‏הצגת רשומות עם תוויות רות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 במאי 2022

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא ,חג השבועות ומגילת רות- מה הקשר?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי   לפרשה ולחג השבועות.



ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ


ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]

  monk / painter, Ahuva Klein (c)] [oil on canvas 




ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]




ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]



יצירותיי בנושא: חג השבועות ומגילת רות.


ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ )   



ציורי תנ"ך/ רות ונעמי מגיעות לבית לחם / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חג השבועות- ביכורי קציר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ אכילת מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"



ציורי תנ"ך/ הגבלת העם סביב הר  סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׂ)



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות בידיו - לעיני עם ישראל




פרשה  נשא -  היא הפרשה הארוכה  ביותר בתורה, בעיקר בשל התיאור המפורט של מתנות הנשיאים שהביאו לחנוכת  המזבח במדבר.

היא גם כוללת את הציווי למשה בנושא ברכת הכוהנים - כלשון הכתוב: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אָמוֹר, לָהֶם.  כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם".  [במדבר ו', כ"ב-   כ"ז]

פרשת נשא נקראת צמוד לחג השבועות - היא הגדולה בפרשיות התורה וכוללת בתוכה ; 176 פסוקים . בדומה לכך  ניתן לקרוא את פרק קי"ט בתהלים הוא גם הארוך ביותר בספר ומספר הפסוקים בו  גם : 176 ומעניין במיוחד לגלות כי בתורה שבעל פה - מסכת בבא בתרא שהיא המסכת הגדולה ביותר במסכתות הש"ס  שבתלמוד הבבלי והיא כוללת גם  176 דפים.

השנה - עם צאת השבת אנו  חוגגים את חג השבועות - הבא עלינו לטובה וחג זה שהוא אחד משלושת הרגלים. חל בתאריך: ו' בסיוון  והמקור לכך הוא:

"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ— בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה".  [דברים  ט"ז, ט- י"ג]

חג השבועות נקרא - גם בשמות נוספים: חג מתן תורה, חג הקציר, עצרת, "יום הביכורים"

בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת רות

מגילת רות  מתארת את מה שארע בתקופת השופטים, אלימלך שהיה גר בבית לחם בתקופת הרעב בארץ , נוטש את המקום ועובר לגור בשדה מואב יחד עם אשתו ושני בניו ,שם אשתו: נעמי. שמות בניו: מחלון וכיליון.

כאן חז"ל דרשו את אלימלך לגנאי: ואמרו: אלימלך גדול הדור היה וגם עשיר ואת הארץ נטש מסיבת קמצנותו , לא היה מעוניין לפרנס את העניים- באזור מגוריו -  והפיל את העניין על  לבם של עם ישראל.

ארץ מואב שוכנת  למזרח  ים המלח.

בהמשך -המגילה מתארת את מה שאירע לאלימלך ובניו:  אלימלך נפטר ושני בניו נשאו נשים מואביות .שם אחת: עורפה ושם השנייה: רות. הם המשיכו לגור שם עשר שנים וכעבור תקופה זו ,שני בניה של נעמי נפטרו. נעמי  מחליטה לשוב  אל ארץ יהודה:

בתחילה שתי כלותיה מתלוות אליה , אך  נעמי מפצירה בהן שתשובנה לבתיהן, עורפה אומנם נפרדת ממנה, אך רות נשארת אתה ומתלווה אליה כפי שנאמר:

"וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.  וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.  וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.  וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.  וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי, כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי? " [מגילת רות  א', י'- י"ט]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין פרשת נשא לחג שבועות?

ב] מי הייתה רות - ומהי גדולתה?

ג] מדוע  נוהגים לקרוא את מגילת רות, דווקא בחג השבועות?

תשובות.

הקשר בין פרשת נשא למגילת רות.

ישנן כמה נקודות משותפות:

א] חז"ל סבורים: שאין זה מקרה שפרשה כה  ארוכה נקראת בצמוד לחג השבועות - - חג מתן תורה. חז"ל הורו לנו  לחבב תמיד את התורה ולהרגיש כאילו ניתנה לנו ממש עכשיו ,כפי שנאמר: "בכל יום תהיה בעינך  כחדשה" [מסכת  ברכות ט', ע"ב] אך ככל שעם ישראל  קרובים לחג מתן תורה - חשים ברעב להשביע נפשם – בתורה הקדושה -  במידה יתרה  ואחת ההוכחות לכך: היא אורכה של פרשת נשא .

ב]  רבי חנוך צבי לוין מסביר: הרי ידוע שאהרון הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום" כפי שנאמר במסכת אבות [א', י"ב] את המידה הטובה הזו הנחיל אהרון לבניו ולדורות הבאים.

לכן ה' ציווה שאהרון ובניו יברכו את עם ישראל. כדי שיהיו בעלי מידה  טובה- של אהבת איש  את רעהו - ובאופן  זה יהיו  כל  שבטי ישראל מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.

 מטעם זה: בזמן שהכוהנים עולים לדוכן אומרים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה"

במצב זה היו שרויים עם ישראל בזמן שקיבלו את התורה לרגלי הר סיני.

ההוכחה לכך שנאמר בזמן מתן תורה: "וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". [שמות י"ט, ב]

נאמר על עם ישראל בלשון   יחיד:"ויחן"-  ולא נאמר בלשון רבים: "ויחנו" מכאן שכל העם היה מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

רות - וגדולתה.

רות - כלתה של נעמי עומדת במבחן הנאמנות  כלפיה ושומרת  לה אמונים. איננה מוכנה לעזוב את  נעמי , למרות הפצרותיה- והטעם הוא:

היא מעוניינת להתחבר לעם היהודי.

רות מוכנה רק להידבק אל נעמי  באומרה:

"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי".

על פי דעת מקרא: השיחה בין נעמי לכלותיה נאמרות בלשון שירה, היינו: בצלעות מקבילות ומילים חוזרות ולשון נופל על לשון.

לפנינו  דמויות אציליות של כלה וחמותה , ובניגוד לכך שיש והיחסים בן הכלה לחמותה - אינם נחמדים - הרי כאן הכלה נאמנה לחמותה גם אחרי מות בעלה. היא נשבעת שלא תעזוב אותה עד יומה האחרון.

המסקנה העולה מן המגילה: שהכלות - בקשו ללכת עם נעמי במטרה שתוכלנה להקים את שם המתים , אך נראה שנעמי חששה שהן לא  תוכלנה להינשא בארץ ישראל, לכן ניסתה לדבר על ליבן לשוב לשדי מואב. עורפה השתכנעה מדברי  נעמי ושבה אל ארצה. אולם מנגד - רות דבקה בנעמי בעמה ובאלוקי ישראל- באומרה:

" כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  .."

מגילת רות נקראת דווקא בחג השבועות.

שתי הכלות המואביות - מצטרפות  אל נעמי אך נעמי מעוניינת להגיע למולדתה בגפה , בדרך עורפה נוטשת, (מעניין כי שמה מרמז על דרכה -היא מפנה עורף לנעמי) אך לעומתה - רות דבקה בה ואומרת לה: "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" [מגילת רות  א, י"ז]

על כך אמרו  חז"ל :כי יש לקרוא את מגילת רות: "ללמדך כמה שכר טוב  יש לגומלי  חסדים". בהמשך כתוב: "ותלכנה שתיהן"[רות א, י"ט]

על כך אומר רש"י: "כיוון  שרות  החליטה להתגייר השווה אותה הכתוב לנעמי- מכאן ניתן ללמוד עד כמה חביבים הגרים על ה'.

כל האירוע התרחש: "בתחילת קציר שעורים "- והדבר מתאים להפליא- לחג הקציר.

לפי המסורת , ידוע כי דוד המלך נפטר בחג השבועות - דוד היה הנין של רות.

רות המואבייה התגיירה וקבלה על עצמה את היהדות בדומה לעם ישראל שקיבלו עליהם את התורה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי  קיים קשר בין פרשת נשא לחג השבועות, חג השבועות נקרא גם בשם: חג מתן תורה - הרי פרשת נשא היא הארוכה ביותר בחומש במדבר וככל שעם ישראל קרב לחג השבועות חש את הצימאון למידה יתרה של לימוד התורה - גם ברכת כוהנים המסמלת אחדות ואהבת ישראל - מאפיינת את מעמד הר סיני - לפי שכל העם קיבל את התורה - כאיש אחד בלב אחד, במגילת רות  מתגלית לעיננו רות המואבייה שהייתה מוכנה לקבל את התורה כולה ולהתגייר בניגוד לעורפה.

לכן זכתה לנין : דוד המלך.

היות ודוד המלך נולד בחג השבועות וגם נפטר בחג השבועות - - לכן יש הנוהגים לקרוא את ספר תהלים בחג .

מה יפים דברי דוד המלך על התורה הקדושה באומרו: "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ;    עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי."  [תהלים י"ט, ח]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 12 ביוני 2019

ציור למגילת רות/ בועז ורות בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Ruth and Boaz

 "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר.."
 [מגילת רות, ב, ח]
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 5 ביוני 2019

הדמויות המככבות במגילת רות- באור חז"ל/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 הדמויות המככבות  במגילת רות-באור חז"ל.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

היצירות שלי :


העלאת תמונות
ציור למגילת רות/ ערפה נפרדת מנעמי ורות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור למגילת רות: רות ונעמי / ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים ובעז ונערו ברקע/

 ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציור למגילת רות/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



 מגילת רות כבר בראשיתה   מתארת לנו את מוצאה של רות:

"וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב--הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו.  וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים--מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.  וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ, אִישׁ נָעֳמִי; וַתִּשָּׁאֵר הִיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. וַיִּשְׂאוּ לָהֶם, נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת--שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת; וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, כְּעֶשֶׂר שָׁנִים"

 [מגילת רות, א', א- ד]

א] מהי תקופת שפוט השופטים?

ב] מי היה אלימלך?

ג] רות- ובועז קווים  לדמותם.

 תשובות.

 תקופת שפוט השופטים.

תקופת שפוט השופטים- החלה  לאחר מותו של יהושע בן נון שזכה להנהיג את עם ישראל ולהכניסם לארץ ישראל. השופטים שעמדו כעת בראש העם לא   היו  בעלי סמכות של  מלוכה ,מטעם זה- מצבם הרוחני  והמדיני- של עם ישראל – לא היה יציב במיוחד.

הדבר התבטא בזלזול של העם כלפי  השופטים, לדוגמא: אם השופט היה אומר לאחד מתוך אנשי העם:" טול  קיסם מבין שינך"! - המשמעות: תתקן את החטא המסוים- המצוי אצלך ,תשובתו החצופה של  האדם הייתה: "טול קורה מבין עינך"- והכוונה : טרם תעביר עלי ביקורת על מעשיי שאתקן את חטאי,

 תתקן אתה את  חטאיך שהם קשים יותר. כמו קורה עבה.

העם, פשוט לא קיבל עליו את סמכות השופטים., לכן  גם  אם היו אנשים רמי מעלה ואיכותיים , הם סירבו לעסוק בתחום המשפט- כדי למנוע מעצמם עגמת נפש.

אך, מנגד היו כאלה שהתמנו לשופטים, אך לא נהגו ביושר. ולא שפטו משפט צדק  ואף לא ניסו לקיים פשרה בין הצדדים בדין, ולכן שרר אי שקט- בקרב העם והתרבו הסכסוכים וחילוקי הדעות בציבור.

ועם מצב כזה של אי שקט, אין זה פלא  שבסופו של  דבר- הגיע הרעב אל העם  כדברי חז"ל: "בעוון  עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין- חרב באה לעולם ובצורת באה, ואין אדם אוכלים ואינם שבעים"- לכן כתוצאה מעוות הדין  הגיע  גם הרעב.

אלימלך.

  באותה תקופה היה איש ידוע בשם: אלימלך, הוא  היה תושב ותיק בבית לחם איש גדול בתורה בעל מעלה ומכובד ועשיר- מבניו של נחשון בן עמינדב- משבט יהודה, אשתו נקראה בשם נעמי- אישה ,נאה  ונעימה בדרכיה אוספת צדקה לעניים ומרגיעה אותם  במילות פיוס ונועם, לזוג  היו שני בנים: האחד מחלון והשני- כליון- שהיו ידועים כאנשים חשובים ועוסקים בתורה.

 משמעות השם אלימלך- נבעה מתוך מחשבתו שלו שהיה חפץ שהמלוכה תהיה בידו -לפי שראה את עצמו מתאים לכך- בהיותו שייך לשבט יהודה [גור אריה יהודה- מרמז על מלוכה] והיה שייך למשפחת נחשון בין עמינדב- נשיא שבט זה. למרות שהיה סבור שממנו וזרעו יצאו מלכים- לא זכה לכך. ומדוע? היות והוא לא התחשב במצבם הקשה של עם ישראל, לא הייתה לו הידיעה שעיקר המלכות- היא לחשוב על האחר- לדאוג  במידת  הצדקה והרחמים כלפי העם- לא כן היה דוד המלך- שנבחר למלוכה- היות ודאג באחריות כלפי הצאן ועליו נאמר:

"וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ;    וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן.

מֵאַחַר עָלוֹת, הֱבִיאוֹ:    לִרְעוֹת, בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ; וּבְיִשְׂרָאֵל, נַחֲלָתוֹ.

וַיִּרְעֵם, כְּתֹם לְבָבוֹ;    וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם".[תהלים ע"ח ע-ע"ג]

אלימלך הגיע למסקנה בעקבות הרעב ששרר במקום- הדבר עשוי להשפיע על החברה לרעה ולגרום  לאי שקט שיתמלא המקום בחמס וגניבות.

 ובמיוחד חשש אלימלך שאנשים מתוך ישראל יבואו לבקש ממנו צדקה, לכן החליט לעזוב את הארץ בחשאי והגיע לארץ מואב.

 אמרו חז"ל: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינו"- הכוונה: שאלימלך לא לחינם הגיע למואב שהרי גם המואבים- הם צרי עין.

חז"ל אומרים: שבאותה שעה האלוקים היה דן את העולם ולפניו היו ניצבים בית דין של מעלה- אלוקים הסתיר את אלימלך והגן עליו מפני מידת הדין – היות והיה צדיק, אך מידת הדין החמירה איתו ומיד נגזרו עליו ועל בניו מיתה.

 ועונש זה בא עליו- היות ולא דאג לישראל במצב הקשה- למרות שהיה יכול לעשות כן.  בנוסף הייתה עליו הקפדה  מהטעם שנטש את ארץ ישראל וגם לא נתן את ביטחונו בה' המפרנס כל ברייה בכל  מקום..

תחילה אלימלך נפטר ואחריו שני בניו -כי יתכן שניתנה להם אורכה- לחזור בתשובה, משלא עשו כן- גם הם מתו.

 לאחר מותו של אלימלך- נשאו בניו  נשים מואביות- את בנותיו של עגלון מלך מואב.

 מחלון נשא לאישה את רות [שמה המקורי היה: גלית] וכיליון נשא לאישה את עורפה.

 שתי נשים אלה , על אף  היותן נוכריות- היו בעלות מידות טובות. במשך תקופת נישואיהן הן למדו את אורחות היהדות, אך עדיין לא התגיירו.

 משתם הרעב בארץ, יוצאת נעמי עם כלותיה לארץ ישראל כשהן מגיעות לפרשת דרכים,  שם עורפה נפרדת מנעמי ואילו רות  דבקה בחמותה.

רות

 רות הייתה צדיקה והתקרבה אל היהדות, נעמי הסבירה לה על  הצניעות של בנות ישראל ועל שמירת המצוות, רות לא נרתעה מהדבר, ההפך הוא הנכון, היא אמרה:

"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.  ַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ".

[רות א, ט"ז- י"ט] רות הסכימה לא לעבוד עבודה זרה.

ולא די בכך, אלא שרות הוכיחה גם את אהבתה  לארץ ישראל- הייתה מוכנה בסוף חייה להיקבר בארץ הקודש.  כך  התגיירה רות בפני חמותה.

 זו הייתה עונת  הקציר, רות בעלת מידות נאצלות - מחליטה ללכת לשדה ללקט שיבולים היא מודיע זאת קודם לכן לנעמי  ומשכנעת אותה שלא מכבודה ללכת לשדה בתוקף היותה אישה מוכרת וחשובה, בעוד שרות עצמה- עדיין   מואבייה אינה מוכרת לאיש ואינה חשה בושה בכך.

"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי"

.כוונתה הייתה לחפש בעל שדה שיש לו עין טובה במה שמלקטים העניים וכן אדם צדיק שעוסק גם בתורה.  רות החליטה ללקט שיבולים לפי גדר ההלכה: ב' שיבולים  בלבד.

היא מצאה שדה שבו קוצרים את התבואה ועשתה לעצמה סימנים- כדי לזכור את הדרך חזרה- על מנת שלא תשאל עוברים ושבים שמא ירבו איתה מילים והנה אלוקים זימן אותה לשדה בועז- שופט ישראל- שדה  ששם כל העובדים התנהגו  בכבוד ויושר.

כדי שלא יכשלו בה בני אדם בהיותה אישה  יפת תואר ומראה-

 רות מגיעה , תחילה לסוף השדה  בלי ללקט ורק בשובה ליקטה, היא הקפידה ללכת אחרי הקוצרים ולא לפניהם, כדי שלא יכשלו בה, ובחרה לקחת שיבולים מן ה"לקט" [שיבולים שנופלים על הקרקע בעת הקצירה ומספרם בין אחת  לשתיים] רות  הייתה מלקטת בשדה בועז במשך: ששה ימים בועז עדיין לא היה שם- היות והיה שרוי בשבעת ימי אבלות על אשתו שנפטרה. ביום השבעה  כשקם מימי האבל- הוא מגיע לשדה.

בועז.

היה קרוב משפחתו של אלימלך- היה גדול הדור- שמו המקורי היה: "איבצן"- שהיה אב צאן קדושים[עם ישראל משול לצאן] אך כינו אותו בשם "בועז"- מלשון- עוז ותעצומות-גיבור הכובש את ייצרו.

בועז היה איש צנוע ולמרות שהיה בעל שדה רחב ידיים לא נתפש במידת הגאווה  ,אלא הקדים בשלומם של הקוצרים ולא ציפה שהם יברכוהו תחילה.

"וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהֹוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה"׃ [רות, ב, ד] ובכך רמז להם שלא יסתנוורו מכל השפעת סביבם, אלא המטרה  תמיד לזכור את ה' ולעמול בתורה במשך כל השנה.

 הוא גם רמז להם על מצוות: "לקט, שכחה ופאה" - להתייחס בכבוד לעניים כתוצאה מכך- השכינה תשרה עליהם ,הם השיבו באותו מטבע: "יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה"!

כוונתם הייתה:  להראות עד כמה  הם ששים לקיים מצוות אלה ובזכות המצוות האלה גם הוא יתברך כדברי חז"ל: "עשר  תעשר, בשביל שתתעשר" בכך היה גם רמז שיתברך בהקמת המקדש  ויזכה לשאת אישה שהרי  ידועים דברי חז"ל: השרוי בלא אישה –שרוי ללא ברכה" ברכתם הייתה קצרה- כדי למנוע זמן בטלה ממלאכתם  כדברי חז"ל: העוסק במלאכתו אצל אחרים, אל יאריך אפילו בדבר שלום"

 ברגע שבועז מבחין ברות שואל את נערו: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת"?

 מיד הבחין בחכמתה של רות שליקטה  שני שיבולים בלבד- הדבר מוכיח את  הבנתה בהלכה – וגם שם לב-לצניעותה ,בזמן שמלקטת הייתה עומדת ולא מתכופפת. מלקטת היא אך ורק מההפקר.

על פי הזוהר הקדוש: בועז הבחין בעין הטובה שיש לרות וברוח הקודש ששרתה עליה.

 הוא מפתח איתה שיחה, מאפשר לה לשתות מים לבדה מהכלים כדי שלא תשוחח עם העובדים, ומגלה לה את כל הדברים הטובים שיודע עליה.

ומובא בתרגום:  שנאמר לבועז -באמצעות  קול מן השמים - שה' גזר על המואבים - לא לבוא בקהל ה' ,אך הגזרה חלה רק על הזכרים ולא על הנשים. בתום שלושה חודשים הייתה רות יכולה להינשא כבר לבועז כי גיורת צריכה להמתין שלושה חודשים- כדי שתהיה-

ראויה לנישואין. סוף טוב  הכל טוב- רות נישאת לבועז- וזוכה  לברכת הזקנים:

"יִתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם" [ רות ד, י"א]

 בועז ורות זכו לבן בשם  עובד ועובד  הוליד את ישי ,ישי הוליד את דוד- הוא: דוד המלך, אשר נולד ונפטר בחג השבועות.

 עוד  מיצירותיי לחג השבועות:

העלאת תמונות




ציורי תנ"ך/ "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ביכורים- משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציור לחג השבועות/ אישה נושאת ביכורים על ראשה/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c



ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ההכנות לחג מתן תורה במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ מתן  תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציור לחג השבועות/ קישוט בית הכנסת לכבוד- חג מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מנהג מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת השבוע בשבת:

פרשת: נשא.
ציורי תנ"ך/ חנוכת המשכן,שש עגלות צו של הנשיאים/ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]
ההפטרה:
[שופטים  י"ג[
 תיאור- הולדת שמעון הגיבור:

הנה קטע מההפטרה:

".. וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה.  וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל".


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר