועל זה היו אותיות בולטות בחלק הקדמי בעוד שכלפי פנים האותיות היו שקועות. "קדש
לה' "
מטרת הציץ: על פי
רש"י: אהרון נושא את משא
עוון עם ישראל וכך נמצא העוון מסולק מקודש הקודשים.
הציץ היה מכפר על עזות מצח - חוצפה ועל מצב - שהאדם מקריב קורבן טמא - בכך הוא גורם להשפלת קדושת
המקדש ומכעיס את הקב"ה.
השאלה הנשאלת היא:
מדוע דווקא על הציץ היה כתוב: "קודש
לה' " ולא על אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול?
התשובה בפי
חז"ל: [תענית ב] לקב"ה ישנם שלושה מפתחות שלא נמסרו בידי שליח: א] חיה, [חיים] להיפקד בזרע של קיימא. ב] תחיית
המתים. ג] מטר.
על כך כתב הגר"א
- כי שלושת מפתחות אלו רמוזים במשפט:
"פִּתּוּחֵי
חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה".
חתם - ראשי תיבות - חיה,
תחיה, מטר. שלושת יסודות אלה הם קודש לה' בלבד – לפי שהם רק נתונים בידי ה'.
למעשה שלושת הדברים האלה
מקיפים את חיי האדם בעולם הזה מיום
היוולדו ועד צאתו מן העולם.
חיה- משך שנות חייו
של האדם מיום היוולדו עד יום מותו.
מטר-רומז לפרנסתו
וצרכיו של האדם בעולם הזה - לפי שכל חיותו וצרכיו צריכים להיות קודש לה - לעשות את
רצון ה'.
על פי זה ניתן להבין
מדוע האותיות: "קודש לה' " היו על גבי הציץ דווקא.
הכהן הגדול היה צריך
להראות - ללמד ולהשפיע על כל אחד ואחד מעם ישראל את היסוד החשוב הזה שבמשך כל ימי
חייו האדם - צריך להיות קודש לה'.
על פי הספרים הקדושים
לכל יהודי שהתנהגותו קדושה ללא חטאים - חקוק על מצחו שם הוי"ה, אך אם סוטה
חלילה מדרך ה' אין האותיות האלה חקוקות על
מצחו.
לסיכום , לאור האמור לעיל. המסקנה היא :
כי בהיות משה בתחילה כהן הכוהנים-
עליו הוטל התפקיד להקדיש את הכוהנים למען
עם ישראל שיחיו בקדושה – כפי ציווי ה'
והרעיון הזה מתבטא גם בציץ של הכהן הגדול - לפי שחקוק עליו: "קודש
לה' "וגנוזים בו עוצמות אלוקיות .
המסר הוא נצחי :
להיות עם קדוש כפי שנאמר:
"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה"[דברים ז.ו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה