פרשת ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)
בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הנשים טוות צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
בפרשה זו מתארת לנו התורה
גם את אומני המשכן כפי שכתוב:
" וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל
בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ
אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת,
וּבְכָל-מְלָאכָה. וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב
וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת,
וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. וּלְהוֹרֹת,
נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא
אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת
וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי,
כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]
השאלות
הן:
א] מה
המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?
ב]
מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם?
תשובות
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "
מעניין
לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד,
ל"ה]
נשאלת
השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?
רש"י
מסביר:
"וַיַּקְהֵל
מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו
אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם
להיקהל ולכאורה - מה כוחו של משה שהייתה
לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?
אלא,
היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד
קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים
ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש
טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."
לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"
מעניין
לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה
ובקהלת.
שלמה
המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם חלק ממנו- ואכן בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים
חברתיים - דברי תוכחה ומוסר השכל.
הזהר
הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון
והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.
המלבי"ם
מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל
מהסיבה: שבעוד שבמעמד הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל-
השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה
לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.
אומני המשכן וייחודם.
חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד
תורה - הביט באבן שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף - למד
מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי
המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות אפשרות היותו גס
ומאובן.
לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם
ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר
הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":
ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא
בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)
ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב
תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו.
ר' חיים
מוולוז'ין סבור:
בשלושה
דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.
כפי
שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה
יָסַד-אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ,
תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי ג, י"ט]
מאחר
שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל
מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.
לכן
אומרים חז"ל [מסכת ברכות,
נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות
ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.
הרידב"ז סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי ואהליאב
בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא
רק בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא
את האומנות מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.
החת"ם
סופר מסביר : כי הייתה לבצלאל
גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים. אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם
אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.
אור
החיים טוען רעיון
דומה: הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד
הכישרון יש צורך גם בנדיבות.
ישנם
חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם.
נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את
העם" יש כאן דברי שבח על כישרונו של קהלת - ללמד
ולהעביר הלאה את מה שהוא למד בעצמו - לעם.
הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר
עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"
ה"חפץ
חיים" סובר: כי
מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה
קדושה בתחום התורני ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו,
הוא זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר
בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא אך רק ממנו.
רבי
אברהם מנחם רפא בפירושו:
"מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב מחשבות, הכוונה היא
- שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי מעשה שיודעים
להוציאם לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.
מנגד-
בצלאל היה מסוגל לחשוב מחשבות ולתרגם זאת למלאכה בפועל כמו
שנאמר: "לעשות בזהב ובכסף ובנחושת".
על
פי ספרי החסידות: "ולחשוב מחשבות"-
הכוונה שבצלאל היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים
והיה מתאים את התרומות לפי הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי
שהיה חושב בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון,
ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה
מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ -
יש להתאחד – אחדות מלאה במיוחד לאור
העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון מחלוקת
ושנאת חינם-לפני אלפיים שנה בקירוב והביא לחורבן העם והארץ.
וכמה
יפים וחשובים הפסוקים:
"תּוֹרָה
צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה,
קְהִלַּת יַעֲקֹב. ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן,
מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
[ דברים
ל"ג, ד'- ה']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה