פרשת תצווה- חכמי הלב- מאין נבעה חכמתם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה- חכמי הלב- מאין נבעה חכמתם?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי  תנ"ך/ משה מדבר אל לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי האלוקי להבאת שמן עבור המנורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרשת זכור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

[דברים כ"ה, י"ז]

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]

בפרשה זו מככבים אומני המשכן המכונים: חכמי הלב: ה' מצווה את משה :  "וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ—לְכַהֲנוֹ - לִי" [שמות כ"ח, ג']

השאלות הן:

א] מי היו חכמי הלב?

ב] מהו המתכון להשגת החכמה?

תשובות

חכמי הלב.

חכמי הלב היו :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כפי שהתורה מתארת לנו:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". [שמות  ל"א ,א'- ז']

מעניין להביט באותיות שמות אומנים אלה:

בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר - שהיה תמיד בצל - אל.  כדברי דוד המלך:

"יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".[תהלים קכ"א, ה']

אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ- מרמז שהוא היה  באהל ה' - מחובר לה' באמונה.

אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על ,פי חז"ל: כדמות אריה  לכן הם נבחרו להקים את המשכן.

רבינו בחיי  נותן את הטעם: מדוע בגדי הכהונה היו צריכים  להיעשות על ידי חכמי הלב: כדי שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.

ומביא מדרש מעניין: נאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל", הראה הקב"ה למשה- ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה ואף בצלאל מאותה שעה התקנתיו, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל  והמשכן נעשה על ידי שניהם-

בצלאל ואהליאב בן אחיסמך  זה משבט יהודה וזה משבט דן.

אמר ר'חנינא: אין לך  גדול משבט יהודה ואין לך קטן משבט דן

כי רצה ה' למזג את שניהם- שיהיו שניהם שווים בערכם  לפני ה'.

שהרי  [לפי שמות רבה] בצלאל היה משבט החשוב בשבטים- שבט יהודה ואילו אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ- היה משבט ירוד בשבטים –המיזוג של שניהם נעשה- כדי  שלא יתגאה האדם מייחוסו המשפחתי.

לפיכך המשכן נעשה על ידי שניהם זה משבט יהודה וזה משבט דן.

ואף בית המקדש נעשה בשני שבטים: אלו: שלמה - משבט יהודה וחירם - משבט   דן.

ה"כלי יקר" אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה  על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות  י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.

מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"

[ שם, מ, ל"ג]

הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה  עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.

אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]

אבל היות ושפע החכמה יגיע  באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם  ולכן בסופו של דבר  כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.

ה"כלי יקר" מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.

מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה' - על חכמי הלב.

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:

"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

המתכון להשגת החכמה.

ידוע כי  "אין דבר העומד בפני הרצון" לכן   עניין חשוב לבקש חכמה מהבורא ולשאוף להתמלא בחכמה- כי כפי המידה שאדם  משתוקק להשגת החכמה במידה זו הוא נעשה כלי קיבול להתמלא בחכמה ודעת ותבונה . ישעיהו הנביא ניבא :

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

פירוש הפסוק: הים נראה שטוח ויישר  ללא גבעות ,או עמקים, אך בים יש מקומות שונים, חלקם רדודים של כמה מטרים ויש מקומות של עומקים   באורך של  קילומטרים. הדבר מלמד אותנו כי  התורה תתפשט  ככל שהזמן מתקדם, כמו המים  לים מכסים.

מכאן  - כפי בית הקיבול שהאדם יכין לעצמו - כך  יזכה להתמלא בחכמה - אותו אדם שמבקש חכמה - היות שהוא נעשה בית קיבול לקבל חכמה-יזכה בכך.

מכאן אנו לומדים: כי האדם אשר מעריך החכמה ומצפה ומשתוקק בכל מאודו – כך רוכש את בית הקיבול - להתמלא בחכמה.

על הנצי"ב מוולוז'ין מסופר: כי בילדותו היה ילד קשה -הבנה והתקשה בלימודיו - כאשר הוריו הבחינו כי מתקשה - חשבו להפנות אותו לעסוק בעבודה פיסית. אך הילד התעקש לבקש עוד הזדמנות  ללמוד ואכן ניסה עוד ועוד עד שזכה לממש את משאלתו - החל להבין את תוכן הלמידה - התקדם והתעלה במעלות התורה והגיע להיות גדול הדור.[ספר "אמרי דניאל" / הצב"י דניאל פלבני]

דוגמא יפה יש לנו משלמה המלך- שביקש חכמה מהקב"ה  וזכה לחכמה כה גדולה - שאיש לפניו ואחריו לא הצליח  להגיע אליה  , כמו שנאמר:

"בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶל ־שְׁלֹמֹ֖ה בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן ־לָֽךְ׃ ........וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ וְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם ־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא ־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ וְנָֽתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֨עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת ־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין ־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנָ֑י כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת ־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת ־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא ־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא ־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֨וֹךָ֙ לֹֽא־ הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹֽא ־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ....."

[מלכים - א, פרק ג,]   

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי חכמי הלב שעסקו בבגדי הכהונה ובמלאכת המשכן  היו חכמים ונבונים - וזכו זאת כמתנת שמים לשליחותם - אך ודאי גם התפללו על כך והיו מחוברים לתורה הקדושה שהיא מקור החכמה -  להשגת חכמה עילאית. בימים קשים אלה - כאשר אויבינו  מאיימים עלינו  להשמידנו, חלילה, נזכרים אנו בשאלת ירמיהו הנביא: "מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר"? ואלוקים עונה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]

יהי רצון ונשוב לתורה הקדושה ונזכה למימוש הנבואה: "....מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

בע"ה נחזה – במהרה בבניין בית המקדש השלישי . אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְחַכְמֵי הַלֵּב/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 מֹשֶׁה וְחַכְמֵי הַלֵּב.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה  קְלַיְן ©

 הָעֲנָנִים הִרְקִיעוּ שְׁחָקִים

 מִבַּעֲדָם כְּאוֹר זָרְחוּ צִוּוּיִם

 אֶל מֹשֶׁה  גְּדוֹל הַנְּבִיאִים

 לְדַבֵּר אֶל  שְׁנֵי הָאָומָּנִים.

 מֹשֶׁה מֵחִישׁ צְעָדָיו  כַּצְּבִי

 דִּבְרֵי ה' אֲלֵיהֶם לְהָבִיא

 מִתְבּוֹנֵן  בִּפְנֵי חַכְמֵי הַלֵּב

הַמְּבָרְכִים בּוֹאוּ בְּלֵב אוֹהֵב.

עַתָּה מַמְתִּינִים לִדְבָרָיו 

מַבְחִינִים כִּי אוֹרוּ עֵינָיו

הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם

כְּלֵי מְלָאכָה אוֹחֲזִים בִּידֵיהֶם.

מַקְשִׁיבִים לְכָל מִלָּה

הַשִּׂמְחָה מִנִּשְׁמָתָם עוֹלָה

חֲדוּרִים עָצְמַת אֱמוּנָה

לִיצֹר בְּחֶדְוָה  בִּגְדֵי כְּהֻנָּה.

חוֹזִים בְּדִמְיוֹנָם הַכֹּהֲנִים

נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם וּמְבָרְכִים

אֶת כָּל  בָּאֵי הַמִּקְדָּשׁ

בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ.

הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת תְּצַווֶּה [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים-רמזים ומסרים לעם ישראל, גם בימינו ! / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים-רמזים  ומסרים  לעם ישראל, גם בימינו!

מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל לעלות ולרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבורכים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר כדי לעלות לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ ארץ חמדה/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical painting

"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל לעלות ולרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ" / ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו א']

פרשת דברים - היא הפרשה הראשונה המופיעה בפתח חומש דברים -  הספר החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.

חשוב לדעת : בעוד שארבעת החומשים הראשונים נמסרו על ידי משה - כשליח ה', ספר דברים נקרא גם בשם: משנה תורה - הוא כולל תוכחה ,רמזים ותיקונים - כמסר לכל יהודי – על מנת ללמוד מתוך הניסיונות בחיים וטעויות שעשה בעבר - ויקיים באופן מעשי  את עשרת הדברות - כפי שנאמר:

"וַיִּכְתֹּב עַל - הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים".

[שמות כד, כ"ח]

פרשת דברים פותחת בפסוקים הבאים:   "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. ....... אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת , בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.  יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב".[דברים א, א'-י"א]

השאלות הן:

א] מדוע פרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת האחרונה סמוך לתשעה באב?

ב] מהם הרמזים בפרשה - לחורבן ולגאולה?

ג] מה הקשר בין התורה לעם ישראל ולירושת הארץ?

תשובות.

פרשת דברים נקראת מידי שנה  בשבת טרם תשעה באב.

הטעם לקריאת פרשת דברים  סמוך לתשעה באב - לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים ולפי חז"ל הקב"ה גזר  בליל תשעה באב -  על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ –וזאת בעוון הוצאת הדיבה על ארץ ישראל,

בגמרא [תענית  כ"ט, ע"א] נאמר- על הפסוק: "ויבכו העם בלילה ההוא"[במדבר י"ד, א] "אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר המרגלים דיברו בגנותה - ובכך  הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה] ואני קובע לכם בכייה לדורות" - הכוונה   לזמן ליל תשעה באב  שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.

השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם כ"א]

תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?[דברים א, י"ב]

בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]

רבי  אברהם יעקב מסדיגורה אומר : כי שבת חזון - היא השבת  הקרובה לתשעה באב- יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, למה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר  חשוך ומופיע  ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך - אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.

רמזים לחורבן ולגאולה.

לגבי הפסוק: "בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל...",

החיד"א מפרש בספר "פני דוד": כי יש כאן לעם ישראל – רמזים  על חורבן וגאולה שעתידים לבוא על עם ישראל עבור העוונות שחטאו:

"בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן":  רמז לגלות בני גד וראובן שהתיישבו בעבר הירדן ובקשו ממשה להתנחל שם – לפי שראו שהמקום פורה- עבור הצאן והבקר הרב שברשותם ולא חשבו די על  משפחותיהם וחינוך ילדיהם- לפיכך בתקופת הגלות - לפני חורבן בית המקדש על ידי נבוזראדן מלך בבל.- הם גלו ראשונים!

"בַּמִּדְבָּר"- רמז לגלות עשרת השבטים שעד היום איננו יודעים את מקום המצאם.

"בָּעֲרָבָה" רמז לגלות יהודה ככתוב: "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ:  בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ,  תָּלִינוּ, כּנֹּרוֹתֵינוּ".[תהלים קל"ז, א'-ב']

"מוֹל סוּף"- רמז לעם ישראל: כי למרות כל הייסורים והגלויות - סוף הכבוד לבוא - ובע"ה בית המקדש השלישי יבנה.

"בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל"- רמז לימי בין המצרים- "בֵּין-פָּארָן"-

רמז לגזרת המרגלים שבכו  בליל תשעה  באב, "וּבֵין-תֹּפֶל"-חטא העגל ושבירת הלוחות- ב: - י"ז בתמוז.

"וְלָבָן"-רמז לבניין בית שני - שנקרא: "לבנון"-נקרא כך- לפי שהיה מלבין  את עוונות ישראל.

"וחצרות"- רמז לבניין בית שלישי - בחצרות בית אלוקינו.

הקשר בן  התורה לעם ישראל וארץ ישראל.

נאמר: "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: " רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".

רש"י  מפרש את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.."

א] כפשוטו - כלומר  די לכם לשבת במדבר- הגיע הזמן לעלות לארץ.

ב] על פי מדרש: משה פונה לעם ישראל ואומר להם: מגיע לכם גדולה רבה ושכר עבור ישיבתכם בהר הזה ,הרי  עשיתם משכן במדבר - מנורה, וכלים נוספים, קיבלתם תורה, מיניתם לכם, סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.

דעת מקרא מסביר: משה מזכיר את חורב - הכוונה להר סיני ששם ניתנה התורה לעם ישראל כפי שנאמר בספר שמות:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה--אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה".[שמות ל"ג, א']

רבינו בחיי מפרש את המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

על דרך הפשט רצה משה לבאר עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה היא: עשרת הדברות ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה- חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותם מפיו  וזאת למרות שכבר ידעו זאת מאבותיהם והאמינו בהם, הנה באה נבואת משה רבינו המעניקה להם עוצמה- ומה שהם שומעים מפיו – נחשב כאילו שמעו דברים אלה- מפי עליון.

מדרש תנחומא  מסביר: "בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל משה מפרש את התורה בשבעים לשון וזאת לומדים מהמילים:

בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת": אותו הפה [של משה] שאמר: "לא איש דברים אנוכי", אמר: "אלה הדברים"

באמת מדוע היה צורך - לבאר בשבעים לשון את התורה ? על כך אומר רש"י: כאשר יבואו אומות העולם ויגידו כי אנחנו גזלנים - גזלתם את הארץ - נענה להם כי כל הארץ - היא של ה' והוא המחליט למי לתת אותה!

לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי התורה היא תורת חיים חייבים אנו להעלות את ספר התנ"ך כולו לראש הסולם - למען נתקן את דרכינו ונלמד - דרכי מוסר, את חשיבות האחדות בתוכנו ושמירת הלשון, וכל זה כדי לממש את ייעודנו בעולם"

"וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."[ישעיהו. ס'. ג]     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)