פרשת
כי תצא- יציאה
למלחמה –אימתי לא נצא?
מאמר מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה:
"כי תצא למלחמה על- אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך.." [דברים כ"א ,י]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל יוצא למלחמה נגד אויביו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עזרה לבעלי חיים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"[דברים כ"ב, ד]
ציורי תנ"ך/ לא להתעלם משור נידח/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אכילת גפן בכֶרֶם רֵעֶךָ / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השארת עוללות לגר היתום והאלמנה/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ השארת עומר לגר, ליתום ולאלמנה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הלוחם ואשת יפת התואר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עמלק רודף tאחרי ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מצוות מחיית עמלק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "תמחה את זכר עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ציון פוצחת ברינה/ ציירה: אהובה קליין (c)
-
ציורי תנ"ך/ ברית דוד - בציון/ חזון הגאולה מפי הנביא ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין
(c)[ישעיהו נ"ד]
ציורי תנ"ך "כִּי־יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ"/ ציור: אהובה קליין (c)
פרשה זו מתחילה במילים: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל ־
אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".[דברים
כ"א, י]
השאלות
הן
א] מהי התשובה ההולמת – לניצחון במלחמה נגד אויבים?
ב] נגד מי לא נצא
למלחמה?
ג] מה הקשר לדברי
ישעיהו הנביא בהפטרה:[ ישעיהו נ"ד, א'-י']
תשובות.
התשובה
ההולמת - לניצחון במלחמה נגד האויבים.
ראשית, היוצא למלחמה נגד האויב חייב להתחבר לספר התורה
וליראת שמים.
את זאת למדנו בפרשה הקודמת,
היינו - פרשת שופטים, שם נאמר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב
עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה;
וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל,
אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם ; אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל
תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם
לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
רש"ר - [רבי
שמשון רפאל הירש] מסביר: כי
מבדילים בין "מלחמת מצווה" ל"מלחמת רשות"
מלחמת מצווה: נערכת
על פי ציווי מפורש של ה' על כיבוש הארץ-כך גם מלחמה על מנת להדוף אויב שבא לתקוף
את ישראל נחשבת למלחמת מצווה.
כוהן שהיה מתקדש על
ידי משיחה - היה קרוי: "משוח מלחמה" על פי הגמרא לכוהן זה יש מעמד של
כהן גדול בחיי העם, כהן זה היה מברך את העם טרם היציאה למלחמה.
רש"י מסביר: אם נעשה בארץ משפט צדק – עם ישראל מובטח כי עתיד לנצח במלחמה!
לפי
דעת חז"ל:
מדובר כאן: "כי תצא" בלשון יחיד ,כדי ללמד את עם ישראל כי ניתן לנצח את
האויבים בתנאי שהעם מאוחד כאיש אחד בלב אחד.
בדומה
למצב שבני ישראל היו שרויים בזמן מתן תורה בהר סיני.
חז"ל מביאים הוכחה לדבריהם: "דורו של
אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת, היו מנצחים
במלחמה"[ירושלמי פאה א, א]
רבינו בחיי מעצים
בדבריו את גדולת הכהן המשוח בשמן המשחה, המשחה הייתה
כמין נזר-כתר- כמו שנאמר: "נזר אלוקיו בראשו" [במדבר
ו] משם בא השפע אל המלאכים וצבאות השמים
שהם הכוכבים והמזלות והם מלמעלה - מחזירים לעם עזרה - מתוך כוח
עליון בעת המלחמה.
הרמב"ן אומר: על
הכהן מוטל התפקיד לברך את העם – היות והוא נמצא בדרגה רוחנית גבוהה בהיותו עובד את ה'- עליו להזהיר את
העם ביראתו וכך יעניק להם ביטחון בה'.
המנהיג - או המלך העומד בראש העם חייב שיהיו לו שני ספרי תורה.
האחד בארמונו והשני צמוד אליו
בכל דרך שבה ילך, כדי שידע כיצד לפעול
על פי רצון ה'.
הצדיק רבי מנחם מנדיל
מקוצק היה אומר: שני דברים
חשובים:
א] נאמר: "כִּי־
תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־ אֹיְבֶךָ"-
מילים אלה רומזות כי אנחנו צריכים ליזום את היוזמה שאנחנו מקדימים את האויב
ופורצים במלחמה נגדו ואין אנו ממתינים- שחלילה יפתיע אותנו על אדמתנו! באופן זה
יתרבו הסיכויים: כי בע"ה – נצליח.
ב] מדובר במלחמת היצר- וכל עוד לא נעניק לו דריסת רגל אצלנו –
ונגלה לכך ערנות רבה- נוכל בע"ה לנצחו בקלות.
מדובר באויב- שהוא יצר
הרע האורב לאדם בכל מקום ומנסה להכשילו. אל לו לאדם לפחד מאויב זה – אלא עליו להתגבר עליו – ומובטח
לו כי: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בְּיָדֶךָ"
ישנם תנאים - שלא נצא למלחמה !
רק כאשר עם ישראל יוצא להילחם נגד אויביו- ה' יסייע לו
במלחמה- וגם אז-רק בכמה תנאים: כגון שהעם
יהיה מאוחד- כפי שהיה מאוחד לרגלי הר
סיני- כאיש אחד בלב אחד, בזמן – מתן תורה.
במילים: "נעשה ונשמע" והיה בוטח בה' –אך כנגד זה המצב שאנחנו מחליטים
לצאת למלחמה- נגד- אח, בן זוג- או ילדינו- או חבר- או שותף לעסק- במקרה זה לא תהיה
לנו סייעתא דשמיא כלל- הדבר לא יביא לשום הישג- אלא למפח נפש ועצב וייסורים רבים.
על כך כמה דוגמאות:
באה התורה ללמדנו בחכמה כי נגד משפחה קרובה -אין אנחנו נלחמים
כלל! פעמים רבות ניתן לפתור את המצב באופן נעים וטוב ומילים טובות. לכן עלינו להילחם רק - נגד אויב
המסכן את חיינו!
להלן כמה דוגמאות של סכסוך במשפחה והתוצאות:
א] קין והבל - היו האחים הראשונים שפרץ ביניהם סכסוך בעבור קנאה - שסופה רצח : "וַיְהִי־ הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן,
וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי,
מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־ הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ,
וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל־ הֶבֶל וְאֶל־ מִנְחָתוֹ. וְאֶל ־קַיִן וְאֶל ־מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה;
וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו... "
כתוצאה מכך שה' לא קיבל את פירות האדמה של קין הייתה קנאה
גדולה– קין לא היסס ורצח את הבל,
אלוקים כעס מאד על קין ואמר לו:",,,, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל
דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן־ הָאֲדָמָה.
וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן־ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־ פִּיהָ,
לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ......." [בראשית ד,']
במילים: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־ הָאֲדָמָה"-
אלוקים רמז לקין כי- הוא לא רק שפך את דם אחיו- אלא שפך את דמם של דורות רבים אחריו!
ב] יוסף וקנאת אחיו והירידה למצרים:
יוסף היה בנו של יעקב –בן זקונים ואביו אהב אותו מאד והתורה
מתארת לנו את אהבתו המיוחדת של יעקב אל
בנו –ותגובת אחיו:
"וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת־ יוֹסֵף מִכָּל ־בָּנָיו—כִּי־בֶן־
זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי־ אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם
מִכָּל ־אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".[בראשית
ל"ז, ג]
יוסף נהג לספר את חלומותיו המיוחדים לאחיו שראו בכך - מסר:
כאילו שואף למלוך עליהם באומרם:
"וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ,
אִם־ מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".
השנאה הלכה וגברה בין האחים ליוסף עד – כי רצו להורגו- השליכוהו
לבור ומכרוהו לישמעאלים ומשם התגלגל
למצרים ואילו האחים זעזעו את אביהם יעקב-כפי שהתורה מתארת:
"וַיִּקְחוּ, אֶת־ כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ
שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת־ הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת
הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל־ אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא—אִם לֹא. וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי,
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף.
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו;
וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים". יוסף סבל רבות גם במצרים שישב שנים רבות בבית סוהר- אומנם בסופו של דבר
הוא ניצל- בסייעתא דשמיא, פתר את חלומות פרעה – ומשם עלה לגדולה- היה איש חשוב במצרים ודאג להם למזון בשנות הרעב
ובגדולתו הציל את אחיו ואביו מרעב.
אך כאשר יעקב האב - הגיע
למצרים אמר לפרעה:
"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא
הִשִּׂיגוּ אֶת־ יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".[בראשית
מ"ז, ט']
אמנם אין להתעלם כי הכול היה בשליטת ה' שכבר הבטיח לאברהם- אבי
האומה כי עם ישראל ירדו לגלות.....
ב] שאול המלך נתן את בתו - מיכל לדוד שיישא אותה לאישה.
אך היחסים בן שאול לדוד החלו להידרדר- מאותו זמן שדוד הרג את
גוליית- החלה הקנאה לקנן בליבו של שאול
ורוח רעה שלטה עליו- הוא הבחין כי דוד נערץ ואהוב בעיניי העם ובנו יונתן אהב אותו
וגם מיכל אהבה- מאד את דוד-הרוח הרעה הלכה וגברה אצל שאול - עד שביקש להרוג את דוד-
והתוצאה: הסבל חדר לכל המשפחה- אפילו כוהנים נהרגו היות ועזרו לדוד.
אבדה המלוכה משבט בנימין ליהודה ופרצה מלחמת אחים גדולה
ביניהם.
הנה שוב הוכחה כיצד מריבה קטנה בתוך המשפחה מתפשטת כאש בשדה
קוצים. הדבר גרוע גם כאשר קורה בין בני
זוג - והם נפרדים ובעקבות זה- השנאה הולכת ומתגברת וגורמת ממש לייסורים בתוך המשפחה.
ג] סכסוך
במשפחה - קרה גם אצל אבשלום שהרג את - אמנון אחיו היות ופגע באחותו תמר, והסבל
לא איחר לבוא לאבשלום- בעקבות זה אביו גירש אותו מעל פניו והוא נאלץ לנוס לגשור. במקום
זה הוא שהה במשך שלוש שנים- וכאשר שב בעזרת יואב- דוד לא סלח לו על מעשהו. למרות
שאמנון נהג כשורה עם תמר והיה חייב להיענש על כך. אך בעיות במשפחה –פותרים בחכמה –ואילו
במריבה בין אחים לא רק שאין סייעתא דשמיא - כי כולם מגיעים להפסד וכאב לב והדבר
מתרחב לשנאה רחבה בתוך כל המשפחה המורחבת.
[בהשראת הספר: אור ההר/ הרב מידד אייל
הררי]
הקשר להפטרה : ישעיהו נ"ד:
פרשה
זו עוסקת בנושא המלחמה – ובמיוחד בימים
אלה ממש כאשר אנחנו טרודים במלחמה בכמה חזיתות- נדמה לנו - כי אין לזה, חלילה,
סוף, מתפללים לישועה , בא הנביא ישעיהו
ומנחם את עם ישראל במילים:
"בְּרֶגַע
קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע
מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה".[ישעיהו נ"ד, ז']
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי לא
בכל מלחמה מנצחים, אלא במלחמה נגד אויבים וגם אז- רק כאשר כולנו מאוחדים באהבת
חינם ,נושאים עינינו לשמים ומתברכים בתורה הקדושה – יש להימנע משנאת אחים ומחלוקות
בתוך העם – ואילו במלחמה נגד אויבים נתברך בברכת זכריה הנביא:
"לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר
יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת" [זכריה׃
ד', ו']
וכן
בדברי התורה: "יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם
וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן"׃[שמות י"ד, י"ד]
אמן
ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
