פרשת תרומה- לשם מה נועדה התרומה?
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ הבאת תרומה אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הבאת שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/"ועשו לי מקדש../ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שלחן לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אמני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עבדי מלך צור ושלמה המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/חירם מלך צור שולח ארזים לבניית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך וברקע עבדיו נושאים אבני גזית לבניין הבית.
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך /שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך והחוצבים בהר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך החכם מכל אדם/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו פותחת
במילים: "וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחו ּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ,
תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת,
הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:
זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת".[שמות כ"ה, א'- ד']
השאלות
הן:
א] מה משמעות המילים: "וְיִקְחוּ -לִי תְּרוּמָה"?
ג] תרומת הכסף הנחושת
והזהב - מה טמון בהם?
תשובות..
"וְיִקְחו ּ- לִי תְּרוּמָה"
החיד"א מסביר: למילה: "לי " - ישנה משמעות , כביכול ה'
אומר: שייקחו תרומה גם מִמְּנוֹ בנוסף על כך שייקחו מכל איש.." ובמה דברים
אמורים? בענני הכבוד, על פי דברי חז"ל: העננים הביאו את אבני השוהם
ואבני המילואים -זו הייתה תרומת אלוקים לבניית המשכן.
"קדושת
הלוי" סובר: בזמן שיש לעם ישראל את רצונם ונדיבות ליבם לקיים מצוות למען - שם שמים, אומר: הקב"ה:
"לי תרומה" : כי על ידי כך הוא
מגיע להתרוממות: לפי: "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כוח בפמליה של מעלה"
הרבי מקוצק היה אומר:"ויקחו לשמי- תרומה" שתיקחו את שמי כשהוא מורם
ונבדל מן העולם הזה.
המלבי"ם שואל: מדוע נאמר: "ויקחו" ולא :"ויתנו"?
תשובתו: לפי שבאמת הכול
שייך לקב"ה כפי שנאמר:" כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". [דברי
הימים א. כ"ט, י"ד] אלא ברגע
שאדם עושה דבר טוב עם ממונו - לשם שמים - הרי הוא קונה לעצמו כדברי חכמים האומרים :
על ידי הברכה מתקיים:"
וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי
אָדָם" [תהלים קט"ו, ט"ז]
נמצא שהוא נותן את שלו.
מכאן: כי רק עם נתינת התרומה לה'- זה נעשב
בבחינת:"ויקחו"- שהם לוקחים וקונים זאת לעצמם...
חז"ל אומרים[מסכת יומא ע"ה, ע"א]:"מלמד שירדו להם לישראל אבנים
טובות ומרגליות עם המן" והם תרמו אותן למשכן. ואם תרומת המשכן הגיעה מן השמים
בדרך ניסית, מדוע מלכתחילה לא ירדו כל האבנים הטובות במקום קרוב למשכן?
אלא, שלהקמת המשכן
נדרשה מסירות נפש של בני ישראל ,המקום והשראת השכינה צריך להיבנות מתוך התגברות על
היצר ועל המידות הרעות, לכן היה צריך שבני ישראל יביאו משלהם, כדי לבחון את מסירות
הנפש שלהם- לנסות אותם- האם הם מתגברים על
תאוות הממון ונותנים את ממונם למשכן ברצון ובנדיבות לב.
באמת כאשר הבחינו
באבנים יקרות אלה - יתכן שהייתה להם מלחמה פנימית - האם לתרום אבנים יקרות
אלה למשכן, או לא וכמה מעלות טובות יש לאנשים אלו - שאינם נופלים לבור חמדת הממון והתאווה. ותורמים בלב שלם מתוך
ההכרה כי כל הכסף, הזהב והאבנים הטובות, אינם שלהם. הם ניתנים להם כפיקדון כדי
שישתמשו - עבור דבר כה נעלה וקדוש.
חשיבות
תרומת הכסף והזהב .
דוד המלך אומר
בתהלים: "טוֹב לִי
תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף [תהלים קי"ט, ע"ב]
בזוהר הקדוש: מסופר על מעשה שקרה וממחיש לנו
מה ערכה של התורה הקדושה:
באחד הימים כאשר עבר
רבי אבא ברחוב – לפתע ראה ילד קטן משחק – ילד
יתום אשר לא היה מי שידאג לעולמו הרוחני.
שאל רבי אבא את הילד
מה שמו? "יוסי שמי"- ענה לו הילד. אחר כך שאל אותו - מה מעשיו כאן ברחוב - הילד ענה לרב שהוא
"משחק"
שאל הרב את הילד האם
יסכים להתלוות אליו ולגשת לישיבה ללמוד
תורה? הילד ענה: "כמה תשלם לי"? הילד הבהיר לרב - כי הוא מוכן
לבוא לישיבה-בתנאי שיקבל תשלום ואם לא - יעדיף להישאר ברחוב לשחק.
שאל הרב: מה הסכום
שהילד דורש? הנער השיב לו: "אם תיתן לי שתים עשרה כוסות של פז [זהב משובח] -
אני מוכן לבוא אתך לישיבה וללמוד יומם ולילה"
רבי אבא הבטיח לו:
שאם יתלווה אליו ויבוא לישיבה וילמד בשקידה - יקבל את שכרו. ואכן הילד ישב ולמד
בישיבה ברצינות רבה.
הרב ויוסי היו
מאושרים, אבל היה מישהו לא מרוצה מהתוצאות. זה היה: יצר הרע שהיה מתעתע בילד
ומבלבל אותו.
ואומר לו: כי הרב לא
יקיים את הבטחתו והרי אין ליוסי הורים ממילא
אף אחד לא ידאג לו! ויוסי התבלבל!
הילד שאל את הרב: אם
הוא יכול לפחות לראות את כוסות הזהב שעתיד
לקבל ממנו?
אומנם הילד שב לשקוד
על לימוד התורה, אלא כעת הרב היה מוטרד
מהיכן יביא את מה שהבטיח?
כששב לביתו, סיפר את
הבעיה לרעייתו : כיצד יצליח לקיים את
הבטחתו לילד ?
אשתו הצדיקה ענתה לו:
שהוא עושה הכול לשם שמים ועל כן יסיר דאגה מליבו והקב"ה יעזור לו!
באותו יום הופיע איש
זקן עם שק גדול וסיפר לרב: כי שמע את דרשת
רבי יוחנן שאמר: כי עמי הארצות לא יזכו לקום לתחיית המתים וכי ניתן לקום לתחיה רק אם יש להם "טל תורה'!
ואמר שהוא רוצה לתרום
את הונו שבשק - תמורת 'טל תורה'- כלומר: באמצעות שטר התחייבות שיימסר לתלמיד חכם
שלומד תורה -שיבטיח שימכור לו את "זכות התורה". מששמע זאת יוסי, שמח ונשאר ללמוד והרב הבטיח שישמור לו
את האוצר עד בוא יום האירוסין ויוסי חתם על שטר התחייבות לחלוק
את זכות
תלמודו עם הזקן ומיד שב ללמוד בבית המדרש והרב התחייב לשמור לו את האוצר שברשותו.
עד שבאחד הימים -
הכול התהפך – יוסי פרץ בבכי ודרש מהרב
שיביא לפניו את הזקן - כדי שהוא ישיב לו
את שטר ההתחייבות וייקח את כל האוצר היקר חזרה.
הסיבה: יוסי למד זה עתה: כי אפילו מילה אחת מהתורה - יקרה מפנינים – ומזהב
ומפז כה רב! אלא שלפתע פרצה מחלוקת כאשר הזקן הוזמן לביתו של - רב אבא - הוא לא
רצה לוותר על זכות התורה ולא חפץ לקבל חזרה את האוצר - ואילו יוסי מאס באוצר!
רב אבא - החליט: לחלק את הכסף והזהב לעניים – ללומדי תורה לישיבות
ולעניים.
ישנו משל על מלך שהייתה לו בת יחידה , בא נסיך אחד והשתדך איתה ורצה
לקחתה לארצו, אמר לו האב: זוהי בתי היחידה, אינני יכול בלעדיה ,אך
אינני יכול להגיד לך שלא תיקח אותה, לפי שהיא כבר אשתך, לכן בקשתי היא:
כל מקום שתלך תקציב לי חדר שאוכל לדור אצלכם, כי איני יכול לעזוב אותה,
הנמשל לכך: אמר הקב"ה לישראל: אני הענקתי לכם את התורה ואינני יכול לפרוש
ממנה ולהגיד לכם שאל תיטלו אותה ,גם איני יכול בלעדיה ,לפיכך כל מקום
שאתם הולכים עשו לי בית אחד אצלכם שאדור בו, כפי שכתוב:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
לסיכום, לאור האמור לעיל - התרומה נועדה להקמת
המשכן ושם השכינה הייתה שורה על עם ישראל, ומשבנה שלמה את המקדש השכינה עברה לשם, אולם , משחרב המקדש השכינה שורה על עם ישראל במקום שעם
ישראל מחובר לתורה.
כנאמר: "כִּי
לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".[משלי, ד', ב']
