‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 במאי 2023

פרשת נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים.

 מאמר מאת: אהובה קליין


 יצירותיי  לפרשה, לחג שבועות ולהפטרה-

בספר שופטים י"ג]



ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c



ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]


ציורים מתוך  ההפטרה בספר שופטים י"ג



ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]



ציורי תנ"ך/ אשת מנוח מספרת על בשורת המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך שופטים פרק י"ג]




 

חג השבועות נקשר לפרשה.



ציורי תנ"ך/ ההכנות  לקראת  מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ ) 



ציורי תנ"ך/ רות ונעמי מגיעות לבית לחם / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג השבועות- ביכורי קציר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)

"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"
ציורי תנ"ך/ אכילת מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הגבלת העם סביב הר  סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה והלוחות בידיו - לעיני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)-



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׂ)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


 פרשה זו ארוכה מהרגיל ,אחד הנושאים בפרשה: הנזיר: "נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל- מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.  כָּל -יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא - יַעֲבֹר עַל- רֹאשׁוֹ:  עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר -יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ". [במדבר ו, ב'- ו']

לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת שאחרי חג השבועות,

אל חג השבועות ,שהוא גם חג מתן תורה, אנו מגיעים בתום ספירת העומר  של ארבעים ותשעה ימים כפי שנאמר בתורה:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה........וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא -קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל- מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל- מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם.  וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם,.."  [ויקרא כ"ג, כ"א]

 כמו כן נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חיטים" [שמות ל"ד, כ"ב] הוא נחשב לאחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

השאלות הן:

א] מה דינו המיוחד של הנזיר ?

ב] החוט המקשר בן הפרשה לחג השבועות ?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים י"ג ?

תשובות.

הנזיר:

מדובר באדם שהפריש את עצמו על ידי קבלת נדר של נזירות  להישמר מפני הטומאה ומן היין ומשאר התענוגות .

על פי דעת מקרא: משמעות  השם: "נזיר":

א]  נגזר מן הפועל: נזר – התרחק – התבדל.

ב] נזר- מלשון עטרה - כתר. כאן משמש שם נרדף לנזירות - מהטעם שהשיער  עוטר את ראשו ומטרת נזירותו כדי שיוכל להפריש עצמו  לשם שמים - וירחיק  עצמו מן היין.

על פי הסיפרי: מדובר שהנזיר מרחיק עצמו מן היין  ומן השיכר והרי יין -הוא שיכר והשיכר - הוא יין אלא, שהתורה דיברה בשתי  לשונות:

רבי  אלעזר הקפר אומר: יין – זה מהול  במים ואילו שיכר - זה משקה ענבים טבעי חזק. בניגוד לעמים אחרים הוא פורש רק מן היין ותוצרתו ואין הוא פורש ממאכלים אחרים.

ה"נתיבות שלום" מביא את דעותיהם של כמה פרשנים בנידון:

רש"י שואל: מדוע נסמכה  פרשת נזיר לפרשת סוטה?

תשובתו: לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיד עצמו מן היין.

הרמב"ם טוען: [בסוף הל' נדרים] : מי שנדר נדרים לכונן את דעותיו ולתקן את מעשיו נחשב -  לזריז ומשובח.

לדוגמא: מי שהיה זולל ואסר על עצמו לאכול בשר במשך שנה או שנתיים. או מי שהיה שוגה ביין ואסר על עצמו לשתות יין תקופה ארוכה. כל זה נחשב לעבודת ה' ועל כך , לנדרים אלו  וכיוצא בהם  - אמרו חכמים: נדרים - סייג לפרישות.

אבן עזרא גם טוען: כי המילה "נזיר" מגזרת נזר, ובכך הוא מעיד כי נזר - אלוקיו על ראשו, זה לעומת  שאר בני אדם עבדי תאוות העולם - ואילו המלך: זה אותו אחד שיש לו נזר – עטרת מלכות  על ראשו לפי שהוא חופשי מתאוות העולם הזה.

על פי כל הנאמר על ידי הפרשנים – משמע - שנושא הנזירות נחשב למדרגה בעבודת ה' וכמו שבפרשה כתוב שהנזיר  נקרא קדוש ומדרש  [במד"ר י'] נקרא קדוש,  ואילו מאידך מאד מעניין כי - בגמרא נאמר שאפילו הנזיר הטהור נחשב חוטא ! כי ציער את עצמו מהיין.

חג השבועות נקשר לפרשה.

מעניין לציין, כי בניגוד למועדים אחרים  אנו מקיימים הכנות כה מרובות לקראת חג  השבועות כשהמטרה היא: להגיע לחגוג את מתן תורה, ומכאן  שלימוד התורה – הוא מעל הזמן ומעל המקום.

וכל חשיבות התורה -  נובעת מהחוזה שנחתם בין עם ישראל לקב"ה בזמן  מתן תורה.

תחילה ה' ציווה את משה לשאול את העם האם הם מוכנים לקבל את התורה - המהווה קבלת ברית  נצחית בין ה' לעם ישראל- כלומר לקבל עליהם את אלוקותו ולהיות "ממלכת כהנים"- לשמש אור לגויים ולקיים את המצוות ותשובת העם הייתה: "כל אשר דבר ה' נעשה" .אחרי זה הצטוו להתכונן במשך שלושה ימים - לכבס את בגדיהם , אף  שבמשך ימים אלה עשויים היו עם ישראל להתחרט על הסכמתם החיובית לקבלת התורה, אולם הם היו נחושים  פה אחד לקבל את התורה - אולם ההתגלות האלוקית הפחידה אותם כפי שהכתוב מתאר: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת - הַקּוֹלֹת וְאֶת - הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל - מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל- יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן- נָמוּת.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל- תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל- פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.  וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה  נִיגשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים". [שמות  כ', י"ד- י"ח]

היראה הזו  מוזכרת  גם בחומש דברים: "וְעַתָּה, לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ, הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; אִם -יֹסְפִים אֲנַחְנוּ, לִשְׁמֹעַ  את -קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד--וָמָתְנוּ". [דברים ה, כ"א]

במעמד הזה עם ישראל הגיע   להבנת שתי  נקודות  חשובות:

א "כי ידבר אלוקים את האדם וחי"

ב]  משה הוא שליח ה' האמתי !

ההתגלות הזאת  גרמה לאמונה ויראה - כבסיס לקבלת התורה!

המטרה המרכזית של קבלת התורה:  למען נירש את ארץ ישראל ונקיים בה את המצוות כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל- הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת -הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל- הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם"

[דברים ד', א-ג']

לגבי הפרשה: היא  הגדולה ב - נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת  : 176 פסוקים - שמונה פעמים כמספר אותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט - הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל 176 פסוקים . מפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי - ומספר הדפים שבה הם : 176

חז"ל מסבירים: כי אין זה מקרה: דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות , הברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית ,עד כי , השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה , אחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

 

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים [י"ג]

בפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר – בהפטרה ישנו תיאור שלם כיצד שמשון  נועד להיות נזיר מבטן ולידה על ידי ה':

אנחנו קוראים על איש בשם מנוח שהיה גר בצרעה והוא השתייך לשבט דן, אשתו הייתה עקרה והנה באחד הימים מלאך משמים פוגש את האישה בשדה

 

ואומר לה: "ְעתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" [שופטים י"ג, ד'- י']

על פי המלבי"ם: מתוך דברי המלאך לאשת מנוח ניתן להבין: כי עליה להתרחק מדברים הגורמים בדרך הטבע נזק לעובר ומלבד זה עליה להתנהג כדין הנזירות, נאסר עליה שתיית יין ושיכר ועליה להימנע מאכילת מזון טמא. היא עתידה ללדת בן שמורא לא יעלה על ראשו - כלומר לא יעלה תער לגלח שיערו. היות והוא נזיר כבר  טרם נולד – משום כך לפני שיצא לאוויר העולם אמו צריכה להימנע ממאכלים האסורים על הנזיר.

הייעוד של שמשון: להושיע את עם ישראל מיד הפלישתים. האישה לא הייתה בטוחה ,אם אכן היא פגשה באמת מלאך שבישר לה את הבשורה. כי היה לבוש כאיש רגיל לכן נראה איש נביא.

לכן אמרה למנוח:

"אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי -מִזֶּה הוּא, וְאֶת- שְׁמוֹ לֹא -הִגִּיד לִי.  וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן" [להלן  י"ג, ו']

ישנו פירוש המבאר: כדי שיהיה הבן באמת  נזיר אלוקים, תלוי הדבר בהתנהגותה של האם בעודה נושאת את  התינוק ברחמה. כנאמר:

"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל"[תהלים ס"ח, כ"ז]

והכוונה: כדי שיהיו תלמידי ישראל מברכים את ה' במקהלות -הדבר תלוי ב"מקור ישראל"- במקור מחצבתם -כלומר מה השורשים של ההורים?

רק כאשר ה"מקור הוא ישראלי" טהור- מסוגלים הבנים להיות מברכים את ה' אבל אם  באים  חלילה ממקור שאיננו טהור כלל - יוצאים הבנים  ומקללים.

אשת מנוח  ממשיכה  לספר לו:

" וְעַתָּה אַל- תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל- תֹּאכְלִי כָּל- טֻמְאָה--כִּי- נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן- הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ".[להלן י"ג, ז']

 

מדוע אמרה: "עַד-יוֹם מוֹתוֹ". מדוע לא מסרה לו גם מה שאמר לה המלאך: "ומורה לא יעלה על ראשו"?

כנראה רוח הקודש נצנצה מתוך דבריה ,כיון שהוסיפה את המילים:" עַד-יוֹם מוֹתוֹ" לכן לא יכלה להזכיר את איסור הגילוח, שכן לפני מותו הרי גוזזו שערותיו.

המלבי"ם מציין: היא לא אמרה לבעלה שבנם יתחיל להושיע את ישראל מיד פלישתים -כי באותה תקופה שלטו הפלישתים על ישראל –וזאת  מהטעם שחששה שהדבר יתפרסם ברבים ואז הפלישתים יהרגו את הילד.

בסופו של דבר מנוח שמע לעצת אשתו והתפלל אל ה'  שאיש האלוקים ישוב שנית וידריך מה לעשות עם הילד שייוולד והקב"ה קיבל את תפילת מנוח והמלאך נראה בשנית לאשתו –כשהיא לבדה בשדה....כאשר שבה האישה אל בעלה סיפרה לו כי פגשה את  האיש בשנית, אך בפעם השלישית מנוח הלך אחרי אשתו ושוב פגשו במלאך והוא חזר על אזהרותיו לגבי האיסורים שאמר כבר לאשתו.

לסיכום לאור האמור לעיל:

לגבי פרשת נשא - שהיא ארוכה ביותר. מעניין שהיא מסתיימת  בבואו של משה לאהל מועד ושם שומע את קול ה' מבין הכרובים ועל פי רש"י הקול היה של אלוקים שדיבר אל משה בסיני. וחג השבועות – הוא חג מתן תורה - אנו חוגגים בו את המאורע הנצחי של מעמד הר סיני

נושא הנזיר- מהווה דרגה גבוהה רוחנית בפרשה ועל דוגמא של נזיר מיוחד - אנו קוראים בהפטרה וזהו החוט המקשר בין שלושת הנושאים הנ"ל.

יפים וחשובים דברי ה':

"וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".    [דברים ד', ד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 27 בדצמבר 2022

פרשת ויגש- מפגש מלכים בפרשה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויגש - מפגש מלכים בפרשה – כיצד ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו.. וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה. א-ב]



ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



                      ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 




 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ההפטרה:
 יחזקאל ל"ז, ט"ו- כ"ז

ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c


המשך לפרשת מקץ - חותמת באירוע מציאת הגביע בשקו של בנימין , כתוצאה מכך הוכרז על בנימין בעקבות מציאת הגביע בשקו - כי הוא חייב להישאר במצרים - דבר שהכעיס את כל האחים :

"וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.  וַיְחַפֵּשׂ --בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן. וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה. וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.  וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.  וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם". [בראשית מ"ד, י"א- י"ז]

כאן בפרשת ויגש נאמר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל -יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָֹ.....  וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה.  כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". [בראשית  מ"ד, י"ח- ל"ד]

השאלות הן:

א] כיצד ניגש יהודה אל יוסף לשכנעו לבטל את גזרת הישארות בנימין במצרים?

ב] כיצד התנהלה השיחה בין השניים - ומה הייתה התוצאה?

תשובות:

יהודה ניגש אל יוסף בבקשה להצלת בנימין מן השבי.

נאמר: " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה".

האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצ'וב שואל: מדוע מתנגד כעת יהודה להשארת בנימין במצרים? הרי הוא בעצמו הציע את הרעיון:

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".  [בסוף פרשת: מקץ. פרק מ"ד, ט"ז]

תשובתו: בתחילה חשב יהודה שאותה שעה שבה נמצא הגביע באמתחת בנימין - זו העת לתחילת שיעבוד מצרים. שנגזר על בני ישראל בברית בין הבתרים ולכן קיבל באהבה גזירה זו , אך כאשר יצאה ההכרזה מפי המשנה למלך [יוסף]: "וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם".[מ"ד, י"ז] הבין לפתע יהודה: אין זו תחילת השעבוד של ישראל במצרים, אלא מזימה שפלה המכוונת כנגד בנימין בלבד. לכן  הסתער יהודה כנגד החלטה  זו ודיבר בעוז ובעוצמה - באוזני המשנה למלך כדי למנוע לקיים גזרה זו נגד בנימין.

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש רבה: על: שלושה  סוגי הגשה:

א. הגשה למלחמה.

ב. הגשה  לפיוס.

ג. הגשה לתפילה - סוד התפילה. [דעת רבנן ]

על כן סובר: המגיד ממזריץ:"אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש  - כלומר - יהודי אינו יכול  להתפלל כאשר הוא מבקש על עצמו בעת צרה, כי אז הוא מעורר  קטרוגים על עצמו, אלא עליו להניח בצד את כל ענייניו ויבקש רק עבור ה' המשתתף בצרה  מסוימת- העומדת על הפרק.

הנה משל יפה: על פי  הבעש"ט" על דברי דוד המלך:

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־ יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ": (תהלים פרק ק"ב פסוק א)

מעשה במלך  שהכריז ביום שמחתו : כל מי שיבקש דבר ממנו - ימלא את מבוקשו.

אחד ביקש שררה וכבוד , השני ביקש עושר. המלך נתן לכל אחד את מבוקשו.

אך, היה יהודי אחד חכם - שכל  מבוקשו היה: שהמלך בכבודו ובעצמו ידבר עמו ג' פעמים ביום - בעיני המלך בקשה זו מצאה חן מאד - שהדיבור של המלך כה חביב על יהודי זה:

מה עשה המלך בתגובה  לבקשה זו? ציווה  המלך שיתנו לו להיכנס  אליו כרצונו – לארמונו ולשוחח  אתו וגם יפתחו לו את כל האוצרות של  העושר והכבוד ויתנו לו כל מה שירצה.

הנמשל:  משמעות התפילה -  שהיהודי  שופך שיחו ומדבר עם ה' שלש פעמים ביום .

צריך לשאוף להיות מחובר לה' ולהרגיש שבכל עת יכול לגשת  לה' , היינו -  כשמבקש שה' באופן ישיר יקבל את תפילתו ואינו מבקש תפילה על ידי מלאכים ושרפים שאינם מבינים תעלומות לב יהודי. אלא מבקש רק עבור "בִּי אֲדֹנִי" על מה שגם ה' בצרה - כי רק ה' יודע את צרתו הספציפית של כל יהודי.

בעל הטורים סובר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" בגימטריא -  זהו להילחם עם יוסף [ב"ר]

ובגימטריא: גם נכנס ופייסו - כי לשלושה דברים נכנס כדברי רבי אלעזר: אם למלחמה - אני בא, אם לפיוס - אני בא, אם לתפילה - אני בא .

מוסיף בעל הטורים חידוש מעניין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"- סופי תיבות - "שווה" שאמר לו יהודה: אני שווה לך - כמו שאתה מלך - אני מלך ועל זה - דורש במדרש [ב"ר] כדברי דוד המלך: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו".[תהלים מ"ח, ה]

כלומר: ניגש אליו לדבר תחנונים.. ברם אמר לו: תדע לך שלא אתה אדוני ולא אני עבדך כי אם : "כי כמוך" אני מלך ולא לבד כמוך כי אם גם "כפרעה" הגדול ממך - שהוא מלך, גם אני כמוהו מלך - ולמלחמה אנו נועדים..

רבינו בחיי  מביא את דברי שלמה המלך:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ."[משלי  י"ח, כ"א.]

הביאור: אם אדם ידבר בדרך טובה - בדרך רכה – יהיה פריו קודש הלולים  לה' ויהיה שכרו רב , אך אם ידבר בדרך קשה ורעה יראה תוצאה של פרי מר ויסבול מהרבה עונשים. יהודה החזיק במידה הטובה ודיבר בצורה רכה ולא מתוך כעס!

אופן התנהלות השיחה בין יהודה ליוסף

רש"י מסביר את תשובת יוסף: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה - הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי"- הרי ידעתם שאיש חשוב כמוני יודע לנחש, לדעת ולהבין על פי שכלו וחכמתו- כי אתם גנבתם את הגביע.

יהודה עונה: יודעים אנחנו את האמת [יהודה מייצג את אחיו] שלא אנחנו גנבנו , אבל מאחר שאין אנו יכולים להוכיח זאת שלא חטאנו ולא גנבנו מאומה - אנחנו מקבלים את הדין, האלוקים סובב את כל הדברים - להביא לנו את המצב אליו הגענו. כנראה בעקבות עוונות אחרים שחטאנו, ומדגיש רש"י: "כאן מצא בעל - חוב מקום לגבות שטר חובו" - כלומר: בעל החוב מצא שעת כושר לגבות מידינו את החוב, אף על פי שבעניין הזה כשלעצמו   אין אנו חייבים לו, כלומר: למרות שלא חטאנו עכשיו, הביא עלינו ה' עלילת חטא להענישנו - בעקבות חטאים אחרים שחטאנו.

לכן נשאלת השאלה כיצד נצדיק את עצמנו?  הצעת יהודה: אנחנו נהיה כולנו  עבדים, כולל גם מי שהגביע בידו, כנאמר:

"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".  אך יוסף מתעקש לקחת את בנימין - עד כאן התנהלות השיחה בין יוסף ליהודה בסיומת פרשת מקץ.

בפרשתנו ממשיך יהודה לשכנע את יוסף למען שחרור בנימין: "יכנסו דברי  באוזנך" לשמוע את דברי ולהשתכנע לקבלם :

"בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל- יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"   [להלן מ"ד, י"ח]

במילים אלה, עושה יהודה  הכנה ליוסף שהוא הולך לדבר בלשון קשה - דבר שיעורר את כעסו של יוסף"

יהודה אומר ליוסף: "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" 

רש"י מסביר מילים אלה באמצעות ארבעה פירושים:

א] אתה יוסף חשוב  כפרעה - כמו מלך בכבודו ובעצמו - זהו לפי פשוטו של מקרא.

ב] לפי מדרשו: התכוון יהודה לרמוז ליוסף – שאם יוסיף לעכב את בנימין  סופו ללקות בצרעת דוגמת הצרעת שלקה פרעה - כעונש על חטא דומה על  שלקח  את שרה אמנו כפי שנאמר:

"וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם".[בראשית  י"ב, י"ז] וזה רק על לילה אחד שפרעה עיכב אותה בארמונו ! 

ג] יהודה רומז ליוסף שהוא מתנהג כמו פרעה - הידוע שאינו עומד בדיבורו  - מבטיח ואינו מקיים. אתה יוסף גם לוקה במידה מגונה זו - אתה רוצה לקחת את בנימין לעבד ואתה אומר שברצונך לשים עליו עין כדברי הכתוב:

"וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו".   [להלן מ"ד, א]

זוהי הפרת הבטחה ממש - כדרך התנהגותו של פרעה, כי עכשיו אתה אומר שאתה רוצה לקחתו לעבד...

ד] "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"  -אתה שווה בעיניי כמו פרעה שאם תכעיס אותי, אני מזהיר אותך - כי אהרוג אותך ואת פרעה אדונך.[ב"ר]

ממשיך יהודה בדברי השכנוע: כבר בהתחלה כשבאנו לכאן, שאלת אותנו [כשבאנו במטרה לבקש אוכל] באת מתוך רצון להכשיל אותנו  [בעלילה]  - במטרה: להביא עלינו רעה, מדוע היה חשוב לך לשאול אותנו את כל השאלות האלה? אתה באת להכשיל אותנו, האם עשית זאת  לפי שאתה חושב שאנחנו באנו להשתדך אתך - וכי  לבקש את בתך לאחד מאתנו היינו מבקשים ?, או שמא את אחותנו אתה מבקש לקחת לאישה?!

למרות ששאלות אלה לא היו נצרכות - השבנו על שאלותיך ביושר, לא חששנו מפניך ולא העלמנו ממך אפילו דבר אחד. למרות שיוסף לא מת, הרי יהודה, מתוך יראה מיוסף, התיר לעצמו לשקר באומרו: כי יוסף מת:" , יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". [להלן  מ"ד, כ]

זאת מהטעם: שאם היה אומר יהודה: שיוסף חי, אז  היה עונה לו יוסף: תביא אלי את יוסף - כפי שיוסף ביקש את בנימין. ממשיך יהודה ואומר: לאחר שיוסף מת, בנימין נותר לבד ואין לו יותר אחים מאותה אימא, אם יעזוב בנימין את אביו חוששים אנו, שבנימין ימות כדרך שאמו - רחל  מתה בדרך , על פי הכתוב:

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".[להלן מ"ח, כ"ט]

לפי שהשטן נוהג לקטרג בשעת  סכנה , היות וכל הדרכים  - בחזקת סכנה [ירושלמי. מסכת ברכות] החשש לאסון מתרבה בדרך וכך היה אומר יעקב: עכשיו כשהוא [בנימין ]חי ונמצא אצלי אני מתנחם לו על אמו רחל ועל אחיו יוסף  שמתו ,לכן אם ימות גם זה יהיה דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד ותאבד גם הנחמה על אמו ואחיו, על ידי מות בנימין - גם  יעקב, האב ,ימות מרוב צער.

לכן אני ערב את הנער- מוכן לשבת במקום בנימין.

ואם תשאל, מדוע אני נלחם  לבדי  יותר משאר אחיי? לפי שאין גורלו של בנימין קשור לעניינם הפרטי ואני לעומתם התקשרתי להיות נאמן לשלומו  - בכך שקיבלתי על עצמי להיות מנודה בשני עולמות - בעולם הזה ובעולם הבא - במידה ולא אשיבהו בשלום לאביו.

לכן מוטב שאני אשב במקומו ,כי לכל הדברים הקשורים בעבדות אני עולה עליו:  אני חזק ממנו למלחמה - להילחם למענך בזמן הרצוי - ולשמש לשירותך כעבד לכן אני יותר מעולה ממנו [ב"ר]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יהודה ניהל את שיחתו עם יוסף   באופן מלכותי ואצילי - מתוך אמונה בה' ,חכמה, בינה ודעת שיצליח לשכנע את יוסף בצדקת דרכו השיא התבטא בדבריו:

"כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר