ציורי תנ"ך/ הבאת המקלל לפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)
אחד מהנושאים בפרשה:
מועדי ישראל והשבת כפי שהכתוב מתאר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה,
אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל
מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה,
מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר
לַחֹדֶשׁ--בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח,
לַיהוָה".
[ויקרא כ"ג, א-ו']
השאלות הן:
א] מדוע השבת מופיעה
בראש מועדי ישראל?
ב] מה חשיבותם של המועדים
לעם ישראל?
תשובות.
השבת
המופיעה בראש המועדים.
הגאון רבי אליהו מווילנא [הגר"א] שואל על הפסוק: "שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן
מִקְרָא-קֹדֶשׁ"
קשה[סדר הפסוק], התחיל לומר "אלה מועדי ה' "
שההוראה: כי רצונו לכתוב המועדות, ובהמשך : "שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", מה עניין שבת לפה? וביאר, כי גם מאמר:
"שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" מדבר
רק מן המועדות, כי המועדים בכלל המה: שישה ימים והם: שני ימים בחג הפסח -
"ביום הראשון מקרא קודש.. וביום השביעי- מקרא קודש"
יום אחד שבועות, שני ימים בסוכות: "וביום הראשון מקרא
קודש... וביום השמיני מקרא קודש" ראש השנה - יום אחד: ובחודש השביעי באחד
לחודש", אם כן המה ששה ימים ויש עוד יום אחד: יום הכיפורים, אבל אין דינו
כאלו ששת הימים, כי בכל אלה- מותר לעשות מלאכת אוכל נפש, לבשל ולאפות, ויום
הכיפורים- דינו כשבת שגם זה אסור-זהו שנאמר:" שֵׁשֶׁת
יָמִים"- מתוך המועדים הנ"ל "תעשה מלאכה"- היינו- מלאכת אוכל
נפש [אשר לכן לא אמר: תעשה כל מלאכה"] "וביום השביעי"- כלומר מאלו
הימים- טובים-
הוא יום הכיפורים "שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו"- היינו- אפילו
מלאכת אוכל קודש ומכאן ואילך התחיל לפרטם אחד אחד ואמר: "אלה מועדי ה'
מקראי קודש אשר תקראו במועדם"- כל אחד בעתו ובזמנו. וזהו שנאמר בסוף שורת
החגים:
"אֵלֶּה
מוֹעֲדֵי יְהוָה...."- מלבד שבתות ה' " שהרי הפסוק:- "שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"- אינו מדבר משבת כלל רק מהמועדות"
מתוך דברי הגר"א- ניתן להבין כי השבת רומזת על מספר המועדים.
על פי הכתוב בתורתנו -שמירת השבת- היא אות בין עם ישראל
לאלוקים- לדורות כפי שנאמר: "שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"-
מה עניין שבת לפה?
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם,
לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ
הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה,
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.
שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת
יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת
לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי,
וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:
כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ,
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". [שמות ל"א, י"ב- י"ז]
ה"חפץ
חיים"-
מסביר מסר זה על פי משל: למה הדבר דומה?- לאדם שהוא בעל חנות ועל הדלת ישנו שלט
המתאר את סוג העסק, כגון: חיט, שען
וכ"ו. כל עוד השלט קיים, כל
הסביבה יודעת על מקום ועל טיבו של המקום, אך ברגע שהשלט הוסר מהדלת, מבינים כולם,
כי האיש עזב את העסק.
הנמשל:
השבת היא האות, או השלט של היהודי המעיד עליו כי הוא קשור לתורה הקדושה, אך ברגע
שהוא "מסיר" את השלט - המשמעות היא: שיום השבת נהיה אצלו כיום חול רגיל
בשבוע - והוא מנותק למעשה מהתורה.
ידוע,
כי מצוות שמירת השבת- היא אחת מעשרת הדיברות כמו שהתורה מתארת: "זָכוֹר
אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה
אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר
בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים
עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם,
וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם
הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
ה"נתיבות
שלום" מביא את דברי
רש"י: השואל מה עניין שבת אצל המועדים?
התשובה- מכאן באה התורה ללמד אותנו: שכל המחלל את המועדים
מעלים עליו- כאילו חילל את כל השבתות. ומנגד: כל המקיים את המועדים- מעלים עליו-
כאילו מקיים את כל השבתות.
ה"נתיבות
שלום" מסביר מדוע בפרשת
המועדים, ראשית מדובר על שבת ותשובתו: שבת קודש היא הראשית והיא תמיד משמשת ליסוד
של כל הימים הטובים, מפני שהיא מאירה את
האמונה ביהודי ואחרי זה באים המועדים
כל יום טוב ומידתו
הפרטית, כגון: פסח- זו מידת החסד- חג
השבועות- מידת התפארת.......
לגבי שבת נאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ"- הכוונה:
שגם השבת – היא בבחינת מקרא קודש כמו המועדים, בנוסף על האמונה שהקב"ה נותן שהיא בבחינת שביעה [להשביע את הנפש הרעבה-כי
האמונה בה' –היא בבחינת שביעה]שנקראת. שבת שבתון – ישראל ממשיכים להתעלות מבחינה
גשמית וגם - להתענג על ה'- שזה בבחינת- מקרא קודש.
רעיון נוסף: בשבת
ישנו כוח סגולי של קדושה שעל ידי שהיהודי מקיים את השבת כראוי- מסוגל להתקדש
בקדושה של מעלה- כי השבת-היא מעיין הקדושה - לכל שאר ענייני הקדושה- רק
באמצעות שמירת השבת- ניתן להגיעלקבלת התורה ולכל תרי"ג מצוות!
חשיבותם של
מועדי ישראל.
"נתיבות
שלום" סובר: בעוד שהשבת
נקראת "קודש"- לפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם"
[שמות ל"א, י"ד]היא
קיימת ואינה תלויה בקביעת החודש ועבודתם של ישראל,
מה שאין כן לגבי
מועדי ישראל - כי קדושתם נמשכת על ידי ישראל- מכוח הכנתם ועבודתם,- ולכן נקראים: "מקרא קודש" ומהסיבה הזאת: בתפילות שבת- נוהגים להגיד: "מקדש השבת"-
הקב"ה מקדש את השבת- ללא קשר עבודת ישראל, ואילו במועדים אומרים: "מקדש
ישראל והזמנים"- מהטעם: שקדושת הזמנים נמשכת על ידי ישראל.
המועדים הם כנגד
המידות:- חג הפסח:- כנגד מידת החסד, חג השבועות- מידת התפארת- וחג הסוכות- גבורות
ממותקות- אלו הן מידות פרטיות בחיי תענוגים ומעדנים.
רבינו בחיי מבאר: נאמר: "אֵלֶּה
מוֹעֲדֵי יְהוָה" התורה מייחסת את המועדים לשם המיוחד והמילה: ""אֵלֶּה.."- מורה על קיום. ובא לרמוז לנו: שאין המועדים בטלים לעולם-
אבל יש להם קיום- כל זמן שהעולם הזה הגשמי נוהג-
כפי שנהוג בזמננו ויש לדברים אלה
הוכחה בכתובים, לפי שכתוב: "...לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם" [דברים כ"ט, כ"ח]
בהמשך לדבריו, מביא
רבינו בחיי מדרש: גוי אחד שאל את רבי
עקיבא: למה אתם עושים מועדים, לא כך אמר
לכם ישעיהו הנביא:
"חָדְשֵׁיכֶם
וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי.."
[ישעיהו א' י"ד]
ענה לו רבי עקיבא: אילו נאמר: חודש ומועד
שנאה נפשי - הייתי מבין אותך. אבל לא נאמר
"חודשכם ומועדיכם"- אלא בשביל אותם המועדים- שעשה המלך ירבעם שנאמר:
"וַיַּעַשׂ
יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג
אֲשֶׁר בִּיהוּדָה,.. וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן
עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל,
אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה". [מלכים –א, י"ב, ל"ב]
הוא עשה חג על דעת
עצמו- חג שבדה מליבו ולא הוזכרו שבתות ה'.
לעומת זה, מועדי ה' אינם בטלים לעולם! ההוכחה: שהם נקראים: "מוֹעֲדֵי יְהוָה" דוד המלך אומר על מועדי ישראל: "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם; עֲשׂוּיִם, בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר".[תהלים קי"א, ח]
רבינו בחיי מדגיש: כי קידוש המועדים מסור לבית הדין ואפילו לא בזמנו ואפילו
בטעות - לפי שדרשו רז"ל: "אתם
אפילו שוגגין, אתם אפילו מטעים" ההוכחה
לכך: שנאמר: "הַחֹדֶשׁ
הַזֶּה לָכֶם", [שמות י"ב, ב]
המשמעות: שלכם -הוא!
"כלי יקר" מעביר מסר חשוב:
נאמר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה,
מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם"
מכאן לומדים: שקריאה
זו היא: בדברי תורה- שיתרגלו לפני כל חג לקרוא וללמוד את ההלכות של אותו חג לפני
בוא החג. לקראת חג הפסח, ילמדו הלכות פסח, לפני ראש השנה - ילמדו את ההלכות
הקשורות לחג וכן בשאר החגים. ולכן נאמר:
"אֵלֶּה
מוֹעֲדֵי"- כי כאשר אין
עוסקים בלימוד דיני החג- אלא עסוקים רק במאכל ומשתה- אין הם מועדי ה' ועליהם נאמר: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם
שָׂנְאָה נַפְשִׁי.." [ישעיהו א' י"ד]
מנגד נאמר: "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה,
בְּמוֹעֲדֵיכֶם--לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם
וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם". לפי שכל יהודי צריך להקדיש עצמו, חציו לה' וחציו לו ולמקורביו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת – מופיעה בראש - כי היא מקור הקדושה נחשבת
למעיין קדושה- בעלת כוח סגולי גבוה שממנה שואב היהודי את כוח האמונה והקדושה לגבי קיום שאר המצוות ובכללם- שמירת מועדי ישראל והכל
מתוך אמונה, אהבה ושמחה- בעבודת ה' כפי שאומר דוד המלך:
"עִבְדוּ
אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו,
בִּרְנָנָה. דְּעו כִּי יְהוָה, הוּא האֱלֹהִים":
[תהלים ק']
