פרשת וישב- המשותף לפרשה, לימינו ולחנוכה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב- המשותף לפרשה, לימינו ולחנוכה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בניו וכלותיו באים לנחם  את יעקב באבלו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c]

ציורי תנ"ך/ חנוכיית הגבורה והנסים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית המכבים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי לחנוכה / חנוכיית כסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת  בפסוקים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת -דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".[בראשית פרק ל"ז, א'- ה']

השאלות הן:

א] משמעות ישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו - מהי?

ב] מה הקשר בין  הפרשה לבין ימי המלחמה בה אנו נתונים?

ג[ מהו הקו המקשר בין הפרשה לחנוכה?

תשובות.

משמעות ישיבת יצחק בארץ מגורי אביו.

רש"י מסביר:  את המילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב":" אמר ר' אחא: בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג [ואומר] : לא דיין של  צדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? תדע לך שהוא כן: יעקב אבינו על ידי שמבקש לישב בשלווה בעולם הזה, נזדווג לו שטנו של יוסף [בראשית רבה פ"ד ,א], ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף".

הסבר: "וַיֵּשֶׁב"- זהו לשון ישיבה ומרגוע- כי לאחר שיעקב שב  מגלותו אצל לבן הארמי, התיישב בארץ מגורי אביו בשלווה , אז קפצה עליו הצרה  של מכירת יוסף. כי בזמן שצדיקים מבקשים לשבת בשלווה, אמר הקב"ה: הרי מידת הדין מקטרגת לפניי ואומרת: לא די לצדיקים להסתפק בשכר הטוב  המוכן עבורם בעולם הבא, אלא שמבקשים לשבת בשלווה גם  בעולם הזה?

ה"נתיבות שלום"  מביא את מדרש רבה: על הפסוק: ""וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב":

דורש הפסוק את מילותיו של ישעיהו הנביא: "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ" [ישעיהו נ"ז, י"ג] והמשמעות: כי כינוס יעקב עם בניו הצילו אותם - מפני עשיו  שאותם ייקח הרוח..

כי משמעות המילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב": הוא ובניו - שהיו יחדיו  מאוחדים זה הכוח שהציל את יעקב כאשר שב לארץ ישראל עם השבטי - י"ה. מיד עשיו  וכל אלופיו הסתלקו מהארץ ואילו יעקב ובניו נשארו בארץ. מדרש זה מדגיש את עוצמת האחדות שמצאנו אצל האבות הקדושים, דוגמת אברהם אבינו שעמד בניסיון העקדה שנאמר בספר  הקודש: שעקדה- היא מלשון התקשרות, לפי שאברהם ויצחק נעקדו והתקשרו זה עם זה - התקשרו מידותיהם -  חסד וגבורה  -  הם היו  מאוחדים לפי שכתוב:"  וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו" [בראשית כ"ב, ח'] כי לבד היה קשה לאברהם לעבור את הניסיון. ורק מתוך שהיו קשורים ומאוחדים - הייתה עמידה מוצלחת בניסיון העקדה..

לכן נאמר פעמיים "יַחְדָּֽו"- כי תחילה אברהם התקשר עם יצחק ואחר כך  התקשר יצחק   עם אברהם. יעקב  היה מאוחד גם עם כל פמלייתו כאשר פגש את עשיו  בשובו  מחרן. והאחדות הזאת היא, היא שבאמצעותה ניצל – יעקב מיד עשיו. מנגד, כאשר נאבק יעקב עם המלאך לבדו- והמלאך היה שרו של עשיו והתגבר עליו ,הרי יצא משם יעקב צולע - וזה מהטעם: שהיה לבדו!

הקשר בין הפרשה - למלחמה העכשווית.

בימים אלה ממש כשאנחנו מתבוננים  בחיילים שלנו - גיבורי ישראל הנלחמים בעוז וגבורה – יחדיו כאיש אחד-בלב אחד, בכמה חזיתות ואף רוקדים עם ספרי תורה מתפללים לה' ושרים שירי אמונה, מתקדשים  במצוות הציצית. – וגם נלחמים יחדיו- ללא מחלוקות- בכך הם משמשים לעם ישראל  דוגמא של אחדות  ואהבת חינם  -לתפארת העם , דבר זה  גורם לשורה של ניצחונות – בסייעתא דשמיא - בכמה זירות - זאת בניגוד- לקבוצת אנשים המנסים לפרוק עול וללכת נגד כיוון הרוח ,עליהם אמר ישעיהו הנביא:

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"[ישעיהו  מ"ט, י"ז]

אותם אנשים כנראה רחוקים מהתורה - ואינם מכירים את מעלת האחדות - המופיעה גם במעמד הר סיני, כפי שנאמר: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר- וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [לכן לא כתוב: "חנו" בלשון רבים] אלא, "ויחן" בלשון יחיד. [שמות י"ט, ב'] דוגמא נוספת של אחדות - מסמלת לנו מנורת הזהב  במשכן ואחר כך במקדש - בכך שהייתה עשויה מגוש אחד של זהב ולא מחלקים..

הקשר בין פרשת וישב - לחנוכה.

רבים האנשים שאינם שמים לב  כי בכל רגע ורגע אנחנו חיים בנסים הן בימי שלום והן  בימי  מלחמה.

להלן דוגמאות.

א] אדם הולך לישון  לעת ערב בהיותו עייף  מיגיעת היום.

נאמר על כך: "בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ" [תהלים צ', ו']

מצודת ציון  מסביר: בבוקר שאדם קם משנתו- "יציץ" – יפריח. אך בערב הוא נעשה במצב של כריתה ויובש.

לכן, בברכות השחר אנחנו מברכים:

" בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַיָּעֵף כּחַ": מכאן מוכח: כאשר אדם הולך לישון בערב- כשהוא עייף מעמל היום הרי בבוקר כשמתעורר- הוא רענן כציץ פורח - האם אין זה נס?

ב] אדם  הנמצא במקום מסוים ללא שעון  ומעוניין להתעורר בבוקר  בשעה מוקדמת – לפתע שומע את התרנגול [השכוי] מעיר אותו-האם אין זה נס?

על כך נודה לה' בברכות השחר. "בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה "לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה: האדם מרגיש כי הדבר הוא נס ולכן יברך ויודה לה'.

פרשת וישב רצופה בנסים, להלן כמה דוגמאות.

א] יעקב שולח את יוסף לראות בשלום אחיו ובדרך מופיע מלאך  ולשאלתו של יוסף:",,,, אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים", המלאך  מגלה לו : כי האחים נמצאים בדותן.

ב) האחים רוצים להרוג את יוסף, אך אינם מצליחים- משליכים אותו לבור- למרות שיש בו נחשים ועקרבים אינו נפגע כלל .

ג]  יוסף מורד למצרים -  על ידי הישמעאלים  , הם  הרגילים להעמיס  נפט-שריחו אינו נעים , דווקא נושאים איתם בְּשָׂמִים על מנת  להודיע: מתן שכרם של צדיקים- כדי שיוסף לא יינזק מריח הרע !

את חנוכה אנחנו חוגגים לזכר הנסים שאלוקים עשה למכבים- מעטים נגד רבים ולזכר כד השמן שהיה יכול להספיק ליום אחד- אך בדרך נס הספיק לשמונה ימים.

אומרים בתפילת העמידה את התפילה: "על הנסים"

"וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:..."

הנסים נמשכים גם בפרשה הבאה. ואכן נשאלת השאלה: כיצד יוסף עמד בכל הניסיונות הקשים ולא נשבר  ומנגד אחיו לא הצליחו  לפגוע בו.

התשובה היא –אחת! יוסף היה תמיד דבוק בה' ולעולם  התורה, אותה ינק  מבית אביו ולא הסיח את דעתו  מכך לאורך כל חייו .

נאמר בספר "מורה נבוכים": "כל מי שדבוק תמיד בה' אין שורים עליו דינים וכל אשר יעשה יצליח "!

באמת נאמר על יוסף:" וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי" [להלן, ל"ט ,ב']

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי המשותף: לפרשתנו  לחנוכה  ולתקופתנו: - הם: הנסים – מאת ה' ולכך אנחנו זוכים –- בזכות אחדות העם ,אהבת חינם  והדבקות בה'  מתוך-יראה ואהבה בכל הלב.

יפים וחשובים דברי עובדיה הנביא לגבי העתיד:

"וְהָיָה֩ בֵית־ יַֽעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶֽהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָֽלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַֽאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־ יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר"

[עובדיה א', י"ח]

יעקב מייצג את אש התורה  ואהבת ה' ואילו יוסף כבר בדרגה של  להבה המסוגלת לכלות את הקש של בית עשיו..

יהי רצון שנזכה במהרה כולנו לגאולה  שלמה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תבוא- התורה, ארץ ישראל ותקופתנו/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תבוא- התורה, ארץ ישראל ותקופתנו.

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה ועל ההפטרה:

ציורי  תנ"ך/ "ברוך בואך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) 

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ההגעה לארץ ישראל וההתנחלות בה/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

 First fruits from the  tree

" וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.   וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;"

 [דברים כ"ו, א-ב

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן במקדש / ציירה: אהובה קליין.(c)

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל -המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן..." [דברים כ"וב-ג]

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים  בשלושת הרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך /  עם ישראל- עם סגולה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד] [מתוך ההפטרה  בספר :ישעיהו.

ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']

ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך "[ישעיהו ס]

ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בבד]

ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ "ובאו עליך כל הברכות"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עשתרות צאנך/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ציון מתבקשת לקום ולחזות באורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח" [ישעיהו ס', א']

פרשה זו  פותחת  בפסוקים הבאים:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם-

וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.." [דברים כ"ו, א'- ד']

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין הכניסה לארץ ולמצוות הבאת ביכורים?

 ב] מהי מידת השמחה וכיצד ניתן להשיגה?

 ג] כיצד מתבטא הקשר בין הפרשה לתקופתנו?

תשובות.

 הקשר בין הכניסה לארץ והבאת הביכורים למקדש.

רבי אהרון הלוי כותב ב"ספר החינוך"

"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו  לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו  תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג   לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של  ה' הדואג לו תמיד.

הרמב"ם: מפרש  באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות- הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב -נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.

ואשר לקשר לארץ ישראל הסבר יפה ומעניין:

הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר: כי כבר  בפתיחה לפרשה נאמר משפט שאינו מופיע  אפילו באחת מן המצוות התלויות  בארץ.

במצוות שמיטה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם..."

במצוות "חלה" נאמר:"בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה".[במדבר ט"ו, י"ח]

במצוות "ערלה": "כִי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל"

 [ויקרא י"ט, כ"ג]

ואילו במצוות ביכורים בפרשתנו כתוב: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. 

הקורא פסוקים אלה מבחין בדגש על ביאת הארץ, נתינתה לעם ישראל, הנחלתה, הורשתה והישיבה בה.

מעניין לציין כי בפרשת "המלכת-מלך" נאמר משפט דומה:

"כִּי- תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ"

[ לעיל: י"ז, י"ד] אך חסרה המילה החשובה: "נחלה"

מכאן ניתן להסיק: כי מצוות ביכורים  קשורה- קשר עוצמתי בירושת הארץ ובקבלתה כנחלה.

 המילים: "ארץ","נתינה", "ביאה" "ושבועת ה' "- מוזכרות בפרשה זו פעמים אחדות: "אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ". "אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"

 וכמה משמעותי הפסוק שאומר מביא הביכורים לכהן:

"כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ"

 מתוך כל המילים שהוזכרו לעיל ניתן ללמוד כי מצוות ביכורים- למרות שהיא תלויה בהבאת הפירות למקדש ואף גורמת שיתברכו פירות האילן

[על פי  תוספתא ראש השנה פ"א, הי"ב], אין היא מביעה רק תודה רבה על היבולים  של  האיכר, אלא בעיקר על הארץ הטובה אשר הובטחה מאת ה' להעניק לעם ישראל.

[ספר "על פרשת השבוע"/ מאת: הרב  מאיר צבי גרוזמן ]

ערכה של השמחה

מתברר כי  בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.      ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה' הגורמת לשמחה.

והנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

 גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.

 הקשר בין הפרשה לתקופתנו:

פרשת "כי תבוא" נקראת בתוך חודש אלול כאשר המלך ממתיו לבניו בשדה.. ואנחנו קרבים  לראש השנה בצעדי ענק.

 נמצאים אנו בתקופה מאתגרת במיוחד- מלחמה רב זרתית ומתרחשים גם הרבה נסים- זה הזמן שעלינו לעצור ולחשוב כיצד הגענו לטבח כה אכזרי באופן כה מפתיע ,ללא שום התראה מוקדמת.

ונראה ,לעניות דעתי, להסביר: ישנו חלק  לא גדול בעם- אשר אינם מחוברים כלל לתורה הקדושה  ואינם יודעים כי התורה וארץ ישראל –אחד הם!

והרי ארץ ישראל אשר הובטחה לנו- שונה היא מיתר הארצות בתבל-

כי התורה והארץ שלובים זה בזה כנאמר:

"הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.  וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו.  וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".[להלן כ"ו, ט"ז- י"ט]

 רש"י מסביר: "הַיּוֹם הַזֶּה",- הכוונה בכל יום יהיו בעיני עם ישראל המצוות חדשות כאילו התקבלו באותו היום.

 בפרשה מופיעות ברכות ומנגד קללות נוראות. זה הזמן שכל אדם הרוצה להיכנס לשנת  טובה ומבורכת-יקיים את מצוות התורה בפועל- ובשמחה! היהודי חייב לקיים מצוות בין אדם  למקום- אך גם מצוות בין אדם לחברו!  ובימים אלה ממש אם היהודי יודע בוודאות  שפגע בחברו- עליו לבקש  סליחה ולהתנצל בפניו.

 כי אין ה' מוחל לאדם שפגע בחברו ולא ביקש את סליחתו.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין כי  קיים קשר   עוצמתי בין מצוות הבאת ביכורים – להבטחת הארץ  לעם ישראל- כך גם התורה וארץ ישראל והעם  היהודי מחוברים- כגוש אחד.

 מי ייתן ועם ישראל ישוב להיות עם מאוחד כאיש אחד בלב אחד ויתחבר מחדש  לתורה הקדושה ויזכה להיות :"עֶלְיוֹן, עַל כָּל- הַגּוֹיִם"

וגם לחזות  במהרה בגאולה  השלמה. ויתגשמו במהרה דברי ישעיהו הנביא:

"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר". [ישעיהו  ס', כ"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)