פרשת
כי תישא-עליות ומורדות בפרשה-הכיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך וכיור הנחושת /
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ציווי ה' -
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c)
(c ) ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין
ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו בולטת
באריכותה היא כוללת 139 פסוקים . הקורא את הפרשה - עשוי להבחין שיש בה נושאים מאד נעלים ונשגבים ,אך יש בה גם עגמת
נפש - המתבררת בהמשך - ירידה לצורך עליה!
ניתן ,לעניות דעתי,
להמשיל פרשה זו - לתקופתנו העכשווית הכוללת ימים קשים וסוערים - מלחמה קשה, מחלוקות
בתוך העם בדומה להתרחשויות בתוך מגילת
אסתר - שקראנו בפורים .
הכוונה לדברי המן
למלך אחשוורוש: "וַיֹּ֤אמֶר
הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙
בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל עָ֗ם
וְאֶת דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין שֹׁווֶ֖ה
לְהַנִּיחָֽם:"
[מגילת אסתר ,ג', ח']
מעניין
לחוש את תעתועי מזג האוויר בזמן זה – ימים
חמים ויש גם ימים קרים . בערבוביה
שאינם אופייניים לתקופת החורף - כי השמים והארץ משקפים - את הלך הרוח של העם שלנו בארץ ישראל- כנאמר: "הַאֲזִינוּ
הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע
הָאָרֶץ, אִמְרֵי־ פִי".[דברים
ל"ב, א']
בפרשה זו מתגלים
לעיננו אומני המשכן הייחודיים שנבחרו לעשיית כלי המשכן כנאמר:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. רְאֵה,
קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה
וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה.
לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף,
וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן
לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל מְלָאכָה. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת
אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי
חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" [שמות
ל"א, א' –ז']
מנגד ישנה ירידה רוחנית פתאומית, עם ישראל חוטא במעשה העגל
אך הפרשה מסתיימת עם
מסר חיובי ועוצמתי לעם ישראל - עם רדת משה
בשנית מהר סיני עם הלוחות השניים שפיסל
בעצמו.
השאלות
הן:
א] מי היו אומני
המשכן המוכשרים- מדוע נבחרו?
ב] מדוע עם ישראל
חטאו בחטא העגל?
ג] מה המסר בעת ירידת
משה עם הלוחות בשנית?
תשובות.
אומני
המשכן - הסיבה להיבחרם.
לפי: שמות רבה: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה שנחשב לשבט חשוב
בקרב השבטים ואילו אהליאב נבחר מתוך שבט דן שהוא
ירוד בקרב השבטים - במטרה ללמדנו: שלא
יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי שהרי כולם שווים בעיני אלוקים.
לדעת רבנו סעדיה גאון: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה, לפי שיעקב המשילו ל"גור אריה":"גּוּר
אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא,
מִי יְקִימֶנּוּ"[בראשית מ"ט,
ט']
צרף אליו את אהליאב לפי שהיה משבט דן ומשה המשילו ל"גור
אריה" כפי שכתוב: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר
אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן הַבָּשָׁן".
[דברים ל"ג, כ"ב]
רבי אברהם בן יעקב סבע בפירוש הנקרא :"צרור המור" טוען :אכן שניהם
כונו בשם:" גור- אריה " ומעניין כי בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה
המלך שהיה שייך לשבט יהודה ועל ידי חירם שאמו האלמנה השתייכה לשבט דן - כפי שמסופר
[דברי הימים, ב, ב, י"ג]
בצלאל היה בעל רוח חוכמה, תבונה
ויודע את כל סוגי האומנות וזה דבר נדיר- כי בדרך כלל כל אומן יודע את סוג אומנותו
הספציפי, או כמה תחומים בודדים, אך בצלאל ידע את מלאכת האומנים בכל סוגי החומרים: זהב, כסף, נחושת, אומנות האבן, שיבוץ אבנים
יקרות וכו'.
בצלאל היה מלא רוח אלוקים,
הצטיין בחוכמה - - הכוונה למה שאדם שומע מאחרים ולומד,
תבונה - מבין דבר מתוך דברים
שלמד ועוד מוסיף עליהם משלו,
בעל דעת
- שהיא
דרגה גבוהה יותר מתבונה כי זוהי רוח הקודש, היה יודע לחשוב מחשבות - כלומר- היה
בקי ב"מעשה חושב" כפי שהדבר מוזכר במלאכת המשכן - לפי פירוש רש"י
הרמב"ן
מפרש: כי עם ישראל היו בקיאים בעבודת חומר ולבנים אך, לא היה להם ידע באומנות
הכסף ,הזהב ,הנחושת והאבן ואילו בצלאל היה משהו נדיר בגדר פלא - בכך שהבין בכל
שטחי האומנות ,אפילו היה לו ידע בטכניקות של יצירות הדורשות הרבה עדינות והיות
והיה כה חכם ,ידע גם את סוד המשכן וכליו והרמזים בהם.
"אור החיים" אומר: כי שמו של בצלאל מעיד על
אישיותו: "בצלאל" - שעשה צל לה' , "אורי" – שעשה מקום - לאשר
אור לו. "בן חור"-שעשה את עם ישראל- בני חורין מעוון העגל.
אהליאב -פירוש השם: האב הוא אוהלי -
כלומר ה' הוא אוהלי והכוונה שהוא שוכן באוהל ה'.
אם כך, העוזרים
במלאכת המשכן היו חכמי לב - כלומר בליבם הייתה חוכמה, ופעלו בהתאם לציווים.
בצלאל – לפי שהייתה לו רוח הקודש
ידע את מחשבותיו של כל מנדב על סמך ניקיון
המחשבה ,היה ביכולתו לקבוע את מקומה וייעודה של כל נדבה.
נדבה שהייתה ללא שמץ של גאווה
ויהירות - היה מפנה אותה לכלים המקודשים ביותר במשכן ובדרך זו, היה משייך כל נדבה
בהתאם למחשבת המנדב.
בצלאל היה אדם מיוחד, חכם ,
כישרוני באופן בלתי רגיל ,תמיד בצל השכינה,יודע ברוח הקודש את הלך הרוח
של כל מנדב למשכן וכליו.
נעזר באהליאב – חכם השוכן –
באוהל ה' וכן בבעלי מלאכה נוספים בעלי חוכמה.יחדיו – נועדו לעסוק במלאכת המשכן וכליו.
הסיבה לחטא
העגל:
רבים תמהים על חטא מעשה העגל – כיצד הידרדרו עם ישראל לשפל כה
נמוך- וזאת –למרות שהם זכו להרבה נסים, קריעת ים סוף והנסים הגדולים שקרו להם
במדבר - ובמיוחד הדבר קשה כשמדובר בדור דעה
- כאנשי דור המדבר שעליהם אמר דוד המלך:
"אֲנִי אָמַרְתִּי,
אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן
כֻּלְּכֶם. אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן;
וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו".[ תהלים פ"ב, ו']
על פי הזוהר הקדוש ועל פי פרשנים נוספים: מדובר בקבוצת "ערב רב" - שאין יסודם מוצק ושורשי בעם ישראל, והנסים שראו
לא חדרו לליבם.
הרש"ר אומר דבר
דומה: אלה היו הערב רב שהושפעו
מתרבות מצרים והעבודה זרה שלהם ונחשפו לתרבות חוכמת חרטומי מצרים וחשו רצון להיות חופשיים ולמלא את
תאוות נפשם ולא חפצו להיאחז בקודש - אלא שאפו לחופש ודרור.
אך אגדת חז"ל מתארת כי - בא השטן ובלבל אותם במיוחד כאשר איבדו את סבלנותם כשראו
כי בושש משה לשוב מההר.
הוא שיקר להם: כי משה
נפטר וכבר לא ישוב אליהם - ומשראה שאינם מאמינים לו פקד עליהם להביט לשמים - וכך עשו וראו ענן כבד
ובתוכו הייתה מיטה שחורה ופני משה שנפטר נשקפים ממנה...
המסר של משה
אל עם ישראל.
לאחר שמשה הבחין בחטא
העגל של העם - הוא התפלל רבות לה' שלא יעניש אותם ושבר את הלוחות בכעסו, התחנן לה'
שיסלח לעם ואם לא - ששמו ימחק מהתורה.[אכן בפרשת תצווה – אין שמו של משה מופיע] אך
בסופו של דבר משה מתגלה כאומן ממדרגה ראשונה - וה' מצווה עליו לפסל את לוחות הברית השניים בעצמו ואכן הוא הצליח בכך וכאשר ירד
מההר - קרן פניו כפי שנכתב:
"וַיְהִי, בְּרֶדֶת
מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר;
וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת
מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"
[שמות, ל"ד, כ"ט-
ל"א]
על פי תנחומא:"נתן הקב"ה ידו עליו ומשם זכה לקרני ההוד"
לסיכום, לאור האמור לעיל: אכן הפרשה מתארת עליות ומורדות אך מלמדת אותנו דבר הרמוז בשם הפרשה: "כי
תשא" –המסר הוא: עלינו לשאת ראש לבורא עולם באמצעות תפילות וחיבור לתורה
כדוגמת גדול הנביאים – משה - שלא ידע כי קרן עור פניו,.
כדברי דוד המלך:"....אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל-הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי:
עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" [תהלים קכ"א]
התוצאה: בע"ה –
במהרה, אורה ושמחה ליהודים!
