יום שלישי, 27 באוקטובר 2020

פרשת לך לך- הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו, כיצד? / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת לך לך - הבטחת ארץ ישראל לאברהם וזרעו ,כיצד?


יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ "לך-לך.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי  תנ"ך/ אברהם מפיץ אמונה בה'- במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ אברהם ושרה  יורדים  למצרים / ציירה : אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על 

בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)





ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ לאברהם ולזרעו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



פרשה זו מתארת את המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם , ואברהם מציע פתרון ללוט:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה " [בראשית י"ג, ח-י]

לוט מקבל את ההצעה:

"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.  אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" [שם, י"ג,י-י"ד]

אחרי ההיפרדות מלוט, אברהם זוכה  להבטחה מה':

"וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה".

[בראשית י"ג, י"ד- י"ז]

השאלות הן:

א]  מה  הציע   אברהם- ללוט כדי לפתור את הסכסוך בין רועיו לרועי לוט?

ב] מדוע מבטיח ה' לאברהם את הארץ ,רק ,לאחר פרדתו מלוט?

 תשובות

הצעת אברהם ללוט.

 לגבי המריבה בין רועי אברהם לרועי לוט –

רש"י מבאר:

המרעה לא הספיק בארץ גם לעדרים של רועי  לוט וגם לעדרים של רועי אברהם. מתברר שהיה הבדל מהותי בין רועי אברהם לרועי לוט:  רועי לוט היו רשעים וכאשר המרעה לא הספיק לצאנם ,פלשו לשדות זרים, בתגובה על כך רועי אברהם היו מוכיחים אותם על איסור גזל ואילו הם הצדיקו את מעשיהם באומרם: כי הארץ ניתנה לאברהם ואין לו בן אשר יירש אותו [יצחק טרם נולד] ולכן לוט בן אחיו ראוי  ליורשו  ומטעם זה - אין חדירתם לשדות זרים נחשבת לגזל.

על טענה זו משיב הכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"- כלומר באותה עת הארץ הייתה  שייכת לעמים זרים ואברהם עדייו לא זכה בה [ על פי מדרש- רבה]

רועי לוט לא צדקו בדבריהם.

 אברהם  לא היה חפץ בסכסוך זה בעודו ער לכך כי במצב של מחלוקת פנימית בארץ- הדבר משדר חולשה לאויבים סביב ועלול  לגרום למלחמה.

 חז"ל מלמדים  אותנו , שריב בין אחים הוא מאד מסוכן , כאשר מסביבנו קיימים אויבים המביטים בנו ,עלולים לפרש זאת כחולשה ומסוגלים לנצל מצב זה על מנת להילחם בנו ,מה גם שכאשר אין אנו מאוחדים- הדבר עלול לדרבן את האויבים לנסות לפלוש לארץ ולדחוק את רגלנו מנחלת אבותינו.

לפיכך, אברהם  הבין את גודל הסכנה בסכסוך והציע: שלא תהיה  עוד מריבה בין רועיו לרועי לוט - כי הם אחים וזהו כינוי  לאנשים קרובים.

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" [בראשית י"ג, ח-ט]

רש"י מסביר באמצעות שני  פירושים:

א] אברהם ולוט לא היו אחים ממש, אלא קרובים..

ב] על פי מדרש  אגדה :הם נקראו אחים- לפי שהיו דומים זה לזה במראה פניהם.

על פי רש"י: כוונת אברהם בהצעתו ללוט להיפרד זה מזה-

 אך לא להתרחק  יתר על  המידה. אברהם ישב לצידו של  לוט - לימינו, או לשמאלו.  וזאת כדי  שאם לוט יהיה זקוק לעזרת אברהם, הוא יהיה לו מגן ועזר- בכל עת שיזדקק לכך. ובאמת בהמשך לוט נשבה במלחמת המלכים- ואברהם מיהר להצילו כפי שכתוב:

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [שם, י"ד, י"ד-י"ז]

 לוט מקבל את הצעת אברהם-  להיפרד:

 הוא בוחר בסדום, לפי שהתפעל מאזור כיכר הירדן- מקום שטוח ללא הרים וגבעות, לוט נסע ממזרח - לכיוון מערב.

 ומדרש אגדה  אומר על המילים: "וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם" [שם י"ג, י"א]: לוט הסיע את עצמו מקדמונו של עולם- מהקב"ה שקדם לעולם, שכאשר לוט  נפרד  מאברהם, אמר לעצמו: אין רצוני לא באברהם ולא  באלוקיו.

 וחשוב לציין: כי אנשי  סדום היו רעים וחטאים ואף על פי כך-  לוט לא נרתע לחיות בחברתם . הוא ישב בכיכר הירדן אבל אוהליו הרבים שהקים לרועיו ומקנהו- הגיעו  עד סדום!

 חז"ל למדו מבחירתו זו של לוט- סמך מן התורה: לפי שכתוב: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב." [משלי י, ז] המשמעות לכך: כל המזכיר שם הרשע. מגנה אותו

  כיון שהזכיר הכתוב  את סדום, כבר סיפר  ,דרך אגב,  בגנות יושביה.

האגדה מספרת על סדום: אנשי סדום היו עשירים מאד- ובתוך אדמתם היה זהב וכסף, אבנים יקרות ומרגליות וכאשר היה אומר-איש סדום לעבדו: לך לגינה והבא לי משם ירקות- הלך העבד וקטף את הירקות, אך גילה תחתיו- זהב, ואנשי סדום היו מאד עשירים ,עד כי נפלו למלכודת הגאווה- ושכחו את אלוקים הממלא את בתיהם בכל טוב והיו משתחווים לשמש ולירח והיו מגרשים את העניים והאביונים- הבאים לבקש מזון וקיצצו את עצי הפירות כדי שלא ישמשו מזון לעוף השמים , ומינו- לעצמם, שופטי שקר ושוטרי עוול.

ואם היה מגיע לאזור אדם זר, הם היו שודדים אותו  ומוציאים אותו ללא לבוש.

הבטחת ה'  לאברהם

 נאמר:
"וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם". 

 רש"י מסביר: כי הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.

"כלי יקר" טוען: כי כאן ישנם מפרשים המקשים על פירושו של רש"י:

שהרי כבר נאמר "וירא ה' אל אברם,," ולוט היה אז לידו? אלא התשובה לקושי זה: כי בהבטחה ראשונה לאברהם: נאמר: "לזרעך אתן את הארץ" והבטחה זו גרמה לרועי לוט לטעות: כל הארץ שייכת לאברהם, אבל מי שיורש אותה, זה לוט, לכן היו שולחים את המקנה לרעות בשדות אחרים, משום כך ,אם יש לדין תשובה: על טענתם- כי הארץ שייכת רק לזרעו של אברהם אבל לא לאברהם עצמו, לכן הפעם ה' הדגיש לאברהם: כי ראשית הארץ היא שלו: "לְךָ אֶתְּנֶנָּה".

 וכאן נשאלת השאלה: מדוע יצא לוט לתרבות רעה?

"משך חכמה" מסביר:

על כך ישנה תשובה בגמרא: כי כל העולה מחוץ לארץ-  לארץ ישראל מתרומם יותר גבוה-"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו"

 [מסכת כתובות]-  וכן ידוע כי: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ומימלא מתגבר יצרו על זה ועליו להתאמץ יותר כדי לכבוש את היצר.

 לכן ,כאשר לוט ואברהם הגיעו לארץ ממצרים- בעוד שאברהם אבינו כבש את יצרו- התעלה בסולם הקדושה. מנגד, לוט שלא כבש את יצרו -ירד לדרגה  של תרבות רעה. לכן הכלל בארץ ישראל הוא תמיד כך: או שאתם זוכה להתרוממות בסולם הרוחני, או חלילה יורד למעמקי היצר הרע -נכנע לו ואינו מנסה להתגבר עליו.[על פי "מלוא העומר"]

משמעות ההבטחה של הי לאברהם- היא: ארץ ישראל קדושה בהשוואה לשאר הארצות אפילו בימים קשים בעודה בחורבנה- נשלטת על ידי עמים זרים, אין היא מאבדת את קדושתה כפי שכתוב:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים, י"א, י"ב]

משהבחין אברהם אבינו כי הכנעני גר בארץ, אמר לו הקב"ה: אומנם נכון הדבר שכרגע אתה רואה ארץ המיושבת בכנענים, אך: "שא נא עינך" הרם את מבטך כלפי שמים- עליך להתבונן בהנהגה הרוחנית  השמימית של העולם, ותראה:

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה" כבר בזמן זה שאתה נוכח כאן, יש בארץ ישראל קדושה והיא נודעת לך ולזרעך.

"בעל טורים" שם לב לדבר מעניין: ליעקב אמר ה':

"...וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" [בראשית  כ"ח, י"ד]

 והמשמעות:

 שהבטיח ה' ליעקב- שבזכותו יעברו את הים [שמות כ"א, ח] לפי שכתוב:

"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם.."- והכוונה: לישראל סבא.

 ואילו לאברהם אמר ה': "....צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה".   לפי שהראה לו את זכות הקרבת הקורבנות שנשחטים בצפון [על פי בראשית רבה מ"ד, י"ד]

 לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה זו מתגלה אברהם- כשהוא מתעלה בסולם הקדושה וזוכה לקבל הבטחה נצחית לו ולזרעו- את ארץ ישראל- הארץ שנועדה רק לעם ישראל, אלא שעלינו לזכור: כי ארץ ישראל שונה מכל הארצות בתבל כי:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

ולכן עם ישראל חייב לאורך כל הדרך - לקיים את התורה הקדושה- ככתבה ולשונה כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים  יִירָשׁוּ. מה  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--   וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ. [תהלים ק"ה,  מ"ד- מ"ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אברהם והבטחת הארץ/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אברהם והבטחת הארץ

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 

ויהי היום  מחזה נדיר

רוח  נושבת , שרה  שיר

אי שם בין העננים

בוקע  אור מבין טללים

 

צובע ראשי הרים

משתקף בתוך ימים.

שמחה וגיל  מחוללים 

אותיות מתאגדות למילים.

 

אברהם  מביט לשמים

חש רעד ברגליים

שומע דיבור אלוקים

הבטחה לו ולבנים.

 

הארץ לו ולזרעו מובטחת

עדי עד קדושה משובחת

עיני ה' בה  יומם וליל

את בניו מתמיד להלל

הערה: השיר בהשראת: פרשת לך-לך [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

פרשת נח- מה זכה נח לשמוע בתום המבול?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח - מה זכה נח לשמוע בתום המבול ?

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)







ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין (c)



 
ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)




     "וַיֹּאמֶר,   אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"./ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה בונים מגדל וראשו בשמים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו , מעבירה אותנו לאורך תקופה של עשרה דורות - היינו: מנח עד אברהם , אך אין  התורה מפרטת  את קורות התקופה שבין נח לאברהם, אלא מתמקדת בעיקר בתקופה קצרה של שנת - חמה אחת ומתארת מאורע אדיר : המבול – במטרה: להעלים את הדור שהיה כה מושחת- ואחרי המבול להתחיל מבראשית לבסס עולם טוב ומתוקן יותר.

על פי הכתוב במסכת אבות:

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". [אבות ה, ב]

על פי הנאמר בתורה, ראשית המבול היה:

"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ".  [בראשית  ז', י"א]

התורה מציינת גם  אימתי הסתיים  המבול: "וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ". [שם ח', י"ד] לפי חדשי הירח-  המבול נמשך במשך שנה ואחד עשר ימים ולכן הגיעו חז"ל למסקנה: שמשפט דור המבול: ערך שנה תמימה,היינו:365 ימים.

כבר בסוף פרשת בראשית התורה מציינת: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". [שם , ו', ח]

לפיכך אין להתפלא-אפוא - כי נח נבחר  בציווי ה' לבנות  את התיבה טרם המבול.

בתום המבול, נח הקים מזבח והקריב קורבנות לה' מכל הבהמות הטהורות והעופות הטהורים. נאמר: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.  וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [שם, ח, י"ד]

נח ובניו זוכים לברכת ה':

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ".  [שם, ט, א-ג]

השאלות הן:

א]  מדוע –נח מצא חן בעיני אלוקים?

ב]  מה משמעות הבטחת ה'- לא לקלל את האדמה ולא להכות כל חי?

ג]  מהות הברכה שהתברכו נח ובניו מפי ה'-כיצד?

תשובות.

נח מצא חן

רבינו בחיי מסביר:

הרשעים- ראויים להיענש ולהימחק מן העולם ואילו נח שנחשב לצדיק בדורותיו, ראוי להינצל  על ידי ה'- כי מצא חן בעיני ה' וכאן נתבאר העונש והשכר באופן מפורש: העונש לרשעים: להימחק באמצעות מי המבול. ומנגד שכר לנח בהצלה ובמציאת חן .על כך אמר שלמה המלך:


"נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב". [משלי כ"ב, א]

 הרלב"ג מסביר: "נבחר שם מעושר".

עדיף שיהיה לאדם- שם טוב מאשר כסף וזהב – כי שמו הטוב-  יהיה לו מחסה מהרעות -יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר: משל הדיוט - יותר טוב איש אהוב בשוק מזהב בארגז, במילים  אחרות: שם טוב שיש לאדם- יכול להגן עליו במצבים קשים הרבה יותר מאשר כספו וזהבו.

הרב חיים ליב  שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר": "אמרו חז"ל: "אפילו נח שהשתייר מהן לא היה כדאי [להינצל] אלא, שמצא חן בעיני ה'"  [ב"ר  כ"ט, א, מסכת סנהדרין ק"ח, א, ]

מכאן ניתן ללמוד את הערך של מציאת חן בעיני ה' ,שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה',  היה הולך לאיבוד עם שאר העולם - ולא הייתה מועילה לו זכות האבות וזכות כלל ישראל ומלך המשיח שעתידים לצאת ממנו ולא ניצל בעבורם- אלא רק בזכות מציאת חן שלו בעיני ה'.

דוגמא נוספת למציאת חן, מצאנו אצל משה - גדול הנביאים:

 משה ביקש מה': "וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה."  [שמות ל"ג, י"ג]

ועל כך פירש רש"י: "למען אכיר כמה שכר מציאת חן" והקב"ה נענה לו:

"גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" [שם  פסוק, י"ז], הרי בקשתו הצנועה של משה הייתה ,רק למצוא חן בעיני ה' [למרות שבקשתו הייתה לא בעד עצמו, אלא עבור עם ישראל] מכאן ניתן להבין: עד כמה מעלת מציאת החן - היא רבת ערך.

המשמעות של "מציאת חן " בעיני ה'- היא: שאדם זוכה לקרבת חסד ה' למעלה מן הראוי לו. השגת מציאת החן בעיני ה' – היא אחד הדברים הנעלמים-  כפי שאמר שלמה המלך:

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן" [קהלת ט', י"א]- מצד החכמה- אין שום דרך למצוא חן, אך מן הכתובים התגלו לנו שני מסרים הגורמים למציאת חן- בעיני ה':

א] הענווה:. "וְלַעֲנָוִים  יִתֶּן -חֵן ". [משלי ג, ל"ד]- ע"פ הגמרא [סנהדרין צ"ב, א] "ואמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים"

רש"י מפרש: תהיה עניו ותחיה - "קבל לשון אפל, עשה עצמך ושפל" מכאן שמידת הענווה יכולה להציל את האדם מהטעם - שמי שהוא עניו –ייתן ה' לו חן. ומכוח מציאת החן שיש לאדם - הוא מסוגל להינצל מכל רע. גם אם חטא וראוי להיענש - הרי  החן בא להגנתו, כדברי חז"ל: [מסכת ברכות ז, א]

"וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן"- אע"פ שאינו הגון.

ב] "אַיֶּלֶת אֲהָבִים,    וְיַעֲלַת-חֵן": [משלי ה', י"ט]- העוסק בתורה- בזמן  הלימוד נדבק בו החן וכך התורה תגן עליו ולא יינזק.

אם כן, גם משה וגם נח זכו למצוא חן בעיני ה' - בגלל שהיו בהם: ענווה וגם תורה.

הבטחת ה'.

האגדה מספרת: כי בצאת נח ופמלייתו מן התיבה בתום המבול- נתמלא פחד ואמר לה': "ה' אלוקיי הנה אנוכי ובניי יוצאים מן התיבה והיה בהיוולד לנו בנים ובנות ופרו בארץ ורבו בה- והבאת שנית מבול מים ושיחת אותם..... על כן אנוכי מחלה את פניך, ה' לאמור: אל נא תביא עוד מבול ! ויאמר ה': בי נשבעתי, כי לא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר!" רק בתנאי הבטחה זו- יצא נח וכל אשר אתו - מן  התיבה.

שואל רש"י: מה ראה נח להקריב דווקא קורבנות,

מכל הבהמות הטהורות? לפי שאמר בלבו: לא לחינם ציווה אותי  ה' להכניס מאלו הטהורים  שבעה, שבעה ולא שניים, שניים, אלא כדי שיספיק להקריב קורבנות  לה' מהם.

 נאמר:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

רש"י מסביר:

יש כאן שתי הבטחות:

א] אלוקים  מבטיח לא לקלל עוד את האדמה.

ב] מבטיח לא להכות עוד את כל החי. והיות והכתוב לא כלל את הבטחות אלה  באמירה אחת  אלא אמר פעמיים: "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה"

"וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי.." לכן הדבר בבחינת שבועה. הדבר מוזכר בדברי ישעיהו הנביא: "....אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.." [ישעיהו נ"ד, ט]

דרשו חכמים במסכת שבועות [דף ל"ו] : כל כפל  לשון-דינו כשבועה.

הברכה.

נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם..."

 רש"י שם את הדגש על המילים: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם"

"וְחִתְּכֶם"- פירושו: ואימתכם- הפחד שלכם, כפי הדוגמא בספר איוב:  "...תִּרְאוּ חֲתַת, וַתִּירָאוּ".[איוב. ו, כ"א]- כלומר החיות יפחדו ממכם.

מדרש אגדה: דרשו חז"ל: נקט הכתוב לשון "חִתְּכֶם" הדומה למילה-חיות ורמוז: שרק  כשאדם חי הוא מטיל את מוראו על חיות הארץ, שהרי כל עוד תינוק בן יומו חי, למרות שהוא קטן וחלש - אין צורך לשמור עליו מפני עכברים  לפי שהם יראים מאדם חי, אך לאחר מותו אינם פוחדים ממנו, ואפילו אם הוא ענק כעוג מלך הבשן ומת- יש צורך להגן עליו מפני עכברים . מכאן המסקנה: אימתי יהיה וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם על החיות? רק כל זמן שאתם חיים.

"תפארת  שלמה" מפרש:- לפי מידת מוראכם מפני ה'- כך תהיה מידת מוראכם על החיות ,אותה יראת  שמים שיש לכם מפני ה'-אותה יראה תטיל פחד גם על החיות.

רש"ר מבאר:  כעת האדם לאחר המבול במצב חדש, מתברך פעם שנייה גם כאן בשני אמירות:  "ויברך", "ויאמר" הברכה - תפקידה להעניק לאדם את הכוחות הדרושים ומצוות פרו ורבו ["ויאמר"] מטילה עליו חובות: להוליד בנים ולחנך אותם – כפי שנאמר לאדם:

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ".

[בראשית א, כ"ח] התורה חוזרת כאן על הברכה שנאמרה לאדם בכוונה- כי במקום שברכת ה' שרויה- שם אין הקללה מצויה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, נח אשר מצא חן בעיני ה' וגם היה צדיק בדורותיו  מילא שליחות חשובה להצלת  החי בעולם - בתום המבול, זכה לשבועה אלוקית: שאלוקים לא יוסיף עוד לקלל את האדמה ואת החי ואף זכה לברכות נצחיות- לדורות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר