פרשת
בהר- בחוקותיי הקשר לעצרת ולירמיהו הנביא.
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל.. תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך: מעשר בקר וצאן-"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' "/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' " [ויקרא כ"ו, ב]
ציורי תנ"ך/ וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא כ"ו, ה]
ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה
קליין(c)
ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ברוך הגבר"- על פי נבואת ירמיהו - הנביא [הפטרה- ירמיהו י"ז]
ציורי תנ"ך/ ירמיהו הנביא מתפלל על ישראל ועל עצמו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical paintings
In the future .were old men and women of Jerusalem and streets will be full of children at play"
"כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים: ורחובות העיר ימלאו-
ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" [זכריה ח,ד-ה]
השבת הקרובה – קוראים
שתי פרשיות - הצמודות זו לזו: פרשת: בהר ופרשת בחוקותיי.
פרשת בהר
פותחת בפסוקים:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל־ הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה.[ויקרא כ"ה, א'-ב']
פרשת: "בחוקותיי
פותחת בפסוק:
"אִם־
בְּחֻוקֹּתַיי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֺתַי
תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..." [ויקרא
כ"ו, ג'].
רש"י
מסביר את
הקשר בין שתי הפרשיות:
בעוד
שבפרשת בהר: התורה מתארת את המצוות – כמו שמצוות שמיטה נאמרה על הר סיני - על כל
פרטיה ודקדוקיה - כך כל מצוות התורה נאמרו על
הר סיני.
בפרשת
בחוקתי מתארת התורה את פסוקי התוכחה
לישראל במידה שיפרו חלילה , את
שבועתם שנשבעו במעמד הר סיני : כמו
שנאמר: "וַיִּקַּח
סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר
יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" [שמות כ"ד, ז']
השאלות הן:
א]
מדוע לרוב - קוראים את פרשת בחוקותיי סמוך לחג השבועות?
ב]
מה הקשר בין הפרשה - לדברי ירמיהו הנביא
בהפטרה.
[ירמיהו
ט"ז ]
תשובות
פרשת בחוקותיי לרוב נקראת סמוך
לחג השבועות.
על פי התלמוד
ומדרשים: עזרה הסופר הוא הנביא מלאכי אשר תיקן:
שכל שנה יסיימו את הקריאה בתורה בפרשת: וזאת הברכה [חומש דברים] בשמחת תורה . לכן יוצא אפוא - כי את פרשת בחוקותיי - קוראים
סמוך לחג השבועות ואילו את התוכחה המופיעה בפרשת: כי - תבוא
קוראים: סמוך לראש השנה שהוא יום הדין.
עזרא
- מכונה גם בשם "עזרא הסופר", היות והיה "סופר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלוקי
ישראל" (עזרא ז' ו).
עזרא
פירש את תורת משה ע"פ הקבלה המסורה מסיני, לכן נקרא "סופר מהיר". הוא הקדיש כל
ימיו ללימוד התורה נהג לחקור את ספר הברית הזה ולהעתיקו באמונה.
במשנה
מסכת ראש השנה פרק א' משנה ב' נכתב :
"בארבעה
פרקים העולם נידון:
בפסח
- על התבואה,
בעצרת
- על פירות האילן,
בראש
השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל
מעשיהם",
בחג
נידונין על המים".
מעניין
, מדוע קוראים את התוכחה - היינו - את הברכות ומנגד את הקללות - קרוב, דווקא לעצרת
- חג השבועות?
על
כך תשובתו של השל"ה הקדוש:
השל"ה
הקדוש מסביר את
הטעם לקריאת פרשת בחוקותיי ,דווקא, סמוך
לחג השבועות - יהודי חייב להתכונן : כי הוא חג יום הדין על פירות האילן – "כי
האדם הוא עץ השדה" ובחג השבועות דנים את היהודי: כמה פירות האילן [מבחינה
רוחנית] - ישיג במשך השנה - על הצלחה בתורה , בעוד שראש השנה - הוא יום דין
בגשמיות – מנגד: חג השבועות הוא: יום דין
על פירות האילן בתחום הרוחניות-הכוונה
למצוות ומעשים טובים שהוא מקיים – הלכה
למעשה.
אם
כן מדוע התורה מביאה פעמיים קללות?
היום
הקללות –הם כנגד החטאים בבית ראשון ,ירמיהו הנביא אומר: שבית ראשון חרב על שעזבו את התורה -
לכן קוראים את התוכחה הכוללת: ברכות - אם
עם ישראל ילך בדרך התורה, ומנגד הקללות
- אם חלילה יסטו מדרך ציוויי ה'.
הברכות
הן – אם נלך בדרך הישר כפי שכתוב:
"אִם־
בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת־ מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה
יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם
דַּיִשׁ אֶת־ בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת־ זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם
לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ,..," [ויקרא: כ"ו, ג'- ז']
כמה
ברכות אלה נחוצות לנו בימים אלה ממש!
והברכה
הבאה:" וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא־ תִגְעַל נַפְשִׁי,
אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם,
וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ־ לִי לְעָם". [להלן: פרק
כ"ו, י"א- י"ג] הלוואי שתלווה את כולנו כולל את חיילנו.
אך,
כמה קשה הקללה הבאה:
" וְאִם ־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם
אֶת־ מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת־ כָּל־ מִצְוֺתַי,
לְהַפְרְכֶם אֶת־ בְּרִיתִי אַף־ אֲנִי אֶעֱשֶׂה ־ זּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי
עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה..."[ויקרא
כ"ו, ט"ו]
בפרשת
כי תבוא זה בעיקר על עבירות שבין אדם לחברו.
הקשר להפטרה [ירמיהו, ט"ז- י"ז]
להלן
קטע מההפטרה – [החל מפרק : ט"ז, י"ט- פרק י"ז- עד סוף פסוק י"ד]:
"יְהוָה
עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ
מֵאַפְסֵי־ אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ־ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין־ בָּם
מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה־ לּוֹ אָדָם,
אֱלֹהִים; וְהֵמָּה, לֹא אֱלֹהִים. לָכֵן,
הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת־ יָדִי וְאֶת־ גְּבוּרָתִי;
וְיָדְעוּ, כִּי־ שְׁמִי יְהוָה".
הנביא
ירמיהו מגיב על דברי ה' על כך שעם ישראל נטש את דרך ה' ופנה לעבודה זרה ולכן עתיד
להיענש .
ירמיהו
מתפלל אל ה' - לביטול הגזרה וטוען : אם עם ישראל הכחישו את נוכחות ה' ועסקו בעבודה
זרה , אין בזה שום ממשות והתנהגותם היא כמשחקי התינוקות . אם העונש עבור שהכחישו
את מציאות ה' הרי ידוע לכולם: כי ה' - הוא עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם
צָרָה"; . בעתיד יבואו לארץ גויים רבים וידעו שלא הייתה בעבודה הזרה כל ממשות והכל הבל
הבלים - לכן אל תעניש אותם שעסקו בהבלים.
הרי האלילים האלה אינם נחשבים לאלוהים - ולכן אין לך ה' להקפיד על מעשיהם. אבל
אני מודיע לעם בשמך: כי חטאת יהודה חקוקה
בעת ברזל בציפורן - על לוח ליבם ועל קרנות
מזבחותיהם - של העבודה הזרה - העונש שלהם: גלות
בארצות אויבים במשך שנים רבות - כי הכעיסו את ה', ה' בוחן כליות ולב – ולכן
מקפיד עם כל אחד לפי התנהגותו, ישנם כאלה הבוטחים בה'- הם מבורכים ואלו שבוטחים
באנשים - הם מקוללים.
יש
החוטאים הדומים לעוף הנקרא בשם: "קורא"
הגוזל את ביציהם של עופות אחרים ודוגר
עליהן אלא שבסוף הגוזלים מתים - כי כנפי העוף הזה אינם מספיקים לכסות את כמות
הביצים שהוא דוגר עליהן הנמשל: אותם אנשים שעושים עושר- לא בדרך ישרה .באמצע
חייהם יעזבו את עושרם ויהיו בזויים ונבולים ויתגלה פרצופו של כל רשע כזה.
מנגד
מרומם הוא המקדש שהשכינה שם. לכן כל עוזבי ה' ייענשו. אותם שעזבו את מקור מים חיים,
העושר לא ישמר בידיהם והם יגיעו למצב של ביזיון והשפלה.
המלבי"ם
מסביר:
אותם אנשים הסרים מעם ה' - יתפרסם שמם לדיראון עולם - על כי עזבו מקור מים חיים.
בסוף
דבריו ירמיהו מתפלל אל ה':
"מִקְווֵה
יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל־ עֹוזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; ייסורי וְסוּרַי בָּאָרֶץ
יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם־ חַיִּים אֶת־ יְהוָה. רְפָאֵנִי יְהוָה וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי
וְאִוָּשֵׁעָה: כִּי תְהִילָּתִי, אָתָּה".[ירמיהו ,י"ז, י"ג-
ט"ו]
ירמיהו
הנביא מתפלל - מדוע כאבי היה נצח ומכתי אנושה ממאנת להירפא - כל נבואות הזעם
שאמרתי. הם השאירו אצלי עקבות כאב. כעת אני מבקש שאתה ה' תרפא אותי - כדי שלא אצטרך לנבא עוד נבואות
פורענות. אני מתפאר בך שאתה תהילתי ומושיעי.
לסיכום
, לאור האמור
לעיל: אנו לומדים כי קיים קשר בין התוכחה הנאמרת בפרשת בחוקותיי לבין חג העצרת-
חג השבועות שבו אנו נידונים על פירות
האילן הרוחניים שהישגנו במשך השנה- כי חג זה הוא חג מתן תורה ודברי ירמיהו הנביא
מעבירים מסר זה במילותיו הנצחיות:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה,
מִבְטַחוֹ".
[ירמיהו
י"ז, ז']
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
