פרשת כי
תישא ושמחת הפורים - מבט לפרשה
ולמגילת אסתר?
מאת
: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה ולשמחת הפורים:
ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה : אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך וכיור הנחושת /
ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.
ציירה: אהובה קליין (c)
יצירות נוספות מתוך מגילת אסתר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי יושב בשער המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציור למגילת אסתר/שמחה ומשתה ליהודים בפוטרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
השנה אנחנו חוגגים את פורים בצמוד לקריאת פרשת: כי תישא . שמתי לב, כי ישנן כמה נקודות משותפות לתוכן הפרשה ומנגד גם למתואר במגילת אסתר:
והם: התפילה , השמחה,
המחלוקת בעם:
השאלות
הן:
א] התפילה בפרשה -
ובמגילה - כיצד?
ב] מחלוקת בפרשה
ובמגילה - כיצד?
ג] השמחה בפרשה ומנגד
גם במגילה?
תשובות.
התפילה – בפרשה
ומנגד - במגילת אסתר
בפרשתנו חלק מהעם , נופל במלכודת יצר הרע למרות שהם
רואים את כל הנסים שה' גמל להם - כפי שכתוב :
"וַיַּרְא
הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן,
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ
לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא
יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר
אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם
בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם,
אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט,
וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר
הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא
אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה
מָחָר וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים;
וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".
[שמות
ל"ב, א'- ז']
על פי הדקדוק בפסוקים
- ודברי רש"י - למעשה שני חלקים בעם ישראל רצו במנהיג ולעומתם - ה"ערב
רב" חפצו בעבודה זרה וניסו להסית לכך
את האחרים - כדברי רש"י:
"כיון
שהשליכן את הזהב לכור - באו מכשפי "ערב
רב" שעלו עמהם ממצרים- ועשאוהו בכשפים, ויש אומרים - מיכה היה מתוך דמוסי בניין שהתמעך במצרים והיה בידו טס
שכתב עליו משה :"עלה שור, עלה שור"-
כדי להעלות את ארונו של יוסף מתוך הנילוס - והשליכו לתוך הכור- ויצא עגל"!
על מיכה כתוב: "וַיְהִי-אִישׁ
מֵהַר-אֶפְרָיִם, וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ...... וַיָּשֶׁב אֶת-הַכֶּסֶף, לְאִמּוֹ;
וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף, וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל
וּמַסֵּכָה, וַיְהִי, בְּבֵית מִיכָיְהוּ"[שופטים י"ז- א'- ה']
אלוקים כעס מאד על עם
ישראל ואמר למשה:
"וְעַתָּה
הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר - אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" אלוקים רצה להורגם.
תגובת משה : נושא תפילה במסירות נפש אל ה' למען יסלח לעם על חטא העגל:
"וַיָּשָׁב
מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אָנָּא,
חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה, אִם -תִּשָּׂא חַטָּאתָם;
וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" .[שמות ל"ב, ל"א- ל"ג]
אכן שמו של משה לא
הופיע בפרשת תצווה – בעקבות בקשתו : "מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר
כָּתָבְתָּ"
התפילה מופיעה גם
במגילת אסתר: לאחר בקשת המן מאחשוורוש להשמיד את היהודים ככתוב:
"וְנִשְׁלוֹחַ
סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד
אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד,
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר" [מגילת אסתר ג' י"ג]
כשאסתר מקבלת ידיעה
זו היא מגיבה:
" וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב
אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס
אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ
וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם
כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי,
אָבָדְתִּי. וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי;
וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר - צִוְּתָה עָלָיו":
בעקבות התפילה והצום -
הכול התהפך לטובה: המן ועשרת בניו נתלו על
העץ!
מכאן, שהתפילה גרמה
לישועה!
המחלוקת
בעם - בפרשה - ומנגד במגילה.
במעשה העגל למדנו כי רק ה"ערב
רב" שיצאו ממצרים לקחו חלק בכך - רוב העם לא השתתף בחטא העגל - כולל
הנשים!
הם היו בעלי
אמונה עוצמתית בה' והיו מוכנים להמתין
למשה שישוב מהר סיני עם הלוחות.
ואילו במגילת אסתר, מתברר כי המן מזרע עמלק
הכיר את נושא המחלוקת
בתוך עם ישראל כפי שכתוב:
"וַיֹּאמֶר
הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין
הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם,
וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין -שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם;
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה,
לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן
בֶּן - הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן
לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ". [מגילת אסתר: ג',
ח'-י"ב]
מכאן שהמחלוקת -
גורמת לכעס בשמים - כאז גם עתה-המחלוקת בעם - נובעת מתוך השסע בעם ישראל!
השמחה בפרשה
והן במגילת אסתר:
בפרשה בתיאור חטא העגל מופיעה שמחה של "הערב רב" הסוגד לעגל הזהב כנאמר:
"וַיַּשְׁכִּימוּ,
מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל
וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".[שמות
ל"ב, ו']
זו שמחה של חוטאים. שמחה שלילית המעוררת כעס בשמים.
רש"י מסביר: כי השטן זירז אותם
כדי שיחטאו. הצחוק הזה היה של גילוי עריות - כדוגמת דברי אשת פוטיפר שאמרה על יוסף:
"
וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ
עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ":[בראשית ל"ט, י"ד]
לעומת זאת במגילת
אסתר אנו קוראים על שמחה חיובית מתוך אמונה בה':
"וּמָרְדֳּכַי
יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת
זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה
וְשָׂמֵחָה. לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה
וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר.
וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל-עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר
דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה
וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל
פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם".[מגילת
אסתר: ח' ט"ו- י"ז]
זו הייתה שמחה
של אמונה והודיה לה' על כל רצף הנסים - שבזכות אמונה ותפילה - זכו היהודים בשושן
הבירה.
בפרשת- כי תישא - מופיעה המצווה של שמירת שבת:
"שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל - הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם,
בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". [שמות
ל"ה, ב'-ג']
השבת: היא קדושת
הזמן ליהודי.
כל הקמת המשכן - הוא בא לכפר על מעשה העגל. מקום המשכן ויותר מאוחר מקום המקדש - נחשב לקדושת
המקום ליהודי.
כל יהודי השומר תורה
ומצוות הוא מסמל את קדושת האדם.
לסיכום, לאור האמור לעיל - ולאור המלחמה בזמננו -- בשבע חזיתות חייבים אנו
להתעורר – כל עם ישראל- ולהתחזק באמונה בה'- לשמור שבת - שהיא מגינה על כל יהודי –
בתוך עם ישראל.
עלינו להתאחד
כאיש אחד בלב אחד!
את זאת אנו לומדים -
מתוך הפרשה ומתוך מגילת אסתר – ויפים דברי רש"י - על המילים במגילה: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ,
מִתְיַיהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם" כלומר: עמי הארץ.היו מתגיירים כשראו את הנסים הגדולים בשושן שנעשו ליהודים"
כמה
יפים וחשובים הפסוקים שרש"י מצטט: "וּרְאֵה
בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" [תהלים קכ"ח, ו']
"שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ
וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל" [תהלים קי"ט, קס"ה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה