פרשת משפטים- שמיטה- לשם
מה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:
אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/" וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ"/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העבד העברי יוצא לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אמה עבריה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שומר חינם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני בשנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג, כ"ג]
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מנוחה בשבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשת משפטים כוללת
מערכת מסועפת של חוקים ומשפטים בין אדם
לחברו ובין אדם למקום, אחד הנושאים בפרשה: שנת השמיטה -והדאגה לעניים ,כפי
שהכתוב מתאר:
"וְשֵׁשׁ
שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת
תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל
חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ".
[שמות כ"ג, י- י"א]
השאלות הן:
א] מה המשמעות: "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ,
"?
ב] מאכל
אביון ומאכל חיה- מה הקשר?
ג] מטרת
שנת השמיטה מהי ?
תשובות
"וְהַשְּׁבִיעִת
תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ",
על פי דברי רש"י- שני פירושים:
פירוש א': "תִּשְׁמְטֶנָּה"- הכוונה לא לעבוד בשנת
השמיטה בשדה.
לפי פירוש ב': "תִּשְׁמְטֶנָּה"- מעבודה גמורה, כגון חרישה, זריעה.
רש"י מסביר את המילה "וּנְטַשְׁתָּהּ" באמצעות שני פירושים:
א] להפסיק לאכול לאחר זמן הביעור.
ב] להפסיק לזבל ולהפסיק לעדור את האדמה.
רבינו בחיי משווה את השבת לשנת השמיטה- היינו- השנה השביעית:
הוא מעלה שאלה: מן הראוי שהציווי על שנת השמיטה יאמר בלשון נסתר באופן הבא: " את הארץ.." ולא כפי שכתוב:" אֶת-אַרְצֶךָ"; אך התורה פונה כאן בלשון- נוכח, גם בעניין שמירת השבת התורה פונה בלשון: נוכח: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ
וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר".[שמות כ"ג, י"ב]
מכאן המסקנה: שהשבת
והשמיטה שווים הם!
לעומת זאת, כאשר
התורה מתארת את שנת היובל, אין היא משתמשת
בלשון נוכח –אלא- פונה באופן כללי בלשון
רבים:
"יוֹבֵל
הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ
אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ".
הסיבה לשוויון בין השבת לשמיטה: לאחר שהשבת
חולפת חוזר היהודי לעשות מלאכה במוצאי שבת, באותו אופן- בתום שנת השמיטה עתיד
היהודי לשוב לעבור את שדהו.
לכן נאמר: "שדך
וכרמך וזיתך כעין שלך".
לעומת זאת ביובל- שהוא כולו קודש וכל המלאכות
נפסקות והכל שבת ומנוחה ואין המלאכה באה אחריו- הכל מתואר בלשון נסתר- על מנת להזכיר לנו: כי הכל בידי הקב"ה- לה'
הארץ ומלואה- ולאדם אין בזה שייכות ולכן בשמיטה נאמר: "תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ"-
אומנם אנחנו מצווים לא לעבוד בשנת השמיטה- אבל הארץ אינה נשמטת מהקב"ה- כי עתידים אנחנו בתום שנת השמיטה- לעבוד את
האדמה- מה שאין כן ביובל:
אומר
רבינו בחיי:" שהיא נשמטה ממנו וחוזר - לאשר לו אחוזת הארץ וכאן נתבאר זה"
ספורנו מפרש את המילה: ִּ "תִּשְׁמְטֶנָּה" הכוונה לשמיטת כספים, כמו שנאמר:
ו"ְזֶה,
דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה
בְּרֵעֵהוּ":
[דברים ט"ו, ב]
"וּנְטַשְׁתָּהּ"- שהיבול ישמש לאכילה עבור אביוני העם- כלומר- בשמיטת
קרקע יאכלו גם העניים ואת הנותר תאכל חיית השדה ,שהרי העניים קודמים לחיות שהרי
נאמר: "מאכל אדם אסור להאכילו לכלבים"
מכאן שמדובר בשתי
שמיטות: שמיטת כספים ושמיטת קרקע.
רש"ר מסביר: שש שנים האיכר יכול לנהוג עם אדמתו כבשלו, אך בשנה השביעית -האיכר יניח לאדמה להישמט מידו לא יחרוש ולא יזרע ,אלא ייטוש את כל מה
שצמח בשדה ולא ינהג באדמתו- כאילו היא שלו- עתה העניים שהם תלוים ברצון הטוב של
האיכר- כעת בשנת השמיטה- מותר להם ליהנות מיבול הארץ מבלי לבקש את רשות מבעל השדה-
ואת הנותר בשדה לאחר האביונים, תאכל – חיית השדה ומוסיף רש"ר ואומר:
מתוך ספר ויקרא[כ"ה] למדנו: שגם בעל השדה
עצמו- ביחד עם העניים והחיות- רשאי לאכול מגדולי שדהו- שצמחו מעצמם בשנה השביעית, אך
כל מין פירות שביעית -נאכל רק כל זמן שיש במינו לחיית השדה. כמו שנאמר:
"כלה לחיה אשר
בשדה" מכאן, שברגע סוף מסוים מגידולי
השדה- אינו מצוי עוד לחיית השדה-ישנו איסור להחזיק פירות מאותו מין בתוך הבית.-
זמן זה נקרא: "זמן הביעור".
מאכל אביון ומאכל בהמה.
"וְאָכְלוּ
אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה"
רש"י
שואל :
מדוע התורה מזכירה יחדיו את אביוני העם עם
חיית השדה? ללמדנו, כמו שהחיה אוכלת בלא מעשר, אף האביונים אוכלים ללא מעשר- מכאן
אמרו: שאין מעשר בשביעית.
ובמכילתא
נאמר: "מה בהמה אוכלת בשביעית מהראוי לה- שלא מעושר אף האדם אוכל מן הראוי לו
בשביעית- שלא מעושר"
מטרת השמיטה.
רש"ר מסביר: מטרת מצוות השמיטה היא: כדי
שאומה שלמה תכריז בפני העולם: שארצה שייכת לה' והוא האדון היחידי של אדמת הארץ ואת
זאת מוכיחים: שבמשך שנת השמיטה אומה שלמה נמנעה מלממש את זכות בעלותה על הקרקע
ומשיבה את אדמתה לבורא עולם -ועל ידי דרך זו העם זוכה להגיע להכרה :שהם
גרים ותושבים בארצם שלהם, וגרים בה בחסדו
של הקב"ה.
באופן זה נעלמת הגאווה אצל בני האדם הסבורים
לאורך כל הדרך שהאדמה שייכת להם וכך נעשים אכזרים וקשיי לב בהתנהגותם- כלפי
חסרי קרקע,
שנת השמיטה- פותחת בפניהם דרך לחסד ואהבת הזולת
ובייחוד כלפי הזרים והאביונים וגם חיות השדה - שהם יצורים שנבראו בידי ה' - נחשבות לבעלות זכויות
בארץ השייכת לה'- ועליה כולם צריכים לחיות יחד.
לסיכום, לאור האמור
לעיל:
שנת השמיטה שהיא השנה
השביעית- בה אנו מצווים לא לעבוד את האדמה-
והיא מאפשרת לעם
ישראל להבין: כי בעל הבית של הארץ- הוא
הקב"ה בלבד – והוא הדואג לאביונים ולחיות השדה בהיותם יציר כפיו.
