‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 14 בינואר 2026

פרשת וארא- מסר עכשווי לישראל ממשה ואהרון. מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וארא- מסר עכשווי לישראל ממשה ואהרון.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


                   ציורי תנ"ך / התגלות  אלוקית למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



                  ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



     "וגם אני שמעתי את - נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור את בריתי"      [שמות ו', ה]

    ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)



        ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



         ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c)

     ציורי תנ"ך/ "ונתתי אותה לכם מורשה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



     ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר רוח ועבודה קשה/ אהובה קליין(c)





            ציורי תנ"ך/ משה  פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c)



                             ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


            ציורי תנ"ך/ מכת הצפרדעים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת  במקנה של ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)





              ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה, אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) 



               ציורי תנ"ך/ אהרון ומשפחתו במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





      ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]



      ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל להסרת הברד/ ציירה: אהובה קליין(c)






פרשה זו היא: המשך לפרשת שמות  -  לפי ששם – בסיום הפרשה נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".[שמות ו'. א']

בפרשה  זו  ישנו המשך לדברי ה' אל משה. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ"[להלן, ב'- ה']

מעניינים דברי משה אל ה':

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  בֹּא דַבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". [שמות ו', י'- י"ג] בהמשך ה'  מטיל את התפקיד  על אהרון ומשה יחדיו והמעניין הוא, כי משה חוזר על הטענה בשנית באומרו: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ.  ויּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה:  הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה? [להלן, ו', ל']

בהמשך ה' אומר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"|.[להלן, ז', א ']

השאלות הן:

א] מדוע ה' מצרף את משה לאהרון ואינו מרפא אותו מהליקוי בדיבור?

ב] כיצד מצטיירים משה ואהרון בפני פרעה?

תשובות.

אלוקים לא ריפא את משה

ה"שפת אמת" שואל: מדוע משה אומר לה': ".....הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם".

הרי  בני ישראל לא שמעו למשה מקוצר רוח ועבודה קשה ,לכן מה הוכחה יש כאן שגם פרעה לא ישמע למשה?

תשובתו: אומנם העידה התורה, כי אכן בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח ועבודה קשה, אולם משה רבינו היה סבור: כי האשמה הייתה בו- כי הוא ערל שפתיים - ומכאן למד קל וחומר שפרעה בוודאי לא ישמע לו .

בעצם נשאלת השאלה מדוע ה' לא ריפא את משה  מהליקוי שלו בדיבור?

התשובה: משה לא רצה לפגוע באהרון  לפי שגם הוא היה נביא והיה מנהיג העם בתקופת העבדות- במצרים. וכעת מגיע משה בשליחות ה' ולוקח את  שרביט ההנהגה  בידו- משה  חש עם זה אי נעימות-וזאת למרות שאלוקים אומר לו:

"יָדַעְתִּי, כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".[להלן, פרק:ד',י"ד-]

משה חש כי הוא לוקח את התפקיד של אהרון אחיו המבוגר ממנו.

וכדי למנוע אי נעימות זאת אצל משה- מעתה גם אהרון שותף לשליחות- כי תפקידו לדבר אל פרעה.. וכך ה' התחשב ברגשותיו של משה. ומינה את משה למנהיג הגדול ואילו אהרון היה משלים אותו בתפקיד הדיבור  בפני פרעה. באופן זה גם אהרון לוקח  חלק בגאולת ישראל וכך משה מרגיש   נוח- בכך.

באופן דומה מצאנו את  אחי יוסף  חשים אשמה - כאשר גילו כי יוסף הוא אחראי על הכלכלה במצרים- והחלו להצטער על מה שעוללו לו

בעבר- כי  השליכוהו לבור ולבסוף ירד  למצרים- אך יוסף חש את כאבם ואמר להם :

"וְעַתָּה אַל־ תֵּעָצְבוּ, וְאַל־ יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". [בראשית מ"ה, ה'] [על פי ספר  השקפה ומוסר לפרשת השבוע/ הרב מידד אייל הררי].

לעניות דעתי: יש למנהיגים שלנו גם – היום ללמוד  מכך - לא לפגוע זה בזה , אלא לכבד איש את רעהו – ולהיות מאוחדים  דוגמת משה ואהרון שניגשו יחדיו - כאיש אחד בלב אחד - אל פרעה לבקש ממנו  שישחרר את עם ישראל.

הרושם העושה על פרעה בראותו את משה ואהרון.

על פי רש"י: אהרון ומשה הם בנים לעמרם ויוכבד - יש מקומות שהתורה מקדימה את אהרון למשה ויש מקומות שהתורה מקדימה את משה לאהרון - במטרה ללמדנו: כי שניהם שקולים כאיש אחד.

אגדת חז"ל מתארת את פרעה  יושב על כיסא מלכותו המפואר וסביבו שבעים חכמים שיודעים - שבעים לשון. פחד עוצמתי אחז את המלך וחכמיו כאשר לפתע - ראו את משה ואהרון , הם היו בעיניהם כמלאכים  קומתם גבוהה כעצי - ארזים עיניהם  מאירות ככוכבים ופניהם זורחות כחמה. משה אחז בידו את המטה שעליו היה חקוק שם ה' והיה נראה כאילו לשונות אש יוצאות ממנו ,דבר זה הפחיד מאד את חרטומי מצרים עד כדי כך – כי כל מה שהיה בידיהם נפל על הרצפה והם השתחוו לכבודם של משה ואהרון.

התנהגות זו של שרי המלך לא מצאה חן בעיני פרעה. הוא  כעס על שריו שמעניקים כבוד כה גדול לשני האנשים שהגיעו לארמון ונכנסו ללא רשות.

לכן פרעה פנה אל משה ואהרון ושאל: "מי אתם ומי שלח אתכם אלי?"

שניהם ענו לו פה אחד: "ה' אלוקי העברים שלח אותנו ודרישתו: שתאפשר לעם ישראל –לצאת אל המדבר-כדי לזבוח שם לאלוקיהם היות שעברה תקופה ארוכה מאז   שהם במצרים ולכן  נמנע מהם לעבוד לאלוקיהם".

תשובתו של פרעה הייתה שלילית וסירב לשחרר את עם ישראל ואף לא – הרשה  להם להקריב קורבנות לה'.

משה ואהרון  הזהירו את פרעה – שאם יסרב לדרישה זו ייענש בעונשים קשים – אך פרעה  הגאוותן  אמר שאינו מכיר את ה'- ואף התלונן כי לא נשלחו לו מתנות מה' ליום הולדתו. לעומת זה את חלק מעבדיו היה מוכן לשחרר ,אבל לא עם כה גדול שעובד   למענו ימים ולילות.

כשראה פרעה - כי אהרון ומשה אינם יראים מפניו - הודיע להם כי ייגש  לספריית ארמונו לחפש בספרי רשימת המלכים - את  אלוקי העברים. אלא שהוא  חזר וטען שלא  מצא מלך  כזה כלל ,ענו לו אהרון ומשה - כי זה ברור שלא מצאו את שמו של אלוקים - כי אין הוא כשאר המלכים - הוא מלך העולם ואין זה מכובד שיופיע בתוך רשימת אלוהי הבל ושטות!

שאל פרעה כיצד נראה ה' ? ענו לו משה ואהרון -כי הוא ברא את העולם - בפיו הוא יכול גם להרוס - כסאו בשמים ורגליו על הארץ  הוא שולט על כל העולם!

פרעה כעס ואמר- כי רק הוא המלך - הוא ברא את הנילוס וגם את עצמו יצר כך שאין לו מתחרים. כאשר ה' שמע את דברי הכפירה של פרעה, אמר ה' כי יבוא יום שפרעה יכריז לפני עמו: כי ה' הוא הצדיק ואילו פרעה עצמו הוא הרשע.[מתוך אגדות אוצר התורה]

לסיכום לאור האמור לעיל: מתוך הפרשה ניתן להסיק - כי  עם ישראל חייב להתלכד כעם אחד בלב אחד ולהיות דבוק בתורה  הקדושה - כי התורה היא "תורת חיים"

במיוחד כאשר אנחנו מוקפים אויבים סביבנו ובכל דור ודור רוצים לכלותינו. על מנת שנגיע בע"ה לשלום ולשלווה זה התנאי - כנאמר: "אִם בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְווֺתַיי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם ..וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"[ויקרא  כ"ו, ג'- ז]

ואילו האויבים ייענשו ואלה שירצו לחיות עמנו בשלום - יודו כי הם היו הרשעים דוגמת פרעה שהודה לאחר מכת הברד:

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".[שמות, ט', כ"ז]

יפים וחשובים דברי שלמה המלך:

"אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּי—אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע, יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים:  כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ, וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם". [קהלת ג'. י"ז]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הִגִּיעָה שְׁעַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן    

לִפְסֹועַ יַחְדָּיו לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן

נִצָּבִים הֵם כְּאֶרֶז וְתָמָר

בִּפְנֵי פַּרְעֹה הַגֵּאֶה וְהַנִּמְהָר.

 

הַיּוֹשֵׁב בְּבִטְחָה עַל כִּסְאוֹ

מֵנִיף כְּלַפֵּי מַעְלָה זְרוֹעוֹ

נוֹעֵץ עֵינָיו  בִּשְׁנֵי הַמַּנְהִיגִים

כְּלָל אוֹתוֹ  אֵינָם מַרְתִּיעִים.

 

דָּבֵק הוּא בְּרִשְׁעוּתוֹ

גֵּאֶה  כְּטַוָּס בְּעֶלְיוֹנוּתוֹ

מְזַלְזֵל בִּשְׁנֵי הַמַּנְהִיגִים

הָאוֹרְחִים –אֵינָם רְצוּיִים!

 

 הַחַרְטֻומִּים  עוֹמְדִים נְבוֹכִים

 אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְכַבְּדִים

 חָכְמַת הַשְּׁנַיִם  מַעֲרִיצִים

 בְּכָךְ אֶת פַּרְעֹה מַכְעִיסִים.

 

 אַךְ פַּרְעֹה לִבּוֹ מַכְבִּיד

 בְּדִמְיוֹנוֹ –רַק  הוּא השַּׁלִּיט

 עַל פִּיו יִישַּׁק דָּבָר תָּמִיד

 אֶלָּא עָתִיד ה' אוֹתוֹ לְהַשְׁמִיד.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: וָאֵרָא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 6 באוגוסט 2025

מֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל יְהוֹשֻׁעַ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 


מֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל יְהוֹשֻׁעַ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

מֹשֶׁה יוֹרֵד מֵהַר נְבוֹ

דָּבֵק עֲדַיִן בִּתְפִלָּתוֹ

חִישׁ מְקַיֵּם צִוּוּי בּוֹרְאוֹ

כֶּאֱיָל יְמַהֵר אֶל תַּלְמִידוֹ.

 

אֶל יְהוֹשֻׁעַ  הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן

יַעֲבִיר מֶסֶר מִפִּי עֶלְיוֹן:

הַנְחָלַת  אֶרֶץ  יִשְׂרָאֵל

לְעַם סְגֻלָּה – נִבְחַר- אֵל.

 

אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֶיהָ בָּהּ

תְּשׂוּמֶת לֵב כֹּה רַבָּה

ּלך  שְׁלִיחוּת קְדוֹשָׁה

אַל תִּירָא - כִּי לָבִיא אַתָּה.

 

גַּם אִם תְּזַהֶה מִכְשׁוֹלִים

אַל תֵּחַת  מֵאִיּוּמֵי אוֹיְבִים

הֲרֵי אַתָּה כְּאֶרֶז בָּאֲרָזִים

עָלֶיךָ תָּמִיד יָגֵן אֱלוֹקִים.

 

בְּבִטְחָה תַּעֲבֹר הַיַּרְדֵּן

שֶׁנֵּס  מָותְנֶיךָ  לַמַּטָּרָה כָּוֵּון.

ְּאַרְיֵה לָעַד אֵינוֹ נִשְׁבָּר

בֶאֱמוּנָה   וּנְחִישׁוּת  נִלְחַם.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: וָאֶתְחַנַּן [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]   

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 17 באפריל 2025

שביעי של פסח/אמונה, שירה ושמחה- יחדיו!/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שביעי של פסח- אמונה, שירה ושמחה- יחדיו!

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי למאמר:



ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף ושירת הים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך מרים  יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ נס  יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)    



ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שירת דוד/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]



מתוך ההפטרה[ ספר שמואל-ב, פרק כ"ב] שירת דויד/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי לשיר השירים:

.


ציורי תנ"ך/ " הניצנים נראו בארץ....."/ ציירה: אהובה קליין (c)[מתוך: שיא השירים]


ציורי תנ"ך/  "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שיר השירים. ד, א]


צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.."

 [שיר השירים ג, י"א]


ציורי תנ"ך/כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ ציירה: אהובה קליין (c).



ציורי תנ"ך/ "אל גינת אגוז ירדתי......"/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים".

[שיר השירים ו' י"א]

היום השביעי של חג הפסח הוא בעל  חשיבות מיוחדת ונעלה. השנה   שביעי של פסח ושבת חופפים זה לזה – דבר המעניק עוצמה רוחנית  כפולה ומכופלת  לכל עם ישראל - לפי שהשבת היא מקור הברכה ושביעי של פסח   אוגר בתוכו עוצמה רוחנית – פלאית-

שביעי של פסח מכונה בפי הראשונים: "חג האמונה"

ביום זה - האחרון לחג הפסח: קוראים בתורה: את תחילת פרשת: "בשלח" {מפרק י"ד עד פרק ט"ו, כ"ז}

מפטירים [בספר שמואל ב' , כ"ב] שירת דוד. ונוהגים גם לקרוא את שיר השירים.

נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם:  לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.  וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר.  וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן" [שמות י"ד, א- ה'].

השאלות הן:

א] מה היה המבחן הראשון של בני ישראל ביציאתם ממצרים?

ב] בזכות מה נסוג הים?

ג] עוצמת השירה - כיצד?

תשובות.

המבחן הראשון של בני ישראל ביציאתם ממצרים.

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם:  לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם".    בני ישראל כבר יוצאים ממצרים  אך הם מקבלים לפתע ציווי לסגת ולשוב אל - לפני פי החירות- מתברר  שמטרת  ה' - הייתה כפולה:

א] "וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל -חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן"

כלומר, המטרה:שגם המצרים הכופרים שחלקם נשארו במצרים ,או אלו  הרודפים אחר עם ישראל-ידעו ויכירו את גדולת ה'!

ב] ה' העמיד את עם ישראל בניסיון  האמונה - היות ולא תמיד אמונתם  הייתה יציבה – לפי שהיו להם גם  ספקות ובמיוחד כאשר  ראו את המצרים רודפים אחריהם - ולפניהם הים - הם היו מבוהלים מהמלכודת שהיו נתונים בה כמו שנאמר:

"וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?  הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם! כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".[להלן: י"ד, י'-י"ג]

במדרש רבה - שיר השירים פרשה ב '- ישנו משל יפה : משל היונה: "תני דבי ישמעאל [למדו בבית המדרש של רבי ישמעאל] בשעה שיצאו ישראל ממצרים – למה היו דומים? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק סלע ומצאה שם נחש  מקנן , לא הייתה יכולה להיכנס שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחוריה? לא יכולה - שהנץ עומד בחוץ, מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבוא להצילה,. כך היו ישראל דומים על הים, לרדת לים – לא היו יכולים שעדיין לא נקרע להם הים. לחזור לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב, מה עשו? ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד:"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים"

"אור החיים" שואל : מדוע נאמר: "וּפַרְעֹה, הִקְרִיב"? ולא נאמר קרב ? תשובתו: כי על ידי זה שמלך מצרים רדף אחרי ישראל נאמר: [שמות רבה ] הוא הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. במילים אחרות. מקום זה  משמש  לחנייה של עם ישראל, על מנת  שיתחזקו באמונתם בה' ובאמת שם צעקו אל ה', כמו שנאמר: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל..."על כך אומר רש"י: בני ישראל תפשו  אומנות אבותיהם - עשו כדרך שהתפללו האבות - אל ה'

הים נסוג בזכות  ארון יוסף.

נאמר:"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".[ שמות  י"ג, י"ט]

התנא שמעון איש קטרון מבאר: כאשר ים סוף ראה את ארונו של יוסף  יורד לתוכו- הים נס מפניו וקרע את עצמו לפני בני ישראל- לפי שהייתה כאן מידה  כנגד מידה :כיצד? אצל  יוסף נאמר:

שלא מילא את  רצון אשת פוטיפר "וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה" [בראשית  ל"ט, י"ב]

ואילו  על ים  סוף נאמר:"הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס"

לפיכך אמר הקב"ה: "ינוס הים מפני זה שנס מעבירה"

המשמעות היא: יוסף היה בעל אמונה כה חזקה - למרות שעבר משברים רבים בחייו - אמונתו בה' הייתה תמיד יציבה!

בשעה שיוסף השביע  את  אחיו לפני מותו  באומרו:

"....אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" [בראשית נ', כ"ד]

יתכן שראה יוסף ברוח הקודש-כי בני ישראל יתקלו בבעיות והדרדרות באמונה בזמן יציאתם  ממצרים  והוא שלקח על עצמו את האחריות על אחיו לירידתם למצרים - ראה כדבר הכרחי להשיבם אל ארץ ישראל - על גלי האמונה ולמנוע את התרחקותם   מאלוקים .לכן שאף שארונו ילווה את עם ישראל בחצותם את ים סוף וישמש להם כסמל אמונה ותזכורת כיצד רוחו של יוסף פיעמה.- בזמנים של משבר ומצוקה. במטרה להעניק להם עידוד לשמר את אמונתם בקב"ה.

[ הסבר זה על פי ספר "על המועדים"  מאת: הרב מאיר צבי גרוזמן]

עוצמתה של האמונה והשירה.

נאמר: "ּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.  וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ".[שמות י", כ"ט, ל"א]

בעקבות האמונה הגדולה של עם ישראל שהאמינו בה' ומנהיגם המסור : משה , מיד הופיעה  שירת הים - המביעה את השמחה הגדולה  לישועה.

בהפטרה אנו קוראים את שירת  דוד המלך:

"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת,  בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ 

מִכַּף כָּל- אֹויְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל.  וַיֹּאמַר:  יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי, 

וּמְפַלְטִי-לִי. אֱלֹהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ;  מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי,  מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי,  מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי".[שמואל -ב, כ"ב, ט'-ג]

המלבי"ם  מסביר:  דוד המלך  היה שר את השירה הזו כמה פעמים ביום - בכל פעם שנושע!

"אמר  רבי סימון כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על עוונותיו ונעשה בריה חדשה, ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה- נמחל להם עוונותיהם, שנאמר: וייסע משה את ישראל, שהסיעם עוונותיהם, וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה,.... " [מדרש תהלים י"ח, ו]

את שיר השירים השנה אנו קוראים בשביעי של פסח: "על פי מדרש שיר השירים: ניתן להבין  מהי חשיבותה של מגילת שיר השירים: "שיר שהוא חביב מכל השירים - בו שבח לקב"ה: "רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז" [להלן ה, י"א'] שבח לתורה -"וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה". שבח לישראל, "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" [להלן ב', ב] שבח קיבוץ גלויות: "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" [להלן ד'-ח']

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק  מה כוחה ועוצמתה של שירה שהיא נאמרת  כהודיה לה' על נסים  שה' עושה ליחיד – או לרבים בתוך העם היהודי  ויפים  וחשובים דברי דוד המלך המבטאים, אמונה שירה ושמחה.:

"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי" [תהלים י"ג, ו']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר