שביעי
של פסח- אמונה, שירה ושמחה- יחדיו!
מאמר מאת: אהובה
קליין .
יצירותיי למאמר:
ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף ושירת הים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך מרים יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נס יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שירת דוד/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]
היום השביעי של חג
הפסח הוא בעל חשיבות מיוחדת ונעלה.
השנה
שביעי של פסח ושבת חופפים זה לזה – דבר המעניק עוצמה רוחנית כפולה ומכופלת לכל עם ישראל- לפי שהשבת היא מקור הברכה ושביעי
של פסח אוגר עוצמה רוחנית -פלאית
שביעי
של פסח מכונה בפי הראשונים: "חג האמונה"
ביום
זה - האחרון לחג הפסח: קוראים בתורה: את תחילת פרשת: "בשלח" {מפרק
י"ד עד פרק ט"ו, כ"ז}
ומפטירים
[בספר שמואל ב' , כ"ב] שירת דוד.
ונוהגים גם לקרוא את
שיר השירים.
נאמר:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר,
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין
מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל
צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.
וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר
עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר. וְחִזַּקְתִּי
אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ,
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן"
[שמות י"ד, א- ה'].
השאלות הן:
א] מה היה המבחן
הראשון של בני ישראל ביציאתם ממצרים?
ב] בזכות מה נסוג
הים?
ג] עוצמת השירה-
כיצד?
תשובות.
המבחן
הראשון של בני ישראל ביציאתם ממצרים.
נאמר:"ַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ
עַל-הַיָּם". בני ישראל כבר יוצאים
ממצרים אך הם מקבלים לפתע ציווי לסגת ולשוב
אל לפני פי החירות- מתברר שמטרת
ה' - הייתה כפולה:
א] "וְחִזַּקְתִּי
אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ,
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן"
כלומר: שגם המצרים
הכופרים שחלקם נשארו במצרים ,או אלו הרודפים אחר עם ישראל-ידעו ויכירו את גדולת ה'!
ב] ה' העמיד את עם
ישראל בניסיון האמונה- היות ולא תמיד
אמונתם הייתה יציבה– לפי שהיו להם גם לפעמים ספקות ובמיוחד כאשר ראו את המצרים רודפים אחריהם ולפניהם הים-הם
היו מבוהלים מהמלכודת שהיו נתונים בה כמו שנאמר:
נאמר:
"וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה
מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶל-יְהוָה. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם,
לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:
מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ
אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם,
מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".[להלן: י"ד,
י'-י"ג]
במדרש
רבה -
שיר השירים פרשה ב '- ישנו משל יפה : משל היונה:
"תני
דבי ישמעאל [למדו בבית המדרש של רבי ישמעאל] בשעה שיצאו ישראל ממצרים – למה היו
דומים? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק סלע ומצאה שם נחש מקנן , לא הייתה יכולה להיכנס שעדיין הנחש
מקנן, תחזור לאחוריה? לא יכולה - שהנץ עומד בחוץ, מה עשתה היונה? התחילה צווחת
ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבוא להצילה,. כך היו ישראל דומים על הים,
לרדת לים – לא היו יכולים שעדיין לא נקרע להם הים. לחזור לאחוריהם לא היו יכולין
שכבר פרעה הקריב, מה עשו? ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד:"ויושע ה'
ביום ההוא את ישראל מיד מצרים"
"אור החיים" שואל : מדוע נאמר: "וּפַרְעֹה, הִקְרִיב"? ולא
נאמר קרב ?
תשובתו: כי על ידי זה שמלך מצרים רדף אחרי ישראל ,נאמר: [שמות רבה
פכ"א] הוא הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. במילים אחרות. מקום
זה משמש לחנייה של עם ישראל, על מנת שיתחזקו
באמונתם בה' ובאמת שם צעקו אל ה', כמו שנאמר: "וַיִּצְעֲקוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל..."על כך אומר רש"י: בני ישראל
תפשו אומנות אבותיהם - עשו כדרך שהתפללו האבות - אל ה'
הים נסוג בזכות ארון יוסף.
נאמר:"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף,
עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ
אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם
אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".[ שמות י"ג, י"ט]
התנא שמעון איש קטרון
מבאר: כאשר ים סוף ראה את ארונו של יוסף
יורד לתוכו- הים נס מפניו וקרע את עצמו לפני בני ישראל- לפי שהייתה כאן
מידה כנגד מידה:כיצד? אצל יוסף נאמר:
על
יוסף שלא מילא את רצון אשת פוטיפר "וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙
בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה" [בראשית ל"ט, י"ב]
ואילו
על ים סוף נאמר: "הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס"
לפיכך אמר
הקב"ה: "ינוס הים מפני זה שנס מעבירה"
והמשמעות היא: הרי יוסף היה בעל אמונה כה חזקה-
למרות שעבר משברים רבים בחייו- אמונתו בה' הייתה תמיד יציבה!
בשעה שיוסף השביע את אחיו
לפני מותו באומרו:
"....אָנֹכִי
מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל
הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" [בראשית נ', כ"ד]
יתכן שראה יוסף ברוח
הקודש-כי בני ישראל יתקלו בבעיות והדרדרות באמונה בזמן יציאתם ממצרים והוא שלקח על עצמו את האחריות על אחיו לירידתם למצרים
- ראה כדבר הכרחי להשיבם אל ארץ ישראל -על גלי האמונה ולמנוע את התרחקותם מאלוקים
.לכן שאף שארונו ילווה את עם ישראל בחצותם את ים סוף וישמש להם כסמל אמונה ותזכורת
כיצד רוחו של יוסף פיעמה.- בזמנים של משבר ומצוקה. במטרה להעניק להם עידוד לשמר את
אמונתם בקב"ה.
[ הסבר זה על פי ספר
"על המועדים" מאת: הרב מאיר צבי
גרוזמן]
עוצמתה של האמונה
והשירה.
נאמר: "ּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ
בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם
וּמִשְּׂמֹאלָם. וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד
מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה,
אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה;
וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ".[שמות י",
כ"ט, ל"א]
בעקבות האמונה הגדולה של עם ישראל שהאמינו בה'
ומנהיגם המסור : משה- מיד הופיעה שירת
הים- המביעה את השמחה הגדולה לישועה.
ובהפטרה אנו קוראים
על שירת דוד המלך:
"וַיְדַבֵּר
דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ
מִכַּף
כָּל- אֹויְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל.
וַיֹּאמַר: יְהוָה סַלְעִי
וּמְצֻדָתִי,
וּמְפַלְטִי-לִי.
אֱלֹהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ; מָגִנִּי
וְקֶרֶן יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי
וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי, מֵחָמָס
תֹּשִׁעֵנִי".[שמואל -ב, כ"ב,
ט'-ג]
המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה שר את השירה הזו כמה פעמים ביום- וזאת בכל
פעם שנושע!
"אמר רבי סימון כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע
שמוחלין לו על עוונותיו ונעשה בריה חדשה, ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה- נמחל
להם עוונותיהם, שנאמר: וייסע משה את ישראל, שהסיעם עוונותיהם, וכן אתה מוצא בדבורה
וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה,.... "[מדרש תהלים י"ח, ו]
את שיר השירים אנו קוראים בשביעי של פסח: "על פי מדרש שיר השירים: ניתן
להבין מהי חשיבותה של מגילת שיר השירים:
"שיר שהוא חביב מכל השירים - בו שבח לקב"ה: "רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם
פָּז" [להלן ה, י"א'] שבח לתורה -"וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה".
שבח לישראל, "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" [להלן ב', ב] שבח קיבוץ
גלויות: "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" [להלן ד'-ח']
לסיכום, לאור האמור
לעיל: ניתן להסיק מה כוחה ועוצמתה של שירה
שהיא נאמרת כהודיה לה' על נסים שה' עושה ליחיד – או לרבים בתוך העם היהודי ויפים
וחשובים דברי דוד המלך המבטאים, אמונה שירה ושמחה.:
"וַאֲנִי
בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי
גָמַל עָלָי" [תהלים י"ג, ו']
