פרשת שלח לך- האם הראיה והחכמה ילכו יחדיו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת שלח לך- האם הראיה והחכמה ילכו יחדיו?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה

            ציורי  תנ"ך/משה שולח את המרגלים  לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

  ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintingsSpies picked grapes   in the Eshkol Stream

"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"/ציור: אהובה קליין (c)

  ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן  יפונה-'הולכים כנגד הזרם'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העדה מחליטה לרגום באבנים את  יהושע וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"

[במדבר ט"ו, ל"ח]

ציירה: אהובה  קליין (c)

                     ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) 

                      ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין   (c)

   ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ"

           [יהושע  ב, א']

                  ציורי תנ"ך/  רחב משוחחת עם שליחי מלך יריחו/ ציירה: אהובה קליין        ("...וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה"

 פרשה זו  מתארת את  שליחת המרגלים לתור את ארץ ישראל- כפי שנאמר :

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל־פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה............. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת־ הָהָר.  וּרְאִיתֶם אֶת־ הָאָרֶץ, מַה ־הִוא; וְאֶת ־הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם־ רָב.  וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם־רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר־הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם־רָזָה, הֲיֵשׁ־בָּהּ עֵץ אִם־אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.  וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת ־הָאָרֶץ",

[במדבר י"ג- א'- כ"ב]  

השאלות הן:

א] מדוע הציווי למשה: "שְׁלַח ־לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת־ אֶרֶץ"?

ב] מה טמון בראייה של האדם?

ג] מה נלמד על המרגלים ששלח יהושע ליריחו לעומת המרגלים ששלח משה?

 תשובות.

ה' מצווה את משה : "שְׁלַח־ לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת־ אֶרֶץ".

ובאמת נשאלת השאלה: מדוע ה' מצווה למשה לשלוח לו מרגלים לארץ ישראל, הרי כבר הובטח לעם ישראל כי ארץ ישראל היא: ארץ זבת חלב ודבש-  התשובה היא: "אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו המרגלים לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה: שמא יאמרו הללו: לא היינו יודעים- עונש לשון הרע לפיכך סמך הקב"ה  עניינים אלה זה לזה[ כלומר ה' סמך בסוף פרשת בהעלותך את עונשה של מרים - לתחילת פרשת שלח לך] לפי  שדיברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, למען ידעו כולם: עונשו של לשון הרע, ואם יבקשו לומר לשון הרע- יהיו מסתכלים מה נעשה למרים. ואף על פי כן לא רצו לראות וללמוד, כמו שנאמר:

'לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ:  כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם".[ישעיהו מ"ה, י"ח]

[ההסבר על פי  במדבר רבה, ט"ו, ה']

רש"י מדגיש: "ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" והטעם לזה: כי לכאורה מניין לנו: שמרים לקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה[משה]? שמא היו אלה ייסורים של אהבה שהקב"ה מביא על צדיקים? אלא כראייתה במסכת  ברכות, שנגעים הבאים בפרהסיה - אינם  ייסורים של אהבה וכאן אצל מרים שהייתה מצורעת כשלג והיה  לעיני  כול שוב ברור שלא  היו ייסורים של אהבה-  וזהו שכתב  רש"י: "ורשעים הללו.." ולכן היה  להם לדעת שהצרעת באה עליה על עסקיי דיבה ואפילו הכי הכי לא לקחו מוסר... ["פנינים יקרים,]

 ולעניות דעתי: היה למרגלים גאווה  שלא סמכו על הבטחת ה' שמביא את העם לארץ זבת חלב ודבש.

 לא כמו שאמר המביא ביכורים  לבית המקדש:

"וַיְבִאֵנוּ, אֶל־ הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן ־לָנוּ אֶת־ הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".[דברים כ"ו, ט]

 דעת מקרא מסביר: כי לפי המסופר בפרשה שלנו היוזמה הייתה לשלוח מרגלים מאת ה' ומשה ביצע את הצו האלוקי,  כפי כתוב:

ו"ַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל־פִּי יְהוָה", ואילו בספר דברים נאמר: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ־ לָנוּ אֶת־ הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר—אֶת־ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה ־בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן" [דברים א' כ"ב].כאן המרגלים מבקשים לרגל את ארץ ישראל.

 חז"ל מיישבים  את הסתירה בכך  שהרי העם יזם את שילוח   המרגלים ואילו בפרשתנו מדובר על ההסכמה שניתנה מפי ה'- זאת  לאחר שהעם ביקש זאת  תחילה ,לפי זה לא היה צורך בכלל שהרי את כל המידע על טיב הארץ כבר אמר להם ה' וגם קיבלו הבטחה שה' ילך לפניהם במהלך הימים בעמוד ענן ובמהלך הלילות- בעמוד האש ועל פי זה עניין  זה לא היה רצוי לפני ה' גם אם נתן לכך הסכמה- לכן החטא של המרגלים מתחיל  כבר בבקשת שילוחם.   ועל פי התוצאות: שליחותם לא עלתה יפה וגרמה להוצאת דיבה על הארץ הטובה.

בראיית האדם  טמונה מידת אמונתו של האדם בה'.

על פי המסורה: מעניין לגלות כי המילה: "וראיתם" מופיעה שלוש פעמים בתורה:

א] בפרשתנו נאמר למרגלים: "וּרְאִיתֶם אֶת־ הָאָרֶץ, מַה־ הִוא"

[להלן י"ג, י"ח]

ב]במצוות  ציצית נאמר: "וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־ כָּל־ מִצְוֺת יְהוָה" [להלן ט"ו, ל"ט]

ג] בדברי  פרעה מלך מצרים הפונה אל המיילדות באומרו:

"וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת־ הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל־ הָאָבְנָיִם:  אִם ־בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם־ בַּת הִוא וָחָיָה".[שמות א', ט"ז]

 שלושת  המקורות האלה  מתאימים למקור במסכת אבות:

"עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן".

הסבר: "מֵאַיִן בָּאתָ"- חופף לדברי פרעה למיילדות על ראשית חייו של היילוד.

 ב] "וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ"- לארץ ישראל- ארץ שהובטחה רק לעם ישראל- שעליה  נאמר בפנייה למרגלים: "וּרְאִיתֶם אֶת־  הָאָרֶץ",

ג] "וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן". המרומז במצוות ציצית

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־ כָּל־ מִצְוֺת יְהוָה" ההכרה שסופו של אדם לתת דין וחשבון אחרי מותו לה' בעולם הבא.

אופן הראייה של האדם מלמד על טיבו ומידת חכמתו כנאמר:

אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, צ"ט):"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי"[תהלים קי"ט, "ט]

 ועוד מתברר  כי "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד".

[מסכת תמיד (דף לב, עמוד א):הכוונה- אדם רואה ובודק מה כוחותיו וכישרונותיו שקיבל מה' ועל פי זה יודע לפעול נכון למען  הסביבה הקרובה וגם הרחוקה וצופה למימוש מטרותיו- בסייעתא דשמיא.

מה בין  המרגלים שנשלחו על ידי משה לאלה שנשלחו על ידי יהושע .

כאשר משה שולח את  שנים עשר המרגלים-נשיא לכל שבט, הכתוב מציין את השמות של כל אחד בנפרד.

ומדגיש: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה"-

רש"י מסביר : שהם היו חשובים באותה שעה וגם כשרים, כלומר  שליחים אלה חשו באותו זמן שהם חשובים מצד עצמם ודאגו רק לכבוד העצמי שלהם, ומוסיף הזוהר הקדוש: כי הם ידעו שכל עוד שוהים במדבר הם נושאים עימם את התפקיד החשוב להיות ראש שבט, אך ברגע  שיכנסו לתוך ארץ ישראל-הם יהיו מפוטרים מתפקיד נכבד זה, כי שם יש אפשרות כבר למנות מלך על עם ישראל-שזו אחת מבין שלושת המצוות שנצטווה העם  בכניסתו לארץ. לכן העדיפו להישאר במדבר כדי לא להפסיד את השררה והכבוד שלהם.

לרובם, להוציא את יהושע בן-נון וכלב בן יפונה- היו חישובים אישיים ואנוכיים. מסיבה זו השליחות  נכשלה  ובכיים הפך לדורות.

לעומת שליחות ראשונה, הרי השליחות השנייה הייתה שונה: ראשית נשלחו על ידי יהושע רק שני מרגלים ולא פורסמו שמותיהם, כפי שנאמר: "וישלח יהושע בן-נון מן- השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו  ראו את הארץ ואת יריחו.."[יהושע ב, א]

על פי דעת חז"ל :האנשים האלה היו: האחד- כלב בן יפונה שהשתתף גם בקבוצת המרגלים הראשונה שנשלחה על ידי משה. והשני היה נכד לאותו דור והוא: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.

 ומעניין כיצד התגלו למלך יריחו  -מרגלים אלו ?הרי נאמר:

"וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר:  הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַחְפֹּר אֶת־הָאָרֶץ".[יהושע, ב', ב']

יתכן שהיו אלה שומרי העיר שהפקידם המלך להודיעו על הופעת מרגלים. ויתכן שהיו אלה עוברים ושבים שהרגישו בהם כשהגיעו למקום.[על פי דעת מקרא]

המלבי"ם מסביר: כי עצם זה שבאו אנשים ליריחו- זו ראייה שהם היו מרגלים- כי בתקופה זו יריחו הייתה סגורה ומסוגרת מפני ישראל

ועצם העניין שבאו דווקא בלילה- היא הוכחה כי באו מישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המרגלים שנשלחו בידי משה לתור את הארץ- איבדו את חכמתם והראיה שלהם  הייתה גשמית – עם הרבה גאווה ואהבה עצמית ולא העריכו את הארץ המובטחת כראוי לכן  נכשלו במשימתם ולא זכו להיכנס לארץ חוץ מיהושע וכלב בן יפונה שהיו אנשים צדיקים עם יראת אלוקים.

לעומתם המרגלים שנשלחו  על ידי יהושע-היו אנשים –חכמים- צנועים עושים שליחותם  נאמנה- ממש משימת קודש.

 יהי רצון ודברי הנביא יתגשמו במהרה:

"וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־ הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה"

                                         [עובדיה א'. כ"א]

יום רביעי, 2 ביוני 2021

פרשת: שלח לך- מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  שלח לך - מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?

מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

Spies picked grapes   in the Eshkol Stream

"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין

ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"

[במדבר ט"ו,ל"ח]

ציירה: אהובה  קליין (c)

                                  ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) 

בפרשתנו , עם חזרת המרגלים למדבר סיני והוצאת הדיבה על ארץ ישראל- הוטל על חוטאים אלה - עונש כבד מאד- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת- האָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד".[במדבר  י"ד, ל"ז –מ]

בהמשך מסופר על האנשים שלא נענשו -  הם החליטו לעלות  לראש ההר כדי להגיע בכל זאת לארץ המובטחת-כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ - הָהָר לֵאמֹר:  הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:  כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם.  וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה.  וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה". [שם , י"ד, ם- מ"ה]

השאלות הן:

א] במה חטאו  המעפילים לראש ההר?

ב] מה היו התוצאות של עליה זו?

תשובות.

חטאם של  המעפילים לראש להר.

רש"י סבור: כי אותם אנשים  שרצו לעלות לראש ההר- כוונתם הייתה: לעלות לדרך המובילה לארץ ישראל - כדי לממש את הבטחת ה'- לעלות לארץ אשר ה' הבטיח  לעם.

בכך הם רצו לתקן את החטא  שעברו המרגלים באומרם:  "וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה".[במדבר  י"ד, ג-ד]

משה מזהיר אותם - כי פעולתם לא תצלח.

דעת מקרא מסביר- כי האנשים אשר התעקשו לעלות לראש ההר - הצטיינו בתכונת הפזיזות - שבידוע שהיא תכונה שלילית. פזיזות זאת ניכרת גם בדרך החרטה שלהם על  אופן בו שואפים לתקן את חטאם ברצון לשוב למצרים.

הם נחושים  בהחלטתם לעלות לראש ההר , שכחו את הציווי שנאמר- כי הכול מתנהל על ידי ה': "עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ". [לעיל, ט, כ]

כעת מתוך החלטה כה מהירה - הם התעלמו מן העובדה שהארון והמשכן במקומם עומדים - והם נחפזו לעלות לכוון ההר במסווה של מסירות נפש וזאת במטרה: לכפר על העדר המוחלט של מסירות הנפש באופן שקיבלו את דברי המרגלים. וכל זה למרות אזהרותיו של משה - כי דרכם תיגמר בכישלון כפי שהכתוב מתאר:

"לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח.  אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:  כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם". [לעיל ,י"ד, מ"ב-מ"ד]

רבינו בחיי מסביר את אזהרת משה למעפילים באומרו: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח". 

בשני פירושים:

א] דרך הפשט - העלייה לראש ההר לא תצלח!

ב] על פי הקבלה: המילה: "וְהִוא"- קשורה למילים - "פִּי יְהוָה"- כלומר הם לא פועלים על פי רצון ה'. ויש כאן רמז כי הפועל לא לפי צו ה' - יקבל את התוצאה  הלא  רצויה לשאיפתו.

הרמב"ן מבהיר - כי דרכם של מעפילים אלה לא תצלח כי  אינם הולכים בדרך האמת.

האדמו"ר רבי משה מקוברין הסביר על פי המדרש:

חכמינו ז"ל אומרים בספרי: כל היושב בארץ ישראל - ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר: "וכיפר אדמתו עמו" "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּו".  [דברים ל"ב, מ"ג]

לכן קראו המוני העם שחשו  שחטאו חטא כבד לאחר מות המרגלים. באומרם:

"הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ".  – על ידי שנעלה לארץ המובטחת לנו, שם יכופר לנו על החטא שחטאנו כלפי ה' העם והארץ"

על פי פירוש "אור הצדיקים" [בשם הבעש"ט] למעשה, בני ישראל בעצמם לא הודו כי חטאו בהוצאת הדיבה על הארץ-הם אמרו:

"אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ".  בעיני אלוקים אומנם הדבר נחשב לחטא, אבל הם עצמם לא הודו במילים: "חטאנו לה'" לכן תשובה כזאת אינה ראויה להתקבל- כי הם לא הביעו חרטה מתוך ליבם. ועל כך אמר הנביא ירמיהו: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, עַל-אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". [ירמיהו ב, ל"ה]

ספורנו סבור: המילה:" וַיַּעְפִּלוּ"- חיזקו לבבם כמו שקרה לפרעה- מלך מצרים:

"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם:  כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [שמות ז, י"ג]

בעל טורים סובר: המילה-"וַיַּעְפִּלוּ"-  בגימטרייא = צלפחד- יש מי שאומר- שהוא היה בין המעפילים האלו.

"אור החיים " מסביר-"וַיַּעְפִּלוּ"-  המעפילים טעו בהוראת דעתם, כי מצד אחד  מרדו בה' באומרם: שה' לא יכול לתת בידם את העמים בסביבה ומנגד רצו לתקן את חטאם ולתקן את הפגם ולהאמין כי עכשיו  ה' יציל אותם, אך ה' לא סלח  להם . וכבר נגזרה הגזרה.

 

תוצאות העפלה להר.

התוצאות היו מאד קשות לעולים להר- כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה".

רבינו בחיי מסביר: "וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר"- "וַיַּעְפִּלוּ", לשון עופל ובחן—כלומר שעלו על העופל. כפי שכתוב:

".......עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת", [ישעיהו  ל"ב, י"ד]

על פי המדרש:- כמו- ויאפילו- מלשון אופל- כלומר – הם הלכו בחושך- ללא רשות- שזוהי דרך רעה.[כך סבור גם רש"י]

 הכתוב מציין: "וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה".  כאן השווה הכתוב את משה לארון הברית בדומה למה  שנאמר: "וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ" [לעיל, י"א, כ"א]

במשפט זה מרמז הכתוב: כי הסמיך משה לשש מאות אלף רגלי- לומר לך: שהיה  משה שקול כנגד שישים ריבוא- שאם זה לא היה נכון, היה ראוי שיהיה כתוב: העם אשר אנוכי בקרבו שש מאות אלף רגלי.

לעניות דעתי: מכאן ניתן להבין כי למרות שמשה - הוא מנהיג כה חשוב ההולך בדרך האמת והשכינה שורה עליו- הוא וארון הברית- אחד הם- מן הראוי היה שהמעפילים  יצייתו לו- אך הם היו פזיזים ועקשנים וחפצים היו לתקן את דרכם לעלות לארץ ישראל בדרך לא דרך!

הכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר.."

דעת מקרא שואל: מדוע נאמר על העמלקי שהוא ירד הרי גם הוא וגם ישראל היו בראש ההר, לכן יתכן שישראל לא הספיקו לעלות ממש לראש ההר - אל המקום בו ישב העמלקי- וכאשר הוא הבחין בעלייתם לכיוונו- ירד לקראתם. ובכך עצר את התקדמותם אל עבר המטרה.

התוצאה הייתה ממש עגומה- העמלקים כתשו אותם לגמרי.- דוגמת הנאמר: "וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה".[דברים א', כ"ד]

רש"י מסביר: "וַיַּכְּתוּם" דוגמת הכתוב במעשה העגל:

"וְאֶת-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר"

הם קיבלו מכה אחר מכה עד החרמה- שם המקום נקרא: על שם המאורע שהתרחש שם.

"חיזקוני" מבאר באמצעות שני פירושים::

א] העמלקים היכו את העולים להר והכנענים כתשו אותם

ב] הרגו מהם ומחצו מהם.

"ספורנו" מסביר: שבכך שהכתוב מזכיר  את ירידת העמלקי לקראת המעפילים, המשמעות היא: הם לא נתנו להם לעלות לראש ההר.

רש"ר מבאר: כי תוצאת מלחמה זו-העמלקים היכו את ישראל עד שנכתשו כתישה גמורה!

לגבי מקום מושבם של העמלקים - הוא לא היה על ההר, אלא באזור ההררי, בעמק שבצדו השני של ההר שישראל ביקשו לעלות עליו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כמה רעה מידת הפזיזות= מידה רעה זו-  גורמת  לבריחה מן האחריות, הליכה אחר מטרה נכספת, ללא שיקול דעת ולעניות דעתי, במקרה של המעפילים לראש ההר- הייתה גם פגיעה באמונתם במנהיגם הדגול- משה וגם בה' ,דבר הפוך למה שהתרחש כאשר יצאו ישראל  ממצרים- שם נאמר:

"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

יהי רצון שניטיב ללמוד מכישלון המעפילים ונתחזק באמונה באלוקים ונלד תמיד בדרך האמת ,ויפים דברי דוד המלך:

"מִזְמוֹר, לְדָוִד:    יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.

הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ". [תהלים ט"ו, א-ב]

ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 31 במאי 2013

פרשת שלח-עליה וירידה-כיצד?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח-עליה וירידה,כיצד?

/ מאת: אהובה קליין.

פעמים במהלך חיי האדם נפתחים לו שערים ואם רק ידע כיצד להיכנס דרכם  וינהג בחוכמה - אזי עשוי הוא להתעלות מבחינה רוחנית ובד בבד גם ברמה הגשמית.

אך אם ידאג אך ורק לענייניו הפרטיים ולא יתחשב בזולת ובסביבתו הקרובה והרחוקה,או ישפוט את הדבר בעין לא טובה-אזי עשוי הוא למעוד ולרדת למעמקים.

דבר זה קרה למרגלים:

משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל- נשיא מכל שבט.

ומצווה עליהם:

"..עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם-רב:ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם-רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחניים אם במבצרים:ומה הארץ השמנה היא אם רזה,היש בה עץ אם-אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים":[במדבר י"ג,י"ז-כ"א]

ציורי תנ"ך/ המרגלים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

השאלות הן:

א] מה היה תפקידם של המרגלים?

ב] מה הקשר בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח?

ג] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות על אנשים שהתעלו,או חלילה מעלו בתפקידם וירדו ברמתם?

התשובה לשאלה א']

תפקיד המרגלים היה:

לפי דברי רבי חזקיהו בן מנוח-בעל ה"חיזקוני":

תכנית חלוקת הארץ לשבטים לאחר כיבושה,פרט לשבט לוי שלא נשלח נציג משבט זה לפי שלא זכה בנחלה בארץ ישראל.

לפי רבינו בחיי: המטרה הייתה- לבדוק את המסלול והדרכים אשר משם כדאי לבוא לכבוש את הארץ.

לפי רש"י: המטרה הייתה להגשים את דרישת עם ישראל לשלוח מרגלים לארץ וה' הסכים להגשים מבוקשם.

וזאת בדומה למצוות:"שום תשים עליך מלך" לכתחילה אלוקים לא היה חפץ במלך,אבל לאחר שהעם דרש בא הציווי,רעיון זה מבטא:הנביא הושע:"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי[הושע י"ג]

יש דעה שאומרת: שהמרגלים  נשלחו לתועלת משה,היות וכך התארך הזמן שהתלווה לעם במדבר,שאם לא כן ,הם היו נכנסים מיד ועונשו של משה לא להיכנס לארץ -היה מתרחש מוקדם יותר.

התשובה לשאלה ב']

לעניות דעתי , קיים קשר בין שתי הפרשיות בנושא: עלייתו של אדם בדרגתו הרוחנית ,או ירידתו.

בפרשת בהעלותך: תפקידו של אהרון היה:

לפי אחד מפירושי רש"י: להדליק את הנר עד שהשלהבת עולה מאליה.

"נר ה' נשמת אדם"- הרי בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות.או חלילה לרדת ברמתו המוסרית-הדבר כרוך בהתנהגותו.

המרגלים נשלחו לתור את הארץ,כאשר נשאו עימם את הפירות, במקום לשבח את ארץ ישראל ולהתבונן בה בעין טובה,הם הוציאו דיבה ואמרו:"..באנו אל- הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרייה:אפס כי עז העם בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילדי הענק ראינו שם:עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר.."[במדבר י"ג,כ"ז-כ"ט]

והגרוע מכול,המרגלים אמרו את חוות דעתם מנקודת ראות שלהם:"..לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"!

כאן היה כישלונם של המרגלים , במקום לעלות ולהתעלות הם ירדו למעמקים.

לא כן,כלב-הוא היה בעל רוח אחרת:"ויהס כלב את העם אל- משה ויאמר:עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה":[שם י"ג,ל"א]

גם יהושע היה עימו בדעתו ולכן זכה אחר כך להמשיך להנהיג את העם ולהכניסו לארץ ישראל.

הנקודה השנייה המקשרת בין שתי הפרשיות היא: המתאוננים:

בפרשת בהעלותך נאמר:ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'.."[שם י"א,א]

בפרשת שלח נאמר:"וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל-העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לא מתנו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה:ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה":[שם י"ר,ב-ה]

בשני המקרים  ישנה הסתכלות בעין רעה  וישנה כפיות טובה -לגבי אלוקים אשר דאג  להוציאם ממצרים ובמשך כל נדודיהם במדבר הרעיף עליהם מכל טוב- באמצעות ניסים ונפלאות.

זוהי ירידה מוסרית גדולה וכפיות טובה מאין כמוה!

התשובה לשאלה ג']

להלן דוגמאות לעליה ברמה הרוחנית והפיסית:

א] יוסף הורד למצרים לאחר שאחיו התעללו בו והשליכהו לבור,במצרים שהה בבית האסורים,בכל זאת לא נטש את אמונתו ובטחונו בה',הצליח לפתור חלומות לשרי המשקים והאופים ובסופו של דבר פתר גם לפרעה את חלומותיו והוא התעלה,זכה בתפקיד בכיר  בדאגתו לכלכלת מצרים והעולם בתקופת הרעב.

ב]פינחס נקם את נקמת ה' כאשר הרג את המדיינית והישראלי אשר חטאו לעיני כול, כתוצאה מכך התעלה וזכה ב:"כהונת עולם"-היות וכיפר על עם ישראל.

להלן דוגמאות לירידה מוסרית וגשמית:

א] שאול המלך הפסיד את מלוכתו היות ולא השמיד את כל העמלקי כפי שציוהו שמואל ובמיוחד את אגג מלך עמלק.

ב] קורח ועדתו נענשו ונבלעו באדמה- לאחר שדרשו כהונה ממשה ואהרון בניגוד לרצון ה'.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי  בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות-אך מנגד גם לרדת, הרשות נתונה לכל אחד ובידו לקיימנה או חלילה לאבדנה.

מי ייתן ועם ישראל ילך בדרך התורה הקדושה ויישם את תכונותיו של אברהם אבינו:"עין טובה,רוח נמוכה ונפש שפלה" [מסכת אבות ה',י"ט]

ואז צפוי הוא לעלות ולהתעלות ואף ולהאיר לכל העולם. 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 ביוני 2025

פרשת שלח לך: החיים והמוות ביד הלשון - האומנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: שלח לך- החיים והמוות בידי הלשון- האמנם?

מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

Spies picked grapes   in the Eshkol Stream

"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן  יפונה-'הולכים כנגד הזרם'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העדה מחליטה לרגום באבנים את  יהושע וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"

[במדבר ט"ו,ל"ח]

ציירה: אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) 

ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי להפטרה [יהושע  ב']

   ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ"

           [יהושע  ב, א']

                  ציורי תנ"ך/  רחב משוחחת עם שליחי מלך יריחו/ ציירה: אהובה קליין        ("...וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה"

[יהושע ב, ד]

 פרשה זו  מתארת את  שליחת המרגלים לתור את ארץ ישראל- כפי שנאמר :

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל־פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה............. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת־ הָהָר.  וּרְאִיתֶם אֶת־ הָאָרֶץ, מַה ־הִוא; וְאֶת ־הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם־ רָב.  וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם־רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר־הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם־רָזָה, הֲיֵשׁ־בָּהּ עֵץ אִם־אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.  וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת ־הָאָרֶץ",

[במדבר י"ג- א'- כ"ב]  

השאלות הן:

א] מדוע הציווי למשה: "שְׁלַח ־לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת־ אֶרֶץ"?

ב] מה טמון בראייה של האדם?

ג] מה נלמד על המרגלים ששלח יהושע ליריחו לעומת המרגלים ששלח משה?

 תשובות.

ה' מצווה את משה : "שְׁלַח־ לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת־ אֶרֶץ".

ובאמת נשאלת השאלה: מדוע ה' מצווה למשה לשלוח לו מרגלים לארץ ישראל, הרי כבר הובטח לעם ישראל כי ארץ ישראל היא: ארץ זבת חלב ודבש-  התשובה היא: "אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו המרגלים לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה: שמא יאמרו הללו: לא היינו יודעים- עונש לשון הרע לפיכך סמך הקב"ה  עניינים אלה זה לזה[ כלומר ה' סמך בסוף פרשת בהעלותך את עונשה של מרים - לתחילת פרשת שלח לך] לפי  שדיברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, למען ידעו כולם: עונשו של לשון הרע, ואם יבקשו לומר לשון הרע- יהיו מסתכלים מה נעשה למרים. ואף על פי כן לא רצו לראות וללמוד, כמו שנאמר:

'לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ:  כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם".[ישעיהו מ"ה, י"ח]

[ההסבר על פי  במדבר רבה, ט"ו, ה']

רש"י מדגיש: "ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" והטעם לזה: כי לכאורה מניין לנו: שמרים לקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה[משה]? שמא היו אלה ייסורים של אהבה שהקב"ה מביא על צדיקים? אלא כראייתה במסכת  ברכות, שנגעים הבאים בפרהסיה - אינם  ייסורים של אהבה וכאן אצל מרים שהייתה מצורעת כשלג והיה  לעיני  כול שוב ברור שלא  היו ייסורים של אהבה-  וזהו שכתב  רש"י: "ורשעים הללו.." ולכן היה  להם לדעת שהצרעת באה עליה על עסקיי דיבה ואפילו הכי הכי לא לקחו מוסר... ["פנינים יקרים,]

 ולעניות דעתי: היה למרגלים גאווה  שלא סמכו על הבטחת ה' שמביא את העם לארץ זבת חלב ודבש.

 לא כמו שאמר המביא ביכורים  לבית המקדש:

"וַיְבִאֵנוּ, אֶל־ הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן ־לָנוּ אֶת־ הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".[דברים כ"ו, ט]

 דעת מקרא מסביר: כי לפי המסופר בפרשה שלנו היוזמה הייתה לשלוח מרגלים מאת ה' ומשה ביצע את הצו האלוקי,  כפי כתוב:

ו"ַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל־פִּי יְהוָה", ואילו בספר דברים נאמר: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ־ לָנוּ אֶת־ הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר—אֶת־ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה ־בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן" [דברים א' כ"ב].כאן המרגלים מבקשים לרגל את ארץ ישראל.

 חז"ל מיישבים  את הסתירה בכך  שהרי העם יזם את שילוח   המרגלים ואילו בפרשתנו מדובר על ההסכמה שניתנה מפי ה'- זאת  לאחר שהעם ביקש זאת  תחילה ,לפי זה לא היה צורך בכלל שהרי את כל המידע על טיב הארץ כבר אמר להם ה' וגם קיבלו הבטחה שה' ילך לפניהם במהלך הימים בעמוד ענן ובמהלך הלילות- בעמוד האש ועל פי זה עניין  זה לא היה רצוי לפני ה' גם אם נתן לכך הסכמה- לכן החטא של המרגלים מתחיל  כבר בבקשת שילוחם.   ועל פי התוצאות: שליחותם לא עלתה יפה וגרמה להוצאת דיבה על הארץ הטובה.

בראיית האדם  טמונה מידת אמונתו של האדם בה'.

על פי המסורה: מעניין לגלות כי המילה: "וראיתם" מופיעה שלוש פעמים בתורה:

א] בפרשתנו נאמר למרגלים: "וּרְאִיתֶם אֶת־ הָאָרֶץ, מַה־ הִוא"

[להלן י"ג, י"ח]

ב]במצוות  ציצית נאמר: "וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־ כָּל־ מִצְוֺת יְהוָה" [להלן ט"ו, ל"ט]

ג] בדברי  פרעה מלך מצרים הפונה אל המיילדות באומרו:

"וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת־ הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל־ הָאָבְנָיִם:  אִם ־בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם־ בַּת הִוא וָחָיָה".[שמות א', ט"ז]

 שלושת  המקורות האלה  מתאימים למקור במסכת אבות:

"עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן".

הסבר: "מֵאַיִן בָּאתָ"- חופף לדברי פרעה למיילדות על ראשית חייו של היילוד.

 ב] "וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ"- לארץ ישראל- ארץ שהובטחה רק לעם ישראל- שעליה  נאמר בפנייה למרגלים: "וּרְאִיתֶם אֶת־  הָאָרֶץ",

ג] "וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן". המרומז במצוות ציצית

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־ כָּל־ מִצְוֺת יְהוָה" ההכרה שסופו של אדם לתת דין וחשבון אחרי מותו לה' בעולם הבא.

אופן הראייה של האדם מלמד על טיבו ומידת חכמתו כנאמר:

אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, צ"ט):"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי"[תהלים קי"ט, "ט]

 ועוד מתברר  כי "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד".

[מסכת תמיד (דף לב, עמוד א):הכוונה- אדם רואה ובודק מה כוחותיו וכישרונותיו שקיבל מה' ועל פי זה יודע לפעול נכון למען  הסביבה הקרובה וגם הרחוקה וצופה למימוש מטרותיו- בסייעתא דשמיא.

מה בין  המרגלים שנשלחו על ידי משה לאלה שנשלחו על ידי יהושע .

כאשר משה שולח את  שנים עשר המרגלים-נשיא לכל שבט, הכתוב מציין את השמות של כל אחד בנפרד.

ומדגיש: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה"-

רש"י מסביר : שהם היו חשובים באותה שעה וגם כשרים, כלומר  שליחים אלה חשו באותו זמן שהם חשובים מצד עצמם ודאגו רק לכבוד העצמי שלהם, ומוסיף הזוהר הקדוש: כי הם ידעו שכל עוד שוהים במדבר הם נושאים עימם את התפקיד החשוב להיות ראש שבט, אך ברגע  שיכנסו לתוך ארץ ישראל-הם יהיו מפוטרים מתפקיד נכבד זה, כי שם יש אפשרות כבר למנות מלך על עם ישראל-שזו אחת מבין שלושת המצוות שנצטווה העם  בכניסתו לארץ. לכן העדיפו להישאר במדבר כדי לא להפסיד את השררה והכבוד שלהם.

לרובם, להוציא את יהושע בן-נון וכלב בן יפונה- היו חישובים אישיים ואנוכיים. מסיבה זו השליחות  נכשלה  ובכיים הפך לדורות.

לעומת שליחות ראשונה, הרי השליחות השנייה הייתה שונה: ראשית נשלחו על ידי יהושע רק שני מרגלים ולא פורסמו שמותיהם, כפי שנאמר: "וישלח יהושע בן-נון מן- השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו  ראו את הארץ ואת יריחו.."[יהושע ב, א]

על פי דעת חז"ל :האנשים האלה היו: האחד- כלב בן יפונה שהשתתף גם בקבוצת המרגלים הראשונה שנשלחה על ידי משה. והשני היה נכד לאותו דור והוא: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.

 ומעניין כיצד התגלו למלך יריחו  -מרגלים אלו ?הרי נאמר:

"וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר:  הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַחְפֹּר אֶת־הָאָרֶץ".[יהושע, ב', ב']

יתכן שהיו אלה שומרי העיר שהפקידם המלך להודיעו על הופעת מרגלים. ויתכן שהיו אלה עוברים ושבים שהרגישו בהם כשהגיעו למקום.[על פי דעת מקרא]

המלבי"ם מסביר: כי עצם זה שבאו אנשים ליריחו- זו ראייה שהם היו מרגלים- כי בתקופה זו יריחו הייתה סגורה ומסוגרת מפני ישראל

ועצם העניין שבאו דווקא בלילה- היא הוכחה כי באו מישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המרגלים שנשלחו בידי משה לתור את הארץ- איבדו את חכמתם והראיה שלהם  הייתה גשמית – עם הרבה גאווה ואהבה עצמית ולא העריכו את הארץ המובטחת כראוי לכן  נכשלו במשימתם ולא זכו להיכנס לארץ חוץ מיהושע וכלב בן יפונה שהיו אנשים צדיקים עם יראת אלוקים.

לעומתם המרגלים שנשלחו  על ידי יהושע-היו אנשים –חכמים- צנועים עושים שליחותם  נאמנה- ממש משימת קודש.

 יהי רצון ודברי הנביא יתגשמו במהרה:

"וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־ הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְיתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה"

                                         [עובדיה א'. כ"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)