פרשת ויחי - ברכת יעקב לבניו ודאגתו לעתידנו!
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט זבולון / ציירה: אהובה קליין(c) [ שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט אשר/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף נופל על פני יעקב אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכול מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה זו- יעקב קורא לבניו כדי לחזות בפניהם- את אשר עומד לקרות באחרית הימים כפי שנאמר:
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם".[בראשית מ"ט, א'-ג']
בהמשך מילות הקדמה אלה, יעקב מתייחס לכל השבטים ומעניק ברכות לכל שבט בנפרד, דוגמת שבט: אשר:
"מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ".[להלן: מ"ט, כ']
יעקב מצווה את בניו שיקברוהו במערת המכפלה בחברון:
אך יש לציין שכבר קודם שאסף אליו את בניו- השביע את יוסף שאחרי מותו יקברהו במערת המכפלה:
"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה" [להלן מ"ז. כ"ט-ל"א]
השאלות הן:
א] מה הייתה כוונת יעקב במילים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"?
ב] לאיזו ברכה – מיוחדת זכה שבט אשר?
ג] מדוע חשוב היה ליעקב להיקבר במערת המכפלה?
תשובות.
כוונת יעקב במילים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם...,"
ה"נתיבות שלום" מסביר: אמרו חז"ל [מסכת פסחים נ"ו]: ביקש יעקב לגלות את הקץ והסתלקה ממנו השכינה.
ועל פי הזוהר הקדוש: התורה לא הייתה אומרת:"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.." דבר שלא נתקיים, ובוודאי שיעקב כן גילה, אלא שמתברר שיש בדבריו –חלק גלוי ויש גם חלק סתום. ויתכן לומר: שכל מה שהצטרך יעקב לגלות- גילה. ומה גילה להם? תתאספו ותתאגדו יחד- האחדות תהיה חשובה מאד באחרית הימים.
וכוונת חז"ל היא על עניין הגאולה [מסכת סנהדרין צ"ח] "זכו אחישנה". "לא זכו בעיתה"
לכן יעקב אבינו נתן את עצתו לבניו : שבעת שהם יהיו במצב "לא זכו"- שיקיימו : "האספו ואגידה לכם"-במילים אחרות: הם יתאחדו!
ועל ידי זה- הם יהיו בכלל "זכו"- למרות שהם במצב שלא זכו.- כמאמר הצדיקים: "ועמך כולם צדיקים- כי כאשר הם מתאחדים כגוף אחד- הרי הם בבחינת צדיקים .
ו"בנועם אלימלך נאמר: [פ' דברים]: שיש עולם הנקרא: "כל ישראל " הוא העולם של כללות ישראל, אשר שם אין חטא ואין פשע ואין שום שטן ופגע רע מגיע לשם. כי כל החטאים הם רק בפרטים, לפי שהפרט חוטא לפעמים, אך כללות ישראל הם בקדושתם קיימים, וזה הסוד שגילה יעקב.
רש"י מבאר: ביקש יעקב להגיד את אשר יקרא אתכם באחרית הימים- אך לא מצאנו שיעקב גילה את אחרית הימים. אכן בתחילה כשהתחיל להגיד להם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם...,"ביקש לגלות את הקץ של הגלויות-אך הסתלקה ממנו השכינה ונעלמה ממנו ידיעת הקץ ולכן התחיל להגיד דברים אחרים שהם אינם מעניין קץ הגלות.
"בעל הטורים" מסביר: כשרצה יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו אמר לבניו: "שמא יש בכם חטא:- ענו לו: תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהם את האותיות: ח.ט וענה להם: אין בהם את האותיות: "קץ"
רבינו בחיי מדגיש את מילות יעקב: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". הזכיר יעקב לבניו את שני שמותיו: יעקב וישראל והתכוון להגיד לבניו- תשמעו לדבריי-בני יעקב ומה הם כלל דבריי.- שתשמעו לקב"ה—זהו שתשמעו אל ישראל אביכם שבשמים-היינו: ישראל סבא, ולכן הזכיר את שני שמותיו.
שבט אשר וברכתו.
יעקב בירך את שבט אשר בברכה: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ".
רש"י מסביר: כל דברי מאכל הקרוי בשם כללי "לחם"- הבא מחלקו של אשר- יהיה שָׁמֵן- לפי שבחלקו של אשר יהיה הרבה עצי זית. וזה יגרום לשמן בכמויות רבות- כמעיין ומתוך כך הוא יטבול את מאכלו בשמן. וכן מצאנו שמשה בירך את שבט אשר בעניין זה שנאמר:
"וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ" [דברים ל"ג, כ"ד] לפי שארצו שופעת שמן כמים והם טובלים וסכים את רגליהם- וברכה זו התקיימה כמו שנאמר [ מנחות. דף פ"ה]
"פעם הוצרכו אנשי לודקיא [שבארץ סוריה] לשמן ושלחו שליח שיביא להם-והלך ממקום למקום אך לא מצא כדי צורכו- עד שהגיע לגוש חלב -שבנחלת אשר- ושם הוליכוהו לבעל שדה זיתים והייתה שפחתו מוציאה לו ספל שך זהב מלא שמן, וטבל את ידיו ורגליו. –כלשון הכתוב: " וטובל בשמן רגלו ונתן לו זיתים בשוויי מאות אלפי זוזים,
רש"ר מסביר: בניגוד לשבטים: דן וגד הַמֵגִנִים - על האומה מפני אויבים מחוץ לגבולות הארץ, תפקידם של אשר וגם נפתלי למלא את חובותיהם בעניינים הפנימיים של עם ישראל בארצו. אשר- מספק לעצמו מזון עשיר בריא ומובחר -על ידי ייצור עצמי של מעדנים הראויים למלך- ועל כן גם נחלתו התאימה ליצור מעדנים משובחים.
רבינו בחיי מבאר: כתוב: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" והיה צריך להיות כתוב: "אָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" –מה תפקיד האות מ"מ בתחילת השם-"אָשֵׁר". התשובה: כי לאשר יהיה כל כך הרבה שמן- שממנו יובל –שפע השמן לשאר הארצות.
האלשיך הקדוש [רבי משה בן חיים] מסביר: סגולתו המיוחדת של אשר- שהיה ממעט לעצמו ודואג לאחרים, ודברי יעקב עליו: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" הכוונה: אשר –היה שמח בחלקו- ולחמו הדל תמיד היה טעים לחיכו והוא כשמן בעצמותיו- אבל כשהיה מעניק משלו לאחרים- היה משתדל לתת לזולת: מעדני מלך- מכל טוב שיש בעולם.
מעניינים במיוחד דברי תנחומא: [ויחי סימן י"ג]: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ"
בנותיו של אשר היו נאות לפי דברי לאה:"וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר"[בראשית ל', י"ג]
ומשה בירך: "וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ".[דברים ל"ג, כ"ד]
אָשֵׁר- ייתן מעדני מלך ובנותיו ראויות למלכויות .
ר' לוי לומד מדברי לאה:"... בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר"- שהיו בנותיו של אשר נאות כמותו והיו נשואות לכוהנים ולמלכים שנמשחו בשמן המשחה - בשמן זית- כי השמן מיפה את האדם כפי שמסופר: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר.." [מגילת אסתר, ב', י"ב]
ונאמר:"וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אכלתי אָכָלְתְּ; וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה".[יחזקאל ט"ז, י"ב]
השמן הוא גם סמל המלכות- בנות אָשֵׁר- היו נשואות למלכות שנמשחת בשמן ובזכות יופיין שבא ממשיחת השמן.
יעקב מצווה את בניו לקברו במערת המכפלה בארץ..
על פי רש"י שלוש סיבות :
א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר:"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות ח', י"ג] והיות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו-סירב להיקבר שם..
ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים- קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות - שעתידים להתגלגל במחילות מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.
ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום - עבודה זרה.
יעקב מצווה את בניו לקברו במערת המכפלה:
"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי: אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי-- לַאֲחֻזַּת-קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]
הרמב"ן סובר : כי יעקב ביקש מיוסף שישבע לו על קבורתו במערת המכפלה-לא מפני שחשד ביוסף שלא יקיים את ההבטחה, אלא הוא דרש ממנו שבועה- כדי לחזק את בקשתו זו אחר כך מפרעה- מלך מצרים –בטענה שהוא כבול בשבועה למלא את צוואת אביו-יעקב ואכן פרעה אישר לו לקבור את אביו במערת המכפלה על סמך שבועה זו באומרו:
"וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה: עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ"[להלן נ', ו']
לסיכום לאור האמור לעיל: ציווי יעקב לבניו- אז היום-ולדורות: אחדות העם, אהבת חינם-אהבת התורה והארץ ומימוש השליחות לכל יהודי- על פי כישוריו -למען העם והארץ.
ויפים דברי דוד המלך: "..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים: קל"ג, א']
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
