יום שלישי, 31 בינואר 2023

פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי לפרשה



ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך מרים  יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c) 





ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ




 ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין


 (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



פרשת בשלח נקראת גם בשם : "שבת שירה" על שם שירת הים שבה.

שירה זו נקראת גם בשביעי של פסח - שבו אירע נס קריעת ים סוף.

השירה פותחת במילים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, 

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......." [ט"ו, א-ג]

בסוף השירה, הכתוב מתאר את שירת הנשים ובראשן מרים:

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת- הַתֹּוף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". [להלן  ט"ו, כ-כ"ג]

השאלות הן:

א] בזכות מה זכו בני ישראל לרוח הקודש?

ב] לא נאמרה שירה מיום בריאת העולם  בפי האדם - קודם שירת הים - מדוע?

ג] כיצד יצאו הנשים בתופים ובמחולות?

תשובות.

בני ישראל זוכים  לרוח הקודש.

"הנתיבות שלום" מביא את דברי  מכילתא: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה; שנאמר: "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"

אך נשאלת השאלה: הרי כבר בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים השיגו את דרגת האמונה כפי שנאמר:" וַיַּאֲמֵן, הָעָם" , אך שם הם עדיין לא אמרו שירה ולמה רק בקריעת ים סוף מכוח – המשפט: וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?

אלא  מתברר שישנן שלוש מדרגות באמונה:

א] אמונת המוח, ב]  אמונת הלב, ג] אמונת האברים - הנחשבת למדרגה הגבוהה ביותר.

ההסבר – האמונה מתמזגת בכל האברים והם אינם נבהלים משום דבר -היות והם חשים בהשגחה העליונה. שלמות האמונה היא: כאשר מתקיימת בשלושת מדרגות אלה והדבר מתבטא בדברי דוד המלך: "לִבִּי וּבְשָׂרִי- יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי". [תהלים פ"ד, ג']

דויד המלך חש את האמונה בליבו ובשרו על ידי שהאמונה חדורה אצלו בתוך כל האברים - הם ירננו אל ה', וכך אומר דויד המלך: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה " [שם  ל"ה, י']  אפילו בעצמות שהם המקום המגושם ביותר  בגוף - גם בהן חדורה האמונה. עד שכל עצמותיו תאמרנה: ה' מי כמוך, כל כולו חדור אמונה מכף רגל עד ראש!

לדרגה המושלמת הזאת הגיעו  בני ישראל רק בקריעת ים  סוף שאז  נאמר :

" וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" כי אז קפצו למים היות והאמונה הייתה חדורה בכל האברים ובלשון המכילתא נאמר: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל בה'...." ופירש : שהגיעו עד הדרגה הגדולה של אמונת האברים.

כדברי  חז"ל:" ראתה שפחה  על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא , כל ישראל ראו:" זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......."הם הגיעו שם למדרגה הגבוהה ביותר ובזכות זה שרתה עליהם רוח הקודש. בזכות דרגה זו של אמונה  כה גבוהה - אמרו שירה - היות והגיעו לשלמות האמונה. מה שאין כן בזמן יציאת מצרים שנאמר שם : "וַיַּאֲמֵן, הָעָם"- אך זו הייתה רק מדרגה פשוטה של אמונה - מטעם זה בזמן יציאת מצרים לא אמרו שירה.

אולם ,  יש קושי מסוים במדרש זה לפי שכתוב:  במפלתו של סנחריב "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ - חָג" [ישעיהו ל, כ"ט] מכאן שאומנם הייתה שירה בליל יציאת מצרים ,אלא שהיא הייתה רק במוח ובלב ,אך לא חדרה לאיברים ולא נשמעה בפה - בפועל!

במסכת סנהדרין א' נאמר: ראוי היה המלך  חזקיהו להיות משיח, אלא שלא אמר שירה במפלתו של סנחריב.

הרמב"ן כתב: [סוף פרשת בא] אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שאנחנו נאמין שכל מה שקורה לנו - הוא בגדר נסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. בקריעת ים סוף הגיעו ישראל למדרגה הגבוהה ביותר באמונה שהלכו בתוך הים בבחינת אמונת האברים שכל האברים היו ספוגים באמונה הזאת.

השירה נאמרה בפי אדם רק מזמן קריעת ים סוף!

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש [שמו"ר כ"ג, ד']

"מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה, אלא ישראל. ברא אדם ראשון- ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.. וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו  ישראל לים ונקרע להם ,מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה"

אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה . היינו , אז הגיעו לעשות שיא הנחת רוח  למעלה שלאלו הייתי מצפה"

למה לא אמרו אבותינו שירה?

התשובה כי הם הכירו בגדלות ה' והיו בעלי ענווה גדולה בבחינת : מי אני ומה אני לשיר לפני בורא עולם אשר מלוא כל הארץ כבודו? זה אמור רק לגבי יחיד -לפי שמרגיש את אפסותו בהשוואה לגדולת אלוקים. אבל בקריעת ים סוף זו הייתה שירה בציבור, לפי שבכוח הרבים רשאים להגיד שירה. מכאן לומדים חז"ל את חשיבות התפילה בציבור.

חז"ל אומרים: "כל האומר שירה בכל יום זוכה ואומרה לעולם הבא"

מרים והנשים יוצאות בתופים ובמחולות.

נאמר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת - הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

רש"י  מעלה שאלה: מדוע נאמר דווקא - מרים הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא נאמר  אחות משה:

תשובתו: בשני פרושים:

א] לפי שמרים התנבאה כאשר הייתה אחות אהרון ,לפני שנולד משה ואמרה: עתידה אמי שתלד בן זכר  כפי שנאמר במסכת סוטה.

ב] אחות אהרון - לפי שאהרון מסר נפשו עליה כשחלתה בצרעת - לכן נקראה על שמו.

רבינו בחיי מסביר: א] על דרך הפשט נאמר: אחות  אהרון כדי ששלושת האחים: משה, אהרון ומרים יהיו מוזכרים בשירת הים.

ב]  דרכו של הכתוב ליחס אדם  על גדול מהאחים וכאן זה היה אהרון.

על הכתוב: "וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"

מכילתא מסביר: "וכי מנין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים, ויודעים שהמקום עושה להם נסים וגבורות עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים ומחולות"

רש"י מסביר בעוד שמשה אומר שירה לאנשים - הוא שר והם עונים אחריו. הרי מרים אמרה שירה לנשים.

ה"כלי יקר" מבאר: ברגע שמרים לקחה את התוף ויצאה במחולות עם הנשים עכשיו הייתה נעשית נביאה - היות ובמעמד זה  זכו גם הנשים לראות את פני השכינה  לפי שאמרו   כולם :"זה אלי.." כדברי חז"ל: "ראתה שפחה על הים..."

הנבואה החלה אצל מרים וכל הנשים  הלכו בעקבותיה , במעמד  זה זכו גם כן לנבואה ולפי שאין השכינה שורה, אלה  מתוך שמחה ,היות ולנשים יש צער לידה – לכן לקחה מרים את התוף בידיה והן יצאו אחריה בתופים ובמחולות- כדי שתשרה עליהן רוח הקודש מתוך שמחה.

רז"ל דרשו: במסכת מגילה: "שבע נביאות הן - אלו הן:

שרה, מרים, חנה, דבורה ,חולדה, אביגיל, אסתר.

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: "אֲחוֹת אַהֲרֹן" – מעמדה של מרים בין הנשים דמה למעמדו של אהרון בין האנשים -באופן שהפיץ אהרון את דברי ה' למשה כך נהגה גם מרים בין הנשים.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניכר שישנו קשר הדוק בין השירה לרוח הקודש: שירת הים על ידי משה והעם – בקריעת ים סוף - הופיעה  בעקבות  הגעתם לדרגה הגבוהה ביותר באמונה - לראשונה מאז בריאת העולם  ובדומה לכך שירת הנשים ובראשן מרים היוצאות  בתופים  ובמחולות – הגיעו לשמחה אדירה  שהביאה עליהן את רוח הקודש בעקבות  מרים הנביאה

מכאן : שאין השכינה שורה - אלא מתוך שמחה!

מתוך ההפטרה: שופטים

פרק  ד'- ה]



ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מִרְיָם - שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מִרְיָם - שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיעַת יַם סוּף

שִׁירָתָם - עֲרֵבָה כַּצּוּף

אֱמוּנָה מֵרְקִיעָה שְׁחָקִים

מִתּוֹךְ מֹחַ לֵב וְאֵבָרִים.

 

מִרְיָם אָחוֹת אַהֲרֹן

מְרַנֶּנֶת  בִּרְנָנָה וָרוֹן

רוּחַ נְבוּאָתָהּ מְאִירָה

כְּשַׁלְהֶבֶת  בָּרָהּ טְהוֹרָה.

 

שׁוֹבָל חָכְמָתָהּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ

סוֹחֶפֶת נָשִׁים אַחֲרֶיהָ

בְּשִׁירָה תֻּופִּים וּמְחוֹלוֹת

מְהַלֶּלֶת נִסִּים  וְנִפְלָאוֹת.

 

גַּם הַשָּׁמַיִם מְרַנְּנִים

עֲנָנִים בְּדִיצָה מְחוֹלְלִים

מַלְאָכִים רִקּוּד מְרַקְּדִים

הַשִּׂמְחָה כֻּלָּם חוֹגְגִים..

 

מִרְיָם  זוֹכָה לְהִתְעַלּוֹת

פָּנֶיהָ נָאוֹת – שׂוֹחֲקוֹת

נֶאֱמָנוּתָהּ לְעַם עַתִּיק 

תִּיזָּכֵר לָעַד וּלְתָמִיד.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת בַּשָּׁלַח [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 24 בינואר 2023

פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:




                        ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נכנסים לארמון פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.



ציורי תנ"ך/  " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה  קליין (Cֹ)[ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה  קליין (c)







ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

:


ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.[שמות י"ג, ח-י]


ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור לחג הפסח/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציור להגדת פסח/ קערת ליל הסדר מוזהבת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין  (c)


פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ" [שמות  י' ,א- ה]

השאלות הן:

א] כיצד שכנע אלוקים את  משה להנהיג את בני ישראל?        

ב]  מה הטעם בציווי : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ג] מדוע נאמר דווקא, לפני  מכת הארבה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"- הרי מובן שהלכו יחדיו?

תשובות.

אלוקים משכנע את משה להנהיג את עם ישראל.

קראנו בפרשת וארא  לאחר שמשה העלה טיעונים על אי כשירותו להנהיג את העם ,

"הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא - שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל  שְפָתָיִם".

בדבריו אל ה' :

א] משה עושה קל וחומר: אם בני ישראל הטרודים בשעבוד קשה אינם מקשיבים לי - כיצד יקשיב אלי פרעה?

ב] המילים: "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" – משמעותן: גם אם אתגבר על כבידות באיברי הקול עדיין יחסר לי כוח הדיבור בפועל, כי המילים הנכונות  אינן עולות על לשוני.

אלוקים שם סוף להיסוסים באומרו: כי  אהרון יהיה לך לעזר, כמו שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: ציווי זה ה' - ציווה  את משה  תחילה באמצעות  "אמירה" שהיא סגנון רך יותר של דיבור שמטרתה לרכוש את לב -השומע ולקרבו לתוכן הדברים, אך כעת ה' פונה אליו במילה: "וידבר" זוהי מילה מחייבת יותר - כאן כבר משה אינו צריך להסס ולשקול את נושא מנהיגותו, אלא רק לציית לצווי ה'.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב מֹשֶׁה אֶל מִצְרַיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה אָחִיךָ! וִימַהֵר אַהֲרֹן וְיֵלֵךְ וְיִפְגֹּשׁ אֶת מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר בְּהַר הָאֱלוֹקִים, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וְיִשְׁמַע אַהֲרֹן, וְיִשְׂמַח בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר ה': עֵקֶב אֲשֶׁר שָׂמֵחַ אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ עַל גְּדֻלַּת אָחִיו הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ וְלֹא קִנֵּא בּוֹ, עַל כֵּן יָבוֹא יוֹם וְגִדַּלְתִּי מֵאֶחָיו וְשַׂמְתִּי עַל לִבּוֹ אֶת עֵדֵי הַחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד וְהָיוּ לוֹ  לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרָיְמָה וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְתָבוֹא גַּם סֶרַח בַּת אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' לֵאמֹר: אָנֹכִי.... פָּקוּד פָּקַדְתִּי... וְיָדְעוּ כִּי גָאוּל יְגָאֲלֵם מֹשֶׁה מִיָּד פַּרְעֹה, וְיַאֲמִינוּ בּוֹ וְיָקְדוּ וְיִשְׁתַּחֲוו"ּ.

נאמר: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"  

רש"ר- בפרשתנו מסביר את חשיבות המשפט: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" וההסבר הוא :

בֹּא אל ארמונו של פרעה ! בקש אותו להיכנס בתוך הכבוד וההדר של מלכותו , תן באמצעות מכות אלה להוכיח לו: שגם אם היאור, האדמה והארץ  עם כל עושרה הטבעי והשופע  ימשיכו להתקיים - ללא שינוי, אף אדם לא יוכל  להיות הבעלים על כל העושר הזה וליהנות ממנו, אלא רק במצב שאלוקים יחפוץ בכך!

האגדה מספרת:

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר מֹשֶׁה אֶל זִקְנֵי הָעָם: הוֹאִילוּ נָא וְהִלַּכְתֶּם עִמִּי וְעִם אַהֲרֹן אָחִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִיוַּנִי ה' אֱלֹוקֵינוּ!

וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לְזִקְנֵי הָעֵדָה, וְיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, וְיֵלֵךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְהַזְּקֵנִים לָבוֹא אֶל  אַרְמוֹן פַּרְעֹה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הֲלֹךְ וְקָרֹב אֶל הָאַרְמוֹן וְיֶחְרְדוּ הַזְּקֵנִים חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָחֵלּוּ לְהִשָּׁמֵט אֶחָד, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמְטוּ כֻּלָּם, וְיָשׁוּבוּ אִישׁ, אִישׁ לְבֵיתוֹ בהיחבא. וְיֵרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי ה' וַיֹּאמֶר: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לָכֵן בַּעֲלוֹתָם עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה- וצוותים לָרֶדֶת מִשָּׁם".

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר

את המילים : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל - מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה , אני אצטרף אליך.

לפני מכת הארבה נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

"חזקוני" מסביר: הרי גלוי היה שאהרון היה עם משה בכל דבריו - אל פרעה . אם כן מדוע לפני  מכת הארבה הכתוב מזכיר ששניהם באו להתרות בפרעה ? הסיבה לכך: לאחר שמשה ואהרון הזהירו  את פרעה: כי מכת הארבה תגרום להם נזק רב-הם גורשו מהארמון כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.  וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה" [ להלן  י', ג'-ז']

משה ואהרון יוצאים משם ,אבל  עבדי פרעה משכנעים אותו להקשיב  לדברי משה ואהרון באומרם:

"עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם..."

לכן בהמשך נאמר: "וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה"

רש"י מסביר: נשלח שליח אל משה ואהרון לקרוא להם לשוב  אל פרעה.

הרמב"ן סובר כדעתו של ה"חיזקוני" וטוען: כי לעולם לא היה בא משה אל פרעה ללא אהרון - כי אהרון היה המליץ, אך בכל זאת הזכיר הכתוב  כעת את שניהם שחזרו יחדיו אל פרעה ,לאחר שגורשו  מהארמון וכעת התבקשו לשוב אליו.

זהו מקרה יוצא דופן כי זה לא נעשה  בכל המכות.

לעניות דעתי, נאמר: "ויבוא משה ואהרון" ולא כתוב  "ויבואו" כי הם היו  כאיש אחד בלב אחד!

משום כך, שרתה עליהם השכינה  וכך שליחותם - לשכנע את פרעה - הייתה מאוחדת , מוצלחת , מבורכת ומעוררת התפעלות!

פרשה זו מלמדת אותנו: איזו הרמוניה נוצרה אצל  שני המנהיגים - האחים : משה ואהרון  בזכות הליכתם יחד  והסיוע ההדדי איש לרעהו ומתוך כך זוכים לסיוע אלוקי..

שלמה המלך  החכם מכל אדם [במגילת  קהלת]  מזכיר את נושא השותפות בשניים ומעלה את חשיבות הפעולה  ביניהם - לקראת אותה מטרה: אם יפלו שניהם בלכתם - האחד יקים את חברו וכל שכן אם ייפול רק אחד מהם!

לפיכך - יקנה לו אדם חבר ויישא לו אישה.

מכאן , ברור לכל אדם בר דעת כי ניתן להגיע להישגים רבים באמצעות שניים כאשר השכינה שורה ביניהם.

כדברי דוד המלך: " הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים קל"ג, א]

לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן  לראות את חשיבות שיתוף הפעולה של שני המנהיגים הדגולים ההולכים בדרך ה' וממלאים יחדיו שליחות אלוקית - במטרה להוציא את עם ישראל ממצרים  משעבוד לגאולה, בסייעתא דשמיא רבה.

יפים וחשובים דברי קהלת:

"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם .  כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ" [קהלת ד, ז']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר