‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בהעלותך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בהעלותך. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 26 במאי 2026

פרשת בהעלותך- הדרך הבטוחה לעליה והצלחה-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך- הדרך הבטוחה לעליה והצלחה-כיצד?

מאמר  מאת: אהובה קליין.


                    ציורי  תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]


  

                                     ציורי  תנ"ך / פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





       ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)


                    ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)


              ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ האספסוף וישראל מתלוננים בפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)




           ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.




ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- להקדשתם  לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)


                  ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשתנו פותחת במילים:


                             ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)





                       ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


              ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


                    ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


                    ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


                             ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


              ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)


                ציורי תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



              ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

                          אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

                                           יצירותיי להפטרה:

                                       ההפטרה זכריה. פרק ב.




                     ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)



           ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן—אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת ־מֹשֶׁה.  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת ־ הַמְּנֹרָה". [במדבר ח', א'- ה']

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה פרשת  המנורה לפרשת הנשיאים?

ב] מה התקשה משה לעשות?

ג] מתי ידע האדם - שהוא עולה ומתעלה – להצליח?

תשובות.

פרשת המנורה נסמכה לפרשת  הנשיאים.

רש"י שואל מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?

א] תשובתו: כיון שראה אהרון את  חנוכת הנשיאים איך הם מעלים את עגלותיהם עם  הקורבנות. הצטער שלא השתתף יחד עם שבט לוי בחנוכת המשכן גם כן.

 הרגיע אותו הקב"ה ואמר לו: אתה זוכה למשהו יותר גדול - לפי שאתה  תצטרך להדליק ולהיטיב את הנרות במקדש - "בהעלותך"-נאמר:  על שם שהלהבה עולה מאליה. כתוב בהדלקה בלשון עליה והכוונה: עד שהיא כבר תעלה השלהבת מאליה.

ב] רבותינו סבורים: מכאן שהמעלה [המדרגה] הייתה לפני המנורה שעליה הכוהן היה עומד ומיטיב אל מול פני המנורה - והכוונה: השלהבות משני הצדדים היו פונים לשלהבת המרכזית.

ומדוע ? כדי שלא יגידו שאהרון זקוק לאור של המנורה. ונאמר: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן"  לדבר בשבחו של אהרון שדייק בציווי ולא עשה שום שינוי.

בנוסף להסברים האלה עדיין נשאלת השאלה, מדוע  חלשה דעתו של אהרון שלא השתתף עם הנשיאים? הרי היו לו תפקידים רבים?

אלא, מכאן נלמד מסר רוחני חשוב: אומנם אדם שנמצא במדרגה גבוהה מבחינה רוחנית- אין לו לעצור מלהתקדם- אלא עליו להתאמץ  הלאה במטרה לעלות ולהתעלות בתורה ובמעשים טובים. ומכאן שגם אהרון רצה להרבות כבוד שמים-כאשר ראה את הנשיאים - חשב שחסרה לו עוד מעלה כדי להתקדם בעבודת ה' - ולכן חלשה דעתו.

על כן הוא זכה  להעלות את הנרות במנורת הזהב במשכן ועל ידי זה המעשה הזה – היה גדול  יותר משל הנשיאים - ונראה שמול שבעת הנרות במנורה - בקשת אהרון תמשיך להתעלות - עבור התורה הקדושה שתפקידה להאיר לקרוב ולרחוק.

מאמר חז"ל יפה מתאר: "אתה מוצא י"ב שבטים שהקריבו קורבנות- לחנוכת המזבח- ושבט לוי לא הקריב כלום, והיו - מצירין ומצטערין [מצטערים] ואומרים: למה רוחקנו מהקריב לחנוכת המזבח?

משל למה הדבר דומה? למלך שעשה סעודה והיה מזמין בכל יום אומנויות [אנשים שעוסקים ביצירות] והיה לו אוהב אחד- שהיה אוהב  אותו ביותר ולא קרא אותו עמהם [כלומר: הוא לא קרא לו] והיה אותו איש  ,מיצר לאמור:[ואותו איש שלא נקרא על ידי  המלך - היה עצוב] [והוא חשב] : שמא יש בלבו של מלך עלי[אולי המלך כועס עלי] ולפיכך לא זממני [לא הזמין אותי] בכל הסעודות האלה, כיון שעברו כל אותם ימי הסעודות, קרא המלך לאוהבו [לאיש שהצטער] והזמינו ואמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה - ולך עצמך הריני  עושה סעודה מיוחדת, לפי שאתה אוהבי וידידי, כך מלך מלכי המלכים-הקב"ה- כיון שעברה חנוכת המזבח על ידי י"ב נשיאי השבטים-אמר להם הקב"ה- לאהרון ובניו: כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה? לכך נאמר: "בְּהַעֲלֹותְךָ, אֶת ־ הַנֵּרֹות" ואחר כך "קח את הלוויים",,,, [במדבר רבה, ט"ו, ב']

משה מתקשה בשלושה דברים

אומר הגאון מוילנא: הובא בגמרא: "שלושה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה וראש חודש ושרצים.

מנורה: שכתוב: "וזה מעשה המנורה.[מסכת מנחות, כ"ט, א]  ובאמת מדוע התקשה משה רבינו דווקא במעשה המנורה?

"אלא ידוע שהמנורה מסמלת חמישים שערי בינה. לכן היו בה 49 חלקים והם 22 גביעים,9 פרחים 11 כפתורים, 7 קנים, הרומזים יחדיו למ"ט שערי בינה שנבראו בעולם, כולם נתנו למשה רבינו וכלולים בתורה, אך גוף המנורה מסמל את שער חמישים –הכולל את כולם.

לכן התקשה משה במעשה המנורה, מאחר שזכה לכל מ"ט שערי בינה, אבל שער החמישים לא ניתן לו, כמו שלמדו  מהפסוק על משה:

"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים;    וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ". [תהלים ח', ו']מהטעם שמשה לא השיג את  שער החמישים.

אכן- מתברר ששער החמישים נמצא בגוף המנורה הכולל את שער החמישים!

לכן המנורה במקדש מרמזת על אור התורה כמו שאמר שלמה המלך: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" [משלי ו', ג']

על פי :"מצודת דוד: "כי נר מצוה" - המצווה שאדם עושה מאירה לו כנר, והלומד תורה - היא לו כאור היום, והשומע תוכחת מוסר הוא לו - דרך המביא חיים".

האדם עשוי לגלות-אם אכן הוא בדרך להצלחה - על ידי מעשיו.

האדם חייב  להציב לו מטרה: ללכת בדרך האמת- בכך סולל לעצמו את הדרך לעליה- כדי להתעלות מבחינה רוחנית מתוך המעמקים.

לכן זקוק להרבות בתפילות כמו שאומר דוד המלך: "אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל ־ הֶהָרִים--    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי .עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ..." [תהלים קכ"א, א'-ב']

עוד נאמר: "קָרוֹב יְהֹוָה לְכׇל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת".[שם קמ"א, י"ח]

והדבר מתבטא גם  במילים שנאמרו לאהרון: "בְּהַעֲלֹותְךָ, אֶת הַנֵּרֹות",

להלן כמה עצות מחכימות מהמשנה:

"וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת": [מסכת אבות פרק ו', ב']

עוד נאמר:

"אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמוֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ":[שם, פרק ו', ה'] מכאן: שאדם חייב להתמקד ללכת בדרך התורה לעשות את רצון ה' ולא להתנהג בגאווה ולא  ירדוף אחרי הכבוד!

רק יהודי שיש לו יראת שמים יכול להצליח- כנאמר: ההוכחה: "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר :כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ-

חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת [אבות. ג', ט']

מאברהם אבינו למדנו: כי יש למעט בדיבורים ולהרבות במעשים טובים ,אברהם רץ אל שלושת "האנשים"- שבעצם  היו מלאכים - ועוד ביום השלישי למילתו  כשהוא חלוש וכואב כפי שנאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.  וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה".[בראשית י"ח, א']

על זה נאמר  במסכת אבות [פרק: ג, ט']

"הוּא הָיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו ,אין חָכְמָתוֹ מִתְקַיּמֶת".

כאשר אברהם הלך לקנות קבר לשרה בחברון אנשי המקום העניקו לו כבוד גדול

רש"ר מסביר: למרות שאברהם היה במעמד של זר ביניהם , הם היו מכבדים אותו  ופונים אליו בשם: "נְשִׂיא אֱלוקים" מהטעם: שהיה גר שנים רבות ביניהם ובתקופה זו עשה פעולות רבות על פי ציווי ה' ולכן לא דרשו ממנו תשלום - עבור קבורת שרה במקום  מנוחתה הקבועה. אלא הוא רק הוצרך   לבחור את מקום הקבורה  הטוב ביותר בעצמו.

הם נתנו לו להבין שאיש מתוכם לא ימנע מהענקת הקבר עבור שרה.

למרות הצעתם הנדיבה של בני חת להצעת קבורה לשרה ללא כסף, אברהם הציע לרכוש את הקבר בכסף מלא ,כנראה ראה ברוח הקודש- כי בעתיד יבואו אויבים וידרשו את המקום לעצמם.

דוגמא יפה של נחישות ראינו בתורה במעשה המרגלים :

תחילה  נאמר על כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".[להלן  י"ג, ל]

בהמשך נאמר על שניהם:  "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל - תִּירָאֻם" [להלן  י"ד, ו'- י']

לסיכום, לאור האמור לעיל: רק יהודי המחובר לספר  התנ"ך- הולך בדרך האמת  ובוטח באלוקים ,מכבד את הבריות ,מתרחק מלשון הרע על הזולת ועל ארץ ישראל - פועל בצניעות-  זוכה –להתעלות  וזוכה לברכה והצלחה!

כדברי דוד המלך:

"טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי טוֹב יְהוָה;  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר, יֶחֱסֶה בּוֹ" .[תהלים ל"ד, ט']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 11 ביוני 2025

פרשת בהעלותך- עליות ומורדות בפרשה- ובתקופתנו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך-  עליות  ומורדות בפרשה- ובתקופתנו?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ האספסוף וישראל מתלוננים בפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.




ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)






 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים בנושא ההפטרה:

ההפטרה זכריה. פרק ב.


ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]


הפרשה פותחת  בנושא המנורה במשכן:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל ־אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת, אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן—אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת ־מֹשֶׁה.  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד ־יְרֵכָהּ עַד ־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת ־מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת ־הַמְּנֹרָה". [במדבר  ח', א'- ה']

בפרשה, אנו קוראים על המתאוננים: ובהמשך על האספסוף  בעלי התאווה:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר  בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל ־מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ־יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם ־הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי ־בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה.  וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.  זָכַרְנוּ, אֶת ־הַדָּגָה, אֲשֶׁר ־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת ־הַבְּצָלִים, וְאֶת ־הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל ־הַמָּן עֵינֵינוּ".[להלן במדבר י"א, א'- י"ז]

השאלות הן:

א]  מה מסמלת המנורה במשכן?

ב]  מה גרם לעם להתלונן בפני משה במדבר?

תשובות.

המנורה במשכן ומשמעותה הרוחנית.

רשי"י מסביר  מדוע נאמר: "בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת" וזאת - על שם שהלהבה עולה- שצריך להדליק את הנר עד שהיא עולה מאליה.

ורבותינו דרשו [ספרי  נ"ט]:  שהייתה מעלה [מדרגה] לפני המנורה שעליה היה עומד הכהן והיה מיטיב את הנרות.

נאמר: "אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

סה"כ היו שבע  שלהבות במנורה, שלוש –מצד ימין ושלוש מצד שמאל.

בעוד שהשלהבת המרכזית –פניה לשמים הרי שלושת  השלהבות מכל צד- שלהבותיהן היו פונות לשלהבת המרכזית. וזה היה תפקידו של אהרון לכוון באופן זה את השלהבות.

מה הסיבה לכך שהשלהבות פונות לשלהבת המרכזית? על כך תשובת רש"י- כדי שלא יגידו שאהרון נצרך לאורה  ועוד  נאמר: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן"- להדגיש: את שבחו  של אהרון שלא שינה מציווי ה'..

יש הרואים במנורה ובשלהבותיה הפונות למרכז  סמל של חינוך לעליה:

המנורה מהווה סמל לחינוך - תהליך ההוראה של המורה אל התלמיד: התורה מדריכה כיצד להדליק את המנורה שתידלק אחר כך מאליה- הנמשל לכך- כיצד ידליק המורה את הנר- שהוא התלמיד באופן שהתלמיד במשך הזמן יהיה ללומד עצמאי ואף יוכל בעצמו לתת חידושי תורה ולא רק יסתפק בזכירת הפירושים ,או החומר הנלמד מהמורה.

המורה ייתן לו את הכלים ואת הדרכים השונות וסברות שונות של חכמים וכך יהיה בידי התלמיד כלים ללמוד עצמאי ועל ידי כך נוצר מצב שהתלמיד בעתיד ייהפך גם כן למורה ויהיה אדם עצמאי- המצב צריך להגיע ל: " יִשְׁמַע חָכָם, וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן, תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה".

[משלי. א', ה']

גם שהמורה כבר אינו ליד תלמידו ,הרי האש שסיפק לו , היינו הכלים שסיפק לו - באמצעותם ימשיך התלמיד בכוחות עצמו, בסייעתא דשמיא ,גם  ללמד אחרים, כמו שאנו אומרים יום, יום: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד..."[כמילות התפילה בשחרית]

דעה נוספת: השלהבת המרכזית מסמלת את רוח התורה ואילו השלהבות משני הצדדים – מסמלות את עיניי עם ישראל המביטות אל השלהבת המרכזית –שהיא התורה- המאירה -וישנה  התחברות למצוותיה וזה גורם להתרוממות ועליה אל ה' ברוח האמונה.

מכאן שכל יהודי חייב לשאוף לעלות ולהתעלות בסולם האמונה וזאת במגמה של עליה  למידת האמת  ולהאיר לסביבה ולכל אומות העולם.

תלונות העם בפני  משה - ירידה רוחנית .

כאשר בני ישראל  מקבלים במדבר הכול במגש של כסף מאת ה' – לפתע נוצרת ירידה רוחנית גדולה כנאמר:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה,...."

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

על פי "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו ובמקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא , בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

"חידושי הרי"ם"  טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה - נקנים בייסורים. במקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה'.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי עיקר חטאם של המתאוננים היה – ההתרחקות של  העם  מהדבקות באלוקים.

זה היה גם עוון  המתאווים.

בהמשך האספסוף  התחיל מתלונן ובוכה - כדברי רש"י - אלו היו הערב רב - שהצטרפו אל בני ישראל כשיצאו ממצרים. אליהם הצטרפו  עתה גם בני ישראל שוב לבכות יחד איתם. הטענה הייתה :  התאווה - לאכול בשר. כל זה למרות  שלערב רב גם היה בשר, אלא חיפשו סיבה.

הרי כשנכנסו לארץ נאמר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי ־גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']

לסיכום, לאור האמור לעיל:  בעוד שהמנורה במשכן - מסמלת את   השלמות  באמונה והעליה המתמדת  בסולם - הרוחני מנגד - חלק מהעם  נמצאים בירידה רוחנית נוראה - כפויי טובה כלפי ה' ומשה מנהיגם. שעליו נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה".[להלן:  י"ב, ג']

כאז – כן היום - לאור המחלוקת  בעם הנובעת מהריחוק התורני וחוסר יראת השמים, משרד החינוך חייב לשים את הדגש על השבת התנ"ך למקצוע החשוב הראשון במעלת  סולם החינוך - בכל מערכת החינוך בארץ  ולהיות שותפים לדברי הנביא ישעיהו:

"לֹא ־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ; וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה.  לֹא ־יִהְיֶה ־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ, לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ, הַיָּרֵחַ לֹא ־יָאִיר לָךְ; וְהָיָה ־לָךְ יְהוָה לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ". [ישעיהו  ס', י"ח- כ']



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר