פרשת תולדות- תאומים- שני עולמות- האמנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות- תאומים- שני עולמות- האמנם?

מאמר  מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:

                         ציורי תנ"ך/רבקה ובניה- יעקב ועשיו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                      ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

                              ציורי תנ"ך/ "ויגדלו הנערים....." / ציירה: אהובה קליין (c)

           ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

                              ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: 

                             אהובה קליין (c)

                                 ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

                   ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

            ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

             ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק מגיעים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

            ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)

יורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנאו

 אותו פלישתים"

[בראשית כ"ו, י"ג]

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

פרשה זו מתארת  - כיצד תפילתו של יצחק לה' למען יהיו לו ולרבקה בנים - התקבלה בשמים.

אך מעניין כי  רבקה – בזמן הריונה הרגישה חוסר שקט והיה נראה לה משהו מוזר בהריון זה , משום כך הלכה לבית המדרש  של שם , לשאול מה פשר עניין זה?  כך התורה  מתארת את השתלשלות העניינים:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן ־ אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן־ אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת ־ רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"|. 

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם ־כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת־ יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן־ שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[בראשית כה", כ"ב- כ"ח]

השאלות הן:

א] מה משמעות  הכפילות במילים: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן־ אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק". 

ב] מי הם  שני הלאומים שרבקה נשאה בבטנה?

תשובות.

משמעות הכפילות בתיאור מוצאו של יצחק.

רש"ר מסביר: אין מה להתפלא על כך שישנה כפילות בתיאור מוצאו של יצחק וזאת מהטעם - כי בהמשך הכתוב מתאר את מוצאה של רבקה - לכן ההבדל בייחוס הוא מהווה את הסיבה למה שעומד להתרחש בהמשך: יצחק היה בן ארבעים שנה כאשר  נשא את רבקה לאישה ולמרות שאיפתו של אברהם שיצחק יישא אישה הגונה ,על אף שאברהם היה כבר זקן מאד ולא ידע את יום מותו - בכל זאת המתין עד שיצחק יהיה בן ארבעים שנה - כי אופיו של יצחק הוצרך להתחזק והיה צריך להגיע לעצמאות ובגרות מלאה וזאת  כדי שיהיה משענת לאשתו מבחינה  רוחנית וגם מבחינה גשמית.  רבקה הייתה צעירה מאד כפי שלמדנו מדברי חז"ל –שהיא עדיין לא  הייתה  בשלה מבחינה גופנית והייתה לה האפשרות להיות גדולה יותר כדי  שתגדל  תחת השפעתה האדירה של רוח אברהם ותידמה לשרה.

רבקה הייתה בת בתואל הארמי מפדן ארם – אחות לבן הארמי והכתוב מדגיש את תיאור רבקה לסביבתה המשפחתית. למרות שהכתוב כבר תיאר לנו את משפחתה.

בניגוד למשפחתה, הרי יצחק היה בנו של  אברהם ואברהם בלבד היה משפיע  עליו.

לכן יצחק נועד להיות בן  אמתי של אברהם. מנגד רבקה למרות שהיו לה מעלות טובות - היא  הייתה בת של אבא ארמי. היא  נולדה וגדלה בארם ואחיה לבן - שהיה רמאי – לכל מוצא פיו.

על כן נשאלת השאלה לאילו צאצאים אפשר לצפות מנישואין כאלה? ובמיוחד כדאי לזכור את דברי חז"ל: "רוב בנים הולכין אחר אחי האם"[גמרא: בבא בתרא, קי.]  לכן על ידי תיאור הפרטים על אברהם בכפילות ומנגד הפרטים  אצל רבקה, התורה מכינה אותנו לסתירה שתעלה  בהמשך- כך שלא יהיה זה פלא -  שעתיד להיוולד בן דוגמת עשיו ומנגד - נתפלא להבחין בבן  כמו יעקב.

למרות זאת  האגדה מתארת: כי רבקה הייתה צדיקה  ממש כמו שרה אמו של יצחק: היא הייתה דומה לשרה בכל הליכותיה!

ענני השכינה ירדו משמים והקיפו  את האוהל וכשנכנסה רבקה אל אוהל שרה , נדלק שוב נר התמיד, והאור התפשט בסביבת ביתם.

היות ורבקה הייתה דומה לשרה בכול- הדבר השכיח את אבלו של יצחק על שרה אמו.

שני הלאומים שרבקה נשאה ברחמה - זהותם.

הפסוק מתאר את האי שקט - ממנו סבלה רבקה בהריונה

כפי הכתוב: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? "

על פי מפרשים רבים: התרוצצותם של הבנים ברחמה  של רבקה - חושפת את העתיד ומרמזת על המאבק הנצחי בין יעקב לעשיו זהו מאבק שכולל את כל המלחמות מתקופת דוד בין הטוב לבין הרע, בין חומר לרוח ובין והאור לחושך  המתגלמות  בדמותם של שני הבנים.

כוחות הרשע  בכל  גילוייהם - מתייחסים  לעשיו הרשע שהוא מהווה את יצר הרע ואילו הכוחות הטובים –מתייחסים ליעקב.

אברבנאל מבאר את מה שאמרו לרבקה כאשר באה לבית המדרש לדרוש את אלוקים: שני הבנים הם שני גויים השונים זה מזה גם מבחינה גזעית- כאילו אחד- מוצאו מהודו ואילו השני גרמני, הם משמשים גם שורש ללאומים המסתעפים מהם הלאה. בין שני אחים אלה - תתקיים מלחמה מתמדת ומריבות ללא הפסק במשך דורות רבים במהלך ההיסטוריה. היות ועשיו מסמל את החומר ומנגד - יעקב מסמל את הרוח נחרץ גורל המלחמה מראש ורב יעבוד  צעיר.

אברבנאל מביא דוגמאות לכך: באדום משלו מלכים  טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד  הכניע את אדום ושם בתוכה נציבים.

בימי בית שני  ניצח הורקנוס את אדום והכריח אותם להתגייר.

גלות רומא נקראת בפי חז"ל: גלות  אדום - על שם משמעותה של גלות זו - שלאחריה יבוא מלך המשיח כפי שנאמר:

"וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו" [להלן. כ"ה, כ"ו]

האגדה מספרת: התרוצצות הבנים ברחם רבקה גרמה לכך שכאשר הייתה עוברת ליד בית עבודת כוכבים, היה עשיו שואף לצאת וכשהייתה עוברת ליד בית- מדרש- היה יעקב מבקש לצאת- הבנים היו עולים ויורדים בתוך רחמה- כגלי ים סוערים.

היו רבים ביניהם זה אומר: "אני אצא ראשון" וזה אומר: "אני אצא ראשון"

אמר עשיו ליעקב: אם לא תרשה לי  לצאת תחילה, אהרוג את אמי בצאתי ממנה", אמר יעקב: "רשע זה, הרי הוא שופך דמים עוד לפני לידתו" עשיו טען: ישנו רק עולם אחד והוא  - העולם הזה ויעקב טען: "אחי ,שניים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו - עולם הזה ועולם הבא - העולם הזה יש בו אכילה ושתייה ומשא ומתן, אבל בעולם הבא נהנים מזיו השכינה"

אמר עשיו: "בוא נחלק את העולמות בינינו אתה תיקח את העולם  הבא ואני אקח את העולם הזה"

רש"י מסביר את הפסוק:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

עשיו  שיצא ראשון – היה אדמוני - סימן שיהיה  שופך דמים. ונקרא בשמו: עשיו - על סמך השיער הרב שהיה מכוסה בו  - כאדם בן שנים רבות.  יעקב שבא אחריו אחז בעקב אחיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שני האחים עשיו ויעקב - נאבקים זה בזה , גם בימים אלה ממש  עשיו שואף  להתגבר גשמית על עם ישראל ,חלילה, כשהחרב  מונפת כלפינו ואילו יעקב -  מבין כי  על מנת לנצח את האויב  האכזר- לא די בנשק משוכלל ככל שיהיה  , אלא יש להתחזק ברוח התורה – להתחבר לתנ"ך ולחנך את ילדי ישראל  החל מהגיל הרך  לתורה ומצוות כולל שמירת שבת שהיא כלולה בעשרת הדיברות – כדברי ה' :

"אִם בְּחֻקוֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֺותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,,,,,,, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" [ויקרא כ"ו, ג'- ו']

כדברי זכריה הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹוחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".  [זכריה ד' ,ו']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

תְּפִלַּת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

תְּפִלַּת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יִרְמְיָהוּ הֶאֱזִין לֶאֱלֹוקִים

לִבּוֹ הִתְמַלֵּא רַחֲמִים

עַל עַם שָׁקוּעַ חֲטָאִים

עָבַד עֲבוֹדַת אֱלִילִים.

 

סָר מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה

עֲבֵרָה- גָּרְרָה עֲבֵרָה

נָטַשׁ  מְקוֹר מַיִם חַיִּים

הִפְנָה עֹרֶף לַצּיוּוּיִים.

 

עַתָּה הַנָּבִיא חָשׁ מְבוּכָה

מִפָּנָיו דִּמְעָה - חִישׁ מָחָה

מִתְחַנֵּן  מִמַּעֲמַקֵּי לִבּוֹ

מְחִילָה לָעָם- תְּפִלַּת שְׂפָתוֹ.

 

אַתָּה ה' מָעֻזֵּי מִבְטָחִי

אֵלֶיךָ אָנוּס בְּיוֹם צָרָתִי

לָאָרֶץ עוֹד יָשׁוּבוּ הַגּוֹיִים

בְּיוֹם אֶחָד מִן הַיָּמִים.

 

שֶׁכֶם אֶחָד יַעַבְדוּ אֱלוֹקִים

יַכִּירוּ-  אֲבוֹתֵינוּ שָׁגוּ בַּהֲבָלִים

אֲבַקֵּשׁ רְפוּאָה מִבּוֹרֵא עוֹלָם

לְמַעַן אֶחְדַּל מִנְּבוּאוֹת הַזַּעַם.

הֶעָרָה- הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה

[יִרְמְיָהוּ  ט"ז- מִפָּסוּק: י"ט- עַד פֶּרֶק : י"ז, ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא ושמחת הפורים - מבט לפרשה ולמגילת אסתר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא ושמחת הפורים  -  מבט לפרשה ולמגילת אסתר?

מאת : אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולשמחת  הפורים:

ציור למגילת אסתר:-שמחת היהודים בשושן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה : אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמות הלב ותרומתן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ציווי ה' למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים/אהובה קליין(c)

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירות נוספות מתוך מגילת אסתר/     ציירה: אהובה קליין (c)

אהובה קליין (c)[שמן על בד]: ציור למגילת אסתר/ המלך אחשוורוש

ציור מתוך מגילת אסתר/אסתר המלכה מצביעה אל עבר המן/

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

 Drawing from the Book of Esther / Esther the queen, pointing to 

the Haman / painted: Ahuva Klein (c) [oil on canvas.

ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי יושב בשער המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור למגילת אסתר/שמחה ומשתה ליהודים  בפוטרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

השנה אנחנו חוגגים את פורים בצמוד לקריאת פרשת: כי תישא . שמתי לב, כי ישנן כמה נקודות משותפות  לתוכן הפרשה ומנגד גם למתואר במגילת אסתר:

והם: התפילה , השמחה, המחלוקת בעם:

השאלות הן:

א] התפילה בפרשה - ובמגילה - כיצד?

ב] מחלוקת בפרשה ובמגילה - כיצד?

ג] השמחה בפרשה ומנגד גם במגילה?

תשובות.

התפילה – בפרשה ומנגד - במגילת אסתר

בפרשתנו  חלק מהעם , נופל במלכודת יצר הרע למרות שהם רואים את כל הנסים שה'  גמל להם  - כפי שכתוב  :

"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן.  וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".

 [שמות  ל"ב, א'- ז']

על פי הדקדוק בפסוקים - ודברי רש"י - למעשה שני חלקים בעם ישראל רצו במנהיג ולעומתם - ה"ערב רב" חפצו בעבודה זרה וניסו להסית  לכך את האחרים - כדברי רש"י:

"כיון שהשליכן  את הזהב לכור - באו מכשפי "ערב רב" שעלו עמהם ממצרים- ועשאוהו בכשפים, ויש אומרים - מיכה היה  מתוך דמוסי בניין שהתמעך במצרים והיה בידו טס שכתב עליו משה :"עלה  שור, עלה שור"- כדי להעלות את ארונו של יוסף מתוך הנילוס - והשליכו לתוך הכור- ויצא עגל"!

על מיכה כתוב: "וַיְהִי-אִישׁ מֵהַר-אֶפְרָיִם, וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ...... וַיָּשֶׁב אֶת-הַכֶּסֶף, לְאִמּוֹ; וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף, וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וַיְהִי, בְּבֵית מִיכָיְהוּ"[שופטים  י"ז- א'- ה']

אלוקים כעס מאד על עם ישראל ואמר למשה:

"וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר - אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם"  אלוקים רצה להורגם.

תגובת משה : נושא תפילה במסירות נפש אל ה' למען יסלח לעם על חטא העגל:

"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב.  וְעַתָּה, אִם -תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" .[שמות ל"ב, ל"א- ל"ג]

אכן שמו של משה לא הופיע בפרשת תצווה – בעקבות בקשתו : "מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"

התפילה מופיעה גם במגילת אסתר: לאחר בקשת המן  מאחשוורוש להשמיד את היהודים  ככתוב:

"וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר" [מגילת אסתר ג' י"ג]

כשאסתר מקבלת ידיעה זו  היא מגיבה:

" וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.  לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.  וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר - צִוְּתָה עָלָיו":

בעקבות התפילה והצום - הכול התהפך לטובה:  המן ועשרת בניו נתלו על העץ!

מכאן, שהתפילה גרמה לישועה!

המחלוקת בעם - בפרשה  - ומנגד במגילה.

במעשה העגל  למדנו כי רק ה"ערב רב" שיצאו ממצרים לקחו חלק בכך - רוב העם לא השתתף בחטא  העגל -  כולל הנשים!

הם היו בעלי אמונה  עוצמתית בה' והיו מוכנים להמתין למשה שישוב מהר סיני עם הלוחות.

ואילו במגילת אסתר, מתברר כי המן מזרע עמלק 

הכיר את נושא המחלוקת בתוך עם ישראל כפי שכתוב:

"וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין -שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.  אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.  וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן - הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ". [מגילת אסתר: ג', ח'-י"ב]

מכאן שהמחלוקת - גורמת לכעס בשמים - כאז גם עתה-המחלוקת בעם - נובעת מתוך השסע בעם ישראל!

השמחה בפרשה והן במגילת אסתר:

בפרשה  בתיאור חטא העגל מופיעה שמחה  של "הערב רב" הסוגד לעגל הזהב כנאמר:

"וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".[שמות ל"ב, ו']

זו שמחה  של חוטאים. שמחה שלילית המעוררת כעס בשמים.

רש"י מסביר: כי השטן  זירז אותם כדי שיחטאו. הצחוק הזה היה  של גילוי  עריות - כדוגמת דברי אשת פוטיפר שאמרה על יוסף:

" וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ":[בראשית ל"ט, י"ד]

לעומת זאת במגילת אסתר אנו קוראים על שמחה חיובית מתוך אמונה בה':

"וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.  לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר.  וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל-עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם".[מגילת אסתר: ח' ט"ו- י"ז]

זו הייתה שמחה של אמונה והודיה לה' על כל רצף הנסים - שבזכות אמונה ותפילה - זכו היהודים בשושן הבירה.

בפרשת- כי תישא - מופיעה  המצווה של שמירת שבת:

"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל - הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". [שמות ל"ה, ב'-ג']

השבת: היא קדושת הזמן ליהודי.

כל הקמת המשכן -  הוא בא לכפר על מעשה העגל.  מקום המשכן ויותר מאוחר מקום המקדש - נחשב לקדושת המקום ליהודי.

כל יהודי השומר תורה ומצוות הוא מסמל את קדושת האדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל - ולאור המלחמה בזמננו -- בשבע חזיתות חייבים אנו להתעורר – כל עם ישראל- ולהתחזק באמונה בה'- לשמור שבת - שהיא מגינה על כל יהודי – בתוך עם ישראל.

עלינו להתאחד כאיש אחד בלב אחד!

את זאת אנו לומדים - מתוך הפרשה ומתוך מגילת אסתר – ויפים דברי רש"י - על המילים במגילה: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַיהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם"  כלומר: עמי הארץ.היו מתגיירים כשראו את הנסים הגדולים בשושן שנעשו ליהודים"

כמה יפים וחשובים הפסוקים שרש"י מצטט: "וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" [תהלים קכ"ח, ו']

"שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל" [תהלים קי"ט, קס"ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)