פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת שלח אנו קוראים
על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת
דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את
קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם
כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר י"ד, א-ג]
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מצוות ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]
השאלות הן:
א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?
ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?
תשובות:
הבכי בעם.
רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את
ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות" הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו
הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."
רבינו בחיי מפרש:
לפי הפשט: הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו
ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם
בלילה ההוא" כפי שכתוב גם: "בכה
תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב
שעשו חז"ל.
"אמר רבי יוחנן
אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם
בכייה לדורות"
מתברר שגם בית המקדש
הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה
תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.
ועוד דרשו: בכי
על ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה
על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין
שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?
לפי שכתוב: "ויהי
כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן
המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם
ו']
ומאין שחורבן בית שני
גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]
כשהגיע טיטוס הרשע
החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו
בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות
דרך הים בלילה והוליכו אותם בשבי
לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה
נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים
ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה
אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"
ועוד התרחשויות קשות
בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב:
"וירגנו באוהליהם לא שמעו בקול ה' ויישא
להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם בתהלים]
ועוד כתוב: "גם
אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]
מכאן ההוכחה מהכתובים
ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.
ובמדרש נאמר על
הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה
עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות
על ידי ה'.
ועל אותו דור אמר
הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב
אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז] ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה
לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם
בכי לדורות.
באותה שעה נגזרה
הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה. כנגד נשיאות קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.
וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים: לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל
נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.
הוא גורם לבכי בקרב
כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל
השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.
דוגמאות של בכי
בתנ"ך.
הגר בוכה על ישמעאל-
"ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.
אברהם בוכה על שרה
לאחר מותה.
יעקב בוכה על יוסף
לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .
רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי
ידע בוודאות שיוסף חי.
יוסף בוכה כשפוגש את
אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.
עשיו בוכה כאשר נודע
לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.
עשיו ויעקב בוכים
בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.
יעקב בוכה כאשר נפגש
עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]
"רחל מבכה על
בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים
הנסתרים.
לסיכום לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל
תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן
המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות
טובות גורמות לתוצאות טובות.