ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך- אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)
ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה קליין (c) יצירותיי להפטרה בספר שמואל א, [פרקים: י"א- י"ב]
ציורי תנ"ך/ העם זובחים זבח בגילגל ושמואל מציג את שאול/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/שמואל ושאול בגלגל, שמואל נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
הפרשה פותחת במחלוקת
קורח ועדתו:
"וַיִּקַּח
קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב,
וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים
וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן,
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם
יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל
עַל-פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח
וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ,
וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת, עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח
וְכָל-עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ
וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ
אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי". [במדבר ט"ז, א –ח']
הפטרת השבת היא:
שמואל א' פרק י"א - פרק י"ב עד פסוק כ"ג]
להלן קטע מההפטרה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם,
לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה. וַיֵּלְכוּ
כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה
בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה;
וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד". [שמואל א- פרק י"א, פרק
י"ב י"ד- ט"ו]
"וַיֹּאמֶר
שְׁמוּאֵל, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל
אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ
לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי
הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה". [שמואל- א, י"ב, א- ג]
בהמשך נאמר:
"וְעַתָּה,
הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם--אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה
עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. אִם-תִּירְאוּ אֶת-יְהוָה,
וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ, אֶת-פִּי
יְהוָה--וִהְיִתֶם גַּם-אַתֶּם, וְגַם-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם, אַחַר,
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ
בְּקוֹל יְהוָה, וּמְרִיתֶם אֶת-פִּי יְהוָה--וְהָיְתָה יַד-יְהוָה בָּכֶם,
וּבַאֲבֹתֵיכֶם. גַּם-עַתָּה הִתְיַצְּבוּ
וּרְאוּ, אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה, עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם..." [שם י"ב, י"ג- י"ז]
השאלות
הן:
א] ממה נבעה מחלוקת
קורח?
ב] מה הקשר להפטרה
בספר שמואל א, י"א- י"ב?
תשובות
הסיבה
למחלוקת קורח
"נתיבות שלום" סבור ,על פי הזוהר הקדוש: כי קורח קרא מחלוקת כנגד השלום - שחלק על משה רבינו - על ידי הטענה שכולם קדושים
ובתוכם ה' והוא חלק על השבת והתורה - שהרי השבת - היא: שלום לפי שבשבת אנו
מברכים איש את רעהו במילים: "שבת שלום"
במסכת [סנהדרין ק"ט] דרשו שקורח לקח מקח רע
לעצמו הרי התורה- היא כולה אורחות חיים - המדריכה אותנו לחיות נכון ואין בה סיפורים - דברים בעלמא - לכן לפי הזוהר
הקדוש - שבת ותורה - נקראים: שלום.
גם בזמירות שבת אנו
שרים: "שלום עליכם מלאכי השלום.."
נאמר ע"פ
מד"א במדרש פרשת ואתחנן [דב"ר פ"ב]: "אמר הקב"ה לישראל, בני כל מה שבראתי זוגות : שמים וארץ -
זוגות : חמה ולבנה - זוגות. אדם וחוה - זוגות, עולם הזה ועולם הבא - זוגות, אבל כבודי
אחד ומיוחד בעולם, מנין ?- ממה שקראנו בעניין "שמע ישראל"- "שמע
ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
מכאן: שהקב"ה -
הוא יחיד בעולם ואילו הבריאה בעולם - כולה זוגות. כל יסוד הבריאה מיוסד על משפיע
ומקבל: החמה מאירה ואורה משתקף בלבנה. הארץ מקבלת מהשמיים – כפי שאומר הנביא
ישעיהו:
"כִּי
כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא
יָשׁוּב--כִּי אִם- הִרְווָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ" [ישעיהו נ"ה, י] וכך גם לגבי: אדם וחווה וכל
הנבראים והעולם הזה - והעולם הבא וכך גם ירידת השפע מהשמים נמשכת בכל דור
ודור דרך משפיע ומקבל- ע"י הצדיק יסוד עולם- שהוא המשפיע את ההשפעה למקבלים.
וכמו שה' ברא את העולם בזמנו- הרי בכל דור
ודור ובכל רגע הי שולט ועושה התחדשויות
ושינויים חדשים.
"בתפארת שלמה" נאמר: שכך גם השבת משפיעה את ירידת השפע לכל ששת הימים.
לכן מחלוקת קורח נבעה
מכך: שהוא חלק על השלום וגם על הנושא של המשפיע והמקבל, הוא סבר שכולם קדושים , זו
הייתה שורש מחלוקתו על הכהונה הגדולה - שעניין הכהונה - ההשפעה יורדת ונמשכת על ידי הכהן הגדול. הוא לא
האמין גם בכך שהשבת משפיעה על כל ששת ימי השבוע ומתוך כך יוצא אפוא, שהוא חלק על
כל הסדר שברא הקב"ה בבריאה שהוא יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית!
ראיתי הסבר מעניין בספר
"אור שלום" [מאת: ר' שלום ברגר]
אומרים חז"ל: [מדרש רבה, קורח, י"ח, ח] וכן אומר רש"י:
"קורח שפיקח
היה, מה ראה לשטות זה, אלא-עינו
הטעתו"
נאמר בדברי חז"ל
[תנא דבי אליהו פרק כ"ה, כ]:"כל אחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי
למעשה אבותיי"?
מה פירוש מתי יגיעו?
התשובה לכך [על פי "שפת אמת"] - אפילו אם לא יוכל אדם להגיע להיות כמו אבותיו -
לפחות שתהיה לו נגיעה בין מעשיו למעשה
אבותיו - ללכת בדרכי אבות.
בשולחן ערוך [סימן תרמו] מוסבר ששלושת ההדסים מתוך ארבעת המינים בחג הסוכות -
צריכים להיות באופן שראשי העלים התחתונים יגעו
בקצה של העלים מעליהם. ניתן להבין זאת על פי דברי חז"ל [מסכת סוכה ל"ב] על הפסוק:
"ענף עץ אבות" [ויקרא כ"ג ,מ] ההדס צריך להיות קלוע כמו קליעה
ודומה לשלשלת.
שלושת ההדסים -
רומזים על שלושת האבות כפי שכתב האר"י הקדוש.
מכאן ,שההדסים רומזים
לאבות וצריכים להיות כמין שלשלת - בכדי לרמוז- שצריך האדם להמשיך את שלשלת
האבות על ידי שילך בדרכם.
שפת אמת סובר [על פי תרגום אונקלוס]: כי קורח פילג וניתק את עצמו - מדרך
האבות.
מדרש רבה [ס"ח]
אומר על הפסוק: "אֶשָּׂא
עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים- - מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי". [תהלים קכ"א, א]-
"אל תקרא: הרים, אלא: ההורים" כלומר אדם צריך להביט בהוריו - אבותיו
וללכת בדרכם. מכאן, שקורח ניתק עצמו מאבותיו, לכן נכשל למרות שפיקח היה.
הקשר
להפטרה בספר: שמואל א, פרק: י"א, י"ד- י"ב, כ"ב]
חז"ל מלמדים
אותנו: ישנו קשר בין
דמויות המנהיגים בזיקתם לקורח כפי שנאמר במדרש [במדבר רבה, פרשה י"ח וכן
בתנחומא, קרח, ה]
"..וקורח שפיקח
היה, מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו ראה-
שלשלת גדולה עומדת הימנו-שמואל שקול כמשה ואהרון שנאמר:
"מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל,
בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ";[תהלים,
צ"ט,"]
עשרים וארבע משמרות
עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש:
"כָּל-אֵלֶּה
בָנִים לְהֵימָן, חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים--לְהָרִים קָרֶן;
וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן, בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר--וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ". [דברי הימים א' כ"ה, ה]
אמר: אפשר הגדולה הזו
עתיד בה לעמוד ממני ואני אדום? ולא ראה יפה- לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן. ומשה היה רואה. לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה
ששמע מפי משה, שכולם אובדין ואחד פליט:
"וּתְנוּ
בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ
אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי". [במדבר ט"ז, ז]
קורח צפה שעתידה לצאת
ממנו שושלת של גדולים וביניהם שמואל הנביא כפי
שנאמר בדברי הימים-א, ו, י"ט- כ"ב:
"בֶּן-אֶלְקָנָה,
בֶּן-יְרֹחָם, בֶּן- אֱלִיאֵל, בֶּן -תּוֹחַ.
בֶּן-ציף (צוּף), בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-מַחַת, בֶּן-עֲמָשָׂי. בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יוֹאֵל, בֶּן-עֲזַרְיָה,
בֶּן-צְפַנְיָה. כב בֶּן-תַּחַת,
בֶּן-אַסִּיר, בֶּן-אֶבְיָסָף, בֶּן-קֹרַח".
והרי שמואל שקול כנגד
משה ואהרון. הימן המשורר היה - נכדו של שמואל כפי שכתוב:
"וְאֵלֶּה
הָעֹמְדִים, וּבְנֵיהֶם: מִבְּנֵי,
הַקְּהָתִי--הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר, בֶּן-יוֹאֵל בֶּן-שְׁמוּאֵל". [דברי הימים א' ו, י"ח].
מטעם זה, קורח סבר
שבזכות שושלת היוחסין העתידה לצאת ממנו- הוא עתיד להינצל מעונש המחלוקת שכפה על
משה ואהרון - אלא שכאן הוא טעה בגדול- כי השושלת הייתה צריכה לצאת לא ישירות ממנו -
אלא מבניו שמופיעים בחומש שמות [ו, כ"ד]
"וּבְנֵי
קֹרַח, אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי".
אלא שבניו לא
נענשו כפי שהכתוב מתאר:
"וַתִּבְלַע
אֹתָם וְאֶת-קֹרַח--בְּמוֹת הָעֵדָה:
בַּאֲכֹל הָאֵשׁ, אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, וַיִּהְיוּ,
לְנֵס. וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתוּ". [במדבר כ"ו, י'-
י"א]
מהשוואה בין שני
האירועים המתוארים בפרשה וההפטרה ניתן ללמוד: כי משה ושמואל אינם מגיבים ישירות לפנייה שהובאה אליהם, שניהם
טוענים שהם מצטיינים בניקיון כפיים באי שימוש
ברכוש שאינו שייך להם.
חוסנו של מנהיג אינו
יכולה להסתמך רק על כך ששליחותו נועדה לו
על ידי ה' אלא חייב המנהיג להיות נקי כפיים.
בשני המקומות גם
בפרשה וגם בהפטרה ישנה דרישה מהמנהיג למנהיגות חדשה, בפרשה - קורח דורש זאת ממשה ואילו בהפטרה - העם פונה בבקשה
זו משמואל.
תשובת משה בפרשה :
שהי יחליט ואילו אצל שמואל- הוא נענה לבקשתם ומציג בפניהם את שאול.
בשני המקרים הנביא
מסתמך על נס:
בפרשה: משה אומר
לאנשי קורח ועדתו: שאם האדמה תפתח את פיה ותבלע אותם- סימן שהם נאצו את ה' !
ואילו בהפטרה שמואל
אומר לעם:
"גַּם-עַתָּה
הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה, עֹשֶׂה
לְעֵינֵיכֶם". שמואל א, י"ב, ז]
"הֲלוֹא
קְצִיר-חִטִּים, הַיּוֹם--אֶקְרָא אֶל-יְהוָה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ
וּרְאוּ, כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה, לִשְׁאוֹל
לָכֶם, מֶלֶךְ
וַיִּקְרָא
שְׁמוּאֵל אֶל-יְהוָה, וַיִּיתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא;
וַיִּירָא כָל-הָעָם מְאֹד אֶת-יְהוָה, וְאֶת-שְׁמוּאֵל". [ שמואל א, פרק י"ב,
י"ז-י"ט]
לסיכום לאור האמור לעיל- ניתן ללמוד: מתוך הפרשה וגם מתוך ההפטרה: כי
המנהיג צריך להיות איש אשר "רוח ה'
בקרבו" המודרך על ידי אנשי רוח. כפי שציווה משה את יהושע: [במדבר כ"ז,
ט"ז - כ"ג]
אך אם המנהיג - הולך
כנגד ה'- הקב"ה לועג עליו ובסופו של דבר מענישו כדברי דוד המלך:
" יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ-- וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:עַל-יְהוָה, וְעַל-מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה,
אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה
מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ. יוֹשֵׁב
בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדֹנָי,
יִלְעַג-לָמוֹ. אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ; וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ".[תהלים ב, ב-ט']
מנגד את מי ה' מכבד?
".....יְהוָה,
מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.הוֹלֵךְ תָּמִים,
וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת,
בִּלְבָבוֹ. לֹא- רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ--לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ".[ תהלים ט"ו, א- ד]
