‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת קורח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת קורח. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 25 ביוני 2025

פרשת קורח- מתנות כהונה לשם מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קורח- מתנות כהונה לשם מה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הגשת ביכורים לידי הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)






  ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קורח ועדתו  נופלים לתוך פי האדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עדת ישראל  מתלוננים לפני משה ואהרון על מות קורח ואנשיו/ 
 ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך, משה. דתן  ואבירם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]






ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)



 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)



יצירותיי להפטרה בספר שמואל א, [פרקים: י"א- י"ב]



ציורי תנ"ך/ העם זובחים זבח בגילגל ושמואל מציג את שאול/

ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/שמואל ושאול בגלגל, שמואל נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת קורח מתארת את מחלוקת קורח ואנשיו - את חטאם וגם עונשם ובהמשך את שכרם של הכוהנים במשכן  כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת ־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי:  לְכָל ־קָדְשֵׁי בְנֵי ־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ—לְחָק ־עוֹלָם.  זֶה ־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן ־הָאֵשׁ: כָּל ־קָרְבָּנָם לְכָל ־מִנְחָתָם וּלְכָל ־חַטָּאתָם, וּלְכָל ־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל ־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה ־לָּךְ.  וְזֶה ־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל ־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק ־עוֹלָם:  כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ.  כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל ־חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן--רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר ־יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים. בִּכּוּרֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, אֲשֶׁר ־יָבִיאוּ לַיהוָה--לְךָ יִהְיֶה:  כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכְלֶנּוּ...[במדבר : י"ח, ח'-י"ד]

השאלות הן:

א] מהן מתנות כהונה ומדוע  הוזכרו ,דווקא, אחר עונש קורח ואנשיו?

ג] מה העונש על ביטול  תרומות ומעשרות?

תשובות.

הקשר בין נושא - מתנות הכהונה - למחלוקת קורח ועדתו.

על פי "דעת מקרא": לאחר האירוע עם קורח  ועדתו , התורה מפרטת קובץ חוקים ודינים המוטלים על הכוהנים והלוויים - הקשורים בשמירת על המשכן ומאוחר יותר במקדש ובהרחקת הזרים מן המקומות המקודשים ולצד חוקים אלה - נקבע שכר על שמירה זו - מתנות כהונה ולוויה ונושא זה מופיע מחמת העונשים שנענשו ישראל על חוסר התייחסותם בכבוד הראוי  לעבודה במשכן [קורח ועדתו]

אך הוא בא גם למנוע לעתיד עונשים כאלה.

הגר"א- [הגאון רבי אליהו מוילנא] מתייחס לפסוקים הבאים:

"זֶה ־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן ־הָאֵשׁ:  כָּל ־קָרְבָּנָם לְכָל ־מִנְחָתָם וּלְכָל ־חַטָּאתָם, וּלְכָל ־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל ־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ".

מסביר: בפסוקים הנ"ל נזכרים כל עשרים וארבע - מתנות הכהונה , מחציתן נתנו לכוהנים במקדש ומחציתן בכל ארץ ישראל.

לכן הפסוק פתח במילים: "זֶה ־יִהְיֶה לְךָ"  "ז"ה - בגימטריה- י"ב- שכל י"ב מתנות הכהונה שבמקדש מרומזים כאן ואחר כך נאמר:

"וְזֶה ־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם"- עוד פעם ז"ה- כנגד י"ב מתנות הכהונה הניתנות לכהן בכל ארץ ישראל.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מדגיש את חוצפתם  של קורח ואנשיו אשר אמרו למשה ואהרון:

"......רַב ־לָכֶם--כִּי כָל ־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל ־קְהַל יְהוָה" ? [במדבר ,ט"ז, ג']

בכך הוא הכריז מרד על מינוי בני אהרון לכוהנים וגם כפר במוצאה האלוקי של שליחות משה ושל התורה שנמסרה על ידו. קרח ביקש להחליף את התורה לעניין של היחיד. לדעתו, היחיד צריך רק ללכת אחר התעוררות הקדושה שבלבו -כדי לזכות לקרבת ה' ולהיות רצוי בעיניו.

לכן  היה צורך לעשות סדר בענייני הקדושה של התורה והמקדש!

רש"ר מתייחס אל הפסוק: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת ־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי"

לדעת חז"ל [מסכת שבת  כ"ה. וכ"ו.: בכורות  ל"ד]"תְּרוּמֹתָי" –הן המתנות הקרויות  "תרומה"-המופרשות מהיבול המוכן למאכל אדם.

מן התורה נוהגת  תרומה רק ב"דגן תירוש ויצהר" [תבואה מחמשת המינים, יין ושמן זית] שהם מהווים את מזונו העיקרי של האדם.

הרמב"ם [הלכות תרומות ב, א] סובר: כנראה שתרומות ומעשרות של כל היבולים הם דאורייתא, ורק ירקות יצאו מן הכלל. שאינם נכללים במושג: "תבואת זרעך",

רש"ר מבאר: משמעות התרומה הניתנת לכהן היא: "המתנה המרוממת"- הן  לגבי העם והן לגבי הכהן.

מצד אחד העם חייב להפריש תרומה מן היבול שנגמרה מלאכתו וכל עוד לא הופרשה התרומה- היבול  נחשב: "טבל" ואסור.

באופן זה  עם ישראל לומד-שכול קיומו החומרי תלוי בשמירתו את התורה.

מנגד, כל קיומו של הכהן  תלוי במתנות האלה המוקדשות על ידי העם לה' ולתורתו. כל פרוסת לחם שהכהן אוכל- גורמת לו לזכור כי התורה והמקדש אשר הוא עומד  בשירותם אינם שייכים רק לכוהנים- אלא הן מקדש האומה. ורק כנציג האומה התמנה הכהן על ידי ה' לעבד - התורה והמקדש. כל קיומו  תלוי בתורה   ובמקדשה. הוא איננו ראוי ל"לחם" זה, אלא בתנאי שהוא וביתו מתפרנסים מלחם המקדש –היינו- תורמים לפריחת מקדש התורה. ומשמשים דוגמא ומופת בפני  עם ישראל.

לכן הוא חייב לראות את לחם התרומה כ"תרומתי" עליו לשמור על זה כדבר הקנוי לה' אשר הופקד בידו למשמרת בהתאם לאופיו  ומטרתו, על אף שהתרומה היא "לך" והיא "נכסי הכהנים" הרי  היא נחשבת "קודש" וחובה לשמור עליה מן הטומאה ולאכול אותה רק בטהרה.

העונש על ביטול  תרומות ומעשרות?

נאמר בגמרא [מסכת שבת, ל"ב, ב] העונש על ביטול תרומות ומעשרות ,מלבד עצירת גשמים ויוקר גדול:

גם "השכר  אבד ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים"

למה הדבר דומה?

כמו צלו של אדם ההולך לפניו בדרך, והאדם מנסה לרוץ ולחטוף את הצל- אך הצל בורח ממנו ואין הוא יכול להשיג את הצל.

הנמשל: כך יעשה האדם לפרנסתו  בעודו סובר: שיצליח להשיגה, אבל לאכזבתו היא תברח ממנו  ואינו יכול להשיגה- ולא יצליח להרוויח מאומה.

מתוך עיון בתורה, מתברר: כי   אחת הקללות המופיעה בפרשת: "כי תבוא" היא:

"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא ־יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ".[דברים כ"ח, ס"ה]

קללה קשה היא - כאשר  נדמה לאנשים כי הנה עתידים הם להרוויח שכר נאה ורצים ומתייגעים אחר פרנסתם ,אך לבסוף נוצרת אכזבה גדולה כאשר- לא הרוויחו כלל מאומה. קללה זו קשה יותר ממצב של אדם שהוא חסר פרנסה כלל. ואינו רודף אחריה לשווא,

לפיכך, היא גורמת לו לכיליון עיניים ודאבון נפש.

לסיכום ,לאור האמור לעיל, לאחר שקורח ועדתו נלחמו נגד אהרון ומשה וציערו אותם, באה התורה ומרוממת את הכוהנים ומתארת את עבודתם הנחשבת לעבודת מתנה  וגדולה מאת ה'- לפי שמלאכתם נחשבת לכבוד ותפארת וראויים הם לעשרים וארבע מתנות כהונה.

היום שעדיין אין המקדש קיים. הכוהנים מברכים את עם ישראל בברכת הכוהנים בבתי הכנסת .

יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ולבית המקדש השלישי וישובו הכוהנים לעבודתם  והלוויים לשירתם.

ועם ישראל ישוב ויתאחד בארץ ישראל ובא לציון גואל. אמן ואמן.

כנבואת הנביא:

"וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת ־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָייְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה"  

[עובדיה א', כ"א]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הַכֹּהֵן וּמַתְּנוֹת הַכְּהֻונָּה. שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַכֹּהֵן וּמַתְּנוֹת הַכְּהֻונָּה.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 כֹּהֵן מִבֶּטֶן וְלֵדָה

 זוֹכֶה לְכֶתֶר כְּהֻנָּה

 עוֹשָׂה מְלַאכְתּוֹ נֶאֱמָנָה

 עָלָיו  שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה.

 

מְמַלֵּא צִוּוּיֵי אֱלוֹקִים

דַּרְכּוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרִים

לְבוּשׁוֹ  הוֹד וְהָדָר

בְּיָדוֹ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר.

 

מְקַבֵּל מֵהָעָם תְּרוּמָה

פָּנָיו זוֹרְחוֹת כְּחַמָּה

מְשַׁמֵּשׁ נְצִיג הָאֻמָּה

לָעָם יְשַׁמֵּשׁ דֻּוגְמָא.

 

כָּל רֶגַע וְרֶגַע מֵחָדָשׁ

ייִשָּׂא מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ

כְּשׁוֹמֵר אַרְמוֹן מְלוּכָה

יְרוֹמְמוֹ  יַגְדִּיל תְּהִילָּה.

 

הִנֵּה יָמִים בָּאִים

לַמִּקְדָּשׁ יָשׁוּבוּ כֹּוהֲנִים

עַם יִשְׂרָאֵל מְבָרְכִים

הַלְּוִיִּים שִׁירָה מְזַמְּרִים.

הֶעָרָה  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת קֹרַח.[ חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 2 ביולי 2024

גִּלְגּוּלָהּ שֶׁל מַחְלֹקֶת/ שיר מאת: אהובה קליין ©

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 גִּלְגּוּלָהּ שֶׁל מַחְלֹקֶת.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

 לְפֶתַע פָּרְצָה מַחְלֹקֶת

 כְּכַדּוּר אֵשׁ מִתְגַּלְגֶּלֶת

 קֹרַח וַעֲדָתוֹ מְלַכֶּדֶת

 עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נוֹחֶתֶת.

 

 

רַעַשׁ  מְהוּמָה בַּמִּדְבָּר

קֹרַח זוֹעֵק  אֵינוֹ מְאֻשָּׁר!

 גַּאֲוָתוֹ נוֹסֶקֶת שְׁחָקִים

 קִנְאָתוֹ נוֹשֶׁקֶת רְקִיעִים.

 

מָאתַיִם חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים

בַּמְּהוּמָה יַחְדָּיו נִסְחָפִים

כְּנָהָר הַמִּתְנַפֵּץ עַל סְלָעִים

מֵחַתֵּךְ סְדָקִים  מַעֲלֶה וִיכּוּחִים:

 

כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים

וּבְתוֹכָם אַף אֱלוֹקִים

מַדּוּעַ אַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים?

מֹשֶׁה מֵשִׁיב מְקַיֵּם צִיוּוּיִים.

 

נוֹשֵׂא תְּפִלָּה לֶאֱלֹוקִים

אַךְ נֶחְתַּם  נִגְזַר הַדִּין

הָאֲדָמָה חִישׁ פָּצְתָה פִּיהָ

הַחוֹטְאִים יָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת קֹרַח [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 13 ביוני 2023

פרשת קורח- מחלוקות ותלונות בעם- כאז כן עתה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קורח-   מחלוקות ותלונות בעם- כאז כן עתה?

 מאמר  מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:



ציורי  תנ"ך/ קורח ועדתו/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)





ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך, משה. דתן  ואבירם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד] 



ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ עדת ישראל  מתלוננים לפני משה ואהרון על מות קורח ואנשיו/  ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)





ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

 יצירותיי להפטרה בספר שמואל א, [פרקים: י"א- י"ב]



ציורי תנ"ך/ העם זובחים זבח בגילגל ושמואל מציג את שאול/

ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/שמואל ושאול בגלגל, שמואל נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c


בפרשה זו , לומדים על מחלוקת קורח שלא הייתה לשם שמים התוצאה הייתה: עונש כבד מאד, כפי שנאמר:

"... וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת- פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל -הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל- הָרְכוּשׁ.  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל- אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.  וְכָל -יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם:  כִּי אָמְרוּ, פֶּן- תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.  וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת". [במדבר ט"ז, ל"ב- ל"ד]

לאחר מות החוטאים ובתוכם קורח, נאמר על אלעזר הכהן שלקח את מחתות הנחושת שבהם הקריבו המאתיים  וחמישים איש - קטורת ועמדו בפתח אוהל מועד ונבלעו על ידי האדמה אשר פצתה את פיה.

יתר עדת בני ישראל שלא נכללו בעונש הזה ברחו משם מחשש - שמא גם הם יבלעו , חלילה, באדמה.

אלעזר בן אהרון הכהן הצטווה להרים את המחתות של כל האנשים שהשתמשו בהם  לפני רדתם שאולה - והיה  עליו לעשות אותם ריקועי פחים לציפוי  המזבח.

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ.  זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא -יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא -יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ" [להלן .י"ז, ד'-ו']

מיד אחרי זה – כל העדה באים להתלונן כנגד משה ואהרון כנאמר:

"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה.  וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-מֹשֶׁה וְעַל -אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא, כְּבוֹד יְהוָה.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל- פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד". [להלן, י"ז, ו'-ט]

השאלות הן:

א] מה הייתה  מטרת המחתות לאחר עונשם של החוטאים?

ב] מדוע התלוננו עדת ישראל - כנגד משה ואהרון?

תשובות.

מטרת מחתות – מקריבי הקטורת .

אלעזר הרים את המחתות השרופות שהיו כעת קדושות לפני שהחוטאים , קודם ענישתם, הקריבו בהם קטורת לפני ה', למרות שהקטורת לא  התקבלה – המחתות היה להם אחר כך - שימוש קדוש.

כדברי הרמב"ן: למרות שהקטורת של החוטאים לא התקבלה, המחתות קודשו להיות לאות לבני ישראל.

על פי ספורנו: מאחר והמחתות האלה הוקדשו - לא יאה להניח אותן בביזיון.

התכלית הייתה  לעשותם ריקועי פחים - לרדד אותם באופן שיותאמו לציפוי המזבח.

דעת מקרא מסביר: הן תשמשנה סימן ואזהרה לבני ישראל שלא

יקטיר זר - קטורת!

ה"חיזקוני"  מסביר את  הכתוב:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל -אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת- עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת -עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם.  וְגַם אֶת- אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל -הָאֹהֶל:  אַךְ אֶל- כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל- הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא -יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם -אַתֶּם.  וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא - יִקְרַב אֲלֵיכֶם".[במדבר, י"ח- א' ה']

ה' אמר את הציווי למשה שיגיד לאהרון  לשמור שלא יתקרב זר אל המקדש  והרי כבר בעבר -  ה' הודיע בפרשת במדבר - שהלוויים  מצווים לשמור שלא יכנס , או לא יתקרב - זר אל המקדש. אבל הכתוב חוזר על הציווי כאן בשנית , בשביל הדבר שהתחדש בו "אתה ובניך ובית אביך.." ובשביל שהציווי הזה מופיע לאחר דברי קורח שערער על הכהונה ומופיע לפני קיום מתנות הכהונה בהמשך פרשה זו, היינו - החידוש הזה נמצא בין ערעור קורח על הכהונה  - לבין נושא מתנות הכהונה שמופיע בהמשך..

תגובת עם ישראל בעקבות עונשם של קורח ואנשיו - ותלונתם.

כתוצאה מהעונש הקשה של קורח ועדתו בני ישראל נסו מרוב פחד- כמו שהכתוב מציין: "כָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם.."

דעת מקרא סבור: שבני ישראל נבהלו מהקולות בעת שהחוטאים נבלעו באדמה.

 

רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל: בני ישראל היו שומעים את קולם של היורדים למעמקי האדמה – צועקים: משה אמת ותורתו אמת"! וידוע כי כך משפט הרשעים בגיהינום לצעוק מתוך ייסורים ולהצדיק עליהם את הדין.

מעשה שהיה: אמר רבה בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגשתי ערבי אחד שאמר לי : בוא ואראה לך היכן נבלעו קורח ואנשיו

והנה התגלו לפניי - שני בקעים שיוצא מהם עשן, לקח הערבי גיזת צמר הרטיב אותה במים שם אותה בראש החרב והכניס זאת לשם והחרב נחרכה, זה הוכיח כמה לוהט היה אותו מקום ,אמר אותו ערבי בוא תקשיב לקולות והנה נשמע: "משה אמת ותורתו אמת" המשיך אותו ערבי ואמר: כל  שלושים יום הגיהינום מחזיר אותם למקום זה בדומה לבשר שמתבשל בסיר ואומרים: "משה אמת ותורתו אמת" והם בדאים - כלומר בהתנהגות שלהם כשחטאו- הם שיקרו.! [גמרא, מסכת סנהדרין ק, י]

בנוגע לתגובת עדת ישראל כלפי משה ואהרון נאמר :

"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי - יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה". 

דעת מקרא סובר: כי קשה להבין את התלונה המחודשת מאלה שברחו ממקום האסון, כיצד יש להם שוב  את התעוזה לבוא ולהתלונן? כבר ממחרת?

אלא נראה שלא באו להתלונן  על דתן ואבירם וקורח - כי הבריאה שברא  ה' הייתה משכנעת לגמרי – לפי שהם הומתו בידי ה' כיוון שחטאו.

אבל מאתיים החמישים איש שמתו כשהקטירו קטורת לה', הרי הם –לדעתם - הוכשלו על ידי משה ואהרון – בכך שנתנו להם הצעה להקטיר קטורת- בו בזמן שידעו את התוצאה מראש. האנשים האלה –רצויים לה'- נפלו ברשת שלכם - לא באשמתם ועוד ניתן להגיד כי ציפוי  המזבח במחתותיהם נראה בעיניהם כזכות גדולה למקטירי הקטורת - והטעה אותם לחשוב - כי היו אלה אנשים רמי מעלה –חפים מפשע - לכן נראה שמיתתם נגרמה על ידי הטעיה! מכאן נראה כי משה ואהרון הם אשמים!

שלבי ההתרחשויות אחרי תלונה מחודשת זו - דומים מאד לשלבי מחלוקת קורח ועדתו , הייתה כאן התקהלות  ונראה שהייתה גם עויינת ומטעם זה נדרשה הופעת כבוד ה' באוהל!

ה"חיזקוני " סבור: שעדת ישראל האשימו את אהרון ומשה כשאמרו להם: "על ידכם נטרדו חמישים ומאתיים בכורים המוקדשים לעבודה מיציאת מצרים" ואסור היה לכם לפסול את הבכורות ובמקומם להכניס את הלוויים!

האגדה מספרת:

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת,אַחֲרֵי שָׂרוף אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, וְיָלוּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'! וְיִקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּרְא כָּבוֹד ה' וּתְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד,וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם בָּרֶגַע!

וּכְדִבֶּר ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וְיִזְכֹּר מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מָה-יַעֲשֶׂה אָדָם וְעָצַר מַגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָליהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹורֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכִפַּרְתָּ עֲלֵיהֶם וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, אָחִי? הֵן הִקְרִיבוּ שְׁנֵי בְּנֵי נָדָב וַאֲבִיהוּא אֵשׁ זָרָה וְיָמוּתוּ לִפְנֵי ה', וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר אֱלֵי: "הוֹצִיאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ הַחוּצָה!? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: יָדוּעַ תֵּדַע, אָחִי, כִּי בְּרֶגַע דְּבָרְךָ אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וַיְהִי  אַךְ אָמַר משה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְיִתְעוֹרֵר אַהֲרֹן מְאֹד וְיֹאמַר: לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי כִּי תְּלוּאִים חַיֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וְעַתָּה אַמְהָרָה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרְךָ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי וְאֶלֶף אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ יָמוּתוּ, וְאֶל יִפֹּל מְשערת אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְצָה. וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיַּעַשׂ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּיעָצַר הַמַּגֵּפָה.

אָז נִדְבְּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ: אָמוּר אָמַרְנוּ: מָוֶת בַּקְּטֹורֶת, כִּי עַל כֵּן נִשְׂרְפוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הָאִישׁ, וְעַתָּה רָאִינוּ כִּי בְּהֵחֵל הַנֶּגֶף וַיִּפֹּל הָעָם כְּעָמִיר אֲחֹרֵי קּוֹצֵר- וְיָבֹא אַהֲרֹן אֶת הַקְּטֹרֶת וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה".

לסיכום, לאור האמור לעיל- ולעניות דעתי : ניכר כי משה היה מנהיג – רם מעלה - ברוך כישרונות, למרות שספג מחלוקות ותלונות רבות בכל זאת קיבל סייעתא דשמיא לאורך כל תקופת מנהיגותו והחזיק מעמד, אומנם היו גם  הרהורי שבירה - כדרכו של אדם בשר ודם דוגמת מילותיו:

"הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו" [במדבר י"א, י"ב] יש לציין שבסוף נענש היות והיכה על הסלע - לכן- לא זכה להיכנס לארץ המובטחת כדוגמת אהרון, יש מהפרשנים הסבורים, כי שליחותו של משה הייתה להנהיג את העם רק במצרים ובמדבר ואילו להעלות אותם לארץ זאת הייתה כבר שליחותם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אך כדאי לשים לב, מה נאמר על משה בסוף ימיו:

"וּמֹשֶׁה, בֶּן - מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.  וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת - מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה".[דברים ל"ד, ז'-ח']

נראה לי, כאז כן עתה, העם מצפה מהמנהיג לנהוג על פי דרישותיו ומחשבותיו וכאשר הדבר מתנהל אחרת מיד נוקטים בהפגנות ולא תמיד  המחלוקות – הן לשם שמים!

יהי רצון שנשוב להתאחד כאיש אחד בלב אחד כדוגמת הנאמר בהר סיני , בזמן  מתן תורה:

וַיִּֽחַן ־ שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר" [שמות י"ט, ב']- לא נאמר "ויחנו" אלא "ויחן" בלשון יחיד - לפי שהיו כולם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד!




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר