פרשת ויקהל- מה המשותף לשבת ולהתקהלות- בימינו ובעתיד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויקהל- מה המשותף לשבת ולהתקהלות בימינו ובעתיד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציור תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטת תרומת השמן למשה/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת

 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה מתחילה  בפסוקים:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר - צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל - הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". [שמות  ל"ה, א'-ד]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך להקהיל את - כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?

ב] מה ערכה של השבת - כלפי עם ישראל?

תשובות.

הצורך להקהיל את העם על ידי משה.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה: כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

בהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"  - מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים". המילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני - כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך: שכתוב בלשון יחיד:"וַיִּחַן - שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [שם י"ט, ב]

אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל .   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת "כי תישא" לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

ערכה של השבת וההתקהלות .

להלן הסבר יפה  בערכה של ההתקהלות הקשורה לשבת :

הפרשה  פותחת בהתקהלות העם -  על  ידי משה ומיד  מופיע הציווי  על שמירת השבת ומתברר : כי  על מנת  לשמור את השבת ולחוש את קדושתה ואת השכינה השורה – זה קורה דווקא בהתקהלות-כי  כל בני הבית יושבים סביב השולחן - שרים שירי שבת ואומרים דברי תורה.

כמו כן  השיעורים ולימודי התורה ביום השבת – יש  בהם עוצמה גדולה כדי  לזכות  את עם ישראל  ולגרום לסנגוריה גדולה  בשמים על ישראל.

בעל הטורים סובר: כי יש קשר בין ירידתו של משה מהר סיני כשקרן-עור פניו - ומכאן יש להסביר: שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר הימים  [ב"ר, י"א, ב]

הכוונה: בסוף  פרשת:"ויקהל" נאמר: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אות - הַמַּסְוֶוה עַל-פָּנָיו, עַד - בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ".   [שמות  ל"ד, ל"ה]

נאמר: "וַיַּקְהֵל" לפי שמשה בא לדבר על פרשת שבת רצה לרמוז שבשבתות ויום טוב העם מתקהלים לשמוע דרשה.

נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן"

רבותינו סברו: שלושה  מעידים זה על זה: ישראל, השבת והקב"ה: ישראל והקב"ה מעידים - על השבת שהוא יום מנוחה ליהודים.

וישראל והשבת מעידים על ה' -  שהוא יחיד בעולמו.

הקב"ה והשבת מעידים על ישראל - שהם גוי אחד בארץ!

"אמר רבי יהודה, אמר רב: כל המענג את השבת  מעניקים לו משמים  משאלות ליבו - ההוכחה לכך, שנאמר:

"וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה;  וְיִתֶּן- לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ".[תהלים ל"ז, ד']

רבותינו  בעלי אגדה אומרים: כי מתחילת התורה ועד  סופה, אין בה פרשה שנאמר בראשה:  "ויקהל" ,אלא רק בפרשה זו. אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם - הלכות שבת - כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת להתכנס בבתי מדרשות - כדי ללמד ולהורות לישראל דברי תורה-איסור והיתר וכו', מכאן אמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים  בעניינו של יום. הלכות פסח  בפסח וכו'.....

נאמר: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, ד']

מתי  אלוקים הוא מלכו של עולם?

תשובה: כאשר נאספים ראשי העם יחד עם , עָם ישראל- כאשר כל האנשים שרויים באחדות ואחווה.

כדברי מדרש תנחומא-על פרשת: נצבים: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל"׃ [דברים כ"ט, ט']  וכתוב:

"לֹא ־יִֽהְיֶה ־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא ־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָֽיָה־לָ֤ךְ יְהֹוָה֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ" [ישעיהו ס', י"ט]

המשמעות היא: כאשר עם ישראל יהיה מאוחד - למה הדבר דומה?

בנוהג שבעולם : אגודה של קנים אין אדם מסוגל לשוברם כשהם יחד. לעומת זה, כאשר הם מופיעים מפוזרים - אפילו תינוק יכול  לשברם .

על כן, כאשר הם בקבוצה מתאחדים אור השכינה  שורה עליהם!

השראת השכינה הייתה גם במשכן - כי כולם  נתנו תרומה  בסך מחצית השקל באופן שווה – ללא הבדל מעמד ביניהם וכך ניתן היה להקים את המשכן והשכינה שרתה שם.

שואל הזוהר הקדוש :הרי נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ":[ בראשית ב, ג']הרי לא ירד מן בשבת – במדבר - אם כן, במה  ה' בירך את השבת? תשובתו: כי השבת היא מקור הברכה כל השפע הגשמי והרוחני של כל השבוע - מתברך מכוח השבת.

ה"חפץ חיים"  המשיל משל יפה: על תקרת בית הכנסת - ישנן  נברשות מפוארות שהן תלויות. אך, אם  גבאי בית הכנסת - יחליט לנתק - את המפסק הראשי של החשמל - כל האורות יכבו ותהיה אפלה במקום!

הנמשל: כך כל הברכות  באות מכוח השבת - כל האור שבעולם בא מכוח שמירת שבת, לכן כאשר  אין מקפידים על שמירת שבת  מכבים את המפסק הראשי - ומשביתים את הברכה. רבותינו אומרים: "כשישראל עושים רצונו של מקום - מלאכתם נעשית על ידי אחרים" [מסכת ברכות ל"ה]

החוזה  מלובלין  מסביר את הפסוק:

"אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִווָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ"- על ידי שמירת שבת- מגיעים לקיים את כל אלה הדברים אשר  ה' ציווה  וכל המשמר את השבת כאילו קיים את כל התורה כולה!

נאמר: "תּוֹרָה צִווָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד']

הרמב"ן מסביר את המסר הנ"ל: הטעם שישא תמיד ויאמר "תורה צווה לנו משה" - והיא תהיה מורשה לקהלת יעקב -כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה כי לא תשכח מפי זרעו ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א) שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב ואמר "קהלת יעקב" לרמז שייקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו הם הגרים הנלווים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב ונקראו כלם קהילתו"

לסיכום –לאור האמור לעיל: ישנו מסר חשוב לעם ישראל ממש לימים אלה: השבת היא מקור הברכה והאור - היא גם גורמת לעם ישראל להתאסף יחד בבתי מדרשות ובתי כנסת ומכוח אחדות העם בשבתות בע"ה נזכה - במהרה  לניצחון על אויבינו " אור חדש על ציון תאיר" ונממש את הציווי :"תּוֹרָה צִווָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" !

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה מַקְהִיל אֶת הָעָם./ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 מֹשֶׁה מַקְהִיל אֶת הָעָם.

 שִׁיר מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 עֲנָנִים הִתְאַסְּפוּ בַּשָּׁמַיִם

 הַיְּדִיעָה הִתְפַּשְּׁטָה כַּמַּיִם

 לְהִתְקַהֵל בִּפְנֵי מֹשֶׁה הַמַּנְהִיג

 לִשְׁמֹעַ  מֶסֶר נְבוּאִי לֶעָתִיד.

 

בִּמְהֵרָה נֶחְפְּזוּ הַכֹּול כְּאַיָּלִים

הֵרִימוּ מַבָּטָם לִמְרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים

לְפֶתַע כֶּתֶר פָּז  -יַהֲלוֹמִים

מְקוֹר הַבְּרָכָה לְנֶצַח נְצָחִים.

 

עֲטֶרֶת שַׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל  מְאִירָה

בְּבֵית הַגְּנָזִים הָיְיתָה נְצוּרָה

לְרַגְלֵי הַר סִינַי  בְּאַחְדוּת נֶאֱמָנָה

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע נִשְׁבְּעוּ בֶּאֱמוּנָה.

 

יוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן

מֵגֵן וְצִינָּה מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן

אוֹצָר לְעַם חָכָם וְנָבוֹן

לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת מוֹנֵעַ אָסוֹן.

 

יוֹם  מְנוּחָה לְיַעַף וְהַיָּגֵעַ

שֶׁפַע רַב   עָלָיו שׁוֹפֵעַ

בְּשִׁשָּׁה יָמִים  עָמַל  קָשׁוֹת

בְּשַׁבָּת יֵיהָנֶה מִינִי מַעֲדַנּוֹת.

 

הַשַּׁבָּת לְעַם כֶּתֶר מְלוּכָה

עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל קְדוֹשָׁה נַעֲלָה!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל / מסר חשוב לעם ישראל בימינו- כיצד? / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך

 בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת

 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר -צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם".[שמות  ל"ה, א']

בפרשה זו מתארת לנו התורה גם את אומני המשכן כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

השאלות הן:

 

א] מה המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?   

ב] מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם? 

 

תשובות

 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

מעניין לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד, ל"ה]

נשאלת השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?

 

רש"י מסביר:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם להיקהל ולכאורה -  מה כוחו של משה שהייתה לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?

אלא, היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.." לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"

מעניין לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה ובקהלת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם  חלק ממנו- ואכן  בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים חברתיים - דברי  תוכחה ומוסר השכל.

הזהר הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.

המלבי"ם מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל מהסיבה:  שבעוד שבמעמד  הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל- השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה  לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.

אומני המשכן וייחודם.

חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד תורה - הביט באבן  שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף  - למד מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות  אפשרות היותו גס ומאובן.

 

לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור  ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":

 

ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)

 

ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב   תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו. 

 

ר' חיים מוולוז'ין סבור:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

 

כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

 

מאחר שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

 

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

 

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה  מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ - יש להתאחד – אחדות מלאה  במיוחד לאור העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון  מחלוקת ושנאת חינם-לפני  אלפיים שנה בקירוב  והביא לחורבן העם והארץ.

וכמה יפים וחשובים הפסוקים:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

 

 [ דברים  ל"ג, ד'- ה']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)