‏הצגת רשומות עם תוויות רעב בארץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רעב בארץ. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 בנובמבר 2023

פרשת תולדות - הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות -  הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)



יורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)




"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנאו

 אותו פלישתים"


[בראשית כ"ו, י"ג]




ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

הכתוב מתאר את הליכת יצחק לגרר בעקבות הרעב בארץ: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- פְּלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל -הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  .......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ". [בראשית פרק כ"ו ,א'-י']

השאלות הן:

א] מדוע  נאלץ יצחק  לעזוב  את הארץ  וללכת דווקא לגרר?

ב] מדוע אלוקים אוסר על יצחק  לרדת למצרים?

תשובות.

יצחק הולך לגרר.

הכתוב מציין את הסיבה – מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ: " וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם"

בעל הטורים מביא הסבר מאד מעניין   לסיבת הרעב בארץ באותה תקופה ,הוא מציין: כי קיים קשר  לפסוק הקודם הנאמר בו: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"[להלן  כ"ה, ל"ד]

הביזה הזאת של עשיו מזכירה לנו גם את המן הרשע: "בוזה בן בוזה - זה המן הרשע שיצא מעשיו [אסתר רבה ז', י]

יש כאן קשר בין המילים - "וַיְהִי רָעָב" לבין המילים:" וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"

על כך אמר שלמה המלך: בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז [משלי י"ח, ג']

" בְּבוֹא-רָשָׁע"- זה עשיו שנאמר:

"כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.." [מלאכי א', ד'] בא גם בוז- לפי שבא בזיונו עמו -ועם קלון –חרפה. שנתלווה לו קלונו של רעב ואין חרפה- אלא רעב.

כמו שאומר הנביא יחזקאל: ," אֲשֶׁר לֹא תִיקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב—בַּגּוֹיִם".

מכאן ניתן להבין, מדוע היה אז רעב בארץ - הביזיון של עשיו כלפי הבכורה - גרם לכך!

הרב אביגדור הלוי נבנצל מרחיב  בביזיון זה: גם לאחר שעשיו שבע והשקיט את רעבונו הוא חש בפנימיותו כי "סידר" את יעקב שנתן דבר שאינו שווה פרוטה, וקיבל  נזיד עדשים שבכל זאת שווה  משהו. הוא הרגיש כי עלה בידו לעשות עסק טוב מאד.

"התחיל מקהיל.. ואמר להם: יודעים אתם מה עשיתי לזה - אכלתי עדשיו ושתיתי יינו, ושיחקתי בו ומכרתי לו הבכורה" [מדה"ג, שם וע"ע בר"ר ס"ג, י"ד] אחרת היה יכול  לערער בבית דינם של שם ועבר ולטעון שהיה אנוס, שהיה רעב עד כדי סכנת חיים ,אך לא כן. הוא היה בטוח בעצמו שעשה את עסקת חייו.

הרב שמשון רפאל הירש סבור: " מאז הובטחה הארץ לאברהם לנחלת עולם, הרעב חזר  מידי פעם בפעם, אך ארץ ישראל  נועדה להיות מבורכת כארץ זבת חלב ודבש והסיבה לכך: לפי  שתנובתה של ארץ ישראל אינה תלויה בעמל האדם וברכת  הטבע בלבד ,אלא ברמה  הרוחנית  והמוסרית של יושביה- ואילו כאשר סרים מן הדרך התורנית – הארץ עשויה להקיא את יושביה- כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת- חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי....... וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [ויקרא. י"ח, כ"ו – כ"ט]

וכמו שעם ישראל הוא עם קשה עורף מטבעו , רק בעזרת קבלת התורה- הפך לעם ה'- באופן זה גם הארץ הייתה קשה ולא פורייה מטבעה ונתונה לרעב ורק באמצעות עוצמת התורה נעשתה לארץ מבורכת  בשפע ברכות.

ההוכחה היא: הר גריזים והר עיבל, הר גריזים הר הברכה –פורח והר עיבל - שומם. ולכן על הר עיבל השומם עליו נבנה מזבח התורה. כי בכוח התורה ניתן להפוך את הר עיבל  - שהוא הר הקללה - למקור ברכה כדוגמת הר גריזים.

מכאן שהארץ והעם קשורים בקשר הדוק ואף אחד מהם אינו יכול לפרוח בלי השני !

על יצחק חל איסור לצאת מחוץ לגבולות ישראל.

רבינו בחיי מפרש: כי יצחק רצה ללכת בדרך אבותיו ולרדת מצרימה : אלא הכתוב מציין: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה":  לכן הלך לגרר. בעצם הלך אל אבימלך מלך פלישתים - גררה - רומז לגלות- כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ  פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו והדבר רומז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"י מסביר: כי ה' הזהיר את יצחק מאחר והייתה כוונתו לרדת מצרימה בעקבות הרעב - כפי שירד אביו ,אברהם, בימי הרעב, לכן אמר לו ה' שלא ירד לשם - לפי שהוא נחשב לעולה - תמימה [משעת העקדה] ולכן אסור שירד מחוץ  לגבולות הארץ. כשם שקורבן עולה היוצא מחוץ לעזרה נפסל ואסור להקריבו. באופן זה אסור ליצחק לצאת אל מחוץ לארץ ישראל.[ב"ר]

אלוקים מבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ הוא יבורך - וזרעו: ".....אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ...."

ויהיה כל אדם מבורך ואומר לבנו:' יהא זרעך כזרעו של יצחק' והכתוב הזה מלמד על כל המקרא:

"......, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". [בראשית  מ"ח ,כ']

הקב"ה מציין לשבח את אברהם - אבי יצחק: כי תמיד שמע בקול ה' ועמד בעשרה ניסיונות. ובנוסף קיים אברהם את הגזרות שגזרו חכמים בדורות הבאים להרחקה ושמירה על האזהרות שבתורה.

אשר לגרר המקראית - ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין - קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הרעב ששרר בארץ בתקופת יצחק כנראה נבע מהביזיון שנקט עשיו כלפי הבכורה.

ניתן להסיק: כי החיבור לתורה וקיום המצוות- הם תנאי לשמירה על ארץ ישראל ועם ישראל כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ  הַלְלוּ-יָהּ." אמן ואמן.

[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]


ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה בדרך לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 23 בנובמבר 2022

פרשת תולדות – הפלישתים - מוצאם ויחסם ליצחק בגרר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות הפלישתים - מוצאם ויחסם ליצחק בגרר.  

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יצחק  ורבקה בגרר לעיני תושבי המקום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)



"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד:
ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה ויקנאו אותו פלישתים"
[בראשית כ"ו, י"ג]
ציורי תנ"ך/ אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

בפרשה , הכתוב מתאר על רעב בארץ ישראל - יצחק המחפש מקום מחיה -  עובר לגור בגרר - ארץ פלישתים , ה' נראה אליו  – ומצווה עליו: לא לרדת מצרימה: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- ְּפלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר" [ בראשית כ"ו, א-ז]

כשיצחק מתיישב בגרר - הוא עונה לשאלת תושבי המקום בדבר זהותה  של רבקה - כאחותו, אך במהלך הזמן -  אבימלך- מלך פלישתים מגלה את האמת כועס עליו וכעת הוא מזהיר את תושבי המקום במילים:

"וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר:  הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת". [להלן פרק כ"ו, י"א]

יצחק מגלה כבר בתחילה שהפלישתים אינם יראי אלוקים ובהמשך מגלה את קנאתם בו כפי שהכתוב מתאר:

" וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה. וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד.  וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.  וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה". [להלן  כ"ו, י"ב-כ"ב]

השאלות הן:

א] מדוע ה'  אסר על יצחק לצאת את הארץ ומה הובטח לו?

ב] מי היו הפלישתים ומה  היה יחסם כלפי יצחק ופמלייתו?

ג] מדוע סתמו הפלישתים את בארות המים מימי אברהם?

תשובות.

אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ

רש"י מסביר: אלוקים הזהיר את  יצחק לבל ירד למצרים מפני הרעב ,  כפי שנהג אביו – אברהם שירד למצרים בתקופת הרעב. אמר לו הקב"ה: ' אל תרד מצרימה' לפי שאתה עולה תמימה משעת העקידה ואין חוצה - לארץ, כדאי לך, ולמה הדבר דומה?  לקורבן עולה שהיא יוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה- כך גם אסור לך לצאת  לחוצה - לארץ [ב"ר]

ה' מבטיח לו: הבטחת הארץ והבטחת הבנים בנוסף:

"וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". 

רש"י מסביר: יהיה כל אדם מברך ואומר לבנו "יהא זרעך כזרעו של יצחק "

הכתוב הזה מלמד  על כל המקרא:

"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" [בראשית מ"ח, כ']

מוצאם של הפלישתים ואופן התייחסותם ליצחק.

על פי אנציקלופדיה דעת:

מוצאם של הפלישתים אינו ברור. במקרא נאמר: כי באו מכפתור כפי שכתוב: "הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִישְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר" (עמוס ט, ז).

נאמר:"וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת -עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים--וְאֶת-נַפְתֻּחִים.  וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת -כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִישְׁתִּים--וְאֶת-כַּפְתֹּרִים."(י, י"ג- י"ד)

כלומר: פלישתים באו מארץ הכסלוחים:

רש"י מסביר כי הפלישתים יצאו משני מקורות:  מהפתרוסים  והכסלוחים לפי שהיו הפתרוסים הכסלוחים מחליפים את משכב נשותיהם אלו לאלו והולידו בנים בבית אחד ומשניהם יצאו הפלישתים ולא נודע מי אביהם?

רש"י פירש שנולדו מפתרוסים וכסלוחים שהיו בני מצרים, בנו השני של חם. פלישתים אלה היוו את הגל הפלישתי הראשון שפלש - לארץ כנען לפני תקופת האבות וייסד את ממלכת גרר בנגב.

רבינו בחיי  מבאר: כי הליכתו של יצחק לגרר רומזת על גלות - הכוונה לגלות בבל שהוא מקום  מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סובר: כי גם האירועים במצרים בזמן אברהם ושרה והאירועים  בתקופת יצחק - בארץ פלישתים מוכיחים: כי האווירה  הייתה אווירת  פריצות , לכן הייתה סכנה גדולה לאישה הנשואה לבעלה. שמא הם יהרגו, חלילה  את בעלה וייקחו לעצמם  את האישה.

הסיבה לסתימת הבארות.

הסיבה העיקרית לסתימת הבארות -היא : השנאה לעם ישראל המאפיינת לאורך ההיסטוריה את הסכסוכים בין ישראל לאומות העולם.

הפלישתים נהגו לסתום את הבארות של יצחק מתוך קנאה -בו והמושל אבימלך שכרת בעבר ברית עם אברהם – לא לשקר לו ,לנינו ולנכדו - מעביר את קנאת עמו לשטח המעשי ומגרש את יצחק באומרו:

"לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד" יצחק עובר למקום אחר- אך שנאת הפלישתים אינה פוסקת והם רודפים אחריו ומתקוטטים אתו בדבר הבארות שהוא חופר. כאשר בא אבימלך אל יצחק בהצעה לכרות ברית חדשה ביניהם-הוא אומר: "וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" הוא כאילו מדגיש  את הטובה שהוא לא שלח אותו לאיזה מקום  סגור, אלא נתן לעזוב את ארצו  אחרי אשר  לקחו את אדמתו ובארותיו.

על כך מדרש  [בראשית רבה ס"ד] המותאם לגישה זו:

משל  לארי שנתקע עצם בגרונו , החל מכריז: מי יבוא ויוציא יקבל שכרו. הגיע עוף בעל צוואר וחרטום ארוך, תקע את חרטומו בגרונו של הארי והוציא לו את העצם, כשבא העוף לדרוש שכרו ענה לו הארי: לא די שחרטומך היה בפי ויצא ממנו בשלום, ולא בלעתיו, אתה בא לבקש עוד שכר?

בעלי המדרש אומרים כי כך אבימלך טען כנגד יצחק: היית בארצי ואני שלחתיך ריקם ,אך בשלום ועל כך אתה חייב לי טובה.

אלשיך מסביר: כי המדרבן העיקרי לשנאה מצד אבימלך ואנשיו כלפי יצחק:  הדחף להיפטר ממנו ועל כן שלח את עבדיו לסתום את בארותיו - כדי שיבין שעליו לנטוש את המקום והוא אינו רצוי שם.

"העמק דבר" סובר: עיקר הקנאים היו הפלישתים שדרו בעיר המלוכה הם היוו את השכבה הגבוהה באוכלוסייה. את הבארות סתמו אנשי הכפר ובעלי השדות ואילו המלך היה כאילו מתעלם מהעניין היות והיה מרוצה  מהצקות האלה.

על פי המדרש : אבימלך ועמו היו שותפים לשנאה כלפי יצחק וטענו: כי כל העוצמה והעשירות שברשותו - היא נובעת מתושבי המקום ומלכם אבימלך.

ה"חפץ חיים" סבור כי טענה זו אופיינית לשונאי ישראל. גם פרעה- מלך מצרים אמר אֶל עַמּוֹ: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". [שמות  א', ט']

"הדרש והעיון" סבור: כי תמיד שונאים את היהודים בין אם הם נרפים - ואינם עוסקים במלאכת היצירה ובין אם הם  פעילים - יוצרים ובונים.

הם גלו לגלויות  דוגמת היונה - "שלא מצאה מנוח" בדבר זה יצחק משמש סימן לבנים. וכאשר לראשונה מגיע לגרר  במצב של עוני יוצאת הפקודה:

"הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת" .זו ההוכחה שרצו לפגוע מהטעם שהוא חסר כול. כאשר הוא מתעשר - הם מגרשים אותו - בטענה כי הם גרמו לו להתעשר!

"אוזניים  לתורה" סובר: כי לאויבים יש תכסיס נוסף כלפי היהודים: הם באים להציק אחרי שהיהודים  סיימו את יצירתם ולא לפני כן.

דוגמא לכך: אחרי שיצחק חפר את הבאר- הפלישתים מופיעים וטוענים: "לנו המים"

"נתיבות שלום" מסביר את המשמעות הרוחנית של הבארות שחפרו אברהם ואחר  כך יצחק..

עולם התיקון התחיל מאברהם אבינו אחריו המשיכו לתקן שאר ו' הרועים- ומה הכוונה  לעולם התיקון?

התשובה היא, יש לתקן את שבעת ימי הבניין - שהם כנגד ששת ימי המעשה והשבת - לפי שבכל יום יש לעשות תיקונים באותו היום, אברהם אבינו שהתחיל את עולם התיקון – החל - לתקן את שבעת ימי הבניין -  הוא חפר ג' בארות שהם מקורות ליניקת הקדושה והם כנגד שלושת הימים הראשונים של השבוע לכן באו  כוחות הסט"א [הפלישתים] לגזול את מקורות היניקה של הקדושה, אחרי מות אברהם באו הפלישתים וסתמו אותן בעפר, בא יצחק חפר מחדש את שלושת הבארות והוסיף עוד שלוש בארות: "עשק", "שטנה" ו"רחובות"- ובארות אלה כנגד שלושת הימים האחרונים בשבוע- טרם השבת.

אחר כך באו עבדי יצחק והודיעו לו על הבאר השביעית -  שהיא שימשה להשקות את העדרים והיא כנגד שבת קודש ולכן היא נקראה "שבעה"  היא כל כוחם של עם ישראל - ממנה שופעת היניקה לכל הבארות וכך כל כוחם של ישראל שואבים את היניקה של שבת קודש !

רש"ר סבור: כי עצם סתימת הבארות על ידי הפלישתים - נבעה מתוך קנאה וצרות עין - למרות שכולם נהנו מהמים, אלא שקנאה זו פותחת שרשרת מאורעות המהווה שלב חדש בהיסטוריה היהודית: עם יצחק נפתחה הגלות והחלה להתקיים נבואת: "וגר יהיה זרעך" הקנאה והשנאה כלפי יצחק הפרה את שלוותו - אך ממשיכו – יעקב -  כבר סבל משעבוד גמור.

ישנה דעה: כי המטרה של חפירת הבארות של אברהם ואחריו יצחק - הייתה במטרה לקרב את הרחוקים ולהפיץ את האמונה בבורא אחד - לפי שהאנשים היו מתאספים ליד הבאר - בבואם לשאוב מים ושם הייתה הזדמנות - הן לאברהם והן ליצחק להפיץ את האמונה ומטעם זה הפלישתים הציקו להם.

לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק - הפלישתים שנאו וקנאו ביצחק ובפמלייתו לכן היו הצקות מצדם כלפי יצחק וסתמו את הבארות . התנהגותם הקלוקלת מסמלת את  תחילה הגלות לעם ישראל בהיסטוריה היהודית.

יצחק לא ויתר , נלחם כארי ובסייעתא דשמיא - ידו גברה עליהם- עד שבאו לפניו אבימלך ואנשיו ובקשו לכרות אתו  ברית!

יש כאן מסר למנהיגי ישראל - לא לוותר על אף שעל  מארץ ישראל שהובטחה לאבותינו ולבאים אחריהם. יפים וחשובים דברי הנביא ירמיהו:

"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד". [ירמיהו ל', י']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר