‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך(c)Biblical paintings by Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך(c)Biblical paintings by Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 5 במרץ 2026

פרשת כי תישא- עליות ומורדות בפרשה - הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא-עליות ומורדות בפרשה-הכיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



  ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

   ציירה: אהובה קליין (c)


                            ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)





                                   ציורי תנ"ך/ חכמות הלב ותרומתן/ ציירה: אהובה קליין (c)


                 ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)


           ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)








                   ציורי תנ"ך/ציווי ה' -
                  למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים/אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                                                    

           ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 



         
       
        
            ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

               
 
             ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)

         
 

 

(c )   ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין 

 


        ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]



                    ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



             ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)


                                  ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין(c)





     ציורי תנ"ך/ נבואת הנחמה של יחזקאל הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו בולטת באריכותה היא כוללת 139 פסוקים . הקורא את הפרשה - עשוי להבחין  שיש בה נושאים מאד נעלים ונשגבים ,אך יש בה  גם  עגמת נפש - המתבררת בהמשך - ירידה  לצורך עליה!

ניתן ,לעניות דעתי, להמשיל פרשה זו - לתקופתנו העכשווית הכוללת ימים קשים וסוערים - מלחמה קשה, מחלוקות בתוך העם   בדומה להתרחשויות בתוך מגילת אסתר - שקראנו  בפורים .

הכוונה לדברי המן למלך אחשוורוש: "וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל עָ֗ם וְאֶת דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין שֹׁווֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם:"

 [מגילת אסתר ,ג', ח']

מעניין לחוש  את תעתועי מזג האוויר בזמן זה – ימים חמים ויש גם ימים  קרים .  בערבוביה  שאינם אופייניים לתקופת החורף - כי השמים והארץ משקפים  - את הלך הרוח של העם שלנו בארץ ישראל- כנאמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי־ פִי".[דברים ל"ב, א']

בפרשה זו מתגלים לעיננו אומני המשכן הייחודיים שנבחרו לעשיית כלי המשכן כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" [שמות  ל"א, א' –ז']

מנגד  ישנה ירידה רוחנית פתאומית, עם ישראל חוטא  במעשה העגל

אך הפרשה מסתיימת עם מסר  חיובי ועוצמתי לעם ישראל - עם רדת משה בשנית מהר סיני  עם הלוחות השניים שפיסל בעצמו.

השאלות הן:

א] מי היו אומני המשכן המוכשרים- מדוע  נבחרו?

ב] מדוע עם ישראל חטאו בחטא העגל?

ג] מה המסר בעת ירידת משה  עם הלוחות בשנית?

תשובות.

אומני המשכן - הסיבה להיבחרם.

לפי: שמות רבה: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה שנחשב לשבט חשוב בקרב השבטים ואילו אהליאב נבחר מתוך שבט דן שהוא ירוד בקרב השבטים - במטרה ללמדנו: שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי שהרי כולם שווים בעיני אלוקים.
לדעת רבנו סעדיה גאון: בצלאל נבחר מתוך שבט יהודה, לפי שיעקב המשילו ל"גור אריה":"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"[בראשית  מ"ט, ט']
צרף אליו את אהליאב לפי שהיה משבט דן ומשה המשילו ל"גור אריה" כפי שכתוב: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן הַבָּשָׁן".

[דברים  ל"ג, כ"ב]

רבי אברהם בן יעקב סבע בפירוש הנקרא :"צרור המור" טוען :אכן שניהם כונו בשם:" גור- אריה " ומעניין כי בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך שהיה שייך לשבט יהודה ועל ידי חירם שאמו האלמנה השתייכה לשבט דן - כפי שמסופר [דברי הימים, ב, ב, י"ג]
בצלאל היה בעל רוח חוכמה, תבונה ויודע את כל סוגי האומנות וזה דבר נדיר- כי בדרך כלל כל אומן יודע את סוג אומנותו הספציפי, או כמה תחומים בודדים, אך בצלאל ידע את מלאכת האומנים בכל סוגי החומרים:  זהב, כסף, נחושת, אומנות האבן, שיבוץ אבנים יקרות וכו'.
בצלאל היה מלא רוח אלוקים, הצטיין בחוכמה - - הכוונה למה שאדם שומע מאחרים ולומד,
תבונה - מבין דבר מתוך דברים שלמד ועוד מוסיף עליהם משלו,
בעל דעת - שהיא דרגה גבוהה יותר מתבונה כי זוהי רוח הקודש, היה יודע לחשוב מחשבות - כלומר- היה בקי ב"מעשה חושב" כפי שהדבר מוזכר במלאכת המשכן - לפי פירוש רש"י
הרמב"ן מפרש: כי עם ישראל היו בקיאים בעבודת חומר ולבנים אך, לא היה להם ידע באומנות הכסף ,הזהב ,הנחושת והאבן ואילו בצלאל היה משהו נדיר בגדר פלא - בכך שהבין בכל שטחי האומנות ,אפילו היה לו ידע בטכניקות של יצירות הדורשות הרבה עדינות והיות והיה כה חכם ,ידע גם את סוד המשכן וכליו והרמזים בהם.
"אור החיים" אומר: כי שמו של בצלאל מעיד על אישיותו: "בצלאל" - שעשה צל לה' , "אורי" – שעשה מקום - לאשר אור לו. "בן חור"-שעשה את עם ישראל- בני חורין מעוון העגל.
אהליאב -פירוש השם: האב הוא אוהלי - כלומר ה' הוא אוהלי והכוונה שהוא שוכן באוהל ה'.
אם כך, העוזרים במלאכת המשכן היו חכמי לב - כלומר בליבם הייתה חוכמה, ופעלו בהתאם לציווים.
בצלאל – לפי שהייתה לו רוח הקודש ידע את מחשבותיו של כל מנדב  על סמך ניקיון המחשבה ,היה ביכולתו לקבוע את מקומה וייעודה של כל נדבה.
נדבה שהייתה ללא שמץ של גאווה ויהירות - היה מפנה אותה לכלים המקודשים ביותר במשכן ובדרך זו, היה משייך כל נדבה בהתאם למחשבת המנדב.
בצלאל היה אדם מיוחד, חכם , כישרוני באופן בלתי רגיל ,תמיד בצל השכינה,יודע ברוח הקודש את הלך הרוח של כל מנדב למשכן וכליו.
נעזר באהליאב – חכם השוכן – באוהל ה' וכן בבעלי מלאכה נוספים בעלי חוכמה.יחדיו – נועדו  לעסוק במלאכת המשכן וכליו.

הסיבה לחטא העגל:

רבים תמהים על  חטא מעשה העגל – כיצד הידרדרו עם ישראל לשפל כה נמוך- וזאת –למרות שהם זכו להרבה נסים, קריעת ים סוף והנסים הגדולים שקרו להם במדבר - ובמיוחד הדבר קשה  כשמדובר בדור דעה - כאנשי דור המדבר שעליהם אמר דוד המלך:

"אֲנִי אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם;    וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן;    וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו".[ תהלים פ"ב, ו']

על פי הזוהר הקדוש ועל פי פרשנים נוספים: מדובר בקבוצת "ערב רב" -  שאין יסודם מוצק ושורשי בעם ישראל, והנסים שראו לא חדרו לליבם.

הרש"ר אומר דבר דומה: אלה היו הערב רב שהושפעו מתרבות מצרים והעבודה זרה שלהם ונחשפו לתרבות חוכמת  חרטומי מצרים וחשו רצון להיות חופשיים ולמלא את תאוות נפשם ולא חפצו להיאחז בקודש - אלא שאפו לחופש ודרור.

אך אגדת חז"ל מתארת כי - בא השטן ובלבל אותם במיוחד כאשר איבדו את סבלנותם כשראו כי בושש משה לשוב מההר.

הוא שיקר להם: כי משה נפטר וכבר לא ישוב אליהם - ומשראה שאינם מאמינים לו  פקד עליהם להביט לשמים - וכך עשו וראו ענן כבד ובתוכו הייתה מיטה שחורה ופני משה שנפטר נשקפים ממנה...

המסר של משה אל עם ישראל.

לאחר שמשה הבחין בחטא העגל של העם - הוא התפלל רבות לה' שלא יעניש אותם ושבר את הלוחות בכעסו, התחנן לה' שיסלח לעם ואם לא - ששמו ימחק מהתורה.[אכן בפרשת תצווה – אין שמו של משה מופיע] אך בסופו של דבר משה מתגלה כאומן ממדרגה ראשונה - וה' מצווה עליו לפסל את לוחות הברית  השניים בעצמו ואכן הוא הצליח בכך וכאשר ירד מההר - קרן פניו כפי  שנכתב:

"וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.  וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"

[שמות, ל"ד, כ"ט- ל"א]

על פי תנחומא:"נתן הקב"ה ידו עליו ומשם זכה לקרני ההוד"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אכן הפרשה מתארת עליות ומורדות  אך מלמדת אותנו דבר הרמוז בשם הפרשה: "כי תשא" –המסר הוא: עלינו לשאת ראש לבורא עולם באמצעות תפילות וחיבור לתורה כדוגמת גדול הנביאים – משה - שלא ידע כי קרן עור פניו,.

כדברי דוד המלך:"....אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל-הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" [תהלים קכ"א]

התוצאה: בע"ה – במהרה, אורה ושמחה ליהודים!

ההפטרה: היא בספר יחזקאל: פרק ל"ו]

הקשר לדברי הנביא יחזקאל.

ההפטרה הזו שייכת לפרקי הנחמה בספר יחזקאל  והיא מתוך הנבואות שהנביא ניבא אחרי החורבן והיא כוללת תיקון רוחני גדול ובשורה של קיבוץ גלויות ובניין הארץ.

עיקר  תוכן ההפטרה:

א] עם ישראל נמצא בארצו ומטמא  את אדמת ישראל.

ב] עם ישראל נענש בגלות – עבור  טומאת הארץ.

ג] גלות ישראל היא חילול ה' בגויים.

ד] ה' חומל על שמו שחולל ומחליט לקדש את שמו.

לבסוף ה' מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם בעזרת   זריקת מים טהורים עליהם וכך מטהר אותם מחטאיהם.

בנוסף דואג להם שיהיה להם - מפירות ותנובת השדה.




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 26 במרץ 2025

פרשת פקודי-כיצד ברכת משה עשויה להשפיע עלינו כיום ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פקודי-כיצד ברכת משה עשויה להשפיע  עלינו כיום ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משה מברך את ישראל  בסיום מלאכת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)   



 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ בצלאל ואהליאב מביטים כל המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)







הפרשה פותחת בפסוקים: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר - צִווָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ" [שמות ל"ח, כ"א- כ"ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין המשכן למקדש?

ב] במה בירך משה את עם ישראל כאשר ראה את מלאכת המשכן שנעשתה כציווי ה'?

תשובות.

ההבדל בין המקדש למשכן.

בעוד ששני בתי המקדש - הן הראשון והן השני נחרבו  ונשרפו בידי האויב - המשכן – לעולם לא נחרב. הוא התלווה לעם ישראל  בכל מקום בזמן שהיו נודדים במדבר  בין בהליכתם ובין בחנייתם. ושהיו  ממשיכים בהליכתם במדבר - היו מפרקים את חלקי המשכן והיו נושאים איתם את כל חלקיו.

הגמרא [מסכת זבחים: ס"א, ע"ב] מתארת: איך המשכן שנקרא גם בשם : "אוהל מועד" - היה מתלווה אל עם ישראל בכל מקום במדבר, לפי שנאמר: "ונסע אוהל מועד"- "אף על פי שנסע אוהל מועד  הוא"

ההבדל הבולט בין המקדש למשכן: על מנת לזכות בהשראת השכינה במקדש  היו צריכים לעלות למקדש ולהראות במקום. בניגוד לכך לגבי המשכן - המצב הוא הפוך. השראת השכינה נמצאת עם - עם ישראל בכל מקום היכן  שהם נוכחים.

כפי שהתורה מתארת: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח']

מעניין כי המשכן נקרא בשם: "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"

"החיזקוני"  מסביר: התורה מדייקת כדי שלא נטעה  במשכן אחר - כגון משכן קורח - הכתוב מדגיש כי  מדובר במשכן העדות לפי שהלוחות שוכנות בו.

בצלאל בן אורי –אומן המשכן - עשה אף דברים שלא אמר לו משה- דוגמת ציפוי ראשי העמודים.

ספורנו מבאר: כי בעוד שהמקדש שבנה שלמה המלך- נחרב- הרי המשכן היו בו כמה יסודות – שבעבורם לא נפל בידי האויבים.

א] המשכן היה : משכן העדות - לפי שהיו בו לוחות העדות.

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"-על פי  הציוויים שהעביר  להם משה.:

ג] הייתה עבודת הלוויים בידי איתמר –משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר הייתה.[הוא היה מפקח עליהם]

ד] וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר- צִיווָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה".

מכאן שהיו  ראשי אומני מלאכת המשכן  וכליו - מיוחסים  וצדיקים שבדור, לכן שרתה השכינה במעשה ידיהם ולכן לא נפל בידי האויבים. אבל מקדש שלמה שהעובדים היו מצור – כלומר - מאנשי אומות העולם, למרות ששרתה בו השכינה נחלשו חלקיו והיה צורך לחזק את בדק הבית. ובסוף נפל בכל זאת בידי האויבים. .ואילו בית שני שלא היה בו  אפילו אחד מהתנאים שהיה במשכן - לא שרתה בו השכינה וסופו שנפל בידי האויבים, בית שני לא היה "משכן העדות" שלא היו בו לוחות העדות ולא פוקד - אלא על ידי כורש ולא היו שם בני לוי כפי שהעיד על כך עזרא:

"וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא-מָצָאתִי שָׁם".[עזרא, ח', ט"ו]

מי שעסקו בבניינו היו צידונים וצורים :

"וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף--לַחֹצְבִים, וְלֶחָרָשִׁים; וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן, לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם".[עזרא: ג' ,ז']

ספורנו טוען: כי בהשוואה למשכן שהיה בו מעט זהב, כסף ונחושת.

הרי היה יותר  עושר  גשמי - בשני בתי המקדש אך מנגד - שרתה השכינה כל הזמן במשכן של משה יותר ממה  ששרתה בבית ראשון ולא נראה כלל במקדש שני , מכאן לומדים: כי לא סיבת העושר וגודל הבניין היוו סיבה להשראת השכינה בישראל ,אלא הדגש  על רצון ה': הרוצה  לשכון בתוך עם ישראל היראים את ה' , תמיד לשכון בתוכם!

משה מברך את בני ישראל בסיום מלאכת המשכן.

נאמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָוּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

רש"י מבאר את  ברכת משה לעם ישראל:

"אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה  ידכם:

"וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינו  -- עָלֵינוּ : מעשה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;  וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ". [תהלים  צ', י"ז]

רש"ר מסביר: משה מאציל את ברכתו הנעלה ביותר – על עם ישראל בה מביע את משאלתו מעומק ליבו שהקשבה זו של עם ישראל  -בקול ה' - תאפיין אותם תמיד-היינו ההתמדה בחיי המצוות של היהודים.

"ּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ"- זו החירות .

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ"- זו השמיעה בקול ה' תמיד.

רק שני יסודות אלה מתוך אחדות  של קירבה מבטיחות לנו את - ה"נועם"

רק כך ניתן להגיע לאושר העילאי שה' מכין לנו- אם נקדיש את  עצמנו אליו כאדוננו.

רק לאחר שמשה ראה את כל המלאכה שעשו חכמי הלב וזה כלל כמובן את כל התרומות שתרמו עם ישראל עבור מלאכת המשכן -מתוך המקור הזה נבעו היסודות בתפילת משה.

ספורנו מדגיש: כי בכל העשייה של אומני המשכן הייתה להם –מתוך כוונה - לעשות את רצון ה' שציווה על כך למשה.

בנוסף כל ישראל היו שותפים לכך- כי קצתם התנדבו להביא ממון וקצתם עשו את המלאכה  בנדבת לבם לעשות רצון הקב"ה.

מעניינים דבריו של רבי חיים שמולאביץ: בספרו: "מוח ולב": כדי להיות כלל, צריך להיות במצב של איש אחד בלב אחד" ואולם כאשר יש כלל [שכולם מאוחדים] זוכה - גם היחיד. ואם חלילה אותו יחיד מתרחק – מתחייב הוא בעוונו.

לסיכום, ניתן להסיק: כאשר עם ישראל מחובר לתורה ומקיים את ציוויי ה' באהבה ויראת שמים -  באחדות מלאה עם כל העם - אזי ברכת משה שורה על  כולנו כאחד- גם בזמננו - השכינה שורה בתוך כל יהודי ויהודי  בתוך כלל ישראל!

זכיתי לראות זאת במו עיניי כאשר  ליווינו  השבוע בן משפחה לבסיס כדי להתגייס לנחל ! חיילים מכל גווני הקשת התאספו עם משפחתם - באהבה ובהתרגשות רבה - למען השירות בצה"ל וברכת משה שרתה ושורה  עליהם - מתוך שמחה ורוממות רוח.

יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד".

[תהלים קל"ג,]







*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר