‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויגש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויגש. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 בדצמבר 2025

פרשת ויגש- בכיו של יוסף- והמתנות הנשלחות ממצרים/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת ויגש - בכיו של יוסף- והמתנות  הנשלחות מצרים.

מאמר מאת: אהובה  קליין .


                                 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



                           ציורי תנ"ך/ יהודה נשלח אל יוסף במצרים/ ציירה: אהובה  קליין (c)



                          ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
[מתוך ההפטרה]





    





                           ציורי תנ"ך/ יהודה  ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)                       



  

                ציורי תנ"ך/ יהודה  משוחח עם יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


                                ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


                            ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף מזהיר את אחיו לא להתרגז  בדרך/ ציירה: אהובה  קליין (c)


                    ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה  קליין (c)

                           










                        ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

 

        ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ יוסף פונה לפרעה לדאוג לאחיו למקום מרעה לצאן/ ציירה: אהובה קליין (c)



          ציורי תנ"ך / יעקב ומשפחתו במצרים בגושן/ ציירה: אהובה קליין(c

                ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

בפרשה זו יוסף מתוודע אל אחיו ובוכה, זה לא בכיו הראשון  מעניין כי גם בפרשת מקץ – יוסף בוכה – כנאמר: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל ־ אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ... וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְ" [מ"ב, כ"א]

בפרשתנו נאמר:

"וְלֹא יָכֹול יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, ......כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".[להלן, מ"ה, א'-ג']

השאלות הן:

א] מה הטעם לבכי יוסף כמה  פעמים במצרים ?

ב] מדוע העניק  יוסף חמש חליפות לבנימין בהשוואה לאחיו?

תשובות.

בכיו של יוסף במצרים

בפעם ראשונה יוסף בוכה במצרים כאשר הוא מקשיב לדברי אחיו:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.  וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד-- וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.  וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף:  כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.  וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְ...ּ" [מ"ב, כ"א- כ"ד]

רש"י מסביר את סיבת בכיו :יוסף שמע את אחיו מתחרטים על מעשיהם- הם לא ידעו שהוא שומע את דבריהם כי היה שם המתורגמן- שיודע לשון עברית ולשון מצרית והיה מוסר את דבריהם ליוסף ואת דברי יוסף להם. והמליץ היה מנשה בנו של יוסף, יוסף התרחק מהם כדי שלא יראו אותו, בוכה.

פעם שניה יוסף בוכה בפרשה זו כאשר מתוודע אל אחיו:

"וְלֹא יָכֹול יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְווַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו.  וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל ־ אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא־ יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".

הרמב"ן  מבאר: יוסף לא יכול היה יותר להחזיק מעמד ולעצור בתוכו את בכיו מהסיבה: כי רבים היו מתערבים בסכסוך בינו ובין אחיו וביקשו שישיב להם את בנימין ולא יכול היה יותר לעמוד בפני לחץ הפצרותיהם של הניצבים עליו.

הוא הגיע לקצה היכולת ורוחו נשברה, לכן ציווה גם להרחיק מעליו את המצרים.

אברבנאל חולק על דברי הרמב"ן ומביא הסבר שונה: אין זה הגיוני שיוסף התוודע אל אחיו מסיבת הלחץ שהפעילו עליו הניצבים עליו, אלא יוסף רצה לשלם לאחיו מידה כנגד מידה ועל כן תכנן מראש את התנכרותו אל אחיו ולא היה זקוק להתערבותם של אחרים.

ה"כתב והקבלה", סובר: כי יוסף לא חיפש נקמה, אלא ציפה שחלומותיו יתגשמו במלואם.

אולם לאחר התערבות הסובבים ,הוא הסתפק רק בחצי מימוש פתרון החלום - בהשתחוות הכוכבים אליו, כלומר בהשתחוות אחיו אליו.

הסבר מעניין נותן: "פרדס יוסף" בשם האדמו"ר מגור זצ"ל ואומר:

שכל עוד שיוסף לא הבחין שאחיו מקבלים את מרותו עליהם, לא היה מעוניין להתוודע בפניהם מפני שזכר שנזפו בו בעבר באומרם אליו:"המלוך תמלוך עלינו...?",אך כאשר ראה שיהודה, דובר האחים, נכנע ואומר: "עבדך" לא היה יוסף מסוגל להתאפק יותר והחל להתוודע בפני אחיו.

ה"נתיבות שלום" מבאר:

יוסף התרגש מאד כאשר התוודע לפני אחיו במצרים היה  זמן של יחוד עליון של יוסף עם אחיו ולכן ביקש שיוציאו כל איש מעליו בזמן שהתוודע אל אחיו כי בזמן זה לא ימצא איש זר בדומה - למצב בזמן שהכהן הגדול  היה נכנס לקודש הקודשים - וגם הדבר דומה למצב בו נתון יהודי כאשר  מתפלל תפילת  שמונה עשרה- כי זו עת שיהודי מתייחד עם הקב"ה.

אגדת חז"ל מספרת: יוסף  פנה אל אחיו ואמר להם: "כשאמרתם  לי שאחיכם מת, האם ראיתם אותו ממש בלי רוח חיים? האם עמדתם ליד קברו? אני יודע שאין זה נכון, אחיכם לא מת אתם מכרתם אותו לעבד ואני קניתי  אותו  ועכשיו אראה לכם פלא גדול: אני אקרא לאחיכם שאבד ואתם תראו אותו מיד כאן לפניכם" וכך פעל יוסף, התחיל לקרוא בקול רם:" יוסף בן יעקב, בוא ועמוד כאן לפני אחיך!"

הסתכלו האחים בתדהמה אל כל פינות הבית. ולא  ראו דבר, אמר להם יוסף: "אל תחפשו בכל פינה. הביטו אלי-כי אני אחיכם!" שמעו האחים את דבריו, נבהלו מאד. וכמעט יצאה נשמתם ולא יכלו לפתוח את פיהם מרוב בהלה, אמר להם יוסף: "אני הוא אחיכם האמינו לי, אתם שומעים שאני מדבר  אתכם עכשיו בלשון הקודש!"

הכירו אותו האחים ובושה גדולה כיסתה את פניהם, ראה יוסף שהם מתביישים כל כך ואמר להם: "אל תצטערו, לא אתם שלחתם אותי לכאן, הקב"ה –הוא שהמליך אותי על ארץ מצרים- כדי שיתקיים החלום שחלמתי ושסיפרתי לכם אותו על אלומתי - שקמה וכל האלומות שלכם משתחוות לה, לכאן- לארץ מצרים, הביא אותי ה' כדי שגם אתם תבואו לכאן ותתקיים הגזרה שגזר הקב"ה עלינו-  שנרד למצרים, ועכשיו אל תהיו עצובים כל כך, כי בזכותי יש כאן אוכל להרבה  אנשים וגם לכם. איני כועס עליכם, כמו שעל בנימין איני כועס- שהרי לא השתתף במכירתי -כך אינני כועס גם עליכם"

בהמשך יוסף בוכה פעמיים, פעם  כשנפגש  עם בנימין ובפעם נוספת כשנפגש עם אביו- יעקב.

יוסף מעניק לבנימין  חמש חליפות

כפי שהתורה מתארת: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ, חֲלִיפוֹת שְׂמָלֹת; וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת". [ להלן, מ"ה , כ"ב]

הגאון  רבי אליהו   מווילנא -מביא את שאלת הגמרא- [מסכת מגילה ט"ז, א]: "אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא: אמר רב, בשביל משקל שני סלעים מילת [של משי]- שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו, ירדו אבותינו למצרים?"

הסבר: אחרי כל הייסורים  שעבר יוסף - בגלל קנאת האחים על כותונת הפסים שקיבל, איך יתכן שיוסף עצמו יגרום לקנאה בין אחיו? מדוע, אם כן, הוסיף לבנימין "חמש חליפות שמלות".

הגמרא  עונה לשאלה: "רֶמֶז –רָמַז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא  מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות. שנאמר: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה". [מגילת אסתר, ח', ד']

אם כך הדבר, האם בשביל רמז מותר להטיל קנאה בין האחים?

אלא, נראה שחמש החליפות שנתן לבנימין – היו פשוטות מהחליפות שנתן לאחים וחמש החליפות שלו היו שוות כמו החליפה האחת של האחים. מכאן שלא הייתה יכולה להיות קנאה ביניהם.

אם, כן מדוע נתן יוסף לבנימין  חמש חליפות גרועות במקום חליפה אחת טובה?

על כך עונה הגמרא: "רמז-רמז לו, שעתיד לצאת ממנו - בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות

לפי זה  מדוקדק היטב - מדוע חליפות האחים נזכרו בכתיב מלא, עם ו' ואילו חליפת בנימין  בכתיב חסר בלא האות-ו'?

אלא ש"חליפות" האחים היו מושלמות ומחירן מלא, אבל חמש "חליפות" בנימין היו זולות וערכן היה חסר].

לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן ללמוד בפרשה זו על חכמתו של יוסף- ועל דבקותו בה' וכאשר ראה כי אחיו מצטערים על כל מה שעוללו לו - הוא  התרגש מאד ואף בכה  , אך הרגיע אותם כי זו הייתה תכנית אלוקית - כדי שבזמן הרעב בארץ - יהיה מי שידאג לכלכלת המשפחה  במצרים - הכול היה מחושב אצלו - גם הענקת החליפות וידע כי הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים מתחילה להתגשם- עם הירידה למצרים כפי שנאמר:

"וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה" [בראשית ,ט"ו, י"ג]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

פרשת ויגש –הירידה למצרים- מסר יעקב לעם ישראל! / מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויגש הירידה למצרים- מסר יעקב לעם ישראל!

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ יהודה נשלח אל יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו.. וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה. א-ב]




ציורי תנ"ך / יעקב ומשפחתו במצרים בגושן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



  ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 


 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יהודה נשלח אל יוסף במצרים/ ציירה: אהובה  קליין (c)

מהרגע שיעקב קיבל את הידיעה: כי יוסף חי- הוא החליט לרדת למצרים כנאמר: "וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת" [להלן , מ"ה, כ"ח].

יעקב מקבל על  כוונה זו חיזוקים מהקב"ה:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.  אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ" [להלן: מ"ו, ב'- ה']

בהמשך יעקב יורד עם  כל פמלייתו למצרים וגם לקחו איתם את המקנה והרכוש אשר רכשו בארץ כנען, .

הכתוב מדגיש פרט חשוב מאד: "וְאֶת-יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו, אֶל-יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו, גֹּשְׁנָה; וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה גֹּשֶׁן." [בראשית מ"ו, כ"ח]

השאלות הן:

א] ממה חשש יעקב ומה הבטיח לו ה' בחלום?

ב] מדוע שלח יעקב  את יהודה לפניו אל יוסף?

תשובות.

חששותיו של יעקב.

אומנם כשנודע ליעקב כי יוסף חי במצרים  -  החליט כי עליו לרדת לשם כדי לראותו,

על פי רש"י: אמר יעקב: הנה כה מרובה היא השמחה והחדווה - מעתה – הואיל  ועוד יוסף – בני חי.

אולם כאשר יעקב מקבל הבטחה  בחלום כי אלוקים ילווה אותו  לאורך כל הדרך למצרים: מתברר כי היו לו חששות.

כדברי רש"י: יעקב הצטער כי  עליו לעזוב ולצאת מארץ ישראל אל חוץ לארץ - לכן ה' הרגיע אותו אמר לו : "אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה..."ה' הבטיח לו: שיקבר בארץ - לפי שיעלוהו לאחר מותו ויקברוהו בארץ ישראל ולא במצרים!

האגדה מספרת: אחרי שנודע ליעקב על הימצאותו של יוסף במצרים

חשש לרדת לשם וחשש : "אֵיכָכָה אֶעֱזֹוב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי- אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְאֶת מְקוֹם קִבְרוֹת אֲבוֹתַיי וְיָרַדְתִּי לְאֶרֶץ טְמֵאָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֵין שָׁם יִרְאַת אֱלוֹקִים"? אולם לְאַחַר הַבְטָחַת ה' שֶׁלֹּא יִרָא...ממשיכה לספר האגדה:

"וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי ה' וְיִשְׂמַח מְאֹד וְרוּחַ ה' לָבְשָׁה אֶת יַעֲקֹב בָּעֵת הַהִיא וְיָדַע כִּי יָבוֹא יוֹם וְעָשׂוּ בָּנָיו מִשְׁכָּן לָה'- וְיִסע הוּא וכל אֲשֶׁר לוֹ בְּאֵרָהּ שֶׁבַע וְיָבוֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטַע שָׁם אַבְרָהָם אֲבִי אָבִיו- אֲרָזִים וַיִּיקַּח מֵהֶם אֶרֶז וְשִׁיטָה וַהֲדַס וְעֵץ שֶׁמֶן וַיָּשֶׂם אוֹתָם בָּאַרְגָּז כִּי אָמַר: בְּבוֹאִי מִצְרַיְמָה וְצֻוִּויתִי לְבָנָי לָטַעַת אוֹתָם בְּאֶרֶץ מְגוּרֵנוּ, וַיִּסַּע יַעֲקֹב מִבְּאֵר שֶׁבַע הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ לָבוֹא מִצְרַיְמָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לֵאמֹור לוֹ: עוֹד מְעַט וּבָא אָבִינוּ מצרימה, עַל כֵּן הֲכִנָּהּ נָא לוֹ בַּיִת אֲשֶׁר יִלְמַד שָׁם אוֹתָנוּ וְאֶת בָּנֵנוּ אֶת תּוֹרַת הַחֶסֶד וְהַצְדָּקָה, וְיִשְׂמַח יוֹסֵף לִשְׁמוּעָה, כִּי הוֹלֵךְ אָבִיו הָלוֹךְ וְקָרֵב מִצְרַיְמָה וִימַהֵר לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ אָבִיו בְּיַד יְהוּדָה בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם לוֹ מָקוֹם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן"

רש"י מתייחס לפסוק: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק".[להלן: מ"ו, א']

ואומר: כי חייב אדם בכבוד אביו יותר מאשר כבוד אבי אביו, לכן יעקב מזכיר על הזבחים את יצחק אביו.

הרמב"ן חולק על רש"י : ושואל : מדוע נזכר כאן דווקא השם יצחק? ועל כך הוא מפרש בדרך הסוד: יצחק מסמל את: "מידת הדין" כמו שנאמר: "פחד יצחק" - יעקב חזה ברוח הקודש - כי גלות מצרים מתחילה עם נסיעתו, לכן פחד ,התרגש והתאמץ לפייס את "מידת הדין" , מסיבה זו הקריב קורבן "שלמים" ולא "עולות" שהיו רגילים להקריב בני נח עד  זמנו.

ה"חיזקוני" מפרש: הפחד בו היה נתון יעקב - היה הפחד מפני הגלות הקרובה ולכן הקב"ה מרגיעו ואומר: שלא יפחד - שהרי גם אם מתקרבת הגלות שעליה התבשר אברהם בברית בן הבתרים מאת ה'- הרי תתקרב גם הברכה שאותה בירך ה' את אברהם:" וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל" [להלן בראשית   י"ב, ב]

"העמק דבר" מבאר: כי  סיבת החיזיון "במראות - לילה" לדעתו היה  המחזה בעצם היום, "מראות לילה" דווקא בעיצומו של יום - והמטרה לעורר את מחשבתו של יעקב למסר, כי הגיעה השעה שיקבל על עצמו עול גלות הנמשלת ללילה. בעולם יהיה חושך גשמי ורוחני ואילו רוח הקודש לא תופיע באופן קבוע - אלא לעיתים רחוקות דוגמת הברק המבהיק את חשכת הליל.

יעקב שולח את יהודה ליוסף.

רש"י מסביר: כי יהודה נשלח אל יוסף במצרים  ועל כך  שני הסברים.

א] לפנות ליעקב מקום  להתגורר בו ולהורות לו איך יתיישב בה –כלומר כיצד יקבע את מושבו שם.

ב] מדרש אגדה: דרשו חז"ל:  לתקן ליעקב בית תלמוד שמשם תצא הוראה ללמוד ולהורות דינים והלכות.

רבינו בחיי סובר: כי יעקב שלח דווקא את יהודה אל יוסף במצרים –להכין לו בית בגושן - לפי שיהודה היה הגיבור והזריז לעומת שאר אחיו.

חז"ל דקדקו במילה: "להורות" - המטרה הייתה להתקין ליעקב אביהם בית תלמוד שיהיה שם מורה הוראה - כדי שיהיו השבטים יגעים בתורה, לימוד התורה היה מאד חשוב וכאשר יוסף פרש מאביו היו עוסקים בלימוד תורה בנושא של עגלה ערופה. וכאשר ראה יעקב את העגלות – נזכר בפרשת עגלה ערופה.

לכן הכתוב מרמז: "וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"  ואז נזכר יעקב כי בזמן שלימד את יוסף פרשת עגלה ערופה- אז פרש ממנה.

מטעם זה נאמר: "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"[ להלן  מ"ה, כ"ז]

רבינו בחיי מביא גם מדרש מעניין: כעת יעקב שלח לפניו את יהודה והרי אתמול - כלומר לא מזמן-היו שור ואריה מנגחים זה את זה ועכשיו  יעקב שולח את יהודה - המסמל: אריה -  אל יוסף המסמל:  שור.

על שליחות זאת נאמר: "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר..." [ישעיהו ס"ה. כ"ה].

זְאֵב - זה בנימין. שנאמר: "בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף" [בראשית מ"ט, כ"ז]

ְְטָלֶה -  אלו השבטים - שנאמר: "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל "[ירמיהו, נ', י"ז]

שהם ירעו כאחד. לפי שבנימין ירד עם האחים למצרים למרות שיעקב היה דבק בדבריו ואמר שבנימין לא ירד עם אחיו למצרים, אך כיון שהגיעה השעה ובנימין כן ירד איתם הם היו שומרים עליו מאד.

אריה - זה יהודה. שנאמר: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" [בראשית מ"ט, ט']

יוסף - זה "כבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־ תֶּ֔בֶן" -  "שנאמר: "בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ" [דברים ל"ג, י"ז] היו אוכלים יחדיו כאחד – לפי שנאמר: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ."[להלן: מ"ג, ל"ג]

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש]מבאר: יעקב – לפני הגעתו לגושן במצרים-שלח את יהודה אל יוסף "להורות לפניו"- כדי לקבל הוראות מיוסף למרות ואולי דווקא שיעקב היה אביו של השר[יוסף] כדי שלא יראה שיעקב הולך לגושן  מדעתו שלו. יעקב הבין בענייני העולם והוא ידע שהבריות יחשדו בו שהוא מתנהג באופן  -  חופשי ועושה כל העולה  על רוחו. ללא  מסירת דין וחשבון לאף אחד - דבר שהם היו מרשים לעצמם - אילו היו במעמדו.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק מתכניתו של יעקב - כמה חשוב לעם ישראל להיות מחובר ליראת שמים – להיות עמלים בתורה למען הבטחת עם ישראל - לחיים טובים  ושלווים בארץ ישראל- לנצח  נצחים כפי הכתוב:

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻוקותַיי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ"  [ויקרא כ', כ"ב]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר