‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 19 במרץ 2025

פרשת ויקהל- מה המשותף לשבת ולהתקהלות- בימינו ובעתיד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויקהל- מה המשותף לשבת ולהתקהלות בימינו ובעתיד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציור תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור 
תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הבטת תרומת השמן למשה/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת
 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציור תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה מתחילה  בפסוקים:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר - צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל - הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". [שמות  ל"ה, א'-ד]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך להקהיל את - כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?

ב] מה ערכה של השבת - כלפי עם ישראל?

תשובות.

הצורך להקהיל את העם על ידי משה.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה: כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

בהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"  - מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים". המילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני - כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך: שכתוב בלשון יחיד:"וַיִּחַן - שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [שם י"ט, ב]

אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל .   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת "כי תישא" לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

ערכה של השבת וההתקהלות .

להלן הסבר יפה  בערכה של ההתקהלות הקשורה לשבת :

הפרשה  פותחת בהתקהלות העם -  על  ידי משה ומיד  מופיע הציווי  על שמירת השבת ומתברר : כי  על מנת  לשמור את השבת ולחוש את קדושתה ואת השכינה השורה – זה קורה דווקא בהתקהלות-כי  כל בני הבית יושבים סביב השולחן - שרים שירי שבת ואומרים דברי תורה.

כמו כן  השיעורים ולימודי התורה ביום השבת – יש  בהם עוצמה גדולה כדי  לזכות  את עם ישראל  ולגרום לסנגוריה גדולה  בשמים על ישראל.

בעל הטורים סובר: כי יש קשר בין ירידתו של משה מהר סיני כשקרן-עור פניו - ומכאן יש להסביר: שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר הימים  [ב"ר, י"א, ב]

הכוונה: בסוף  פרשת:"ויקהל" נאמר: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אות - הַמַּסְוֶוה עַל-פָּנָיו, עַד - בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ".   [שמות  ל"ד, ל"ה]

נאמר: "וַיַּקְהֵל" לפי שמשה בא לדבר על פרשת שבת רצה לרמוז שבשבתות ויום טוב העם מתקהלים לשמוע דרשה.

נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן"

רבותינו סברו: שלושה  מעידים זה על זה: ישראל, השבת והקב"ה: ישראל והקב"ה מעידים - על השבת שהוא יום מנוחה ליהודים.

וישראל והשבת מעידים על ה' -  שהוא יחיד בעולמו.

הקב"ה והשבת מעידים על ישראל - שהם גוי אחד בארץ!

"אמר רבי יהודה, אמר רב: כל המענג את השבת  מעניקים לו משמים  משאלות ליבו - ההוכחה לכך, שנאמר:

"וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה;  וְיִתֶּן- לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ".[תהלים ל"ז, ד']

רבותינו  בעלי אגדה אומרים: כי מתחילת התורה ועד  סופה, אין בה פרשה שנאמר בראשה:  "ויקהל" ,אלא רק בפרשה זו. אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם - הלכות שבת - כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת להתכנס בבתי מדרשות - כדי ללמד ולהורות לישראל דברי תורה-איסור והיתר וכו', מכאן אמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים  בעניינו של יום. הלכות פסח  בפסח וכו'.....

נאמר: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, ד']

מתי  אלוקים הוא מלכו של עולם?

תשובה: כאשר נאספים ראשי העם יחד עם , עָם ישראל- כאשר כל האנשים שרויים באחדות ואחווה.

כדברי מדרש תנחומא-על פרשת: נצבים: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל"׃ [דברים כ"ט, ט']  וכתוב:

"לֹא ־יִֽהְיֶה ־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא ־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָֽיָה־לָ֤ךְ יְהֹוָה֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ" [ישעיהו ס', י"ט]

המשמעות היא: כאשר עם ישראל יהיה מאוחד - למה הדבר דומה?

בנוהג שבעולם : אגודה של קנים אין אדם מסוגל לשוברם כשהם יחד. לעומת זה, כאשר הם מופיעים מפוזרים - אפילו תינוק יכול  לשברם .

על כן, כאשר הם בקבוצה מתאחדים אור השכינה  שורה עליהם!

השראת השכינה הייתה גם במשכן - כי כולם  נתנו תרומה  בסך מחצית השקל באופן שווה – ללא הבדל מעמד ביניהם וכך ניתן היה להקים את המשכן והשכינה שרתה שם.

שואל הזוהר הקדוש :הרי נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ":[ בראשית ב, ג']הרי לא ירד מן בשבת – במדבר - אם כן, במה  ה' בירך את השבת? תשובתו: כי השבת היא מקור הברכה כל השפע הגשמי והרוחני של כל השבוע - מתברך מכוח השבת.

ה"חפץ חיים"  המשיל משל יפה: על תקרת בית הכנסת - ישנן  נברשות מפוארות שהן תלויות. אך, אם  גבאי בית הכנסת - יחליט לנתק - את המפסק הראשי של החשמל - כל האורות יכבו ותהיה אפלה במקום!

הנמשל: כך כל הברכות  באות מכוח השבת - כל האור שבעולם בא מכוח שמירת שבת, לכן כאשר  אין מקפידים על שמירת שבת  מכבים את המפסק הראשי - ומשביתים את הברכה. רבותינו אומרים: "כשישראל עושים רצונו של מקום - מלאכתם נעשית על ידי אחרים" [מסכת ברכות ל"ה]

החוזה  מלובלין  מסביר את הפסוק:

"אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִווָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ"- על ידי שמירת שבת- מגיעים לקיים את כל אלה הדברים אשר  ה' ציווה  וכל המשמר את השבת כאילו קיים את כל התורה כולה!

נאמר: "תּוֹרָה צִווָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד']

הרמב"ן מסביר את המסר הנ"ל: הטעם שישא תמיד ויאמר "תורה צווה לנו משה" - והיא תהיה מורשה לקהלת יעקב -כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה כי לא תשכח מפי זרעו ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א) שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב ואמר "קהלת יעקב" לרמז שייקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו הם הגרים הנלווים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב ונקראו כלם קהילתו"

לסיכום –לאור האמור לעיל: ישנו מסר חשוב לעם ישראל ממש לימים אלה: השבת היא מקור הברכה והאור - היא גם גורמת לעם ישראל להתאסף יחד בבתי מדרשות ובתי כנסת ומכוח אחדות העם בשבתות בע"ה נזכה - במהרה  לניצחון על אויבינו " אור חדש על ציון תאיר" ונממש את הציווי :"תּוֹרָה צִווָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" !



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 6 במרץ 2025

פרשת תצווה- חכמי הלב- מאין נבעה חכמתם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה- חכמי הלב- מאין נבעה חכמתם?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי  תנ"ך/ משה מדבר אל לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קלי
ין (c)



ציורי תנ"ך/ הציווי האלוקי להבאת שמן עבור המנורה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]




ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]



ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרשת זכור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"



"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

[דברים כ"ה, י"ז]


ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]

בפרשה זו מככבים אומני המשכן המכונים: חכמי הלב: ה' מצווה את משה :  "וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ—לְכַהֲנוֹ - לִי" [שמות כ"ח, ג']

השאלות הן:

א] מי היו חכמי הלב?

ב] מהו המתכון להשגת החכמה?

תשובות

חכמי הלב.

חכמי הלב היו :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כפי שהתורה מתארת לנו:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". [שמות  ל"א ,א'- ז']

מעניין להביט באותיות שמות אומנים אלה:

בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר - שהיה תמיד בצל - אל.  כדברי דוד המלך:

"יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".[תהלים קכ"א, ה']

אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ- מרמז שהוא היה  באהל ה' - מחובר לה' באמונה.

אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על ,פי חז"ל: כדמות אריה  לכן הם נבחרו להקים את המשכן.

רבינו בחיי  נותן את הטעם: מדוע בגדי הכהונה היו צריכים  להיעשות על ידי חכמי הלב: כדי שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.

ומביא מדרש מעניין: נאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל", הראה הקב"ה למשה- ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה ואף בצלאל מאותה שעה התקנתיו, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל  והמשכן נעשה על ידי שניהם-

בצלאל ואהליאב בן אחיסמך  זה משבט יהודה וזה משבט דן.

אמר ר'חנינא: אין לך  גדול משבט יהודה ואין לך קטן משבט דן

כי רצה ה' למזג את שניהם- שיהיו שניהם שווים בערכם  לפני ה'.

שהרי  [לפי שמות רבה] בצלאל היה משבט החשוב בשבטים- שבט יהודה ואילו אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ- היה משבט ירוד בשבטים –המיזוג של שניהם נעשה- כדי  שלא יתגאה האדם מייחוסו המשפחתי.

לפיכך המשכן נעשה על ידי שניהם זה משבט יהודה וזה משבט דן.

ואף בית המקדש נעשה בשני שבטים: אלו: שלמה - משבט יהודה וחירם - משבט   דן.

ה"כלי יקר" אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה  על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות  י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.

מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"

[ שם, מ, ל"ג]

הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה  עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.

אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]

אבל היות ושפע החכמה יגיע  באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם  ולכן בסופו של דבר  כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.

ה"כלי יקר" מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.

מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה' - על חכמי הלב.

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:

"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

המתכון להשגת החכמה.

ידוע כי  "אין דבר העומד בפני הרצון" לכן   עניין חשוב לבקש חכמה מהבורא ולשאוף להתמלא בחכמה- כי כפי המידה שאדם  משתוקק להשגת החכמה במידה זו הוא נעשה כלי קיבול להתמלא בחכמה ודעת ותבונה . ישעיהו הנביא ניבא :

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

פירוש הפסוק: הים נראה שטוח ויישר  ללא גבעות ,או עמקים, אך בים יש מקומות שונים, חלקם רדודים של כמה מטרים ויש מקומות של עומקים   באורך של  קילומטרים. הדבר מלמד אותנו כי  התורה תתפשט  ככל שהזמן מתקדם, כמו המים  לים מכסים.

מכאן  - כפי בית הקיבול שהאדם יכין לעצמו - כך  יזכה להתמלא בחכמה - אותו אדם שמבקש חכמה - היות שהוא נעשה בית קיבול לקבל חכמה-יזכה בכך.

מכאן אנו לומדים: כי האדם אשר מעריך החכמה ומצפה ומשתוקק בכל מאודו – כך רוכש את בית הקיבול - להתמלא בחכמה.

על הנצי"ב מוולוז'ין מסופר: כי בילדותו היה ילד קשה -הבנה והתקשה בלימודיו - כאשר הוריו הבחינו כי מתקשה - חשבו להפנות אותו לעסוק בעבודה פיסית. אך הילד התעקש לבקש עוד הזדמנות  ללמוד ואכן ניסה עוד ועוד עד שזכה לממש את משאלתו - החל להבין את תוכן הלמידה - התקדם והתעלה במעלות התורה והגיע להיות גדול הדור.[ספר "אמרי דניאל" / הצב"י דניאל פלבני]

דוגמא יפה יש לנו משלמה המלך- שביקש חכמה מהקב"ה  וזכה לחכמה כה גדולה - שאיש לפניו ואחריו לא הצליח  להגיע אליה  , כמו שנאמר:

"בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶל ־שְׁלֹמֹ֖ה בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן ־לָֽךְ׃ ........וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ וְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם ־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא ־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ וְנָֽתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֨עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת ־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין ־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנָ֑י כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת ־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת ־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא ־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא ־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֨וֹךָ֙ לֹֽא־ הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹֽא ־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ....."

[מלכים - א, פרק ג,]   

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי חכמי הלב שעסקו בבגדי הכהונה ובמלאכת המשכן  היו חכמים ונבונים - וזכו זאת כמתנת שמים לשליחותם - אך ודאי גם התפללו על כך והיו מחוברים לתורה הקדושה שהיא מקור החכמה -  להשגת חכמה עילאית. בימים קשים אלה - כאשר אויבינו  מאיימים עלינו  להשמידנו, חלילה, נזכרים אנו בשאלת ירמיהו הנביא: "מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר"? ואלוקים עונה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]

יהי רצון ונשוב לתורה הקדושה ונזכה למימוש הנבואה: "....מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

בע"ה נחזה – במהרה בבניין בית המקדש השלישי . אמן ואמן.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר