פרשת ויגש- בכיו של יוסף- והמתנות הנשלחות ממצרים/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת ויגש - בכיו של יוסף- והמתנות  הנשלחות מצרים.

מאמר מאת: אהובה  קליין .

                                 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

                           ציורי תנ"ך/ יהודה נשלח אל יוסף במצרים/ ציירה: אהובה  קליין (c)

                          ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה]

    

                           ציורי תנ"ך/ יהודה  ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)                       

  

                ציורי תנ"ך/ יהודה  משוחח עם יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

                                ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

                            ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף מזהיר את אחיו לא להתרגז  בדרך/ ציירה: אהובה  קליין (c)

                    ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה  קליין (c)

                           

                        ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

 

        ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ יוסף פונה לפרעה לדאוג לאחיו למקום מרעה לצאן/ ציירה: אהובה קליין (c)

          ציורי תנ"ך / יעקב ומשפחתו במצרים בגושן/ ציירה: אהובה קליין(c

                ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

בפרשה זו יוסף מתוודע אל אחיו ובוכה, זה לא בכיו הראשון  מעניין כי גם בפרשת מקץ – יוסף בוכה – כנאמר: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל ־ אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ... וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְ" [מ"ב, כ"א]

בפרשתנו נאמר:

"וְלֹא יָכֹול יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, ......כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".[להלן, מ"ה, א'-ג']

השאלות הן:

א] מה הטעם לבכי יוסף כמה  פעמים במצרים ?

ב] מדוע העניק  יוסף חמש חליפות לבנימין בהשוואה לאחיו?

תשובות.

בכיו של יוסף במצרים

בפעם ראשונה יוסף בוכה במצרים כאשר הוא מקשיב לדברי אחיו:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.  וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד-- וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.  וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף:  כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.  וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְ...ּ" [מ"ב, כ"א- כ"ד]

רש"י מסביר את סיבת בכיו :יוסף שמע את אחיו מתחרטים על מעשיהם- הם לא ידעו שהוא שומע את דבריהם כי היה שם המתורגמן- שיודע לשון עברית ולשון מצרית והיה מוסר את דבריהם ליוסף ואת דברי יוסף להם. והמליץ היה מנשה בנו של יוסף, יוסף התרחק מהם כדי שלא יראו אותו, בוכה.

פעם שניה יוסף בוכה בפרשה זו כאשר מתוודע אל אחיו:

"וְלֹא יָכֹול יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְווַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו.  וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל ־ אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא־ יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".

הרמב"ן  מבאר: יוסף לא יכול היה יותר להחזיק מעמד ולעצור בתוכו את בכיו מהסיבה: כי רבים היו מתערבים בסכסוך בינו ובין אחיו וביקשו שישיב להם את בנימין ולא יכול היה יותר לעמוד בפני לחץ הפצרותיהם של הניצבים עליו.

הוא הגיע לקצה היכולת ורוחו נשברה, לכן ציווה גם להרחיק מעליו את המצרים.

אברבנאל חולק על דברי הרמב"ן ומביא הסבר שונה: אין זה הגיוני שיוסף התוודע אל אחיו מסיבת הלחץ שהפעילו עליו הניצבים עליו, אלא יוסף רצה לשלם לאחיו מידה כנגד מידה ועל כן תכנן מראש את התנכרותו אל אחיו ולא היה זקוק להתערבותם של אחרים.

ה"כתב והקבלה", סובר: כי יוסף לא חיפש נקמה, אלא ציפה שחלומותיו יתגשמו במלואם.

אולם לאחר התערבות הסובבים ,הוא הסתפק רק בחצי מימוש פתרון החלום - בהשתחוות הכוכבים אליו, כלומר בהשתחוות אחיו אליו.

הסבר מעניין נותן: "פרדס יוסף" בשם האדמו"ר מגור זצ"ל ואומר:

שכל עוד שיוסף לא הבחין שאחיו מקבלים את מרותו עליהם, לא היה מעוניין להתוודע בפניהם מפני שזכר שנזפו בו בעבר באומרם אליו:"המלוך תמלוך עלינו...?",אך כאשר ראה שיהודה, דובר האחים, נכנע ואומר: "עבדך" לא היה יוסף מסוגל להתאפק יותר והחל להתוודע בפני אחיו.

ה"נתיבות שלום" מבאר:

יוסף התרגש מאד כאשר התוודע לפני אחיו במצרים היה  זמן של יחוד עליון של יוסף עם אחיו ולכן ביקש שיוציאו כל איש מעליו בזמן שהתוודע אל אחיו כי בזמן זה לא ימצא איש זר בדומה - למצב בזמן שהכהן הגדול  היה נכנס לקודש הקודשים - וגם הדבר דומה למצב בו נתון יהודי כאשר  מתפלל תפילת  שמונה עשרה- כי זו עת שיהודי מתייחד עם הקב"ה.

אגדת חז"ל מספרת: יוסף  פנה אל אחיו ואמר להם: "כשאמרתם  לי שאחיכם מת, האם ראיתם אותו ממש בלי רוח חיים? האם עמדתם ליד קברו? אני יודע שאין זה נכון, אחיכם לא מת אתם מכרתם אותו לעבד ואני קניתי  אותו  ועכשיו אראה לכם פלא גדול: אני אקרא לאחיכם שאבד ואתם תראו אותו מיד כאן לפניכם" וכך פעל יוסף, התחיל לקרוא בקול רם:" יוסף בן יעקב, בוא ועמוד כאן לפני אחיך!"

הסתכלו האחים בתדהמה אל כל פינות הבית. ולא  ראו דבר, אמר להם יוסף: "אל תחפשו בכל פינה. הביטו אלי-כי אני אחיכם!" שמעו האחים את דבריו, נבהלו מאד. וכמעט יצאה נשמתם ולא יכלו לפתוח את פיהם מרוב בהלה, אמר להם יוסף: "אני הוא אחיכם האמינו לי, אתם שומעים שאני מדבר  אתכם עכשיו בלשון הקודש!"

הכירו אותו האחים ובושה גדולה כיסתה את פניהם, ראה יוסף שהם מתביישים כל כך ואמר להם: "אל תצטערו, לא אתם שלחתם אותי לכאן, הקב"ה –הוא שהמליך אותי על ארץ מצרים- כדי שיתקיים החלום שחלמתי ושסיפרתי לכם אותו על אלומתי - שקמה וכל האלומות שלכם משתחוות לה, לכאן- לארץ מצרים, הביא אותי ה' כדי שגם אתם תבואו לכאן ותתקיים הגזרה שגזר הקב"ה עלינו-  שנרד למצרים, ועכשיו אל תהיו עצובים כל כך, כי בזכותי יש כאן אוכל להרבה  אנשים וגם לכם. איני כועס עליכם, כמו שעל בנימין איני כועס- שהרי לא השתתף במכירתי -כך אינני כועס גם עליכם"

בהמשך יוסף בוכה פעמיים, פעם  כשנפגש  עם בנימין ובפעם נוספת כשנפגש עם אביו- יעקב.

יוסף מעניק לבנימין  חמש חליפות

כפי שהתורה מתארת: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ, חֲלִיפוֹת שְׂמָלֹת; וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת". [ להלן, מ"ה , כ"ב]

הגאון  רבי אליהו   מווילנא -מביא את שאלת הגמרא- [מסכת מגילה ט"ז, א]: "אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא: אמר רב, בשביל משקל שני סלעים מילת [של משי]- שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו, ירדו אבותינו למצרים?"

הסבר: אחרי כל הייסורים  שעבר יוסף - בגלל קנאת האחים על כותונת הפסים שקיבל, איך יתכן שיוסף עצמו יגרום לקנאה בין אחיו? מדוע, אם כן, הוסיף לבנימין "חמש חליפות שמלות".

הגמרא  עונה לשאלה: "רֶמֶז –רָמַז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא  מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות. שנאמר: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה". [מגילת אסתר, ח', ד']

אם כך הדבר, האם בשביל רמז מותר להטיל קנאה בין האחים?

אלא, נראה שחמש החליפות שנתן לבנימין – היו פשוטות מהחליפות שנתן לאחים וחמש החליפות שלו היו שוות כמו החליפה האחת של האחים. מכאן שלא הייתה יכולה להיות קנאה ביניהם.

אם, כן מדוע נתן יוסף לבנימין  חמש חליפות גרועות במקום חליפה אחת טובה?

על כך עונה הגמרא: "רמז-רמז לו, שעתיד לצאת ממנו - בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות

לפי זה  מדוקדק היטב - מדוע חליפות האחים נזכרו בכתיב מלא, עם ו' ואילו חליפת בנימין  בכתיב חסר בלא האות-ו'?

אלא ש"חליפות" האחים היו מושלמות ומחירן מלא, אבל חמש "חליפות" בנימין היו זולות וערכן היה חסר].

לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן ללמוד בפרשה זו על חכמתו של יוסף- ועל דבקותו בה' וכאשר ראה כי אחיו מצטערים על כל מה שעוללו לו - הוא  התרגש מאד ואף בכה  , אך הרגיע אותם כי זו הייתה תכנית אלוקית - כדי שבזמן הרעב בארץ - יהיה מי שידאג לכלכלת המשפחה  במצרים - הכול היה מחושב אצלו - גם הענקת החליפות וידע כי הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים מתחילה להתגשם- עם הירידה למצרים כפי שנאמר:

"וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה" [בראשית ,ט"ו, י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף בוכה במצרים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יוֹסֵף בּוֹכֶה בְּמִצְרַיִם/ שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן  ©

חֲלוֹם פַּרְעֹה קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים

פִּתְרוֹן  יוֹסֵף בְּחַסְדֵי אֱלוֹקִים

אֶל מִצְרַיִם יוֹרְדִים הָאַחִים

לְהוֹרָאַת אֲבִיהֶם שׁוֹמְעִים.

 

יוֹסֵף מְזַהֶה בְּוַודָּאוּת אֶחָיו

אַךְ הֵם אֵינָם מַכִּירִים פָּנָיו

לְפֶתַע נִזְכַּר בְּכָל חֲלוֹם

לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם.

 

עַכְשָׁיו הֶאֱשִׁימָם כִּמְרַגְּלִים

עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאִים-חוֹקְרִים

עַתָּה הִצִּיגוּ עַצְמָם כַּעֲבָדָיו

בְּבַקָּשָׁתָם סָתְרוּ כָּל דְּבָרָיו.

 

מִכְּנַעַן הִגִּיעוּ  הַיְשֵׁר לְמִצְרַיִם

שָׁם הִשְׁאִירוּ הַקָּטָן בֵּינְתַיִים

הָאִישׁ  מַעֲרִים עֲלֵיהֶם קְשָׁיִים

כָּעֵת עַצְמָם הֵחֵלּוּ מַאֲשִׁימִים.

 

יוֹסֵף שׁוֹמֵעַ  אוֹתָם מִתְחָרְטִים

 חִישׁ עֲלֵיהֶם נִכְמָרִים  רַחֲמִים

 מִתְרַחֵק מִפְּנֵיהֶם מְכַסֶּה פָּנִים

 מֵעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת כְּמַפָּלִים.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- צדיקים במותם נקראים חיים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויחי- צדיקים במותם נקראים חיים- כיצד?

 מאמר מאת:  אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יוסף נופל על פני יעקב אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה:  אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין 

(c)

ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt

Biblical paintings by Ahuva Klein-

פרשה זו נקראת בשם :"ויחי" למרות שבסופה - ישנו תיאור מות יעקב ואף הלווייתו לקבורה במערת המכפלה - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק -לוֹ.  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם.  וַיַּעַבְרוּ, יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אִם-נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם--דַּבְּרוּ-נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר.  אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי--וְאָשׁוּבָה.  וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.  וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם.  וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו... " [בראשית נ', א'-ט']

השאלות הן:

א] מה משמעות  המילה: "ויחי" ונפילת יוסף על פני אביו?

ב] מדוע דרש יעקב להיקבר בכנען- בחברון  מערת המכפלה?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חז"ל  מייחסים חשיבות רבה למילות הפתיחה של הפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". לעומת זאת כאשר חזר יעקב - משהותו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".[להלן ל"ז, א'] וההבדל בין המילה: "וישב"- זוהי ישיבת קבע והוא קיים רק לגבי ארץ ישראל, אך מנגד על ישיבת יהודי בגלות - אין היא נחשבת לישיבת קבע, אלא היא באה להחיות את הנפש עד יעבור זעם - מטעם זה נאמר על יעקב: על תקופת שהיית יעקב ומשפחתו:" "וַיְחִי יַעֲקֹב..."בבחינת שהייה זמנית.

רבינו בחיי מסביר: המילה: "ויחי"- עולה בגימטרייא - שלושים וארבע - מספר המרמז: לשנים הטובות והשמחות בחיי יעקב, שעליהן ראוי להגיד: "ויחי יעקב.."

למרות שיעקב אומר לפרעה במצרים: "וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" לעומת זאת שבעה עשר השנים בסוף ימיו של יעקב במחיצת יוסף היו השנים הטובות והמאושרות- שנים שכוללות שתי תקופות שוות של שבע עשרה שנים :

א] שבע עשר השנים הראשונות בחיי יוסף עד שנמכר למצרים.

ב] שבע-עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה כל המשפחה השסועה במצרים.

חז"ל סוברים כי יש כאן משהו חינוכי, במילים "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"[ בראשית  מ"ז, כ"ח] מזכיר גם את הפסוק: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן"[ בראשית  ל"ז, ב'] מהפסוק הזה לומדים: שיוסף היה צעיר בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מאביו ומכל בני משפחתו ונמכר לעבד במצרים. יעקב אבינו קיים ,אפוא ,מצוות לימוד וחינוך כלפי בנו יוסף במשך שבע עשרה שנים, משום כך מדגיש בפנינו הכתוב, שאין ה' מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם. וכך זכה יעקב לגמול מושלם מצד יוסף ובניו, שקיימו בו בסוף ימי חייו: מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות- מידה כנגד מידה.

[מתוך ספר "התמצית" / מאיר ינאי] מצאתי הסברים מעניינים נוספים- למילה: "ויחי":

"ויחי"- הכוונה: לחיות נכון - באהבה וביראה, מידת יעקב- היא לראות ולהבין מה המטרה בחיים - לשם מה חיים?

"וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־ כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים"׃ [נחמיה ט', ו] הכוונה: ה' מחיה את כל הנבראים.

"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" [תהלים ל"ו, י' ]

התורה, - היא  מלשון הוראה  היא תורת חיים. "ובחרת בחיים למען תחיה" [דברים  ל', י"ט]

התורה נקראת בשם: "תורת חיים" לפי שנאמר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי ג', י"ח]

ישראל נקראו: חיים- שנאמר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".[דברים, ד', ד']

ארץ ישראל נקראת "חיים" שנאמר: "וְנָתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים"׃

[יחזקאל כ"ו, ו]

נפילת יוסף:

נאמר: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק - לוֹ".

רש"ר מסביר: יש בנפילה זו רמז להתעוררות רגשית עוצמתית – כאשר אדם נופל כביכול שלא מרצונו ,יוסף נפל על פני אביו ובכה ומשאזלו כוחותיו –הוא נישק - נשיקת פרידה את אביו.

חשיבות בקשת יעקב להיקבר במערת הכפלה.

יעקב מרגיש כי הגיעה לשיבה טובה ועליו לדאוג למקום קבורתו בכנען ,לכן הוא מבקש מיוסף שאינו מעוניין להיקבר במצרים - אלא בארץ ישראל:

על פי רש"י שלושה טעמים לכך:

א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר:

"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות  ח', י"ג]

והיות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו-סירב להיקבר שם..

ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים- קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות - שעתידים להתגלגל במחילות  מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.

ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום של עבודה זרה.

יעקב מצווה  את בניו לקברו במערת המכפלה:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי-- לַאֲחֻזַּת-קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]

רש"ר מדגיש: כי יעקב מזכיר את מקום הקבורה המדויק בכנען - מערת המכפלה.  עבור הבנים יהיה זה צורך וזכות להתעסק עם גופו והזכות להיקבר עם אבותיו- ניתן לראות איך הקפיד לשמור על הסדר וזכויות הקניין על המקום- שהרי אברהם אבינו רכש את הקבר והשדה בחברון בכסף מלא!

ה"משך חכמה" [ויקרא כ"ו, מ"ד]מבאר: יעקב לא היה מעוניין שיהיה קבור במצרים- מהחשש שמא ירצו בניו להישאר שם- ויסרבו לעזוב את קבר אביהם. לכן בא החשש, שמא  יתבוללו, חלילה- במצרים.

"ואם היה קבור יעקב אבי - כל שבטי ישראל שם, הלא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם והיה בטל הייעוד האלוקי עליהם.."

"על פי עקדת יצחק" יעקב הזכיר את "מקנה השדה והמערה אשר  בו - מאת בני חת- מהחשש, שמא כבר נשכח במשך שבע עשרה השנים שיעקב ובניו היו במצרים - ויורשי הבעלים הראשונים יערערו על זכותם של בני יעקב לקבור שם את אביהם [מה שבאמת קרה לפי חז"ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: לאורך כל חייו- יעקב היה איש אמונה -מחובר לאלוקים-ברמ"ח  אבריו - הוא דאג שהתורה תלווה את כל משפחתו  תמיד ובהמשך גם לדורות הבאים- לכן שם הפרשה: "ויחי"- בא למרות תיאור  מותו ומעיד כמה נכונים דברי חז"ל:

"צדיקים במיתתם קרויים חיים" [מסכת ברכות י"ח, ע"ב:]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)