פרשת
שמיני.- מה התנאי החשוב להתברך בברכה?
מאמר
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בור מים מטהרים את הטמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/
ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
מעולם לא נתקלתי באדם
שמסרב לקבל ברכה, ההיפך הוא הנכון ישנם
אנשים רבים ההולכים לרב לבקש ברכה - מכל
שכבות האוכלוסייה,,,,,
כל אחד לפי נחיצותו -
יש הזקוקים לפרנסה טובה ויש הזקוקים לשידוך טוב ויש הזקוקים לרפואה שלמה וכן הלאה.
פרשת שמיני פותחת
בפסוקים:
"וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה,
לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר אֶל ־אַהֲרֹן, קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל
לְעֹלָה-- תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי יְהוָה. וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
תְּדַבֵּר לֵאמֹר: קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים
לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִים לְעֹלָה. וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים, לִזְבֹּחַ
לִפְנֵי יְהוָה, וּמִנְחָה, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן:
כִּי הַיּוֹם, יְהוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם......." בתום כל הקרבת הקורבנות נאמר:
"וַיִּשָּׂא
אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל־ הָעָם, וַיְבָרְכֵם; וַיֵּרֶד, מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת
וְהָעֹלָה--וְהַשְּׁלָמִים. וַיָּבֹא
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא
כְבוֹד יְהוָה, אֶל ־כָּל־הָעָם. וַתֵּצֵא
אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים;
וַיַּרְא כָּל־הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם". [להלן: ט', כ"ב-עד סוף הפרק]
השאלות
הן:
א] מה התנאי להתברך
בברכות – וליהנות מהן?
ב] מהי הסכנה הטמונה
בהרגל של היהודי?
תשובות:
התנאי
להתברך בברכות בעלי השפעה למתברך.
בפרשתנו יוצא אהרון הכוהן בתחילה לברך את העם: כנאמר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת־ יָדָו
אֶל־ הָעָם, וַיְבָרְכֵם"
על פי רש"י: אהרון בירך את עם ישראל בברכת
הכוהנים שהיא נקראת "נשיאת כפיים" , אחרי כן - באו אהרון
ומשה וברכו יחדיו את העם.
מתוך תוכן הפסוקים יש להביו: כי הברכה שניתנה לעם ישראל הייתה ביום השמיני שבו
הושלמה מלאכת המשכן –היינו - בר"ח
ניסן הקריבו את הקורבנות וחנכו את עבודת
הכוהנים בקודש.
על פי תורת כוהנים היה זה יום מאד קדוש וחגיגי ומרומם: אך נשאלת השאלה: מדוע הפסוק
הראשון מתחיל במילה" "וַיְהִי" –
שזו לשון צער?
ה"נתיבות שלום "עונה: כיון שראה אהרון שהוקרבו כל הקורבנות ונעשו כל הציוויים ועדיין
לא ירדה השכינה לישראל התחיל אהרון מאשים את עצמו כאלו השכינה אינה יורדת
בגללו – שהיה שותף לחטא העגל, ופנה למשה ואמר לו: כך עשית לי? שאני מגיע לידי בושה
,לכן כתגובה על כך מיד נכנס משה יחד אתו והתפללו לה' ובקשו רחמים ורק אז ירדה
השכינה לעולם!
תחילה אהרון בירך את
העם בברכת כוהנים ואחר כך משה ואהרון ברכו את העם בברכה: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו - יהי רצון שתשרה שכינה
במעשה ידכם" הברכה הזאת ניתנה לכל עם ישראל- כי בשבעת ימי במילואים
שהעמידו משה שהיה מעמיד כל יום את המשכן
והיה מפרק אותו- בכל הימים האלה לא שרתה השכינה- והיו בני ישראל נכלמים ואומרים
למשה- כל הטרחה שעשינו לא הביאה עדיין את השכינה עלינו! אמר להם משה: כי תפקידו של
אהרון לברך אותם באומרו להם: אחי חשוב ממני. איזו ענווה הייתה למשה!.
מעניינים דבריו של
הפרשן: "נתיבות שלום" השואל: הרי החודש הראשון הוא חודש תשרי- אם כן,
מדוע על פי התורה החודש הראשון הוא ניסן ?
תשובתו: בחודש תשרי
הייתה בריאת העולם- אבל בחודש תשרי התגשמה מטרת הבריאה- שהיא נוצרה עבור עם ישראל-
לפי שבחודש ניסן יצאו ממצרים ונהפכו לעם הנבחר לה' -וביום א' בניסן הוקם המשכן
ותכלית הבריאה התקיימה בפועל שהרי רצון
אלוקים כפי שמסופר במדרש:[ במד"ר י"ג, ו'] שנתאווה הקב"ה לו דירה
בתחתונים והדבר הזה יצא לפועל בהקמת המשכן. אלא שהיום באין משכן ובאין מקדש עדיין
אלוקים מצווה:
"וְעָ֥שׂוּ
לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם":[שמות כ"ה, ח']
בתוך כל אחד ואחד!
מכל הנאמר כאן,
לומדים אנו: כי כדי שהשכינה תשרה בעם ישראל –הדבר מתרחש בפועל-בתנאי שנדע כי - חייבים אנו לקיים את המצוות בפועל
ועל ידי כך השכינה יורדת לתוכנו ואנו מתברכים בברכות – כאשר אנו נושאים
תפילה ומבקשים בקשות - בדומה לתפילת משה ואהרון שהתפללו לקבלת השראת השכינה- כי
ללא השראת השכינה- הברכה איננה יכולה להתקיים אצל היהודי!
כדברי הנבואה:
"וַעֲזַרְיָהוּ,
בֶּן-עוֹדֵד, הָיְתָה עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים.
וַיֵּצֵא, לִפְנֵי אָסָא, וַיֹּאמֶר לוֹ, שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל-יְהוּדָה
וּבִנְיָמִן: "יְהוָה
עִמָּכֶם, בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ, וְאִם-תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם,
וְאִם-תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם". [דברי הימים חלק ב',
פרק: ט"ו, א'- ג']
הסכנה
הטמונה בהרגל של היהודי:
להלן כמה עצות בנוגע לאופן הבקשות לברכות:
א] ראשית אדם הרוצה
שתפילותיו יגיעו לייעודן - היינו - אל בורא עולם, חייב לחיות בקדושה: לשמור על פיו
ולדבר רק מילים טובות וחיוביות – להימנע
מגאווה ודיבור לשון הרע כדברי שלמה המלך:
"שֹׁמֵר
פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ."
[משלי כ"א, כ"ג]
מאשר זאת
גם דוד המלך- אביו: "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ".[ תהלים: פ"א,
י"א]
הסבר יפה –נותן על כך : "מצודת דוד"
"הנה
הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם
אם תשמע לי".
ב] להימנע להתפלל – ללא
כוונה - חלילה, כלומר: כאשר יהודי עושה את
תפילתו-מצוות אנשים מלומדה[ללא כוונה]
חז"ל מזהירים על כך:[במסכת ברכות, כ"ח, ע"ב] "עושה תפילתו
קבע - אין תפילתו תחנונים - ושם מפרשת הגמרא:[ כ"ט, ע"ב] קבע - כמשא שרוצה
לפרוק אותה מעליו וכיון שאין תפילתו תחנונים - אין התפילה יוצאת מתוך רגש ומעומק הלב - כלומר נעשית ללא כוונה - מתוך
הרגל - אין לזה ערך רב. ומעניין לשים לב
לדברי דוד המלך החכם באומרו "אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ־יְהוָה-- אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי
בְּבֵית יְהוָה, כָּל יְמֵי חַיַּי; לַחֲזוֹת
בְּנֹעַם ־ יְהוָה, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". [תהלים [כ"ז, ד']
דוד המלך מדגיש: כי אומנם הוא רוצה לשבת בבית ה' תמיד- אבל הוא מבאר:
"וּלְבַקֵּר
בְּהֵיכָלוֹ". - הכוונה: למרות שהוא רוצה
להיות באופן קבוע בבית ה' - הוא רוצה לחוש את ההרגשה כי כל פעם הוא כאילו בא מחדש לבקר בבית ה'- להתחדש - ולא להיכנס
למשהו רגיל ללא כוונה.
ג] אדם חייב להימנע
מגאווה ומקנאה ומכל המידות הרעות. אלא עליו להקפיד לחיות בענווה, ללא כעס - ולהיות
בעל יראת שמים כדברי הרמב"ן .
לאור האמור לעיל:
הברכה ניתנת להגשמה כאשר היהודי חי חיי
קדושה וממלא את מצוות ה' באהבה, ביראה ובכוונה מלאה.
יפים וחשובים דברי
הרמב"ן באיגרת לבנו:
"וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד [כל זמן] אֲשֶׁר
תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר
לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּימוֹ. וּתְפַשְׁפֵּשׁ
בְּמַעֲשֶֹיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה.."
יהי רצון שהשכינה תשרה על כל עם ישראל - בהיותנו
שבים להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ובוטחים באבינו שבשמים תמיד-כנאמר:
" אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד
מִלְּבַדּוֹ " [דברים, פרק ד', ל"ה]
