‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת פינחס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת פינחס. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 17 ביולי 2025

פרשת פינחס- האם יש סיכוי לגאולה בקרוב? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת פנחס - האם יש סיכוי לגאולה בקרוב?

מאמר מאת : אהובה קליין.


ציורי תנ"ך/ פינחס בקנאו את קינאת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/  הציווי למשה לצרור את המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מימוש "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי נ"ך/  יוכבד\ משה .אהרון / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/בנות צלופחד דורשות ממשה ואהרון: נחלה/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מקשיב לציווי ה' לעלות להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין
[שמן  על בד] (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)



יצירותיי להפטרה:
מלכים א. פרק: י"ח- י"ט]



ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בפתח המערה וציווי ה' אליו/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [מתוך ההפטרה]


ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא יושב  בצל- עץ הרותם/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת בשבחים  כלפי פנחס על פעולתו להצלת עם ישראל מכיליון  גדול- כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר בֶּן ־ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן,       הֵשִׁיב אֶת ־ חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת ־ קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא ־ כִילִּיתִי אֶת ־ בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת ־בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל ־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".. [במדבר  כ"ה, י'- י"ד]

פרשה זו היא המשך לקודמתה – פרשת :  בלק. שם מתארת לנו התורה את החטא הנורא שהתרחש עם הישראלי והמדיינית –ומנגד פעולתו של פנחס להצלת העם :

"וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל ־ אֶחָיו אֶת ־ הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל ־ עֲדַת בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר, בֶּן ־ אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ ־ יִשְׂרָאֵל אֶל ־ הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת ־ שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ־ הָאִשָּׁה אֶל ־ קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף".[במדבר כ"ה, ו'-ט']

השאלות הן:

א] מה  עולל בלעם לישראל שהצליח  לדרדר אותם לשפל המדרגה?

ב]  האם פנחס נהג בחכמה בכך  שהרג את שני החוטאים?

תשובות.

מסקנת בלעם ופעולתו - שגרמה לעם ישראל להידרדר לשפל רב.

ה"נתיבות שלום" מסביר:

בלעם רצה לקלל את ישראל - אך בסוף יצא מברך אותם , אלא שהוא הבחין שעם ישראל מחובר לאלוקים , יש לו בתי מדרש- ששם לומדים יחדיו תורה, ובתי כנסיות - שלשם מתאספים עם ישראל ומתפללים יחדיו  באחדות נהדרת , כך ששום קללה אינה יכולה לשלוט בהם ,

הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" - מבאר: שכל המקרים הקשים והרעים קרו  לצדיקים ולנביאים - כאשר הסיחו את דעתם מהדבקות בה'. הרי שבשעה שיהודי דבוק בה'  אין מצב שיקרה לו משהו רע.

בלעם הבין שהוא צריך לנתק את הדבקות של עם ישראל מאלוקים. וזאת כדי שהקללות תשלוטנה עליהם.  לכן כוונתו  הייתה להביא את עם ישראל לחטוא – בשני חטאים: בזנות –עם בנות  מואב, ועבודה זרה - הסגידה לבעל פעור - אליל שעבדו אותו בביזיון רב.

חשוב לדעת ,כי מקור הדבקות של היהודי באלוקים - היא: באמצעות המוח והלב.

יהודי חייב להשליט את המוח על הלב. עניין התפילין הוא גם מהווה דבקות  בה' יתברך ומצווה זו - כנגד המוח והלב- שהם מקור הדבקות בבורא  עולם.

על ידי כך שהם מונחים - כנגד המח והלב שבהם מקור הדבקות בה'.

לכן בלעם החליט לטמא את המוח והלב של העם על ידי שני החטאים האלה:

כל זה במטרה שהם לא יהיו יותר דבוקים בה' – כי - העבודה זרה היינו - חטא בעל פעור הוא פוגע במוח. והזנות עם בנות מואב היא  כדי לפגוע בתשוקת הלב, במטרה לטמא את הלב היהודי.

על ידי שתי עבירות אלו  העם מתנתק חלילה  מהקב"ה. כך ניתן להביא עליהם, חלילה את הקללות.

העצה כנגד שני חטאים אלה: חיזוק  התפילה והתורה  שמטהרים את דעתו ואמונתו של היהודי.

זה מתבטא במילים הנצחיות שניבא בלעם  באומרו:

"מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" [להלן ,כ"ד, ה']

עוד ראה בלעם שהם חיים באחדות מלאה - דרים באוהלים כשכל שבט במקומו והם מאוחדים.

הם הולכים  לבתי כנסיות ובתי מדרש ששם השכינה שורה עליהם - כשהם מאוחדים.

וכמו אצל כל אדם יחיד שהמוח והלב תקינים - ניתן  עדיין להצילו מכל מיני מחלות.

מתברר שמי שמקושר לכלל ישראל  אין עליו   כוחות של הסט"א. היות שבזמן של אחדות העם - יש לו את כל כוח כלל  ישראל הממתיק את הדינים – ומגן עליו ורק היחיד הפורש מהציבור - עליו יכולים לשלוט קללות, כאשר ראה בלעם את האחדות המופלאה של ישראל במקומות אלה - החליט לפורר את האחדות הזאת - כדי לנתק אותם מהשגחת ה' וזאת עשה על ידי שגרר אותם לשני החטאים הנוראים: זימה ועבודה זרה. זו הייתה הצלחתו.

מעשה פנחס  בנקמתו מול החוטאים.

נאמר: "...וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל  ־ הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת ־ שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ־ הָאִשָּׁה אֶל ־קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה".

דברי ה' מאשרים: פנחס הציל את עם ישראל כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר בֶּן  ־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת ־ חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת ־בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת ־בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל ־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[להלן: כ"ה, י'- י"ד]

ה"נתיבות שלום " מסביר: בעבור שתי העבירות: זנות בנות מואב ועבודה זרה ומשמע שעיקר הפגם עליו הייתה המגפה שמתו  בה כ"ד אלף מישראל –הוא החטא של זנות בנות מואב.

חז"ל אומרים על כך במסכת [ סנהדרין ] שפנחס חבט את החוטאים בקרקע והתפלל לה' ריבונו של עולם על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל ? מכאן לומדים שעל חטא זה הייתה קנאתו של פנחס!

חז"ל מאירים את עיננו: בכך ששתי הפרשיות: "פנחס" ופרשת "בלק" הקרויות על שם אישים [ נוסף על  פרשיות: "נח", יתרו" ו"קורח"]

ומעניין שבלק ופנחס שונים היו זה מזה  באופן  מעשיהם:

בעוד שבלק - מלך מואב לא עשה דבר באופן עצמאי - אלא שלח שליחים לבלעם – כדי לקלל את עם ישראל.

הרי פנחס - היה  איש המעשה  הנמרץ - הוא עשה זאת מטעם של שליחות - להצלת הרבים.

כדברי המוסר של הילל הזקן:

"וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" [מסכת אבות, ב', ה']

לפי דברי רש"י :הסיבה לבכייתם של ישראל באותו אירוע הייתה - כי ראו שמשה היה חסר  אונים - לא הייתה לו תשובה למצב הנורא ורפו ידיו מפעולה והנה פנחס  בא והציל את המצב!

ה"נתיבות שלום" מבאר: כי אלוקים העריך מאד את מעשהו של פנחס.

הרמב"ם מסביר:

המשיח שעתיד לבוא - יצליח לאחד את עם ישראל סביב הקב"ה וגם יצליח במלחמות ישראל. שתי סגולות אלו היו בפנחס ולכן: הוא אליהו שיבוא  ויבשר את הגאולה.

לפי רוב המפרשים, פנחס נקט בפעולות חשובות במטרה להציל את עם ישראל מהתבוללות, ובעקבות זאת זכה לכך שהפך למלאך- הלא הוא אליהו הנביא שעתיד לשוב אלינו  בקרוב לבשר את הגאולה.

לסיכום , לאור האמור לעיל. הגיע העת שעם ישראל  ימלא את שליחותו בעולמנו  על ידי שישוב אל  התורה והתפילה באחדות מלאה ואהבת חינם בארצנו הקדושה וכך יהיה מוגן מפני כל האויבים וממלא יתגשם , בע"ה ,הפסוק:

"הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא" [מלאכי  כ"ג, ג']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 24 ביולי 2024

פרשת פינחס- מדוע חשוב לצרור את המדיינים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פינחס- מדוע חשוב לצרור את המדיינים?

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/הגשמת הציווי "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/  הציווי למשה לצרור את המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי נ"ך/  יוכבד\ משה .אהרון / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/בנות צלופחד דורשות ממשה ואהרון: נחלה/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מקשיב לציווי ה' לעלות להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על
 בד](c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בפתח המערה וציווי ה' אליו/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [מתוך ההפטרה]


ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא יושב  בצל- עץ הרותם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור להפטרה/ ירמיהו רואה: סיר נפוח/ ציירה: אהובה קליין (c)

\



ציור להפטרה [ירמיהו א] ירמיהו ומקל השקד/ ציירה: אהובה קליין (c)



הפרשה פותחת במעשהו החשוב של פנחס , אך לא ניתן להתעלם מהקשר של סוף פרשת בלק בה מתואר המעשה הנורא והיכן התרחש ככתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב......"

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל -קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[במדבר כ"ה. א'- ט']

פנחס זכה לברית שלום - כפי שנאמר: " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.  לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא:  נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי".[במדבר כ"ה, י'- ט"ו]

בהמשך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת - הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם.  כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר". [שם  כ"ה, ט"ז, ט"ו]

השאלות הן:

א] מה הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל לחטאם הנורא?

ב] במה הייתה גדולתו  של פנחס?

ג] מדוע הציווי האלוקי למשה לגבי המדיינים? 

תשובות

הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל - לחטאם הנורא.

נאמר: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים...."

בגמרא מסכת [סנהדרין ק"ו] שואלים חז"ל: מהו  שיטים?

רבי אליעזר אומר: שיטים שמו [זהו שם מקום]. רבי יהושע אומר: שהתעסקו בדברי שטות.

מהו רפידים? רבי אליעזר אומר, רפידים שמו,

רבי יהושע אומר שריפו [מלשון= רפיון ] עצמן מדברי תורה.

ויש להבין מהו הקשר בין המחלוקת של שיטים למחלוקת של רפידים?

רש"י מסביר: היות ורבי אליעזר ורבי יהושע חלקו מהו לשון "שיטים" מוזכרת גם  מחלקותם השנייה - מהו לשון "רפידים"?

אך עדיין יש להבין הרי כמה וכמה מחלוקות בש"ס - בין רבי אליעזר ורבי יהושע, מדוע בחרו חז"ל להביא כאן דווקא את המחלוקת הזאת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, למה שמה רפידים?

ניתן  לומר ששני מחלקות אלו נאמרו  דווקא יחדיו - היות ומחלוקת אחת מסבירה את השנייה -  כוונת חז"ל להגיד לנו: כיצד מגיע אדם לעשות מעשה שטות?- התשובה  היא: על ידי שהוא מרפה ידיו מן התורה , הרי רק על ידי לימוד התורה  אפשר להתגבר על יצר הרע.

כדברי חז"ל [מסכת קידושין]:"בראתי יצר הרע- בראתי תורה-תבלין כנגדו".- אך אם מרפה ידיו מדברי תורה - הוא מגיע, חלילה - למעשה שטות . לכן הופיעו שני המחלוקות יחדיו. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]

דעת מקרא מסביר: בעוד בני ישראל מתוארים על ידי בלעם במעלות טובות – כגון: "מה טובו אהלך יעקב.." לפתע אנחנו מבחינים בירידה מוסרית גדולה של עם ישראל-  זונה אחר בנות מואב ונצמד לבעל פעור הם מגיעים לתאוות בשרים.

רש"י מסביר: המקום הזה לזנות אל בנות מואב - בעצתו של בלעם.

לעניות דעתי: מכאן ניתן לראות כיצד ההתרחקות  מהתורה והישיבה בסביבה קלוקלת עשויה להשפיע רעה על יושביה. זאת בדומה לסדום  שהיו שם אנשים רעים וחטאים וברגע שלוט בחר לגור שם התוצאה הייתה קשה.

גדולתו של פנחס.

אור החיים מציין שלושה שבחים שגרמו  לפנחס לזכות בכהונה:

א] קנאתו לה' – בעצמו ולא על ידי שליחים.

ב] קנאתו - הייתה  את כבוד ה' בלבד.

ג] הוא  פעל בתוך עם ישראל ללא פחד.

החת"ם סופר מסביר: כי פנחס למד את ההתלהבות המתלווה למצווה  מתוך התלהבותם של החוטאים  לדבר עבירה.

ספורנו מתייחס למילה: "בתוכם"- מכאן שפנחס קידש שם שמים לעיני כל ישראל – ממש כמו שהרשעים  חטאו [זמרי בן סלוא וכזבי בת צור] עברו את העבירה - "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" [כ"ה, ו] -"עשה פנחס נקמתו לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו - יכופר להם על שלא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם"

רבי יצחק מוורקה אומר: כי מהמילה: "בתוכם"- אנו לומדים שלמרות מה שהתרחש- פנחס נשאר בתוך עם ישראל ולא פרש.

"נתיבות שלום" מסביר: פנחס לקח רומח בידו כשראה שבני ישראל בוכים והסתפקו בבכייה על החטא –כי סברו שאין החטא כה  נורא וחשבו שיש באמצעות הבכי לתקן את הפגם ולא הבינו את חומרת העניין- כי יש ללבן באש - פגם כזה, וברגע שפנחס לקח רומח בידו- הוא נלחם בכל רמ"ח האיברים- זה היה התיקון  הנכון- ללבן באש את הפגם הנורא בישראל ועל ידי זה פנחס הצית  אש של קדושה שהיא שרפה -את אש הטומאה של ישראל וזו הכוונה שפנחס קינא לאלוקים וכיפר על עם ישראל.

ישנו מדרש האומר: כשם שהקב"ה מתעסק בשבחם של צדיקים לפרסמם בעולם כך מתעסק –בגנותם של רשעים לפרסמם בעולם. פנחס - הכתוב פרסם אותו לשבח, וזמרי - לגנאי ועליהם נאמר: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" [משלי י', ז']  

 

ציווי ה' למשה.

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת -הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם...... כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם",

רש"י מסביר : אלוקים פונה אל משה ואומר לו: "צרור.." פרושו: כמו :"זכור ושמור"- עליכם לאייב  אותם- כלומר להילחם בהם.

עליכם לאייב אותם- מלשון :

"כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת -צֹרְרֶיךָ". [שמות  כ"ג. כ"ב]

כי הפקירו את בנותיהן  של ישראל לזנות- כדי להטעות  את ישראל אחרי פירוק.

את מואב ה' לא ציווה להשמיד מפני שעתידה רות לצאת מהם!

דעת מקרא  מדגיש: את חומרת המעשה. היה זה נוהג מקובל בימי קדם -שבנות יוצאות בעת מלחמה לחפש  את קרבתם של אנשי צבא, אך כאן מדובר במזימה מרושעת! בת מחצר המלוכה נשלחה לעשות מזימה זו , היא  נתנה עיניה בנשיא בית אב הדבר הזה היווה איום קשה על עם ישראל ונראה שבלעם היה מעורב במזימה הזו- אומנם לא נצטווו בני ישראל מיד להילחם  נגד מדיין, כי לפני כן היה צורך לערוך מפקד למטרות אחדות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כאשר ראה בלעם כי אלוקים אינו מאפשר לו לקלל את עם ישראל- כי הוא עם מבורך לפי שהוא דבק בקב"ה,

הייתה לבלעם עצה להכשיל את ישראל בשני חטאים: עבודה זרה- בעל פיעור. וזנות בנות מואב. והבין שעל ידי זה יצליח לגרום פירוד בין ה' לעם ישראל.

לכן בא הציווי להילחם נגד המדיינים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק- כמה הייתה נכונה  פעולתו של פנחס. שנהג בנקמת ה'

ומכאן, לגבי ימים אלה ניתן להבין  כי בזמן שעם ישראל שרוי בשפל רוחני- נחוץ מנהיג שיחלץ את העם מדרכו הרעה-  כדי להצליח להחזיר  את הטועים והתועים אל הדרך הנכונה.

לצערנו גם היום יש  שאריות של בעל פעור - אצל אותם אנשים שרפו ידיהם מהתורה. הדבר גורם להם בלבול-עד כי אינם מבחינים בין טוב  לרע. יהי רצון שנשכיל להרים את התנ"ך לראש הסולם  ונשים דגש על צניעות ואחדות בעם  ויהי רצון שנראה נגד עיננו את דברי אלוקים:

"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל ־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת ־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם" [דברים ד', א']




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר