פרשת פקודי-כיצד ברכת משה עשויה להשפיע עלינו כיום ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פקודי-כיצד ברכת משה עשויה להשפיע  עלינו כיום ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה מברך את ישראל  בסיום מלאכת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)   

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)

הפרשה פותחת בפסוקים:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ" [שמות ל"ח, כ"א- כ"ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין המשכן למקדש?

ב] במה בירך משה את עם ישראל כאשר ראה את מלאכת המשכן שנעשתה כציווי ה'?

תשובות.

 ההבדל בין המקדש למשכן.

בעוד ששני בתי המקדש- הן הראשון והן השני נחרבו  ונשרפו בידי האויב- הרי המשכן –לעולם לא נחרב. הוא התלווה לעם ישראל  בכל מקום בזמן שהיו נודדים במדבר  בין בהליכתם ובין בחנייתם. ושהיו  ממשיכים בהליכתם במדבר- היו מפרקים את חלקי המשכן והיו נושאים איתם את כל חלקיו.

הגמרא [מסכת זבחים: ס"א, ע"ב] מתארת: איך המשכן שנקרא גם בשם : "אוהל מועד" -היה מתלווה אל עם ישראל בכל מקום במדבר, לפי שנאמר: "ונסע אוהל מועד"- "אף על פי שנסע אוהל מועד  הוא"

ההבדל הבולט בין המקדש למשכן: - על מנת לזכות בהשראת השכינה במקדש- היו צריכים לעלות למקדש ולהראות במקום. ובניגוד לכך- לגבי המשכן- המצב הוא הפוך. השראת השכינה נמצאת עם -עם ישראל בכל מקום היכן  שאנחנו נוכחים.

 כפי שהתורה מתארת: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"

[שמות כ"ה, ח']

ומעניין כי המשכן נקרא בשם: "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"

"החיזקוני" מסביר: התורה מדייקת כדי שלא נטעה  במשכן אחר- כגון משכן קורח- אלא הכתוב מדגיש כי  מדובר במשכן העדות- לפי שהלוחות שוכנות בו.

 ובצלאל בן אורי –אומן המשכן- עשה אף דברים שלא אמר לו משה- דוגמת ציפוי ראשי העמודים.

 ספורנו מבאר: כי בעוד שהמקדש שבנה שלמה המלך- נחרב- הרי המשכן היו בו כמה יסודות –שבעבורם לא נפל בידי האויבים.

א] המשכן היה : משכן העדות- לפי שהיו בו לוחות העדות.

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"-על פי  הציוויים שהעביר  להם משה.:

ג]שהייתה עבודת הלוויים בידי איתמר –משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר הייתה.[הוא היה מפקח עליהם]

ד] וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר- צִיוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה".

מכאן שהיו  ראשי אומני מלאכת המשכן  וכליו - מיוחסים  וצדיקים שבדור, ולכן שרתה השכינה במעשה ידיהם ולכן לא נפל בידי האויבים. אבל מקדש שלמה שהעובדים היו מצור- כלומר- מאנשי אומות העולם, למרות ששרתה בו השכינה נחלשו חלקיו והיה צורך לחזק את בדק הבית. ובסוף נפל בכל זאת בידי האויבים. .ואילו בית שני שלא היה בו  אפילו אחד מהתנאים שהיה במשכן- לא שרתה בו השכינה וסופו שנפל בידי האויבים, בית שני לא היה "משכן העדות" שלא היו בו לוחות העדות ולא פוקד- אלא על ידי כורש ולא היו שם בני לוי כפי שהעיד על כך עזרא:

"וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא-מָצָאתִי שָׁם".[עזרא, ח', ט"ו]

ומי שעסקו בבניינו היו צידונים וצורים :

"וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף--לַחֹצְבִים, וְלֶחָרָשִׁים; וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן, לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם".[עזרא: ג',ז']

 ספורנו טוען: כי בהשוואה למשכן שהיה בו מעט זהב, כסף ונחושת.

 הרי היה יותר  עושר  גשמי- בשני בתי המקדש אך מנגד-  יותר שרתה השכינה כל הזמן במשכן של משה ממה  ששרתה בבית ראשון ולא נראה כלל במקדש שני ומכאן לומדים: כי לא סיבת העושר וגודל הבניין היוו סיבה להשראת השכינה בישראל ,אלא הדגש הוא על רצון ה': הרוצה  לשכון בתוך עם ישראל היראים את ה' ותמיד לשכון בתוכם!

 משה מברך את בני ישראל בסיום מלאכת המשכן.

 נאמר:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

רש"י מבאר את  ברכת משה לעם ישראל:

"אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה  ידכם:

"וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ--    עָלֵינוּ:

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;    וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ". [תהלים  צ', י"ז]

רש"ר מסביר: משה מאציל את ברכתו הנעלה ביותר –על עם ישראל בה מביע את משאלתו מעומק ליבו שהקשבה זו של עם ישראל  -בקול ה'- תאפיין אותם תמיד-היינו ההתמדה בחיי המצוות של היהודים.

"וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ"- זו החירות .

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ"- זו השמיעה בקול ה' תמיד.

רק שני יסודות אלה מתוך אחדות  של קירבה מבטיחות לנו את ה"נועם"

 רק כך ניתן להגיע לאושר העילאי שה' מכין לנו- אם נקדיש את  עצמנו כאדוננו.

 רק לאחר שמשה ראה את כל המלאכה שעשו חכמי הלב וזה כלל כמובן את כל התרומות שתרמו עם ישראל עבור מלאכת המשכן -מתוך המקור הזה נבעו היסודות בתפילת משה.

ספורנו מדגיש: כי בכל העשייה של אומני המשכן הייתה להם –מתוך כוונה- לעשות את רצון ה' שציווה על כך למשה.

ובנוסף כל ישראל היו שותפים לכך-כי קצתם התנדבו להביא ממון וקצתם עשו את המלאכה  בנדבת לבם לעשות רצון הקב"ה.

מעניינים דבריו של רבי חיים שמולאביץ: בספרו: "מוח ולב":

כדי להיות כלל, צריך להיות במצב של איש אחד בלב אחד" ואולם כאשר יש כלל [שכולם מאוחדים] זוכה- גם היחיד. ואם חלילה אותו יחיד מתרחק –מתחייב הוא בעוונו.

 לסיכום, ניתן להסיק: כאשר עם ישראל מחובר לתורה ומקיים את ציוויי ה' באהבה ויראת שמים-  באחדות מלאה עם כל העם - אזי ברכת משה שורה על  כולנו כאחד- גם בזמננו- והשכינה שורה בתוך כל יהודי ויהודי  בתוך כלל ישראל.

 וזכיתי לראות זאת במו עיניי כאשר  לוונו  השבוע בן משפחה  לבסיס כדי להתגייס לנחל! חיילים מכל גווני הקשת התאספו עם משפחתם- באהבה ובהתרגשות רבה- למען השירות בצה"ל  וברכת משה שרתה ושורה  עליהם -מתוך שמחה ורוממות רוח.

 ויפים וחשובים דברי דוד המלך:

"הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים--    שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד".

[תהלים קל"ג, א']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב- המשותף לפרשה, לימינו ולחנוכה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב- המשותף לפרשה, לימינו ולחנוכה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בניו וכלותיו באים לנחם  את יעקב באבלו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c]

ציורי תנ"ך/ חנוכיית הגבורה והנסים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית המכבים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי לחנוכה / חנוכיית כסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת  בפסוקים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת -דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".[בראשית פרק ל"ז, א'- ה']

השאלות הן:

א] משמעות ישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו - מהי?

ב] מה הקשר בין  הפרשה לבין ימי המלחמה בה אנו נתונים?

ג[ מהו הקו המקשר בין הפרשה לחנוכה?

תשובות.

משמעות ישיבת יצחק בארץ מגורי אביו.

רש"י מסביר:  את המילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב":" אמר ר' אחא: בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג [ואומר] : לא דיין של  צדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? תדע לך שהוא כן: יעקב אבינו על ידי שמבקש לישב בשלווה בעולם הזה, נזדווג לו שטנו של יוסף [בראשית רבה פ"ד ,א], ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף".

הסבר: "וַיֵּשֶׁב"- זהו לשון ישיבה ומרגוע- כי לאחר שיעקב שב  מגלותו אצל לבן הארמי, התיישב בארץ מגורי אביו בשלווה , אז קפצה עליו הצרה  של מכירת יוסף. כי בזמן שצדיקים מבקשים לשבת בשלווה, אמר הקב"ה: הרי מידת הדין מקטרגת לפניי ואומרת: לא די לצדיקים להסתפק בשכר הטוב  המוכן עבורם בעולם הבא, אלא שמבקשים לשבת בשלווה גם  בעולם הזה?

ה"נתיבות שלום"  מביא את מדרש רבה: על הפסוק: ""וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב":

דורש הפסוק את מילותיו של ישעיהו הנביא: "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ" [ישעיהו נ"ז, י"ג] והמשמעות: כי כינוס יעקב עם בניו הצילו אותם - מפני עשיו  שאותם ייקח הרוח..

כי משמעות המילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב": הוא ובניו - שהיו יחדיו  מאוחדים זה הכוח שהציל את יעקב כאשר שב לארץ ישראל עם השבטי - י"ה. מיד עשיו  וכל אלופיו הסתלקו מהארץ ואילו יעקב ובניו נשארו בארץ. מדרש זה מדגיש את עוצמת האחדות שמצאנו אצל האבות הקדושים, דוגמת אברהם אבינו שעמד בניסיון העקדה שנאמר בספר  הקודש: שעקדה- היא מלשון התקשרות, לפי שאברהם ויצחק נעקדו והתקשרו זה עם זה - התקשרו מידותיהם -  חסד וגבורה  -  הם היו  מאוחדים לפי שכתוב:"  וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו" [בראשית כ"ב, ח'] כי לבד היה קשה לאברהם לעבור את הניסיון. ורק מתוך שהיו קשורים ומאוחדים - הייתה עמידה מוצלחת בניסיון העקדה..

לכן נאמר פעמיים "יַחְדָּֽו"- כי תחילה אברהם התקשר עם יצחק ואחר כך  התקשר יצחק   עם אברהם. יעקב  היה מאוחד גם עם כל פמלייתו כאשר פגש את עשיו  בשובו  מחרן. והאחדות הזאת היא, היא שבאמצעותה ניצל – יעקב מיד עשיו. מנגד, כאשר נאבק יעקב עם המלאך לבדו- והמלאך היה שרו של עשיו והתגבר עליו ,הרי יצא משם יעקב צולע - וזה מהטעם: שהיה לבדו!

הקשר בין הפרשה - למלחמה העכשווית.

בימים אלה ממש כשאנחנו מתבוננים  בחיילים שלנו - גיבורי ישראל הנלחמים בעוז וגבורה – יחדיו כאיש אחד-בלב אחד, בכמה חזיתות ואף רוקדים עם ספרי תורה מתפללים לה' ושרים שירי אמונה, מתקדשים  במצוות הציצית. – וגם נלחמים יחדיו- ללא מחלוקות- בכך הם משמשים לעם ישראל  דוגמא של אחדות  ואהבת חינם  -לתפארת העם , דבר זה  גורם לשורה של ניצחונות – בסייעתא דשמיא - בכמה זירות - זאת בניגוד- לקבוצת אנשים המנסים לפרוק עול וללכת נגד כיוון הרוח ,עליהם אמר ישעיהו הנביא:

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"[ישעיהו  מ"ט, י"ז]

אותם אנשים כנראה רחוקים מהתורה - ואינם מכירים את מעלת האחדות - המופיעה גם במעמד הר סיני, כפי שנאמר: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר- וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [לכן לא כתוב: "חנו" בלשון רבים] אלא, "ויחן" בלשון יחיד. [שמות י"ט, ב'] דוגמא נוספת של אחדות - מסמלת לנו מנורת הזהב  במשכן ואחר כך במקדש - בכך שהייתה עשויה מגוש אחד של זהב ולא מחלקים..

הקשר בין פרשת וישב - לחנוכה.

רבים האנשים שאינם שמים לב  כי בכל רגע ורגע אנחנו חיים בנסים הן בימי שלום והן  בימי  מלחמה.

להלן דוגמאות.

א] אדם הולך לישון  לעת ערב בהיותו עייף  מיגיעת היום.

נאמר על כך: "בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ" [תהלים צ', ו']

מצודת ציון  מסביר: בבוקר שאדם קם משנתו- "יציץ" – יפריח. אך בערב הוא נעשה במצב של כריתה ויובש.

לכן, בברכות השחר אנחנו מברכים:

" בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַיָּעֵף כּחַ": מכאן מוכח: כאשר אדם הולך לישון בערב- כשהוא עייף מעמל היום הרי בבוקר כשמתעורר- הוא רענן כציץ פורח - האם אין זה נס?

ב] אדם  הנמצא במקום מסוים ללא שעון  ומעוניין להתעורר בבוקר  בשעה מוקדמת – לפתע שומע את התרנגול [השכוי] מעיר אותו-האם אין זה נס?

על כך נודה לה' בברכות השחר. "בָּרוּךְ אַתָּה יהֵוָהֵ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה "לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה: האדם מרגיש כי הדבר הוא נס ולכן יברך ויודה לה'.

פרשת וישב רצופה בנסים, להלן כמה דוגמאות.

א] יעקב שולח את יוסף לראות בשלום אחיו ובדרך מופיע מלאך  ולשאלתו של יוסף:",,,, אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים", המלאך  מגלה לו : כי האחים נמצאים בדותן.

ב) האחים רוצים להרוג את יוסף, אך אינם מצליחים- משליכים אותו לבור- למרות שיש בו נחשים ועקרבים אינו נפגע כלל .

ג]  יוסף מורד למצרים -  על ידי הישמעאלים  , הם  הרגילים להעמיס  נפט-שריחו אינו נעים , דווקא נושאים איתם בְּשָׂמִים על מנת  להודיע: מתן שכרם של צדיקים- כדי שיוסף לא יינזק מריח הרע !

את חנוכה אנחנו חוגגים לזכר הנסים שאלוקים עשה למכבים- מעטים נגד רבים ולזכר כד השמן שהיה יכול להספיק ליום אחד- אך בדרך נס הספיק לשמונה ימים.

אומרים בתפילת העמידה את התפילה: "על הנסים"

"וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:..."

הנסים נמשכים גם בפרשה הבאה. ואכן נשאלת השאלה: כיצד יוסף עמד בכל הניסיונות הקשים ולא נשבר  ומנגד אחיו לא הצליחו  לפגוע בו.

התשובה היא –אחת! יוסף היה תמיד דבוק בה' ולעולם  התורה, אותה ינק  מבית אביו ולא הסיח את דעתו  מכך לאורך כל חייו .

נאמר בספר "מורה נבוכים": "כל מי שדבוק תמיד בה' אין שורים עליו דינים וכל אשר יעשה יצליח "!

באמת נאמר על יוסף:" וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי" [להלן, ל"ט ,ב']

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי המשותף: לפרשתנו  לחנוכה  ולתקופתנו: - הם: הנסים – מאת ה' ולכך אנחנו זוכים –- בזכות אחדות העם ,אהבת חינם  והדבקות בה'  מתוך-יראה ואהבה בכל הלב.

יפים וחשובים דברי עובדיה הנביא לגבי העתיד:

"וְהָיָה֩ בֵית־ יַֽעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶֽהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָֽלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַֽאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־ יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר"

[עובדיה א', י"ח]

יעקב מייצג את אש התורה  ואהבת ה' ואילו יוסף כבר בדרגה של  להבה המסוגלת לכלות את הקש של בית עשיו..

יהי רצון שנזכה במהרה כולנו לגאולה  שלמה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)