שמחת תורה- כיצד נישא את מטען השמחה – לכל השנה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]
[ציורי תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ושמחת בחגך..," /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "תורה ציווה לנו משה.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".[דברים, ל', י"ד]
ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך והתורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה בחוצות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה כותב שירה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר-ולימוד התורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך מצווה לשלמה בנו להתחבר לתורה כתנאי להצלחתו/
ציירה: אהובה קליין (c)
היום שחל לאחר "הושענא רבה"- נקרא
בשם: שמחת תורה- ביום זה אין אנו יושבים כבר בסוכה, זה חג בפני עצמו ובזמן
ה"קידוש" מברכים" ברכת: "שהחיינו"- כנהוג בכל חג.
השאלות הן:
א] כיצד נחגוג את חג
שמחת תורה- בשמחה גדולה?
ג] באיזה אופן נשאב את השמחה לכל השנה?
תשובות.
חג שמחה תורה כולו –שמחה:
את חג שמחת תורה אנחנו חוגגים בשמחה ובששון-
מתוך יראת שמים- שהיא היסוד והבסיס להצלחת האדם בעבודת ה',על כך לומדים אנו
מדברי משה בפרשת: "וזאת הברכה":
"וְזֹאת הַבְּרָכָה,
אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים—אֶת־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ"
[דברים ל"ג, א]
מסתבר כי המילה: "וְזֹאת"- היא רומזת על – יראת שמים, רוחניות
וקדושה:
להלן כמה
דוגמאות - למילה: "וזאת":
כאשר יעקב מברך את כל
בניו – טרם מותו.:
"כָּל־אֵלֶּה
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּר לָהֶם
אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם" [בראשית
מ"ט, כ"ח]
בנוסף לברכות, יעקב מעביר מסר חשוב לבניו: שאם
השכינה לא תהיה בכל זמן – לנגד עיניהם- יראת
השמים תיעדר מהם חלילה!
ומתברר שאם אדם נושא
תפילות, מתענה תעניות לומד תורה- ללא יראת שמים- כאילו לא עשה דבר!
ומאין ההוכחה- כי
אלוקים תובע מכל יהודי, יראת שמים".
התשובה: לפי שנאמר: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכת
בְּכָל־דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"[דברים
י', י"ב]
ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת
יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ".[ישעיהו ל"ג. ו']
התורה מצווה את הכהן הגדול : לבוא ביום הכיפורים לקודש
הקודשים"
כנאמר: "בְּזֹאת
יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל־הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן־בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל
לְעֹלָה:
[ויקרא ט"ז, ג']
גם דוד
המלך בוטח בה'- מתוך יראת שמים באומרו: "אִם־תַּחֲנֶה
עָלַי, מַחֲנֶה-- לֹא־יִירָא לִבִּי: אִם־תָּקוּם
עָלַי, מִלְחָמָה-- בְּזֹאת,
אֲנִי בוֹטֵחַ" [תהלים
כ"ז, ג']
איוב
מדגיש: "וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה";[איוב,
כ"ח, כ"ח]
המסקנה:
אדם בעל יראת שמים- הוא חכם.
[בהשראת הספר: "דורש ציון / רבי בן ציון
מוצפי]
לעניות
דעתי: כאשר האדם הוא
בעל יראת שמים – הוא מבין: כי כל מה שהוא רואה – זה מאת: אלוקים ולכן יודה על כל
הדברים שזוכה ליהנות מהם" "הודו
לה' כי טוב" ולא יזקוף את הצלחתו על כוחו בלבד.
ומכל
האורחים –הקדושים-המתארחים בסוכה - ונקראים:
"אושפיזין"-יש ללמוד את מעלות האמונה בה' ואהבת התורה:
להלן: כמה
דוגמאות:
אברהם
אבינו- הפיץ את
האמונה גם לאחרים ונקרא: "אבי
האומה"
יצחק: שרד את "ניסיון העקדה" והלך בדרכי
אביו- אברהם- ולכן זכה גם להצלחה כלכלית מרובה -היה ידוע כמפיץ תורה לאחרים.
דוד המלך אומר בהתלהבות: "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כׇּל הַיּוֹם הִיא
שִׂיחָתִי".
[תהלים קי"ט, צ"ז]
דוד המלך עד
כדי כך שמח עם התורה- שהוא היה מגזים בשמחתו- יתר על המידה ומיכל שהביטה בו – לא ראתה זאת בעין טובה- כפי שכתוב:
"וְדָוִד
מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. וְדָוִד
וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל
שׁוֹפָר. וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא
עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא
אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ,
בְּלִבָּהּ" .[שמואל- ב', פרק: ו', י"ד-י"ז]
ובהמשך הכתוב מציין:" וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ,
יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ".
[שם: ו', כ"ג] מכאן לומדים: כי היות ומיכל היה בליבה- בזיון
כלפי דוד שהיה מפזז ומכרכר לפני ארון ה' !
לא זכתה מעולם ללדת.
ואילו כל
המתאמץ לרקוד ולשמוח ולפזז יותר מהרגיל- זוכה לברכת הבנים!
מעשה שהיה: יהודי שהמתין זמן רב להתברך בילדים- באותה שנה
בשמחת תורה- התאמץ יתר על המידה בריקוד - וככלות השנה בשמחת תורה שלאחריה- ערך
ברית לבנו בכורו.
[בהשראת
החוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן]
דוד המלך
מגלה לשלמה- בנו: כי אם ברצונו להצליח למלוך על עם ישראל- הסגולה הגדולה ביותר-
היא: להתחבר לספר התורה ולקיים את המצוות- כנאמר: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו
אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. אָנֹכִי
הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו,
כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה,
וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם. לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר
דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי
בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם:
לֵאמֹר--לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" [מלכים
א', פרק: ב', א'- ה']
ואכן
הצלחתו של שלמה המלך ידועה לכל.
המתכון להמשך השמחה לכל השנה.
"שפת
אמת" מבאר: כידוע חג סוכות- הוא גם נקרא בשם: "חג האסיף":
"וְחַג,
הָאָסִיף--תְּקוּפַת, הַשָּׁנָה" [שמות ל"ד, כ"ב] כלומר: עיקר
ותוקף הקיום לכל השנה- ולכן הנקרא:
"חג האסיף" שאוסף בו כוח ותוקף לכל השנה"
לכן בשמחת תורה - אנחנו מגיעים לשיא השמחה-כוח
ועוצמה - ורוקדים עם ספרי התורה בגיל ובשירה- כי שואבים את הכוח מחג הסוכות מאיסוף
התבואה.
חז"ל
סוברים: כי כל הזהיר
בשמחה של התורה - בחג שמחת תורה—יש הוכחה- כי לא
יפסוק תורה מזרעו !
דברי
משה בתחילת הפרשה-"וזאת הברכה":
"תּוֹרָה צִוָּה־ לָנוּ, מֹשֶׁה:
מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". מגלים לנו: כיצד נשמח גם אחרי חגי
תשרי:
"ציוה"-
מלשון צוותא: עם ישראל חייב לחיות באחדות- על מנת לקיים את התורה דרושה: שלמות
,אהבת חינם ואחריות של החברים זה לזה.
כי אדם
יחיד אינו יכול לקיים את כל התורה כולה.
אך מאז שניתנה התורה-כוונת משה בברכתו לעם ישראל
היא : עם ישראל חייב להיות מחובר אל התורה- לאורך כל החיים-זו אחריות לעד-מדור
לדור!
"אל
תהי קורא "מורשה" אלא מאורסה: מלמד שהתורה ארוסה לישראל שנאמר (הושע בו,
כ"א): "וארשתיך לי לעולם". [על פי: שמות רבה,
ל"ג, ז]וזו העוצמה של
שמחת תורה-גם לכל השנה ....
פרשת "וזאת
הברכה" מסתיימת במילים : "לְעֵינֵי כָּל ־ יִשְׂרָאֵל". האות
האחרונה היא: ל' ואילו האות הראשונה בחומש בראשית היא: ב'- המופיעה בתחילתה
המילהְּ: "ברֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים",יחד נוצרת המילה: "לב"
- רעיון זה בא ללמד אותנו: כשם שאין להפסיק את פעילות הלב של האדם - אפילו לזמן
קצר , כך אין אנו רשאים להפסיק במשך כל החיים את לימוד התורה. דוד
המלך אומר: "תּוֹרַת
יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ;
עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי".[תהלים י"ט, ח']
לסיכום, לאור האמור לעיל: מכל חגי תשרי ובמיוחד
מחג שמחת תורה-נוכל להמשיך לשאוב את עוצמת השמחה לכל השנה- באמצעות כוח לימוד התורה
וההתמדה-היומיומית בה - כדברי דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ
בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא
יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם
וָלָיְלָה" [תהלים: א', א-ג]
