פרשת
תולדות- נבואות קורמות עור וגידים- בימינו- האומנם?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/רבקה ובניה- יעקב ועשיו/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ויגדלו הנערים....." / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק מגיעים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יצחק מצליח בגרר והפלישתים מקנאים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת תולדות מתארת
לנו את
מהלך חייהם של יצחק ורבקה - פרי
שידוך ראשון - בספר התורה כך נאמר בתחילת הפרשה:
"וְאֵלֶּה
תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן־ אַבְרָהָם:
אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק.
וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן־ אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת־ רִבְקָה
בַּת־ בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ
לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה
אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן, לָמָּה
זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת ־יְהוָה.
וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים,
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" [בראשית כ"ה, י"ט- כ"ד]
השאלות
הן:
א] מה הטריד את רבקה -
אשת יצחק בזמן הריונה?
ב] איזו נבואה מתגלה
בפרשה – ומתרחשת בימינו ממש?
ג] מה ספר התנ"ך תורם לעם היהודי לאורך כל
הדורות ובמיוחד בימינו?
תשובות
רבקה הייתה
מוטרדת מאד בזמן הריונה – והייתה לה סיבה.
כפי שכתוב:"וַתַּהַר רִבְקָה
אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים,
בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם־ כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ,
לִדְרֹשׁ אֶת־ יְהוָה".
"וַיִּתְרֹצְצוּ
הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"- דבר הדורש
הסבר!
רש"י
מבאר: על
כורחך המקרא הזה אומר דרשני- כלומר הכתוב
עצמו אומר: דרוש והעמק בי, ואין
הכתוב ממש מסביר מהי התרוצצות זו, אך מתאר: כי על דבר זה-התלוננה רבקה-לפי שהיא
הרגישה שזו התרוצצות משונה- לא כדרך הנשים ההרות.
לכן
חז"ל מסבירים:
א]
זוהי לשון ריצה , כאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית מדרש של שֵׁם וָעֵבֶר היה -רוצה
יעקב לצאת ומתנועע ודוחק במעיה, אולם כשהייתה עוברת סמוך לפתח של עובדי אלילים -היה
עשיו מתנועע ורוצה לצאת לשם.
ב]
" וַיִּתְרֹצְצוּ .."- מלשון-"ריצוץ"- שהיו הבנים כבר אז מתרוצצים נלחמים זה בזה, היו מתווכחים
ביניהם בנחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא -לפי שכל אחד שאף
לרשת את העולם הזה וגם את העולם
הבא.
מטעם
זה הלכה רבקה לבית המדרש של שֵׁם וָעֵבֶר -
מקום שדורשים את ה' -רצתה לדעת מה יהיה
בסופה כאשר תלד?
רבקה
קיבלה תשובה : "שְנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ"
לא
נכתב: "גויים", אלא "גיים" וזה לשון גאון וגדולה. לרמוז ששני
גדולי עולם יצאו בעתיד משני גויים אלה והם: אנטונינוס מלך אדום שהוא מזרע עשיו
ורבי יהודה הנשיא שהוא מזרע ישראל - שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: שלא פסק משולחנם לא צנון ולא חזרת לא בקיץ ולא בחורף
,הכוונה שהיו שניהם עשירים והיו נכבדים והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם והצנון
והחזרת- שהם סוגי ירקות – היו דרך קבע מצויים על שולחנם. אפילו שלא בעונתם כאשר מחירם יקר - דבר המעיד על עשירותם.
עוד
אומר רש"י:
כי שני לאומים - הם שתי מלכויות וכבר
בהיותם במעי אימם הם נפרדים בדרכיהם: כאשר האחד הולך לרשעו, השני הולך לתמימותו
וצדקתו. הם לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד קם, מנגד השני
נופל.
רבי
יחזקאל מקוזמיר
[מגדולי האדמורים של המאה ה י"ט] מבהיר:
שכבר אמרו חז"ל במדרש ספרי ובבראשית רבה: "בידוע שעשיו שונא
ליעקב" מתברר שעשיו הרשע היה מוכן לוותר על עבודה זרה שכל כך אהב לעסוק
בה -ובלבד שלא ייתן ליעקב להגיע אל פתחי בתי המדרש וזה עוד בהיות השניים ברחם אימם!!
ה"נתיבות
שלום" מסביר: המחשבות - נקראים בנים – וזהו עניין התרוצצות הבנים ששני
סוגי מחשבות התרוצצו בקרבה של
רבקה- מחשבות קדושות ומחשבות טמאות.
המחשבות היו מעורבות אצלה: חשבה אם יש לה בן שהוא עירוב של טוב ורע
בשביל מה זה בשבילה? שהרי כל פגם בעץ הדעת [בגן עדן] היה עירוב טוב ורע
ואילו האבות הקדושים המשיכו בעבודתם- את עולם התיקון ומטרתם הייתה לטהר את העירוב
של הטוב והרע - האם בן כזה נושאת ברחמה?- לכן הייתה מוטרדת מאד והלכה לשאול ולדרוש
את ה' - והתשובה שהיא קיבלה: אין זה בן אחד שהטוב והרע מעורבים בו- אלא שני
בנים- אחד ממקור טוב והשני ממקור רע. ובזה נחה דעתה.
הנבואה הכתובה בפרשה מתגשמת בימינו!
נאמר לרבקה:".... שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ,
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב
יַעֲבֹד צָעִיר"
אחרי המסר שנאמר לרבקה
בבית המדרש- בהמשך הפרשה אנחנו קוראים את
בקשת יצחק מעשיו כשהיה כבר זקן וראייתו נחלשה:
"...הִנֵּה
נָא זָקַנְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי, יוֹם מוֹתִי. וְעַתָּה שָׂא־ נָא כֵלֶיךָ,
תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צידה צָיִד. וַעֲשֵׂה ־לִי
מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי--וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם
אָמוּת" [להלן
ב'-ה']
רבקה ששמעה את בקשת
יצחק מעשיו ומשקיפה מהאוהל אל עשיו -ההולך לשדה לצוד ציד, מיד קוראת ליעקב כי אהבה
אותו מאד [בעוד שיצחק אהב את עשיו מאד "כי ציד בפיו,-
הכוונה שעשיו יודע
היה לצוד ולרמות את אביו והיה שואל
כדי להטעות את אביו: "אבא איך מעשרים את המלח ואת התבן? שני דברים אלה אינם
חייבים במעשר .ועשיו רצה להראות לאביו שהוא כאילו מדקדק במצוות וברצונו להחמיר ולעסוק במעשר. לפיכך יצחק היה סבור שעשיו מחמיר
במצוות. והחשיב אותו צדיק ואהב אותו ].
רבקה מיד פונה אל
יעקב ואומרת לו:
"הִנֵּה
שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ, מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים,
וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי מוֹתִי. וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי--לַאֲשֶׁר
אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ נָא, אֶל־ ַצֹּאן,
וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים
לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ
לְאָבִיךָ, וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ" [להלן: כ"ז, ו'- י"א]
בתחילה יעקב מהסס לפעול על פי בקשת אמו בטענה: שהוא
אדם חלק בגופו ואילו עשיו שעיר ולכן יעקב חושש שמא אביו – יצחק - ימשש אותו וירגיש שהוא חלק - לא כמו עשיו שהוא שעיר ויגלה את האמת ואז במקום ברכה יקבל, חלילה -
קללה.
רבקה, אמו מרגיעה
אותו ופועלת להטעות את יצחק כמו שנאמר:
"וַתֹּאמֶר
לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח־ לִי. וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, וַיָּבֵא, לְאִמּוֹ;
וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ
הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ, בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב,
בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי
הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה, עַל יָדָיו--וְעַל, חֶלְקַת צַוָּארָיו. וַתִּתֵּן אֶת־ הַמַּטְעַמִּים וְאֶת־ הַלֶּחֶם,
אֲשֶׁר עָשָׂתָה, בְּיַד, יַעֲקֹב בְּנָהּ".[כ"ז,
י"ג- י"ח]
כאשר יעקב הקדים את
עשיו והביא לאביו את המזון שאל אותו יצחק אביו : "מִי אַתָּה בְּנִי"?
יעקב עונה לאביו:
"אָנֹכִי
עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ--עָשִׂיתִי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי; קוּם ־נָא שְׁבָה,
וְאָכְלָה מִצֵּידִי --בַּעֲבוּר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" אך יצחק בכל זאת קצת חושד –שמשהו כאן לא תקין, ולכן פונה אל
יעקב:
"וַיֹּאמֶר
יִצְחָק אֶל־ יַעֲקֹב, גְּשָׁה ־נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי: הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו, אִם ־לֹא"?
אחרי שיצחק מישש את
יעקב והרגיש "כי אינו חלק-אלא שעיר"
אמר: "......הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַייִם, יְדֵי עֵשָׂו". כאן יצחק
הרגיש משהו מוזר: כי יעקב שהציג עצמו
כעשיו- הוא מדבר בדרך של כבוד ודרך ארץ- פונה
אל אביו ואומר לו:
"קוּם־
נָא שְׁבָה,
וְאָכְלָה מִצֵּידִי--בַּעֲבוּר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ". ואילו עשיו שבא אחר כך להביא לאביו את הציד אמר ליצחק אביו בלשון של
חוצפה:"יָקֻם
אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ--בַּעֲבֻר, תְּבָרְכַנִּי -נַפְשֶׁךָ".
כאן יש מסר נבואי לעם
ישראל- לא רק להיום, אלא למשך דורי דורות: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַייִם,
יְדֵי עֵשָׂו".
כאשר קול יעקב-
שהוא קול התורה מתגבר – אז יעקב מתגבר בכוחו הרוחני על עשיו ויעקב מנצח אותו גם בשדה הקרב, אך כאשר, חלילה, קולו
של יעקב נחלש- מתרחק מהתורה- או אחרים מפריעים לו ללמוד תורה
בארץ ישראל, אז ,חלילה, כוחו הגשמי של עשיו מתגבר עלינו ואנחנו שרויים בסכנת
חיים!
היינו- כוחו הפיזי
מתחזק - פותח באיומים כלפי ישראל- תובע את
זכות השיבה ומנסה גם לשלוט עלינו מבפנים וגם מבחוץ על ידי מחבליו המלמדים אותם
לרצוח יהודים החל מהגיל הרך, מה שקרה לפני
שלוש שנים בדרום ואילו לאחר ה"בחירות" - נרבה בתפילות....
כאן עלינו להתעורר
מהר ולא לחכות. להתפלל לה' לבקש רחמי
שמים, למען לא יתממש חלילה האיום הזה של האויב- המדבר אחד בפה ואחד בלב.
בפנינו האויב מדבר יפה ובנועם –אך מאחורי גבנו- יצהיר על רצונו להשתלט עלינו גם ,חלילה על ארץ ישראל כולה- המובטחת על ידי
ה' עוד לאבותינו!
לכן, עלינו להגביר את
שיעורי התנ"ך בבתי הספר וגם באמצעי התרבות שלנו וזה כנגד החינוך הקלוקל
שמעניקים האויבים – לילדיהם- במטרה לרצוח יהודים –כבר החל מהגיל הרך!
אוצר
ספר התנ"ך ותרומתו לכל העם היהודי.
בתקופה האחרונה שומעים אנו באמצעי התקשורת השונים הסתה כנגד
הציבור הימני-
האשמות - כאילו ציבור
שלם ובראשו ראש הממשלה הנבחר אשם בטבח שהתרחש בדרום לפני שלוש שנים. אם כן - כיצד
נבדוק אם האשמות אלה נכונות?
נפתח את ספר
התנ"ך ונקרא אזהרות לעם היהודי מפני אסונות כאלה:
להלן כמה מקורות:
א] "אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ;
וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ
הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג
לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם
לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ,
וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד...,"
"
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל־ הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם
בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי
עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. אַף־ אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם,
וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת־ הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת־ הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת
עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ
אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם;
וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם,,,, ,,,, וְאִם־ בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי;
וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי.[אם תגידו שזה רק מקרה] וְהָלַכְתִּי אַף־ אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי;[כאילו
במקרה] וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם־ אָנִי, שֶׁבַע עַל ־חַטֹּאתֵיכֶם וְהֵבֵאתִי
עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם־ בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל־ עָרֵיכֶם;
וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד־ אוֹיֵב" [ויקרא י"ד- כ"ו]
מסקנה:
כולנו אשמים בטבח הנורא הזה בעקבות כל השנאת חינם בתוכנו – וחילול השבת והחג!
ב] במעמד הר סיני
נאמר:
"וּמֹשֶׁה
עָלָה, אֶל הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן־ הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר
לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־ כַּנְפֵי
נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.
וְעַתָּה, אִם־ שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת־ בְּרִיתִי[את
התורה]--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל ־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־ הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים,
וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים,
אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת
כָּל־ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ, יְהוָה. וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל
אֲשֶׁר־ דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה;.." [שמות י"ט, ג'- ט']
מכאן לומדים: שאנחנו חייבים לקיים את הבטחת עם ישראל שהתחייבו לקיים את מצוות התורה
תמיד!
ג] ויש גם אזהרה
ליהודי באופן פרטי: אם לא יסכים לשמוע
בקול ה' ויכריז:
"וְהָיָה
בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר
שָׁלוֹם יִהְיֶה ־לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת הַצְּמֵאָה.
לֹא־יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ־יְהוָה וְקִנְאָתוֹ
בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה;
וּמָחָה יְהוָה אֶת־שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" [דברים
כ"ט, י"ח- כ"א] יהודי
כזה ייענש!
ד] משה ויהושע בן נון
מזהירים את עם ישראל:
"וַיָּבֹא
מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת־ כָּל־ דִּבְרֵי הַשִּׁירָה
־הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא,
וְהוֹשֵׁעַ בִּן ־נוּן. מה וַיְכַל
מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת־ כָּל־ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה—אֶל ־כָּל־ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל־ הַדְּבָרִים,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:
אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת ־בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת ־כָּל־ דִּבְרֵי
הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא־ דָבָר רֵק
הוּא, מִכֶּם—כִּי־ הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ
יָמִים עַל־ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־ הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה,
לְרִשְׁתָּהּ,.[דברים ל"ב, מ"ד- מ"ח]
לסיכום, לאור האמור לעיל – כשאנחנו רואים כי איומי האויבים מתגברים ובאומות
העולם האנטישמיות מתרבה, עלינו להגיע למסקנה אחת:
לשוב להתחבר לתורה
הקדושה - ללמד את התנ"ך החל מהגיל הרך
בכל דור ודור כדי להגביר את אור התורה בעולם כי זוהי שליחותינו-
וכמה חשוב לשמור שבתות וחגים- כי התורה היא מקור הברכה – והשמחה לכל עם ישראל.
יפים וחשובים דברי
שלמה המלך:
"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי ־ נֹעַם; וְכָל ־ נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי ג', י"ז-
י"ח]
