פרשת
ויחי- אפרים
ומנשה ייחודם-ומסר דוד המלך?
מאמר
מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף נופל על פני יעקב אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ האחים חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין
ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו נקראת בשם
"ויחי" למרות שיעקב אבינו מגיע
לסוף ימיו וזאת מהטעם –כי צדיקים במותם
נקראים חיים.
יעקב נחלש בסוף ימיו
והדבר נודע ליוסף והוא בא לבקרו עם שני בניו- אפרים ומנשה כפי שכתוב:
"וַיְהִ֗י
אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה
וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־ מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־ אֶפְרָֽיִם׃
וַיַּגֵּ֣ד לְיַֽעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ
וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙
אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן
וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ
וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־ הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥
אַֽחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃ וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־ בָנֶיךָ֩ הַנּֽוֹלָדִ֨ים לְךָ֜
בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־ בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־ הֵ֑ם אֶפְרַ֨יִם֙
וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־ לִֽי׃ וּמֽוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־
הוֹלַ֥דְתָּ אַֽחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִֽהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּֽרְא֖וּ
בְּנַֽחֲלָתָֽם" [בראשית מ"ח, א'-ז'] כאן מבטיח יעקב את
ארץ ישראל לעם ישראל ואת אפרים ומנשה- בני
יוסף כחלק בלתי נפרד מתוך שנים עשר
השבטים.
ההפטרה הנקראת בשבת
הקרובה מתארת את דברי דוד המלך טרם מותו: לבנו
שלמה:
"וַיִּקְרְבוּ
יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. ......" [מלכים-א, פרק, ב', א'-ה']
השאלות .
א]מדוע שיכל יעקב את
ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה?
ב] כיצד-אפרים ומנשה נכללו
בתוך שנים עשר שבטי ישראל?
ג] מה המסר בדברי דוד
המלך לשלמה-ומה הקשר לפרשה?
תשובות.
יעקב שיכל
ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה.
נאמר: "וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮
אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃
וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֨יִם֙
וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙
אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃ וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר
הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק
הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה"[להלן : מ"ח, י"ג-
ט"ז]
רש"י מבאר: העמיד יוסף את אפרים לימינו שהוא
שמאלו של יעקב היושב מולו ואת מנשה בשמאלו –שהוא ימינו של יעקב היושב מולו
זה כנגד זה- נמצא ימינו כנגד – שמאל חברו
וכך העמיד יוסף את מנשה בצד ימינו של יעקב- מפני שמנשה הוא היה הבכור וראוי
להתברך כשהוא מצד ימין ,אך יעקב שיכל ידיו
בחכמה – שהניח את יד ימינו על ראש אפרים שלא בסדר הראוי ועשה זאת בכוונה שהרי
ידע יעקב שמנשה הוא הבכור ולמרות זאת לא הניח את יד ימינו עליו, אלא על אפרים
הצעיר,
יוסף לא העביר את יד
אביו מעל ראש אפרים אל ראש מנשה ,אלא רק הרים את יד אביו מעל ראש בנו ותמך בידו עד
שיעביר יעקב בעצמו חזרה לראש מנשה.
בהמשך הכתוב מתאר את ברכת הבנים:
"וַיְבָ֥רֶךְ
אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙
אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד־ הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה׃ הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־ רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־ הַנְּעָרִים֒
וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ
לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּֽי־ יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו
יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם"
לגבי המלאך המוזכר בברכה: זה מלאך רגיל שנשלח על ידי
ה' להציל את יעקב ולגאול אותו דוגמת המצב כשהיה יעקב אצל לבן
ושם ציווה את יעקב לצאת מהמקום ולשוב לארץ מולדתו.
ה"נערים"-
הם אפרים ומנשה שעתידים להתברך בריבוי רב –כדגים
בים ואין עין הרע שולטת עליהם- להמעיט את תולדותיהם.
תגובת יוסף הייתה:
"וַיֵּ֣רַע
בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־ אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־ אֶפְרַ֖יִם
עַל־ רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃ וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י
כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִֽינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ"׃
רש"י מסביר: יעקב לא העביר את יד אביו מעל ראש אפרים אל ראש מנשה, אלא רק הרים
את יד אביו מעל ראש בנו ותמך בידו עד שיעביר יעקב בעצמו חזרה לראש מנשה.
*וראיתי כי בתורה
יש ארבע דוגמאות של הלשון :" לֹא־כֵ֣ן"
כגון הדוגמא: "לֹא־כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל־בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא" [במדבר י"ב, ז']
[מתוך ספר: "רש"י שונה ומפרש" מאת: הרב משה ב"ר שלמה
זלמן פיליפ]
תגובת יעקב אל יוסף
הייתה: יודע אני שמנשה הוא הבכור וגם הוא יזכה לגדולה ומה תהיה גדולתו של מנשה?-
שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקב"ה יעשה
נס על ידו: להושיע את ישראל מיד
מדיין ועמלק.[כמתואר בספר שופטים,
פרקים: ו, ז']
אבל האח הקטן ממנשה
יהיה גדול ממנו והכוונה לאפרים- שעתיד יהושע לצאת ממנו וינחיל את ארץ ישראל לעם ישראל וגם ילמד תורה את עם ישראל
ועתיד להתפרסם בכל העולם- הכוונה ליהושע - שהוא מזרע אפרים שבכל העולם הוא עתיד להתפרסם לפי
שעתיד להנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל- וזאת בעת שנלחם
נגד חמשת מלכי האמורי כנאמר:
"אָז
יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ
בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן."[יהושע י', י"ב]
הנס היה – כי היום התארך וכך יהושע הספיק לנקום
בהם.
זה היה נס אדיר- יד
ה' ! הנה הוכחה כי התורה- היא תורת אמת
וברכת הנערים- - לאפרים ומנשה מתקיימת עד ימים אלה ממש- כאשר כל אב מברך את בניו
בברכה זו - בערב שבת.
יש עוד משמעות
לחשיבותו של אפרים—על ידי שיעקב הקדים אותו בברכתו –הציב יעקב את מעמדו של אפרים
הצעיר לפני מנשה הבכור- להקדימו בדגלים שבהם חנו סביב המשכן כפי
שנאמר:
"דֶּגֶל
מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם,.." [במדבר, ב', י"ח]
בחנוכת הנשיאים-
כלומר בקורבנות הנשיאים לחנוכת המזבח, הקדים את נשיא אפרים להקריב את קרבנו לפני נשיא מנשה- כנאמר:
"בַּיּוֹם,
הַשְּׁבִיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי אֶפְרָיִם--אֱלִישָׁמָע, בֶּן־ עַמִּיהוּ" [ במדבר ז', מ"ח]
אחר כך נאמר: "בַּיּוֹם,
הַשְּׁמִינִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי מְנַשֶּׁה--גַּמְלִיאֵל, בֶּן ־פְּדָהצוּר" [במדבר ז', נ"ד]
אפרים
ומנשה נכללים בשנים עשר השבטים.
"נתיבות שלום" מבאר את חשיבות מנשה
ואפרים : יוסף מתחלק לשני שבטים—מנשה ואפרים ולא נמצא כן בשאר השבטים וזאת לפי
שבמידה של יוסף יש שני חלקים:
א] סור מרע. ב] ועשה טוב.
מנשה- עניינו – סור
מרע- על פי דברי יוסף:
"וַיִּקְרָא
יוֹסֵף אֶת־ שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי
אֱלֹהִים֙ אֶת־ כׇּל־ עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כׇּל־בֵּ֥ית אָבִֽי"׃[בראשית מ"א, נ"א]
ב]ואפרים עניינו: עשה
טוב- כנאמר:
"וְאֵת
שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי". [בראשית, מ"א,
נ"ב] אפרים- גם בארץ מצרים ארץ התאוות- עשה טוב. אפרים ומנשה עבדו ה' במצרים – במידת היראה- כי
כנגד התאוות ניתן לעמוד באמצעות יראת ה'-כי יודע האדם שיש דין ויש דיין - ויש דעה
שאומרת: כי בהשוואה ליתר השבטים שזכו ללמוד –תורה- מהסבא יצחק וגם מיעקב- הרי
אפרים ומנשה למדו תורה במצרים – בתוך הארץ הטמאה והחזיקו מעמד!
המסר של
דוד המלך לשלמה בנו.
דוד המלך פונה אל
שלמה בנו הצעיר ומסביר לו מה התנאי לרשת את המלוכה לשלמה : "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה
בְנוֹ, לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ
כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו
וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל,
אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם. לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר
דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי
בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם:
לֵאמֹר--לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא
יִשְׂרָאֵל".[מלכים-א, פרק, ב', א'-ה']
דוד המלך מסביר לשלמה: כי רק אם שלמה ילמד תורה ויתחבר
אליה –ראוי יהיה למלוך על ישראל!
לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן
להבין: כי מנשה ואפרים זכו להיכלל בתוך שבטי
ישראל- בזכות כוח היראה והתורה שהיה בתוכם- אפילו בארץ טמאה כמצרים! ואת חשיבות
התורה שהיא מקור החכמה – מדגיש גם דוד המלך לשלמה- כתנאי לרשת את המלוכה על ישראל.
כמה חשוב המסר מפי דוד
המלך לעם ישראל בפרט בימים אלה:"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר,
יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו
יִנְצֹרוּ;
הַלְלוּ־יָהּ".[תהלים ק"ד, מ"ד- מ"ה]
